(א) לֹא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃
A man shall not take his father's wife, and shall not uncover his father's skirt.
[פיסקא רמו]
לא יקח איש את אשת אביו – מכאן אמרו נושאים על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב, נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו לכך נאמר לא יקח איש את אשת אביו.
[Piska 246]
"A man shall not take the wife of his father": From here they ruled: A man may marry the ravished of one's father and the enticed of his father. R. Yehudah forbids the ravished of his father and the enticed of his father, it being written "A man shall not take the wife of his father."
[End of Piska]
לא יקח איש את אשת אביו למה נאמר והלא כבר נאמר (ויקרא י״ח:ח׳) ערות אשת אביך לא תגלה ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לבית דין:
ר׳ ישמעאל אומר אינו צריך לפי שנ׳ (דברים כ״ג:ג׳) לא יבא ממזר בק׳ ה׳ אבל לא שמענו ממזר זה מה הוא ת״ל לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר אמרת מה אשת אב ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת [אף כל שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת] דין הוא שיהא הולד ממזר אמר לו ר׳ יצחק והרי פצוע דכא וכרות שפכה מפסיק ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לב״ד:
ולא יג׳ כנף אב׳ מיכן אמ׳ נושאין על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו:
ר׳ יהודה אוסר בנו באנוסת אביו ומפותת אביו:
A man shall not take his father's wife, nor uncover the skirt of his father.
לא יסב גבר ית אתתה דאבוי ולא יבזי כנףא עריתה דאבוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יבזי כנף״) גם נוסח חילופי: ״יפרסם כנפה״.
A man should not take a wife who is bowed down (or violated), or who hath had intercourse with his father, much less his father's wife, nor disclose the skirt that covereth his father.
לא יקח איש את אשת אביו – אזהרה אחר מיתת אביו.
ערות אשת אביך לא תגלה – בחיי אביו. 1תרי קראי למה לי, לאורויי שחייב על אשת אביו בחייו, ואידך שחייב נמי לאחר מיתת אביו.
ולא יגלה כנף אביו – 2באנוסת אביו ובמפותת אביו הכתוב מדבר דברי ר׳ יהודה, 3וחכ״א כנף הראוי לאביו, כלומר אביו שראה כנף הראוי לו ועובר עליו בשלשה לאוין לאו של דודתו.
1. תרי קראי למה לי, כי כבר הזהיר (ויקרא י״ח:ח׳), ועיין סנהדרין נ״ד ע״א.
2. באנוסת אביו ובמפותת אביו כו׳. משנה יבמות צ״ז ע״א.
3. וחכמים אומרים כנף הראוי לאביו. גמרא שם בשם רבנן.
לֹא יִקַח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו – תָּנוּ רַבָּנָן אָנַס אִשָּׁה מֻתָּר לִישָּׂא בִּתָּהּ נָשָׂא אִשָּׁה אָסוּר לִישָּׂא בִּתָּהּ. מִנָּא הָנֵי מִלֵּי, דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכֻלָּן נֶאֱמַר (כָּאן) שְׁכִיבָה, וְכָאן נֶאֱמַר (בָּהֶן) קִיחָה, לוֹמַר לְךָ דֶּרֶךְ לִקּוּחִין אָסְרָה תּוֹרָה, אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אֲחוֹתוֹ דִּכְתִיב ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ״ [הָכִי נַמִי] דֶּרֶךְ קִיחָה הוּא דְּאָסוּר דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה שָׁרִי אָמַר לֵיהּ לִקּוּחִין כְּתִיב בַּתּוֹרָה הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה לִשְׁכִיבָה הָרְאוּיִין לְקִיחָה קִיחָה. רָבָא אָמַר: אָנֵס אִשָּׁה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ מֵהָכָא, דִּכְתִיב (שם י״ח:י׳) ״עֶרְוַת בַּת בִּנְּךָ אוֹ בַּת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָה״, הָא בַּת בְּנָהּ דִּידָהּ וּבַת בִּתָּהּ דִּידָהּ גָּלֵי, וּכְתִיב ״עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַּלֶּה״ וְגוֹ׳, הָא כֵּיצַד כָּאן בְּנִשּׂוּאִין כָּאן בָּאֹנְסִין, וְאִיפּוּךְ אֲנָא עֲרָיוֹת שְׁאֵר כְּתִיב בְּהוּ, בְּנִשּׂוּאִין אִיכָּא שְׁאֵר, בָּאֹנְסִין לֵיכָּא שְׁאֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּבִמְפֻתַּת אָבִיו, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב ״לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף״ וְגוֹ׳. כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו לֹא יְגַלֶּה. וּמִמַּאי דְבַאֲנוּסָה כְּתִיב, דִּכְתִיב מֵעִלּוּיָהּ דִּקְרָא (לעיל כ״ב:כ״ט) ״וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ״. וְגוֹ׳. וְרַבָּנַן, בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּמַאי כְּנַף אָבִיו, כָּנָף הָרָאוּי לְאָבִיו לֹא יְגַלֶּה. וְתִיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם דּוֹדָתוֹ, לַעֲבֹר עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי לָאוִין. וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם (הַתָּרַת) יְבָמָה לַשּׁוּק, לַעֲבֹר עָלֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. וְאִי בָּעִית אֵימָא לְאַחַר מִיתָה.
לא יקח – אין לו בה ליקוחין, ואין קידושין תופסין לוא בה.
ולא יגלה כנף אביו – זהו שומרת יבם של אביו הראויה לאביו. והרי כבר הוזהר עליה משום: ערות אחי אביך (ויקרא י״ח:י״ד)? אלא לעבור על זו בשני לאוין, ולסמוך לה: לא יבא ממזר (דברים כ״ג:ג׳), ללמדב שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, וקל וחומר מחייבי מיתות ב״ד, שאין בעריות מיתות ב״ד שאין בה כרת.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״לו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1: ״ללמדך״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ללמד״.
לא יקח – This does not mean "he shall not take" but "he cannot take" his father's wife: there can be no question of a legal marriage for him in regard to her, because the marriage ceremony (קדושין) has no legal hold on her (cannot make her his wife: it is no marriage) (Kiddushin 67b; cf. Rashi on Kiddushin 67b s. v. לא יקח)
ולא יגלה כנף אביו AND HE SHALL NOT UNCOVER HIS FATHER'S SKIRT – This refers to the שומרת יבם of his father (the widow of his father's brother who died without issue, and who is waiting (שומרת) for her brother-in-law (יבם) either to marry her or to put her through the ceremony of release, חליצה), who is thus destined for his father. But has he not already been prohibited about her (i.e. forbidden to marry her) on account of the law "the nakedness of your father's brother [you shall not uncover]" (Vayikra 18:14)?! But the prohibition is repeated here in order to make him transgress two negative commands if he takes her (Yevamot 4a), and in order to put into juxtaposition to it the law "one born of incest or adultery (ממזר) shall not come [into the assembly of Hashem]" (v. 2), and thereby to teach that one is termed ממזר only if he is born from those liable to the penalty of excision on account of the intercourse between them, as is the case with one who take's his father's שומרת יבם, who is forbidden to him under the penalty of כרת as אשת אחי אביו; cf. Vayikra 18:14 and Vayikra 18:29 (but not if he was born of a woman intercourse with whom involves only flagellation), and it logically follows that the term applies also to one born from those liable to one of the death penalties by sentence of the court, for among the cases of forbidden intercourse there is none punishable with death by the sentence of the court which does not involve the penalty of excision (if it was not preceded by a warning) (Yevamot 49a; cf. Rashi on Kiddushin 67b s. v. מהנ"מ).
A MAN SHALL NOT TAKE HIS FATHER'S WIFE. The woman whom his father raped.1 This section therefore follows.2
1. This is the opinion of Rabbi Judah in the Talmud. However, the halakhah is not in keeping with this ruling. See Yevamot 97a.
2. For the previous section deals with rape.
ולא יגלה כנף אביו – איכא דמפרש (בבלי יבמות מ״ט.) בשומרת יבם של אביו, והיא בכרת, שהרי היא דודתו. ואיכא דמוקי לה לקרא באנוסת אביו ומפותת אביו, לאמר שהיא בלאו.
ולא יגלה כנף אביו – AND HE SHALL NOT UNCOVER HIS FATHER’S SKIRT – There is one who explains (Bavli Yevamot 49a:8) that [the verse refers to] a woman waiting for his father to consummate a levirate marriage, which is [punished] by excision, since she is [considered] his aunt. And there is one who establishes the verse [as referring] to one whom his father raped and one whom his father seduced, to say that she is included in a prohibition.
לא יקח איש את אשת אביו – לא מיירי הכא באיסור אשת אב ולא בא ללמדנו שיש ממזר מחייבי כרת כגון מאשת אב וה״ה לשאר עריות שיש בהן כרת אלא קמייתא שבפרשת עריות שיש בהן כרת דספר ויקרא נקט. ובאנוסת אביו קמיירי מדסמיך ליה ונתן האיש השוכב וגו׳ (דברים כ״ב:כ״ט), לפיכך נסמכה כאן.1
ולא יגלה כנף אביו – הוא כנף שראה אביו דוגמת ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג׳:ט׳).
1. שאוב מאבן עזרא.
לא יקח איש את אשת אביו, "a man must not marry a woman who had been the wife of his father;" (even if she had only been raped by his father, and not legally married) This law does not come under the heading of a woman legally married to his father, as the offspring of such a marriage, i.e. the man the Torah speaks about here, would then be a bastard who cannot marry any Jewish woman. If he had done so he would be guilty of the karet penalty, and would forfeit his share in the afterlife. Here we speak of a woman who had been raped by his father, and this is why this verse follows the last verse of the last chapter which dealt with rape, when the penalty had been a financial one payable to the girl's father. According to the opinion of rabbi Akiva, the karet penalty is sometimes also applicable to violation of commandments where this had not been spelled out. According to the other sages, our paragraph would have to speak of someone sleeping with his aunt while that aunt was awaiting completion of the process of completing the levirate marriage.
ולא יגלה כנף אביו, "and neither is he to uncover his father's robe." According to the Talmud, tractate Yevamot, folio 49, what is meant here by the word כנף, is a robe which his father was in the habit of revealing, i.e. a woman with whom his father had indulged in extra marital relations. We find this word in a similar context in Ruth 3,9, where the latter requests that Boaz, as her late husband's redeemer become her partner in a levirate marriage.
לא יקח איש את אשת אביו – באנוסת אביו הכתוב מדבר, ולכך סמך פסוק זה לאנוסה.
ולא יגלה כנף אביו – בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר.
לא יקח איש את אשת אביו, A man must not marry the wife of his father." The reference is to a woman whom his father had once raped. This explains why this verse is appended to the subject of rape just discussed.
ולא יגלה כנף אביו, "and he shall not uncover the robe of his father." The reference is to a woman who is slated to become his father's wife as she was widowed from a brother of his father who had no children.
ולא יגלה כנף אביו – כטעם ופרשת כנפך על אמתך (רות ג׳:ט׳), כי כן מנהג הבעילה, וכל זה חזוק מניעה לשכבו עם אשת אביו.
לא יקח איש את אשת אביו – הנה סמך זה לענין האנוסה להודיע שאשת אביו הוא שאסורה לו לא אנוסת אביו ואף על פי שנתבאר בכאן שזה האונס קושר אותו אל שיקחה לו לאשה הנה מפני שאינה אשתו היא מותרת להנשא לבנו וכאלו העיר בזה שאם לא רצתה בו מפני היותו זקן והיתה מתרצה בבנו היה ראוי לאב להשתדל לפייסה בזה הענין כי בזה תשקוט קצת תלונתה וזהו אמרו לא יקח איש את אשת אביו כאלו יאמר אשת אביו הוא שלא יוכל לקדש אבל מקדש הוא אנוסת אביו והנה לא תמצא באלו העריות שאמר לא יקח כי אם בזה המקום.
ולא יגלה כנף אביו – רוצה לומר: סתר אביו והוא כאלו אמר ולא יגלה ערות אביו.
התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצוה שלא יגלה איש ערות אביו. וביאר עם זה שאשת אביו לא יוכל איש קחת אותה לו לאשה אבל יקח הוא אנוסת אביו ומפותת אביו וזה הוא מבואר ממה שזכרנו למעלה בשרשים הכוללים וכבר ביארנו תועלת המגיע מזאת האזהרה אצל ביאורנו דבריה ולפי שכבר זכר דבר אונס נערה בתולה המאורסה השלים דיני אונס נערה בתולה ולזה זכר דיני אונס נערה בתולה אשר לא אורשה והמשיך אליה האזהרה שלא יקח איש את אשת אביו לבאר כי הבן יוכל להשקיט תלונת האשה אם תחפוץ בו כמו שביארנו.
לא יקח אין לו בה לקוחין שאין קדושין תופסין לו בה. בקדושין פרק האומר מדכתיב לא יקח לשון לקוחין דאל״כ לא יגלה ערות אשת אביו מיבעי לי׳ כמו לא גלה כנף אביו הסמוך לו וא״ת דילמא האי לא יקח לאו למימרא שלא יהא לו בה קדושין אלא שלא יקדשנה לכתחלה ומיהו אי קדיש להו קדושין כבר תרצו בגמרא הא כתיב קרא אחרינא והיתה לאיש אחר שהוא אח׳ אצלה ולא שהיתה קרובה ועכ״ל חד לכתחלה וחד בדיעבד ואע״ג דהאי לאיש אחר ולא לקרובים כל קרובים במשמע והאי קרא דלא יקח איש את אשת אביו מיירי בבן דוקא ואיכא למימר תרוייהו בלכתחלה וחד לבן וחד לשאר קרובי׳ כבר פרש״י שם דמכיון דלא פירש הי קרוביה נינהו אין לך להביא באסור זה אלא האסור שבכלן שקרוב מן הכל:
ולא יגלה כנף אביו שומרת יבם של אביו הראויה לאביו והרי כבר הוזה׳ עליה משום ערות אחי׳ אביך אלא לעבור על זו בשני לאוין כו׳. ביבמות פרק נושאין ופריך התם ותיפוק לי׳ משום יבמה לשוק ומשני לאח׳ מיתה שמת אביו וליכא לאו ביבמה לשוק שאין לעבור עליה אלא בשני לאוין בלאו דכנף הראוי לאביו דאע״ג דמית מ״מ כנף שהיה ראוי לאביו בחייו הוא ובלאו דודתו:
ולסמוך לא יבא ממזר ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ק״ו מחייבי מיתות ב״ד שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת. פירו׳ הא דקאמר שאין ממזר אלא מחייבי כריתות מפיק לה מסמיכות דלא יבא ממזר עם ולא יגלה כנף אביו דמיירי בשומרת יבם של אביו שהיא דודתו שהיא בכרת כדאיתא בפרק החולץ וא״ת והא קמפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בנתיים כבר תרצו התוס׳ דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מנייהו ממזר לא חשיב הפסק והא דקאמר ק״ו מחייבי מיתות ב״ד וחזר ואמר שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת נ״ל דהוצרך לזה משום דאין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין ולפיכך הוצרך לומר שהק״ו הזה הוא אם מחייבי כריתות בלבד הוי הולד ממז׳ מחייבי כריתות שיש בהן גם חיוב מיתת ב״ד אם היה בעדים והתראה לכ״ש דהשת׳ בלאו ק״ו נמי הולד ממזר מכיון דכולהו חייבי כריתות נינהו:
דאין קדושין תופסין בה. דאם לא כן, ׳לא יגלה׳ מיבעי ליה, מאי ״לא יקח״. ובגמרא (קידושין סז ע״ב) מקשה, דילמא לכתחילה לא יקדש אותה, ואם קדשה קדושין תופסין בה. ומתרץ, כתיב קרא (להלן כד, ב) ״ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר״, ולא לקרוב, רוצה לומר לבנו. ואם כן תרי קראי למה לי, אלא חד לכתחילה, וחד בדיעבד, דאין קדושין תופסין בה:
בשומרת יבם הכתוב מדבר. מדכתיב ״כנף אביו״, אלא ״כנף אביו״ פירושו כנף הראוי לאביו לא יגלה, והיינו שומרת יבם, שראויה לאביו (יבמות סוף צז.):
ולסמוך לה וכו׳. דדרשינן סמוכים במשנה תורה לכולי עלמא (יבמות ד.), ולכך נכתב כאן לסמוך לה ״לא יבא ממזר״ (פסוק ג), לומר מה כנף אביו הוא בכרת, דדודתו הוא בכרת (כריתות ב.), אף כל ערוה שהיא בכרת – יש ממנו ממזר, אבל אין בה כרת – אין ממזר ממנו (יבמות מט.). והקשו בתוספות (שם ד״ה וכתיב), הרי ״לא יבא פצוע דכא״ (פסוק ב) הפסיק הענין. ותרצו, כיון דפצוע דכא אינם בני בנים, לא חשיב הפסק, והוי כאילו כתיב ״לא יבוא ממזר״ מיד אחר ״לא יגלה כנף אביו״. ולי יראה דלא חשיב ״לא יבא פצוע דכא״ הפסק, כיון דגם ״לא יבא ממזר״ נסמך לפצוע דכא, כדאמרינן (יבמות עה ע״ב) במתניתא תנא; מה ״לא יבא ממזר״ בידי אדם, אף פצוע דכא בידי אדם. ומה להלן באותו מקום, אף ״לא יבא ממזר״ באותו מקום. ולפיכך כיון דממזר ופצוע דכא נסמכו לענין שלהם, שוב אין קשה דפצוע דכא הפסיק הענין, דהוי כמו ענין אחד:
וקל וחומר לחייבי מיתת בית דין וכו׳. הא דהוצרך לומר ׳שאין בחייבי מיתות בית דין שאין בו כרת׳, שלא יקשה לך שמא כרת חמור – שהוא מיתה בידי שמים – ממיתת בית דין שאינה רק מיתה בידי אדם, ודילמא דין שמים חמור מדין בית דין של מטה. ותירץ, דזה אינו, שהרי בכל מיתות בית דין יש כרת גם כן, והוא נידון במיתת בית דין, לפי שהוא חמור מיתת בית דין. ולא שייך כאן ׳אין מזהירין מן הדין׳ (מכות יז ע״ב), דאין כאן אזהרה כלל, רק שלמדנו שיש ממזר מחייבי כריתות, שדבר זה מום זר היכא שבא על חייבי כריתות, והולד יש בו ממזרות. ושפיר ילפינן קל וחומר היכי שבא על חייבי מיתות בית דין שהוא דבר זר והולד ממזר, ופשוט:
אין לו בה לקוחין כו׳. רצ״ל הל״ל לא יגלה, כדכתיב בסיפא לא יגלה. ומתרץ דקיחה משמע אין לו בה קידושין, ר״ל קידושי כסף, דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון (קידושין ב.). ור״ל לאחר מיתת אביו, דאל״כ תיפוק ליה דהוה אשת איש:
שומרת יבם של אביו כו׳. ר״ל ל״ל עוד ולא יגלה כנף אביו, אלא לרבות שומרת יבם וכו׳:
אלא לעבור על זו בשני לאוין כו׳. וא״ת והא שלשה לאוין הן, דהא איכא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (להלן כ״ה:ה׳). וי״ל דשני לאוין הללו אף לאחר מיתת אביו הם, אבל לאו דלא תהי׳ אשת המת החוצה לאיש זר, דוקא מחיים:
ללמד שאין ממזר כו׳. ר״ל וגם בשביל זה נכתב ולא יגלה כנף אביו כדי שיסמוך לה לא יבא כו׳. וא״ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא. וי״ל כיון דלאו בני בנים נינהו, ולא שייך בהו ממזר, לא חשיב הפסק:
שאין בעריות מיתת ב״ד כו׳. ר״ל שאל תקשי ליה, והלא אין עונשין מן הדין, ל״פ שאין בעריות כו׳. והואיל ואיכא ביה כרת, א״כ בלא ק״ו נמי ממזר הוא, כיון שהוא מחייבי כריתות, ושומרת יבם של אביו בכרת, שהיא דודתו:
He cannot effect marriage with her, etc. Rashi is answering the question: It should have said "he may not expose" as it is written in the end [of the verse], "And may not expose." He explains that קיחה implies that he cannot effect marriage with her, i.e. [he cannot] marry her with money, because we derive this law by comparing the expression קיחה written here to קיחה written regarding the field of Efron (Kiddushin 2a) [where it denotes marrying with money]. Rashi is referring to [marrying] her after the death of his father, otherwise, we would know [that he cannot marry her] because she is a married woman.
His father's prospective levirate partner, etc. Rashi is answering the question: Why does the verse needs to add, "And may not expose the edge of his father's garment," [which seems superfluous]? Therefore he says that it comes to include his father's prospective levirate partner, etc.
Evidently, to transgress, with her, against two prohibitions, etc. You might ask: There are three prohibitions, because there is also the prohibition, "Let the wife of the dead man not marry outside to a strange man" (below 25:5)! The answer is that these two prohibitions apply even after his father's death, but the prohibition of "Let the wife of the dead man not marry outside to a strange man" applies only as long as he is alive.
To teach that the bastard is only, etc. Rashi means that this is another reason why the Torah writes, "And he may not expose the edge of his father's garment," in order to juxtapose to it, "the bastard may not enter, etc." You might ask that the verse, "One may not enter — with injured or crushed genitals, etc.," interrupts between these two verses! The answer is since such people cannot have children and so they are unable to produce bastards, the verse [concerning them] is not considered an interruption.
As no act of incest or adultery subject to judicial execution, etc. Rashi is saying that you should not ask: There is a rule that we cannot add extra punishments [or extra prohibitions to a transgression] through a kal vachomer [and similarly we cannot add the status of a bastard to a child resulting from this transgression through a kal vachomer]! He explains that "no act of incest, etc." Therefore, since this transgression is liable to kares, the child will be a bastard even without a kal vachomer since he is the result of a kares prohibition. And the father's prospective levirate partner is a kares prohibition because she is his aunt.
ולא יגלה כנף אביו – יתכן שהוא דרך כלל על אלמנת או גרושת אביו, בין שהיתה אשתו או אנוסתו או שבויתו או יבמתו, מאחר שאביו פירש כנפיו עליה, כענין שנאמר ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג׳ ט׳) אסור לבנו לגלות כנפיו ולבוא אליה, ולפי שאולי יחשוב הבן שמותר לו לישא אותה, מאחר שאינה אמו רק אנוסת אביו או גרושתו, לכן אמר הכתוב בלשון זה לא יקח, אבל באיסור האם בפרט אמר ערות אביך וערות אמך לא תגלה, והנה כל זה לדעת ר׳ יהודה שאסר לאדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אבל יש דעת אחרת במסכת כתובות:
כנף אביו – שומרת יבם של אביו (רש״י מרז״ל, יבמות ד׳), והוא מכוון בלשון המקרא, כי פרישת כנף בגד איש על אשה הוא ענין הנשואין, כמ״ש (רות ג׳ ופרשת כנפיך על אמתך. וכמ״ש רש״י שם ובתלמוד (קדושין י״ח) קרא לקדושי אשה בשם פריסת טליתו עלי׳ ע״ש בבגדו בה, ואין לך אשה אשר איש מצווה עלי׳ לנשאה רק יבמה, שזקוקה אליו מחמת מיתת בעלה, ולשון. כנף אביו. פי׳ אשה אשר אביו מחוייב לפרש כנף בגדו עלי׳ לנשאה ככתוב ולו תהיה לאשה ושפיר קראוה כנף; והראב״ע כאן פי׳ לא יקח אשת אביו האנוסה, וטעות הוא דקיימל״ן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו.
א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב), כ״י קולומביה X 893 .
לא יקח וגו׳ – בעוד שאיסורי חיתון הנובעים מקורבה – חייבי מיתת בית דין וחייבי כריתות – כבר נתבארו בספר ויקרא, כאן עוסק הכתוב באיסורי חיתון הנובעים ממום גופני או מפסול מלידה או מייחוס (פסוקים ב–ט). הרי אלה חייבי לאוין וחייבי עשה השווין בכל; היינו שהם נוהגים בכל יהודי מכוח לא תעשה או עשה. איסורים אלה מגינים על ״קהל ה׳ ״ – תחום הנישואין של ממלכת הכהנים של עם ה׳ – מפני כניסת יסודות בלתי ראויים, ובתוך עם ה׳ הוטלו הגבלות נוספות על נישואי הכהנים: חייבי לאוין דכהונה.
לפני איסורי ״קהל״ אמורים כאן שני איסורי חיתון (פסוק א) שהיינו סבורים למצוא אותם בספר ויקרא. ואכן, איסור אשת אב, שהוא הראשון שבשני איסורים אלה, כבר נתבאר שם, והוא מופיע כאן כחזרה גרידא. לפיכך מוטל עלינו להתבונן במשמעות שני איסורים אלה ולהבין מדוע הם מופיעים כאן.
במסכת יבמות (דף צז.) מלמדת אותנו ההלכה: ״נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו״, משום ש״בנישואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר״. הווי אומר, שאיסורי חיתון החלים כתוצאה מנישואים אינם חלים כתוצאה מיחסי אישות שמחוץ לנישואין; שכן רק איחוד של איש ואשה מכוח נישואים תקֵפים יוצר קורבה על כל תוצאותיה, אך לא יחסי אישות גרידא.
סוף הפרק הקודם עוסק במקרים של עבירות מחוץ לנישואים, והפרק מסתיים (פסוקים כח–כט) בעבירה כזו (אונס), ואומר שהאונס נערה בתולה חייב לשאתה לאישה ונשללת ממנו הזכות לגרשה.
על כך מוסיף הכתוב: לא יקח איש את אשת אביו. מאמר זה מתייחס לאיסורים האמורים בספר ויקרא (פרקים יח,כ): ״ערות אשת אביך״ וגו׳, ״אשת בנך״ וגו׳, ״ערות כלתך לא תגלה״ וכן הלאה. בכך חוזר ומדגיש כאן הכתוב שאיסורים אלה נוהגים רק באשת אביך וכדומה, אך לא באנוסת אביו ומפותת אביו וכדומה. (הרלב״ג מפרש באופן דומה).
בכך נקבע אופיים המוסרי של הנישואים בישראל. קידושין הם מעשה של רצון מוסרי המאחד איש ואישה, ורק קידושין יוצרים קשר בין איש לאישה, על כל תוצאות הקורבה הנובעות מכך. אולם ביאה, שהיא רק היסוד הגופני בקשר הזכר והנקבה, אינה יוצרת קשר קורבה. קידושין ללא ביאה יוצרים ״שאר״; אך לא ביאה ללא קידושין.
ולא יגלה כנף אביו – לפי ההלכה שנתקבלה שם (יבמות שם), ״כנף הראוי לאביו לא יגלה״: אישה קרובה, שלאביו מותר לשאתה לאישה, והוא אף מצוּוה על כך במקרה יוצא מן הכלל, נאסרת על הבן אפילו לאחר מות אביו. הרי זו ״שומרת יבם של אביו״, אלמנת אחי אביו שאין לה בנים (להלן כה, ה). האב היה מחויב ליבם אותה או להתיר את הזיקה ביניהם על ידי חליצה. אך אפילו אם מת האב ללא שיעשה אחד מהם, היא נשארת אסורה על הבן, שהרי היא דודתו.
איסור זה נסמך כאן למקרה הנידון בפרק הקודם. שם נאמר ״ולו תהיה לאשה״, וכך נתחייב אדם על פי דין תורה לשאת אישה מסוימת. קיים רק עוד מקרה אחד בו מטילה התורה חיוב דומה – המקרה של יבום. לשון ״כנף״ רומזת לנשיאת אלמנת האח שנפטר שלא היו לו בנים; השווה ״וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ (רות ג, ט). נמצא, שההיתר והחובה לייבם את אשת אחיו, מוגבלים לאחי המת, ובן האח אינו יכול למלא את מקום אביו לעניין זה. התורה מוצאת לנכון לומר זאת במפורש, שכן יש מקרים אחרים בהם התורה מייפה את כוח הבן למלא את מקום אביו – כגון ״יעוד״ (שמות כא, ט) ו״שדה אחוזה״ (ויקרא כה, כה).
[קי] לא יקח איש כבר בא ע״ז אזהרה בפ׳ אחרי ועונש בפ׳ קדושים וכאן לא נשנה רק להשמיענו שאין בה ליקוחין, שאין הקדושין תופסין בה, ואם קדשה אינה צריכה ממנו גט והולד ממזר:
את אשת אביו לא תקרא אשת האב כ״א ע״י קדושין. ומזה נלמוד שאם היא איננה אשת האב רק אנוסת האב מותר לנושאה וז״ש בספרי מכאן אמרו כו׳ שלא יעלה על הדעת שכמו שהאונס והמפתה על הנשואה חייב כן הנושא על האנוסה יהיה חייב. ור״י אוסר דדריש ולא יגלה כנף אביו שהוא מיותר לרבות אנוסת אביו שהוא כנף שראה או שגלה אביו, ולחכמים לא נראה להם דרש ר״י מפני שנראה להם לפרש שהכנף עצמו של אביו ולדברי ר״י פירושו כנף שראה אביו, ולכן דרשוהו על שומרת יבם כמובא ברש״י, כי במה שבא עליה מגלה ומסיר כנף האב, כי האשה אשר היא לגמרי ברשות הבעל יכונה שפרוש בגדו עליה (כדאיתא בקדושין (דף י״ח ע״ב) בבגדו בה (שמות כ״א:ח׳) כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה), ואשר רק זקוקה לו כשומרת יבם, יכונה שרק כנף בגדו עליה עד שתנשא לו: ומליצה כזאת מצינו ברות (ג׳ י׳) שאמרה ופרשת כנפך על אמתך, ר״ל כנף בגדך שעלי עתה תפרשהו ע״י הנשואין כי גואל אתה וכנפך עלי וחסר רק הפרישה:
ולא יגלה כנף אביו:1 דאשה שנשאת בחופה2 מיקרי ׳פרישת בגדו עליה׳, כלשון הכתוב (שמות כא,ח) ״בבגדו בה״ ופירשו במסכת קדושין (יח,ב) ׳שפירש טליתו עליה׳. משום שמנהגם היה להתכסות בעת החופה בבגד החתן והכלה3. אבל בלי חופה מיקרי ׳כנף׳, שאינו פרישת כל הבגד, אלא כנף בעלמא4. והיינו שאמרה רות לבועז (רות ג,ט) ״ופרשת כנפך5 על אמתך כי גואל אתה״. והביאור שם, שרצתה שישאנה, ואע״ג שאין זה כבודו שישא אותה בחופה כאשה, מ״מ בתורת גאולה כמו יבום יקחנה, שאין בה נשואין ממש, משום הכי מיקרי ׳פרישת כנף׳. וכן כאן פירוש ״כנף אביו״ – או באנוסת אביו או בשומרת יבם של אביו, שאינה אצלו אלא ב״כנף״, ופליגי בזה תנאי (יבמות צז,א), כידוע.
1. חז״ל פירשו על שומרת יבם של אביו, או על אנוסת אביו. רבינו יבאר איך פירוש חז״ל מתאים למלה ״כנף אביו״.
2. עליה מדובר ברישא (״אשת״).
3. כך שפשוטו של מקרא (״בבגדו בה״) מלמד על מנהג שהיה נהוג בזמן מתן תורה, שאינו מחייב אליבא דהלכתא (האשה נקנית בשלוש דרכים), אולם הוא משמש אסמכתא לנוהג של חופה מעל לראשי החתן והכלה בזמן מעשה הקידושין.
4. כך שהתורה תדבר על ״כנף״ כאשר חסר מרכיב זה של חופה אצל אשה זו. אך ה׳תורה תמימה׳ העיר על זה מלהלן (כז,כ) ״ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו״, וצ״ע. ועיי״ש ברבינו.
5. ולא ״בגדך״.
לא יקח... אשת אביו – הראב״ע מוסיף כאן: ״האנוסה״, ורוצה לומר שעל כן נסמכה אזהרה זאת כאן. נראים הדברים שהראב״ע מפרש כאן כדברי רבי יהודה (וכן הוא בתרגום יונתן), שאנוסת ומפותת אביו אסורות (יבמות צ״ז.). לפי זה כוונת המקרא כך היא: אף על פי שהמאנס חייב לכנוס את האנוסה, אבל אין לבן רשות למלא את מקום אביו, כגון אם האב אינו יכול או אינו רוצה לקיים מצות ״ולו תהיה לאשה״, שמא יעלה על הדעת שהבן יכנוס אותה, כמו שמצינו במצות ייעוד שבן קם תחת אביו. אמנם יש ליישב דברי הראב״ע אף אליבא דרבנן האומרים שאנוסת אביו מותרת, כי הכתוב מדבר באשת אביו האנוסה, כלומר אותה אנוסה שכבר כנסה אביו וחזר וגירשה, או שמת אביו והיא עזובה ובלי מפרנס. אם יעלה אז על הדעת שהבן יקום תחת אביו ויכנוס את האשה הזאת, בא הכתוב לאסור את הדבר.
ולא יגלה כנף אביו – לדברי חכמים הכתוב מדבר בשומרת יבם של אביו, דהיינו האשה הזקוקה לאביו ליבום, והוא נצטווה לפרוש כנפיו עליה (השוה ביטוי כעין זה רות ג׳:ט׳). הזהיר הכתוב שלא יעלה על הדעת שהבן יקום תחת אביו לקיים מצות ייבום, במקרה שהאב אינו יכול לקיים המצוה או שמת; אשה זאת אסורה עליו גם משום דודתו.
ולא יגלה כנף אביו – מצאנו ופרשת כנפיך על אמתך וזה על נשואין שאינו לפי כבודו ולא מסבת חשק אך מגדר רחמנות על אשה עניה לפרוש כנפיו ולהקרא שמו עליה כמו שאמר כנשר יעיר קנו יפרוש כנפיו להיות לו לאב, ולכן על ענין היעוד שהוא רק משום מצוה לרחם על דלה שאביה עני, שלכן אמר הכתוב ואם אחרת יקח לו שארה כו׳ לא יגרע, שהגם שעשה זה מצד הרחמים והמצוה היא כאשתו לכל דבר, וגבי יעוד אמר ואם לבנו יעדנה לכן הו״א דאין בזה משום אשת אביו וכדאמר קדושין דף י״ח ע״א סד״א לא ליבטלו הלכתא מינה קמ״ל, לכן אמר פה לא יגלה כנף אביו שלא יגלה ערות האשה המיועדת לאביו שפירש כנפו עליה. ודו״ק.
לא יקח – לא יהא לך בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה.1 (קדושין ס״ז ב׳ וברש״י)
את אשת אביו – והלא אשת אב בכלל כל העריות היתה, ולמה יצתה, ללמד על כל העריות שולדן ממזר.2 (ירושלמי יבמות פי״א ה״א)
כנף אביו – בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו, והו״ל חייבי כריתות, וסמיך ליה לא יבא ממזר, מלמד שהבא מחייבי כריתות הוי ממזר3. (יבמות מ״ט.)
1. דאם לא בא להורות ענין זה הול״ל לא יגלה איש ערות אשת אביו כמש״כ בסמוך ולא יגלה כנף אביו, וכמש״כ כהאי גונא בפ׳ עריות (פ׳ אחרי), וע״ע בסוגיא.
2. איסור עריות כולן נתבארו בפ׳ אחרי, ונסמך על הדרשה הבאה דדריש סמיכות פסוק זה להפסוק לא יבא ממזר בקהל ה׳, לומר דהנולד מחייבי כריתות הוי ממזר, וע״ע בדרשה הבאה דרשה מענין זה. ועיין לפנינו בס״פ אחרי דיוצא מכלל זה הנדה, דאעפ״י שהיא באיסור כרת בכ״ז אין ולדה ממזר, ושם באה דרשה בענין זה.
3. דא״א לומר דזה אזהרה על איסור זנות באשת אב, יען דזה כבר נתבאר בפ׳ אחרי וקדושים בענין עריות, ולכן דריש דקאי על שומרת יבם של אביו, ויתכן דנראה לו לדרוש לשון זה על שומרת יבם ע״ד לשון הכתוב ברות ופרשת כנפיך, והתם ענין יבום הי׳ כמש״כ שם להקים שם המת על נחלתו, וסמיך זה ללא יבא ממזר ושמעינן דהבא מחייבי כריתות הולד ממזר, וכבר זכרנו בדרשה הקודמת דיוצא מכלל זה הנדה דאעפ״י שהיא בכרת בכ״ז אין הולד ממזר כמבואר בס״פ אחרי.
ויש להעיר בעיקר דרשה זו כנף אביו בשומרת יבם הכתוב מדבר, והא לקמן בפ׳ תבא כתיב ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו, הרי דכנף אביו הוא תואר לאשת אב בסתם, ויתכן דתאר שם אשת אביו בשם כזה כדי לכלול בארור גם שומרת יבם, או דהתואר כנף אביו יונח על שתיהן, וכאן הדיוק מכפל הלשון, וחדוש שלא העירו מזה המפרשים.
ויש להעיר בעיקר דרשה זו כנף אביו בשומרת יבם הכתוב מדבר, והא לקמן בפ׳ תבא כתיב ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו, הרי דכנף אביו הוא תואר לאשת אב בסתם, ויתכן דתאר שם אשת אביו בשם כזה כדי לכלול בארור גם שומרת יבם, או דהתואר כנף אביו יונח על שתיהן, וכאן הדיוק מכפל הלשון, וחדוש שלא העירו מזה המפרשים.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.