×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) עַל⁠־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא⁠־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת⁠־בִּלְעָ֣ם בֶּן⁠־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃
because they didn't meet you with bread and with water on the way, when you came forth out of Egypt, and because they hired against you Balaam the son of Beor from Pethor of Mesopotamia, to curse you.
מקבילות במקראספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רנ]
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים – כשהוא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר (מיכה ו׳:ה׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב.
בדרך – בשעת טירופכם.
בצאתכם ממצרים – בשעת גאולתכם.
ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור – הרי דבר נוי לבלעם.
[Piska 250]
"Because they did not greet you with bread and with water": Not only because of this, but also because of the counsel (of hiring Bilaam against you [Ibid.]), viz. (Michah 6:5) "My people, hear now, what Balak king of Moav counseled, etc.⁠"
"on the way": at the time of your being tossed about.
"when you came out of Egypt": at the time of your redemption.
"and that he hired against you Bilaam the son of Be'or": (this being the "Because" of Bilaam).
על דבר על העצה וה״א (מיכה ו׳:ה׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב:
אשר לא קד׳ את׳ בל׳ ובמ׳ בדרך בשעת טירופכם:
בצא׳ ממ׳ בשעת גאולתכם:
ואשר שכר על׳ את בל׳ בן בעור הרי הדבר נויי לבלעם:
ר׳ שמעון אומ׳ קשה היא הפרוסה שעל ידיה נדחו שתי אומות עמון ומואב שנ׳ על דבר אשר לא קד׳ את׳ בל׳ ובמ׳ וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין עליהן אלא אפלו על דבר:
אמר ר׳ אלעזר דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין אתו במאכל ובמשקה מפני מה טעמו של דבר מגיד על דבר:
אשר לא קד׳ את׳ אמר הקב״ה אני הכתבתי בתורתי (דברים ב׳:ט׳) אל תצר את מואב והן משלמין רעה תחת טובה עליהם נאמר (משלי י״ז:י״ג) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו ולא עוד אלא שאף לוט אביהם לא שלחתיו מתוך ההפכה אלא בשביל זכות אברהם שנ׳ (בראשית י״ט:כ״ט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלה׳ את אב׳ ויש׳ את לוט והן כפרו במלח יחזרו לחטייה שלהם שנ׳ (ע׳ צפני׳ ב׳:ט׳) לכן חי אני נאם ה׳ אלה׳ אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ולא עוד אלא ששכרו לבלעם בן בעור לקלל את ישראל שנ׳ ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ולא עוד אלא ששלחו לנבוכדנצר לבוא על ישר׳ להחריב את בית המקדש:
עַל עֵיסַק דְּלָא עָרַעוּ יָתְכוֹן בְּלַחְמָא וּבְמַיָּא בְּאוֹרְחָא בְּמִפַּקְכוֹן מִמִּצְרָיִם וְדַאֲגַר עֲלָךְ יָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם דְּעַל פְּרָת לְלָטָטוּתָךְ.
because they met you not with bread and water in the way, when you came up from Mizraim; and because they hired Bilaam bar Beor from Pethor Aram, upon the Phrat, to curse you.
על עסיקא די לא אקדימו יתכון בלחמא ובמיאב באורחא בזמן אפקותכוןג פריקין מן מצרים ודי אגרו עליכון ית בלעם בר בעור חלמיאד דמן ארם נהרים למלוט יתכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עסיק״) גם נוסח חילופי: ״{על ע}⁠סק״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בלחמא ובמיא״) גם נוסח חילופי: ״במזון ובמיין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אפקותכון״) גם נוסח חילופי: ״די נפקתון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חלמיא״) גם נוסח חילופי: ״פתור חלמיה״.
על עיסק דלא זמינו לכון בלחמא ובמוי באורחא דמיפקכון ממצרים ודאוגר לכון ית בלעם בר בעור מן פתור חלמיא דמתבניא בארע ארם דעל פרת למילט יתכון.
because they met you not with bread and water in the way when you came from Mizraim, but hired against you Bileam bar Beor from Pethor Chelmaya,⁠a which is built in the land of Aram upon the Phrat, to curse you;
a. "Pethor of the Dreams.⁠"
על דבר אשר לא קדמו אתכם – לא זכרו הטובה שעשה אברהם ללוט, שאלמלא אברהם לא נמלט לוט מסדום, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה (בראשית י״ט:כ״ט), והם לא באו מעולם אלמלא לא ניצל לוט.
ועוד אשר שכר עליך – אבל הנשים אם מתגיירות יכול ישראל לישא מהם, 1כי הלכה שעמוני אסור ולא עמונית, מואבי אסור ולא מואבית, מפני שאין דרכם לקדם נשים לפני אנשים, שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ״ה:י״ד).
1. כי הלכה שעמוני אסור ולא עמונית. ספרי פיסקא רמ״ט, משנה יבמות ע״ו ע״ב.
וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת⁠־בִּלְעָ֣ם בֶּן⁠־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ
תיקון הצדדים הרעים
פְּתוֹרָה - שֵׁם הַמָּקוֹם הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג) מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ. לָמָּה נִקְרָא כָּךְ? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (ישעיה סה) הָעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן. וְשֻׁלְחָן הָיָה מְסַדֵּר שָׁם כָּל יוֹם. שֶׁכָּךְ הוּא תִּקּוּן שֶׁל צְדָדִים רָעִים - מְסַדְּרִים לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָן בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעוֹשִׂים כְּשָׁפִים וּמְקַטְּרִים לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן, וּמִתְכַּנְּסִים שָׁם כָּל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וּמוֹדִיעִים לָהֶם מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים. וְכָל מְכַשְּׁפִים וְקוֹסְמִים שֶׁל הָעוֹלָם הָיוּ עַל אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא פְּתוֹרָא, שֶׁכָּךְ קוֹרְאִים בַּאֲרַם נַהֲרַיִם לְשֻׁלְחָן פְּתוֹרָא.
(זהר במדבר דף קצב.)
עַל⁠־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא⁠־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם
כל המקדים לקראת הבא מן הדרך כאילו נתן לו אכילה ושתיה
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל הַמַּקְדִּים וְיוֹצֵא לִקְרַאת הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הוּא נוֹתֵן לוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? מֵהַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב (דברים כג) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. וְכִי צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם וּלְמַיִם, וַהֲלֹא הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, שֶׁהָיָה טוֹב וְיָפֶה מִכָּל אֲכִילָה שֶׁבָּעוֹלָם? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְהַקְדִּים לָהֶם שָׁלוֹם, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חִסְּרוּ מִחְיָיתָם.
וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך
וְכָל הַמַּקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ, וְיוֹצֵא לוֹ לַדֶּרֶךְ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְכֵן אָמַר רִבִּי חִיָּיא רַבָּה, מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַשּׁוֹמְרִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק, יוֹצְאִין לִקְרָאתוֹ וּמַקְדִּימִין לוֹ שָׁלוֹם. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְהַקְדִּים לָהֶם שָׁלוֹם, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חִסְּרוּ מִחְיָתָם. וְכָל הַמַּקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ וְיוֹצֵא לוֹ לַדֶּרֶךְ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת.
וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא רַבָּה, מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַשּׁוֹמְרִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק, יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ וּמַקְדִּימִים לוֹ שָׁלוֹם.
(זוהר חדש לך לך)
בסבב מא לם ילתקוכם באלכ׳בז ואלמא פי אלטריק פי כ׳רוג׳כם מן מצר ולמא אסתג׳אר עליך בלעם בן בעור מן פאתור ארם נהרים לילענך
בגלל שלא קיבלו את פניכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך.
על דבר – על העצה שיעצו להחטיאכם, כדכתיב: בדבר בלעם (במדבר ל״א:ט״ז).
בדרך – כשהייתם בטירוף.
על דבר may be translated BECAUSE OF THE WORD – i.e. because of the advice which they gave you in order to entice you into sin (Sifre Devarim 250:1).
בדרך IN THE WAY – when you were in a state of exhaustion (Sifre Devarim 250:2).
פס׳: על דבר אשר לא קדמו אתכם – מי דרכן להקדים האנשים ולא הנשים. וכן אתה מוצא ביתרו (שמות ב) ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. לפיכך זכה להקרב בישראל. מיכן אמרו 1גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים. יתרו היה רחוק ונתקרב ועמון ומואב היו קרובים ונתרחקו וכו׳, בפרק כל ישראל יש להם חלק. גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה׳ עד עולם בגזירה שוה, מה כאן עד עולם אף ממזר עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. מיכן אמרו אפילו המלך באכסניותו צריך עזרה שהרי ישראל היו אוכלין את המן ושותים מי הבאר ואעפ״כ כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. בוא וראה כמה בין בני עשו לבני לוט כתוב בפרשת אלה הדברים (דברים ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון. אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי וכתיב (שם) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר. ולא אבה סיחון וגו׳. מלמד שבני עשו עשו להם שווקים ומכרו להם. אבל בני לוט לא די להם שלא נתנו להם בחנם וגם לא הקדימו להם בכסף כמו שעשו בני עשו אלא ששכר עליהם את בלעם בן בעור דכתיב על דבר. זו עצת בלעם. וכן הוא אומר (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם.
אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים – בדבר קל.
2בדרך – בשעת צרתכם.
בצאתכם ממצרים – בשעת גאולתכם ועיניכם לעליונה.
ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור – גנאי לו לבלעם:
1. גדולה לגימה. (סנהדרין ק״ד):
2. בדרך בשעת צרתכם. בספרי הגי: בשעת טרופכם היינו מי שהוא בדרך הוא בטירוף לא כמו שהוא בעיר שהכל מוכן:
על דבר אשר לא קדמו – שהיה להם לקדם, שהרי אברהם אבינו גידל לוט בביתו, והצילו מן השבי, ומילט לוט מן ההפיכה. ולא דים שלא קידמו, אלא ששכר עליך בלעם לקלל.
