Devarim 22 – דברים כב‏ – Mikraot Gedolot

איסורי תועבה – ויקרא י״ח:כ״ב, ויקרא י״ח:כ״ו-ל׳, ויקרא כ׳:י״ג, דברים ז׳:כ״ה-כ״ו, דברים י״ב:ל״א, דברים י״ג:ט״ו, דברים י״ד:ג׳, דברים י״ז:ד׳, דברים י״ח:ט׳-י״ב, דברים כ״ג:י״ט, דברים כ״ד:ד׳, דברים כ״ה:ט״ז, דברים כ״ז:ט״ו

ולא ילבש גבר שמלת אשה – יראים שפ״ו, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה מ׳, סמ״ג מצוות לא תעשה ס׳, סמ״ק ל״ג, ספר החינוך תקמ״ג. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה ר״א

לא יהיה כלי גבר על אשה – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה ר׳, יראים שפ״ה, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ל״ט, סמ״ג מצוות לא תעשה נ״ט, ספר החינוך תקמ״ב

[פיסקא רכו]

לא יהיה כלי גבר על אשה – וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה.

כי תועבת ה׳ אלהיך כל עושה אלה – קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועול.

סליק פיסקא

[Piska 226]

"A man's vestment shall not be upon a woman": What does Scripture come to teach us? If that she should not wear colored clothing, is it not written (Ibid.) "for the abomination, etc.⁠"? And this is not an abomination. It means, rather, that a woman should not wear what a man wears and go among the men (for licentious purposes), and a man should not wear colored clothing and go among the women.

R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a woman may not go out with armor to war? From "A man's vestment shall not be upon a woman.⁠" And whence is it derived that a man may not adorn himself with the adornments of women? From (Ibid.) "and a man shall not wear a woman's garment.⁠" For the abomination of the Lord your G-d are all who do these"

"It goes by five epithets: "cherem" (banned), "toevah" (abomination), "sanui (detested), "meshukatz" (revolting), "avel" (wrong).

[End of Piska]

לא יהיה כלי גבר על אשה ר׳ ישמעאל אומ׳ בא הכת׳ ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:

ד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת׳ ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה׳ אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:

ר׳ אליעזר בן יעקב אומר מנ׳ שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ׳ לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה׳ אלה׳ כל עו׳ אלה:

לָא יְהֵי תִּקּוּן זֵין דִּגְבַר עַל אִתָּא וְלָא יִתַּקַּן גְּבַר בְּתִקּוּנֵי אִתָּא¹ אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ כָּל עָבֵיד אִלֵּין.

1. השוו לשון ספרי דברים רכ״ו: ״רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה מניין? תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר; האיש לא יתקשט בתכשיטי נשים? תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה.⁠״ וע״ע מרפא לשון.

The adorning of a man shall not be upon a woman, nor shall the apparel of a man be like the apparel of a woman; for every one who does these things is abominable before the Lord your God.

לא יהווי^א מני זיינה דגבר על אתה ולא ילבש גבר לבוש דאתה ארום סני ומרחק קדם י״י אלהכון כל דעביד אלין^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יהווי״) גם נוסח חילופי: ״תה׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דעביד אלין״) גם נוסח חילופי: ״עבד אליין״.

לא יהוון גוליין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתא ולא יספר גבר שיחייה וערייתיה ובי אנפוי לאיתחמאה היך נשא ארום מרחק קדם י״י אלקכון הוא {כל דעביד אלין}.⁠^א

א. חסר בכ״י לונדון.

Neither fringed robes nor tephillin which are the ornaments of a man shall be upon a woman; neither shall a man shave himself so as to appear like a woman; for every one who does so is an abomination before the Lord thy God.

לא יהיה כלי גבר על אשה – ¹ונכנס למקום אנשים לזנות.

וכן לא ילבש גבר שמלת אשה – והוא יכנס במקום הנשים לזנות.

²דבר אחר: לא ילבש גבר – שלא יעביר בית השחי ובית הערוה בתער כדרך שהנשים עושים.

1. ונכנס למקום נשים לזנות. עיין ספרי פיסקא רכ״ו, ונזיר נ״ט ע״א.

2. דבר אחר: לא ילבש גבר שלא יעביר. נזיר שם.

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶּבֶר עַל אִשָּׁה – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ, הֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר תוֹעֵבָה וְאֵין זֶה תוֹעֵבָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישּׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְיֵשֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ וְתֵשֵׁב בֵּין הָאֲנָשִׁים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה בִּכְלֵי זַיִן לַמִּלְחָמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יִתַקֵן אִישׁ בְּתִקּוּנֵי אִשָּׁה. תָּנוּ רַבָּנָן הַמַּעֲבִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה״.

הַגּוֹזֵז שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב. וְכֵן לְקָרְחָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַת. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ אַחַת חַיָּב. וְדָבָר זֶה אֲפִלּוּ בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״.

כִּי תוֹעֲבַת ה׳ וְגוֹ׳ – קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנְאוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל.

ולא תכון אלאת אלרג׳אל עלי אלנסא ולא ילבס אלרג׳ל זי אלנסא לאן אללה רבך יכרה כל מן יצנע ד׳לך

לא יהיו כלי הגבר על האישה ולא ילבש הגבר בגדי אישה, כי ה׳ אלוהיך שונא את כל מי שעושה זאת.

ורצה באמרו: כלי גבר על אשה – כלי הנשק; ושמלת אשה – הבגדים הצבועים אשר נהגו הנשים ללבוש.

לא יהיה כלי גבר על אשה – שתהא דומה לאיש, כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשום^א ניאוף.

ולא ילבש גבר שמלת אשה – לילך לישב בין הנשים.

דבר אחר: שלא ישיר שיער הערוה ושיער השיחי.⁠^ב

כי תועבת י״י וגו׳ – לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1: לשם. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״לשון״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34: ״השחי״. בכ״י אוקספורד 165: ״בית השחי״.

לא יהיה כלי גבר על אשה THE APPAREL OF A MAN SHALL NOT BE ON A WOMAN – so that she look like a man, in order to consort with men, for this can only be for the purpose of adultery (unchastity) (cf. Sifre Devarim 226:1; Nazir 59a).

ולא ילבש גבר שמלת אשה NEITHER SHALL A MAN PUT ON A WOMAN'S GARMENT – in order to go and stay unnoticed among women.

Another explanation of the second part of the text is: it implies that a man should not remove the hair of the genitals and the hair beneath the arm-pit (Nazir 59a).

כי תועבת FOR [ALL THAT DO SO ARE] AN ABOMINATION [UNTO HASHEM YOUR GOD] – This implies that the Torah forbids only the wearing of a garb that leads to abomination (unchastity) (cf. Sifre Devarim 226:1).

פס׳: לא יהיה כלי גבר על אשה – שלא תלבש אשה לבוש זכר ותלך לבין האנשים ¹ושלא תלבש כלי זיין ותצא למלחמה. ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקשט בתכשיטי נשים וילך בין הנשים. רבותינו ז״ל אמרו כלל תיקון אשה אסור לאיש. ושל איש על האשה. כי תועבת ה׳ אלהיך כל עושה אלה:

1. ושלא תלבש אשה כלי זיין וכו׳ כצ״ל (נזיר נ״ט.):

לא יהיה כלי גבר על אשה – ללכת בין האנשים, ולזנות.

לא יהיה כלי גבר על אשה A WOMAN MUST NOT PUT ON MAN’S CLOTHING: in order [to allow her more easily] to go among the men, for the purpose of promiscuity.⁠¹

1. Rashbam’s comment is very similar to that of Rashi. Yet there is a small difference.
Both Rashi and Rashbam follow the old rabbinic opinion (Sifre 226 and Naz. 59a) that the Torah did not forbid all instances of women wearing men’s clothing. The only thing the Torah wished to forbid was “women going among the men.” Both Rashi and Rashbam expand and explain that idea.
Rashi writes that “going among the men” is forbidden since it is obviously being done for the purpose of promiscuity (אין זו אלא לשם ניאוף). Rashbam phrases it differently. A woman is not allowed to wear men’s clothing “in order to go among the men” for the purpose of promiscuity. Perhaps Rashbam is taking a more lenient position, claiming that the Torah outlaws cross-dressing only if its purpose is promiscuous, while Rashi writes that when a woman dresses like a man and goes among the men, one knows that the motive is promiscuity.
Both of them adopt a more lenient position than that of Maimonides, who writes that our verse opposes cross-dressing both of a promiscuous and of an idolatrous nature, and accordingly forbids the wearing of clothing of the opposite sex even when the purpose is demonstrably not sexual in nature. See Maimonides’ MT, ‘Avodat kokhavim 12:10, and his Sefer ha-misvot, negative commandment 40.

לא יהיה כלי גבר – נסמכה בעבור צאת המלחמה, כי האשה לא נבראה כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם האנשים למלחמה,⁠^א תביאם לידי זנות.

וכן: אם ילבש גבר שמלת אשה, והטעם: זכר שלא נתמלא זקנו, יתערב עם הנשים, וינאף הוא והן, ואין יודע.

וזה יורה כי מנהג ישראל היה, וכן ברובי המלכיות, מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשים, כי יש ביניהם הפרש.

ויש אומרים: על חוץ לדרך, ואין צורך, רק השם יתעב מי שישנה מעשיו.

א. מלת ״למלחמה״ חסרה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, והושלמה מדפוס נפולי.

A WOMAN SHALL NOT WEAR THAT WHICH PERTAINETH UNTO A MAN. This law was stated here because Scripture deals with going out to war. Women were created only to have children.⁠¹ If a woman joins men in going to war she will come to engage in illicit sexual relations on the way.⁠² The law that states neither shall a man put on a woman's garment is similar.⁠³ The reason for this law is as follows. If a male who does not have a full beard⁴ mixes with women, then he and they will have sexual relations without anyone knowing.⁠⁵ This law indicates that the custom of Israel was for the garments of men to be unlike the garments of women. There was a definite difference between the garments.⁠⁶ This is also the practice in most countries. Some say that our verse speaks of unnatural intercourse.⁠⁷ However, there is no need for this interpretation.⁠⁸ The fact is that God abominates the one who changes the works of the Lord.⁠⁹

1. Legitimate children.

2. Women who march off to war with men will have relations with them and produce illegitimate children. Ibn Ezra most probably inserted "on the way" because he wanted to explain why this law follows the previous one. It does so because both deal with something happening on the way. See Ibn Ezra's comments on verse 6 and the notes thereto.

3. The purpose of the law is to prevent illicit sexual intercourse.

4. A full beard is not to be taken literally. It means enough facial hair to indicate that the person is a male.

5. Reading ve-en yode'a, as in Vat. Ebr. 38. A male dressing as a female has access to women. Rashi has a similar explanation.

6. Of males and females.

7. The reference is to homosexuality.

8. Our verse should be taken in accordance with its plain meaning.

9. Which cross dressing does, for one is then unable to distinguish between male and female.

לא יהיה כלי גבר וגו׳ – שלא ידמה איש לאשה ואשה לאיש, כי דרך ניאוף הוא, שהאיש בא בכך בין הנשים ואינו ניכר, ומתייחד עמהם. וכן האשה בין האנשים, ו⁠{ה}⁠דבר משוקץ ומתועב.

