Devarim 23 – דברים כג‏ – Mikraot Gedolot

שלא להרחיק אדומי מן הקהל אלא עד שלושה דורות – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רט״ו, יראים מ״ג, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה נ״ד, סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ו, ספר החינוך תקס״ג

שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רט״ז, יראים מ״ב, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה נ״ה, סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז, ספר החינוך תקס״ד

[פיסקא רנב]

לא תתעב אדומי – מפני מה כי אחיך הוא וגדולה אחוה.

לא תתעב מצרי – מפני מה כי גר היית בארצו אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר והלא דברים קל וחומר אם מי שאין מתכון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה.

רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא.

סליק פיסקא

[Piska 252]

"You shall not despise an Edomi": Why? (Ibid.) "because he is your brother": Great is brotherhood.

"You shall not despise an Egyptian": Why? (Ibid.) "because you were a stranger in his land.⁠" R. Elazar b. Azaryah said: The Egyptians accepted Israel only for their own benefit, notwithstanding which the Lord stipulated reward for them (here). Now does this not follow a fortiori, viz.: If one did not intend another's benefit and benefited him nonetheless, Scripture considers it as if he had benefited him, then one who intends to benefit him, how much more so!

R. Shimon says: The Egyptians drowned Israel in the sea, and the Edomites accosted Israel with the sword, yet Scripture forbade their entrance (into Israel) only until three generations. The Amonites and the Moavites, because they took counsel to cause Israel to sin, Scripture forbade their entry forever! — to teach that it is worse to cause a man to sin than to kill him. For one who kills a man removes him only from this world, whereas one who causes him to sin removes him from both this world and the world to come.

[End of Piska]

לא תתעב אדמי כי אחיך הוא אחד זכרים ואחד נקבות במשמע:

ר׳ שמעון מתיר בנקבות מיד אמר ר׳ שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמ׳ לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם ר׳ שמעון הלכה אני אומ׳ ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות:

ר׳ יהודה אומ׳ הרי הוא אומ׳ אשר יולדו הכת׳ תלאן בלידה:

כי אחיך הוא אמ׳ ר׳ יהושע בן קרחה גדולה היא (האהבה) [האחוה] שאלו לא (האהבה) [האחוה] בדין היה שלא יבא אדומי ביש׳ לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ׳ בהן על דבר אש׳ לא קד׳ את׳ בל׳ ובמ׳ אמ׳ תורה לא יבואו בכם לעולם מי שנ׳ בהן (במדבר כ׳:י״ח) ויאמר אליו אדום לא תע׳ בי פן בח׳ אצ׳ לק׳ דין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב אד׳ להודיע מה גרם:

לא תתעב מצ׳ כי גר הי׳ באר׳ אמר ר׳ יהושע בן קרחה גדולה היא הטובה שאדם עושה עם חבירו בדין היה שלא יבא מצרי בישראל לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ׳ בהן על דבר אש׳ לא קד׳ את׳ בל׳ ובמ׳ אמ׳ תורה לא יבאו בכם לעולם מי שנ׳ בהן (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד הי׳ תשל׳ בדין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב מצרי להודיע מה גרם וה״א (איוב מ״א:ג׳) מי הקדימני ואשלם ואומ׳ (קהל׳ י״א:א׳) שלח לחמך על פני המים ואומ׳ (משלי ל׳:י״ז) עין תלעג לאב:

ר׳ יהודה בן גמליאל אומ׳ שתי אומות אחת קידמה את ישראל בחרב ואחת קידמה (את) [אותם] בעבירה:

אדום קידמו את ישראל בחרב פן בחרב אצ׳ לק׳ (במדבר כ׳:י״ח) מה הקב״ה אומר לו לא תתעב אדומי:

מואב קידמו את ישראל בעבירה שנ׳ (שם כ״ה:א׳) וישב ישראל בשטים מה הקב״ה אומ׳ להן לא יבא עמ׳ ומואבי נמצאת אומ׳ המחטיא את חבירו בדבר עבירה קשה ממי שהוא הורגו:

לָא תְרַחֵיק אֱדוֹמָאָה אֲרֵי אֲחוּךְ הוּא לָא תְרַחֵיק מִצְרָאָה אֲרֵי דַּיָּיר הֲוֵיתָא בְאַרְעֵיהּ.

