×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יח) לֹא⁠־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלא׃
There shall be no prostitute of the daughters of Israel, and there shall there be no male prostitutes of the sons of Israel.
א. יִשְׂרָאֵֽל =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9
• ל!=יִשְׂרָאֵל (חסר סילוק)
• הערת דותן
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רס]
לא תהיה קדשה מבנות ישראל – אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות מה תלמוד לומר קדש צריך לאמרו שאילו נאמר קדשה ולא נאמר קדש הייתי אומר אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו באומות תלמוד לומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות.
[דבר אחר לא תהיה קדשה] זו אזהרה למופנה שנאמר (בראשית ל״ח:כ״א) לא היתה בזה קדשה.
סליק פיסקא
[Piska 260]
"There shall be no harlot from the daughters of Israel": You (beth-din) are exhorted (to keep harlotry) from the daughters of Israel, but you are not thus exhorted vis-à-vis gentile women.
"and there shall be no harlot form the sons of Israel": You are exhorted vis-à-vis the sons of Israel, but not vis-à-vis Canaanite men.
Why mention both kadesh (a male harlot [homosexuality]) and kedeshah (a female harlot). If you (beth-din) are exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — in Israel; how much more so are you thus exhorted vis-à-vis a kadesh, (who is subject to the death penalty)! Or, conversely, if you are not exhorted vis-à-vis a Canaanite kadesh — of greater stringency, then how much more so are you not thus exhorted vis-à-vis a Canaanite kedeshah! (Why, then, must both be mentioned?) Both are necessary. For if only kedeshah were mentioned and not kadesh, I would say: You are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency — in Israel; but you are not thus exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency. Or, you are not exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — among the Canaanites; but you are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency among the Canaanites. It is, therefore, written "There shall be no harlots from the daughters of Israel, and there shall be no harlots from the sons of Israel" — and you are not thus exhorted vis-à-vis the Canaanites.
[End of Piska]
לא תהיה קדשה מב׳ יש׳ הרי זו אזהרה למופנה שנ׳ (בראשית ל״ח:כ״א) ויאמ׳ לא היתה בזה קד׳ (וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה):
ולא יהי׳ קד׳ מב׳ יש׳ זה משכב זכור והוא שנ׳ להלן (ויקרא י״ח:כ״ב) ואת זכר לא תש׳ משכ׳ אשה:
וה״א (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ:
לָא תְהֵי אִתְּתָא מִבְּנָת יִשְׂרָאֵל לִגְבַר עֶבֶד וְלָא יִסַּב גּוּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתָּא אָמָא1.
1. בדרך כלל חז״ל ביארו מקרא זה באופן שונה, אמנם עי׳ רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ב:י״ג, ופירוש רבינו חננאל כתובות יד: ד״ה מאי שנא הני.
No woman of the children of Israel may be the wife of a man who is a slave; neither shall any man of the sons of Israel take a bondwoman to wife.
לא תיהווי איתהא נפקת ברב מן בנתהון דישראל ולא גבר נפק בר מן בני ישראלג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״איתה״) גם נוסח חילופי: ״{אי}⁠תת״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בר״) גם נוסח חילופי: ״{נפקת }⁠ברה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מן בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״מבנוי דישראל״.
לא תפסון בנתיכון למהוי נפקת ברא ולא יתפס גברא בר ישראל ית גרמיה בזנו.
You shall not profane your daughters to make them harlots; nor shall any man of Israel debase himself by fornication.
לא תהוי נפקת ברא מבנתהון דבית ישראל ולא יהוי נפק בר מן בני ישראל.
There shall not be a harlot among the daughters of the house of Israel, nor a whoremonger among the sons of Israel.
לא תהיה קדשה – שלא תהיה פנוייה שתקדיש את הארץ לדעת שכל מי שהוא רוצה לבוא על האשה ישכב עמה ולא יגע בעריות כדרך שהגוים עושים.
וכן לא יהיה קדש – שלא יהא זכר מקדיש עצמו למשכב זכור כדרך שהגוים עושים. ואין קדש אלא לשון זימן שנאמר התקדשו למחר (במדבר י״א:י״ח).
[וְ]⁠לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז תקצ״ח).
[וְ]⁠לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – לֹא תְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בִּכְנַעֲנִים. ״[וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. לֹא תְּהֵא מֻזְהָר עָלָיו בִּכְנַעֲנִים]. שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה קְדֵשָׁה קַלָּה אַתָּה מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּיִשְׂרָאֵל, קָדֵשׁ חָמוּר אֵינוֹ דִּין שֶׁיְהֵא מֻזְהָר עָלָיו, אוֹ חִילוּף אִם קָדֵשׁ חָמוּר אִי אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בִּכְנַעֲנִים, קְדֵשָׁה קַלָה אֵינָה דִּין [שְׁלֹא] תְּהֵא מֻזהָר [עָלֶיהָ בִּכְנַעֲנִים], וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״קָדֵשׁ״, צָרִיךְ לְאוֹמְרוֹ שְׁאִילוּ נֶאֱמַר ״קְדֵּשָׁה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״קָדֵשׁ״ היִיתִי אוֹמֵר אִם קְדֵשָׁה קַלָּה אַתָּה מֻזהָר עָלֶיהָ בְּיִשְׂרָאֵל, קָדֵשׁ חָמוּר אֵינוֹ דִין שְׁתְּהֵא מֻזהָר עָלָיו בִּכְנַעֲנִים תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל [וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״]. אִי אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בִּכְנַעֲנִים.
ולא תכון מן בנאת אסראיל ממתעהֵ ולא מן בני אסראיל ממתעא
ולא תהיה אשת ״מתעה״ (נשואה לזמן קצוב) מבנות ישראל ולא יהיה איש ״מתע״ מבני ישראל.
לא תהיה קדשה – אזהרה לאיש ולאשה מישראל שינשאו נישואים קדשים, והם המותנים בתקופה, ולתרגום בו זולת זה.
לא תהיה קדשה – מופקרת,⁠א מזומנת לזנות.
ולא יהיה קדש – מזומן למשכב זכור.
ואונקלוס תירגם: לא תהא איתתא מבנת ישראל לגבר עבד, שאף זו מופקרת בעילתב זנות היא, מאחר שאין קידושין תופסין לו בה, שהרי הוקשו לחמור, שנאמר: שבו לכם פה עם החמור (בראשית כ״ב:ה׳). ולא יסב גברא מבני ישראל אתתג אמה, שאף הוא נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו זנות, שאין קידושין תופסין לו בה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״מקודשת״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, דפוס שונצינו. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״לבעילת״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5: ״איתת״. בכ״י ליידן 1: ״לאיתת״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34: ״איתא״.
לא תהיה קדשה THERE SHALL BE NO קדשה [OF THE DAUGHTERS OF ISRAEL] – i.e. a prostitute, – one who is devoted to and ever ready for illicit intercourse (cf. Rashi on Bereshit 38:21 s. v. הקדשה; Rashi on Shemot 19:22 s. v. יתקדשו).
AND THERE SHALL BE NO קדש (OF THE SONS OF ISRAEL] – one ever ready for pederasty (Sanhedrin 54b).
Onkelos, however, rendered the verse by לא תהא אתתא מבני ישראל לגבר עבר, "A woman of the daughters of Israel shall not become the wife of a slave". Such a woman may also be termed a קדשה. because she, too, becomes a prostitute to illicit intercourse, since no marriage ceremony with her (קידושין) can for him have a hold on her (can be a valid ceremony), – for you see, they (the slaves) are compared to asses, as it is said, "Abide you here עם החמור" (Bereshit 22:5), which is taken to mean (Kiddushin 68a), "[Abide you here] עם החמור", "O you people who are like asses". And the second half of the verse Onkelos renders by ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה "and no man of Israel shall marry a bondwoman", which is also an adequate translation, since he, too, becomes a קדש, "one devoted to illicit intercourse" through her, since every intercourse with her is an illicit intercourse, since his marriage to her is not binding (cf. Rashi on Kiddushin 69a s. v. או דיעבד קאמר).
פס׳: לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל – אתה מוזהר עליו 1ואי אתה מוזהר על האומות שלא תעשה כאומות. ובדברי קבלה הוא אומר (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ עשו (כתועבות) [ככל התועבות] הגוים. 2והמתרגם אמר לא תהיה קדשה. לא תהא איתתא מבנות ישראל לגבר עבד:
1. ואי אתה מוזהר על האומות. עיין רמב״ן ובמזרחי שהאריכו בדבריהם. ולדברי הרמב״ן פי׳ הספרדי כי זה קאי על ב״ד להזהירם שלא תעמוד האשה הקדשה המוכנת לזנות מבנות ישראל אבל על בנות הכנענים לא הוזהרו ב״ד ע״ז. אף שהוזהרו ב״ד שלא יהיה בן הכנענים היושבים בא״י עובדי כוכבים ומזלות אבל ע״ז לא הוזהרו:
2. והמתרגם אמר וכו׳. לא תהי אתתא וכו׳ הכוונה אחרי כי עבד הבא על בת ישראל אין קדושין תופסין בה והוי בעילתו בעילת זנות. וזה לא תהיה קדשה וכו׳:
קדשה – זונה, פנויה מנאפת.
קדש – בא על פנויות בלא כתובה וקידושין, ולא מיוחדת לו כפלגשים.⁠א
א. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: בפלגשים.
