גדלים – גדיל שנים,1 גדילים ארבעה, הא כיצד, עשה גדיל ופותלהו מתוכו.2 (שם שם)
גדלים תעשה לך – ולמעלה כתיב לא תלבש שעטנז מכאן לעשה שדוחה ל״ת.
3 (יבמות ד׳.)
גדלים תעשה לך – אמר רב אחא בר יעקב, צמרו של נדמה
4 פסול לתכלת, שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך, מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה.
5 (בכורות י״ז.)
תעשה לך – אמר רב הונא, הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה, מאי טעמא, תעשה כתיב – ולא מן העשוי
6.
(מנחות מ׳:)
על ארבע – ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, הא מה אני מקיים ארבע, ארבע ולא שלש.7 (שם מ״ג:)
כנפות – תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, מניין שלא יתן הציצית על אמצע בגד אלא על שפתו, שנאמר על ארבע כנפותיו8 (ספרי).
כסותך – יכול כסותך דידך אין דשותפות לא, ת״ל (פ׳ שלח) על כנפי בגדיהם.
9 (חולין קל״ו.)
כסותך – למעט טלית שאולה שפטורה מן הציצית.10 (שם שם)
כסותך – פרט לסדין11 (ספרי).
אשר תכסה בה – לרבות כסות סומא שחייבה בציצית.
12 (מנחות מ״ג.)
אשר תכסה בה – פרט למעפורת שאינך מכסה בה ראשך ורובך13 (ספרי).
1. דאי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין.
2. ר״ל דמדאמרה תורה (פ׳ שלח) ונתנו על ציצית הכנף פתיל, הרי הכונה שתעשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד דהוי להו שמונה חוטין כשתוחבן בכנף הבגד.
3. יש להעיר לפי המבואר בפ׳ הקודם דשתי מצות אלו סותרות זא״ז ולכן נאמרו מהקב״ה בדבור אחד, יעו״ש. א״כ אין ראיה מדכאן לדעלמא, אחרי שמפורש הוציא הקב״ה התרת מצוה זו. ואפשר י״ל הכונה דמשום הא נאמרו בדבור אחד משום דעשה דוחה ל״ת, ובגמרא כאן באו עוד כמה דרשות ומקורים לענין עשה דוחה ל״ת.
4. ע״ל אות קי״א.
5. עיין מש״כ לעיל בפ׳ הקודם אות קי״ב וצרף לכאן.
6. ר״ל אם היה לו בגד של ג׳ כנפות והטיל בהם ג׳ ציצית ושוב עשה לה כנף רביעי והטיל בו ג״כ ציצית פסולים משום תעשה ולא מן העשוי, כלומר דכיון דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם משמע שיהיו הכנפות עשויות ארבע קודם שהוטלו הציצית ולא שהוטלו הציצית קודם כל הכנפות דהו״ל תעשה ולא מן העשוי.
ועיין במג״א סי׳ י׳ ס״ק ו׳ שחקר אם גם כנף הרביעי פסול ר״ל כיון שהוא נעשה כהלכתו כמבואר, ועוד אחרונים חקרו בזה, ותמיהני שכולם לא הביאו מש״כ מפורש בזה בשאלתות דרא״ג פ׳ שלח בזה״ל, והיכי דהטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע הנך שלש פסולות משום תעשה ולא מן העשוי, עכ״ל הרי מפורש דהרביעי כשר, ובאמת כך הסברא נוטה דהא הרביעי נעשה בכשרות, והיותר פלא, כי מפרשי השאלתות עברו על הדברים האלה מבלי לגעת שייכותם לחקירת האחרונים שהבאנו.
7. ר״ל דהלשון אשר תכסה בה משמע כל הראוי לכסות בו וממילא אפילו בעלת חמש, ואעפ״י דכיון דמבואר דיש אחת לרבות ואחת למעט א״כ אפשר לדייק להיפך למעט מן על ארבע בעלת חמש ולרבות מן אשר תכסה בה בעלת שלש, אך כפי המתבאר בגמרא יותר קרוב לרבות בעלת חמש, משום דבבעלת חמש אפשר לקיים על ארבע, והיינו שיטילו ציצית בארבע כנפות, משא״כ בבעלת שלש א״א כלל לקיים על ארבע, ועיין מזה באו״ח סי׳ י׳ ס״א.
8. עיין מש״כ בענין זה בפ׳ שלח בפסוק על כנפי בגדיהם.
9. עיין מש״כ בענין זה בפ׳ שלח בפ׳ שהובא בזה.
10. ר״ל השואל מחבירו טלית שאינה מצויצת פטור מלהטיל בה ציצית מדאורייתא לעולם, ורק מדרבנן חייב לאחר שלשים יום מפני שנראית כשלו. וכתבו התוס׳ דאם הטיל בה ציצית רשאי לברך עליו, ואע״פ שהוא פטור ממנו. וי״ל הסברא בזה, דכיון דעכ״פ בר חיובא הוא הבגד הזה לגבי המשאיל, לכן נחשב כאלו יש עליו חיוב בכלל. וראיה לזה ממה דקי״ל דאם רוצות הנשים לברך על ציצית רשאות [תוס׳ וש״פ בקדושין ל״ה א׳] אע״פ דלדידהו הבגד הוי בר פטורא משום מצות עשה שהזמן גרמא [שאין ציצית נוהגות אלא ביום], אך מכיון דלגברים הוי בר חיובא, והכא נמי כן.
11. ר״ל סדינים שאדם ישן בהם פטורים מציצית אפי׳ ביום, משום כסות לילה. וטעם הדיוק משום דלשון כסותך משמע בגד דרך לבישה. ויש שיטות שונות בענין זה, ועיין באו״ח סי׳ י״ח ולפנינו בפ׳ שלח בפסוק וראיתם אותו.
12. ואעפ״י דכתיב בציצית וראיתם אותו, אך ההוא אצטריך למעט כסות לילה, משום דראוי לרבות כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים, משא״כ כסות לילה אינה בראיה לכל אדם, וע״ע מש״כ בפ׳ שלח בפסוק הנזכר.
13. מעפורת הוא סודר שמעטיפין בו את הראש, והובא דין זה באו״ח סי׳ י׳ ס״י, ותמיהני שכתבו שם הטעם בזה משום דכתיב כסותך ודרשינן ולא כסות הראש, והא בספרי דריש זה מן אשר תכסה בה, וגם כסותך בא לדרשה אחרת כמבואר לעיל, וכן קשה לי מ״ש שם ואעפ״י שמתכסה בה ראשו ורובו, והלא בספרי כאן מפורש טעם הפטור שאינו מכסה בה ראשו ורובו, משמע מפורש דאם מתכסה בה ראשו ורובו חייב, והיא פליאה גדולה, והגר״א ז״ל העתיק שם דברי הספרי כמו שהוא לפנינו, ובכ״ז לא העיר על דברי השו״ע כמש״כ, וצ״ע רב.