נדרשתי ללוא שאלו וכו׳ עד כה אמר ה׳ כאשר ימצא התירוש. הנה המפרשים פירשו כל זה על ישראל בהיותם בארץ שדרש השם אותם בנביאיו להוכיחם ולא שאלוהו. ומפני עונותיהם באו לגלות, ויקשה אליהם באמת אמרו ללא שאלו כי היה לו לומר ללא שמעו או ללא לקחו מוסר, ואני אומר שהיא תשובה ניצחת מהש״י על התלונה הקודמת כי לפי שהם אמרו פגעת את שש ועושה צדק על גאולת מצרים כמו שפירשתי וכן אתה קצפת וגומר אמרו על בני הגלות, השיבם הש״י ע״י הנביא אמת אמרתם שבמצרים נדרשתי ללא שאלו ונמצאתי ללא בקשוני ואמרתי הנני הנני אל גוי שעדיין לא היה נקרא בשמי, ואמר זה לפי שבהיותם במצרים עדיין לא היו עם ה׳ אף כי היו רעים וחטאים ועובדי ע״ז כמו שזכר יחזקאל ובדרך חסד ורחמים גאלם משם, האמנם מה שאמרתם שהיה שנוי לפני לא דברתם נכונה כי אני ה׳ לא שניתי וכמו שנדרשתי ונמצאתי ליושבים בארץ מצרים

כן פרשתי ידי כל היום אל עם סורר והם היושבים בא״י, וכאלו אמר מה שעשיתי במצרים לשלוח להם נביא להדריכם ולישרם במעגלי צדק עשיתי אני גם כן כל היום לזרעם בהיותם בארץ, ומה טוב אומרו פרשתי ידי שהוא יד ה׳ הנאמר על הנבואה, וכאלו אמר פרשתי והפרצתי נבואתי כל היום בנביאי השם ושלוח אל עם סורר ההולכים הדרך לא טוב אחר מחשבותיהם רוצה לומר כי הנה באדם יש שני מנהיגים הא׳ הוא המנהיג הטוב שהוא השכל והב׳ הוא המנהיג לא טוב שהיא המחשבה הדמיונית ולכן אמר הדרך לא טוב ופירש שהוא אחר מחשבותיהם.

וזכר מפשעם באומרו העם המכעיסים אותי על פני תמיד רוצה לומר בירושלם גם בבית המקדש שהיו שם פני השגחתי שם עשו תועבות להכעיסני, עוד זכר מסכלותם שהיו מזבחים בגנות ומקטרים על הלבנים

ויושבים בקברים לדרוש אל המתים ובנצורים ילינו ר״ל במקומות החרבים ילינו בלילה כדי שיראו להם השדים והוא מלשון ונצורי ישראל להושיב. וי״ת ועם פגרי בני אינשא דיירין. ועוד זכר שמלבד מה שהיו חוטאים באמונות גם במאכלות האסורות היו חוטאין כי היו אוכלים בשר החזיר ומרק פגולים כליהם רוצה לומר שכל כליהם היו נראין מלאים שומן באופן שכל אדם יכיר וידע שבשר חזירים ושקצים בשלו בהם, וכתוב ופרק במקום ומרק והענין אחד כי הרוטב נקרא מרק בעבור שהוא מירוק הבשר ונקרא גם כן פרק בעבור היותו נפרק הבשר.

