ולקח אבי הנערה ואמה – אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מנין תלמוד לומר נערה מכל מקום אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגדלו גידולים רעים יבואו ויתנוולו עם גידוליהם.
והוציאו את בתולי הנערה – כמשמעו.
(טו) וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הַֽנַּעֲרָ֛ אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃
then the father of the young lady and her mother shall take and bring forth the tokens of the young lady's virginity to the elders of the city in the gate.
"Then the father of the maiden and her mother shall take (and they shall bring out the virgin signs of the maiden"): This tells me only of one who has a father and a mother. Whence do I derive (the same for) one who has a father but not a mother, or one who has a mother but no father, or one who has neither father nor mother? From "and they shall bring out the virgin signs of the maiden" — in any event. If so, why is it written "the father of the maiden and her mother"? "They (in the event of her being found guilty) who nurtured evil growths, let them come and be shown their growths!"
ולקח אבי הנ׳ ואמה מגיד שאביה ואמה מטפלין בה:
ד״א ולקח אבי הנ׳ ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב מנ׳ ת״ל נערה מכל מקום:
אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבאו ויתנוולו עם גידוליהן:
והוציאו את בתו׳ הנע׳ כמשמעו:
אל זקני הע׳ הש׳ מלמד שבית דין בגבוה של עיר:
וְיִסַּב אֲבוּהָא דְּעוּלֵימְתָא וְאִמַּהּ וְיַפְּקוּן יָת בְּתוּלֵי עוּלֵימְתָא לִקְדָם סָבֵי קַרְתָּא וְלִתְרַע בֵּית דִּין אַתְרָא.
then shall the father and mother of the damsel bring forth the tokens of the damsel's virginity before the elders of the city, at the gate of the judgment house of the place;
ויסב אבוה דרביתה ואמה ויפקוןא ית סהדוותה דרביתה לוותב חכימי קרתה לתרע בית דינה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויפקון״) גם נוסח חילופי: ״ויפיקו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דרביתה לוות״) גם נוסח חילופי: ״דטליתה קדם״.
ויסבון אבוהא דעולימתא ואימה רשו מבידינא ויפקון ית שושיפא בהדי סהידוון דעולימתא לוות חכימי קרתא לתרע בידינא.
then the father and mother of the damsel may have licence from the court of judgment to produce the linen with the witnesses of her virginity, before the sages of the city, at the door of the beth din.
אבי הנערה ואמה [THEN SHALL] THE FATHER OF THE DAMSEL, AND HER MOTHER [TAKE AND BRING FORTH etc.] – Let those who have reared this depraved child (lit., "evil plant") be exposed to contempt because of her (Sifre Devarim 235:9).
פס׳: ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה – אע״פ שאין לה אב או אם. ולמה נאמר אבי הנערה ואמה. הן שגידלו גידולין יבואו עם גידוליהן. והוציאו את בתולי הנערה.
אל זקני העיר השערה – לבית דין:
את בתולי [SHALL PRODUCE THE EVIDENCE OF THEIR DAUGHTER’S] VIRGINITY: Following the plain meaning of Scripture, [this means presenting to the court the physical specimen of] the blood of virginity on the sheets [of the marital bed].1
1. In classical rabbinic literature there are two very different ways of understanding the biblical text: “... and say, ‘Here is the evidence of my daughter’s virginity!’ And they shall spread out the cloth before the elders of the town.” The minority opinion, attributed to Rabbi Eliezer b. Jacob (Sifre 237 and Ket. 46a), is that the law is meant literally: the woman’s family has to prove her virginity by providing the physical evidence of the blood on the sheets. But the opinion of Rabbi Yishmael, later codified as law (see e.g. MT Na‘arah vetulah 3:6-12), is that the phrases have allegorical meaning. Spreading out the cloth means only that the matter “is to be investigated thoroughly”; the cloth is never required as proof in court.
Rashi predictably follows the standard halakhic understanding. Rashbam says that he is following the peshaṭ – the standard indication that he is disputing with Rashi’s reading – and sends us back to the literal meaning of the text. He does this despite the fact that halakhah would not support that approach and despite the fact that the literal reading appears to contradict basic principles of law, as it puts the burden of proof on the accused woman and not on the accuser. See, however, Rashbam’s comment to vs. 21, and note 28 there.
See also Nahmanides here who writes that our verse should be read as alluding to what he calls a venerated traditional custom (זאת לפנים בישראל) of checking the sheet for signs of blood on the wedding day.
Rashi predictably follows the standard halakhic understanding. Rashbam says that he is following the peshaṭ – the standard indication that he is disputing with Rashi’s reading – and sends us back to the literal meaning of the text. He does this despite the fact that halakhah would not support that approach and despite the fact that the literal reading appears to contradict basic principles of law, as it puts the burden of proof on the accused woman and not on the accuser. See, however, Rashbam’s comment to vs. 21, and note 28 there.
See also Nahmanides here who writes that our verse should be read as alluding to what he calls a venerated traditional custom (זאת לפנים בישראל) of checking the sheet for signs of blood on the wedding day.
THE FATHER OF THE DAMSEL, AND HER MOTHER. If they are alive. Otherwise, someone appointed by the court.
ולקח אבי הנערה ואמה – THEN THE FATHER OF THE YOUNG WOMAN AND HER MOTHER – Because they are the litigants, and to them is the embarrassment and the defect, for it was upon them to instruct and watch her.
ולקח אבי הנערה, "the father and the mother of the girl shall take." if they are alive; if the girl is an orphan, an appointee of the court performs the services of father and mother (Ibn Ezra).
ולקח אבי הנערה ואמה – כתב הרמב״ן מתחלה מזכיר שניהם ואחר כך האב לבדו ואמר אבי הנערה וגו׳ וחזר ואמר ופרשו השמלה בשניהם והטעם כי התביעה הזאת לאב לבדו היא שהקנס שלו אבל שיתף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בו והם היודעות והבקיאו׳ בדמים וראוי לאם שתביא אותה לבד אבל טענת את בתי נתתי לאיש הזה לאב בלבד היא ואחר שיסדר האב טענותיו בב״ד יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו ויפרשו אותה שניהם לפני ב״ד והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לב״ד כלל אלא מפני ענין השמלה:
ולקח אבי הנערה ואמה, "then the father and the mother of the girl will take (proof)." Nachmanides points out that at this stage both her father and her mother are mentioned as standing up publicly in defense of their daughter, although only her father speaks up in her defense. When submitting their evidence to the elders, father and mother are both involved. The reason why only the father voices his opinions in the forum of the elders is that seeing the indemnification for having slandered his daughter is payable to him, it is he who must submit the claim. On the other hand, all matters connected to שמלה, in this instance a simile for bedclothes, are a woman's business, a mother's concern. They are the experts capable of judging what colour blood originates in which part of the body. Normally, the sensitivity of the matter would have required that only the mother concern herself with this, but, seeing that the father had stated that he, as a father, had given this daughter to the man who now has slandered her reputation, and by inference the father's inability to have brought up his daughter properly, he is invited by the Torah to be present throughout the proceedings.
והוציאו את בתולי הנערה – ידוע ממנהג כל לשון לזכור משיגי הדבר ומקריו תמורת עצם הדבר, וטעם: דם בתולי הנערה הוא הכתם אשר בסדין שכבו יחד, כמו שאמר עוד ופרשו השמלה.
ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו בתולי הנערה וגומ׳ – לפי שהוא מבואר שהוא אפשר להם להביא עדים שכאשר בא עליה בעלה היתה בתולה ואף על פי שיביאו השמלה מגוללה בדמים אין זה עדות שהיתה בתולה כי כבר יתכן שהיו הדמים ההם מן הדמים הבאים מן המקור או מזולתם הוא מבואר שהוצאת הבתולים הוא שיביאו עדים להזים העדים הראשונים והנה מה שאמר אל זקני העיר ידוע שצריך שיהיו ראויים לדון דיני נפשות כי על זה הדבר בא הבעל.
אבי הנערה ואמה מי שגדלו גדולי׳ הרעים יתבזו עליה. כדתניא בספרי ולקח אבי הנערה ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מניין ת״ל והוציאו את בתולי הנערה מכל מקום דאל״כ והוציאו את בתוליה מיבעי ליה א״כ למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגדלו גדולים רעים יבאו ויתנוולו עם גדוליהן:
מי שגדלו גידולים הרעים וכו׳. דאם לא כן, למה כתב ״אבי הנערה ואמה״, אלא שיתבזו עליה. דאין לומר דכך גזירת הכתוב דוקא כשיש לה אב ואם, דבספרי יליף לה דאף כי אין לה אב ואם מקרא דכתיב ״והוציאו את בתולי הנערה״, דבא לרבות אף על גב אם אין אב ואם לה, ואם כן למה כתוב ״אבי הנערה ואמה״. דאין לומר מפני שאין רשות לאשה לדבר בפני בעלה, אם כן ״אמה״ למה לי, הא לא כתב בקרא (פסוק טז) רק ״ואמר אבי הנערה״:
אבי הַנַעֲרָ: רה ק׳.א [הנער כ׳, הַֽנַּעֲרָ֖ה ק׳].