על דבר אשר לא קדמו – THEY DID NOT MEET – It was incumbent upon them to come to greet you, since Avraham our patriarch raised Lot in his house, and saved him from captivity, and rescued Lot from the upheaval. And it was not enough that they did not come to greet them, but that HE HIRED BILAAM AGAINST YOU TO CURSE.
על דבר אשר לא קדמו אתכם – בחנם שהרי בדמים אין להחזיק להם טובה.
על דבר אשר לא קדמו אתכם, "the reason why male members of the last named two nations may not marry Jewish women is that their forbears did not offer the Israelites who were coming out of Egypt either water to slake their thirst nor bread to still their hunger. If they had offered to sell their water or bread, there still would not have been any reason to be grateful to them for this, as they would have done so out of greed.
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים – מצינו: אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט). ורבים אמרו שהם לא קדמו אותם אבל ישראל קנו מהם. וזה הבל, כי די למחנה שימכרו להם כאשר ירצו לקנות. ועוד, כי ישראל לא באו בגבול מואב (שופטים י״א:י״ח), והמואבים הוציאו להם לחם ומים בכסף, והכתוב יספר שעשו המואבים כאשר עשו בני עשו, ולמה ירחיק המואבי לעולם בעבור זה, ולא יתעב בוא האדומי.
ור׳ אברהם אמר (אבן עזרא דברים ב׳:כ״ט) כי טעם: כאשר עשו לי בני עשו והמואבים (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט) על: אעברה בארצך בדרך (דברים ב׳:כ״ז), אבל לא מכרו להם לחם ומים, כי הם עברו בהר שעיר ובער, רק מלך אדום לא הניחם לעבור דרך מדינתו אשר הוא יושב בה, והוא מה שאמר: לא תעבר בי (במדבר כ׳:י״ח).
גם זה הבל, כי הם שלחו אל אדום: אעברה בארצך וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו (במדבר כ׳:כ״א) – והנה לא נכנסו כלל בגבול אדום. וכן כתוב: ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום (במדבר כ״א:ד׳) – כי הוצרכו לשוב לאחור דרך ים סוף מהר ההר שהוא על גבול ארץ אדום, ולא באו בארץ אדום עצמה כלל. ויפתח אמר בביאור: כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויבא קדשה, וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש, וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב (שופטים י״א:ט״ז-י״ח) – הנה זה מפורש שלא באו כלל אל ארץ אדום, ולא בארץ מואב, ואלו באו שם היו מוכרין להם,⁠ב כי אין המנהג לנותן רשות לעם הצבא לעבור בארצו שלא ימכור להם לחם ומים.
והנראה אלי כי הכתוב ירחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואמותם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפכה (בראשית י״ט:כ״ט), והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה. האחד שכר עליו בלעם בן בעור, והם המואבים, והאחד לא קדם אותו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו, כמו שכתוב: אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון (דברים ב׳:י״ח-י״ט). והנה הכתוב הזהירם: אל תצורם ואל תתגר בם (דברים ב׳:י״ט), והם לא קדמו אותם כלל, כי היה הכתוב אומר: כאשר עשו לי בני עשו והמואבים והעמונים, אבל לא הזכיר עמון, שלא קדמו אותם. והנה עמון הרשיע בזה יותר מכולם, כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בהם, הוציאו להם לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן. וזה טעם: גקדמו, שלא יצאו לקראתכם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים. ולכך הקדים הכתוב: עמוני, והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו אתכם, ואחרי כן הזכיר מואב וחטאתו.
ורבותינו דרשו (בבלי יבמות ע״ו:): עמוני – ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית, מפני שהאיש דרכו לקדם, ואין האשה דרכה לקדם שתוציא מזון חוץ לגבול הארץ. וכן הזכירו בירושלמי (ירושלמי יבמות ח׳:ג׳) [ובמגלת רות רבתי (רות רבתי ד׳:ח׳)]:⁠ד מפני שדרך האיש לשכור ואין דרך האשה לשכור.
א. כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, פריס 222. בכ״י מינכן 137 חסר: ״בו״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא נוסף כאן: ״לחם ומים״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2. בדפוס ליסבון נוסף כאן: ״לא״.
ד. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
BECAUSE THEY MET YOU NOT WITH BREAD AND WITH WATER. We find it stated [in Moses' message to Sihon], Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink etc. as the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar did unto me.⁠1 [This clearly states that the Moabites did not deprive them of bread and water, and in the verse before us it is mentioned that the Moabites did not meet them with bread and water!] Now, many scholars2 say that the Moabites did not meet them with bread and water, but that the Israelites bought it from them. But this is baseless, for it is adequate for a camp that they be sold [food] when they want to buy. Moreover, Israel came not within the border of Moab,⁠3 and the Moabites brought them forth bread and water for money, and Scripture tells that the Moabites acted as did the children of Esau — why, then, were the Moabites forever banned [from the congregation of Israel] on account of this [for not having met them with bread and water], and of the Edomites it declared that we are not to abhor them?⁠4 And Rabbi Abraham ibn Ezra stated5 that "the expression as the children of Esau … and the Moabites did unto me6 refers to the verse, Let me pass through thy land; I will go along by the highway,⁠7 but neither [the Edomites nor the Moabites] sold them bread and water. For the Israelites passed through Mount Seir [in Edom] and Ar [in Moab]; it was only to pass through his city where he dwelled that the king of Edom did not permit them — this being the sense of the expression, Thou shalt not pass 'through me'8 [but he did allow them entry through other parts of Edom].⁠" This interpretation [of Ibn Ezra] is also baseless, for the Israelites said to the king of Edom, "Let me pass through thy land,⁠"9 and Edom refused to give Israel passage through his border.⁠10 Thus they did not enter the border of Edom at all! And so it is written, And they journeyed from Mount Hor by the way to the Red Sea, to compass the land of Edom11 because they had to retreat by way of the Red Sea from Mount Hor which is on the border of the land of Edom, but they did not come into the land of Edom itself at all. Jephthah said it clearly: But when they came up from Egypt, and Israel walked through the wilderness unto the Red Sea, and came to Kadesh; then Israel sent messengers unto the king of Edom, saying: Let me, I pray thee, pass through thy land; but the king of Edom hearkened not. And in like manner he sent unto the king of Moab; but he would not; and Israel abode in Kadesh. Then he walked through the wilderness, and compassed the land of Edom, and the land of Moab, and came by the east side of the land of Moab, and they pitched on the other side of Arnon, but they came not within the border of Moab.⁠12 Thus it is clearly explained that they did not come into the land of Edom or the land of Moab at all. Had they come there, the Edomites and Moabites would have sold them bread and water, for it is not customary for one who allows an army to pass through a land not to sell them bread and water.
It appears to me that Scripture banned these two brothers [Ammon and Moab, sons of Lot — from the congregation of Israel] because they were the beneficiaries of the lovingkindness of Abraham who saved their father and mother from the sword and captivity13 and, by virtue of Abraham's merit, G-d sent them out of the midst of the overthrow [of Sodom]⁠14 — hence they were obligated to do good to Israel and instead they did them evil. One of them [the Moabites] hired Balaam the son of Beor against Israel, and one [the Ammonites] did not meet them with bread and water as they approached their territory, as it is written, Thou art this day to pass over the border of Moab, even Ar; and thou comest nigh over against the children of Ammon.⁠15 Now Scripture warned the Israelites [concerning the children of Ammon] harass them not, nor contend with them.⁠16 And yet the Ammonites did not meet them at all [with bread and water], for otherwise Scripture would have stated, "As the children of Esau, and the Moabites, 'and the Ammonites' did unto me,⁠" but the verse17 does not mention Ammon because they did not meet them. Thus Ammon acted more wickedly than all of them, for the children of Esau and the Moabites, when they knew that the Israelites were warned against contending with them in battle, brought bread and water out of their border, but Ammon did not wish to do so. This is the meaning of the phrase, because they met you not, that they did not come forth toward them with bread and water as the others did. Therefore Scripture mentioned an Ammonite first [An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Eternal],⁠18 and it cited his sin first, because they met you not with bread and water, and then it mentioned a Moabite and his sin [and because they hired against thee Balaam].
Now our Rabbis interpreted:⁠19 "An Ammonite, but not an Ammonitess [if she is converted to Judaism she may be married to an Israelite]. A Moabite, but not a Moabitess, because it is customary for a man to meet [a passing camp with bread and water] but it is not customary for a woman to meet,⁠" to bring forth food outside of the border of the land. And so the Rabbis also mentioned in the Yerushalmi20 and in the Scroll of Ruth Rabbathi:⁠21 "It is customary for a man to hire but it is not customary for a woman to hire.⁠"22
1. Above 2:28-29.
2. Mentioned so in Ibn Ezra (above, 2:29).
3. Judges 11:18.
4. (8).
5. Mentioned so in Ibn Ezra (above, 2:29).
6. Above, 2:29.
7. Ibid., (27).
8. Numbers 20:18.
9. Ibid., (17). The language there is: Let us pass, I pray thee, through thy land.
10. Ibid., (21).
11. Ibid., 21:4.
12. Judges 11:16-18.
13. See Genesis 14:16.
14. Ibid., 19:29.
15. Above, 21:17-18.
16. Ibid., (19).
17. Above, 2:29.
18. (4).
19. Yebamoth 76b.
20. Yerushalmi Yebamoth VIII, 3.
21. Ruth Rabbathi 4:8.
22. Hence the Ammorite and Moabite women were not considered as having partaken in the sins of the men and, therefore, the women were excluded from the prohibition. When Ruth the Moabitess adopted the faith of Israel, therefore, Boaz was permitted to marry her.
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים – דרך ארץ הוא לקדם את הבאים בדרך במאכל ובמשתה, לא שהיו ישראל חסרים במדבר, שהרי המן יורד להם והבאר הולך עמהם.
וכתב הרמב״ן ז״ל, הרחיק הכתוב שני האחים האלה שהיו גמולי חסד אברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם הש״י מתוך ההפכה, והם חייבין לעשות טובה עם ישראל ועשו עמהם רעה, האחד ששכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והאחר שלא קדם אותם בלחם ובמים. והנה עמון הרשיע בזה יותר, כי המואבים ובני עשו כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בם הוציאו להם לחם ומים, ועמון לא אבה לעשות כן, וזה טעם אשר לא קדמו שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים, ולכך הקדים הכתוב עמון, והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו, ואחר כך הזכיר מואב וחטאתו, זהו ואשר שכר עליך, עד כאן, ודרשו רז״ל, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, מפני שהאיש דרכו לקדם ואין דרכה של אשה לקדם, כלומר שתוציא מזון חוץ לגבול הארץ וזהו היתר רות המואביה שיצא ממנה דוד.
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, "because of the fact that they did not meet you with bread and water.⁠" It is elementary courtesy to welcome people who are journeying with offers of food and drink. It is irrelevant that the Israelites did not lack any of their basic needs while they were in the desert. After all, the manna descended for them daily, and Miriam's well traveled with them wherever they moved.
Nachmanides writes as follows: the Torah made sure that there is a clear separation between these two brothers (Ammon and Moav) on the one side and the Jewish people on the other, seeing these brothers who owed their very existence to the acts of charity and kindness performed for their father and mothers by Avraham, founder of the Jewish people who had battled the mightiest kings of his time merely to get Lot released from captivity (Genesis 19,29). How did they repay that favor? One of them hired the prophet Bileam to curse the Jewish nation and the other failed to offer the basic necessities of life to the people who were their cousins travelling through the desert. Of the two, Ammon had sinned more greatly against the Jewish people seeing that the Moabites as well as the Edomites (who knew that God had forbidden the Jewish people to harass them) offered food against payment (Deut 2,29). Ammon did not; this is the meaning of "for they did not meet you with bread and water.⁠" The Torah therefore mentions Ammon first (although historically he was junior to Moav). The Torah also lists Ammon's sin first and only afterwards reminds us that Moav had hired Bileam to curse us .
Our sages in Yevamot 76 conclude that this exclusion from becoming members of the Jewish people is applicable only to the males of that nation, i.e. מואבי ולא מואבית. The reason is that it is the custom for men to extend greetings with bread and water, whereas it is the custom of the women to be busy in their homes.
This accounts for the fact that Ruth, the Moabite, was allowed to convert. As a result, eventually, David was born.
על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו׳ – חוזר על עמון:
ואשר שכר עליך וגו׳ – חוזר על מואב אבל מואב קדם אותם כדכתיב אוכל בכסף תשבירני וגו׳ כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער כדפרי׳ לעיל בסדר אלה הדברים:
על דבר אשר לא קדמו אתכם, "on account of their not having greeted you, etc.;⁠" the last few words refer to the nation Ammon.
ואשר שכר עליך וגו., "and because it hired against you, etc.⁠" a reference to the people of Moav who hired Bileam to curse the Israelites. On the other hand, the Moabites, as distinct from their cousins the Ammonites, did offer food and drink to the Israelites as we know from Moses' own testimony in Deut. 2,28 אכל בכסף תשבירני כאשר עשו בני עשו ..והמואבים, "sell me food against payment in cash, as the Edomites and the Moabites have done for me.⁠" I have explained this whole scenario on Deut.
אשר לא קדמו – בגימטריא את הזכרים.
אשר לא קדמו – אתכם ר״ת בגימטריא בלק. שהוא צוה לעשות כן.
ואשר שכר עליך וגומ׳ – אמר זה בעבור בלק מלך מואב.
על דבר על העצה שיעצו להחטיאכם כדכתיב בדבר בלעם. ותניא בספרי כשהיא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב דאם לא כן על דבר למה לי הוה ליה למכתב על אשר לא קדמו אתכם אלא על כרחך לומר דה״ק על דבר העצה ועל אשר לא קדמו אתכם ואשר שכר עליך:
בדרך כשהייתם בערוף. בספרי דאל״כ בדרך למה לי:
ומפני כבודן של רות המואביה ונעמה העמונית. אמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והעלים טעם הממזרות. ולזה תמצא שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. לפי שבנות לוט נתכוונו לשם מצוה ולוט נתכוון לשם עבירה. וכמו שאמרו צדיקים ילכו בם אלו בנות לוט. ופושעים יכשלו בם זה לוט כמו שכתבתי במקום אחר.
אשר לא קדמו – שניהם לא קדמו. אבל מואב נתן לחם ומים בכסף, כאמרו ״אכל בכסף תשברני, כאשר עשו-לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער״ (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט), ולא כן עשו העמונים, אמנם מואב הוסיף על חטאתו פשע ״אשר שכר עליך״. ובכן:
אשר לא קדמו, neither of these two nations met the Israelites, but the Moabites at least gave them bread and water in return for money, as we read in Deut. 2, 28-29 כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, “as the Children of Esau who dwell in Seir did for me, as well as the Moabites who dwell in Or.” The Ammonites did not even sell us bread and water. However, the Moabites added to their sin of hostility by hiring the prophet Bileam to curse us. Therefore, לא תדרוש שלומם, for while neither of them have shown basic human civilities, the Moabites have even displayed open hostility.
על העצה וכו׳. דאם לא כן, הוי למכתב ׳על אשר לא קדמו׳, מאי ״על דבר״:
כשהייתם בטירוף. דאם לא כן, ״בדרך״ למה לי (כ״ה ברא״ם):
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים – פירש״י על דבר העצה שיעצו להחטיאכם ודבר זה אינו מפורש במקרא ועיקר חסר מן הספר, גם אין הדעת נותנת להרחיק ב׳ אומות בעבור שלא קדמום בלחם, אלא ודאי העיקר הוא בעבור שהחטיאום ודבר זה מבואר במקרא שלכך לא קדמום בלחם ומים כדי שיהיו רעבים וצמאים מיגיעת הדרך ועי״ז בהכרח יאכלו מזבחי אלהיהן וישתו מצרצור יין שלהם המרגילים לערוה, כדמסיק בסנהדרין (קו.) כי כל עיף ויגע לא יבקר בין אסור למותר ואוכל ושותה מכל מה שנותנין לו והקב״ה ידע כוונתם על זה האופן ע״כ נתרחקו, לכך נאמר על דבר אשר לא קדמו רצה לומר על אותו דבר נסתר אשר אליו כוונו במה שלא קדמום, ואע״פ שהנקיבות היו עיקר בזנות מ״מ עיקר האשמה תלויה באנשים שדרכן לקדם והאנשים התחילו בקלקלה והמה הכריחו בנותיהן לזנות, ומטעם זה החיו בני ישראל הנקיבות במלחמת מדין כי טעו בדין זה שנתרחקו דווקא הזכרים. וזה פירוש יקר יותר ממה שדברו בזה כל המפרשים והותרו כל הספיקות שהקשו.
לְקַלְלֶךָּ: הכ״ף דגושה. ועיין מ״ש1 בקהלת סי׳ ז׳. [לְקַלְלֶךָּ].
1. מ״ש: מ״ש קה׳ ז כא (׳מקללך׳).
על העצה כו׳. דאל״כ ל״ל דבר, הל״ל אשר לא קדמו וגו׳. אלא ה״ק קרא על הדיבור כלומר על העצה אשר לא קדמו וגו׳, כלומר ובשביל דבר זה נמי. ור״ל דאשר, כמו ואשר:
Because of their advice, etc. Otherwise, why does it say דבר, [which also means "word"]? It should have simply said "that they did not greet you, etc.⁠"! Therefore we say it means as follows: "Because of the words,⁠" i.e., the advice, that they did not greet you, etc., i.e. and also because of this thing too, "That they did not greet you, etc.⁠" meaning, "that" actually means "and that.⁠"
על דבר אשר לא קדמו – והלא מצינו כתוב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי וכו׳ כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים וגו׳ (לעיל ב׳ כ״ט), אבל נראה כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפיכה והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה, הא׳ שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והשני שהוא עמון לא קדם אותו בלחם ובמים, כמו שכתוב אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון וגומר (שם ב׳ י״ט) והנה הכתוב הזהירם אל תצורם ואל תתגר בם, והם לא קדמו אותם כלל, כי היה הכתוב אומר כאשר עשו לי בני עשו והמואבים והעמונים, אבל לא הזכיר עמון מפני שלא קדמו אותם, והנה עמון הרשיע בזה יותר מכלם, כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא להתגרות בם הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן, ולכך הקדים הכתוב עמוני, והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו, ואחרי כן הזכיר מואבי וחטאתו אשר שכר עליך וכו׳:
שכר עליך – זה נרמז במה שאמר בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו וכו׳, שהכונה אפילו אם יתן לי יותר מן השכר שהתנה עמי, א״כ קבע לו שכר:
לקללך – כך היתה כונתו, ואף אם לבסוף ברך אותך, לא היה זה מדעת מואב אלא בגזירת השם:
אשר לא קדמו אתכם – מצינו אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער (דברים ב׳ כ״ב) ורבים אמרו שהם לא קדמו אותם אבל ישראל קנו מהם, וזה הבל כי די למחנה שימכרו להם כאשר ירצו לקנות וכו׳ והנראה שהמואבים הוציאו להם לחם ומים, ועמון לא עשה כן וזה טעם לא קדמו אתכם שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים, ולכן הקדים הכתוב עמוני והקדים להזכיר פשעו ע״ד אשר לא קדמו, ואח״כ הזכיר מואב וחטאתו (אשר שכר עליך). כ״כ הרמב״ן, יע״ש באורך. והנה מדאמרי׳ (יבמות ע״ה ב׳) מואבי ולא מואבית, איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם. מבואר דאשר לא קדמו אף אמואבים קאי, וכן אמרו באגדה (סנהדרין ק״ג ב׳) גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר ע״ד אשר לא קדמו וגו׳ ע״ש. הרי דאתרווייהו קאי. גם אשר לא קדמו בלשון רבים יורה דמשניהם ידבר, דהול״ל לא קדם כמו אשר שכר בלשון יחיד. וטענת הרמב״ן אינה טענה כ״כ, כי לפי הנראה הי׳ זה חק להם בימי קדם לקדם פני היעפים בלחם ומים, ומלכי צדק יוכיח שהוציא לחם ויין, וגדולה מזה ראינו כי גדעון הרג את אנשי סכות על שמיאנו לתת לאנשיו היעפים לחם, וקרוב לזה ענין דוד עם נבל (שמואל א כ״ה). ועמ״ש בקרא דכאשר עשו לי בני עשו, שאינו מדבר כלל ממכירת לחם ויין, ואין כאן תימה כלל.
בלחם ובמים – אפי׳ במחיר.
ואשר שכר עליך – הביא בתקות שכר, ואע״פ שלא נתן שכרו מפני שלא השלים רצונו, יפול בו ל׳ שכר.
[קיד] על דבר אשר לא קדמו – פי׳ למה הרחיקום בשביל שלא קדמו הלא אין יחיד יוכל לקדם רק כל העם ביחד וא״כ כל אחד יוכל להצטדק הלא אין בי האשם לזה אמר על דבר שנתיעצו כל העם וכולם כאיש אחד הסכימו שלא לקדם וזה שאמר בספרי על דבר על העצה. ומה שמביא ראיה מפסוק עמי זכר נא מה יעץ אף שהוא לענין אשר שכר אבל לימד משם שענין בני מואב נגד ישראל היה הכל בעצה לא במקרה וכמו ששכירות בלעם היה בעצה כך שלא להקדים היה על פי עצה:
על דבר אשר לא קדמו וגו׳: טעם על שניהם ש״לא קדמו״ בשאילת שלום כנהוג, רק מכרו להנאתן1. {וזה הטעם ישנו גם בבני עמון, אע״ג שלא הגיעו אלהם, כמו שכתבתי לעיל (ב,יט), מ״מ לאחר שהרגו את עוג נעשו שכנים לבני עמון מצפון}.
ואשר שכר עליך וגו׳: הוא טעם מיוחד במואב2.
מפתור ארם נהרים:⁠3 והיתה סכנה גדולה4 בעברו משם לבלק דרך מחנה ישראל שהיה בין ארם נהרים ובין מואב, כמו שכתבתי בפרשת בלק (במדבר כב,ה).
1. וכעין זה בחזקוני. והשוה לפירוש הספורנו (פסוק ז׳ ד״ה לא תדרוש שלומם): ששניהם לא קידמו (אבל מואב נתן לחם ומים בכסף – ספורנו לפסוק ה׳) ועמון לא נתן אפילו בכסף. ומואב שנתן, שכר (בכסף שקיבל מבני ישראל) את בלעם (כדי לקללם). ועיין שם בהרחבה בביאורינו.
2. וכעין זה בחזקוני. והשוה לפירוש הספורנו (פסוק ז׳ ד״ה לא תדרוש שלומם): ששניהם לא קידמו (אבל מואב נתן לחם ומים בכסף – ספורנו לפסוק ה׳) ועמון לא נתן אפילו בכסף. ומואב שנתן, שכר (בכסף שקיבל מבני ישראל) את בלעם (כדי לקללם). ועיין שם בהרחבה בביאורינו.
3. מדוע חשוב לציין מהיכן הגיע?
4. לבני ישראל מכח קללתו.
על דבר אשר לא קדמו וגו׳ ואשר שכר וגו׳ – שני דברים, הראשון בצאתכם ממצרים; ואין אנו יודעים בבירור מקום מסעות בני ישראל טרם ישלחו המרגלים, ובאיזה אופן קרבו כ״כ לעמון ומואב עד שאלה מפני קורבתם היו מחויבים לצאת לקראתם בלחם ומים; אבל נ״ל שבאמרו בצאתכם ממצרים אי אפשר שידבר על מה שאירע זה ארבעה חדשים בְּקָרְבָם אל ארץ בני עמון ומואב, רק בודאי מדבר בשנים הרבה קודם לכן;⁠א ואם מצאנו ביהושע (ה׳:ד׳) במדבר בדרך בצאתם ממצרים, כונתו בכל הדרך שהלכו במדבר מיום צאתם ממצרים, אבל זה לא יתכן במשה שהיה מדבר עמם; ובפעם שניה בבואכם דרך ארצם, לא בלבד שלא קדמו אתכם בלחם ובמים, אבל אחד מהם שכר ג״כ עליך את בלעם כדי שלא תכלה פרי אדמתו (עיין מה שכתבתי בפרשת בלק על פסוק עתה ילחכו הקהל וגו׳); ואם כתוב ונשען לגבול מואב שלפי דעתי כונתו שמצא שם מזון ומנוחה, לא כל המואבים עשו כן, רק היושבים על הגבול (בני ער, עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:כ״ט) והם הניחום לעבור בארצם וסיפקו להם מים ומזון.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוס ראשון: ״לכם״.
בדרך בצאתכם – יציאת מצרים וההליכה במדבר נחשבים כאן כתקופה מסויימת בפני עצמה. וכן מצינו להלן כ״ד:ט׳, כ״ה:י״ז.
ואשר שכר – לשון יחיד, אינו מתייחס אלא למואב לבד, מה שאין כן ״לא קדמו״ כתוב בלשון רבים (דלא כרמב״ן).
מפתור ארם נהרים – החוקרים החדשים טוענים כי פתור היא העיר פיטרו בגדה הימנית של הפרת העליון, הנזכרת כמה פעמים בכתבות של שלמנאסר השני. אבל אם כן נצטרך לומר שארם נהרים אינה מסופוטמיא, אלא סוריה המערבית לפרת (השוה דילמן לבמדבר כ״ב:ה׳, והלוי רעש. ביבל. א 308 והלאה).
על דבר כו׳ – על העצה נתבאר כ״פ כי חז״ל בכ״מ ביארו לשרשו שהוא מורה על הדבור, גם מה שאמר בדרך בצאתכם ממצרים פשטיות המקרא תמוה, דהא מה שבני עמון לא קדמו אותם היה כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות ואיך אומר בצאתכם ממצרים, לכן אמר כי הוא מספר גודל העוול אשר בשעה שהייתם צריכים ללחם ומים בדרך שאינכם במנוחה בארץ, ובצאתכם ממצרים שהיא היתה גדולה באומות הושפלה על ידיכם ונגאלתם בזרוע נטויה ובמורא גדול אשר נפל פחדכם על כל העמים ובכ״ז לא הקדימו אתכם בלחם ומים, ואשר שכר עליך בלעם כו׳ הרי דבר לבלעם, פירוש דעל דבר קאי אתרווייהו על דבר אשר לא קדמו ועל דבר אשר שכר עליך את בלעם, ולכן א״ש על דבר מלשון דבור והוא העצה אשר שכר את בלעם שהעצה להחטיאם היה מבלעם ככתוב הן הנה היו בדבר בלעם.
על דבר – מה ת״ל על דבר אלא אף על העצה, וכן הוא אומר (מיכה ו׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב1 (ספרי).
אשר לא קדמו – תניא, ר׳ שמעון אומר, עמון ומואב נקבותיהם מותרות לבא בקהל, מ״ט, דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו׳, מי דרכו לקדם האיש ולא האשה.⁠2 (יבמות ע״ג.)
אשר לא קדמו – א״ר יוחנן, גדולה לגימה שמרחקת את הקרובים, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.⁠3 (סנהדרין ק״ג:)
1. מדייק דהול״ל על אשר לא קדמו, והמלה דבר מיותר, והכונה בזה לרמז דכמו הא דשכר בלק את בלעם הי׳ עפ״י עצה, כך הא שלא הקדימו בלחם ובמים הי׳ ג״כ בעצה ובישוב הדעת ולא במקרה, ולכן ראויים להענש שיתרחקו ישראל מהם, ובזה יובן מה שקשה לכאורה הא את בלעם שכר רק מואב ולמה הרחיקו גם את עמון, אך לפי מש״כ דהוקשה ההקדמה להשכירות כמו שהשכירות היתה בעצה אף מניעת ההקדמה היתה בעצה ניחא מה ששניהם נענשו, יען דבחטא ההקדמה היה גם עמון, ודו״ק.
2. ולא שייך לומר דהו״ל לקדם נשים לקראת נשים משום דקיי״ל דרכה של אשה לשבת בית כמש״כ כל כבודה בת מלך פנימה והארכנו בענין זה בפ׳ וירא בפסוק הנה באהל יעו״ש בארוכה.
3. קורא לעמון ומואב קרובים מפני שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקם המקום שלא יבאו בקהל כמבואר בזה, וכנגד זה מצינו שגדולה הוית לגימא שמקרבת את הרחוקים שבשכר שאמר יתרו לבנותיו קראנה לו [למשה] ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית עיין לפנינו בפ׳ שמות.
מקבילות במקראספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144