וזכר עוד שעם היותם מזוהמים ואוכלים כל טמא היו אומרים למי שהוא טהור מהם קרב אליך כלומר עמוד בעצמך אל תקרב אלי ואל תגש בי כי קדשתיך והמפרשים פירשו קדשתיך אני קדוש יותר ממך, ויותר נראה לפרש שמלת כי תשמש במקום דלמא שהוא אחד מארבע שמושיה יאמר הכתוב שהם היו עובדי עבודה זרה טמאים ומתועבים בעצמם והיו אומרים לטוב מהם אל תגע בי דלמא קדשתיך והיית קדש בארץ לשתהיה ראוי לגעת בי, ויהיה קדשתיך מלשון וגם קדש היה בארץ, ועל זה הדרך פירש רבי יונה נעו עורים בחוצות נגואלו בדם (איכה ד, יד) כלומר שהאומות כשנכנסו בירושלם להחריבה היו הולכים בחוצות כעוורים לפי שלא ידעו מוצאיה ומובאיה ונגואלו בדם ההרוגים עד שהיו כל כך טמאים שלא יוכלו בני אדם לגעת בלבושיהם, ועם היותם בהפלגת הטומאה והלכלוך היו אומרים וקוראים כנגד ישראל סורו טמא סורו סורו אל תיגעו בנו שיסורו ישראל ולא יגעו בהם וזהו סורו טמא קראו למו, כי למו הוא כמו לנו, כן אמר הנביא בכאן על אלו הטמאים שאומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך ולכן על הדברים האלה היה עשן באפי אש יוקדת כל היום ובזה השיבם שלא היה קצפו קוד׳ לעוונם כמו שאמרו אבל בהפך שעוונם קדם לקצפו. ולפי שהדברים באורך הימים ישתכחו גם מהעושים אותם וכן היו פושעי ישראל שלא היו זוכרים עונות אבותיהם לכן אמר

הנה כתובה לפני לא אחשה רוצה לומר האם תחשבו שמפני שנשכחו מכם נשכחו ממני אינו כן כי כל התועבה הזאת הנה כתובה לפני ולכן לא אחשה לא אשתוק ולא אפסוק כי אם שלמתי רוצה לומר עד שאשלים להענישכם כראוי, ואומרו עוד ושלמתי על חיקם

עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדו אפשר לפרש שהוא מדובק ונסמך כאלו אמר ואמנם השילום אשר זכרתי שיהיה על חיקם הוא מעונותיכם ועונות אבותיכם שיצטרפו אלה עם אלה ולכן יחדו יקבלו השילום מהם, והנה על האבות אמר אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני, וכנגד הבנים אמר עוונותיכם בלבד לפי שבני הגלות אף שלא היו עובדי עבודה זרה היו בידיהם עוונות אחרים ולכן נתארך הגלות בעוונם ובעון אבותיהם, והנה בא בכתובים האלה הדבור לנכח ולנסתר כי ושלמתי על חיקם הוא נסתר ועונותיכם ועונות אבותיכם הוא נכח ואפשר לומר שהסבה בזה כי הוא זכר שני שלומי׳ באומרו כ״א שלמתי ושלמתי על חיקם לפי ששלמתי הראשון אמרו כנגד הבנים שבגולה ושלמתי על חיקם אמרו כנגד האבות, ולכן אמר כנגד הבנים שעמהם היה מדבר הלא תדעו למה אמרתי שלמתי ושלמתי לפי שיהיה השילו׳ הראשון על עונותיכם והשני על עונות אבותיכם אשר קטרו על ההרים וגומר, ומדתי פעלתם ראשונה אל חיקם שהוא חרבן הבית ושוממות הארץ ואח״כ אשלם עונות הבנים בהיותם בתוך גלותם.

ואפשר עוד לפרש הכתובים האלה כולם באופן אחר והוא שאמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההולכים הדרך לא טוב וגומר על ישראל כמו שפירשתי אבל שאר הכתובים נאמרו על האומות לפי שאולי יאמרו ישראל ואיך אתה לפי שאבותינו הלכו בדרך לא טוב דנתנו בגלות הארוך הזה מכת חרב והרג ואבדן ולא תעשה מאומה דבר רע לאומות העולם המכעיסים אותך בעבודות הזרות שלהם, לכן אמר משיב על זה אמנם העם המכעיסים אותי על פני תמיד זובחים בגנות וגומר היושבים בקברים, וגומר האוכלים בשר החזיר וגומר האומרים קרב אליך וגו׳ שזה כולו על האומות אמרו כמו שאמר אחר זה המתקדשים והמטהרים אל הגנו׳ וגו׳ אוכלי בשר החזיר וגו׳, האם חשבתם שלא יקבלו גם הם תגמולם הלא על אלה עשן באפי אש יוקדת כל היום, והנה כתובה לא אחשה ולא אשקוט כי אם שלמתים לאומות מה שהם עושי׳ ושלמתי גם על חיקם של ישראל מה שעשו. ואמנם אי זה מהשלומים יהיה ראשון אם של ישראל אם של האומות בארו באמרו עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדו וגומר ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם שראשונה יקבלו ישראל עונשם ותגמוליהם ואחר כך ישלמו האומות את נשיים, ולכן סמך לזה הפרשה כה אמר ה׳ כאש׳ ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל שהוא באחרית הזעם, והמשיך אליו נבואת השמים כסאי ושם ביאר התשלום שיתן לאומות אשר זכר שהיו מתקדשים ומטהרים אל הגנות אוכלי בשר החזיר וגומר באמרו ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם וגומר וכמו שאבאר שמה. וכבר אמר אדוננו משה בשירת האזינו דבר דומה לזה שנאמר (דברים לב, לה) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו שהוא יעוד חרבן האומות ושלומם אבל ביאר שלא יהיה זה כי אם שידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם לפי שראשונה יקבלו ישראל את הדין ואחר כך יקבלו האומות אותו:

כה אמר ה׳ כאשר ימצא התירוש באשכול וגומר עד לכן כה אמר ה׳ הנה עבדי יאכלו. עתה בא הנביא להודיע שאע״פ שישראל לא ישובו אל ה׳ כראוי בגלותם שעכ״פ יגאלם בבוא עת פקודתם לא בבחינת זכותם כאשר הם שם כי יהיו בהם רשעי׳ אלא בעבור הצדיקים, ובבחינות מה שיהיו אחרי הגאולה שיהיו כולם צדיקים וטובים והצדיקים שבהם בגלות יזכו לגאולה ויתמידו בה ואויבי ה׳ יכלו בזמן הטלטול וחבלי המשיח, ולכן עשה משלו כאשר ימצא התירוש באשכול כי הוא בו וגם יש בו חרצנים וזגים, ולכן יאמר האדם לחברו אל תשחיתהו כי ברכה בו ר״ל שבו חמר מוכן להיות תירוש שיאמרו עליו ברכת ה׳ ויהיה ברכה ושמחה בקרב הארץ ולא יחוש לחרצנים וזגים שיש בו מבלי תועלת, כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל רוצה לומר שאע״פ שיש בהם רבים בלתי ראויים לגאולה לא אשחית את הכל אבל אביט אל הצדיקים שעתה ויותר יהיו בעתיד.

והוא אומרו והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי והוא כנגד מלכות יהודה ואלו ואלו כול׳ יהיו בחירי ויירשו את הארץ ויהיו עבדי וישכנו בה, ואמר הרי על כלל ארץ ישראל גם ירמוז להר ציון ולהר הבית, ואל זה הדרך מהפירוש נטה יונתן בתרגום באומרו ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימת עלמא מיניה, וזכר עוד שאף על פי שארץ ישראל כשגלו ישראל ממנה נתקללה בטבעה ובתבואותיה הנה בזמן ההוא

השרון שהוא עתה מקום יבש יצמח עד שיהיה לנוה צאן כלומר לרעות שמה צאן מפני רוב העשב והדשאים שיצמחו שמה, וכן עמק עכור עם כל עכירותו עתה יהי אז מקום דשן ורענן עד שיהיה לרבץ בקר כלומר לרבוץ ולרעות שמה הבקר, וזה כולו יהיה לעמי אשר דרשוני רוצה לומר בעבור עמי אשר דרשוני, וביאר שפושעי ישראל לא יעכבו את הגאולה אבל יביאם הש״י במדבר העמים ושם יצרפם וימותו בחטאת׳ ועליהם אמר כאן לפי דעתי

ואתם עוזבי ה׳ השכחים את הר קדשי רוצה לומר שאינם חוששין לחרבן ירושלם העורכים לגד שלחן, ופ׳ לגד הוא קבוץ מלשון גדוד יגודנו (בראשית מט, כ) ומני הוא לשון מנין וממסך הוא נסך יין כמו לחקור ממוסך מסכה יינה יאמר ואתם עוזבי ה׳ שאינכם צועקים ולא מתפללים אליו השכחים את הר קדשי שהוא חרב ואינכם מתאבלים עליו וכל השתדלותכם הוא לאכול ולשתות בקבוצים וחבורות אכול בשר ושחוט צאן ולחקור ממסך יין שאתם עורכים לגד שהוא חברתכם וקבוצכם שלחן לאכול לשבעה ולמכסה עתיק וממלאים למני כלומר למנין החברה והקרואים ממסך יין הרבה.

