×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כו) כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃
When you come into your neighbor's standing grain, then you may pluck the ears with your hand; but you shall not move a sickle to your neighbor's standing grain.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורטור הפירוש הקצרמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רסז]
כי תבא בקמת רעך – יכול לעולם תלמוד לומר וחרמש לא תניף, בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית.
רעך – פרט לאחרים.
רעך – פרט לגבוה.
וקטפת מלילות בידך – שלא תהא קוצר במגל.
וחרמש לא תניף – בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית.
סליק פיסקא
[Piska 267]
"If you come into the standing corn of your neighbor": I might think (that the verse speaks of) any man (who passes the standing corn); it is, therefore, written (Ibid.) "but you shall not lift a sickle" — when you are lifting a sickle (as a worker) upon your neighbor's standing corn.
"your neighbor": but not a gentile. "your neighbor": but not the Temple.
"you may pluck the ears with your hand": but you may not cut them with the sickle.
"but you shall not lift a sickle" (for yourself, even) when you lift a sickle upon the standing corn of your neighbor.
[End of Piska]
כי תבא בקמת רע׳ בפועל הכת׳ מדבר אתה אומר בפועל הכת׳ מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומ׳ ולא תגזל הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בק׳ רע׳ בפועל הכת׳ מדבר:
כי תבא בק׳ רעך יכול לעולם ת״ל וחרמש לא תניף על קמת רעך בשעה שאת מניף על קמת בעל הבית:
רעך פרט לאחרים:
רעך פרט לגבוה:
וקטפת מל׳ בי׳ שלא תהא קוצר במגל:
וחרמש לא תנ׳ לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש:
הרי זו אזהרה לפועל המבטל מלאכתו ואוכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה שנ׳ וח׳ לא תנ׳ על קמ׳ רעך כלומר כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו אין לי אלא כרם ותבואה שאר כל דבר מנ׳ הרי אתה דן מבנין אב לא הרי הכרם כהרי התבואה ולא הרי התבואה כהרי הכרם הצד השוה שבהן שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ דין הוא שלא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:
אֲרֵי תִתַּגַר בְּקָמְתָא דְּחַבְרָךְ וְתִקְטוֹף דְּמַלְיָן בִּידָךְ וּמַגְּלָא לָא תְרִים עַל קָמְתָא דְּחַבְרָךְ.
If you comest into your neighbour's ripe corn, you may pluck the full ears with your hand, but not put in the sickle upon your neighbour's corn.
ארום תיעול (ב){כ}⁠אריס בקיימתיה דחברך ותקטוף פירוכין בידיך ומגל דחצד לא תעבר על קיימתהא דחברך.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פירוכין בידיך ומגל דחצד לא תעבר על קיימתה״) גם נוסח חילופי: ״שובולין מלא ידך ומגל לא תשווי על קיימ׳⁠ ⁠⁠״.
ארום תיעול למיסב אגרא כפעל בקמתא דחברך ותיקטוף פירוכיין בידך ומגלא לא תרים על קמתא דחברך.
When you go to work for hire in the field of thy neighbor, you mayest gather with thy hands, but you art not to put forth the sickle upon thy neighbor's corn (for thyself).
כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ
מי ימלל- להעביר גזרה מכל גבורות הקב״ה
פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קו) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל מַה זֶּה יְמַלֵּל? יְדַבֵּר הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! וְאִם תֹּאמַר שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הַפְּסוּקִים הֵם כָּךְ - לֹא, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לְהַרְאוֹת דָּבָר, אַף כָּאן בָּא לְהַרְאוֹת דָּבָר. מִי יְמַלֵּל [גבורות ה׳], כַּכָּתוּב (דברים כג) וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת. גְּבוּרוֹת ה׳, מִשּׁוּם שֶׁהֵם רַבִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל גְּזֵרַת הַדִּין בָּאָה מִשָּׁם, וְלָכֵן מִי הוּא שֶׁיְּסַלֵּק וְיַעֲבִיר גְּזֵרָה אַחַת מֵאוֹתָן גְּבוּרוֹת שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? עוֹד, מִי יְמַלֵּל וִידַבֵּר, הַכֹּל אֶחָד. יְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה גְבוּרוֹת הֵן שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, כַּמָּה בַּעֲלֵי דִינִים, כַּמָּה בַּעֲלֵי מָגִנִּים, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים, וְהַדִּבּוּר לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם. וּבַמֶּה יְדוּעוֹת? כֻּלָּם בְּהַגָּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סוֹד הַחָכְמָה, שֶׁהֲרֵי בְּדִבּוּר וּבַאֲמִירָה לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם וְלָדַעַת אוֹתָם, אֲבָל בְּהַגָּדָה הֵן יְדוּעוֹת, כַּכָּתוּב (תהלים קמה) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךְ וּגְבוּרֹתֶיךְ יַגִּידוּ. בְּסוֹד זֶה יוֹדְעִים, אֲבָל גְּבוּרָתֶךְ, שֶׁהִיא גְּבוּרָה תַחְתּוֹנָה, יְדַבֵּרוּ, שֶׁכָּתוּב וּגְבוּרָתְךְ יְדַבֵּרוּ.
