×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כ) וְאִם⁠־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא⁠־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לַֽנַּעֲרָֽ׃
But if this thing be true, that the tokens of virginity were not found in the young lady,
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שוררלב״גמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןעודהכל
[פיסקא רלט]
ואם אמת היה הדבר – אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנין תלמוד לומר היה. יכול שאני מרבה ביאה במקום אחר תלמוד לומר הזה.
לא נמצאו בתולים לנערה – אין עדים להזים עדיו של זה.
[Piska 239]
"And if the matter were true — if virginity were not found in the maiden": This tells me only of natural coitus. Whence do I derive the same for unnatural coitus? From "And if the matter were true.⁠" "if virginity were not found in the maiden": i.e., if there were no witnesses to refute the witnesses of the husband.
ואם אמת היה הדבר הזה נמצאו עידי הבעל אמת:
אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנ׳ ת״ל היה:
לא נמצאו בתו׳ לנע׳ אין עדים להזים עדיו של זה:
וְאִם קוּשְׁטָא הֲוָה פִּתְגָמָא הָדֵין לָא אִשְׁתְּכַחוּ בְּתוּלִין לְעוּלֵימְתָא.
But if this word be true, and the tokens of virginity are not found to the damsel,
ואיןא קשוטב הוה פתגמא הדין לא אשתכחוג סהדוון לרביתהד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואין״) גם נוסח חילופי: ״ואם״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קשוט״) גם נוסח חילופי: ״קושטה״.
ג. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״אשתכחו״) גם נוסח חילופי: ״יש׳⁠ ⁠⁠״, ובגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אשתכחו״) גם נוסח חילופי: ״אשכחון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לרביתה״) גם נוסח חילופי: ״לטליתה״.
ואין קשוט הוה פיתגמא הדין לא הישתכחו סהידוון לעולימתה.
But if that word be true, and the witnesses of virginity were not found with the damsel,
ואין קושטא הוה פתגמא הדין לא אשכחו סהדין לטליתא.
But if this word be true, and the damsel's witnesses are not found,
ואם אמת היה – שלא יכול הבעל להזימם ולא כדי להכחישם חייבת סקילה.
ואן כאן אלאמר חקא ולא תוג׳ד ללג׳אריהֵ בראהֵ
ואם היה הדבר אמת ולא נמצאו לנערה בתולים,
ואם אמת היה הדבר – בעדים ובהתראה, שזינתה לאחר אירוסין.
ואם אמת היה הדבר BUT IF THE THING BE TRUE – proven by evidence of witnesses and after legal warning that she had committed adultery after her betrothal (Ketubot 44b).
פס׳: ואם אמת היה הדבר הזה – שלא נמצאו עדים 1להזים עדיו של זה (שנאמר) לא נמצאו בתולים לנערה:
1. להזים עדיו של זה. מה שאמרו לא נמצאו וכו׳ כצ״ל:
ואם אמת היה הדבר הזה – שזינתה תחתיו לאחר שנתארסה.
ואם אמת היה הדבר הזה – BUT IF THIS THING BE TRUE – That she fornicated with another after she was legally engaged.
ואם אמת היה הדבר הזה וגומ׳ – רוצה לומר: שכבר נמצאו דברי הבעל אמתיים ולא נמצאו עדים שיזימו עדי הבעל או שהביא הבעל עדים להזים את זוממי עדיו.