הנה מפני זה אמנה אתכם לחרב וכולכם לטבח תכרעו שאחרי ששמתם הצלחתכם כולה בדברים הגשמיים לאכול ולשתות ראוי שחרב תאכלו ותבאו לטבח כצאן, ואומרו ומניתי ידוע שהוא דרך צחות לשון נופל על הלשון כמו דן ידין עמו (שם יז), ועקרון תעקר (צפניה ב, ד), שלפי שאמר בפשעם הממלאי׳ למני ממסך אמר ג״כ בעונשם לשון מנין ומניתי אתכם, ומלבד זה כוון הנביא להודיע בו פרטיות השגחתו ית׳ שבמנין ובמדה במשקל ובמשורה ימנה את הרשעים לחרב ואת הצדיקים לגאולה כי כן אמר למעלה וירשוה בחירי ועבדי ישכנו בה על הצדיקים, ואמר ואתם עוזבי ה׳ על הרשעים שהיתה רשעתם כל כך שעם היות שהתרה בהם הקדוש ברוך הוא על ידי עבדיו הנביאים הם לא ענו והיה זה בהיות אבותיהם בארץ ועל זה אמר יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם, וגם אחרי שהלכו בגלות הוסיפו הם וזרעם לחטוא ועל זה אמר עוד ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם, זהו הנראה לי בפירוש הכתובים האלה והוא הנכון בלא ספק על דרך הפשט שהפרשה כולה על עולי הגולה נאמרה שיצרפם השם כצרוף כסף באופן שהצדיקים יזכו בגאולה והרשעים לא יאכלו בטובה. והותרה בזה השאלה הששית: וה״ר רבי אברהם בן עזרא כתב בשם רבי משה הכהן שגד הוא כוכב צדק שיורה על כל דבר טוב:

לכן כה אמר ה׳ אלהים הנה עבדי יאכלו וכו׳ עד סוף הנבואה. הכתוב הזה מוכיח שמה שפירשתי אני על העורכים לגד שלחן וממלאים למני ממסך הוא האמת שסיפר גנותם בהיות כל ענינם אכול ושתה ולכן היה משפטם שבמקום אותו מאכל ירעבו ובמקום אותו ממסך ומשקה יצמאו, ועבדי ה׳ שסבלו הצרות ברעב ובצמא הם יאכלו וישתו, ולפי שבסעודות אחרי המאכל והמשתה ישמחו ויגילו וירונו מטוב לב לכן אמר הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו, הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב וגומר והנה אמר ישמחו כנגד עבדי ישתו לפי שהיין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טז).

ואמר ירונו מטוב לב כנגד המאכל על דרך ולחם לבב אנוש יסעד (שם), ולפי שהאדם יקר רוח יחוס על כבודו יותר מעל גופו אמר שגם כבודם בקלון ימירו והוא אומרו

והנחתם את שמכם לשבועה לבחירי רוצה לומר שהצדיקים כאשר יקללו את אויביהם יאמרו ימיתך אלהים כמו שהמית לפלוני אמנם הצדיקים כמו שיבדלו מהרשעים בהנאות הגופיות כשיאכלו וישתו תבואות הארץ הקדושה כן יגדל כבודם ושמם בקרב כל הגוים, ועל זה אמר ולעבדיו יקרא שם אחר רצה לומר הפכיי לשם הרשעים שישאר לשבועה והוא על דרך בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח, כ), ובסוטה (במדבר ה, כא) אמר יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה לפי שבזמן הגאולה יודע ויוכר הצדיק מהרשע הטוב מן הרע האמת מן השקר לפי שתמלא הארץ דעה את ה׳.

ולכן אמר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן כי לפי שאמר למעלה והנחתם שמכם לשבוע׳ ולעבדיו יקרא שם אחר ביאר שבזמן הגאול׳ לא יאמרו לרשע צדיק אתה ולא יהיה אדם מברך את רעהו בקול גדול בשוא ודבר כזב, אבל יהיה בהפך שהמתברך בארץ ומתהלל מפי אחר לא יהיה הלולו וברכתו כ״א בהיותו עובד אלהי אמן שהוא אלהי האמת, וכן הנשבע בארץ ישבע באלהי האמת, ולכן ימצא בפיהם לשון תרמית כי נשכחו הצרו׳ הראשונו׳ שבהיותם בגלות היה הרשע מכתיר את הצדיק והיו מחניפין בני אדם זה לזה מה שאז לא יהיה כן.

ואמנם אומרו כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה י״מ אותו כפשוטו שיברא הש״י שמים אחרים וארץ אחרת והוא דרך דרש אין ראוי לקבלו כפשט הכתוב, ורש״י פירש שמים חדשים שיהיו שרי ישראל עליונים ושרי האומות תחתונים, ואפשר שתהיה כוונתו שיפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה ולכן יתבטלו ההוראות השמימיות המשפיעות על האומות בארץ ויחרבו האומו׳ בארץ ותתחדש ההשגחה העליונה המיוחדת להשגחת ישראל מאת ה׳ מן השמים ותתחדש אחריה א״י, וזה ענין שמים חדשי׳ וארץ חדשה ואם כיוון לפירוש הזה יפה פירש. והראב״ע פירש שמים חדשים על הרקיע שהוא האויר שיחדש הקדוש ברוך הוא אויר טוב בארץ ישראל שיהיו בני אדם בריאים וטובים ויחיו שנים רבות וגם יוסיף בכח הארץ רוצה לומר ארץ ישראל כאלו היא חדשה. וה״ר רבי דוד קמחי פירש שהוא משל כי מרוב הטובה שתהיה בעולם יראה כאלו יהיה עולם חדש שמים חדשים וארץ חדשה וכמו שאמר ולא תזכרנה הראשונות. ודעתי היא מה שכבר הודעתיך למעלה ובארתי ענינו במעין י״ב ממעיני הישועה שכמו שקדמה ליציאת מצרים מחברת שני המאורות שבתאי וצדק במזל דגים שבשרו גאולת העם ושפע הנבואה הצלחה ומעלה וירושת הארצות והיה זה שמונים ושלשה שנה קודם יציאת מצרים ביום הולדת אהרן, כן רצה הקדוש ברוך הוא להקדים לגאולה העתידה אותה מחברת עצמה אשר כמוה לא נהיתה מאותה ראשונה שנעשה מיציאת מצרים עד עתה, וכמו שהוחברו הקטנות גם גדולות שקדמו אליה הורו על ישראל גלות וצרות עצומות כן המחברת, כי הזאת שהיתה שנת רכ״ד לאלף הזה הששי הורתה על ישראל אורה ושמחה וששון ויקר והתחדשות נבואה וחירות ומעלה וירושת ארצות ועל המחברת ההיא אמר כאן כי הנני בורא שמים חדשים לא שיפסדו השמים הראשונים אבל שתתחדש תמונתם באותו מחברת, ומשם תמשך ארץ חדשה רוצה לומר שתתחדש ארץ ישראל במעלתה וקבוץ בניה לתוכה בשמחה, ועל המחברות הראשונות שהיו מורות הגלות והצרות על האומה אמר ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, או שאמרו על הצרות עצמם שלא תזכרנה מפני המעלה וההצלחה שתתחדש.

ואומרו כי אם שישו וגילו עדי עד אפשר לפרשו על השמים החדשים והארץ החדשה אשר זכר שהם ישמחו ויגילו והענין שיורו שמחה וששון בהוראתם על מה שיבא מהתשועה, ואפשר שנאמר כנגד עבדי ה׳ אשר זכר למעלה שישישו ויגילו עדי עד כי לא יבאו לגלות אחר ולא יתחדש עליהם עוד יגון ואנחה ולכן אמר שישו וגילו עדי עד בעבור מה שאני בורא וביאר הבריאה באומרו כי הנני בורא את ירושל׳ גילה ועמה משוש, ואמר שתהיה הגילה והששון אם בבחינת השם יתברך להדבק שכינתו ונבואתו ביניהם ועל זה אמר

וגלתי בירושלם וששתי בעמי, ואם בבחינתם העם בעצמו שלא יבאו עוד לחרבן ולא יסבלו עוד צרה וזהו ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה עד שאף הבכי והזעקה שעושים בני אדם על המתים לא תהיה ביניהם לפי שלא ימות מהם אחד בקוצר שנים כי אם עד זקנה ושיבה ולכן לא יבכו למת ולא ינודו לו.