כל תהילתו- הדינים הנודעים ומחוברים בתהילה
יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, שֶׁרַבִּים הֵם [הדרגות] הַדִּינִים שֶׁנּוֹדָעִים וּמְחֻבָּרִים בִּתְהִלָּה, וְכַמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרִים בָּהּ, כַּכָּתוּב (איוב כה) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו, וְעַל זֶה מִי יָכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ?
(זהר בראשית דף רמט.)
כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ
מי ימלל גבורה היוצאת מהרבה גבורות
שָׁנִינוּ, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרֹת ה׳. מִי יְמַלֵּל? מִי יְדַבֵּר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג) וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךְ. גְּבוּרֹת ה׳, שֶׁרַבִּים הֵם וְיוֹצְאִים מִגְּבוּרָה אַחַת. וְשָׁנִינוּ, גְּבוּרָה עֶלְיוֹנָה אַחַת, עֲטֶרֶת הָעֲטָרוֹת, מִתְעַטֶּרֶת, וְיוֹצְאִים מִמֶּנָּה חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים, מֵהֶם יָמִינָה וּמֵהֶם שְׂמֹאלָה, וְכָל אַחַת נִקְרֵאת גְּבוּרָה, וְכָל אַחַת וְאַחַת מִתְעַטֶּרֶת בָּאוֹרוֹת שֶׁל חֲקִיקוֹת גְּבוֹהוֹת, וְכֻלָּם נִקְרָאוֹת גְּבוּרוֹת ה׳.
(זהר שמות דף פג.)
ואד׳א אסתוג׳רת פי סנבל צאחבך פאקטף מא תפרכה בידך ולא תחרך אלמנג׳ל עלי סנבל צאחבך לנפסך
וכאשר נשכרת לעבודה בקמת רעך וקטפת מה שתמלול בידך, ומגל לא תניף על קמת רעך לעצמך.
וקטפת מלילֹת – נגזר ממה שנאמר בברייתא: מוללו ומריח בו (בבלי ביצה ל״ג:), כלומר: יחתכהו, והמפרשים מפרשין אותו: פרוכין. ואפשר שיהיה מן השורש הזה ומן העניין הזה: ידרֹך חציו (כתיב: חצו) כמו יתמֹללו (תהלים נ״ח:ח׳), כלומר: יכרתו. ומהשורש הזה ומהעניין הזה אצלי: בלא יומו תמלא (איוב ט״ו:ל״ב), וה-א׳ תמורת ל׳, ועיקרו: תמלל. ופירושו: קודם עת תמו נכרתו. וכן: ימאסו כמו מים (תהלים נ״ח:ח׳) – במקום ימססו. (ספר השרשים ״מלל״)
כי תבא בכרם רעך – פירשו הראשונים כי הוא כניסת שכיר, ועליו אמרו ״אלו אוכלין מן התורה״.
וקטפת מלילות בידיך – ׳פריך׳ {=שבולים שנחתכו}, וממובנו נאמר ״מוללו ומריח בו״. ואולם ״מולל ברגליו״ (משלי ו׳:י״ג), הוא ממובן הסימון והרמז, ואם נאמר שהוא קל ממובן ״מי מלל״ (בראשית כ״א:ז׳) בדרך ההשאלה, אין נזק.
כי תבא בקמת רעך – אף זו בפועל הכתוב מדבר.
כי תבא בקמת רעך WHEN YOU COMEST INTO THE STANDING CORN OF YOUR FELLOW MAN [YOU MAY PLUCK THE EARS WITH YOUR HAND] – In this case too, Scripture is referring to a laborer in the field (cf. Sifre Devarim 267:1; Bava Metzia 87b).
פס׳: כי תבא – בפועל הכתוב מדבר.
בקמת רעך – ולא של גבוה. רעך 1פרט לקמת אחרים.
וקטפת מלילות בידך – שלא תהא קוצר במגל.
