×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כו) וְלַֽנַּעֲרָ֙ לֹא⁠־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַֽנַּעֲרָ֖ חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל⁠־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
But to the lady you shall do nothing; there is in the lady no sin worthy of death. For as when a man rises against his neighbor and kills him, even so is this matter.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר׳ בחיימושב זקניםרלב״גמזרחיר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רמג]
ולנערה לא תעשה דבר – מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מנין אף מן הקרבן תלמוד לומר חטא מנין אף מן המכות תלמוד לומר חטא מות.
כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש – מלמד שכל אנוסים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשם אין לי אלא זה מנין אף הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור תלמוד לומר כן הדבר הזה יכול אף הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.
[Piska 243]
"But to the maiden you shall not do a thing. The maiden does not have a sin of death": We are hereby taught that Scripture exempts her from the death penalty. Whence is it derived that it exempts her from an offering as well? From "a sin (of death"). Whence is it derived that she is exempt from stripes as well? From "a sin of death,⁠" (stripes being in place of death.) We are hereby taught that she is exempt from all the punishments in the Torah.
"For as a man would rise up against his neighbor and slay him, so is this thing": Now what do we learn from (this comparison to) a slayer? It (the instance of the slayer) comes (seemingly) to teach (us something about the betrothed maiden), but emerges as "learning" (something from that instance), viz.: Slayer is hereby being likened to betrothed maiden, viz.: Just as a betrothed maiden may be saved by killing the pursuer, so a man may be saved by killing the one who would slay him.
This tells me only of such an instance. Whence do I derive (the same for) one pursuing a male (to sodomize him) or pursuing one of those (cohabitation with whom is) punishable by kareth (cutting-off) or judicial death penalty? From "so is this thing.⁠" I might think (that the same applies to one pursuing a beast (to sodomize it) or one who would desecrate the Sabbath or serve idolatry; it is, therefore written "this (thing"). This is subject to stoning, but not the aforementioned.
ולנערה לא תעשה דבר יכול לא תהא בסקלה אבל תהא בחנק ת״ל אין לנע׳ חטא מ׳ לא תהא בחנק אבל תהא בקרבן ת״ל אין לנערה חטא לא תהא בקרבן אבל תהא במכות ת״ל כי כא׳ יקום איש על רעהו ורצ׳ נפש כן הד׳ הזה מלמד שפטורה מכל עונשין שבתורה ומצילין אותן בנפשן אין לי אלא זה בלבד מנ׳ אף הרודף אחר חבירו ת״ל כי כא׳ יקום איש על רע׳ ורצ׳ נפ׳ וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשה אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:
כן הדבר הזה לרוצח:
וכי מה למדנו לענין הרצח אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין היום ללילה אף כאן לא חלק בין יום ללילה מה להלן אם קדמו והרגו פטור אף כאן אם קדמה והרגה פטורה ומה כאן אם יש לה מושיעים ממנו והרגתו חייבת אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:
וּלְעוּלֵימְתָא לָא תַעֲבֵיד מִדָּעַם לֵית לְעוּלֵימְתָא חוֹבַת דִּין דִּקְטוֹל אֲרֵי כְּמָא דִּיקוּם גּוּבְרָא עַל חַבְרֵיהּ וְיִקְטְלִנֵּיהּ נְפַשׁ כֵּן פִּתְגָמָא הָדֵין.
but to the damsel you shalt not do anything; there is not with the damsel guilt of the judgment of death; for as when a man rises up against his neighbour and kills him, even so is this matter;
אולרביתה לא תעבדון כל מן דעםב ביש לית לרביתה סדר דין דקטולין ארום היך מה די קיים גבר על חבריה ויקטולג יתיה ומ⁠[ת]⁠חייב בנפשיה כדן הואד פתגמא הדין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ולרביתה... דקטולון״) נוסח אחר: ״ולטליתה לא תעבד פתגם ביש לית לטליתה חובה דקטולה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דעם״) גם נוסח חילופי: ״מדעם״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויקטול״) גם נוסח חילופי: ״דקטיל״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בנפשיה כדן הוא״) גם נוסח חילופי: ״נפש כן״.
ולעולימתא לא תעבדון מידעם ביש לית לעולימתא דין קטול אילהין גברא יפטירינא מיניה בגיטא ארום היכמא דיכמון גבר על חבריה ויקטליניה נפש היכדין פיתגמא הדין.
for the damsel is not guilty of death; but her husband may put her away from him by a bill of divorcement; for as when a man lieth in wait for his neighbor and taketh his life, so is this matter:
כי כאשר יקום איש – וכי מה למדנו מרוצח. 1אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורשה, מנין שניתן להצילה בנפשו, דכתיב ואין מושיע לה, מושיע לה בכל דבר שאתה יכול להושיעה.
1. אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד. פסחים כ״ה ע״ב.
ולא תצנע בהא שיא אד׳ ליס עליהא כ׳ט׳יהֵ תוג׳ב אלקתל ואנמא מת׳ל אמרהא הד׳א כמן יקום עלי צאחבה פיצ׳רבה פיפיתה רוחה
ולה אל תעשה דבר, כיון שאין לה חטא המחייב מיתה, ואין הדבר הזה אלא כמי שיקום על רעהו ויאבד את נשמתו.
כי כאשר יקום וגו׳ – לפי פשוטו, זהו משמעו: כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה, כאדם העומד על חברו להורגו.
ורבותינו דרשו: הרי זה בא ללמד וכו׳.
כי כאשר יקום וגו'‏ FOR AS WHEN A MAN RISES [AGAINST HIS FELLOW MAN, AND SLAYS HIM, EVEN SO IS THIS THING] – According to its plain sense the following is what it implies: there is in the damsel no sin deserving death, because she was coerced and he, (the man) attacked her with violence, just as when a man attacks his fellowman to kill him.
Our Rabbis, however, gave it (the verse) a Halakhic interpretation as follows: Behold, this simile is intended to elucidate the law in question but at the same time turns out to be itself elucidated by that law (lit., this comes as a teacher and is found to be a learner) (Sanhedrin 73a).
פס׳: ולנערה לא תעשה דבר – מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה.
1אין לנערה חטא מות – ולא מכות. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. 2מלמד שכל עונשין שבתורה מצילין אותן בנפשן כשם שהרוצח ניתן להצילו בנפשו:
1. אין לנערה חטא. זה הקרבן מות זה מכות כ״ה בספרי:
2. מלמד וכו׳. מצילין אותם בנפשם שם:
כי – יתכן שלא הסכימה היא ולא ידעה, עד שבא ואנסה, על כן משל הרוצח.
UNTO THE DAMSEL…DO NOTHING.] She most probably did not agree1 and was unaware until he came and raped her. Hence the rapist is compared to a murderer.⁠2
1. To the sex act.
2. The rapist, like a murderer, stalks and commits an act of violence upon an unwilling victim.
כי כאשר יקום איש על רעהו – בארו לנו רז״ל טעם האריכות הזה במשל הרוצח, והיה מספיק שיתן טעם על אונס שלה שאמר צעקה הנערה המאורסה, ועל כן דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד, כלומר שרוצח בא ללמד על נערה מאורסה ונמצא אף למד ממנה, מקיש נערה מאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור, כלומר שאם יצוה עליו אנס להרוג את חברו או יהרגוהו יש עליו למסור עצמו להריגה ולא יהרוג, משום דסברא הוא וכדאמר רבא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי, ועל כן אין דוחין נפש מפני נפש, אף נערה המאורסה אם אומר לו לאדם שיבא עליה או יהרגוהו, יהרג ואל יעבור. ואפילו על אשה פנויה אמרו רז״ל בההוא גברא שהעלה בלבו טינא עליה ונטה למות לרוב חשקו בה, ואמרו הרופאים שאין לו תקנה עד שתבעל לו או תעמוד לפניו ערומה, שאלו לחכמים ז״ל ואמרו ימות ולא תבעל לו, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר משום גדרן של עריות ופגם משפחה. ומה נערה המאורסה נתן להצילו בנפשו של אונס, שנאמר ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיע בכל דבר שיכול להושיע, אף רוצח נתן להצילו בנפשו, כלומר כי מי שרואה אדם רודף אחרי חברו להרגו חייב להצילו לנרדף בנפשו של רודף.
ומטעם זה התירו רז״ל באשה המקשה לילד ומסוכנת הרבה שמותר להמית את העובר כדי להציל את האם, וזה מדין רודף, שהרי עובר זה הוא מצר לאמו ורוצה הוא להמיתה, וכיון שכן רודף הוא ומותר להרגו, ומצילין את הנרדף שהיא אמו בנפשו של רודף שהוא העובר, ולפיכך מותר להשקותה משקה או לעשן אותה כדי שימות הולד ויצא, ואימתי כשלא הוציא העובר ראשו ורובו, אבל הוציא ראשו ורובו הרי זה כאלו נולד כבר ואסור ליגע בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש, וכן שנינו באהלות האשה המקשה לילד מחתכין העובר שבמעיה ומוציאים אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו, יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש.
ובסנהדרין פרק בן סורר מקשינן, אמאי אין דוחין והא אמרת קטן רודף נתן להצילו בנפשו, והאי רודף הוא. ומשני האי קטן לאו רודף הוא, דקטן בעי למיפק ומן שמיא הוא דרדפי עליה. וטעם צעקה כלומר באפשר הוא שצעקה. או יאמר אם צעקה אין מושיע לה, כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה, כיון שאין מושיע לה.
כי כאשר יקום איש על רעהו, "for like a man who rises up against his fellow,⁠" in Sanhedrin 74 our sages explained to us why the Torah describes the situation of the נערה המאורסה, the betrothed girl who became the victim of a rapist in the field, in such a cumbersome fashion, using such a parable comparing the situation to murder. We would have assumed that all the Torah had to say is that she cried out to no avail According to the Talmud, the Torah wanted to teach us that the two crimes, murder and rape, have features in common which enable us to apply the law applicable in one situation to the other situation in a reciprocal manner, i.e. the language of our sages: הרי זה בא ללמד ונמצא למד. The law of the murderer contains elements which are applicable to the law pertaining to rape, whereas the law of rape contains elements which we can apply to the law about murder.
Just as one must prefer to suffer death rather than commit the sin of murder based on the dictum of Rava: 'who said that your blood is redder than that of the person you are asked to kill in order to stay alive,⁠" so if someone threatens you with death unless you rape a woman you must rather suffer death than commit that crime. This law applies even if the woman to be raped is not married.
Our sages in Sanhedrin 75 tell of an incident when some man became love-sick over unrequited love. When his family turned to the doctors to ask how he could be cured, the doctor said that until he would have his craving indulged, i.e. sleep with the woman in question, he could not be cured. The Rabbis ruled it would be better that he die than that the woman submit to his sexual advances. In reply to the question whether at least he could have his libido assuaged by seeing the woman in question in the nude, the Rabbis were adamant, refusing that the woman in question expose herself to that man. In answer to the further question whether the woman could talk to that man from behind a fence, the rabbis did not even permit this either. (There is a dispute in the Talmud whether the lady in question was married or not.) Nonetheless, the reason given by the scholars who refused the girl in question to even speak to the infatuated man from behind a fence gave as their reason that it is not permissible to expose the girl's family to shame on account of someone who cannot control his libido. Even speaking to the individual from behind a fence is considered as equivalent to closeting herself with him.
Seeing that the Torah adds the comment that there was no one to act as the rapist's victim's savior, it appears that had there been such a person nearby he would have been obligated to save the girl from being raped even if the savior would have had to kill the rapist to be. The same holds true, of course, in the case of saving a potential murder victim from his assailant by killing him. When one observes a situation which will result in murder unless one stops the murderer by any means available one must use all such means including killing the potential murderer.
This is also the reason why when a woman who is in labor and is likely to die unless the baby about to be born is killed, must be saved at the expense of the life of the infant about to be born. The general rule is that it is permissible or obligatory to kill a רודף, someone clearly intending to kill an innocent person. The latter rule obtains only until the baby's head and the greater part of its body has left the mother's womb. Once this has happened halachah treats both mother and baby as separate lives and it is forbidden to save one at the expense of the other. We have confirmation of these rulings in Oholot 6,6 where the Mishnah teaches that in order to save the life of a mother in distress due to difficulty in giving birth one may remove organs of the fetus piece by piece from the womb seeing her life takes precedence over that of an unborn child. However, if the greater part of the baby had already emerged, one may not decide which life to save and has to leave this to natural forces.
The question is asked in the Talmud there: "why can we not save the life of the mother in the aforementioned situation seeing that we have a rule that if a minor is a potential murderer, in the act of perpetrating murder, that he may be stopped at the cost of his life? Why is this infant different from that situation? The answer given is that the infant in the process of being born is not viewed as someone bent on murder as it is his natural function to emerge from the womb for the sake of its own life. He is as if programmed by heaven to be in a life-threatening position vis-a-vis his mother.
The reason that the Torah in our verse describes the victim of the rape as צעקה, having cried out for help, (when in fact this is merely a presumption) is that she is viewed by the Torah as if she had cried out, i.e. the Torah gives her the benefit of the doubt (Ibn Ezra). Alternatively, the meaning of the words is "if she had cried out there would have been no one to help her.⁠" In other words, she is not charged as even if there is evidence that she had not called out this was due to the knowledge that it would have been useless.
ולנערה לא תעשה דבר – וא״ת פשיטא דהא כבר אמר ומת [האיש וגו׳ לבדו] ומשמע [הוא] לבדו, ועוד שהרי היא אנוסה ולא קבלה התראה. וי״ל דאי לאו קרא ה״א שתיהרג קודם אע״ג דהיא אנוסה. א״נ איצטריך לאזהורי בלאו.
ולנערה לא תעשה דבר – למדנו מזה שהאנוס פטור מכלום.
כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה – המשיל זה הענין לרוצח לפי שנתבאר היותה אנוסה על זה ראוי שנשפוט כי הדבר קשה לה כאלו בא להרגה מרוב הזנות שיש בזה הענין אצל הנערה הבתולה המאורשה לסבות שזכרנו במה שקדם עם שכל הנשים הטובות והראויות זר בעיניהם ענין הזנות עד שיבחרו המות על הזנות.
כי כאשר יקום וגו׳ לפי פשוטו זהו משמעו כו׳ ורבותי׳ דרשו בו הרי זה בא ללמד כו׳. כדתניא בפ׳ כל שעה ובפרק בן סורר ומורה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח לנערה מאורסה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור ופרש״י וכי מה למדנו מרוצח לנערה המאורסה והלא כבר פי׳ בה אונס פטור מולנערה לא תעשה דבר אלא נר׳ שרוצח בא ללמד כאן ונמצא שהוקש להיות למד מכאן וה״ק הרוצח כנערה שניהם שו׳ וכל אחד למד מחבירו ניתן להצילה ניתן רשות לרואה הנואף שרודף אחריה שיצילה ממנו בנפשו של רודף כדכתיב ואין מושיע לה הא אם יש מושיע צריך להושיעה בכל אשר הוא יכול ואפילו בהריגתו אם אינו יכול להצילה באחד מאיבריו יהרג ואל יעבור אם אומרים כותים הרוג ואם לאו תהרג יהרג ואל יעבור עבירה זו מסבר׳ דמאי חזי דילמא דמא דידך סומק טפי והאי דקאמר אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור יש נוסחאות שכתוב בהן תהרג ואל תעבור והתוספות כתבו יהרג ואל יעבור פירוש הבועל אבל היא תבעל ואל תהרג דקרקע עולם היא כדאמרינן בבן סורר ומורה וכן בריש כתובות פריך ולדרוש להו דאונס שרי ור״י אומר דשפיר גרסינן תהרג דהא דמשמע בבן סורר ומורה ובכתובו׳ דלא מחייבה לממסר נפשה היינו שהיא קרקע עולם ולא עבדה מעשה אבל לעשות מעשה כגון שאומרים לה שתביא הערוה עליה או תהרג יש לה ליהרג ולא לעשות מעשה דמרוצח ילפינן ורוצח נמי לא מחיי׳ לממסר נפשיה אלא כשאומרים לו להרג בידים אבל אם אומרים לו הנח עצמך ליזרק על התינוק או תהרג אינו חיי׳ למסור עצמו כדי להצי׳ חבירו דאדרבה איכא למימר מאי חזית דדמא דחברך סומק טפי דילמא דמא דידך סומק טפי ומהו לדידיה אם אומרים לו הנח ויתקעו אותך בערוה או תהרג יהרג ואל יעבור דלא מצי למימר לאו מעשה קא עבידנא כיון שהן תוקעין אותו דאין קשוי אלא לדעת כדאמרינן בריש הבא על יבמתו ומה שהוא מתקשה חשבינן לי׳ מעש׳:
אין לנערה חטא מות – אף על פי שהיה סופה ברצון, כיון שהיתה תחלתה באונס פטורה, שכיון שהתחיל באיסור, יצרה אנסה, כאמרם ז״ל: אפילו אומרת הניחו לו שאלמלא כן הייתי שוכרתו (כתובות נ״א:).
כי כאשר יקום איש על רעהו וכו׳ – אין זה כענין הבהמה הנרבעת שכתב בה ״ואת הבהמה תהרגו״ (ויקרא כ׳:ט״ו), כי אמנם הבהמה לא התקוממה כלל. אבל זו שהיתה תחלתה באונס, והתקוממה כפי יכלתה, הנה קרה לה כמו שקרה לנרצח שנעבדה בו עבירה נגד רצונו, לפיכך אין לה בחטא ענין כלל.
אין לנערה חטא מות, even though in the end she stopped resisting, i.e. she became a willing partner; seeing that initially she had been forced she is exonerated by judicial prosecution. Our sages go so far as to state “even if she said that had she not been forced she would have hired the man in question to sleep with her,” (Ketuvot 51)⁠a
'כי כאשר יקום איש על רעהו וגו, this situation is not comparable to someone having sexual intercourse with a beast when the Torah condemns the “innocent” beast to share the death penalty with the human being. (Leviticus 20,15). The difference is that the animal in question did not offer any resistance at all, whereas the woman in question in our verse initially did offer resistance. What happened to her is comparable to a murdered person who had been forced to commit a sin and who was murdered for having refused to do so.
a. the rapist kindled her libido so that she lost control over her emotions.
הרי זה בא ללמד ונמצא למד. פירוש, שבא ללמד על נערה המאורסה, דהנערה המאורסה אנוסה היא, כמו שמשמע לפי פשוטו. ואין צריך, דהא בהדיא כתיב בקרא ״ולנערה לא תעשה דבר״, ומה צריך עוד (רש״י פסחים ריש כה ע״ב). אלא שבא ללמד ונמצא למד, דמה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו, דכתיב (פסוק כז) ״ואין מושיע״, הא יש מושיע יצילה אפילו בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומה רוצח יהרג ואל יעבור, דאמרינן ליה מאי חזית דדמך סומק טפי, דילמא דמא דהיאך סומק טפי, אף נערה המאורסה יהרג אל תעבור. בפרק כל שעה (פסחים כה ע״ב):
וְלַנַעֲרָ: רה ק׳.⁠א <ובפ' בן סורר ומורה1 תנן ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חברו להרגו, אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה. וילפינן זכור ונערה מדכתי׳ ולנער בלא ה״א וקרינן נערה, נדרש מקרא ונדרש מסורת, נער להביא את הזכור, נערה כמשמעה.> [ולנער כ׳, וְלַֽנַּעֲרָה֙ ק׳].
אין לַנַעֲרָ: רה ק׳. [לנער כ׳, לַֽנַּעֲרָ֖ה ק׳].
1. ובפ׳ בן סורר ומורה: סנהדרין עג ע״א.
א. ראה הערתי לעיל פס׳ כ.
הרי זה בא ללמד כו׳. רצונו לתרץ דבקרא משמע דרוצח בא ללמד על נערה המאורסה, ואין למדין ממנו כלום, ונמצא דרוצח נלמד מנערה המאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה מן העבירה בנפשו של בועל, כדמשמע ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה, בכל דבר שיוכל להושיע יושיע לה, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו של רודף:
This (the murderer) appears to teach, etc. Rashi is answering the question: The wording of the verse implies that the murderer is teaching us something about the married girl, whereas we actually learn nothing from the murderer! [Actually] the murderer "learns" from the married girl. Just as the married girl can be saved from sin by killing the rapist as the verse indicates by saying, "there was no one to rescue her,⁠" implying that if there was someone to rescue her, he could do so by using any means, so too in the case of the murderer, one may save the [intended] victim by killing the pursuer.
כי כאשר יקום – כאדם העומד על חבירו להרגו, שאין ספק שלא היה ברצון הנהרג:
אין לנערה חטא מות – ת״א חובת דין דקטל, פירש חטא לשון עונש כמו זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים דתרגומו פורענות מצרים (זכרי׳ י״ד) ולרבותינו (סנהדרין ע״ג) כולי קרא יתרה הוא דפשיטא דכשנאנסה אין לה עונש כלל דכל אנוס רחמנא פטרי׳, וע״כ לדרשה אתי, ואמרו, חטא אלו חייבי כריתות, מות אלו חייבי מיתת ב״ד, ולהורות דכל חייבי כריתות ומיתת ב״ד שבעריות מצילין אותן בנפשן דומי׳ דנערה מאורסה, לדבריהם חטא מות תרי מלי נינהו אין בה לא חטא ולא מות, וחסרון הוי״ו דומי׳ דשמש ירח עמד זבולה והבינו במלת חטא ענין הכרת, שפירשוהו מן והייתי אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א׳ כ״א) שפירושו חסרים ומנועים מן הגדולה, ועונש הכרת הוא חסרון הנועם הגדול המיועד לנפש בחיי עה״ב. כדאיתא בספרי אין הכרתה אלא הפסקה, עיי׳ ויקרא ד׳ י״ג יאשמו, ובכ״מ רפ״ח מתשובה בשם הרמב״ן, ובמכדרשב״י (זהר ויקרא י״ז ב׳) אם הכהן המשיח יחטא, יגרע טובי׳ כד״א והייתי אני ובני שלמה חטאים.
יקום איש – ירצה אין זה כענין בהמה הנרבעת שכ׳ בה ואת הבהמה תהרגו, כי אמנם הבהמה לא תתקומם כלל, אבל זו שהיתה תחלתה באונס, והתקוממה כפי יכלתה הנה קרה לה כמו שקרה לנרצח, שנעבדה בו עברה נגד רצונו לפיכך אין לה בחטא ענין כלל (רע״ס).
[קו] ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות – מיותר ודריש דאלו לא היה כתוב רק ולנערה לא תעשה דבר הייתי אומר שפטרה רק ממיתה שמדבר בכאן. כי דבר יש לפרשו על מה שמדברים בכאן שהוא המיתה. לכן כתב חטא מות חטא בא לפוטרה מקרבן שבא על חטא. ומות בא להורות שמ״ש מקודם דבר הוא דבר כל דהו שהוא המלקות. דאם הוראתו מיתה הלא כתיב כאן אין לנערה חטא מות:
כי כאשר יקום אחרי שבאר שלנערה לא יעשה מאומה למה נצרך להאריך שהיא כמו נרצחת אלא להורות שניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף כדכתיב כאן צעקה ואין מושיע לה הא אם י״ל מושיעים יושיעוה בכל מה שבידם אף בלקיחת נפשו:
כן הדבר הזה תיבת הדבר מיותר והי״ל לכתוב כן זה. ופי׳ שהאיש המאנס אותה הוא כמו רוצח. אלא בא להורות שלאו דוקא נערה המאורסה רק כל דבר ערוה באונס הוא כמו רציחה. וז״ש בספרי אין לי כו׳ ת״ל כן הדבר. ומ״ש יכול כו׳ דק״ל דא״כ מיותר תיבת הזה ולכתוב רק כן הדבר לכן אמר שרק בענין כזה. וכדאי׳ בגמ׳ (סנהדרין דף עג ע״ב) רק כשיש בהם כריתות או מיתת ב״ד וקלון להנרדף. יצאו כל העריות שאינם רק חייבי לאוין והרודף אחר הבהמה אף שהוא בסקילה מפני שאין בה קלון להנרדף. וגם ממעטינן שאר חייבי סקילה כמו מחלל שבת ועובד ע״ז אף שעונשם חמור בסקילה בכ״ז לא ניתן להצילם בנפשם מפני שאינם מענין עריות. ומ״ש בספרי כאן ואין כל אלו בסקילה. פי׳ שאין כל אלו ניתן להצילם בנפשם אף שהם בסקילה:
אין לנערה חטא מות: לא בא הכתוב לומר שלא תיהרג, שהרי אפילו מספק אם היה תחילה באונס או ברצון, אינה נהרגת.⁠1 אלא מלמדנו, שאפילו עונש בעלמא על שהגיע לידה בפשיעותה מה שיצאה בשדה, וכדתניא בספרי לעיל ״ומצאה איש בעיר״ – אילו לא יצאה בעיר לא היה מסתקף לה2, וכ״ש בשדה, וא״כ הגיע לה בפשיעותה חטא גדול3 של מות, וראוי לקונסה וכדומה עונשי בית דין {וגם כי לבסוף היה ברצון4, וא״כ ראוי לקונסה מיהת}, על זה אמר הכתוב ״ולנערה לא תעשה דבר״ – שום ענין5.
כי כאשר יקום6 וגו׳: והרי כבר נענשה במה שנאנסה ונפגמה, משום הכי לא תעשה דבר עוד7.
1. כפי שהתבאר לעיל בפסוק כ״ג באריכות.
2. והביאו רש״י בפסוק כ״ג.
3. אמנם לא עונש גדול.
4. כפי שהעמיד רבינו את הסוגיא (לעיל פסוק כ״ג).
5. אך עדיין קשה, ניתן היה להסתפק מ״לא תעשה דבר״, מה צורך להמשיך ״אין לנערה חטא מות״. ושמא ניתן לומר שכוונת הכתוב ע״פ רבינו – ״ולנערה לא תעשה דבר״ כי ״אין לנערה״ אפילו ״חטא מות״, לא רק שאין לה משפט מות, גם אין לה חטא מות, ולכן לא מגיע לה כל עונש.
6. ע״פ דברי רבינו בקטע הקודם שהפסוק אינו בא להסביר את פטורה מעונש מות, אלא מכל קנס או עונש בי״ד אחר, גם המשך הפסוק עוסק בזה.
7. וכנ״ל בקטע הקודם.
ולנערה לא תעשה דבר – מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מנין אף מן הקרבן ת״ל חטא. פירש דכל הקרא מיותר לכן דרשו כי גבי רוצח בשוגג כתוב ולו אין משפט מות, כי זה מורה שהחטא יאמר בנרדפים על השוגג כמו שנתבאר באה״ש סימן שס״ג ששם חטא רק לב״ד או בידי אדם אין לשופטו מות, אבל ההורגו אינו נהרג, אבל כאן אין לה אפילו חטא שעון שגגי אין לה, לכן פטורה מן הקרבן, מנין אף מן המכות ת״ל מות, פירושו ע״פ דברי רש״י דף י׳ מלקות במקום מיתה עומדת, דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב כו׳ הוה נמי מלקות כאחת מן המיתות, וזה שאמר אין לה חטא של מות ג״כ וזה מלקות שהחוטא ראוי להמיתו ורחמנא אקיל עליו בזה.
שם בספרי ומצילים אותם בנפשם. בהגהות הגר״א הגיה כפי מה שהוא בגמרא. והביאור דמן הסברא ברודף אחר חבירו להרגו ניתן להצילו בנפשו דפקוח נפש של זה דוחה הכל אף רציחה, וכן במחתרת אין לו דם לפי שבא להרגו, אבל הרודף אחר הנערה המאורסה או הזכור שהוא מכשול דתי לא ידענא דמותר להצילו בנפש של רודף דיעבור ויהיה אנוס ורחמנא פטריה, וכיון דיעבור באונס הנרדף למה לנו לחוב בדמו של זה, אולם בכתוב גבי רץ אחרי נערה המאורסה כתיב ואין מושיע לה כו׳, הא גבי רוצח לא כתיב, ולכן המקרא הזה מדבר על דרך הסברא כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, אבל מן התורה רוצח נלמד מנערה המאורסה וכיו״ב כמו שאמרו ה״ז בא ללמד ונמצא למד, ומה שאמר כן הדבר הוא על ענין הזנות, ומה שאמר הזה הוא עפ״י מה שנתבאר בתורה אור צו סימן כ״ג כי ההוא על ענין נרמז רחוק, שאינו לפנינו, והזה מורה על נרמז קרוב, ובמקום שהנרמז אינו קרוב הוא למעט זה באופן זה שאנו מדברים ולמעט אחר, וזה דוקא מה שנפגם הוא רודף אחר הבהמה וכו׳ אעפ״י שהן בסקילה מ״מ כיון שאין בה פגמא משום העברה לחוד אין מצילין אותו בנפשו. ובזה סתם ספרי דלא כר״ש דאמר הרודף לעבוד עו״ג מצילין אותו כו׳.
ולנערה וגו׳ – מכאן שאונס רחמנא פטריה1. (נדרים כ״ז.)
לא תעשה דבר – הדי זו אזהרה לב״ד שלא יענשו את האונס2 (רמב״ם פ״ב ה״ב מסנהדרין).
אין לנערה חטא מות – ת״ר, אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחד הרודף אחר הזכר או אחר נערה המאורסה או אחר חייבי מיתות ב״ד וחייבי כריתות מצילין אותם בנפשם, דאמר קרא אין לנער חטא מות, נער – זה זכר,⁠3 נערה – זו נערה המאורסה,⁠4 חטא – אלו חייבי כריתות, מות – אלו חייבי מיתות ב״ד.⁠5 (סנהדרין ע״ג.)
אין לנערה חטא מות – מה ת״ל, והא כבר כתיב ומת האיש ההיא לבדו, וכי אין אנו יודעין, שאין לנערה חטא מות, אלא להביא הבא על קטנה מאורסה שהוא בסקילה והיא פטורה.⁠6 (ירושלמי כתובות פ״ג ה״ט)
כן הדבר הזה – וכי מה למדנו מרוצח,⁠7 אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למוד, מקיש רוצח לנערה המאורסה ונערה המאורסה לרוצח, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו,⁠8 ומה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור.⁠9 (סנהדרין ע״ד.)
1. וזה כלל בכל התורה לבד באיזו יוצאים מן הכלל, כמו בשבועות מ״ט א׳ קיי״ל דשואל חייב באונסין, ויש בזה סברא מיוחדת משום דבההיא הנאה דשואל הוא מקבל עליו אחריות אונסין, וכן קיי״ל לענין נזקין שחייב אדם על האונס כרצון [עיין ב״ק כ״ו ב׳], וטעם הדבר נראה משום דחובה יתירה על האדם להזהר שלא יזיק לזולתו וכמש״כ התוס׳ בב״ק כ״ג א׳ דיותר יש לאדם ליזהר שלא יזיק משלא יוזק, ולכן צריך האדם לחשוב גם גדרי האונס שאפשר לבא ולהזהר מזה, וכמו דאמר שם הזיק כשהוא ישן חייב, מפני דהו״ל לחשוב גם מזה. ועיין בריש כתובות ב׳ ב׳ שאין טענת אונס בגיטין ועיי״ש טעם הדבר.

וכפי משמעות לשון הגמרא אונס רחמנא פטרי׳ משמע דגם בידי שמים פטור, ויש נ״מ בזה אם היה אנוס באיזה דין מדיני ממונות ותפס הצד שכנגדו את אשר תובע ממנו, אז אם חייב לצאת ביד״ש לא מפקינן מהתופס, ואם לאו מפקינן וכמש״כ בגמרא כה״ג לענין השבת גזל וכמה ענינים.
2. ואפילו הי׳ מצותו שיהרג ואל יעבור ואפילו שחלל את השם, ועיין בחדושי רדב״ז לרמב״ם שם.
3. ר״ל מדכתיב נערה חסר ה׳ בא לרמז משכב זכר.
4. יתבאר בדרשה הבאה.
5. וכפי המתבאר בגמרא איירי דוקא בחייבי כריתות ובחייבי מיתות ב״ד שבעריות, אבל במחלל את השבת ובעובד ע״ז אין מצילין אותם בנפשם, וכן הרודף אחר הבהמה אעפ״י שהוא בסקילה אין מצילין אותו בנפשו, וכפי הנראה צריך שיהי׳ בענין זה שני תנאים, האחד שתהיה הרדיפה אחר עריות, והשני שיהיה פגם ובזיון להנרדף, ובמחלל שבת ועובד ע״ז דאינו מענין עריות אין מצילין אותן בנפשן, וברודף אחר בהמה אף שהוא מענין עריות אך אין פגם ובזיון להנרדף, וכ״מ בגמרא.
6. והוי הכי פירוש הפסוק, הוא לבדו ימות בסקילה אף במקום שאין לנערה חטא מות בכל עבירות שבתורה, דהיינו קטנה שאינה בת עונשין, וכבר באה דרשה בענין זה בפסוק הקודם, ודרשות שונות הן.
7. ר״ל מה חדוש דין יש כאן במשל שהביא מרוצח, והא גם בלא זה ידענו טעם הדבר שאין לנערה חטא משפט מות מפני שאנוסה היא כמש״כ כי בשדה מצאה צעקה ואין מושיע לה.
8. ר״ל מה נערה המאורסה ניתן רשות לרואה את הרודף שרודף אחריה שיצילנה גם בנפשו של רודף כדיליף בסמוך פסוק כ״ז ואין מושיע לה הא יש מושיע לה אתה מושיע לה בכל דבר שאתה יכול להושיע, כך הדין ברואה את הרודף אחר חבירו להרגו מותר להציל אותו בנפשו של רוצח אם אי אפשר להצילו באחד מאבריו.
9. ברוצח בודאי יהרג ואל יעבור, דסברא היא, מה חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי, וכך בנערה המאורסה, שאם אנסוהו לבא על נערה המאורסה יהרג ואל יעבור, אבל אם אנסו אותה להבעל אינה מחויבת ליהרג, דאשה קרקע עולם היא, כך כתבו התוס׳ בסוגיא כאן ע״ב ופירשו מפני שהיא אינה עושה מעשה, עכ״ל. ונראה הבאור עפ״י מ״ש ביבמות נ״ג ב׳ שאין טענת אונס בערוה מפני שאין קישוי אלא לדעת, וא״כ הרי מעשיו מוכיחים שאינו אנוס גמור משא״כ באשה אפשר שתבעל גם שלא לרצונה, ובזה יתבאר לשון השאלתות פ׳ וארא שהבאנו לעיל ס״פ שופטים בפסוק אשר לא עבד בה יעו״ש.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר׳ בחיימושב זקניםרלב״גמזרחיר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144