קדשה: means a harlot, i.e., an unmarried woman who fornicates.
קדש: means a man who fornicates with a woman without a [legally valid marriage ceremony, that would include a] ketubbah and qiddushin, and without designating the woman as his concubine.⁠1
1. There is a wide variety of interpretations for the terms קדש and קדשה. Some moderns (e.g. NJPS) think that the terms mean female and male cult prostitutes, but Tigay in NJPSC writes that “there is scant justification” for that translation. He, along with most commentators, writes that the terms refer to prostitutes, both female and male. Rashi adds that the male prostitute is for homosexual intercourse. That also is the understanding of קדש in Sanh. 54b, in Maimonides Sefer ha-miṣvot, negative commandment 350 and in Sefer ha-ḥinukh, commandment 209. See also Ibn Ezra and Nahmanides here. Onq. has yet another understanding that is echoed in many later rabbinic texts, that our verse outlaws relations between free people and slaves. What all these explanations have in common is that they all see our verse as outlawing something more problematic than intercourse before marriage.
Maimonides, however, understands the first clause of our verse – “There shall not be a קדשה” – as outlawing premarital intercourse. Any woman who fornicates would be defined, according to Maimonides, as a קדשה. See his Sefer ha-miṣvot, negative commandment 355, and MT ’Ishshut 1:4 and Na‘arah vetulah 2:17. See Rabad’s gloss there, which argues that the word קדשה means prostitute, and a single act of premarital intercourse does not render a woman a קדשה [אין קדשה אלא העומדת בקובה של זונות]. See also Nahmanides’ criticism of Maimonides’ position in his glosses on Sefer ha-miṣvot, negative commandment 355, where Nahmanides argues that Maimonides is not using the word קדשה in the standard way that the rabbis do.
The position of Rashbam (who wrote a few decades before Maimonides) is even more sweeping than that of Maimonides. Rashbam says that both of the clauses of our verse forbid premarital intercourse: the first clause says that women may not do it and the second clause says that men may not.
ונסמכה פרשת קדשה בעבורא העבד.
ומעתיקי הדת אמרו: כי הקדש הוא הנשכב, והעד: מבני ישראל. ואמר אליהוא: וחיתם בקדשים (איוב ל״ו:י״ד), כי נפשם כנגד חיתם, והנה קדשים כנגד נוער. וכתוב: וגם קדש היה בארץ (מלכים א י״ד:כ״ד), בתי הקדשים (מלכים ב כ״ג:ז׳), ושם כתוב: אשר הנשים אורגות שם (מלכים ב כ״ג:ז׳).
ואני לא אדע טעם קדשה. וכאשר נחפש היטב טעם המלה, אז היא ידועה, שהיא מזומנת לכל עובר ושב, והעד: איה הקדשה (בראשית ל״ח:כ״א). אם כן יהיה קדש כמעשה מצרים (ויקרא י״ח:ג׳), והמבין יבין.
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: בענין.
[THERE SHALL BE NO HARLOT] The law of the kedeshah (harlot) follows because the previous section deals with a bondman.⁠1 The transmitters of tradition say that the term kadesh (sodomite) refers to the one who is slept with.⁠2 The phrase of the sons of Israel is proof of this.⁠3 Elihu said, [Their soul perisheth in youth] And their life as that of the depraved (kedeshim) (Job 36:14); their soul corresponds to their life and kedeshim corresponds to in youth.⁠4 Scripture also states, And there were also sodomites (kadesh) in the land (I Kings 14:24); the house of the sodomites (kedeshim) II Kings 23:7). Scripture there continues, where the women5 wove coverings (Ibid.). I do not understand the meaning of the word kedeshah. (harlot). When we investigate carefully the meaning of the word we find that it refers to a woman who is known to be prepared to offer herself to all who come and go. Where is the harlot (kedeshah) (Gen. 38:21) is proof of this. If this is so,⁠6 then the term kadesh refers to an Egyptian-like practice.⁠7 The intelligent will understand.⁠8 The law dealing with a harlot's hire follows because our section deals with a harlot.
1. Slaves were considered to be promiscuous.
2. The one who takes the passive position in male homosexual intercourse.
3. That the reference is to the passive partner in male homosexuality, for the term "of" implies passivity. Otherwise Scripture would have used the term "among" (Krinsky, Meijler). Ibn Ezra's point is that "of" means belonging to. Hence within the context of our verse it alludes to the docile sex partner.
4. Ibn Ezra renders this like youth; that is, their soul perishes like the souls of young men who are sodomites.
5. Ibn Ezra takes this reference to be to prostitutes (Krinsky).
6. If the term kedeshah refers to a female engaged in heterosexual intercourse, then so must the term kadesh, for kadesh is the masculine form of the noun.
7. Ibn Ezra believed that the ancient Egyptians were weak, and when they reached the age of forty they did not have the strength to deflower a virgin. They therefore had to turn to an individual who had the ability to do so on their behalf. This individual was called a kadesh. See Ibn Ezra on Haggai 2:12.
8. What Ibn Ezra is alluding to.
לא תהיה קדישה – לפי הפשט: אשה מזומנת לזנות, כמו: איה הקדישה (בראשית ל״ח:כ״א).
וכן קדש – איש שנותן עסקו לזנות, ואפילו בפנויות. ולשון טומאה הוא כמו: {ו}⁠גם קדש היה בארץ (מלכים א י״ד:כ״ד), וכן הןא ישא איש בשר קדש בכנף בגדו (חגי ב׳:י״ב).
[שאם היו מזמנין עצמן לזנות, נמצא אב נותן בתו ואחותו, ומלאה הארץ זימה.⁠1 הגה״ה.]
1. השוו ללשון הפסוק בויקרא י״ט:כ״ט.
א. בכ״י מינכן 52: אם.
לא תהיה קדישה – THERE SHALL BE NO PROSTITUTE – According to the plain meaning: a woman who is designated for harlotry, like: “Where is the harlot?” (Bereshit 38:21).
And likewise קדש – MALE PROSTITUTE – a man who makes a business of harlotry, and even for free. And it is a term of impurity like: “There were also cultic prostitutes in the land” (Melakhim I 14:24), and so too: “If someone carries impure meat in the fold of his garment” (Chaggai 2:12).
[For if they would designate themselves for harlotry, it would end up that a father would give his daughter and his sister, and the land would fill with lewdness. {A glossed annotation.}].
לא תהיה קדשה – נסמכה כאן בעבור העבד שדבר למעלה.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
לא תהיה קדשה, "there must not be Jewish harlots;⁠" the verse is appended here on account of the previous verse having dealt with escaped gentile slaves, many of whom might have been forced to be harlots.
לא תהיה קדשה מבנות ישראל – מקודשת ומזומנת לזנות. ולא יהיה קדש מבני ישראל – מזומן למשכב זכור. לשון רבינו שלמה.
והנה אם הלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת, ויזהיר בהיותה מקודשת ומזומנת לזנות, אם כן, אין הפנוייה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי הלאוין. וכן הקדש, למה יזהירא בהיותו קדש ומזומן, ואפילו הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת בית דין. ועוד, שהיה ראוי שיאמר: לא תהיה בכם קדשה, ולא יהיה בכם קדש, כי: מבנות ישראל, ומבני ישראל כאלו בעם אחר ידבר.
והנראה בעיני בלאו הזה: כי הוא אזהרה בביתב דין, שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך1 לזמה, או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים יושבות על הפתח בתופים ובכנורות, כענין שכתוב: קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי (ישעיהו כ״ג:ט״ז). וכן יזהיר לבית דין על הקדש.
ועל דרך הפשט: אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה, או שישב בעינים על הדרך, יזהירם לבית דין. ויראה לי שכן דעת אנקלוס, אבל צירף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נשואין, מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל שאין לו בה קידושין, והיא עמו כאשה עם בעלה, אם כן היא קדשה לעיני השמש.
וראיתי בסיפריג (ספרי דברים כ״ג:י״ח): לא תהיה קדשה מבנות ישראל – אין אתה מוזהר עליה באומות. ולא יהיה קדש – אין אתה מוזהר עליו באומות. שהיה בדין: ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל.⁠ד או חלוף: אם קדש חמור אין אתה מוזהר עליו באומות, קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות וכו׳.
ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אנקלוס, שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה. ועוד, מהו זה שאומר אין אתה מוזהר עליו באומות. וכן, אם היה מדרשם בקדש לזכר הנשכב כמדרשו של רבי ישמעאל במסכת סנהדרין (בבלי סנהדרין נ״ד:), גם בזה לא יתכן שיאמרוה אין אתה מוזהר עליו באומות,⁠ו שהנשכב מן הגוי בסקילה הוא. אבל נראה שדעת בעל הבריתא הזאת כענין שהזכרנו, יזהיר לבית דין שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות, כי שם תנאפנהז מאיסורי הביאות קרובים ורחוקים, ולכן מכסות פניהם לזנות גם מאחיהן וקרוביהן. והוא שאמר: ויחשבה לזונה כי כסתה פניה (בראשית ל״ח:ט״ו). וכן יזהיר לבית דין על המזומן להיות נשכב מן הזכרים, כענין שכתוב: וגם קדש היה בארץ עשו כתועבותח הגוים (מלכים א י״ד:כ״ד). ומלבד האזהרה בעושי העבירה, יזהיר כאן בבית דין שלא יניחו להיות קדש בעינים על הדרך,⁠2 כידוע מהם בארץ מצרים שעומדים על הדרך מכוסי הפנים כנשים לעשות התועבה הזאת. ודרשו בבריתא הזו שאין אנו מוזהרים באחרים זולתנו אם יעשו עם רעיהם כן, שלא הוזהרנוט אנחנו בגוים אלא בענין עבודה זרה בלבד.
ולשון קדש וקדשה על דעת המפרשים – לשון הזמנה, כי מצאו: אני צויתי למקודשי (ישעיהו י״ג:ג׳), וכן: הקדיש קרואיו (צפניה א׳:ז׳), קדשו עליה מלחמה (ירמיהו ו׳:ד׳).
ולפי דעתי: כולם מלשון קדושה, כי הפורש מן הזנות נקרא קדוש, כמו שנאמר: אשה זונה וחללה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלהיו (ויקרא כ״א:ז׳), והנה הנשמרת מן הערוה והזמה קדושה, והנפרדת מן הקדושה ונטמאת בזמה יקראו אותה קדשה. קרוב למה שנוהג הלשון לומר: ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א:י״ב), ודשנו את המזבח (במדבר ד׳:י״ג). כי הזונה המפורסמת טמאת השם רבת המהומה (יחזקאל כ״ב:ה׳), נפרדת מכל קדושה. ואין השם הזה בה רק בהיותה מזומנת לתועבה הזאת, שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל. ולשון: הקדיש קרואיו (צפניה א׳:ז׳) – מליצה, כי העושה משתה מקדש קרואיו ומטהר אותם שלא יטמאו השולחן והלחם והחברים, כענין שאמר: בלתי טהור הוא כי לא טהור (שמואל א כ׳:כ״ו), וכן: קדשו עליה מלחמה (ירמיהו ו׳:ד׳) – שיטהרו אותם כמטהר קרואיו, שלא יבדלו החברים מהם.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית ל״ח:כ״א.
2. השוו ללשון הפסוק בבראשית ל״ח:כ״א.
א. כן בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון: ״יזכיר״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״לבית״.
ג. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 (חסר ״וראיתי״) רק: ״ובסיפרי״.
ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״מוזהר עליו בישראל״.
ה. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שיאמר״.
ו. כן תוקן בכ״י מינכן 137, וכן בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2 חסר: ״באומות״.
ז. כן בכ״י פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137: ״תאנפנה״.
ח. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״ככל התועבות״.
ט. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״הזהרנו״.
THERE SHALL BE NO 'K'DEISHAH' OF THE DAUGHTERS OF ISRAEL — "one who is devoted to and always prepared for illicit intercourse. NOR SHALL THERE BE A 'KADEISH' OF THE SONS OF ISRAEL — one who is always prepared for pederasty.⁠" This is Rashi's language. Now, if this prohibition constitutes an admonition against the woman so engaged and warns her against being "devoted to and always prepared for illicit intercourse,⁠" then an unmarried woman who has [illicit] intercourse with a man unpremeditatedly and secretly is not among those guilty of transgressing a negative commandment! So also in the matter of the kadeish, why did Rashi mention that he is devoted to "and always prepared" [for such sin] — even one who permits himself to be so abused in an innermost chamber is guilty of extirpation [if there are no witnesses] and death by the court [if there are witnesses]! Moreover, it would have been proper for Scripture to state, "There shall not be among you a k'deishah, nor shall there be among you a kadeish,⁠" for the expressions of the daughters of Israel and of the sons of Israel make it appear that the verse discusses another nation!
It appears to me concerning this prohibition that it constitutes an admonition addressed to the members of the court that they should not permit one of the daughters of Israel to sit in public view at the crossroads for the purpose of illicit intercourse, or prepare herself a tent of prostitution as is customary in foreign lands where they sit at the door with timbrels and harps, similar to what is written, Take a harp, go about the city, thou harlot long forgotten; make sweet melody, sing many songs, that thou mayest be remembered.⁠1 And similarly Scripture warns the court concerning a kadeish. And in line with the plain meaning of Scripture, even if he should lie with women in a tent which he prepared himself for such illicit relations or that he should sit in public view at the crossroads [on the lookout for such women], he warned the court [against permitting such activities].
It appears to me that such is the opinion of Onkelos [who rendered the verse: "A woman of the daughters of Israel shall not become the wife of a slave, and no man of Israel shall marry a bondwoman"].⁠2 But he [Onkelos] combined with this prohibition the matter of a slave and bondwoman who live with Israelites in [common law] marriage, because everyone knows concerning this slave who married the daughter of an Israelite that his betrothal of her is invalid and yet she remains with him like a wife with her husband, and if so she is a k'deishah in broad daylight.
Now, I have seen in the Sifre the following text:⁠3 "There shall be no 'k'deishah' of the daughters of Israel — you are not admonished against it with respect to the nations. Nor shall there be a 'kadeish' of the sons of Israel — you are not admonished against it with respect to the nations. Now, I could have reasoned: if the k'deishah [commits] a minor transgression [seeing that the punishment for violation of this prohibition is stripes] yet you are warned against it in Israel, is it not logical that [the crime of] the stringent kadeish [which is punished] by extirpation and death by the court, as explained above] be forbidden in Israel! [Why then was it necessary to state, nor shall there be a 'kadeish' of the sons of Israel?] Or vice versa: if the kadeish commits a stringent [crime, yet] you are not admonished against it among the nations, is it not logical that you should not be admonished against the minor k'deishah with respect to the nations etc.⁠"4 From this text of the Sifre it would appear that the interpretation of the Rabbis does not agree with that of Onkelos, for according to his rendition there is nothing stricter about the kadeish than the k'deishah [since the prohibition against a slave marrying a Jewish woman is of equal stringency to that of a Jewish man marrying a bondwoman]. Moreover, what does the Sifre mean by, "you are not admonished against it with respect to the nations" [according to Onkelos' interpretation]? Similarly, if the interpretation [of the Sifre] of the term kadeish were to have been "the male who is the subject of pederasty" as in the interpretation of Rabbi Yishmael in Tractate Sanhedrin,⁠5 then in that case too, the Sifre could not have said "you are not admonished against it with respect to the nations,⁠" for he who permits himself to be so abused by a heathen is liable to stoning!
Rather, it appears that the opinion of the master of this Beraitha is as we have mentioned. Scripture warns the court that a woman may not stand at the crossroads for illicit intercourse, for there she will prostitute herself with those who are forbidden to her, relatives and strangers, for they cover their faces in order to have illicit relations even with their brothers and relatives, this being the sense of what Scripture states, When Judah saw her, he thought her to be a harlot, for she had covered her face6 Similarly he warns the court against him who is ready to be abused by males, similar to what is written, And there was also sodomy in the Land; they did according to all the abominations of the nations.⁠7 Now, aside from the admonition against those who commit the sin, he warns the court here that they should not permit a sodomite to stand on the road [ready for such abuse], as is known of them in the land of Egypt that they stand on the road with covered faces like women to do this abominable act. Now the Rabbis interpreted in this Beraitha [i.e., the Sifre quoted above] that we are not admonished concerning others except for ourselves if they do so with one another, for only in matters of idolatry are we admonished with respect to the nations.
The terms kadeish and k'deishah, in the opinion of the commentators,⁠8 are an expression of readiness, for they found this usage in the verse, I have commanded 'lim'kudashai' (My devoted ones).⁠9 So also, 'hikdish' (He hath prepared) His guests;10 'kadshu' (prepare ye) war against her.⁠11 And in my opinion these are all expressions of "holiness" [consecration], for he who separates himself from illicit sexual relations is called "holy,⁠" just as it is said, They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman sent away from her husband, for he is 'holy' unto his G-d.⁠12 Thus the woman who guards herself from forbidden relations and lewdness is called k'doshah (holy), while she who separates herself from holiness and becomes defiled with illicit sexual relations is called k'deishah. This is comparable to the usage customary in the [Sacred] Language [to use the same root-letters to express the negative as well as the positive], as for example: and all mine increase 'th'shareish' (it would root out);⁠13 'v'dishnu' (and they shall take away the ashes) from the altar.⁠14 For the known harlot, the defiled one of name and full of tumult15 is separated from all holiness. This name [k'deishah] applies to her only because she is always ready for this abomination, for she has no moment for propriety and holiness at all. And the expression 'hikdish' His guests16 is a figurative expression, for he who makes a feast consecrates his guests and cleanses them so that they should not defile the table and the bread, as it is said, he is unclean; surely he is not clean.⁠17 So also 'kadshu' war against her18 means that they should cleanse themselves, like one who cleanses his guests in order that scholarly people [who are meticulous in observing the laws of purity] should not separate themselves from them.
1. Isaiah 23:16.
2. Thus it is clear that Rashi's interpretation: "a k'deishah is one who is devoted to, and always ready for illicit intercourse" is different from that of Onkelos. The same is with regard to a kadeish.
3. Sifre, Ki Theitzei 260.
4. In other words, the Sifre is stating that both admonitions were necessary. The minor transgression of k'deishah we could not have derived from the stricter kadeish, and the exclusion of the nations regarding the prohibition of kadeish we could not have derived from the same exclusion regarding the lighter prohibition of k'deishah. Hence both admonitions had to be stated.
5. Sanhedrin 54b.
6. Genesis 38:15.
7. I Kings 14:24.
8. Ibn Ezra, here and Radak, in Sefer Hasharashim, root kadeish.
9. Isaiah 13:3.
10. Zephaniah 1:7.
11. Jeremiah 6:4.
12. Leviticus 21:7.
13. Job 31:12. Now, the word shoresh means "a root,⁠" and here it means the opposite: "uproot.⁠"
14. Numbers 4:13. Here too the word deshen (ashes) is used to indicate the opposite: "to take away the ashes.⁠"
15. Ezekiel 22:5.
16. Zephaniah 1:7.
17. I Samuel 20:26.
18. Jeremiah 6:4.
לא תהיה קדשה – לאו זה אזהרה באשה הנשכבת, וכן לא יהיה קדש, אזהרה לב״ד.
לא תהיה קדש, "there must not be a harlot amongst the daughters of Israel.⁠" This is the prohibition for women not to be sleeping around, and the second half of the verse applies equally to men and is an instruction to the court not to allow men or women to offer their sexual services on the streets.
לא תהיה קדשה – פרש״י מקודשת מזומנת לזנות:
ולא יהיה קדש – מזומן למשכב זכור. וכתב הרמב״ן וא״כ שהלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת שלא תהיה מזומנת לזנות לפי זה אשה פנויה הנבעלת במקרה ובהצנע אינה מחייבי לאוין וכן בקדש למה אמר בו מזומן שאפי׳ הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב״ד ועוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה קדש בכם למה אמר בבני ישראל והנראה בעיני בלאו הזה שהוא אזהרה לב״ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זנות כמנהג ארצות זרים שיושבות על פתח לזנות וכן יזהיר לב״ד על הקדש. ועל דרך הפשט אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה או שישב בעינים על הדרך יזהיר לב״ד שימנעוהו:
לא תהיה קדשה מבני ישראל, "There shall not be a promiscuous woman among the daughters of Israel.⁠" Rashi interprets the reason for Moses choosing the word קדשה, related to קדוש, holy, for such a woman as being that among the Israelites there must not be people who dedicate, "sanctify" their lives by practicing promiscuity.
ולא יהיה קדש, "neither shall their be a male dedicating his life to promiscuity, making sexuality his aim in life.⁠" This is a warning against practicing homosexuality. Nachmanides writes that if that were so, i.e. forbidding public promiscuity as a negative commandment were meant to apply only to married women who had sinned by indulging in illicit sex, not to devote their lives to harlotry, one would conclude that an unmarried woman indulging in such activity in the privacy of her home had not transgressed the commandment legislated in verse 18. One would arrive at a similar conclusion concerning the males of whom the Torah speaks in verse 19. He cannot understand what made Rashi use the expression מזומן, dedicated to, oriented in that direction, seeing that even an occasional indulgence in homosexual relations is punishable by the harsh penalty karet or execution, as we know from Leviticus Furthermore, turning to the text itself, why does the Torah (Moses) not write: "there shall not be amongst you, etc.,⁠" and writes instead בבנות ישראל, "among the daughters of Israel.⁠"
Nachmanides continues writing that in view of the points he raised he believes that the entire legislation in these two verses is addressed to the court dealing with such offenders. The courts must not allow any Jewish woman/girl to publicly offer her services as a prostitute, or for such a person to rent or own a dwelling devoted to the pursuit of such activities. The court is similarly warned to enforce parallel legislation making it difficult for males to do something similar.
Looking at the plain meaning of the text, the Torah appears to prohibit even normal sexual relations between a man and a woman married to one another if such activity takes place in a house that is known to serve as a brothel. The court must see to it that women offering their services as sex objects are apprehended and prevented from doing so in public.
סמך לא תהיה קדשה ללא תסגיר עבד – דאיירי בבת ישראל הנשואה לעבד ועוד סמך עבד לבנות ישראל לאמר בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה.
לא תהיה קדשה – הנה אבן עזרא מעמיק בזה, גם בפירושו בתרי עשר (אבן עזרא חגי פירוש ראשון ב׳:י״ב). ואצלי מבואר כי ידוע גם היום בארץ מצרים יותר מפורסמות שם הקדשים מהקדשות, כי כמו שבארץ הזאת הולכות הזונות לחבורות ארבעה או חמשה או עשרה ועשרים בשוקים וברחובות, כדי שיתנו עיניהם בם כל הרואים, כן מנהג הארץ ההיא בקדשים, שהם מוכנים למשכב זכור לכל אדם הולכים מגולחי הזקן ומסקרי עינים הלוך וטפוף1 ילכו, אם כן אין הבדל בשם בין קדשה וקדש, וכבר קדם לנו שרש קדש שטעמו זמון והכנה. והנה אף על פי שנזכר אסור משכב הזכר גם לנשכב, הנה יותר נתעב הוא הקדש מהנשכב בצנעה, כל שכן שסמכו לקדשה: באש ישרפו אותו ואתהןא (ויקרא כ׳:י״ג-י״ד).
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ג׳:ט״ז.
א. כן בפסוק. בכ״י המבורג: ״ואותה״.
לא תהיה קדשה בבנות ישראל – רוצה לומר: פנויה מוכנת לתשמיש לכל אדם.
ולא יהיה קדש מבני ישראל – רוצה לומר: שלא יתפרץ האיש לבעול הפנויות והנה קרא אותו קדש כי העברה תמשכהו לזה וכו׳ והוא קדש לזה הפועל מרוב המשכו לזה הגנות אם נסתבך בו מעט כי לא יחשב בזה לחטא מפני היותו פנוי והיא פנויה.
התועלת השתים עשרה הוא במות והוא מה שאסר הקדשה מבנות ישראל לבד והקדש גם כן להרחיק הזמה מהעם הקדוש והנה סמך דבר הקדשה למה שזכר מדבר העבד כי השפחה כנענית היא כמו קדשה והותרה לעבד עברי או לעבד כנעני שלא באישות והוא מבואר עוד שהקדשה מהגוים לא הזהירה התורה עליהם כי לא אסרה תורה רק דרך חתנות שנאמר לא תתחתן בם.
ולפי שבהיותם במחנה המלחמות היה המנהג באומות להביא שם הקדשות להשתמש מהם אנשי המלחמה הרחוקים מנשיהם לזה היה המצוה להם להרחיקם מזה הפחיתות וההפקר המכוער ואמר לא תהי׳ קדשה מבנות ישראל ולא יהי׳ קדש מבני ישראל. והכוונה אפילו בכל מקום כי במחנה כבר הוזהרו מקרה לילה שהוא שלא מדעתם כל שכן שלא יראה בהם ערות דבר כלל ומהידוע שעקר הקדשות הזה הוא היות אשה בת ישראל מזומנת לביאת הפקר בלי חופה וקדושין כמ״ש רש״י ז״ל וכן כתב הרמב״ם ז״ל בתחלת ספר קדושה ופירש אנקלוס חומרא יתירה היא שאף על פי שהיא אשה מיוחדת כיון שהכל יודעיך שאין לו בה קדושין הוא הפקר לעיני הכל והרי הוא חוזר לענין ההפקר הראשון. וכן כתב הרמב״ן ז״ל זה לשונו והנרא׳ בעיני בלאו הזה כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניח אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכי׳ בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים יושבות על הפתח בתופים ובכנורות כענין שכתוב קחי כנור סובי עיר זונה נשכח׳ הטיבי נגן הרבה שיר למען תזכרי (ישעיהו כ״ג:ט״ז) כל אלו דבריו. ובזה נמלצו דבריו מאד במה שביאר שלא הוצרך הכתוב אלא לאזהרת ב״ד שבכל עיר ועיר שלא יניחו לשום אשה בת ישראל להפקיר עצמה ולהושיב קובה של זנות כמנהג הכותים או שום הפקר כלל והוא נכון מאד כי דברים הללו וכל כיוצא בהן כשיעשו בפרסום הקולר תלוי על צואר ב״ד ואם הם לא יחושו והרבים לא ימחו בהם העונש מוטל על כלם ומידם יבוקש בלי ספק. וכבר כתבתי בשער סדום הוא שער עשרים מה שראיתי שערוריה בענין הזה בדורות אשר לפנינו וכמה נתחבטתי עליו לפני פרנסי הדור ושופטיו בטענות נמרצות עד שנעש׳ בו צד תקון ואם הוא מעט. והנה הרב המור׳ הפליג בגנאי זאת העביר׳ בפרק הנזכר למעלה מלבד מה שיהי׳ שם מעירוב הזרע ובלבול הנחלות ושאר מיאוסים אשר זכרם שם.
לא תהיה קדשה מזומנת לזנות. כמו הקדשה דיהודה ותמר ועל כיוצא בזה הזהירה תורה את האב בפסוק אל תחלל את בתך להזנותה כדתניא בספרי בפרשת קדושים זה המוסר בתו שלא לשם אישו׳ שהמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה עליה משום לא תהיה קדשה בין מדעתה בין מדעת אביה כדכתב הרמב״ם פרק שני מהלכות נערה בתולה ואנקלוס שתרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבד הוא מפני שאף זו מופקרת לבעילת זנות הוא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה שהרי הוקשו העבדים לחמור שנאמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ורבותא קמ״ל שאף זו שאינה מפקרת עצמה לכל היא בכלל אזהרת לא תהיה קדשה וכל שכן המפקרת עצמה לכל זהו הנראה מפרש״י ז״ל ומדברי הרמב״ם ז״ל שכתב בפרק ראשון מהלכות אישות קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצתה היא והוא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קדושין לוקה לפי שבעל קדשה הרי שפירוש הלאו הזה בין לאות׳ המופקרת ומזומנת לכל בין לאותה שבעל לשם זנות בלא קדושין אף על פי שאינה מופקרת לכל מאחר שבא עליה בלא קדושין אך בבעילת השפתה פסק בפרק שנים עשר מהלכות אסורי בית העבדים שהטבילום לשם עבדות וקבלו עלוהם המצות שהעבדים חייבים בהם יצאו מכלל הכותים ולכלל ישראל לא באו לפיכך השפחה אסורה לבן חורין והבא עליה מכין אותו מכת מרדות מד״ס מפני שהוא סובר שכיון שיצאת מכלל כותים ולכלל ישראל לא באה אע״פ שאין קדושין תופסין לו בה אינה בכלל אזהרת לא תהיה קדשה דהתם מבנות ישראל כתיב וזו לאו מבנות ישראל שהרי גם הכותים אין קדושין תופסין בה ואע״פ כן אינה בכלל אזהרת לא תהיה קדשה מאחר שאינה מבנות ישראל אבל אנקלוס ורש״י ז״ל סברין שמכיון שטבלה וקבלה עליה המצות והרי היא חייבת בכל המצות שהישראלית חייבת בהן הרי היא כבנות ישראל ואינה אסורה לבן חורין אלא מד״ס וגבי טבילת העבדים וקבלתן המצות צריך לומר ג״כ שהם גרים גמורים מן התורה ואינן אסורין בבת חורין אלא מד״ס ואם כן למה אמרו שאין העבד חייב רק במצות עשה שאין הזמן גרמה אבל במצות עשה שהזמן גרמה הם פטורין והלא כבר קבלו עליהן כל המצות ולפיכך אין צריכין בעת שיהיו בני חורין אלא טבילה בלבד לא קבלת המצות שכבר קבלום בעת שטבלו לשם עבדות כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בפ׳ שלשה עשר מהלכות איסורי ביאה.
ושמא יש לומר שהכתוב רצה לפטרה הגזרה שוה דלה לה מאיש׳ אע״פ שהם ישראלים גמורים מפני שהם משועבדים לאדוניה כמו שהאשה משועבד׳ לבעלה וכמו שהאשה אף על פי שהיא ישראלית גמורה פטרה הכתוב מהן כך העבדים אף על פי שהם ישראלים גמורים פטרם הכתוב מהן:
ולא יהיה קדש מזומן למשכב זכר. כדתני׳ בפ׳ ד׳ מיתות אזהרה לנשכב מניין ת״ל לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ וגו׳ דברי ר׳ ישמעאל ופרש״י וגם קדש היה בארץ מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרי׳ תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב אשר ישכב את זכר משכבי אישה תועבה עשו שניהם דמיהם בם מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף תועבה האמור כאן אף נשכב במשמע וכיון דשוכב כתוב בהדיא ואת זכר לא תשכב משכבי אשה נשא׳ קרא דלא יהיה קדש בנשכב וחזר ופירש וגם קדש היה בארץ לשון זנות דכתיב כתועבות הגוים ומשכב זכר תועבה הוא. והרמב״ן טען ואמר ואם הלאו הזה הוא אזהרה באשה הנשכבת ויזהיר בהיותה מקדושת ומזומנת לזנות אם כן אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי לאוין אע״פ שהוא לשם זנות ולא לשם אישות וכן הקדש הזה למה יזהיר בהיותו קדש ומזומן אפי הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת בית דין ועוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא בכם קדש כי מבנות ישראל ומבני ישראל כאילו בעם אחר ידבר ואמר והנראה בעיני בלאו הזה כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קופה של זנות כמנהג ארצות יושבות על הפתח בתפים ובכנורות כעניין שכתוב קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרו וכן יזהיר לבית דין על הקדש אחר זה כתב וראיתי בספרי לא תהיה קדשה מבנות ישראל אין אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש מבני ישראל אין אתה מוזהר באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אין אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות וכו׳ ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אנקלוס שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה ועוד מהו זה שאומר אין אתה מוזהר עליו באומות ולא אם היה מדרשם בקדש לזכר הנשכב כמדרשו של רבי ישמעאל במסכת סנהדרין לא יתכן שיאמרו אין אתה מוזהר עליו באותות שהנשכב מן הכותי בסקילה הוא עכ״ד. ואני תמה מאד כי מאמרו והנראה בעיני בלאו הזה שהוא אזהרה לבית דין שלא יניתו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה וסיים וכן יזהיר לבית דין על הקדש נראה שהוא רוצה לבטל דברי ר׳ ישמעאל שאמר בפירוש שהיא אזהרה לזכר הנשכב שבמקום שהוציא רבי עקיבא האזהרה לזכר הנשכב מקרא דואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכב הוציא אותה רבי ישמעאל מקרא דולא יהיה קדש גם מה שהוכיח מדברי הברייתא ששנו בספרי אין אתה מוזהר באומות שאין מדרשם כמדרשו של רבי ישמעאל לא ידעתי למה הוצרך לכל זה וכי משום דתנא דברייתא חולק בפירוש ולא יהיה קדש עם רבי ישמעאל יבטל פירושו של רבי ישמעאל ועוד למה לא הוכיח זה מדברי ר׳ עקיבא שהוא בר פלוגתיה דרבי ישמעאל דפליג עליה בהדיא רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכב אבל הוכרח להוכיח זה מבריתא דספרי ומה שטען למה יזהיר בהיותו קדש ומזומן והלא אפילו הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב״ד וכן למה יזהיר בהיותה מוכנת ומזומנת לזנות והלא גם האשה הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע היא מחייבי לאוין אינה טענה כי רש״י עצמו פירש בפרק ארבע מיתות גבי וגם קדש היה בארץ שהיא לשון זנות דכתיב ביה כתועבות הגוים ומשכב זכר תועבה היא ולא שהיה מזומן להבעל אך מפני שמדרך הנבעל והנבעלת בזנות בלא קדושין הוא להיות מוכנים ומזומנים לזנות נקראו כל הנבעלים והנבעלות קדשים וקדשות מלשון הכנה והזמנה תדע שהרי אח׳ שפירש על לא תהיה קדשה מופקרת ומזומנת לזנות חזר וכתב ואנקלוס תרגום לא תהא אתתא מבנות ישראל לגבר עבד שאף זו מופקר׳ לבעילת זנות היא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה הנה מאמרו שאף זו נראה שכוונתו לומר שאף זו בכלל קדשה היא ואם היתה אזהרת הקדשה במזומנת לזנות דוקא אין זו מזומנת אלא מופקרת לבעילת זנות מחמת שאין קדושין תופסין בה וכן כתב הרב עצמו שאף זו מופקרת ולא אמר שאף זו מופקרת ומזומנת וכן כתב ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו בעילות זנות שאין קדושין תופסין לו בה כלו׳ והרי הוא בכלל ולא יהיה קדש ואלו היתה אזהרת ולא יהיה קדש במזומן דוקא אין זה מזומן אלא שכל בעילותיו עם זו הן בעילות זנות מאחר שאין קדושין תופסין לו בה אלא על כרחינו לומר שאין אזהרה הקדש והקדש׳ במזומנה בלבד או במזומן בלבד אלא שנקראו בשם קדש וקדשה מגיד שרוב הנבעלות לזנות דרכן להיות מזומנות לכל וכן הנבעל ומה שטעו עוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש כי מבני ישראל ומבנות ישראל כאילו בעם אחד ידבר אינה טענה כי דרך הכתוב כן הוא כי כמוהו כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל ולא אמר כי ימצא איש גונב נפש מכם:
ולפי שהיה גם כן מנהג במלחמות שיהו שמה נשים קדשו׳ לזנות עם אנשי הצבא וגם היה מנהג מגונה אצלם שהיו גם כן קדשים מזומני׳ למשכב זכור. לכן צוה בסמיכות מצות המלחמה לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל. מזרע ישראל המקודש אין ראוי בפועל המגונה הזה, והמצות האלה כבר נזכרו בתורה פעמי׳ רבות.
ואמנם לדעת אנקלוס שתרגם לא תהא אתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב גבר מבני ישראל אתת אמה. תהיה המצוה הזאת נכללת באל תחלל את בתך להזנותה. והרלב״ג כתב שמצות לא יהיה קדש שלא יתפרץ האיש לבעול הפנויות כי בהיותו בזה פרוץ ומתמיד יקרא קדש ר״ל מזומן. ור״א כתב שיהיה קדש כמעשה ארץ מצרים והמבין יבין.
ואחשוב שירמוז בזה אל מאמר ר׳ שמואל מוטוט בפירושו. שהקדש הנא׳ הנה הוא המזומן לזנות עם הבתולות כמעשה ארץ מצרים כי מזג המצריים ותולדותם רפה מפני היאור העובר בתוכו תמיד המוליד בהם ליחה פלגמונית. לא היה בהם כח בהיותם קרובי׳ למ׳ שנה לבעול בתולה עד שיביאו נער לשכב עמה מעט כדי שיהיה הפתח פתוח. ולהיות זה אומנות הנער והרגלו נקרא קדש ר״ל מזומן לשכב עם הנשי׳ הבתולות. וכבר הביא הראב״ע כי זה המנהג במצרים בפירושו לספר חגי הנביא ע״ה. והעיקר כפי הפשט הוא כפי מה שכתבתי ראשונה.
ולפי שיצה״ר מחטיא לאדם לעשות עצמו קדש מזומן לזנות או לילך לקדשה המזומנת לזנות. כי טוב זה מלילך אל אשה בעולת בעל. לזה אמר לא תהיה קדשה וכו׳.
לא תהיה קדשה מזומנת לזנות כו׳. רוצה לומר, כי פירוש ״קדשה״ כמו הקדשה דיהודה (בראשית לח, כא), שהיא מזומנת לכל. וכן ״לא יהיה קדש״ ׳מזומן למשכב זכור׳. דאין לפרש מזומן לזנות עם אשה, דלשון ״קדש״ מזומן, ולא יתכן זה רק בנשכב, אבל בשוכב לא שייך זמון, שאין מזומן כל שעה, [ד]⁠אם אין קשוי ותאוה לא יוכל לבעול, והכתוב אומר ״קדש״, דמשמע מזומן לזנות כל שעה, לכך מוקמינן מזומן למשכב זכר. ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד ע״ב) אזהרה לנשכב מנין, תלמוד לומר ״לא יהיה קדש מבני ישראל״, ואומר (מ״א יד, כד) ״וגם קדש היה בארץ״. והכי פירושו, תלמוד לומר ״לא יהיה קדש״, ואין ״קדש״ רק מזומן, וזה שייך בנשכב דוקא, כדלעיל. ומייתי עוד ראיה, דכתיב ״וגם קדש היה בארץ״, ושם כתיב בקרא ״תועבה״, ואם כן ״לא יהיה קדש״ גם כן תועבה הוא, והיינו משכב זכור, דכתיב (ראו ויקרא כ, יג) ״ואיש אשר ישכב את זכר תועבה עשו״. ולשוכב לא אתא, דהא כבר כתיב (ויקרא יח, כב) ״ואת זכר לא תשכב״, אם כן קרא אתא לנשכב (כ״ה ברא״ם):
ומה שהקשה הרמב״ן, דאם כן למה יזהיר על הקדש שהוא מזומן, שאפילו בהצנע ובחדרי חדרים יש בו כרת וסקילה. דזה אין קשיא, דמשום קדשה כתיב ״לא יהיה קדש״, אבל עיקר איסור זה אינו משום שהוא מזומן, דהא בודאי אפילו בהסתר ובחדרי חדרים יש בו סקילה. וכתב ״קדש״ לישנא דכתב גבי ״קדשה״, וזה נמצא הרבה. ועוד דלא קשיא, כמו שנתבאר לקמן
:ואונקלוס שתרגם ״לא תהיה קדשה״ ׳לא תהא אתתא לגבר עבד וכו׳⁠ ⁠׳, סובר הוא, שכיון שכתב ״לא יהיה קדש״, דווקא במזומן לזנות איירי קרא, ואם נפרש מזומן למשכב זכור – זה אסור בלאו הכי, דאפילו בחדרי חדרים יש בו סקילה, ולפיכך תרגם שלא תהא אשה ישראלית לעבד, שזו היא מזומנת לזנות, שהרי נשאה, וכל נשואין מזומן לשכב עמה, ואין קדושין תופסין בה (רש״י כאן). וכן לא ישא איש ישראל שפחה, דהוא מזומן לזנות, כיון שנשאה, וכל נשואין נקרא ׳מזומן לה׳, וזהו קדש המזומן לזנות. ומה שלא תרגם אונקלוס ״קדשה״ כמו קדשה דיהודה, ו״קדש״ המוכן לזנות עם הנשים, שכבר אמרנו כי לא יתכן זה גבי איש, שלא נקרא מזומן, שאין מזומן כל שעה, שאם אין תאוה – אין זנות. רק אם איש ישראל נושא שפחה, זה מזומן לזנות, שהנשואין שנשאה – זה שהוא מזומן לזנות:
אי נמי, דאין זנות בישראל, דכיון דקדושין תופסין, אין כאן זנות. דכל מקום שקדושין תופסין אין כאן זנות כלל, דלא קיימא לן כרבי אליעזר דסבר פנוי הבא על פנויה עשאה זונה (יבמות סא ע״ב). ומה שפירש רש״י ז״ל ״קדשה״ המזומנת לזנות, נראה לי שרוצה לומר שהיא מזומנת אף עם גוי ועבד שאין קדושין בו, דאין בודקת ומזנה, לכך הוא בלאו. ולפיכך ניחא ליה לאונקלוס לתרגם עיקר האיסור, דהיינו שלא תהא אשה ישראלית לעבד שאין קדושין תופסין בו. דהא אף אם נפרש כמו קדשה דיהודה, על כרחך עיקר האיסור משום שאין קדושין תופסין בו, דהיינו גוי ועבד
:והרמב״ן פירש, שהוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אשה שתשב על הדרך לזנות, ולא יניחו איש יושב למשכב זכר. והביא ראיה מספרי, דקאמר שם ״מבני ישראל״, אבל אי אתה מוזהר עליו באומות. ואם פירוש ״לא יהיה קדש״ אזהרה לנשכב, מאי ׳אבל אי אתה מוזהר עליו באומות׳, דהנשכב מן הגוי בסקילה. ועוד אומר שם (בספרי) ׳ומה קדש חמור, אתה מוזהר בישראל ולא באומות, קדשה קלה לא כל שכן׳. ואם כדברי אונקלוס, אין חילוק בין קדש ובין קדשה. דודאי מיעוטא דכתיב ״מבני ישראל״ למעוטי ׳אבל לא באומות׳, אזהרה שאין מצווין בית דין על קדשה באומות ועל קדש באומות, שהם מזומנים למשכב זכר. אבל עיקר קרא לא אתא לאזהרת בית דין, שבלאו הכי בית דין מוזהרים על כל עבירות, ולמה יזהיר בית דין על עבירה זאת ביותר שלא יניחו משכב זכר בישראל, והרי כל העריות הם מוזהרים שלא יניחו. אבל מיעוטא ד״בני ישראל״ אתא שאין מוזהרין באומות. ולכך לא קשיא קושית הרמב״ן הא דכתיב ״לא יהיה קדש מבני ישראל״, אף על גב דבחדרי חדרים נמי אסר, דלכך כתב הך לישנא, לומר דבאומות אין מוזהרין אפילו הוא מזומן לזנות. והשתא לא קשיא מידי כלל. וכן מה שהקשה (הרמב״ן) [ד]⁠לפירוש אונקלוס אין חילוק בין קדש וקדשה, גם אין זה קשיא, דאף על גב דאין חילוק בין קדש וקדשה בכאן, סוף סוף ימצא קדש חמור, דהיינו המזומן למשכב זכר, מה שלא תמצא בקדשה, ושפיר איכא קל וחומר:
שאף זו מופקרת כו׳. כלומר הואיל ואונקלוס תרגם כן, אל תשיב לי תשובה מיניה, מפני שיכולני לתרץ שגם אונקלוס סובר כמותי, שאף זו מופקרת כו׳. וכן פי׳ בסמוך כן:
For she, too, engages promiscuously, etc. Rashi is saying: Do not regard this translation of Onkelos as a difficulty against me [that I said קדשה means promiscuous], as I can answer that [Targum] Onkelos agrees with me for "she, too, engages promiscuously, etc.⁠" And Rashi explains similarly afterwards [regarding the maidservant].
לא תהיה קדשה – אזהרה לב״ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכים בעינים על דרך לזמה או שתתקן לה קובה של זנות כמנהג ארצות זרים, יושבות על הפתח בתופים ובכנורות כענין שכתוב קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה וגו׳ (ישעיה כ״ג ט״ז):
ולא יהיה קדש – כענין שכתוב וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגומר (מ״א י״ד כ״ד), כידוע מהם בארץ מצרים שעומדים על הדרך מכוסי הפנים כנשים לעשות התועבה הזאת, וישראל עם קדוש צריכין להשמר ממעשים המתועבים כאלה:
לא תהיה קדשה וגו׳ – לא אסר ולא ענש לא הפנויה שתזנה, ולא האיש הזונה עמה, כי לא היה זה מועיל, אבל צוה לצבור שישגיחו לבלתי תהיה אשה מופקרת, אבל בזכר אסר וענש גם את היחיד. והנה איסור הקדשה ראיה על איסור הזנות אע״פ שאיננו חמור כל כך כמשכב זכר. ועיקר המצוה להרבות הנישואין והבנים. והנה הזונה עם האשה אפשר שישאנה ויוליד, מה שאין כן בזכר. וטעם השמות קדשה וקדש הוא (ככתוב בנתיבות השלום) כי היה מנהג עובדי האלילים להפקיר עצמם לכבוד עצביהם, ומה שהיו מקבלין לאתנן היו מקדישים לאליליהם, ואולי נשאר שם קדשה וקדש גם למפקירים עצמם להנאתם להשתכר, בלי שיעשו זה לכבוד הגלולים, ונראה כי (כדעת תלמידי רמב״ם) חששה תורה שמא יעלה בלבם לעשות זה לכבוד אלהי ישראל, להפקיר עצמם ולהביא אתנניהם לביתו, ולפיכך הוסיפה ואסרה הבאת האתנן לבית ה׳. ועל דבר תרגום אנקלוס עיין אוהב גר נתיב כ״ט.⁠1
1. אלו דברי שד״ל באוהב גר: שבתרגום אנקלוס באה במקומות רבים תוספת לשון עם שנוי הענין בעבור כבוד האומה ואבותיה... וכן לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל: לא תהי אתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה – הוציא הכתוב מפשוטו, שלא ידמה שהיתה התועבה הזאת בישראל, ואע״פ שתרגם כפשוטו ואת זכר לא תשכב משכבי אשה (ויקרא י״ח:כ״ב), שם היא אזהרה ליחיד, וכאן מדבר על המופקר לרבים, ואין אדם מפקיר עצמו לרבים, אלא אם כן רבים נמצאים באומה אשר אורחותיהם עיקשים וחפצים בתועבה הזאת, וגנאי הדבר מאד לאומה בכללה.
לא תהיה וגו׳ – כדרך ש״קדוש״ מורה על התמסרות גמורה לטוב המוסרי, כך ״קדש״ מורה על התמסרות לרע המוסרי. כעין זה מצאנו בשורש ״כבד״: בעוד ש״כבוד״ הוא רישומו של תוכן רוחני מוסרי, הרי ש״כבד״ הוא רישומו של תוכן חומרי פיזי (השווה פירוש, בראשית ב, ג). כל יחסי אישות שלא התקדשו על ידי קידושין הם בגדר זנות; לפיכך גם נישואים מדומים של איש ואישה שאין קידושין תופסים בהם אינם אלא זנות. זו הסיבה שאונקלוס מתרגם את תיבות ״קדשה״ ו״קדש״ על ידי דוגמאות מוחשיות כגון ״אתתא מבנת ישראל לגבר עבד״ ו״גברא מבני ישראל אתתא אמא״.
לשון פסוקנו דורשת מבני ישראל אותה דרגת צניעות שנדרשת מבנות ישראל. היא רואה את שמירתה של צניעות כזאת כאישור לשמו הטוב של העם היהודי. ״מבני ישראל״, ״מבנות ישראל״ – שמות אלו יעמדו בטהרתם בכל עת וזמן מכל שמץ של זנות.
כך אומרים חז״ל (סנהדרין פב.): ״⁠ ⁠׳כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה׳⁠ ⁠׳ (מלאכי ב, יא) זו זונה, וכן הוא אומר ׳לא יהיה קדש׳⁠ ⁠⁠״. ופירש רש״י ״קדש מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות, קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מחלל קדושתו״, ע״ש.
[קכז] לא תהיה קדשה ע׳ רש״י וז״ל הרמב״ן (בדלוג קצת) והנה אם הלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת ויזהיר בהיותה מקודשת ומזומנת לזנות א״כ אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי הלאוין, וכן הקדש למה יזכיר בהיותו קדש ומזומן, אפי׳ הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב״ד, ועוד שהי׳ ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש, כי מבנות ישראל ומבני ישראל משמע כאלו בעם אחר ידבר, והנראה בעיני בלאו הזה שהוא אזהרה לב״ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זונות כו׳ וכן יזהיר לב״ד על הקדש, וע״ד הפשט אפי׳ שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה או שישב בעינים על הדרך הזהירם לב״ד, ויראה לי שכן דעת אונקלוס אבל צירף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נשואין מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל שאין לו בה קדושין והיא עמו כאשה עם בעלה א״כ היא קדשה לעיני השמש, וראיתי בספרי לא תהיה קדשה מבנות ישראל אין אתה מוזהר עליה באומות, ולא יהיה קדש מבני ישראל אין אתה מוזהר עליו באומות שהיה בדין כו׳, ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אונקלוס, שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה, ועוד מה זה שאומרים אין אתה מוזהר עליו באומות. וכן אם היה מדרשם בקדש לזכר הנשכב כמדרשו של ר׳ ישמעאל במס׳ סנהדרין גם בזה לא יתכן שיאמרו אי אתה מוזהר עליו באומות, שהנשכב מן הכותים בסקילה היא, אבל נראה שדעת הבריי׳ הזו כענין שהזכרנו. יזהיר לב״ד שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות כי שם תנאפנה מאיסורי ביאות קרובים ורחוקים כו׳, וכן יזהיר לב״ד על המזומן היות נשכב מן הזכרים כענין שכתוב וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים, ומלבד האזהרה בעושי עבירה יזהיר כאן לב״ד שלא יניחו להיות קדש בעינים על הדרך כו׳ ודרשו בבריי׳ הזו שאין אנו מוזהרין באחרים זולתנו אם יעשו עם רעיהם כן שלא הוזהרנו אנחנו בכותים אלא בענין ע״ז בלבד כו׳ עכ״ל. וע״פ זה יתפרש דברי הספרי כאן שמקשה שנלמוד אזהרה שלא יהיה קדש בבני ישראל שהוא איסור סקילה מק״ו מקדשה שאינה רק איסור לאו, וכן שלא יהיו הב״ד מצווים על קדשה כנענית מק״ו מקדש שמעט בו כנעני, ע״כ אמר דקדשה נצרך לגופי׳ דלא הוי ידעי׳ מקדש. וקדש כתיב בשביל למעט כנעני. [ויש להקשות דא״כ למה נצרך לכתוב מבנות ישראל למעט כנענית הא אתא בק״ו מקדש. וי״ל בדוחק דאיידי דכתב קדשה כתב ג״כ מבנות ישראל. ועוד י״ל דאלו היה כתיב קדשה ולא היה ממעט כנענית ה״א מדסתם הכתוב מוזהרים אף בכנענית ואין ללמוד מק״ו דקדש דחמיר דשאני קדש דלא ממשיך אבל קדשה דממשיכה מוזהרים אף בכנענית. והא דאמר הספרי שהייתי לומד בק״ו זה דוקא כשלא היה נכתב קדשה כלל. אבל אם היה כתוב קדשה סתם הייתי אומר כנ״ל]:
ולא יהיה קדש: פירש רש״י ׳מזומן למשכב זכור׳1. וכבר הקשה הרמב״ן על זה2. ובאמת הא דאיתא בגמרא סנהדרין (נד,ב) שאזהרה על משכב זכור למדנו מהאי קרא3, אינו אלא שמרומז גם זה כאן4, אבל אינו עיקר המקרא, אלא כמו שכתב הרמב״ן נשואין עם עבד ושפחה שאין לו בהם קדושין. אבל5 לפי זה הטעם משום שאינן בקדושין הוא הדין נשואין עם עובד כוכבים ועובדת כוכבים שאין קדושין תופסין בהם6. ובאמת אין בהם7 אזהרה אלא משום ״פן יסיר מאחרי״ כמבואר לעיל (ז, ג-ד), וזה הטעם לא שייך בשפחה שמשועבדת לו, וכן ישראלית לעבד לא שייך החשש כל כך שיסיר העבד את בניו מאחרי ה׳. אבל נגד זה, לאו ד״לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש״ מיוחד רק בשפחה ועבד משום פריצות בביאה, ולא בעובד כוכבים ועובדת כוכבים, והיינו משום שאין בהם הפקרות בביאה כמו עבדים שמרבים זמה, כדאיתא בפסחים (קיג,ב) ׳חמשה דברים צוה כנען את בניו׳ וכו׳8, ושפחות דפריצא ושכיחא טובא, כדאיתא בגיטין פרק א׳ (יג,א)⁠9, ומשום הכי נקראו ״קדש וקדשה״.⁠10 {ולפי זה הפירוש מבואר שנשיאת אשה ישראלית לעבד, וישראל לשפחה11, אסור מהתורה, והכי מבואר בחולין (קיד,ב), יעו״ש12. אבל דעת הרמב״ם אינו כן, ופירוש ״קדשה וקדש״ – מופקר לזנות13, ואין כאן מקום}.
1. וב״קדשה״ פירש ׳מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות׳.
2. ומסכם: והרואה בעיני בלאו זה, כי הוא אזהרה לבית דין, שלא יניחו לאחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים... וכן יזהיר לבית דין על ה״קדש״... ויראה לי כי כן דעת אונקלוס (שאין מדובר על מזומנים לזנות דוקא כמו שפירש רש״י). אבל צירף (אונקלוס) לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נישואין (ולא דרך זנות), מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל שאין לו בה קידושין, והיא עמו כאשה עם בעלה, אם כן היא ״קדשה״ לעיני השמש... (עכ״ל).
3. הרי זו אזהרה לנשכב עם הזכר, דכתיב הכא... וכתיב התם (מלכים א יד,כד) ״וגם קדש היה בארץ, עשו ככל התועבות הגויים וגו׳⁠ ⁠⁠״.
4. עיין ׳תורה תמימה׳ באריכות, שם מסיים: ... דרשה זו כמו שכתבתי אינה אלא רמז ואסמכתא... ולא נתבאר למה תפס רש״י בפסוק זה לפרש... מזומן למשכב זכור...
5. כנעניים.
6. שואל רבינו.
7. בגויים, לעומת עבד כנעני או שפחה כנענית.
8. ׳אהבו זה את זה, אהבו את הגזל, אהבו את הזימה, שנאו את אדוניכם, אל תדברו אמת׳.
9. ׳עבדא בהפקירא ניחא ליה – זילא ליה, שכיחא ליה, פריצא ליה.
10. ועיין בכל זה בספר ׳שערי אהרן׳ על-אתר.
11. אע״פ שגם בזה וגם בזו הקידושין אינם תופסים.
12. משום דאיכא למימר, עבד בן שפחה (כנענית) אחי משוחררת (אחותו מאמו נשתחררה והיא בת חורין לכל דבר) יוכיח שאסור פרי עם פרי (העבד שהוא פרי האם השפחה אסור לבוא על אחותו המשוחררת, שאף היא ״פרי״ האם השפחה), (עכ״ל). הרי שביאת עבד כנעני בישראלית בת חורין אסורה.
13. הלכות אישות (א,ד): קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא – נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך, וזו היא הנקראת ״קדשה״. משניתנה תורה – נאסרה הקדשה, שנאמר ״לא תהיה קדשה מבנות ישראל״. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין – לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה (עכ״ל). ועיין שם בראב״ד הטוען כי אין איסור ״קדשה״ אלא אצל מי שמפקירה את עצמה לכל אדם, ואילו המייחדת את עצמה לאיש מסוים בלא קידושין יש לה דין ״פילגש״ האמורה בתורה, ועיין עוד ברמב״ם הלכות נערה בתולה (ב,יז), וכן הלכות איסורי ביאה (יב,יג).
קדשה – לא כל זונה תקרא קדשה, רק המקדשת אתננה לאלילים ומפקרת עצמה לעבודתם, ויהודה חשבה כזונה {בראשית ל״ח:ט״ו} ובא עליה לשם זנות ולא לשם ע״א, אבל אח״כ בשלחו לה את גדי העזים, בוש חירה רעהו לשאול איה הזונה ושאל עליה איה הקדשה {בראשית ל״ח:כ״א), כדי שאנשי המקום יאמרו שלא להשביע יצרו בא עליה רק לעבודת אלילי הארץ.
פשוטו של מקרא הוא כפירוש רש״י, האומר ש״קדשה״ פירושו מקודשת לזנות, וכן ״קדש״ מזומן למשכב זכור. את הכינוי הזה אפשר לפרש כדעת הפרשנים החדשים, כי אצל אומות העולם היו רגילים להפקיר עצמם לזנות לשם עבודה זרה.
הרמב״ן מפרש, שמכאן אזהרה לבית דין שישגיחו על כך שלא יהיו קדשה וקדש בישראל. ומה שכתוב ״מבנות ישראל... מבני ישראל״, בא לומר, שלא הוזהרו בית דין להשגיח אלא על ישראל, ולא על האומות (השוה ספרי ורמב״ן). אמנם בספרי פרשת קדושים פרק ט, סימן יד (השוה מכילתא במדרש תנאים כאן) מוכח, שדרשה זאת אתיא אליבא דרבי ישמעאל (השוה גם סנהדרין נ״ד:).
לעומת זאת רבי עקיבא לומד איסור מזומן למשכב זכור מויקרא י״ח:כ״ב, כי הוא מפרש ״לא תשכב״ כמו ״לא תישכב״ (שי״ן קמוצה, כ״ף רפויה צרויה) בלשון נפעל (השוה מלבי״ם שם). על כן נראים הדברים, שרבי עקיבא לומד גם איסור המזומנת לזנות מפסוק אחר, דהיינו מויקרא י״ט:כ״ט, כמו שאמרו בספרי שם (קדושים פרק ז סימן א׳) שהכתוב ההוא מדבר במוסרת עצמה שלא לשם אישות (אולם מצינו לרבי עקיבא שדורש את הכתוב ההוא בסנהדרין עוד במדרש אגדה).
בכך נבין את כוונתו של תרגום אונקלוס, שמכאן אזהרה לבת ישראל שלא תנשא לעבד ולבר ישראל שלא ישא שפחה (השוה יוסף בן מתתיהו, ד׳:כ״ג, המצרף את שני הפירושים). נראה שכך היה מפרש רבי עקיבא את הכתוב שלנו (השוה רש״י כאן ולקידושין ס״ט.). רשב״ם וראב״ע פירשו קדש בענין אחר (השוה גם רש״י לסנהדרין פ״ב.).
לא תהיה קדשה כו׳ לא תביא אתנן זונה כו׳ – שכן היה מנהגי העו״ג הקדמונים שהקדשות לכפר עון הניאוף והדם אשר בידיהם הקריבו האתנן לאליליהם לכפר להם ונרצה עונם, לכן יאמר הכתוב מעשה הקדשות והקרבת קרבן כזה פיגול הוא לא ירצה, וע״ז אומר כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם מעשה הקדשה והקרבת זו, וע״ז קאי שניהם, ופשוט לפי הפשט.
ספרי: אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות מנין ת״ל כי תועבת מ״מ. כן גריס הגר״א. וכונתו דבכולהו עריות כתיב כי את כל התועבות האל עשו כו׳ וכיו״ב דרשו בתמורה דף כ״ט עיי״ש. ולפי הגירסא שלפנינו אתנן מ״מ נ״ל משום דלא תביא אתנן משמע אתנן שניתן לך אי את מביא, וזהו אתנן זכר דלנקבה בנוכח הלשון תביאי וכמו הביאי הבריה, ועיין תמורה שם. ושיטת הרמב״ם דכל שנותן לה מחמת ביאה אסורה הוי אתנן, אבל אם בא על הזונה ביאה מותרת רק שנעשית זונה מכבר אין זה אתנן זונה, ולא דמי לכהן ששם קפיד רחמנא שלא יקח אשה שהיא זונה אבל כאן קפיד רחמנא שלא יהא שכר ביאה חסורה, וראיה דכהן שנשא משוחררת פירשו רבנן קדמאי שלוקה משום זונה, וכן פסק רבינו פרק ח״י ה״ג וא״כ כיון דזונה היא בלא סיבת האיסור, א״כ כאן אם נימא דאתנן זונה אף דבא בהיתר על הזונה ג״כ אתנן הוא, מאי פריך שפחה לעבד משרי שריא ואמאי הוי אתנן זונה, הא זונה הואי וכי בא עליה בהיתר מאי הוי, וע״כ דוקא ביאת איסור הוי אתנן זונה. ולשיטת הסוברים דמשום מזרע ישראל אסור במשוחררת אין ראיה. ונ״ל אעפ״י דשיטת רבינו דכל חייבי לאוין אינו לוקה עד שיקדש ויבעול, בכ״ז על ביאה לחודא הוי אתנן זונה, ואכמ״ל מה שהסוגיא מבוארת לדעתו.
מבנות ישראל – בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענית, וכן מבני ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענים1. (שם)
ולא יהיה קדש – הרי זו אזהרה לנשכב עם הזכר דכתיב הכא ולא יהיה קדש וכתיב התם (מלכים א י״ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגו׳.⁠2 (סנהדרין נ״ד:)
1. באור הדברים, כי לפי פשטות הענין כונת אזהרת פסוק זה שלא יהיו בני ובנות ישראל מזומנים לזימה לישב בבתי פריצות וכדומה, ויתכן שאזהרה כוללת זו חלה על הב״ד שלא יניחו להזמנת פריצות כזו, ואחרי שדבר ידוע הוא שהקב״ה שונא זימה וכמ״ש בלעם אלהיהם של אלו שונא זימה הוא (סנהדרין ק״ו.), לכן הו״א שבזמן שיד ישראל תקיפה הם מוזהרים גם על כנענים שלא יהיו בהם קדשים וקדשות, על זה אמר בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנעניות וכו׳.

והנה אונקלוס תרגם פסוק זה לא תהא אתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, וכבר דברו הרבה מפרשים ראשונים ואחרונים מחידוש תרגום זה, וגם הרמב״ם הביאו (פ״ב הי״ג מאס״ב), אכן כולם לא העירו מה הכריחו לאונקלוס לתרגומו זה כאן, ואפשר ליישב דמדייק הלשון תהיה, שבכ״מ שבא לשון כזה בעניני אישות מורה על הוית קדושין, כנודע פעמים אין מספר בפסוק ובתלמוד [וע״ל בפ׳ והיתה לאיש אחר], והנה אמרו בכ״מ בגמרא דעבדים ושפחות פרוצים בזימה וכמ״ש בפסחים קי״ב ב׳ שצווה כנען את בניו אהבו את הזימה, לכן צוה הכתוב שלא ידבקו בהם בני ובנות ישראל כדי שלא ילמדו ממעשיהם, ותאר הכתוב ענין זה בלשון קדש וקדשה עפ״י דרכם ותכונתם של אלו, ודו״ק.
2. וקדש הוא לשון זנות דכתיב כתועבת הגוים, ומשכב זכר תועבה היא, וילפינן מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה, והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב (פ׳ קדושים) אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם, מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע וכו׳, וכ״מ בירושלמי סנהדרין פ״ז ה״ז בקצור לשון, את למד קדש מקדש ותועבה מתועבה, והבאור כמש״כ, ואמנם כל זה הוא רק לדעת ר׳ ישמעאל, אבל לדעת ר׳ עקיבא ילפינן אזהרה לנשכב עם הזכר מדרשה אחרת מפ׳ דפ׳ קדושים ואת זכר לא תשכב, כמבואר לפנינו שם. ופשוט דדרשה זו שלפנינו אינה אלא רמז ואסמכתא דפשטות כונת הכתוב שלא יהיה איש או אשה מזומנים לזנות בבתי פריצות וכדומה, כמש״כ לעיל, ולא נתבאר למה תפס רש״י בפסוק זה לפרש ולא יהיה קדש מזומן למשכב זכר, אחרי דדרשה זו כמש״כ אינה אלא אסמכתא ורמז בעלמא, ואפשר לומר דס״ל לרש״י דבהכרח צריך לפרש כן, משום דבאיש לא שייך כל כך זימון לזנות כמו באשה אם לא למשכב זכור.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144