ואם אמת היה בעדים והתראה שזנתה לאחר אירוסין. לא אם היה אמת שלא נמצאו לה בתולים כדמסיי׳ ביה קרא לא נמצאו בתולים לנערה דא״כ אכתי לאו בת סקילה היא דדילמא קודם אירוסין נבעלה וא״נ לאחר אירוסין דילמא לא היו שם עדים והתראה אלא ע״כ לומר דה״ק אם אמת היה הדבר שלא נמצאו בתולים לנערה אלא שזנתה לאח׳ אירוסין בעדים והתראה כפי מה שטען עליה בעלה שלא נמצאו לה עדים להזי׳ עדי׳ בעלה אז והוציאו את הנערה וסקלוה וכן שצינו בספרי לא נמצאו בתולים לנערה אין עדים להזים עדיו של זה שהרי בעלה שטען עליה שלא מצא לה בתולי׳ לא טען עליה אלא א״כ הביא׳ עדי׳ שנבעלה תחתיו אחר שהתרו בה דאם לא כן אין בדבריו ממש ולפיכך כתוב אחר זה ופרשו השמלה שיחוורו הדברים כשמלה לחקור העדים של זה והעדים של זו אם הביאה עדי הזמ׳ שיזומו עדי׳ וכן שנינו בספרי ופרשו השמלה יבאו עדי׳ של זה ועדיו של זו ויחוורו דבריהם לפני זקני העיר ואח״כ כתב ולקחו זקני העיר וגו׳ ויסרו אותו וגם יענשו אותו אם עדי׳ זוממי׳ ואח״כ כתיב ואם אמת היה הדבר כפי מה שטען עליה שזנתה תחתיו בעדים והתראה שלא נמצאו לה עדים להזים עדי בעלה אז יוציאוה וסקלוה.
ואם אמת בעדים ובהתראה. דאם לא כן, לא היתה חייבת סקילה, שמא מוכת עץ היתה. ואפילו זנתה תחתיו אינה נסקלת בלא התראה, כמו שאר עבירות:
בתולים לַנַעֲרָ: רה ק׳.⁠א [לנער כ׳, לַֽנַּעֲרָֽה ק׳].
א. מדברי נורצי בבר׳ לד ג (׳את הנער׳) עולה שבכל היקרויותיה של לַנַּעֲרָ יש געיה בלמ״ד.
בעדים והתראה כו׳. דאל״כ למה נסקלה, אפילו אם אמת הוא שזינתה, דלמא זינתה קודם אירוסין, ואפי׳ אם זנתה לאחר אירוסין, דלמא בלא עדים והתראה זינתה. ל״פ בעדים וכו׳:
Through witnesses, and with a pre-warning, etc. Otherwise, why is she stoned? For even if it is true that she behaved promiscuously, perhaps she did so before her marriage. And even if she behaved promiscuously after her marriage, perhaps she acted without witnesses or pre-warning. Therefore Rashi explains, "Through witnesses, etc.⁠"
ואם אמת היה – שחסרון הבתולים הוא לפי שזנתה בבית אביה אחרי היותה מאורסה:
ואם אמת היה – אמת לא יודע רק על פי שנים, ולפי שהכתוב יפרש בזנוני הבתולות כי כאשר תהיה מאורסת תסקל וכאשר לא אורסה היא פטורה, לא הוצרך לפרש כאן ואם אמת היה הדבר, שזינתה באירוסי׳ ושזינתה ברצונה, ואמר ברמז כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אבי׳, והנבלה היא בעשות׳ כן לרצונה, לזנות הוא כאשר תשטה אשה תחת אישה, כי הנערה אשר לא ארשה לא תקרא זונה בשכבה עם אחד העם, אבל היא מיועדת לו (הרמב״ן); וז״ל הרא״ם ואם אמת היה בעדים והתראה שזינתה לאחר אירוסין, לא אם היה אמת שלא נמצא לה בתולים, כדמסיים בי׳ קרא לא נמצאו בתולים לנערה, דא״כ אכתי לאו בת סקילה היא, דדלמא קודם אירוסין נבעלה, וא״נ לאחר אירוסין דילמא לא היה שם עדים והתראה, אלא ע״כ לומר דה״ק אם אמת היה הדבר שלא נמצאו בתולים לנערה, אלא שזינתה אחר אירוסין בעדים והתראה כפי מה שטען עלי׳ בעלה ע״כ. הרבו דברים להשלים תנאים החסרים במקרא, ולדעתי א״צ להוספת דברים אלה, כי לפי המבואר למעלה בלשון ושם לה עלילות דברים, שהמכוון בו הגדת עדים על מעילתה לזנות באירוסי׳, א״כ מה שאמר כאן ואם אמת היה הדבר הזה, פי׳ אם דבור העדים עלי׳, אמת הוא, והיינו עלילתה ומעילתה בארוס שלה, והיא הזנות שתחתיו, ותרגומו (ווענן דיעזע אויסזאגע וואהר איזט).
