×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) וְהִנֵּה⁠־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא⁠־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃
and behold, he has accused her of shameful things, saying, 'I didn't find in your daughter the tokens of virginity,' and yet these are the tokens of my daughter's virginity.⁠" They shall spread the cloth before the elders of the city.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שוררמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רלז]
ופרשו השמלה – יחוורו דברים כשמלה זה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה במשל כיוצא בו (שמות כ״ב:ב׳) אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו השמש זורחת ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו דמים לו מה השמש שלום לעולם אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב, כיוצא בו (שם כ״א:י״ט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בוריו וכן הוא אומר ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה.
רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר ופרשו השמלה לפני זקני העיר נמצאו עדי הבעל זוממים. ופרשו השמלה, יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבם.
[Piska 237]
"And they shall spread the garment before the elders of the city": They must clarify the matter as a (new) garment. The witnesses for both husband and father must clarify the matter before the elders of the city. This is one of the things that R. Yishmael was wont to expound as a mashal (a metaphor). Similarly, (Shemot 22:2) "If the sun shone upon him": Now is it upon him alone that the sun shines? What, then, is the intent of "If the sun shone upon him"? Just as the sun is "peace" for the world, here, too, if he (the one threatened with robbery) knows that he (the robber) is "at peace" with him (and will not kill him if he resists, [as in the instance of a father robbing a son]) and he (the son) kills him, he is liable (for murder). Similarly, (Ibid. 21:19) "If he arise and walk outside on his crutch" — on his own power.
And thus: "And they shall spread the garment before the elders of the city" — If the witnesses of the husband were (clearly) found to be zomemin (scheming witnesses), etc.
R. Eliezer says: The words ("and they shall spread the garment") are to be taken literally (as signifying the nuptial garment).
[End of Piska]
והנה הוא שם לה על׳ דב׳ ואלה בתו׳ בתי הרי עדים להזים עדיו של בעל:
ופרשו השמ׳ לפ׳ זק׳ הע׳ יחוורו הדברים בשמלה חדשה זה אחד משלשה אימים שהיה ר׳ ישמעאל דורש בתורה במשל (שמות כ״ב:ב׳) אם זרחה השמש עליו אם ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:
כיוצא בו (שם כ״א:י״ט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בריו וכאן הוא אומ׳ ופרשו השמלה יחוורו הדברים בשמלה:
ד״א ופרשו השמלה לשון כבוד מלמד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש:
ר׳ עקיבא אומ׳ ופ׳ השמ׳ לפ׳ זק׳ הע׳ נמצאו עדי הבעל זוממין:
וְהָא הוּא שַׁוִּי תַּסְקוּפֵּי מִלִּין לְמֵימַר לָא אַשְׁכַּחִית לִבְרַתָּךְ בְּתוּלִין וְאִלֵּין בְּתוּלֵי בְרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁפָּא1 קֳדָם סָבֵי קַרְתָּא.
1. ״שמלה״ בלשון מצעים מופיע רק כאן, והתרגום בהתאם.
and, behold, he has set an occasion of words, saying, I have not found the virginity of your daughter; but these are the tokens of my daughter's virginity. And he shall spread the cloth before the elders of the city.
והא הוא שווי לה עלילןא דמילין למימר לא אשכחית לברתךב סהדוותה ואלין אנוןג סהדוותהד דברתי ויפרשון שושיפהה קדם חכימי קרתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עלילן״) גם נוסח חילופי: ״עלין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לברתך״) גם נוסח חילופי: ״בבר׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אנון״) גם נוסח חילופי: ״הנון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סהדוותה״) גם נוסח חילופי: ״{סהד}⁠וון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שושיפה״) גם נוסח חילופי: ״אסטליתה״.
והא הוא שוי ער⁠(ד){ר} דמילין למימר לא אשכחית לברתך סהידוון ואילין סהידו⁠{ת}⁠י ברתי ויפריסון שושיפא קדם חכימי קרתא.
and, behold, he hath thrown upon her occasion of words, saying: I have not found the witnesses of thy daughter's (virginity); but these are my daughter's witnesses; and they shall spread the linen before the sages of the city;
ופרשו השמלה1שיהיו הדברים מחוורים כשמלה כי עידי שקר הם.
1. שיהיו הדברים מחוורים כשמלה ספרי פיסקא רל״ז, כתובות מ״ו ע״א.