You shalt not abhor an Edomite, for he is your brother; you shalt not abhor a Mizraite, for you were a sojourner in his land.

לא תרחקון אדומיי ארום אחיכון אנון^א לא תרחקון מצריי^ב ארום דיורין^ג הוויתון בארעהון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אנון״) גם נוסח חילופי: ״הנון״, וגם נוסח חילופי: ״הוא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצריי״) גם נוסח חילופי: ״מצראי״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיורין״) גם נוסח חילופי: ״גיורין״.

לא תרחקון אדומאה דאתי לאתגיירא ארום אחוכון הוא לא תרחקון מצראה דאתי לאתגיירא ארום דיירין הויתון בארעהון.

You shall not abhor an Edomite when he cometh to be a proselyte, for he is your brother; nor shall you abhor a Mizraite, because you were dwellers in their land.

לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי – גרים הבאים דור שלישי יכולים ליקח בת ישראל.

ולא תכרה אלאדומי פאנה אכ׳וך ולא תכרה אלמצרי פאנך כנת גריבא פי בלדה

אל תתעב את האדומי כי הוא אחיך, ואל תתעב את המצרי כי היית גר בארצו.

לא תתעב אדומי – לגמרי, אף^א על פי שראוי לך לתעבו שיצא בחרב^ב לקראתך (במדבר כ׳:י״ח). מה טעם? כי אחיך הוא.⁠^ג

לא תתעב מצרי – מכל וכל, ואף על פי שזרקו זכוריכם^ד ליאר. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ואף״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 ובפסוק. בכ״י לייפציג 1: ״לחרב״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917 חסר: ״מה טעם כי אחיך הוא״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 המלים מופיעות אך מסומנות כתוספת. בכ״י מינכן 5 המלים מופיעות בגיליון.

ד. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1, המבורג 13: ״זכוריהם״.

לא תתעב אדמי YOU SHALL NOT ABHOR AN EDOMITE – utterly, although it would be proper for you to abhor him because he came out against you with the sword (Bemidbar 20:18–20).

לא תתעב מצרי YOU SHALL NOT ABHOR AN EGYPTIAN – all in all (utterly), although they cast your male children into the river. And what is the reason that you should not abhor him utterly? Because they were your hosts in time of need (during Yosef's reign when the neighboring countries suffered from famine); therefore although they sinned against you do not utterly abhor him, but –

פס׳: לא תתעב אדומי כי אחיך הוא – הנהג עמך מעשה אחוה ומכר לך לחם ומים. וכן אמרו חז״ל ¹רחמנא (אמר) בטולך או בטולא דבר עשו:

פס׳: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו – מלמד שמקבלין עליהם גרים. כי גר היית בארצו א״ר אלעזר בן עזריה מצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי. ואפ״ה קבע להם הכתוב בשכר. ²המקבל את האכסנאי בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו:

1. רחמנא אי בטולך וכו׳ כצ״ל (גיטין י״ז):

2. המקבל אכסנאי. (ברכות סג:) המארח ת״ח בביתו וכו׳:

לא תתעב אדמי, מצרי – סמכו כאן לפי שאף הם בכלל לא יבא.

לא תתעב אדומי ומצרי, "do not abhor an Edomite for he is your brother, nor an Egyptian for you were a stranger in his land" [for many years when you were not slaves. Ed.] This verse is written here as the members of these nations could not convert to Judaism until the third generation after the Exodus.

לא תתעב אדומי – אעפ״י שראוי לך לתעבו מפני שיצא בחרב לקראתך, והמצרים גם כן אע״פ שהשליכו זכוריכם ליאור, לא תתעב אותם, מפני שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ונמלטתם עמהם בימי הרעב בכבוד גדול. ואמר עוד לא תתעב אדומי, שיש להם זכות אבות שהיו מזרע הקדש, והרחיקן שלשה דורות לפי שיצאו בחרב לקראתנו. ואמר בשניהם לא תתעב, אדום שקדמם בחרב, ומצרים שהטביעם במים, אבל עמון ומואב שהחטיאום נתעבו, והזכיר הכתוב בהן לא תדרוש שלומם וטובתם, ומכאן דרשו רז״ל שכל המחטיא חברו קשה לו מן ההורגו, ההורגו טורדו מן העולם הזה והמחטיאו טורדו מן העוה״ז ומן העולם הבא.