ואם אמת היה הדבר הזה וגו׳ – היינו שלא היה ביד האב להביא עדים הפוסלים את עדי הבעל על ידי הזמה; או שהעדים המזימים של האב הוזמו בעצמם על ידי עדים אחרים.
[צח] ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה – כבר בארתי (בסי׳ פח) ששטת הספרי כרבנן שאף שלא בעל ואף שהוציא שם רע שזנתה שלא כדרכה נוהג דין מוציא שם רע, ולפ״ז מ״ש לא נמצאו בתולים לנערה פי׳ כשרי בתולים שאין עדים להזים עדי הבעל, דאין לומר שפי׳ כפשוטו שלא נמצאו בתולים דוקא דהיינו שזנתה כדרכה דהא אמר ואם אמת היה הדבר הזה דהיינו השם רע הנז׳ והשם רע הוא אף בשלא כדרכה כמו שלמד (שם) ממ״ש והוציא עליה שם רע:
ואם אמת היה וגו׳: הרי בית דין מחויבים לחקור אם היא מותרת לבעלה1, שהרי רגלים לדבר שזינתה, ומביאים העדים2. וכאשר מתברר3 כי כן שזינתה אז ״והוציאו וגו׳⁠ ⁠⁠״. נמצא לפי הפשט מבואר לפי עומק הדין במה שדקדק הכתוב ״ואקרב אליה״4.
1. (רבינו לשיטתו בפסוק י״ד) אחרי שהבעל שמע מפי עדים (או מפי השמועה).
2. על פי יוזמת בית הדין. אף שהעדות בבית דין חסרה בפסוק, מ״מ זו בעיה שקשה לפי כל הפרשנים במקום.
3. בבית דין על פי חוקי העדות (ולא ׳עדות סיבתית׳).
4. ולא ׳ואבוא אליה׳, וכפי שפירש רבינו בפסוק י״ד.
ואם אמת היה הדבר הזה וגו׳. באו ונחזיק טובה לתושבע״פ שפירשה עונש זה דוקא לנערה המאורסה שזנתה בבית אביה שאם לא כן היה נראה כאכזריות חמה, ולא זו בלבד עשתה לנו תושבע״פ אבל גם בדברים אחרים אשר פשט המצוה יורה על היציאה מגבול החמלה והצדק, החזירה הענין למתכונתו, ותמהני על החוקרים שכאשר לחצם ההכרח פנו אל הקבלה למצוא מזור למכתם, וכשהיתה הרוחה והשיגו מבוקשם התנכרו אליה, הרי אהובינו החכם שלמה מונק כשהגיע למקרא זו נסוג אחור, ולא מלאו לבו לומר שכל כך תתאכזר התורה על הנערה שלא נמצאו לה בתולים עד שתענישה הגדול שבענשים ועל זה פנה לעזרה אל הקבלה וביאר שדוקא בנערה המאורסה דבר הכתוב, כיוצא בזה בעריות שלא נזכרה ערות הבת ובכל זאת מנה גם אותה החכם הנז׳, וירשני לפטפט כנגדו ולומר לו, זו מנין לך? ואם תאמר הדעת נותנת שגם זו אסרה משה מק״ו, בוא ואראך גוים גדולים ועצומים שהיה להם התבל לקו, והתועבה למשקולת, וברשות תורתם עשו נבלה לישא בתם אחותם וכו׳ ומי יודיענו שתורת משה בסודם לא תבוא, אם לא הקבלה?
ואם אמת וגו׳ לא נמצאו וגו׳. חז״ל העתיקו שזנתה לאחר אירוסין, ויש מי שטען נגדם שאין מזה רמז בכתוב, ויפה אמרו שלא נתפרש כאן רק לו חכמו השכילו שזה דבר הנלמד בהכרח מג׳ מקומות, הא׳ שמצינו בפרשת משפטים וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה, ושם לא חייבה התורה מיתה כלל לא לאיש ולא לאשה ואם כל שזנתה אפילו קודם אירוסין חייבת מיתה, כיצד לא ענש הכתוב בפ׳ משפטים? — והב׳ הוא מה שכתב בסמוך כי ימצא איש בתולה אשר לא אורשה ותפשה וגו׳ ונתן האיש וגו׳ ואם נערה שזנתה חייבת מיתה היא ובועלה, איך לא ענש כאן מיתה לבועל, והג׳ כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו׳ והוצאתם את שניהם וגו׳ ואם נערה שלא אורשה גם היא חייבת מיתה לא היה הכתוב צריך לומר מאורשה ונלמוד מק״ו מנערה אשר לא אורשה — ואם תאמר א״כ ששניהם בנערה המאורשה למה לו לכתוב לכפול הדבר בב׳ מקומות? — התשובה בא ללמדנו על המוציא שם רע מה דינו אם נמצאו בתולים לנערה ואגב הודיענו עונש הנערה אם לא נמצאו — ועוד הגע בעצמך שנתברר הדבר שאחר אירוסין זנתה ולא ידענו עם מי זנתה שמא תאמר גם היא לא תענש בא הכתוב ולמד והוציאו וגו׳ וסקלוה — וגם מגופו של ענין על הנערה המאורשה הכתוב מדבר, הרי הוא אומר כי יקח וגו׳ ויבא אליה חלק הכתוב בין קיחה לביאה לומר לך שזנתה בנתים — וכן הוא אומר לזנות בית אביה ואם בלא אורשה, מה ענין לומר בית אביה? — אלא שרצה להודיענו שאע״פי שהיתה כבר מאורשה זנתה על סמך היותה בית אביה, ולא עדיין בבית בעלה וזו נבלה בישראל.
ואם אמת – אין ספק, שאפילו אם לא הצליחו ההורים להוכיח את אפסותה של העלילה על ידי הוכחות ברורות, עדיין אין זאת ראיה שהבעל אמר את האמת. והרי כך גזרה תורה שאי אפשר לדון מיתה אלא בעדותם של שנים (למעלה י״ז:ו׳), ועל כן אין ספק שגם כאן אין הנערה חייבת מיתה אלא אם כן נתברר על פי שני עדים שזנתה.
משמעותו של מקרא כאילו הנערה נסקלת אפילו אם זנתה כשהיתה פנויה, אך רבותינו קבלו שאין הכתוב מדבר אלא בארוסה שזנתה. ואכן כך מפורש אף בכתוב, שרק נערה המאורסה שזנתה חייבת סקילה (פסוק כ״ג והלאה), אבל פנויה שזנתה פטורה (שמות כ״ב:ט״ו). המתחכמים בדעתם נגד דברי רבותינו מפרשים, שהנערה נענשת מפני שהטעתה את בעלה ואמרה שהיא בתולה. אבל איך יעלה על הדעת שמשום אונאה כזאת תהא חייבת מיתה? והמקרא עצמו גם הוא אומר שהיא נסקלת יען ״כי עשתה נבלה בישראל״, דהיינו מפני הנבלה של זנות שעשתה.
על כן אין ספק כי גם המושכל והכתוב מסכימים, שאינה נסקלת אלא אם כן זנתה לאחר האירוסין, כמקובל ע״י חז״ל. אלא שנתחייבנו לפרש מפני מה לא אמרה תורה בפירוש שאינה נסקלת אלא אם כן זנתה לאחר אירוסין. אבל התירוץ הוא פשוט, מפני שהוא דבר מובן מאליו מתוך משמעות סדר המקרא. הרי המקרא מדבר על נערה שנישאה כבר. אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים. תקופת האירוסין נמשכה בדרך כלל שנים עשר חדש, כמו ששנינו במשנתנו בכתובות נ״ז. ועל כן צריכים אנו לומר שמסתמא נתארסה בעודה קטנה. והרי קיימא לן שקטנה אינה בת עונשין, ועל כרחך אין המקרא מדבר אלא אם כן זנתה בגדלות, והרי אז כבר היתה ארוסה.
על כן לא הוצרך הכתוב להגיד בפירוש שהפרשה מדברת כשזנתה כשהיא ארוסה, אחרי שבלאו הכי יש לנו ראיות משאר ההלכות שבתורה שהפרשה אינה מדברת אלא באופן כזה. השוה פירושנו לויקרא כ״א:ט׳.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שוררלב״גמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144