לא יהיה כלי גבר וגו'‏ – MEN’S TOOLS SHALL NOT BE etc. – That a man shall not be similar to a woman and a woman to a man, because this is a path of adultery, that the man comes thus among the women and is not recognizable, and is alone with them. And likewise a woman among the men, and {the} matter is despised and ABOMINABLE.

לא יהיה כלי גבר על אשה – לפי שהוא גנאי ופריצות, ולכך לא נטלה יעל חרב או חנית אלא המקבת והיתד למחץ רקת סיסרא.

ונסמכה פרשה זו כאן לפי שדבר למעלה בענייני מלחמה ואשה לא נבראת רק להקים זרע ואם תצא למלחמה תרגיל את עצמה לידי זנות וכן אם ילבש גבר שמלת אשה.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

לא יהיה כלי גבר על אשה, "a woman must not wear men's clothing;⁠" it is an act of disgrace and sexual provocation;⁠"Having taken note of this law, Yael, the Kenite woman who killed Sisera, the general who had commanded the army of the Canaanite King Jabin of Chatzor, did not use weapons used by male soldiers, such as arrows or a sword when doing so, but took a tent pin. (Judges, 4,21) This paragraph has been written immediately after those dealing with women and warfare, in order to remind us that warfare is something reserved for men, not women. When men go out to war they are likely to encounter situations making promiscuity a great temptation. They are therefore warned not to add to such temptation by dressing up as women. (Ibn Ezra)

לא יהיה כלי גבר על אשה – מנע הכתוב כלי זיין מן האשה כדי שלא תצא למלחמה ויהיה סבה לזנות, וכן האיש אם ילבש שמלת אשה ושיתערב עם הנשים, כל זה תועבת ה׳. וכן דרשו רז״ל כי תועבת ה׳ אלהיך, דבר המביא לידי תועבה. ומן הכתוב הזה למדנו רז״ל מפי השמועה שאסור לו לאדם להתקשט בקשוט המיוחד להן, כגון לראות במראה וכיוצא בו, והוא אחד מן השלשה דברים שהוצרכו חכמים להתיר לבית רבי, ושמע מינה שאסור הוא לשאר בני אדם שיסתכלו במראה לפי שהוא קשוטי הנשים אלא א״כ היה סופר שהתירו לו להסתכל כדי לחזק כח הראות, או שהוא חולה וחלוש ורוצה להסתכל בתאר פניו, הרי זה מותר, שאין זה בכלל קשוט ואינו דרך תאוה ופתויי יצר הרע. ועוד אמרו רז״ל לקט לבנות מתוך שחורות חייב משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ועוד דרשו רבותינו ז״ל כי מה שהרגה יעל לסיסרא ביתד ולא הרגתו בסכין, משום לא יהיה כלי גבר על אשה.

לא יהיה כלי גבר על אשה, "male apparel shall not be on a woman.⁠" The principal concern of our verse is to deny the woman the right to bear arms (Sifri 227, Nazir 59). She is not to go to war and become a cause for immorality rampant during war. Similar considerations, i.e. the prevention of creating opportunities for sexual promiscuity- are the reason males are forbidden to wear women's garments. Both of these apparent role reversals of the sexes are an abomination to the Lord.
Our sages in Jerusalem Talmud Shabbat 6,1 understand this wording to mean that "garments which will result in, or lead to abominations being perpetrated are forbidden" (compare Yoreh Deyah 156,2). Jewelry which is associated specifically with women is forbidden to be worn by men, as are mannerisms practiced especially by women, such as looking in the mirror. Seeing that they were one of three things which the rabbis had to give a special dispensation to for the household of Rabbi Yehudah Hanassi, it is clear that generally speaking male Jews are not supposed to admire themselves in a mirror. If a barber, in order to trim the client's hair, needs to look into the mirror to better see the hairs he is looking for, this is in order. If a person was sick and he wishes to reassure himself that he is on the way to recovery by consulting a mirror and confirming that he looks healthier, this too is in order. The last mentioned examples are not uses for the enhancement of one's exterior, for "dolling oneself up.⁠" Our sages in Shabbat 94 also stated that if one picks a single white hair out of the black hairs in one's beard one is guilty of violating the basic prohibition not to wear women's clothing. A further illustration of this subject is found in Yalkut Shimoni on Judges item 56, that the reason Yael slew Siserah with a nail instead of with a knife was that she did not want to violate the commandment of using implements reserved for males.

לא יהיה כלי גבר על אשה – כתרגומו לא יהי תיקון זין גבר על איתתא ולכך הרגה יעל את סיסרא ביתד ובמקבת ולא בחרב ובחנית שנאמר ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה׳:כ״ו).

לא יהיה כלי גבר על אשה – הזהיר שלא תלבש אשה בגדים מיוחדים לאיש ומה שידמה לזה שיביא לחשוב לאנשים שהיא איש כי זה ממה שיביא לזנות כי היא תלך בין האנשים לזנות עמהם ולא יורגש בזה וכן לא ילבש גבר בגדים ותכשיטין מיוחדים לנשים כי זה יביאהו להתערב עם הנשים ויזנו עמו ולזה אמר כי תועבת י״י אלהיך כל עושה אלה כי זה יביא אל שתמלא הארץ זמה והנה הרחיקה התורה שלא יהיה אפילו כלי אחד מגבר על אשה ואף על פי שהוא לבדו לא יביא לחשוב בה שהוא איש ושלא ילבש איש אפילו לבוש אחד מיוחד לנשים אף על פי שהוא לבדו לא יביא לחשוב בו שהוא אשה ולזה הוא מבואר שאיש שצובע שערו הלבן או שמלקט לבנות מתוך שחורות עובר על זאת האזהרה וכן האשה ששמה כובע האיש בראשה או מה שידמה לזה הנה זה ביאור מה שהגבלנו באורו בזאת הפרשה.