לא תתעב אדומי, "Do not abhor the Edomite.⁠" The Torah implies that though we would have reason to abhor this people seeing that they assumed a threatening posture against us (Numbers 20,18) nonetheless we are not to hold this against subsequent generations of Edomites. seeing there is a blood bond between our two nations, both being descendants of our patriarch Yitzchak. Neither must we detest the Egyptians although they drowned our boy babies; the fact remains that at a crucial point in our history Egypt offered a home to our people at a time when Yaakov's family was in reduced circumstances (compare Rashi). Seeing that each of these nations had been guilty of grievous sins against the Jewish people only the third generation (after the Exodus) of these people are potential candidates for conversion to Judaism. By that time they may have become more refined. We are to detest Ammon and Moav, by contrast, seeing they seduced the Jewish people into sin, The Torah goes out of its way to prohibit us from seeking the welfare of these nations.
These verses gave rise to our sage in Sifri 252 to rule that seducing someone into sin is a more grievous sin that killing him seeing that the murderer robs the victim only of life on this terrestrial sphere whereas the seducer robs him of his eternity.

לא תתעב אדומי – אע״פ שהי״ל לקדם אפ״ה מזרעו של אברהם הוא ואחיך הוא.

לא תתעב מצרי – אעפ״י שנשתעבדו בכם והי״ל לקדם גרים הייתם בארצם ומתחילה הטיבו לכם וע״ז אז״ל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית שאין דרך נשים לקדם. ואו׳ ה״ר נתן בר יוסף שהמואבים קדמום כדכתיב כאשר עשו לי בני עשו וכו׳ והמואבים היושבים בער (דברים ב׳:כ״ט). והא דקא׳ הכא על דבר אשר לא קדמו אתכם (דברים כ״ג:ה׳) קאי אעמון ואשר שכר עליך (דברים כ״ג:ה׳) קאי אמואב.

וכתב לה ספר כריתות – לה לשמה ומ״מ י״ל ספר עולה בגימטריא לשמה.

לא תתעב אדומי – י״א אע״פ שלא קדמו אתכם לא תתעבנו כי אחיך הוא ומזרעו של אברהם הוא ולפי זה צ״ל כאשר עשו לי בני עשו דמיירי לענין לעבור בארצם כדכתי׳ גבי יפתח וישלח ישראל מלאכים אל מלך מואב לאמר אעברה בארצך ולא אבה וגם אל מלך אדום שלח ולא אבה. אי נמי לא תתעב אדומי אע״פ שהיה לך לתעבו לפי שלא הניחך לעבור דרך ארצו לא תתעבנו כי אחיך הוא.

לא תתעב מצרי – אף ע״פ שלסוף שעבדו בכם לא תתעבנו כי גר היית בארצו והטיבו לכם בראשונה.

לא תתעב אדומי, "do not abhor an Edomite.⁠" Some commentators see in this command a warning that although the Edomites had acted towards the Israelites in an extremely hostile manner when the latter came out of Egypt and they denied them the right of passage, they had, however, let them buy food or drink from them, as distinct from Sichon who had not. This is why the Torah in Deuteronomy 2,29 refers to this. Moav, though their founding father Lot had been the recipient of acts of kindness by Avraham his uncle, had denied any assistance to the Jewish people at that time. (Judges 11,17). An alternate interpretation is that although Edom had not allowed the Israelites to pass through its territory, the fact that they were cousins, Israel having been a brother of their founding father Esau, was reason enough not to abhor them.

לא תתעב מצרי, "do not detest the Egyptian.⁠" Even though in the end they enslaved you, do not detest them as you were welcome and well treated residents in their country for many years.

לא תתעב אדומי – יש מי שאמר שאע״פ שלא קדמו אתכם לא תתעבם כי אחיך הוא ומזרעו של אברהם בא ולפ״ז צ״ל דכאשר עשו לי בני עשו דמיירי לעבור בארצם נמי כדכתי׳ גבי יפתח וישלח ישראל מלאכים אל מלך מואב לאמר אעברה נא בארצך ולא אבה שנא׳ וגם אל מלך אדום שלח. א״נ ה״פ לא תתעב אדומי אעפ״י שהיה לך לתעבו לפי שהיה לו להעבירך בארצו לא תתעבנו כי אחיך הוא.

לא תתעב מצרי – אע״פ שלסוף שעבדו בכם לא תתעבנו כי גר היית בארצו והטיבו לכם בראשונה ויש לכם לקרבו.

כי אחיך הוא – ואם אינו אח קרוב, ויותר קרוב ממנו שור אחיך חמור אחיך שטעמו ישראלי.

כי גר היית בארצו – ואם קם אחר כן דור {ו}⁠כבשום לעבדים, ראוי לאדם שלא יכפור בטובה הקדומה.

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא – הזהיר שלא נתעב אדומי ומצרי מלבא בקהל כמו הענין בעמוני ומואבי אבל כשנתגיירו הדור השלישי יהיה מותר לבא בקהל י״י והם בני בניהם.

לא תתעב אדומי לגמרי אלא עד שלשה דורות. כדכתיב בספיה דקרא דור שלישי יבא להם בקהל י״י וכ״ת מהי תיתי שיתעבם לגמרי אדאצטריך לומר לא תתעבם לגמרי השיב ואמר המצרים אפי׳ שזרקו זכוריכ׳ ליאור אעפ״כ לא תתעב׳ לגמרי אלא עד שלשה דורות והאדומי אע״פ שיצא בחרב לקראתכם אין ראוי לתעבו לגמרי ונתן הטעם בזה ואמר כי אחיך הוא ונתן הטעם למצריים ואמר כי גר היית בארצו שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק:

לפיכך בנים אשר יולדו להם דור שליש וגו׳ ושאר אומות מותרין. ולפיכך מיד איצאו בחרב לקראתך ואזרקו בניכם ליאור קאי וה״ק לפיכך אחר שיצאו בחרב לקראתכם וזרקו זכוריכם ליאור ראוי להענישם שהבנים אשר יולדו להם דור שלישי דוקא יהיו מותרים אבל הבנים אשר יולדו להם דור ראשון ודור שני יהיו אסורים ואילו לא היה להם עון זה היו מותרין מיד כשאר כל האומות:

והמין הד׳ מהבלתי ראוים לישא אשה מבנות ישראל הוא האדומי, והמין הה׳ מהם הוא המצרי. אבל אלו אין ראוי לתעבם לגמרי כמו עמון ומואב אם האדומי מפני קורבה כי אחיך הוא וראוי לאדם שיאהב את קרובו אף כי יחטא לו. ואם המצרי לפי שגר היית בארצו וירד יעקב מצרימה מפני זלעפו׳ רעב ומצאתו בעת צרה. וכמו שאחז״ל (רש״י דברים כ״ג ח׳) שהיו להם אכסניא בשעת הדחק, ולכן אף על פי שאחרי כן הרע לך ראוי שלא תתעבם ולא תקפח את שכרם. וזהו בנים אשר יולדו להם דור ג׳ ישאו נשים ויבאו בקהל ה׳.

ואמנם למה לא זכר ברית אחים לעמון ומואב כמו שזכרו לאדום? ולמה לא זכר לאדום דבר אשר לא קדמו בלחם ומים כמו שזכר לעמון ומואב? הוא אצלי לפי שאדום אלו היה עליו משטמ׳ ולא נתן ישראל עבור בגבולו ולא קדמם בלחם ובמים היה להם על זה טענה רבה, מפני שיעקב לקח הבכורה מעשו אחיו הגדול ממנו ולקח ברכותיו במרמה. והיה די לאדום שלא יצא לקראת ישראל להלחם בו כמו שעשה עמלק ולכן אמר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ר״ל הקורבה היא חזקה ביניכם, והנה לא הרע עמכם בהיות לו טענה רבה עליו.

אמנ׳ עמון ומואב לא היה להם טענה לשנוא את ישראל ולהרע להם אבל להיטיב עמהם טובה כפולה ומכופלת כפי הטובה אשר היטיב אברהם את אביהם ולא קבל לוט וזרעו מאברהם וזרעו מהעלבונו׳ מה שקבל עשו מיעקב. ולכן היו עמון ומואב ראויי׳ לעונש רב על אשר חדלו להיטיב לישראל והיה אדום ראוי לשכר גדול על אשר לא הרע עמהם. גם כי קרבת אדום היתה גדולה ועצמית בהיות עשו ויעקב בני יצחק ורבקה, אמנם לוט עם היות לו קרבה עם אברהם כבר היתה מרוחקת מאד מצד שהיה בן אחיו. וגם בני לוט נתגלגלו בסדר בלתי ראוי משתי בנותיו. ומפני זה נקרא אדום בלשון אח בכתובים, ואמנם עמון ומואב לא נקראו אחים בשום מקום, ולכן התיר להם דור ג׳ ולא התירו בעמון ומואב. הנה הותרו בזה הספקות ט׳ וי׳.

ואמנם המצות האלו אין ספק שבאו במה שקדם, כי הנה בסוף פרשת קדושים אמר והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וביאר כאן ההבדל הזה בהרחק׳ העמוני והמואבי עד עולם ובאדומי ובמצרי עד דור השלישי:

ואף על פי שיצא בחרב. פירוש, דלמה הוצרך למכתב ״לא תתעב״, דמהיכי תיתי לתעבו עד שיאמר הכתוב לא תתעבו:

לא תְֿתַֿעֵב אדמי לא תְֿתַֿעֵב מצרי: ת״וין הראשונות היו ראויות להדגש מדין שתי אותיות בג״ד כפ״ת, והן רפות. והטיל בו טעם החכם אבן עזרא לפי שהתיבה הראשונה זעירא ושתיהן כמו מלה אחת. כך מצאתי כתו׳ בספר דקדוק ישן כ״י שהיה בבית מדרשו של הגאון דודי מורי ורבי כמוהר״ר משה קזיס ז״ל, וכמו כן אשר לא תְֿדַבֵר¹ (מלכים א׳ כ״ב), ובכלל זה ואל מי תְֿדַמְיוּנִי² ואשוה (ישעיה מ׳), וכן למי תְדַמְיוּנִי³ ותשוו (ישעיה מ״ו), אבל ואל מִ֖י תדמיון אל⁴ <ישעיה מ'>, התי״ו דגושה, מפני הטפחא שבמלת מִי. ועיין מ״ש⁵ בפ׳ וארא על אתה תדבר. [לֹא⁠־תְתַעֵב].

1. אשר לא תְֿדַבֵר: מל״א כב טז.

2. ואל מי תְֿדַמְיוּנִי: יש׳ מ כה.

3. למי תְדַמְיוּנִי: יש׳ מו ה.

4. ואל מִ֖י תדמיון אל: יש׳ מ יח.

5. מ״ש: מ״ש שמ׳ ז ב (׳אתה תדבר׳).

לגמרי כו׳. רצונו לתרץ, הא כתיב אחריו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא, הא דור שני לא יבא, א״כ מתועב הוא, ולמה אמר ברישא לא תתעב. ומתרץ מה שכתוב לא תתעב ר״ל לגמרי אל תתעב, אבל מעט תתעבו:

מכל וכל כו׳. משום דכתיב אחריו דור שלישי יבא הא דור שני לא יבא, ולמה אמר לא תתעב מצרי. ומתרץ דה״ק לא תתעב מכל וכל, אבל מעט תתעבו, כדפירשתי לעיל גבי לא תתעב אדומי. ונקט כאן מכל וכל, ר״ל משום שנא׳ (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, ואע״פ שזרקו זכוריכם ליאור, אפ״ה אל תתעבו, מה טעם שהיו כו׳. וזהו שנקט רש״י מכל וכל:

מה טעם שהיו לכם אכסניא כו׳. יש מקשים ל״ל לרש״י לפרש הטעם למה דור שלישי יבא, הא הכתוב עצמו מפרש הטעם כי גרים היית וגו׳. וי״ל דק׳ לרש״י וכי בשביל שהיו גרים בארצו יבאו בקהל, אחר שעשו להם כל הרע הזה, שהרגו זכוריהם, וכי בשאר ארצות שיש שם גרים הורגים הזכרים שלהם. ועל זה פי׳ מה טעם וכו׳. ויהיה האי מה טעם פי׳ על כי גר וגו׳ דכתיב בקרא:

Completely, etc. Rashi is answering the question: It is written afterwards, "Children who will be born to them, in the third generation, will enter.⁠" This implies that the second generation may not enter and if so he is despised! Why then does it say in the beginning, "Do not despise"? Rashi explains that when it is written, "Do not despise,⁠" it means do not despise completely, but you may despise a bit.

Totally, etc. Since it is written afterwards, "the third generation will enter,⁠" this implies that the second generation may not enter. Why then does it say, "Do not despise the Egyptian"? Rashi answers that this is what it means, "'Do not despise,' totally,⁠" but you may despise a bit, as I explained above regarding "do not despise the Edomite.⁠" Rashi says here, [do not despise them] totally, because it says (Shmos 1:22) [that Pharaoh ordered], "Every boy who is born must be thrown into the river, but every daughter shall be allowed to live.⁠" Even though they cast your males into the river, do not despise them [totally]. "What is the reason? Because, etc.⁠" Therefore Rashi says here [do not despise them] totally.

What is the reason? Because they received you hospitably, etc. There are those who ask: Why does Rashi have to explain the reason why the third generation may enter, for the verse itself explains the reason, "For you were a stranger, etc.⁠"? The answer is that Rashi was questioning — should they [be allowed to] enter the community merely because you were a stranger in his land, after they perpetrated all this evil of killing your firstborn? Do other countries harboring foreigners kill their firstborn? Therefore Rashi explains, "What is the reason, etc.⁠" [and he says that the Egyptians helped us]. This "what is the reason" is the explanation of "for you were a stranger" written in the verse.

לא תתעב אדמי – אעפ״י שיצא בחרב לקראתך, ראוי לך למחול על סרחונו כי אחיך הוא, ודי לו זכות אבותיו הקדושים אברהם ויצחק שבעבורם לא תתעבנו:

לא תתעב מצרי – אעפ״י שהרעו עמך מאד והשליכו זכוריך ליאור, לא תתעבם בעבור שהיו לך אכסניא בשעת הדחק, כי נמלט ישראל אצלם בימי הרעב, וכבוד גדול עשו לו בחייו ובמותו:

[קיז] לא תתעב אדומי בכל מקום שיבא בכתוב טעם לאזהרה הוא מפני שהוא מנגד לשכל האנושי וכן כאן כי לפי שכל האנושי היה נכון לתעבם רק כי אחיך הוא ואמר בספרי גדולה אחוה:

לא תתעב מצרי גם אותם היה נכון לתעבם אבל כי גר היית בארצו וכמו שאמרו ז״ל גדולה אכסניא:

{לא תתעב אדומי: אע״ג שגם הוא הראה שנאה כמו עמון ומואב ויותר מהם, כמו שיבואר בסמוך דמדבר הכתוב רק באדום הסמוך לארץ ישראל}.

אדומי: ולא כתיב ׳בני עשו׳¹. כי לא הוזהרו אלא על אומה הדרה בארץ שעיר הוא אדום, ורק אלה נקראו ׳אחינו׳ בנחלת אבינו אברהם², כמו שכתבתי לעיל (ב,ד)³. ועיין ספר בראשית (לו,כא)⁴.

כי אחיך הוא: רצה הקב״ה להרגיל את ישראל במעלת הנפש, וכל שהנפש גבוהה יותר – מקרב את קרוביו, על כן ציוה אותו לזכור אחוה לבני אדום.

כי גר היית בארצו: גם זה מתכונת נפש המעלה לגמול טובה ולא להיות כפוי טובה⁵, ונקרא ״נבל״⁶. על כן הרגיל הקב״ה אותנו במצוה זו.

1. או עשוי.

2. וכתב על כך בספר ׳מן היכל שן׳: וקשה לי, דהנה איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל״ח): בשעת אסיפתו של יצחק... אמר עשו ליעקב, נחלק כל מה שהניח לנו אבא לשני חלקים... ולקח עשו כל מה שהניח אביו, ואת א״י ומערת המכפלה נתן ליעקב... אמר יעקב לעשו לך מארץ אחוזתי... ובשכר שפנה (עשו) את כל כליו בשביל יעקב אחיו ניתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, שנאמר (בראשית לו,מג) ״אלוף מגדיאל אלוף עירם״ – זה רומי. (עכ״ל הפרקי דר״א). וממשיך בספר הנ״ל: נמצאנו למדים שאף בני עשו הדרים רחוק מארץ שעיר הם בכלל האיסור ״לא תתעב אדומי״. ולפי״ז יש לעיין שוב בהערת הנצי״ב למה כתוב כאן ״אדומי״ ולא ׳בני עשו׳.

3. על הפסוק ״אתם עוברים היום בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר״.

4. ״אלה אלופי החורי בני שעיר בארץ אדום״.

5. שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.

6. וידועה מחלוקת רש״י ורמב״ן שם, האם ״נבל״ (״עם נבל ולא חכם״) הוא זה שאינו מחזיר טובה תחת טובה, או זה המחזיר רעה תחת טובה. תחילת ההידרדרות האנושית היו שלש מילים (בלשון רש״י ד״ה האשה אשר נתת עמדי) ׳כאן כפר בטובה׳. תיקון העולם יבוא על ידי התורה, כאשר בחג מתן תורה הוא חג הביכורים (דברים כו,ג) מצהיר היהודי (ושוב ברש״י ד״ה ואמרת אליו, בשלש מילים) ׳שאינך כפוי טובה׳. והלא דבר הוא!

כי אחיך הוא – כלו׳ ראוי גם הוא להתעב כי לא קדמך בלחם ובמים, ובא לקראתך ביד חזקה למנוע ממך מבוא דרך ארצו, אבל אחיך הוא קרוב לך יותר מהעמונים והמואבים.

כי גר היית בארצו – עיין מה שכתבתי בספר שמות (א׳:ח׳, וי״ד:ג׳) שהמלכים שהרעו לישראל היו מן הרועים, ועכשו היה מולך עליהם איש מזרע אחר, ועמו האמור בד׳ סדרות ראשונות של ס׳ שמות טבעו בים, והמצרים הנמצאים בסוף ימי משה לא הרעו עם בני ישראל, ולהפך הם מגזע הנותנים להם אושפיזא בארצם.

גם אדום ומצרים התייחסו לישראל באיבה, ומכל מקום לא תועבו לגמרי. נכדי הגרים שנתגיירו מהם הותרו בקהל. בדור ראשון ושני נאסרו אצלם אף הנקיבות. כך היא ההלכה. אבל לדברי רבי שמעון גם כאן לא נאסרו אלא זכרים ולא נקיבות. יש להעיר עוד, שכל פסולי קהל מותרים בגיורת, כי גרים לא איקרו קהל (קידושין ע״ג.). למעשה אין העמים שנאסרו לבוא בקהל עומדים באיסורם בזמן הזה, שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות ונתערבו באחרים (ברכות כ״ח.).

לא תתעב מצרי – פתח ר׳ יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (פ׳ ויגש) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי אמרה תורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.⁠¹ (ברכות ס״ג:)

כי גר – אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, אמר ליה, דכתיב לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.⁠² (ב״ק צ״ב:)

1. כפי הנראה חסר כאן בתחלת הדרשה בכבוד אכסניא של תורה. והנה אעפ״י דקיי״ל תיכף לתלמידי חכמים ברכה (ברכות מ׳.), ופירש״י כשמארח ת״ח בתוך ביתו באה ברכה לביתו, וא״כ ההתקרבות הזאת ג״כ לצורך עצמו, צ״ל דאיירי דעושה כזאת לא לשם קבלת שכר רק מאהבת חכמים.

2. פירש״י דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו, עכ״ל. ולפי ערך הראיה ממצרים נראה שצ״ל דבר שהי׳ נצרך לך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון