והוציאו את הנערה – סרחה ולבסוף בגרה תדון בסקילה, דאמר קרא הנערה – נערה שהיתה כבר.
1 (כתובות מ״ה:)
אל פתח בית אביה – יש לה אב ואין לה פתח בית האב,
2 יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה, מאי טעמא, לא נאמר פתח בית האב אלא למצוה
3.
(כתובות מ״ד.)
אל פתח בית אביה – למה אל פתח בית אביה, לומר, ראו גידולים שגדלתם.
4 (כתובות מ״ה.)
אל פתח בית אביה – אין לה בית אב סוקלין אותה על פתח שער העיר, מנלן, א״ר אבהו, גמר פתח מפתח ופתח משער ושער משעריך.
5 (כתובות מ״ה:)
בית אביה – עי׳ לקמן פ׳ כ״ג בדרשה נערה וגו׳ ובמש״כ שם באות קע״ה.
וסקלוה אנשי עירה – במעמד אנשי עירה6 (ספרי).
ומתה – לרבות זה שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שמיתתה בסקילה
7.
(כתובות מ״ד:)
נבלה בישראל – לא את עצמה בלבד נוולה אלא כל בתולות ישראל8 (ספרי).
בישראל – פרט לגיורת שהיא בחנק ואין לה לא פתח בית אב ולא מאה סלע.
9 (כתובות מ״ד:)
1. דהול״ל והוציאו אותה, ומיהו לענין מלקות ומאה כסף בכהאי גוונא פטור כמש״כ לעיל בפסוק י״ט בדרשה לאבי הנערה, יעו״ש. וטעם הדבר כפי המתבאר בגמרא משום דאזלינן בתר המעשים שלהם, זו מעשיה גרמו לה [שתסקל] וזה עקימת שפתיו שהוציא שם רע גרמו לו שילקה וישלם ולכן זו כשזנתה היתה נערה אזלינן בעונשה בתר אותו הזמן, וזה שעקימת שפתיו גרמו לו ואימתי הוציא ש״ר – בעת שהיתה בוגרת לכן אזלינן בעונשו בתר אותו הזמן. ובעיקר טעם פטור תשלומין ומלקות כתבנו בפסוק הנזכר יעו״ש אות ק״נ.
2. כגון שאין לאביה בית.
3. ובתוס׳ הקשו מכאן למ״ד בעינן קרא כדכתיב כמ״ש בסנהדרין מ״ה ב׳ נקטעה יד העדים פטור משום שנאמר יד העדים תהי׳ בו, ואני תמה על תמיהתם, הלא המשנה עצמה הרגישה בזה ופירשה שלא נאמר פתח בית האב אלא למצוה, יהי׳ מאיזה טעם שיהי׳, שלא נאמר כאן אלא למצוה אבל עכ״פ אין מכאן ראי׳ לדעלמא, ואדרבה מלשון המשנה יש להביא סמוכין דבעלמא בעינן קרא כדכתיב, דאל״ה לא הו״ל להמשנה לסיים כאן לא נאמר פתח בית אב אלא למצוה וממילא היינו יודעין דאינו מעכב כיון דלא בעינן קרא כדכתיב, אלא ודאי דבעלמא בעינן קרא כדכתיב, לכן צריכה המשנה לפרש דכאן לא נאמר אלא למצוה ולא לעכובא, ודו״ק.
וטעם הדבר דלא נאמר פתח בית האב אלא למצוה נראה פשוט עפ״י הדרשה שבסמוך למה אל פתח בית אביה, לומר ראו גידולים שגדלתם, וכן בדרשה שבסמוך מירושלמי לזנות בית אביה יתנבלו הן וגידולין רעים שגדלו, והענין הוא, כי באה התורה עד תכונת הדבר כי במעשה הפרוע של הבת אשמים גם האבות שלא גדלוה וחנכוה על דרכי הצניעות והטהרה, והנה אעפ״י כן, בכ״ז קיי״ל שאם אין לה אב כלל סוקלין אותה על פתח שער העיר, והענין הוא, כי אין דבר זה מחסרון האב מעכב לעיקר תוצאת הדין, ולפי״ז ממילא מבואר שגם אם אין לה פתח בית אב אין זה מעכב לתוצאת הדין, אחרי דדבר זה מפתח בית אב אינו אלא לדון ולהורות דרכי המוסר להאבות כמבואר, ואין דבר זה יכול לעכב הדין עצמו, ולפי״ז מוסב הלשון לא נאמר פתח בית אב אלא למצוה – על שני החסרונות, על העדר האב ועל העדר הפתח, ושיעור הלשון לא נאמר פתח ב״א אלא למצוה ולא נאמר אב אלא למצוה.
4. עי׳ מש״כ בסוף אות הקודם.
5. אסמכתא בעלמא היא מדרבנן, כתיב הכא אל פתח בית אביה וכתיב במשכן (פ׳ במדבר) אל פתח שער החצר, מה פתח דהתם שער עמו אף פתח שבכאן שער עמו והדר גמר האי שער משעריך האמור בע״ז. ועיקר טעם הדבר שאין מעכב פתח בית אב בארנו לעיל סוף אות ק״ס יעו״ש.
6. עיין מש״כ לעיל בענין בן סורר ומורה בפסוק ורגמוהו כל אנשי עירו, וצרף לכאן.
7. פירש״י דהלשון ומתה מיותר דהא כתיב וסקלוה באבנים, עכ״ל. והרבותא בזה אעפ״י שאין לה לא פתח בית אב ולא מאה סלע דכולה פרשה בישראל כתיב, בכ״ז לענין סקילה נסקלת מטעם הרבוי ומתה, כמבואר.
אך קשה בעיני כלל הרבוי הזה דהא בכ״מ דכתיב סקילה כתיב גבי׳ מיתה, כמו בפ׳ ראה בענין מסית וסקלתו באבנים ומת, ובפ׳ שופטים בעובד ע״ז וסקלתם באבנים ומתו, ולעיל בפרשה זו בדין בן סורר ומורה ורגמוהו כל אנשי עירו ומת, ושם לא דרשינן מאומה, הרי דדרך הכתוב לכתוב כלשון זה, וא״כ מה ראה לדרוש ולרבות כאן מלשון זה, ויתכן לומר דשאני הכא, דבשלמא במסית ובעובד ע״ז ובבן סו״מ שבהם הודיע הכתוב דינם שבכלל חייבים מיתה ולולא הודעה זו לא היינו יודעים זה לכן בהכרח צריך לכתוב שם ומתו, משא״כ הכא שחיוב מיתת אשת איש המזנה מבואר במקומו בפ׳ עריות (פ׳ קדושים), וכאן הודיענו רק שבאופן כזה חייבת סקילה, א״כ ל״ל עוד להכתוב לסיים ומתה, אלא בא לדרשה.
8. כלומר הפסוק הזה עפ״י דרשה זו מבאר טעם על חומר עונשה בזה משום דניוולה את כבוד כל בתולות ישראל, שעל ידה יבאו ללזות שפתים על כולנה, וסמיך על לשון הפסוק הקודם כי הוציא ש״ר על בתולת ישראל, ודריש כאן בישראל כמו בבתולת ישראל, ומפרש הלשון בתולת ישראל ביחס הענין לכאן כמו בתולת בת ציון, בתולת יהודה וכדומה שם כללי.
9. צ״ע שלא חשיב גם שאינו לוקה, לפי מה דמבואר לעיל דויסרו אותו פירושו מלקות, ואולי לא חשיב כאן רק מה שמפורש ממש בתורה ולא מה שבא מדרשה, ועדיין צ״ע.
10. היינו הך דדרשה דלעיל אל פתח בית אביה למה אל פתת בית אביה לומר ראו גידולים שגדלתם, ועיין מש״כ לעיל אות ק״ס.