וחרמש לא תניף על קמת רעך – בשעה שאתה מניף חרמש אתה אוכל 2ולא קודם (לכאן):
1. פרט לקמת אחרים היינו של עכו״ם:
2. ולא קודם לכן כצ״ל. היינו העושה במחובר לקרקע אינו אוכל:
בקמת רעך – לקצור.
מלילות – ידועות מהמקום. [ובמציעא (בבלי ב״מ פ״ז:) מפורשים רוב פסוקי הפרשה.]⁠א
וקטפת – כמו: הקוטפים מלוח (איוב ל׳:ד׳), [רך אקטף (יחזקאל י״ז:כ״ב)].⁠ב
חרמש – מלה מרובעת.
ובעבור תניף – אמרו המכחישים: כי כן לעוברי דרכים.
א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
WHEN THOU COMEST INTO THY NEIGHBOR'S STANDING CORN. To harvest.⁠1
THEN THOU MAYEST PLUCK. The word ve-katafta (then thou mayest pluck) is similar to the word ha-kotefim (they pluck) in They pluck salt-wort (Job 30:4).
EARS. The meaning of melilot (ears) is known from its context.
A SICKLE. Chermesh (sickle) is a quadriliteral.⁠2 The deniers3 say that this law applies to those who pass by the field,⁠4 for Scripture says, thou shalt not move a sickle.⁠5
1. As a laborer.
2. Its root is chet, resh, mem, shin. Most Hebrew words are triliteral. Hence Ibn Ezra's comment.
3. Those who deny the Rabbinic tradition, the Karaites.
4. That one may pluck ears of corn even if he is not employed by the owner of the field.
5. If the individual spoken of in our verse was a laborer, Scripture would not say, thou shalt not lift up a sickle unto thy neighbor's standing corn, for this is the very task of a farm laborer.
וחרמש לא תניף – בשעת חרמש אכול (בבלי ב״מ פ״ז:).
על קמת רעך – לרבות כל בעלי קומה, כגון: זתים, ותמרים, ותפוחים, וכיוצא בהם.
ואוכל פועל (משנה ב״מ ז׳:ב׳) במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש כיון שנגמרה מלאכתו. ועושה במין זה – לא יאכל במין אחר, אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות (משנה ב״מ ז׳:ד׳).
וחרמש לא תניף – YOU SHALL NOT WAVE A SICKLE – At the time of the sickle you may eat (Bavli Bava Metzia 87b:12).
על קמת רעך – TO YOUR NEIGHBOR’S STANDING GRAIN – To include all standing crops, like: olives, and dates, and apples, and things that are similar to them.
And a worker is allowed to eat (Mishna Bava Metzia 7:2) [if he works with produce] attached to the ground, at the time of the completion of its work, and with detached [produce] once its work is completed. And one working with one species – shall not eat of a different species, but he may hold himself back [from eating] until he reaches a place of the good quality ones (Mishna Bava Metzia 7:4).
בקמת רעך – וסמיך ליה כי יקח איש אשה לומר מה שדה נקנה בכסף ושטר אף קדושין.
כי תבא בקמת רעך אף זו בפועל הכתוב מדבר. כדתניא בספרי כי תבא בקמת רעך יכול לעולם תלמוד לומר וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית:
אף זה בפועל הכתוב מדבר. כדאיתא התם ״וחרמש לא תניף״, בשעה שאתה מניף על קמה של בעל הבית, אבל אם אין אתה מניף חרמש על קמה של בעל בית – לא. דלגופיה לא איצטריך, דכתיב ״וקטפת מלילות בידך״. וכן לעיל (פסוק כה), אין צריך לכתוב ״ואל כליך לא תתן״, דהא לא התיר הכתוב רק לאכול כשבעך (שם), ומזה מוכח דלא התיר לו רק לאכול, ואם כן ״ואל כליך״ יתור, לדרוש כדלעיל (אות כ):
כִי תָבֹא בקמת רעך: בסמ״ג1 חלק הלאוין סי׳ קפ״ג, כתוב לשון זה, כתוב בפ׳ כי תצא, כי תבא בקמת רעך וגו׳, ותניא בידך ולא במגל, ולא בחרמש, וכאשר הזהיר לפועל שלא לקטוף קמה ולאכול כי אם ביד, כך הזהיר בכרם שלא לבצור לצורך אכילתו בדבר שדרכו לבצור שהרי סמוכי׳ זה לזה, ואפי׳ ר׳ יהודה דלא דריש סמוכי׳, במשנה תורה דריש2, ועוד דכתי׳ כי תבא בכרם3 רעך, וכתי׳ וְכִי תבא בקמת רעך, וי״ו מוסיף על עניין ראשון ולמדין זה מזה, אמנם בס״ס אין שם וי״ו, ע״כ. ונוראות נפלאתי על זה, כי לא ראיתי ולא שמעתי מימי שיהיה מחלוקת בדבר, לא בבבלי ולא בירושלמי וחוץ מהם. ואם לחשך אדם לומ׳ איכה נדע בירורו של דבר, אמור לו כי מפי המסורת ידענו שכתו׳ כי בלא וי״ו, וגדול הדור אמרה, ומנו הרמ״ה4 ז״ל, שכתב כן במסרותיו, כל ספר דברים ריש פסוק כִי, בר מן ח׳ ריש פסו׳ וְכִי, וסי׳ <וכי> ירבה ממך5 הדרך, וכי תשלחנו6 חפשי, וכי יהיה בו7 מום, וכי יבא הלוי8, וכי תאמר בלבבך9, וכי יהיה איש10 שֹנֵא, וכי יהיה באיש11 חטא משפט, וכי תחדל לִנְדֹר12. [כי].
1. בסמ״ג: לאוין קפג, סב ע״א.
2. במשנה תורה דריש: ברכות כא ע״ב.
3. כי תבא בכרם: לעיל פס׳ כה.
4. הרמ״ה: ׳ליקוטי המסורת׳, פ ע״ד.
5. ירבה ממך: דב׳ יד כד.
6. תשלחנו: דב׳ טו יג.
7. יהיה בו: דב׳ טו כא.
8. יבא הלוי: דב׳ יח ו.
9. תאמר בלבבך: דב׳ יח כא.
10. יהיה איש: דב׳ יט יא.
11. יהיה באיש: דב׳ כא כב.
12. תחדל לִנְדֹר: דב׳ כג כג.
אף זו בפועל כו׳. שהרי כתיב וחרמש לא תניף, מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הקציר, שאתה קוצר ונותן לכליו של בעל הבית, אבל שכרו לחרוש או לשאר דבר אינו אוכל, ש״מ דבפועל הכתוב מדבר:
With this, as well, Scripture refers to the laborer. Because it is written, "But do not lift a sickle.⁠" This indicates that Scripture is referring only to the time of harvest, [a time] when you reap and place into the owner's receptacle. But, if he is hired to plow or for some other activity, he may not eat. This indicates that Scripture refers to the laborer.
וקטפת – לשון כריתה, כמו את ראש יניקותיו קטף (יחזקאל י״ז ד׳):
מלילת – ראשי השבלים שנתבשלו כל צרכן הראוים לפול מהר, כענין ובראש שבולת ימלו:
בידך – הטעם כי הקטיפה בידים אינו כמעשה בעל הבית, אבל הקצירה אסורה:
וחרמש – מגל:
לא תניף – יתכן שהוא דרך משל, כלומר לא תקח לצרכך כי אם שבלים מעטים כדרך הקוטף, לא כדרך הקוצר, ולכן תלה האיסור בהנפת החרמש:
בקמת וגו׳ – אם בפועל ק״ו משור {דברים כ״ה:ד׳}, אבל איכא למפרך כי הפועל בא בשכרו; ואם בעוברי דרכים, כדברי הכורם וכדברי המכחישים שהזכיר ראב״ע (וראייתם מדכתיב וחרמש לא תניף, והפועל אי אפשר שלא יניף חרמש) קשה, שאם כן יבאו כל ישראל וישחיתו כרמו של זה, והנכון שאינו מדבר בעוברים ושבים, כי לא אמר כי תעבור על כרם רעך. אלא כי תבא, ומי הרשהו שיבא? א״כ הכתוב מדבר במי שבא ברשות יהיה זה בכל צד שיהיה.
[קלג] כי תבא בקמת רעך השבלים שבא״י בעת הקציר היו ראויים לאכילה ע״י מלילות היד והתורה התירה את הפועל שימלול ויאכל רק שיקטוף ביד ולא שיקצור בכלי אף לאכילתו. וז״ש הכתוב וחרמש לא תניף וגו׳. והאזהרה הזאת היא בהבנה אחרת מאזהרת ואל כליך לא תתן, כי שם מובן מעצמו שלא יתן לתוך כליו. אבל כאן כיון שבפועל מדבר שכל היום הוא מניף איך יזהירו שלא יניף חרמש. אלא שהוא מוסב על מ״ש וקטפת מלילות שפי׳ לצורך אכילתו וע״ז הזהירו שלא יניף חרמש לצורך אכילתו. ועפ״ז יובן דרשת הספרי והובא בגמ׳ וחרמש בשעה שאתה מניף חרמש, אשר א״ל הבנה כלל ללמוד הזה. אבל לפ״ז יתיישב שבאמת הי״ל לכתוב כאן ולא תניף על קמת רעך חרמש. שע״פ רוב הוא מתחיל מהל״ת וגם שהי׳ מקביל הלאו נגד מ״ש למעלה, שההפך מן וקטפת הוא לא תניף ונגד מלילות הוא קמה ונגד בידך הוא חרמש שהוא כלי, ואף שכתבנו לעיל ששנה הכתוב להקדים ואל כליך בשביל להסביר את הלאו אבל כאן אף ששנה הסדר א״ל הבנה מעצמו, ולמה באמת שנה מפני שבהכרח וחרמש מחובר לבידך להודיענו שוחרמש הוא מקביל לבידך ומזה למדו שבפועל מיירי שאם בכ״א ידבר הי״ל הבנה מעצמו ולא היה צריך לשנות את הלשון:
וחרמש לא תניף: איסור חדש, מה שאינו בכרם, דשם לא הוזהר שלא לתלוש הענבים בכלי שבוצר לבעליו, אבל בקמה האזהרה שלא יקטוף כי אם ביד ולא בכלי שקוצר לבעלים1. והטעם, דבכלי בצירה2 אפשר לבצור מעט או הרבה כפי שנדרש3. אבל בחרמש, אי אפשר לקצור פחות ממלא החרמש, ואפשר שלא יהיה נצרך לאכילת מלא חרמש, על כן אסרה תורה שלא יקצור לעצמו כלל4.
1. וישנו הבדל נוסף ביניהם, שכאן בקמה לא מוזכר האיסור של ״ואל כליך לא תתן״. בענין זה רבינו אינו מטפל.
2. אצל ענבים ״בכרם רעך״.
3. ולכן אין צורך לגזור על השימוש בכלי בצירה.
4. באמצעות חרמש, אלא ״וקטפת... בידך״ – דוקא. (זו דוגמא ל׳גזירה דאוריתא׳).
קמה – היא התבואה העומדת בקמותיה.
מלילות – שבלים לחות שרגילים למלול מהן את גרעיניהן.
כי תבא בקמת רעך כו׳ – בגמרא דריש כל בעלי קומה, וטעמא דהו״ל למכתב בשדה רעך דמצאנו בכל מקום שדה וכרם, לכן דריש זה רעך פרט לעו״ג, פירוש, דבעו״ג שרי להניף חרמש על קמת הבעה״ב וכן נותן לכליו. וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף כו׳, פירוש דבשעה שאינו גמר מלאכה אסור לקטוף ביד, אולם לשון הפסוק וחרמש לא תניף הוא על כרחין דוקא לצורך הפועל אינו במשמע כלל. ועיין ראב״ע. אולם לפירוש הרמב״ם א״ש דזה לאו בפני עצמו שלא יבטל ממלאכת בעה״ב ולא יקצור של בעה״ב ויאכל מה שקוטף רק כשימלא הסל, יעו״ש, לפ״ז וחרמש לא תניף כפשוטו א״ש, אך הרמב״ם נראה שפירש בד״א עיי״ש, ועיין ספר המצות מצוה רס״ז.
כי תבא – יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת״ל וחרמש לא תניף על קמת רעך, מי שיש לו רשות להניף, ואיזה הוא, זה הפועל.⁠1 (ירושלמי מעשרות מ״ב ה״ד)
וקטפת מלילות בידך – מלמד שלא תהא קוצר במגל2 (ספרי).
וחרמש – בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול, ומניין לרבות דבר דלאו בר חרמש, ת״ל קמה, לרבות כל בעלי קמה.⁠3 (ב״מ פ״ז:)
1. עיין מש״כ בדרשה ראשונה מפסוק הקודם באות קל״א וצרף לכאן.
2. הטעם בזה פשוט, משום דבקצירה כזו יקצור הרבה ויפסיד לבעה״ב וכמו שאסור לפועל לאכול יותר מכדי שביעה משום פסידא דבעה״ב כמש״כ בפסוק הקודם, יעו״ש אות קל״ז, קמ״א וקמ״ו.
3. בשעת חרמש היינו בשעת גמר מלאכה, ודבר חרמש הוא כגון קטניות, ולאו בר חרמש כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים, וזה הוא מן התורה, אבל אמרו חכמים דמשום טובתו של בעה״ב שלא יפסיק הפועל ממלאכתו וישב לאכול מותר לפועלים לאכול בהליכתן משורה לשורה וכמש״כ בפסוק הקודם.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורטור הפירוש הקצרמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144