כי ימצא – זכר הכתוב שלשה תנאים, נערה, בתולה, לא ארשה. נערה להוציא בוגרת, בתולה ולא בעולה, לא ארשה כפי פשטיות הכתוב שקודם מדבר בנערה ארוסה ואח״כ בנערה אשר לא ארשה דאם תפס ארוסה אינו משלם. אך לפי דקדוק הלשון היה לו לכתוב אשר איננה ארוסה והוא שם התואר לא על הפעולה שמורה שעוד לא נעשה בה פעולת האירוסין אף שאיננה ארוסה כגון שנתגרשה בכ״ז אין בזה דין קנס, ולכן סבר חד אליבא דרע״ק הובא במשנתינו דארוסה איתמעיט לגמרי דאין בה דין קנס ופעולת האירוסין מפקיע זכות האב שאם נתארסה ונתגרשה קנס לעצמה, וכמו דסבר רע״ק שנפקע זכות האב בקטנה ע״י אירוסין לענין מכר לאמה, כן הופקע לענין קנס, וטעמא משום דהאב כבר הפקיע זכותו במה שארסה דאז לא היה בה דין קנס דהבועל במיתה ואין אדם מת ומשלם, וכיון דנפקע זכותו תו לא הדר אליו ע״י הגרושין רק היא לעצמה, אבל אם היה כשהיא ארוסה דין קנס אז לא שייך לומר שנפקע. זכות האב ע״י אירוסין, וע״ז בא ריה״ג לעקור זה מדיוק נפלא בעומק הלשון דבמפתה כתיב בתולה לא ארשה ונערה לא כתיב בה, וטעמא דידעינין מה אונס אינו חייב אלא על הנערה כש״כ מפתה הקל דין הוא שלא יהא חייב אלא על הנערה, וא״כ לא לכתוב בתולה ולא ארשה במפתה ואנן יליף מאונס בקו״ח, ורק דאילו כתב באונס ולא כתב במפתה, הו״א דדוקא בתנאים אלו יתן לאביה הא כשחסר התנאים או שהיא בעולה או שהיא נתארסה ונתגרשה יתן קנס לעצמה, ולכן לא כתוב במפתה ששם כיון שמדעתה עשה הא מחלה ליה, ולכן במפתה בכל האופנים ישלם לאביה וכחה גרע מאנוסה, לכן כתב בתולה גם במפתה להורות דאין בזה דין קנס כלל אם חסר התנאים, אבל נערה ולא בוגרת לא תוכל למעט שאם היא בוגרת משלם לעצמה, ולכן במפתה דמדעתה עשה ישלם לאביה אף אם היא בוגרת, דזה דאינו לאביה ידענא מונתן לאבי הנערה ולא לאבי בוגרת, וא״כ נערה ע״כ למעט שלא יהא בבוגרת תשלומי קנס כלל, וא״כ ידעינין מפתה מקו״ח, וא״כ ידענא דאין דין קנס בנתארסה ונתגרשה כלל אף לעצמה. ובגרסת הספרים נפל קצת ט״ס וצ״ל במקום (עד) שנתארסה [על] שנתארסה ונתגרשה. ובהגהות הגר״א הגירסא מתוקנה ומבוארה, ור׳ עקיבא סבר דהדין נותן דנתארסה ונתגרשה קנסה לאביה הואיל ואביה זכאי בכסף קדושין כו׳ מה לענין קדושין לא הופקע זכות האב ואם נתגרשה חזר הזכות לאביה כן בקנס, ובמכילתא הגירסא הפרת נדרים ושם לא הופקע זכות האב בעת האירוסין ג״כ שאביה והארוס מפירין נדריה וכיון דגרשה הארוס הדר זכותו של האב, ותנא דמכילתא חשיב לזה הפקעא וע״כ הפירוש דאינה ארוסה, ואם תאמר כאן דמדבר קודם בארוסה א״ש אשר לא ארשה משא״כ במפתה ששם לא נזכר ארוסה כלל מה שייך שם, ע״ז אמר דמופנה לגז״ש. ובירושלמי אמר מ״ט דריה״ג אשר לא ארשה ורע״ק עד שלא נתארסה נותן לאביה נתארסה לעצמה ע״ד דרע״ק כו׳ בוגרת נותן לעצמה בתולה כו׳ מוכת עץ נותן לעצמה שנייא היא דכתיב נערה נערה כו׳ בתולה בתולה, פירוש דכתיב נערה בתולה לאבי הנערה בתולה באונס ובתולה במפתה להורות דבוגרת ומוכ״ע אינו נותן כלל וכמו שאמרו בספרי לית כתיב אשר לא ארשה אשר לא ארשה, פירוש תרי זימני חד באונס וחד במפתה אלא מלמד הימנו לגז״ש. כוון הירושלמי לדברי הספרי. והארכנו בזה ואכ״מ ולהבנת הספרי די.

ונמצאו – בעדים. כבר נתבאר שמלת מציאה הוא על ברור הדבר ואין ברור גדול מעדים, וכאן דכתיב ונמצאו הוא צריך באור הלא הוא החייב ועליו שייך ונמצא. ויתכן דמרמז שכאן הוא פרט חדש, דבממון אם אחד אמר לו מנה לי בידך ויש עדים שיש לו מנה והוא אומר לא קבלתי ממך הוחזק כפרן, ובקנס אם אמר לו אנסת את בתי והוא אומר לא אנסתי אשה מעולם ועדים מעידין שאנס אשה ואינן יודעין של מי פטור וכמו דמפורש בריטב״א בשבועות ל״ד, וע״ז אמר ונמצאו שיהא מבורר ע״פ עדים מי היא ואי לא כן מקרי מרשיע את עצמו, וע״ז כתיב ונמצאו בעדים.