וְהִנֵּה⁠־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר
הכהן העליון צריך להיראות בהארת פנים
בֹּא רְאֵה, הַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת בִּיפִי הַפָּנִים, בְּהֶאָרַת הַפָּנִים, בְּשִׂמְחָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת בּוֹ עַצְבוּת וְרֹגֶז, אֶלָּא הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, שֶׁעָלָיו כָּתוּב אֲנִי חֶלְקְךְ וְנַחֲלָתְךְ. וְכָתוּב (דברים יח) ה׳ הוּא נַחֲלָתוֹ. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת שָׁלֵם בַּכֹּל, בְּעַצְמוֹ, בִּלְבוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִפְגֹּם עַצְמוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בתולת ישראל היא
וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שם כב) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים וְגוֹ׳. וְכָתוּב וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְגוֹ׳, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. וְכִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הִיא? בְּתוּלַת אָבִיהָ אוֹ בְּתוּלַת בַּעְלָהּ הִיא. מַה זֶּה בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל כָּאן? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) שְׁאַל אָבִיךְ וְיַגֵּדְךְ זְקֵנֶיךְ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
אף הכהן שעומד כמו שלמעלה
אַף כָּאן הַכֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, כָּתוּב וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, כָּךְ גַּם בִּבְתוּלֶיהָ, שֶׁלֹּא תֵצֵא מִשַּׁעַר חֲצֵרָהּ פַּעַם הַחוּצָה, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.
שישא אשה בלא פגם
פָּתַח הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, מִצְוָה זוֹ שֶׁיִּשָּׂא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּתוּלָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹּנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וְלָמָּה צְרִיכִים שֶׁלֹּא יִשָּׂא אֶלָּא בְּתוּלָה בְּלִי פְגָם? אֶלָּא אִשָּׁה הִיא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. טָעֲמוּ - פְּגָמוֹ. וְכֹהֵן שֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּן לִפְנֵי ה׳, צָרִיךְ שֶׁהוּא יִהְיֶה שָׁלֵם בְּלִי פְגָם, שָׁלֵם בְּאֵיבָרָיו בְּלִי פְגָם, שֶׁמּוּמִים פּוֹסְלִים בְּכֹהֲנִים. שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בִּנְקֵבָתוֹ, לְקַיֵם בָּהּ (שיר ד) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.
(זהר ויקרא דף צ.)
והא הו קד ג׳על להא עללא מן אלכלאם פקאל לם אג׳ד להא בראהֵ והד׳ה בראתהא ובסטו אלמנדיל או מקאמה בין ידיהם
והנה הוא שם לה עלילות של דברים ואמר לא מצאתי לבתך בתולים והנה בתולי בתי, ופרשו את המטפחת1 או מה שבמקומה לפני הזקנים.
1. ״אלמנדיל״ - ״המטפחת״. מילה שמקורה בערבית ומשמשת גם בעברית.
ופרשו השמלה – הרי זו משל, כלומר: מחוורין הדברים כשמלה.
ופרשו השמלה AND THEY SHALL SPREAD THE CLOTH [BEFORE THE ELDERS OF THE CITY] – This is a figurative expression: they must make the matter as white [as clear] as a sheet (Sifre Devarim 237:1; Ketubot 46a).
פס׳: והנה הוא שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים וגו׳1יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.
השמלה – רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן והשמלה ממש:
1. יבואו עדיו של זה וכו׳. (שם מ״ו.) דברי רבנן וזהו פירוש ופרשו השמלה קאי על העדים:
ופרשו השמלה – השושבינין.
ופרשו השמלה – THEY SHALL SPREAD THE CLOTH – The groomsmen.
ופרשו השמלה – הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה. לשון רבינו שלמה. והוא מדרשו של רבי ישמעאל בסיפרי (ספרי דברים כ״ב:י״ז) ובמכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:י״ט).
ואין צורך, כי זאת לפנים בישראל מכניסין החתן והכלה לחופה ובודקין אותן והעדים משמרין להם מבחוץ, והם שהחכמים קורין להם שושבינין, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה ויראו הדמים. וזה ידוע בתלמוד (בבלי כתובות מ״ו.) ובסיפרי אגדה.
וקורין השמלהא ההיא סודר, ולכך יאמר הכתוב שיפרשו אביה ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים ויאמרו: אלה בתולי בתי. ובודאי שצריך לחוור הדברים בעניניםב הרבה שהכתוב יקצר בהם. אבל לא אמר הרי זה משל אלא המחייב מוציא שם רע אף על פי שלא בעל. ופשוטו של מקרא כדברי האומר עד שבעל. וכך אמרו בגמרא (בבלי כתובות מ״ו.): רבי אלעזר בן יעקב אומר שמלה ממש, וההלכה כדבריו.
וכן טעם הפרשה, כי אמר הכתוב תחלה: ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה (דברים כ״ב:ט״ו) – ידבר בשניהם, ואחר כן שב לאב לבדו: ואמר אבי הנערה (דברים כ״ב:ט״ז), וחזר ואמר: ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) – בשניהם. והטעם: כי התביעה הזאת לאב לבדו הוא, שהקנס שלו, אבל שתף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בו, והן היודעות והבקיאות בדמים. ולאם ראוי שתתפוש בה ותביא אותה לבית דין. אבל טענת: את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כ״ב:ט״ז) לאב בלבד היא, והאם לאו בעלת דברים דידיה היא. ואחר שיסדר האב טענותיו בבית דין, יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו תחת כנפות כסותה, ויפרשו אותה שניהם לפני הבית דין, והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לבית דין כלל אלא מפני ענין השמלה שהוא ממש, כאשר פירשתי.
א. כן בכ״י פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 137, פריס 222: ״וקורין שמלה״. בכ״י פרמא 3255: ״קורין שמלה״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״הענינים בדברים״.
AND THEY SHALL SPREAD THE CLOTH. "This is a figurative expression meaning, the matter is as white [i.e., as clear] as a sheet.⁠" This is Rashi's language, which is the interpretation of Rabbi Yishmael found in the Sifre1 and Mechilta.⁠2 But there is no need for it. For this was the custom in former time in Israel:3 they would bring the groom and bride into the bridal chamber and examine them, and the witnesses would guard them outside — these being termed shoshbinin (friends)⁠4 by the Sages. When they separated, the witnesses would enter and take the cloth on which he laid with her and see the proof of her virginity. This [procedure] is known in the Talmud and in books of Agadah [homily], and they would call this cloth sudor.⁠5 Therefore, Scripture states that her father and mother should spread the cloth which they took from the hands of the witnesses and say, These are the tokens of my daughter's virginity. Now surely there is still a need to clarify matters with respect to many items about which Scripture spoke briefly.⁠6 But the intent of [the Sifre and Mechilta in] stating "This is a figurative expression,⁠" is only in accordance with the opinion which holds that the law concerning a man who defames his wife applies even if he has had no sexual relations with her. [It is according to this opinion that the phrase and they shall spread the cloth cannot be literal, for if no cohabitation took place, there can be no evidence in the sheet. Hence, the phrase is figurative, meaning that they are to prove their complaint "as clear as a sheet.⁠"] But the plain meaning of Scripture is in accordance with the Sage7 that this law applies only after he has had conjugal relations with her [and in that case the phrase and they shall spread the cloth is to be understood literally]. And thus the Rabbis said in the Gemara:⁠8 "Rabbi Eleazar9 ben Yaakov says, The term cloth is literal, and the law is in accordance with his words.⁠" And such indeed is the sense of the section [of the Torah]. For Scripture stated first, Then the father of the maiden, and her mother, shall take and bring forth the tokens of the maiden's virginity.⁠10 Thus the verse is speaking of both [the father and mother]. Afterwards it reverts to the father alone: And the maiden's father shall say etc.⁠11 It then reverts and states, and 'they' shall spread the cloth — the two of them. Now, the reason [for these changes] is that [basically] the claim concerns only the father for [if the husband's accusation is proven false,] the fine [of a hundred silver shekels, imposed upon the husband] belongs to the father.⁠12 Scripture, however, made the mother a partner in this affair because women occupy themselves with the subject of the sheet, for it is they who are knowledgeable and expert in blood, and it is proper for the mother to take hold and bring it [the cloth] to court. But the claim, I gave my daughter unto this man to wife13 is that of the father, for the mother is not the adversary of her daughter's husband. Or it may be that after the father presents his arguments in court, he takes hold of the cloth which his wife had brought under the corners of her garment and they both spread it before the court. Thus the mother is not mentioned in the section and did not appear in court at all except for the matter of "the cloth,⁠" which is to be understood in its literal sense, as I have explained.
1. Sifre, Ki Theitzei 237.
2. Mechilta, Nezikin 13.
3. Ruth 4:7.
4. Tosephta Kethuboth 1:4: "In Judea they used to appoint two shoshbinin (friends) as guards, one appointed by the groom's family, and one by the bride's.⁠"
5. Kethuboth 10a: "Bring me the sudor (cloth).⁠"
6. Thus, e.g., the husband who accuses his wife committing adultery must first bring witnesses to corroborate his accusation. These witnesses are subject to searching inquiries by the court, and, in the case of a certain specified type of refutation, they are liable to the same punishment as they had planned to have perpetrated against her. Such matters are not mentioned here in Scripture as it discusses the subject briefly.
7. Rabbi Eliezer ben Yaakov (Kethuboth 46a).
8. Rabbi Eliezer ben Yaakov (Kethuboth 46a).
9. In our Gemara (ibid.): "Eliezer.⁠"
10. (15).
11. (16).
12. (19).
13. (16).
ופרשו השמלה – אין זו שמלה ממש אלא שנושאין ונותנין בענין זה עד שיתחורו הדברים כשמלה, כן פירש רש״י.
אבל הרמב״ן פירש שהוא שמלה ממש, שאם לא כן מה טיבה של אֵם לבא לב״ד ודי באביה שיתבע תביעתו ויאמר את בתי נתתי לאיש הזה, והֵאם לאו בעלת דברים דידיה היא, אבל מפני שהוא שמלה ממש ודרך הנשים להתעסק בזה ולהיותן בקיאות בדמים לכך נזכרה הֵאם בפרשה, וזהו לשון הכתוב שהזכיר תחלה ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו וגו׳, בשניהם ידבר, ואחר כך יחזור לאב לבדו ואמר אבי הנערה, וחזר ואמר ופרשו השמלה, בשניהם, כי אחר שסדר האב טענותיו בבית דין יתפוש בשמלה שהביאה אשתו תחת כנפי כסותה ויפרשו אותה שניהם לפני הב״ד, עד כאן.
ופרשו השמלה, "and they will spread out the sheet.⁠" According to Rashi the word "sheet" is to be understood allegorically; i.e. the parents bring proof of their daughter's virginity by all the means at their disposal.
Nachmanides understands the word שמלה, literally, arguing that if it were not so why would the mother come to court at all, it would be enough for the father to come to court to defend the honour of his daughter. True, the mother is not a litigant in the matter. However, precisely because the word "sheet" is to be understood literally, and women are more experienced in interpreting stains on sheets than are men, her explanations are relevant. We must understand the preceding verse (15) "the father and mother of the girl take her and display evidence of the virginity of the girl in the presence of the elders of the city, to the gate (court).⁠" At that point the Torah mentioned both the father's and the mother's presence at court, whereas in verse 16 only the father speaks to the elders of the city. Subsequent to this, in verse 17 both father and mother are involved i.e. ופרשו in displaying the sheet. The physical evidence is submitted after the father had presented his arguments in the absence of the mother. Thus far Nachmanides.
ופרשו השמלה – הרי זה משל מחוורין הדברים כשמלה. וכתב הרמב״ן וזהו למ״ד מוציא שם רע חייב אע״פ שלא בעל אבל למ״ד אינו חייב עד שיבעול דברים כפשטן השמלה אשר שכבו עליה בשעת מעשה והיא שחכמים קוראין לה סודר:
ופרשו השמלה, "they will spread out the sheet, etc.⁠" This verse needs to be understood as a simile, i.e. just as a sheet bears clear testimony to what went on while people slept on it, so the facts of the case are made crystal clear by the presentation of the accused girl's parents. Nachmanides adds that this interpretation is appropriate according to the sages who claim that the slanderer will be found guilty even though he had not even had marital relations with his bride. According to the sage who holds that the slanderer cannot be convicted unless both parties agree that the marriage had been consummated, the verse has to be understood at its face value, i.e. that the שמלה our verse speaks of is the sheet on which the young couple consummated their marriage.
ופרשו השמלה – רוצה לומר: שכבר חוקרין באלו העדיות עד שיעמדו על אמתת הדבר.
ופרשו השמלה הרי זה משל מחוורין הדברי׳ כשמלה כדתניא בספרי ופרשו השמלה יחוורו הדברי׳ כשמלה זה א׳ מג׳ דברים שהיה ר׳ ישמעאל דורש מן התורה במשל והיינו כרבנן דר׳ אליעזר בפרק נערה שנתפת׳:
הרי זה משל וכו׳ יחוורו הדברים. כרבנן דרבי אליעזר בן יעקב (כתובות מו.), דאף על גב דלא בעל – הבעל יכול להוציא שם רע. ואם כן הא דכתיב ״ופרשו השמלה״ היינו שיחוורו הדברים כשמלה חדשה. ומה שלא פירש (רש״י) כפשוטו, משום דהא דכתיב ״ופרשו השמלה וגו׳⁠ ⁠⁠״, ועל כרחך קרא איירי שהבעל הביא עדים שזנתה תחתיו, דאם לא הביא עדים שמא מוכת עץ היתה, ואינה חייבת סקילה, אלא צריך עדים שזנתה תחתיו, ואם כן מאי מהני שפרשו השמלה, אף על גב דנמצאו בתולים לה על ידי השמלה, כיון שיש עדים שזנתה תחתיו היה לנו לומר שמא הבועל בעל על ידי הטיה, שלא להכחיש העדים, על כרחך אינו רק משל ׳יחוורו הדברים כו׳⁠ ⁠׳:
הרי זה משל כו׳. דאל״כ אפשר כשנאבד השמלה, או שכיבסה, או מי יודע שזה השמלה שלה, או אם הוא דם בתולים:
This is figurative, etc. Otherwise, what would happen if the cloth had been lost or laundered; or who knows whether it is hers or whether it is virginal blood?
עלילת דברים לאמר – כלומר לכונה זאת שם עליה עלילות דברים נגד האמת, כדי לומר אחרי כן לא מצאתי וכו׳, כי כל מחשבתו רק לפטרה בלי כתובה:
ופרשו השמלה – כמשמעו, ואין ספק שמלבד המופת שהביאו מן השמלה צריכין הם עוד להביא ראיות אחרות להכחיש בהן טענת הבעל, וצריך שיעשו הזמה לעדים שהעידו בזנותה, כי השמלה לא תכחישם לעשותם זוממין, והכתוב יקצר בזה:
ופרשו השמלה – ה״ז משל מחוורין הדברים כשמלה (רש״י), והוא מדרשו של ר׳ ישמעאל בספרי ובמכילתא, וא״צ כי זאת לפנים בישראל מכניסים החתן והכלה לחופה ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ, והם שהחכמים קורין להם שושבינון, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עלי׳ ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד ובספרי ואגדה, וקורין השמלה ההוא סודר, ולכך יאמר הכתוב שיפרוש אבי׳ ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים ויאמר אלה בתולי בתי, ובודאי שצריך לחזור הדברים בענינים הרבה שהכתוב יקצר בהם, אבל לא אמר ה״ז משל אלא המחייב מוציא שם רע אע״פ שלא בעל, ופשוטו של מקרא כדברי האומר עד שבעל, וכך אמרו בגמרא ר״א בן יעקב אומר שמלה ממש והלכה כדבריו, וכן טעם הפרשה, כי אמר הכתוב תחלה ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה ידבר בשניהם, ואח״כ שב לאב לבדו ואמר אבי הנערה וגו׳, וחזר ואמר ופרשו השמלה בשניהם, והטעם כי התביעה הזאת לאב לבדו הוא שהקנס שלו אבל שתוף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בו, והן יודעות ובקיאות בדמי׳ ולאם, ראוי שתתפוש ותביא אותה לב״ד, אבל טענת את בתי נתתי לאיש הזה לאב בלבד היא והאם לאו בעלת דברים דידי׳ היא, או אחר שיסדר האב טענותיו בב״ד יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו תחת כנפות כסותה ויפרשו אותה שניהם בב״ד, והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לב״ד כלל אלא מפני ענין השמלה (רמב״ן); ובצד״ל כתב דאף על גב דקאמר (בפ׳ נערה שנתפתתה) דלראב״י הדברים ככתבן, לא בא לשלול שאין פירושו שהוא דרך משל, אלא ה״ק דלראב״י יכולים אנו לפרש הדברים ככתבן, אבל גם ראב״י מודה דלפי האמת אין הדברים ככתבן אלא ה״ז משל וכו׳, וכה״ג כתב הרב בעל כ״מ. ע״ש. והא דנקט קרא כשמלה דוקא נראה שהוא כענין שמלה חדשה גבי אחי׳ השלוני וירבעם, שדרשו (בפרק חלק) מה שמלה חדשה אין בה שום דופי ופירש רש״י שום דופי גמגום. וזהו נמי כוונת רז״ל שדרשו (בפרק קמא דחגיגה) שמלה לך קצין תהיה לנו וגו׳ עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה קצין תהיה לנו ותלמדנו וכו׳.
ופרשו השמלה – דברים ככתבן (דברי רבי אליעזר בן יעקב כתובותא מ״ו.) אם כן איך יתכן שיוציא אדם שם רע מאחר שיודע שהשמלה מוכחת? אבל כוונת התורה להרחיק שלא יהיה איש מוציא שם רע על אשתו, והאמינה ראיית הדמים, אף על פי שאולי יהיו מזוייפים, כדי לתת שלום בבית, ולהציל ממיתה נערה שזנתה בבית אביה, אשר לפי התורה אין לה עונש, רק לפי מראה עיני אנשי הדורות ההם אם היתה נישאת בחזקת בתולה היתה זו מרמה שחייבים עליה מיתה, והתחכמה התורה להמתיק המדה הקשה הזאת בצוותה שנאמין לדמים, אעפ״י שהיא ראיה שיש אחריה פקפוק.
א. בדפוס ראשון ובכ״י קולומביה בטעות: יבמות.
[צב] ואלה בתולי בתי ת״ק סתמא דספרי כרבנן שאפי׳ לא בעל ומ״ש ואלה בתולי בתי ר״ל כשרי בתולי בתי היינו שמביא עדים להזים עדים של בעל, וכן ס״ל לר׳ ישמעאל וע״כ אומר שמ״ש ופרשו השמלה אינו אלא משל דהא כשלא בעל לא שייך פרישת שמלה רק פי׳ יחוורו הדברים כשמלה, וע״כ אמר שג׳ דברים שדורש ר״י כמשל ומובא עוד במכלתא משפטים (ס׳ עד וס׳ קלב) ובירושלמי (פ״ד דכתובות ופ״ח דסנהדרין), ור׳ יהודה ס״ל דאינו חייב אלא כשבעל כפשוטו של מקרא וכן במ״ש ופרשו השמלה וכן ס״ל לראב״י שדברים ככתבן וכבר בארתי זה למעלה (ס׳ פו) והגהתי הספרי קרוב כהגהת הגר״א:
ופרשו השמלה – לדברי רבי ישמעאל בספרי הרי זה משל, כלומר מחוורים הדברים כשמלה. ״ופרשו״ לשון רבים, מתייחס אל האב והאם הנזכרים בתחילת פסוק טו; אבל הטוען בפני בית דין הוא האב.
והנה הוא שם עלילת דברים – לא כתב והנה הוא שם לה כמו בראש הכתוב לפי הפשט דהבעל שונאה ורוצה להפטר ממנה בלא מוהר, לכן מוציא ש״ר עליה, וכמו שאמרו עבר על ואהבת כו׳ לשפוך דמים, אבל אביה תובע מה שנוגע לו, שהוא הוציא עליו שם רע שהוא ימסור בתו לזנות ויחנכה בחינוך פרוע כזה שתזנה בבית אביה, לכן אמר והנה שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים, שיאמר על בתי ומה שגדלתי אותה שהיא זנתה אחרי שמרי אותה בחינוך טוב הוא חרפה לי וכאלו שם עלי עלילת דברים, לכן ישלם עבור הבזיון של אביה מאה כסף לאביה ולוקה על מה שרצה להורגה, לכן אין זה רק כמו מלקות לזה ותשלומין לזה, לכן לוקה ומשלם. ולפ״ז ביתומה פטור ממאה כסף וכדעת ריש לקיש בגמ׳, אבל במלקות חייב על היתומה ורק בתולת גרים ממעט גם ממלקות ופטור לגמרי. ודו״ק.
ופרשו השמלה – מלמד שבאים עדים של זה ועדים של זה ומבררין את הדבר בשמלה חדשה.⁠1 (שם שם)
1. דרשה זו נתבארה בארוכה לעיל בפסוק י״ד אות קל״ד יעו״ש.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שוררמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״גמזרחיגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144