התועלת התשיעי הוא במצות והוא מה שהזהיר מהיות כלי גבר על אשה וכלי אשה על איש והנה התועלת באלו האזהרות מבואר לפי שהדברים ההם אם יעשו הנה הם מסלול ודרך אל שתמלא הארץ זמה כמו שביארנו אצל באורינו דברי זה הפסוק.

לא יהיה כלי גבר וגו׳ – גם זו מהדברים הבאים ליד האדם תמיד ואיפשר שסמכה למצות טעינה לומר כי כמו שלא יאותו כלי גבר ותכסיסיו ומנהגיו לאשה כן לא יאות לגבר שמלת אשה כלומר דרך נשים שאין דרכן לעזור אל טעינת ופריקת המשאות וכיוצא רק שיאזר כגבר חלציו ויעזור שלמה יהיה כעוטיה יושב ובטל ואחיו מצטער.

לא יהיה כלי גבר על אשה שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים וכו׳. כת״ק דר׳ אליעזר בן יעקב:

דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי – כר׳ אליעזר בן יעקב והה״נ שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ולא יתקן איש בתקוני אישה כדתניא בספרי לא יהי׳ כלי גבר על אשה וכי מה בא ללמדנו יכול שלא תלבש אשה כלים לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל תועבה דבר המבי׳ לידי תועבה כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין האנשים ר׳ אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה וההיא דר׳ יוחנן דפר׳ שני נזירים דקאמר המעביר שער של בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש כר׳ אליעזר בן יעקב וההיא דתניא העברת שער מד״ס כת״ק דר אליעזר בן יעקב ואנקלוס שתרגם לא יהא תקון זיין דגבר על אתתא ולא יתקן גבר בתקוני אתתא אליבא דר׳ אליעזר בן יעקב היא אבל מה שפרש״י אחר זה כי תועבת י״י לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה אתיא אליבא דת״ק דר׳ אליעזר ונראה שהוא סובר כמותו דאל״כ למה לא פירוש המקרא הזה אליבא דר׳ אליעזר ב״י או גם אליבא דר׳ אליעזר בן יעקב כמו שפי׳ קרא דלא ילבש אליבא דתרוייהו:

לא יהיה כלי גבר על אשה וגו׳ עד כי יקרא קן.

ענין המצוה הזאת וטעמה שלפי שהזהיר פעמים רבות על איסור ערות אשת איש ועל איסור עריות, הזכיר שלא יתחכמו בני אדם ללבוש האשה בגדי האיש כדי שתלך אצלו ואיש לא יכירה. וזה באמת ימצא בנשים הנשואות כי כאשר ירצו להבעל לחשוקיהן וללכת לבקשם הנה ילבשו בגדי בעליהן כדי שלא ירגישו בהן וילכו כאיש ההולך לבקש חברו. גם האנשים המבקשים משכב הזכור ילבשו בגדי אשה להדמות אליה ולעורר לב הזונים, ולכן הזהיר על זה. ואין הזהרת העריות מצוה מחודשת, כי כבר הזהיר עליה פעמים רבות אבל הוסיף וביאר כאן שלא יעשו מתחבולות האלה כי האדם ראוי שיהיה ניכר באנושותו והאשה בנקבותה ולכן אמר כי תועבת ה׳ אלהיך כל עשה אלה. ולא היתה התועבה במלבושים כי אם בהרבות הזנות ובבעילות האסורות הנמשכות שכבר הזהיר עליהן. ואפשר שנסמכה הפרשה הזאת למצות הטעינה לומר כי כמו שלא יאותו כלי גבר ותכסיסיו ומנהגיו לאשה כן לא יאותו תכסיסי האשה ולבושיה לאיש גם לא דרכי האשה. וידוע שאין דרך הנשים לעזור אל טעינות ופריקות מן המשאות וכיוצא בזה. ולכן יאות אל האדם שלא ינהג מנהג הנשים ודרכיהן לבלתי נתון זרוע לאחיו לעזרו בזה, אבל יאזור כגבר חלציו ויעזור למי שיצטרך אליו. שלמה יהיה כעוטיה יושב ובטל ואחיו מצטער:

ולכן סמך לכאן לא יהיה כלי גבר על אשה. כי זאת היא עצת יצר הרע להחטיא האדם. ולכן אמר כי תועבת ה׳ כל עושה אלה. לפי שיצר הרע נקרא תועבה:

ולפי שמלבושי האיש הרוכב הם באופן אחר מהמלבושים אשר הוא לובש עודנו בביתו, ציוותה התורה שלא ישנה כל כך בגדיו ומלבושיו, שילבש כלי אשה, כי תועבת ה׳ כל העושה אלה, שכמה מיני תזנונים יוכלו לעשות בסתר פנים, כמו שעושין עתה בעת שילכו בלבושי אשה או באופן אחר, והוא עת המסקאר״ו¹, באופן כי בימים ההם איש כל הישר בעיניו יעשה ומלאה הארץ זימה, וזהו עוון פלילי:

1. חג של הגויים שבו מתחפשים במסכות. בצמח דוד (מילים לועזיות ערך ׳פראמי׳): ׳כלי שמכסה הפנים לצחק, מסקר״ה בלע״ז, maschara'.

שלא ישיר שער בית הערוה. אף על גב דדוקא רבי אליעזר בן יעקב סבירא ליה דהעברת שער מדברי תורה (נזיר נט.), אבל תנא קמא סבירא ליה דהעברת שער אינו רק מדברי סופרים (שם). ואין לומר דהאי ׳דבר אחר׳ אליבא דרבי אליעזר היא, אם כן הוי ליה לפרושי ״לא יהא כלי גבר על אשה״ שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה אליבא דרבי אליעזר (שם), כמו שתרגם אונקלוס. לפיכך נראה דרש״י פירש פשטיה קרא, דכתיב ״לא ילבש״, משמע כמו דסבירא ליה לרבי אליעזר, דאם לא כן, למה לא כתב גם כן ׳לא יהא כלי אשה על איש׳. אלא דזה היה משמע שלא יהא עליו כלי אשה, שכן משמע לשון ׳לא יהא כלי אשה על איש׳, וזה אינו, דאיירי שלא ישיר שער בית השחי ובית הערוה, ושייך לומר ״לא ילבש״, שאין כאן שום כלי אשה על איש, רק שמלביש עצמו מלבוש של אשה, שמעביר שער בית השחי ובית הערוה, אבל אין כאן כלי אשה ממש דשייך לומר ׳לא יהא כלי אשה על איש׳. (ואחר כך) [וקודם לכך] כתיב ״לא יהא כלי גבר על אשה״, דמדבר שלא תלבש האשה כליו של איש. וכן יש לפרש לפי פשוטו, דאף על גב דלא הוי העברת שער לתנא קמא רק מדברי סופרים, כיון דפשוטו כך, פירוש פשוטו של מקרא. והשתא אתי שפיר דלא מפרש ״כי תועבה היא״ רק אליבא דפירוש ראשון, כי גם פירוש השני צריך לפרש ״לא יהא כלי גבר על אשה״ שלא תלבש אשה בגדי איש לשבת בין האנשים:

תֿוֹעֲבַת: התי״ו רפה. [תוֹעֲבַת].

ד״א שלא ישיר שער הערוה כו׳. ר״ל דרך הנשים בכך, ר״ל שלא יתקשט בקישוט אשה. וא״ת למה מפרש ד״א על סיפא של קרא, היה לו ג״כ לפרש פירוש אחר על רישא דקרא, כדמפרש בגמ׳ (נזיר נט.) ר״א בן יעקב אומר מניין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה, ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה. והרא״ם כתב, והוא הדין נמי שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה. ועי״ל משום דקשה לד״א, דלמה כתיב ברישא לא יהיה כלי גבר על אשה, ובסיפא כתיב ולא ילבש גבר שמלת אשה, הל״ל ולא יהיה כלי אשה על גבר, ומדמשנה ודאי בשני עניינים משתעי קרא. ולפי דבר אחר לחוד נמי קשה, למה נקט לשון לבישה, היה לו לומר לא יתקשט גבר בהתקשטות נשים. לכ״צ גם פי׳ ראשון:

לא אסרה תורה כו׳. רצונו לפרש בזה מה שפירש לפניו, שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, וכן בסיפא לילך ולישב בין הנשים, שלא תקשי ליה מנ״ל לפרש הכי, דלמא בכל ענין אסור ללבוש, דגזרת הכתוב הוא. ומתרץ דהא קרא נותן טעם כי תועבת ה׳ וגו׳, משמע דלא אסרה תורה כו׳:

He may not shave the pubic hairs, etc. I.e. [because] women customarily do this, meaning that he should not ornament himself with women's adornments. You might ask: Why does Rashi give an alternative explanation [only] to the end of the verse? He should also have given an alternative interpretation to the beginning of the verse as well! For the Gemora (Nazir 59a) explains: R. Eliezer ben Yaakov says: From where [do we know that] a woman may not put on weapons and go out to war, because the verse teaches, "A man's attire may not be on a woman.⁠" Re"m writes: The same applies too, that a woman may not go out with weapons to war. Another answer why [Rashi offers] the alternative explanation [is because that] answers the question: Why in the beginning of the verse is it written, "A man's attire may not to be on a woman,⁠" while at the end [of the verse] it writes, "nor may a man wear a woman's garment"? It should have written, "A woman's attire should not be on a man"! Since Scripture alters [the wording], the verse is obviously talking about another matter [i.e., shaving the pubic hairs, etc.]. But according to the alternative explanation too, one has to answer why the verse uses a term of "wearing.⁠" It should have said, "He should not adorn with women's adornments.⁠" Therefore the first explanation is also needed.

The Torah prohibited only, etc. Rashi wants to explain what he said earlier, "So that she resembles a man, in order to mingle with men,⁠" and also afterwards, "In order to take a place among women,⁠" so that you do not ask, how does he know to explain this way. Perhaps it is forbidden to wear [such clothes] in all circumstances because it is a Scriptural decree? He answers that [it is not a Scriptural decree] as the verse gives a reason [for it], "For the abomination of Adonoy, etc.⁠" This indicates that "the Torah prohibited only, etc.⁠"

לא יהיה כלי גבר על אשה – כי בנוהג שבעולם מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשים רק הפרש ביניהם, ודבר הגון הוא, ואסרה התורה שלא ילבש האיש בגדי אשה וכן להפך, כדי שלא יבאו להתערב אלה עם אלו ויבאו לזנות:

ולא ילבש גבר – ארז״ל שכל המתקן עצמו בתקונין המיוחדים לנשים חייב מלקות, כגון המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו, וכן הצובע שערותיו כדרך שהנשים עושות:

כי תועבת ה׳ אלהיך כל עשה אלה – בעבור שהתכלית הוא תועבה גם המעשה נקרא כן:

לא יהיה וגו׳ – פירושים שונים ניתנו לאיסורים אלו במסכת נזיר (נט.). לדעה אחת, התורה אוסרת לבישת בגד של המין השני רק אם נעשתה למטרות זנות. אך לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב, שנתקבלה להלכה, ״לא יהיה כלי גבר על אשה״ פירושו: ״שלא תצא אישה בכלי זיין למלחמה״; ואילו ״לא ילבש גבר שמלת אשה״ פירושו: ״שלא יתקן איש בתיקוני אישה״, אסור לאיש להתקשט כדרך נשים. לפי דעה זו, אין כוונת התורה כאן לאסור על אדם להסתיר את מינו על ידי לבישת בגדי המין השני. אלא התורה אוסרת על כל מין את המתאים במיוחד לטבע המין השני. איש לא יתעסק במראהו הגופני החיצוני בדרך המתאימה לטבע האישה, ואישה לא תופיע באומנות המתאימה לטבע האיש (שכן לא נאמר ״שלא תצא אישה בכלי זיין״, אלא ״בכלי זיין למלחמה״). למעשה, כל תשומת לב המוקדשת לטיפול בעור ובשיער, כל איפור, צביעת שיער או הסתכלות יתירה בראי – שהם מעבר למה שיאה לגבר – כמו גם כל בגד או תכשיט של נשים, אסורים על האנשים משום ״לא ילבש גבר שמלת אשה״ (שם; מכות כ:; תוספות, עבודה זרה כט. ד״ה המסתפר. השווה חורב פרק סד בסופו).

[נד] לא יהיה כלי גבר על אשה – לת״ק שם כלי נרדף עם שמלה ופי׳ שהאיסור הוא רק אם עי״כ תוכל להתערב עם אנשים, ולראב״י הם מובדלים שהאשה מוזהרת מלישא כלי זיין ועז״א תפס לשון כלי ולשון גבר כלי גבור מלחמה (שזה ההבדל בין איש ואדם ובין גבר) ותפס לשון לא יהיה לא לשון ילבש. והאיש מצווה שלא יתקשט בתכשיטי נשים שעז״א שמלת אשה ששם שמלה מציין בגדים חשובים העשויים לתכשיט כמ״ש למעלה על פסוק והסירה את שמלת שביה, ובנזיר (דף נט) שמביא ברייתא זו עמ״ש ר״י בלשנא בתרא דמעביר בית השחי ובית הערוה לוקה, ס״ל להרמב״ם וכל הפוסקים דגם לראב״י אין לאו זה כולל מעביר בית השחי. (זולת הסמ״ג שלו שיטה אחרת וכן לג׳ הגאונים שם) ועי׳ בתוס׳ יבמות (דף מח) ד״ה לא עשה רגליו, ובטוש״ע יור״ד (סי׳ קפא), וגם הת״א תרגם לא יהא תקון זין דגבר על אתתא כראב״י וכן בת״י (שופטי׳ ה) בפסוק ידה ליתד תשלחנה קיימת יעל מה דכתיב באורייתא ומנא דגבר לא יהי על אתתא ברם ידה ליתד תשלחנה וכ״ה במד׳ משלי על פסוק ידיה שלחה בכישור על יעל כדברי התרגום, ובת״י בכאן תרגם לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דאינון תקוני גברא על אתתא ולא יספר גבר בין שחייא וערייתי׳, ס״ל דגם ציצית ותפילין הויין כלי המיוחד לאיש, ועיין במ״ל (סי׳ יז סקט״ו) הבאתי כן בשם הלבוש והל״ח דאשה לובשת ציצית עוברת על לא יהיה כלי גבר על אשה, ומ״ש ולא יספר גבר הוא כמ״ד דלוקה. ומ״ש קרוי ה׳ שמות כן נזכר בספרי בכ״מ שכתוב חרם או תועבה:

לא יהיה כלי גבר וגו׳ כל עושה אלה – לא מצינו על שני דברים תיבת ״כל״¹. אבל באמת נכללו כאן ד׳ אזהרות, ומדוייק בפירוש רש״י, באזהרה הראשונה כתב ׳שתהא דומה לאיש כדי שתלך׳ וכו׳, ועל אזהרה השניה כתב ׳לילך לישב׳ כו׳, ולא כתב לשון ׳כדי׳². והענין, דהאיש משונה מאשה גם בטבע גם במנהג³. אמנם שינוי הטבע אי אפשר לשנות כרגע, כי אם בהרגל שעושה טבע שני, אבל מנהג הבגדים אפשר לשנות כרגע. והכתוב הזהיר על שני הדברים: א׳, על שינוי הטבע, שלא יהיה ״כלי גבר״ היינו כלי זיין⁴, שבטבע האשה לא תוכל לחגור חרב, אם לא שתרגיל עצמה בכך איזה משך ימים, וא״כ הוא⁵ הכנה שאחר כך תוכל לשנות בגדיה ולילך בין האנשים. וממילא גם כן להיפך⁶ שהאיש מוזהר שלא להרגיל בטבע נשים להתקשט וכדומה⁷ כדי שיוכל בקל להשתנות בבגדי אשה. ואזהרה שניה⁸ היא ש״לא ילבש⁹ גבר שמלת אשה״, היינו שינוי בגד עליון שמכסה כל הגוף ונקרא ״שמלה״¹⁰, ולא יהיה ניכר על פי שינוי הטבע¹¹, שלא הרגיל עצמו עדיין, ואין שינוי הבגד העליון הזה אלא תועלת לזו השעה שהולך בין הנשים. וכמו כן להיפך¹². והיינו ״כל עושה אלה״¹³. ועיין נזיר (נט,א)¹⁴.

1. כי ׳מיעוט רבים – שנים׳, וממילא ״כל״ בא להוסיף על שנים [וקשה מדרשת חז״ל על (שמות ד,יט) ״כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך״ – הם דתן ואבירם, וצריך עיון].

2. ודיוק רבינו הוא מרש״י ולא מחז״ל בספרי (ובנזיר נט,א), כי חז״ל כתבו לשון שוה לאנשים ולנשים, שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים, והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים, אך רש״י מדעתו הרחבה הגדיר כפי שכתב.

3. הבגדים.