בתולי הַנַעֲרָ: רה ק׳.ב [הנער כ׳, הַֽנַּעֲרָ֛ה ק׳].
הַשָֽעְרָה: ברוב הספרים העי״ן בשוא לבדו. ובמסורת1 ג׳, וסי׳ ולקח אבי2, ועלתה יבמתו3, והפרשים שֹת שָתוּ4 הַשָֽעְרָה (ישעיה כ״ב). וכולהו׳ אינון בשוא לחודיה, אך יש הפרש ביניהם, שהראשון והשלישי השי״ן בקמץ מפני ההפסק, והאמצעי בפתח, כמ״ש5 בסוף הפרשה. וכן במסורת כ״י השערה ג׳, ב׳ קמץ וחד פתח, וסי׳ וכו׳ כדלעיל, וחד משיבי מלחמה6 שָֽעְרָה (ישעיה כ״ח). ואל יקשה בעיניך שרד״ק7 הביא הַשַעְרָה דסוף סידרא8 ולא כתב האחרי׳, שלא הוצרך להביא אלא מה שמצא בו חילוף בספרי׳ ורצה לתקן המעוות. [הַשָּֽׁעְרָה].
1. ובמסורת: מ״ג-ד על אתר.
2. ולקח אבי: על אתר.
3. ועלתה יבמתו: דב׳ כה ז.
4. והפרשים שֹת שָתוּ: יש׳ כב ז.
5. כמ״ש: מ״ש דב׳ כה ז (׳השערה׳).
6. משיבי מלחמה: יש׳ כח ו.
7. שרד״ק: מכלול, קנא ע״א.
8. דסוף סידרא: דב׳ כה ז.
א. ראה הערתי בבר׳ לד ג (׳את הנער׳).
ב. ראה הערתי בבר׳ לד ג (׳את הנער׳).
מי שגדלו גדולים כו׳. דאל״כ והוציאו את הבתולה מיבעי׳ ליה, ולמה נאמר אבי הנערה ואמה. אלא לדרשה, ראו גדולים וכו׳:
Those who nurtured the evil branch, etc. Otherwise, the verse should have said, "They will take the girl and prove, etc." Why does it say, "The girl's father and mother"? Therefore it is to be expounded: See these [i.e., these parents] who nurtured this evil branch, etc.
ולקח אבי הנער ואמה – כי זנות הבת תחל כבוד אבותיה בעבור שלא השגיחו עליה ולא למדוה מוסר נשים, ויתכן שהשעור אביה או אמה, ואם היא יתומה יוציאה ממונה ב״ד:
השערה – מקום שהזקנים נוסדו יחד לשפוט את העם, כי היה זה בשער העיר, כנודע לכל קורא דברי הימים הקדמונים:
[צ] ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה היל״ל והוציא אבי הנערה ואמה את בתוליה ומ״ש בכפל ולקח והוציאו וכן מה שחזר שם הנערה הוא למותר מזה למדו חז״ל שמ״ש והוציאו הוא פועל סתמי, לכתחלה יקח אבי הנערה ואמה וכשאין לה אב ואם יוציאו המוציאין, ולכן חזר שם הנערה אחר שהוא פועל אחר בלתי נסמך על אבי הנערה, ולא יכול לאמר בתוליה בכינוי, ועיין בכתובות (דף מד ע״ב) המוציא שם רע על היתומה, ויש להקשות גם מברייתא זו ועיין בתוס׳ ד״ה המוציא ובמ״ש נדחו דברי המפרשים שפלפלו במוציא שם רע על היתומה מפלוגתא אי בעינן קרא כדכתיב כי פה יש ע״ז לימוד מיוחד, ומ״ש והוציאו וכולי מחק הגר״א וכן עקר כנ״ל ס׳ פח:
והוציאו את בתולי הנערה וגו׳: בזה הראו1 לדעת כי אין לבית דין לחוש לדבריו לשלוח אחר עדים כל זמן שלא באו מעצמם2. וא״כ ממילא הדברים שקר, שהרי אין לו עדים ואין רגלים לדבר, ואין זה רק עלילות דברים.
1. אבי הנערה ואמה.
2. כפי שהעמיד רבינו בפסוק הקודם.
אבי הנערה – תיבת ״נערה״ כתובה בכל התורה בלי ה״א בסוף, חוץ מלקמן פסוק יט. בכתובות מ״ד: אמרו רבותינו, שכיון שבאותו פסוק נכתב ״נערה״ מלא, יש לנו ללמוד שכל מקום שנכתב חסר אף קטנה בכלל.
יש להסביר זאת, כי ״נער״ הוא שם כולל לזכרים ונקיבות, ובאותו הגיל (י״ב שנה) שהנקיבה נחשבת כבר לנערה, הזכר הוא עדיין קטן. כך קבלו רבותינו, שפרשה זאת מדברת רק בנערה, לא בקטנה ולא בבוגרת (ששה חדשים אחרי שבאו לה סימני נערות) — (רמב״ם פרק ג מהלכות נערה, הלכה ב׳).
והוציאו את בתולי – לדעת האומר דברים כמשמעם, היינו השמלה עם כתמי הדם; לדעת האומר שהוא משל, ״את כשרי בתוליה״, כלומר את הוכחות כשרות בתוליה, דהיינו עדי הזמה.
אבי הנערה ואמה – אין לה אב ואם מניין, ת״ל והוציאו וגו׳ מכל מקום, א״כ למה נאמר אבי הנערה ואמה, הם שגדלו גידולים רעים יבאו ויראו גידוליהם1 (ספרי).
1. הוא ע״ד מש״כ וכל העם ישמעו ויראון ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה, דיראו האנשים בבזיונם של ההורים ויזהרו לחנך את בנותיהם בדרכי הצניעות. ולכאורה צ״ע, למה יתבזו כאן ההורים, אחרי כי לפי המשך הפרשה איירי שחפה הנערה מכל פשע כמבואר והוציאו את בתולי הנערה ופרשו השמלה ואלה בתולי בתי ויסרו אותו, וא״כ הלא כל עלילה זו בשקר וצדקו ההורים גם הבת, וא״כ מה זה שאמר הם שראו גידולים רעים איזו גידולים רעים כאן, ויותר הי׳ נאות לכתוב לשון זה לקמן בפרשה בענין ואם אמת היה הדבר.
וצ״ל דשיעור המשך הפרשה שמיד שהבעל בא לבדו ומביא עדים שזנתה, דבכך איירי הפרשה כמש״כ לעיל אות הקודם, מצוים הב״ד על האב שיברר טענותיו, אם שיודה להבעל ועדיו או יכחישם, והלשון ולקח הוא לשון צווי ומלשון קחו עמכם דברים, וכן ויקח קרח, וכדומה, ועל זה מדייק הספרי למה מצוים הב״ד על האב ולא על הבת עצמה, משום הם שגדלו גידולים רעים, ר״ל כיון דעתה הביא הבעל עדים שזנתה ועד שיברר האב היא בחזקת רשעת.
ועיין בכתובות מ״ד ב׳ חקרו הרבה בגמרא בדין המוציא ש״ר על היתומה, ודרשו מדיוק רחוק כפי שיבא לפנינו בסמוך פסוק י״ט בדרשה על בתולת ישראל, יעו״ש, ולפלא הי לא הביאו דרשה מפורשת זו שבספרי בענין זה.
וצ״ל דשיעור המשך הפרשה שמיד שהבעל בא לבדו ומביא עדים שזנתה, דבכך איירי הפרשה כמש״כ לעיל אות הקודם, מצוים הב״ד על האב שיברר טענותיו, אם שיודה להבעל ועדיו או יכחישם, והלשון ולקח הוא לשון צווי ומלשון קחו עמכם דברים, וכן ויקח קרח, וכדומה, ועל זה מדייק הספרי למה מצוים הב״ד על האב ולא על הבת עצמה, משום הם שגדלו גידולים רעים, ר״ל כיון דעתה הביא הבעל עדים שזנתה ועד שיברר האב היא בחזקת רשעת.
ועיין בכתובות מ״ד ב׳ חקרו הרבה בגמרא בדין המוציא ש״ר על היתומה, ודרשו מדיוק רחוק כפי שיבא לפנינו בסמוך פסוק י״ט בדרשה על בתולת ישראל, יעו״ש, ולפלא הי לא הביאו דרשה מפורשת זו שבספרי בענין זה.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.