4. נזיר (נט,א): מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, ת״ל... ומפרש בעל תורה תמימה: נראה בטעם הדבר שזה נקרא ״כלי גבר״, על פי מה דאיתא בקידושין (ב,ב) ׳דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה׳, וביבמות (סה,ב) אמרו ׳איש דרכו לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש׳, ועניני מלחמה וכיבוש הם בכלי זיין... ויתכן... מדלא כתיב ׳כלי איש׳ רק לשון ״גבר״ כעניינו מלשון גבורה, לכן דריש על כלי זיין.

5. היא עושה שינוי טבע לכוונה שאחר כך...

6. בענין של ״כלי״ אשה שיהיה על גבר. אף שדוגמה זו אינה כתובה בפירוש בכתוב. כי הרישא של הפסוק דיבר על אשה.

7. שזהו ״כלי אשה״.

8. שגם בה כלולות שתי אזהרות.

9. ״לא ילבש״ (חד-פעמי) לעומת ״לא יהיה״ (קבוע כדי להתרגל)

10. שיטת רבינו בכל מקום במשמעות ״שמלה״, עיין לעיל בראשית (לה,ב. לז,לד. לח,יח) שמות (יט,י. כב,כה).

11. כלומר, הוא לא שינה את טבעו לטבע נשים, אלא רק שינוי חיצוני.

12. שלא תלבש אשה באופן חד-פעמי בגד עליון של איש, כשבאופן זה אינו מוזכר בתורה.

13. דהיינו ארבעה (״כל״) מקרים, כאשר הרישא מדבר על האשה באופן של ״כלי״, וממנו אנו למדים על האיש, ואילו הסיפא מדבר על האיש באופן של ׳שמלה׳, וממנו אנו לומדים על האשה.

14. נזיר (נט,א): מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, ת״ל... ומפרש בעל תורה תמימה: נראה בטעם הדבר שזה נקרא ״כלי גבר״, על פי מה דאיתא בקידושין (ב,ב) ׳דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה׳, וביבמות (סה,ב) אמרו ׳איש דרכו לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש׳, ועניני מלחמה וכיבוש הם בכלי זיין... ויתכן... מדלא כתיב ׳כלי איש׳ רק לשון ״גבר״ כעניינו מלשון גבורה, לכן דריש על כלי זיין.

לא יהיה כלי גבר. לוקיאנוס Lucien בספרו האלילה הסוריית Dea Siria כתב, כי כומבאביי כהן הראש במקדש האליל יונו בייראפולי Jerapoli סרס עצמו לעבודת האליל ההוא ולבש שמלת אשה לכהן בכהונתה, והוסיף, כי ממנו למדו שאר כהני האליל לעשות כמותו. — ובאי Co כהן אירקול Hercule היה לובש שמלת אשה בכהנו לו. — ולא זו בלבד אלא שעל אירקול עצמו ספרו כי לבש שמלת אשה להסתיר את עצמו, והיה תופס הפלך בידו. — ואולי חלוף המלבוש היה לתכלית מתועב וכן העידו על ראשוני הנוצרים שבאפריקי שהיו לובשים מלבושי נשים לתכלית זה, et Christ. vol. lll. p. 397. וזה לאות כי לא לחנם דקדקו כל Les chrctiens d' Alrique etaient plonges dans les plus sales obscenites, et les plus meprisables infamies; qu' ils commettaient en public vetus en pompe. Reghellini de Scio Mosaisme כך רבותינו ז״ל בדבר אפי׳ בזמנם.

לא יהיה כלי גבר. משנוי הלשון באיש כלי גבר, ובאשה שמלה כבר יש מקום ללמוד שהראשון יותר כללי, ומבואר יותר על פי תרגום אנקלוס שתרגם ולא יהא תקון זיין דגבר על אתתא הרי שהסב מלת כלי גבר לכלי זיין ודבר ה׳ בפיהו אמת שידענו שבמקדש אליל המשגל בינוס לא היה איש יכול להכנס אם לא ילבש שמלת אשה, וכן לא היו נכנסים לפני האליל מארס אם לא ילבשו השריון ויתפסו בידם כלי מלחמה (ראה דופוייס א׳ קס״א) — וחוץ מטעם ע״ז, מצינו אצל הקדמונים חלוף המלבושים לתכלית אחר וזה במה שיספר לנו Plutarque על עם ארגוס Argives שפעם אחת בשנה היו הנשים לובשות בגדי הגברים, והגברים מלבושי נשים להזכיר את היד החזקה והפעל הנורא שעשתה והצליחה אשה אחת Telesilla המשוררת שמלטה את העיר מכף אויביה. De virt. mul. ll. p. 245

לכאורה קשה להבין את סמיכות הפסוק הזה כאן. ויש לומר, שבכלל מצוות החסד שנצטווינו בהן אמרה תורה לחוס על הבריות ועל סדרי הטבע כמו שנסדרו בידי שמים (״את חוקותי תשמורו״, ויקרא י״ט:י״ט), ועל כן סמך הכתוב כאן מצות שילוח הקן ואיסור כלאים (השוה פירושנו להלן). על כן מובן שבכלל סדרי הטבע כפי רצונו של הבורא ית״ש יש למנות את האזהרה להבדיל בין מיני האדם בהנהגה ולבוש. אלא שכאן אי⁠־שמירת סדרי הטבע עלול להביא לידי מעשי⁠־תועבה, ועל כן העבירה הזאת עצמה נקראת תועבה, והיא חמורה מתערובת המינים שבטבע הצומח והחי, שאין בהם דעת. לפי זה היה ראוי לסמוך פסוק זה לפני פסוק ט, המדבר על איסור כלאים, אלא שהקדים הכתוב לסדר ביחד את המצוות שכלפי המין האנושי, ורק אחרי כן נאמרו המצוות כלפי שאר הבריות. נמצינו למדים שסדר הפרשה כך הוא:

א) גמילות חסדים בין אדם לחבירו (פסוקים א׳-ד׳).

ב) שמירת הסדר הטבעי כפי שבראו הבורא ית״ש, בנוגע למין האנושי (פסוק ה׳).

ג) לחוס על בעלי חיים (פסוקים ו׳-ז׳).

ד) להזהר שאף בביתך לא תהא תקלה (פסוק ח׳).

ה) שמירת הסדר הטבעי כפי שבראו הבורא ית״ש, בנוגע לכל הבריות (פסוקים ט׳-י״ב).

כלי גבר – אונקלוס תרגם ״תקון זין״, וכדברי רבי אליעזר בן יעקב בספרי ובנזיר נ״ט., וכן הלכה (השוה יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ד׳:ח׳, מג, שלדבריו אסור להחליף את הבגדים במלחמה. — תמוה!) יונתן מתרגם: ״גליין דציצית ותפלין דהנון תקני גברא״ (טלית של ציצית ותפלין שהנם קשוטי גבר). לא מצינו בתלמודים מי שיסבור כך (השוה מנחות מ״ג., ירושלמי עירובין פרק י, הלכה א׳). לדברי רבנן דרבי אליעזר בן יעקב ״כלי גבר״ הוא הבגד הנהוג למלבוש אנשים, ולא אסרה תורה אלא מלבוש המביא לידי תועבה, כלומר כאשר הכוונה לעשות תועבה.

במכילתא (מדרש תנאים) אמרו בפירוש, שמותר ללבוש בגד המין השני ״מפני גוים ומפני לסטים״. יש כמה מעשים שנאסרו לאיש, מפני שהם בכלל קישוטי אשה, השוה מכות כ׳:, עבודה זרה כ״ט. לדברי הרמב״ם (״מורה נבוכים״ ג׳:כ״ז) ועוד רבים (השוה זאלשיץ: מוז. רעכט חלק ב, ע׳ 348), בא הכתוב להזהירנו מפני מנהגי עבודה זרה.

לא יהיה וגו׳ – מה ת״ל, אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר כי תועבת ה׳ היא ואין כאן תועבה, אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים.⁠¹ (נזיר נ״ט.)

כלי גבר – תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, מניין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה². (שם שם)

שמלת אשה – המלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור משום ולא ילבש גבר שמלת אשה.⁠³ (שבת צ״ד:)

שמלת אשה – רבי אליעזר בן יעקב אומר, ולא ילבש גבר שמלת אשה – שלא יתקן איש בתקוני אשה.⁠⁴ (נזיר נ״ט.)

שמלת אשה – המעביר שער בית השחי ובית הערוה, הרי זה עובר משום ולא ילבש גבר שמלת אשה.⁠⁵ (שם שם)

1. דדבר זה מביא לידי זנות, וזה נקרא תועבה בפ׳ עריות (פ׳ אחרי) וע״ע בדרשה הסמוכה בענין לבישת בגדים חלופים מאיש לאשה ולהיפך. והרמב״ם לא הביא דרשה זו, וכנראה ס״ל דהלאו אתא לדרשת ראב״י בדרשה הבאה, אבל אין זה מוכרח די״ל דלא פליגי כלל ת״ק וראב״י אלא הכל בכלל האיסור, ורק כשמחלפין אסור אפילו בבגדים פשוטים שאין בהם נוי וקישוט, ועיין בסוגיא.

2. נראה בטעם הדבר שזה נקרא כלי גבר ע״פ מ״ש בקדושין ב׳ ב׳ דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה, וביבמות ס״ה ב׳ אמרו איש דרכו לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש, ועניני מלחמה וכיבוש הם בכלי זיין, ואחרי שאין דרך אשה בכאלה הרי הוו כלים אלו מיוחדים אך ורק לגברים. ויתכן דמסמיך זה כאן מדלא כתב כלי איש רק לשון גבר דענינו מלשון גבורה [עיין בס׳ יאיר אור], ולכן דריש על כלי זיין.

והנה מפשטות לשון הדרשה שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה משמע מפורש דרק למלחמה אסורה לצאת בכאלה, והוא הדין בענינים השוים למלחמה, כגון בריב ומצה עם איש וכדומה, ולפי״ז צל״ע במש״כ בס׳ תולדות אדם [לרי״פ ז״ל מ״מ מווילנא] ח״ב ס״פ ב׳ שהגרש״ז מוולאזין העיר שיש צד איסור באשה הלוקחת חרב לחתוך חוט או חבל, ויסודו ע״פ התרגי״ר בשופטים ה׳ [והובא ברש״י בסוגיא כאן] במעשה שלקחה יעל יתד להרוג את סיסרא כתב וז״ל, טובתא יעל איתת חבר דקיימא לא תיהוי תיקון זיין דגבר על איתתא וכו׳, ור״ל דמפרש למה לקחה יתד ולא חרב מפני לאו זה, ולפי מש״כ אין ראיה מיעל דאותה שעה שעת מלחמה הוי, וגם ענינה עם סיסרא ענין מלחמה הוי, אבל בכעין שצייר לחתוך חוט או חבל לא נראה לי כלל שיהיה צד איסור בזה.

3. ובכלל זה איסור צביעת שער שגם זה תיקון המיוחד לנשים, ועיין בדרשות הבאות בזה.

4. זה דריש מלשון שמלת שענינו בכ״מ בגד יפה ונאה וכמש״כ בר״פ זו בפ׳ והסירה את שמלת שביה, ולכן הוי בכלל שלא ילבוש בגדי צבעונין ותכשיטין המיוחדים לנשים, וכל מקום לפי מנהגו.

5. וזה הוא רק במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, ופרטי כל דיני דרשות אלו שבענין זה עיין ביו״ד סי׳ קפ״ב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון