Devarim 23 – דברים כג‏ – Mikraot Gedolot

שלא יהיה דבר רע במחנה – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ששכחן י״א

שלא יהרהר אדם ביום – סמ״ק כ״ד

[פיסקא רנד]

כי תצא מחנה על איביך – כשתהא יוצא הוי יוצא במחנה.

על איביך – כנגד אויביך אתה נלחם.

ונשמרת מכל דבר רע – שומע אני בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה אין לי אלא ערוה מנין לרבות עבודה זרה ושפיכת דמים וקללת השם תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע, אי ונשמרת יכול בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה כך כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה.

כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע.

דבר אחר: ונשמרת, הזהר שלא תהרהר בעבירה ותבא לידי קרי.

[Piska 254]

"When you go out, an encampment against your enemies, then you shall guard yourself against every evil thing.⁠" "when you go out, an encampment": When you go out, go out in an encampment (i.e., en masse).

"against your enemies": (Keep it in mind that you are going out) against your enemies, (and act accordingly).

"then you shall guard yourself against every evil thing": I might think that this refers to (the need for circumspection vis-à-vis) cleanliness, uncleanliness, and tithes; it is, therefore, written (Ibid. 15) "and He shall not see in you a thing of nakedness" (ervah). This tells me only of "ervah.⁠" Whence is included (in the need for circumspection) idolatry, bloodshed, and blasphemy? From "then you shall guard yourself against every evil thing.⁠" Just as "ervah" is distinct in that it is something for which the Canaanites were exiled and because of which the Shechinah is removed, so, all such things (are included).

"evil thing" ("davar") includes even slander ("dibbur ra").

[End of Piska]

כי תצא מחנה איביך במלחמה חובה הכת׳ מדבר:

אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינה כת׳ כי תצא מח׳ על אי׳ ונשמ׳ מכל דבר רע ואם אינו יוצא אינו נשמר אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה:

ונשמרת מכל דבר רע אם בקשת להשתמר מכל דבר רע אל תסתכל באשה נאה ואפלו פנויה באשת איש ואפלו מכוערה ולא בבגדי צבע אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בשעה שמזדקקין זה לזה מפני שמלאך עומד מלמעלן ומלמטן וחרבו שלופה בידו:

ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה שנ׳ כי יהיה בך איש אשר לא טה׳ מק׳ לי׳:

ד״א ונשמ׳ מכל דבר רע מכל דבר שגלו עליו כנענים שהוא מסלק את השכינה ואף מלשון הרע:

אֲרֵי תִפּוֹק מַשְׁרִיתָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ וְתִסְתְּמַר מִכֹּל מִדָּעַם בִּישׁ.

When you goest forth a host against your enemies, then beware of every wicked thing.

ארום תפקון מישרי^א על בעלי דבביכון ותזדהרון מכל מילה בישה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מישרי״) גם נוסח חילופי: ״לסדרי קרבה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מילה בישה״) גם נוסח חילופי: ״פתגם ביש״.

ארום תפקון משרויין על בעלי דבביכון ותסתמרון מכל פיתגם דביש מפולחנא נוכריא וגילוי ערייתא ושדיות אדם זכאי.

When you go forth in hosts against your enemies, beware of every evil thing, of strange worship, the exposure of the shame, and the shedding of innocent blood.

[ג] כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע – שֶׁלֹּא יְהֵא בָּכֶם שׁוּם לֵיצָנוּת, שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חִיּוּב. מִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִיִּפְתָּח. מַה כְּתִיב בּוֹ, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה (שופטים י״א:א׳). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: זוֹנָה וַדַּאי. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה בּוֹ שׁוּם שֶׁל לֵיצָנוּת, נָפְלוּ בּוֹ כָּל הָאֻכְלוֹסִין. לְכָךְ כְּתִיב: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. וְכֵן כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר וְגוֹ׳ (דברים כ״ג:י״א), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְמְאוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ (ישעיהו ל׳:כ״ב).

[Siman 3] “When a camp goes out against your enemies, you shall beware of everything evil” (Devarim 23:10). There should be no levity among you so that you do not incur any liability. From whom should you learn? From Yiftach. What is written about him? “…and he was the son of a harlot…” (Shoftim 11:1) Rabban Shimon ben Gamliel said that she brought her sister-wife into her house, and our Rabbis say that she was really a harlot; and because there was some levity in him all of the people fell upon him. Therefore it is written “you shall beware of everything evil" and “If there is among you a man who is unclean…” These are Israel who became impure through idolatry, as it says “…scatter them afar like a menstruant; 'Go out,' say to it.” (Yeshayahu 30:22)

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ – כְּשֶׁתְּהֵא יוֹצֵא הֱוֵי יוֹצֵא בְּמַחֲנֶה. עַל אֹיְבֶיךָ, כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ אַתָּה נִלְחָם. וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. יָכוֹל בִּטְהָרוֹת וּבְטֻמְּאוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֶרְוָה״, אֵין לִי אֶלָּא עֶרְוָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְקִלְּלַת הַשֵּׁם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״. אִי ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר״ יָכוֹל בִּטְהָרוֹת וּבְטֻמְּאוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֶרְוָה״ מָה עֶרְוָה מְיֻחֶדֶת מַעֲשֶׂה שֶׁגָּלוּ בָּהּ כְּנַעֲנִיִּים [וּמְסַלֵּק הַשְׁכִינָה] כָּךְ כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁגָּלוּ בָּהּ כְּנַעֲנִיִּים, מְסַלֵּק שְׁכִינָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר דָּבָר, אַף עַל לָשׁוֹן הָרָע.

כַּמָּה קָשֶׁה לָשׁוֹן הָרָע, מָשָׁל לִנְכֵה רַגְלַיִם שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ אֶת הַמְּדִינָה, אָמְרוּ אִלּוּ הָיָה שָׁלֵם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כָּךְ הַלָּשׁוֹן מְחֻתָּךְ וּמֻנָּח בְּתוֹךְ הַפֶּה וְהוּא מַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם, לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לְכֶלֶב שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת וְחָבוּשׁ וְנָתוּן לִפְנִים מִשְּׁלֹשָׁה בָּתִּים וְהוּא מְנַבֵּחַ וְכָל הָעָם מִתְיָּרְאִים מִמֶּנּוּ, אִלּוּ הָיָה בַּחוּץ מֶה הָיָה עוֹשֶׂה, כָּךְ לָשׁוֹן הָרָע נָתוּן לִפְנִים מִן הַפֶּה, וְלִפְנִים מִן הַשְּׂפָתַיִם, וּמַכֶּה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, אִלּוּ הָיָה בַּחוּץ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל צָרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיכֶם אֲנִי יָכוֹל לְהַצִּיל אֶתְכֶם, אֲבָל בְּלָשׁוֹן הָרָע הַטְמֵן עַצְמְךָ וְאֵין אַתָּה מַפְסִיד. מָשָׁל לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב אֶחָד בֶּן כְּפָר, הָלַךְ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ וְהָיָה שָׁם כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְהָיָה נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמַר אוֹתוֹ עָשִׁיר לְאוֹהֲבוֹ בְּנִי אִם אַתָּה חַיָּב לְאָדָם אֲנִי פּוֹרֵעַ וְאַל תִּתְחַבֵּא מִּמֶּנּוּ, אֲבָל אִם רָאִיתָ אוֹתוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה, מִמֶּנּוּ תִּתְחַבֵּא שֶׁאִם נוֹשֶׁכְךָ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא (איוב ה׳:י״ט-כ״א) ״בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָ וְגוֹ׳ וְּבְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן ״לֹא יָבֹא מַמְזֶר לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי״, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא בַּקָּהָל לֹא יֵצֵא לַמִּלְחָמָה. אָמַר לָהֶם הֱווּ זְהִירִין שֶׁלֹּא יֵצְאוּ עִמָּכֶם בְּנֵי אָדָם שְׁיֵּשׁ בְּיָדָם עֲבֵירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״. אַזְהָרָה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע מִ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ (כָּתוּב לְעֵיל).

וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע – שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִלּוּ פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲפִלּוּ מְכֹעֶרֶת, וְלֹא בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה וְלֹא [בַּחֲמוֹר] וַחֲמוֹרָה וְלֹא [בַּחֲזִיר] וַחֲזִירָה וְלֹא בְּעוֹפוֹת בְּשָׁעָה שֶׁנִזְקָּקִין זֶה לְזֶה וַאֲפִילוּ מְלֹא עֵינַיִם כְמַלְאַךְ הַמְּוֶת אָמְרוּ עָלָיו עַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁכֻּלּוֹ מְלֹא עֵינַיִם, בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל חוֹלֶה עוֹמֵד עַל מֵרָאשׁוֹתָיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְטִפָּה שֶׁל מָרָה תְּלוּיָה בּוֹ כֵּיוָן שֶׁהַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ מִזְדַּעְזֵעַ וּפוֹתֵחַ פִּיו וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, מִמֶּנָּה מֵת, מִמֶּנָּה מַסְרִיחַ, מִמֶּנָּה פָּנָיו מוֹרִיקוֹת. וְלֹא בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וַאֲפִלּוּ שְׁטוּחִין עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל, אָמַר רַב פַּפָּא וּבְמַכִּיר אֶת בַּעֲלֵיהָ, דַּיְקָא נַמִּי דְּקָתָנֵי וְלֹא בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה וְלֹא קְתָנֵי וְלֹא בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין. מִמֶּנָּה מֵת, לֵימָא פְּלִיגָא אַדְּאֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: אָמַר לִי מַלְאַךְ הַמָּוֶּת אִי לָאו דְּחַיְישִׁנָא לְיקָרָא דִּבְרַיְיתָא הֲוָה פְּרַעְנָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה כִּבְהֵמָה, דִּילְמָא הַהוּא טִפָּה מְחַתְּכָה לְהוּ לְסִימָנִין. וּמִמֶּנָּה מַסְרִיחַ, מְסַיֵּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בַּר כַּהֲנָא דְּאָמַר אָמְרֵי בֵּי רַב הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ מֵתוֹ יַהַפְכֶנּוּ עַל פָּנָיו. תָּנוּ רַבָּנָן ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״. שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבוֹא לִידֵי קְרִי בַּלַּיְלָה, מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, תּוֹרָה מְבִיאָה [לִידֵי זְהִירוּת, זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיוּת, נְקִיוּת מְבִיאָה] לִידֵי פְּרִישׁוּת, פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֲרָה מְבִיאָה לִידֵי (חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי) קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, יִרְאַת חֵטְא (מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת) מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶש, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וַחֲסִידוּת גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ״ט:כ׳) ״אָז דִּבַּרְתָּ בֶּחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס״א:א׳) ״רוּחַ ה׳ עָלַי יַעַן מָשַׁח ה׳ אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים״, לְבַשֵּׂר חֲסִידִים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן.

כִּֽי⁠־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל⁠־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, כָּתוּב (ויקרא ב) והתקדשתם והייתם קדשים. מי שמקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. ומי שמטמא את עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מקדשים אותו מלמעלה - נאה, שהרי קדשת רבונו שורה עליו, אבל מטמאים אותו מאיזה מקום? ואם תאמר מלמעלה, וכי טמאה שורה מלמעלה?

בכל מעשה שלמטה מתעורר מעשה שלמעלה

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה. אִם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה בִּקְדֻשָּׁה, מִתְעוֹרֶרֶת קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה, וּבָאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וּמִתְקַדֵּשׁ בָּהּ. וְאִם הוּא מִטַּמֵּא לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ טֻמְאָה מִלְמַעְלָה, וּבָאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וְנִטְמָא בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר תָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה. שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ טוֹב וָרָע, קְדֻשָּׁה וְטֻמְאָה, שֶׁאֵין לָהֶם עִקָּר וְשֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה, וּבַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה. מַה שֶׁתָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה, בְּמַעֲשֶׂה מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה וְנַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. וּמַה שֶּׁתָּלוּי בִּדְבָרִים, בִּדְבָרִים. כְּשֶׁנִּגְזַר בַּדָּבָר, מִתְעוֹרֵר כָּךְ לְמַעְלָה.

וְאִם תֹּאמַר, מָה הַדָּבָר מְעוֹרֵר? אֶלָּא כָּךְ כָּתוּב, (ישעיה נח) וְדַבֵּר דָּבָר. אוֹתוֹ הַדָּבָר מְעוֹרֵר דָּבָר אַחֵר לְמַעְלָה שֶׁנִּקְרָא דָבָר. (הושע א) דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה. (שמואל א ג) וּדְבַר ה׳ הָיָה יָקָר. (תהלים לג) בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ.

שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, אוֹתוֹ הַדָּבָר עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים עַד שֶׁעוֹלֶה (שמתישב) בִּמְקוֹמוֹ וּמְעוֹרֵר אֶת מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר, אִם טוֹב - טוֹב, וְאִם רַע - רַע. וְעַל זֶה כָּתוּב, (דברים כג) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע.

(זהר ויקרא דף לא.)

כִּֽי⁠־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל⁠־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע

כל מעשי האדם שיהיו לשם הקדוש ב״ה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּכָל מַעֲשֵׂי הָאָדָם צָרִיךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. מַה זֶּה לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ? לְהַזְכִּיר בְּפִיו אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ עַל כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁהַכֹּל הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא יִשְׁרֶה עָלָיו הַסִטְרָא אַחֲרָא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָּמִיד מְזֻמָּן לִבְנֵי הָאָדָם וְיָכוֹל לִשְׁרוֹת עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

מהאי טעמא השתי או הערב נטמא

וְעַל כֵּן, הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב הָיָה נִטְמָא, וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וּמַה בָּזֶה כָּךְ - מִי שֶׁמַּפְקִיד דְּבָרָיו לַסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא צָרִיךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, (דברים כב) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע.

(זהר ויקרא דף נב.)

ואד׳א כ׳רג׳ת פי עסכר עלי אעדאיך פאחתרז פצ׳לא מן כל אמר קביח לה

וכאשר תצא במחנה על אויביך, הישמר במיוחד מכל דבר המגונה לו.

כי תצא מחנה,⁠^א ונשמרת – שהסטן^ב מקטרג בשעת הסכנה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״שהשטן״.

כי תצא וגו' ונשמרת WHEN [THE HOST] GOES FORTH [AGAINST YOUR ENEMIES], THEN KEEP YOU [FROM EVERY EVIL THING] – because Satan accuses men in time of danger (Jerusalem Talmud Shabbat 2:6; Tanchuma Vayigash 1 on Bereshit 42:4; cf. Rashi on that verse and our Note thereon).

פס׳: כי תצא מחנה על אויביך – כשתהא יוצא במחנה על אויביך. כנגד אויביך אתה נלחם.

ונשמרת מכל דבר רע – אפילו לשון הרע. ת״ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם (אפילו דבר) ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. א״ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשים טובים. ומעשים טובים לידי זהירות. וזהירות לידי זריזות. זריזות לידי נקיות. נקיות לידי פרישות, פרישות לידי טהרה. טהרה לידי קדושה, קדושה לידי ענוה. ענוה לידי יראת חטא. יראת חטא לידי חסידות. חסידות לידי רוח הקדש. רוח הקדש לידי תחיית המתים. וענוה יותר מכלם שנא׳ (ישעיהו ס״א:א׳) רוח ה׳ אלהים עלי יען משח ה׳ אותי ¹לבשר ענוים דברי ר׳ יהושע בן לוי:

1. לבשר ענוים. חסידים לא נאמר אלא ענוים מכאן שענוה גדולה מכלם:

כי תצא מחנה – זהו המחנה שיצא על האויב, ושם הארון. והוא מחנה קטן, ואיננו המחנה הגדול, כי שם מחיצות עשויות,⁠¹ ובצאתם אל המלחמה, הם קרובים סביבות הארון, וברור כי טמא מקרה משחית.

ונסמכה זאת הפרשה בעבור מלחמת מדין, שהזכיר דבר בלעם, כי צוררים הם בעבור אחותם (במדבר כ״ה:י״ח), והארון היה עם המחנה שיצא על מדין (במדבר ל״א:ו׳).

מכל דבר רע – לנפש ולגוף, הקרי.

1. בדומה פירש ראב״ע במדבר ה׳:ב׳.

WHEN THOU GOEST FORTH IN CAMP. The reference is to a camp which goes out to fight the enemy accompanied by the ark. Scripture speaks of a small camp. The Torah does not speak of the great camp,⁠¹ for this camp had built partitions.⁠² When Israel went to war they were close to and around the ark. It is clear that a person who is unclean because of a nocturnal event³ destroys his seed.⁠⁴ This section follows because of the Midianite war, for Scripture mentioned the topic of Balaam.⁠⁵ The Midianites assailed Israel because of the affair of their sister.⁠⁶ The ark was with the camp that went out to fight the Midianites.⁠⁷

FROM EVERY EVIL THING. Spiritually⁸ or physically, such as ejaculations.⁠⁹

1. The camp which comprised the entire Israelite nation.

2. Which separated the ark and the people. The reference is to the tabernacle where the ark was placed.

3. That is, he had a seminal emission. Hence he had to leave the camp.

4. Any emission of seed renders a person unclean. See Lev. 15:16-18.

5. In verses 5 and 6. In other words, this section follows because it is connected to the Midianite war which came about because of Balaam.

6. Their sister Cozbi slept with Zimri, a prince of the tribe of Simeon. Ibn Ezra does not refer only to Cozbi. He is referring to all of the Midianite women who enticed Israel to worship idols. See Num. 25:18; 31:15-18.

7. See Num. 31:6.

8. Evil thoughts.

9. Or other acts which defile the body.

ונשמרת מכל דבר רע – דבר מיאוס כדמפרש ואזיל.

ונשמרת מכל דבר רע – YOU SHALL KEEP YOURSELVES FROM EVERY EVIL THING – something disgusting, as is explained later.

כי תצא מחנה – נסמכה כאן מפני מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

כי תצא מחנה, "when you go forth in camp, etc.;⁠" this verse was written here as the punitive against Midian was mentioned which had been conducted on account of Bileam's having caused the Israelites to be seduced into sinning and 24000 had died on account of that. There was a reference to this evil prophet in verse 6 of our chapter.

ונשמרת מכל דבר רע – שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. לשון רבינו שלמה.

והנכון בענין המצוה הזאת: כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, ויגזלו ויחמסו ולא יתבוששו, אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב: ונשמרת מכל דבר רע.

ועל דרך הפשט: היא אזהרה מכל הנאסר.

ובסיפרי (ספרי דברים כ״ג:י׳): ונשמרת מכל דבר רע – שומע אני בטמאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר, תלמוד לומר: ערוה – אין לי אלא ערוה, מנין לרבות עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וקללת השם, תלמוד לומר: ונשמרת מכל דבר רע. אי ונשמרת מכל דבר רע, יכול בטמאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר,⁠^א תלמוד לומר: ערוה – מה ערוה מיוחדת, מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה, אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה. כשהוא אומר דבר – אף על לשון הרע.

וגם זה מן הטעם שפירשנו, כי מלבד האזהרות שבאו באלו העבירות החמורות, יוסיף לאו במחנה שנשמר^ב בו מכל אלו העבירות שלא תסתלק השכינה מישראל אשר שם, כאשר אמר: כי י״י אלהיך מתהלך בקרב מחניך (דברים כ״ג:ט״ו). והנה העושה העבירות הגדולות במחנה כאותם שכתוב עליהם: שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו (ירמיהו ז׳:ל׳). ועוד, שלא יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשיהם הגורמים להם שיגלו מפנינו. וזהו: ולתת אויביך לפניך (דברים כ״ג:ט״ו). והוסיפו בו לשון הרע כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקות, ויכו ביניהם מכה רבה יותר מן האויבים.

א. כן בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2 חסר: ״הכתוב מדבר״.

ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שנשמור״.

WHEN THOU GOEST FORTH IN CAMP AGAINST THINE ENEMIES, THEN THOU SHALT KEEP THEE FROM EVERY EVIL — "because Satan indicts [people] in the hour of danger.⁠" This is Rashi's language.
The correct interpretation regarding this commandment appears to me that Scripture is warning of a time when sin is rampant. The well-known custom of forces going to war is that they eat all abominable things, rob and plunder, and are not ashamed even of lewdness and all vileness. The fairest of man by nature comes to be possessed of cruelty and fury when the army advances against the enemy. Therefore, Scripture warned, then thou shalt keep thee from every evil. And by way of the simple meaning of Scripture this is an admonition against doing anything forbidden. And in the Sifre it is stated:⁠¹ "I might think that Scripture is speaking of the laws of defilements and purities and tithes. It therefore says 'ervah' [an unseemly thing, which refers to unchastity].⁠² Whence do I know to include idolatry, lewdness,⁠³ bloodshed, and blasphemy? Scripture therefore says, then thou shalt keep thee from every evil. Or perhaps the verse is speaking of defilements and purities, and tithes? It says ervah (an unseemly thing):⁠⁴ just as ervah uniquely represents a deed for which the Canaanites were driven from the Land⁵ and which removes the Divine Presence [from Israel], so all deeds for which the Canaanites were driven from the Land and which remove the Divine Presence [from Israel] are included in the admonition of this verse. When Scripture states davar [thing, but literally 'word' — then thou shalt keep thee from every evil 'davar'] it includes also 'evil talk.'" This also is included in the purport of the verse we have explained, that besides the [specific] admonitions which are stated concerning these stringent sins, he added yet a [special] prohibition to an army that we guard against any of these sins so that the Divine Presence withdraw not from the Israelites who are there, just as he said, For the Eternal thy G-d walketh in the midst of thy camp⁶ Thus he who commits any of the great sins while in the army, those about which it is written, they have set their detestable things in the house whereon My Name is called to defile it,⁠⁷ [he causes the Divine Presence to withdraw from Israel]. Moreover, [we are to avoid these sins] in order that the enemy should not overpower us because of our committing the very deeds that cause them to be driven from before us, this being the sense of the expression, and to give up thine enemies before thee.⁠⁸ The Sages [in the Sifre] added evil talk [as derived from this admonition] in order that contention should not increase among them and smite them with a very great plague, [even] more than the enemy [will inflict upon them].

1. Sifre, Ki Theitzei 254.

2. Further, (15): and that He see no 'unseemly thing' in thee.

3. "Lewdness.⁠" In our Sifre this term is not mentioned here, and rightly so, since it has already been expressly forbidden, as explained above.

4. Further, (15): and that He see no 'unseemly thing' in thee.

5. Leviticus 18:24.

6. Further, (15).

7. Jeremiah 7:30.

8. Further, (15).

ונשמרת מכל דבר רע – אזהרה זו מפני קדושת הארון, וכן מצינו במלחמת מדין שהלך הארון עמהם.

וע״ד הפשט מכל דבר רע שאסרה תורה, לפי שמחנות הכנענים בצאתם למלחמה היו משולחים לעשות כל תועבה וכל נבלה ונוהגין בעצמן הפקר בכל הדברים כלן, לכך יזהיר הכתוב מחנה ישראל שישתמרו מכל הדברים הרעים ששאר הכנעניים נוהגים בהן ואינן חוששים עליהם בשעת מלחמה. ודרשו רז״ל, מכל דבר רע אלו עריות ולשון הרע. עריות, ממה שכתוב ולא יראה בך ערות דבר, וזהו שאמר מכל דבר רע. לשון הרע הוא שאמר מכל דבר רע כלומר דבור רע, וזהו לשון הרע. ורצה הכתוב להזהיר על שתים אלה לפי שהן עבירות חמורות והשכינה מסתלקת בשבילן. ועוד דרשו רז״ל במסכת עבודה זרה, ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. וזהו שסמך לו כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש. הזכיר החכם ז״ל בכאן עשר מדות, חמש גופניות וחמש שכליות, וכלן מביאות אל העשירית שהיא רוח הקודש.

ונשמרת מכל דבר רע, "you shall guard against anything evil.⁠" This is a warning not to insult the sanctity of the Holy Ark, (which while in the Sanctuary was automatically protected against such improper behaviour by the walls of the Sanctuary). When in the camp of the soldiers during war it was not surrounded by walls shielding its sanctity (Numbers 31,6).

According to the plain meaning of the text, the words מכל דבר רע mean: "against anything which the Torah has prohibited.⁠" When the Canaanites went to war all their normal restraints against unbridled behaviour were suspended during the period of the war. They would behave in a totally irresponsible manner, The Jewish people have to be reminded that even in war, their camp is a holy camp as opposed to the Canaanites.
Our sages in Sifri 254 understand the words מכל דבר רע as directed at sexual licentiousness which is so often the mark of soldiers in war. Another meaning of דבר רע, is "using one's tongue loosely, irresponsibly, לשון הרע, badmouthing others.⁠" They derive the warning against sexual licentiousness from the words ולא יראה בך ערות דבר, the word דבר being an allusion to that verse 15. The connection with לשון הרע is based on the word רע in our verse. Instead of דבר רע, assume the spelling would have been dibbur ra, "wicked talk.⁠" The reason this verse warns specifically against these two sins is that each one is an extremely serious sin and the Presence of God, the Shechinah is apt to withdraw from the camp on its account.
Our sages in Avodah Zarah 20 also comment that the wording of that line suggests that one should not have sinful (lewd) thoughts by day which would result in one's having nocturnal emissions of semen during one's sleep. This is why the next verse discusses such an occurrence and the need to purify oneself as a result.
Rabbi Pinchas ben Yair (the epitome of piety) derives from the sequence of our verses here that care not to violate a negative commandment will lead to a person becoming eager in striving to fulfill positive commandments. This is turn will lead to one becoming ritually pure of body. The next stage of one's spiritual ascent will be פרישות, suppression of sinful thoughts. This in turn will lead to a state of purity of spirit followed by the attainment of a level of sanctity. Having attained that level one will graduate to יראת חטא, an abhorrence of sin, which in turn will lead to the virtue of humility. Once a person has acquired this virtue he will progress to the virtue of piety which in turn will enable him to acquire holy spirit. In the foregoing the venerable Rabbi listed ten virtues, five of which involving one's body, the other five involving one's spirit, one's mind. All of them are leading up to the tenth attribute, i.e. holy spirit.

כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע – וכי אם לא היו יוצאים למלחמה לא היו נשמרים מדבר רע אלא ה״ק שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וצריכים יותר שישמור ולעשות תשובה והשט״ן עולה בגימ׳ שס״ה כמנין ימות החמה חסר אחד שהרי ימות החמה שס״ה. מלמד שיש יום אחד בשנה שאין בו כח לקטרג והוא יום הכפורים.

ונשמרת מבל דבר רע – פרש״י שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. והרמב״ן כתב והנכון בעיני במצוה הזאת כי הכתוב מזהיר בעת ההיא בעבור שהחטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה שיאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפי׳ בניאוף וכל נבלה וטבע האדם מתלבש אכזריות וחמה בצאת מחנה על אויב ועל כן מזהיר ונשמרת מכל דבר רע אזהרה מכל הנאסר. ועל דרך הפשט מזהיר בבעל מקרה לצאת מכל המחנה מפני הטעם הנזכר שהשם מתהלך עמנו להושיענו ושיהיה לבנו מתכוין להקדוש ברוך הוא ונוחיל לישועתו ולא נסמוך בזרוע בשר וכן הטעם בכיסוי הצוא׳ כי המחנה בכלל קדוש וממנו נלמוד למקום התפלה שנרחק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה עינים. וטעם כיסוי הצואה שאין הצוא׳ כטומא׳ שתטמא מקומה ושתהיה בוקעת ועולה אבל אסור לראותה בעת התפלה ובהיות הלב דבק בעם הנכבד מפני שהדברים הנמאסים מולידים גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור וכאשר נעלמו מן העין אין דבר רע: [כתוב למעלה שנרחק מן הצואה ד׳ אמות ולכל מראה עינים פי׳ לאחוריו ויניחנ׳ ד׳ אמות לפחות ולפניו עד שלא יראנה]:

ונשמרת מכל דבר רע, "you shall be on guard against anything evil.⁠" Rashi understands this line as a warning that Satan works "overtime" whenever the Israelites find themselves in danger, so that even minor misdemeanours will be exploited by him as the perennial prosecutor of the Jews at the throne of Hashem.

Nachmanides writes that in his eyes the true explanation of this line at this particular juncture is that when at war due to the difficult conditions, one tends to become less stringent in one's ritual observances. Moses therefore warns the people that at that time more than at any other, because one's life is in danger and one depends on Hashem's special protection, one must be careful not to become lax in one's Torah observance.

From the vantage point of the plain meaning of the text, the פשט, Moses warns someone who experienced a seminal emission to leave the boundaries of the camp (the subject discussed in the verses following), the reason being that seeing God is present in the camp, it is not befitting that someone who is ritually contaminated share that domain with the presence of God until he has purified himself. Consciousness of His presence in order to ensure our success in war, will also make the soldier concerned reflect that in the last analysis it is not his prowess as a soldier that ensures success but the help we receive from above. Similar considerations also made our sages decree that a synagogue, or even a private place where prayers are offered must be at least 4 cubits (2.5 meters) removed from a toilet or other place where garbage is dumped. The reason why the Torah decrees that excrement must be covered, although it is not ritually contaminating, is that if visible to the person offering up prayers to his Creator, it will distract from his concentration. Seeing that prayer, unless offered when the heart is "in gear,⁠" is not only ineffective but almost insulting to Hashem, we must take steps to remove from our vision anything that will detract from our concentration.

ונשמרת – בגימטריא מן שפיכת דמים. ובגימטריא מן קללת השם. ובגימטריא אין להסתכל באשה כלל.

מכל דבר רע – זהו נבול פה (דרש דבר ל׳ דיבור).

כי תצא מחנה על אויביך וגו׳ – אמר כשתצא להלחם על אויביך ושמת העיר במצור בדרך שבני ישראל יעמדו במחנה לצור על אויביהם צריך שישמרו מכל דבר רע כדי שלא יסור מהם השגחת השם יתעלה.

כי תצא מחנה על אויביך וגו׳ עד לא תסגיר עבד.

התורה הזהירה פעמים רבו׳ על הטהר׳ בכלל והרחק׳ הטומאה מבין העם הנבחר. ובפרט הזהיר על בעל קרי בפרשת מצורע, שנא׳ ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. ואמר בסוף הפרשה והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם. ולפי שלא תחשוב שהיתה המצוה הזאת נוהג׳ רק בזמן השלום ובמחנה גדול אשר שם המשכן וכליו המקודשים. אמנם בהיותם במלחמה לא יהיו מחוייבים בקיום המצות והטהרות ההם בא לבאר פה שגם בהיותם במחנה למלחמה על האויבים ישמרו עצמם מכל דבר רע שהוא כולל לגוף ולנפש ולכל מין ממיני העברו׳ והטומאה.

וסמך לכאן כי תצא מחנה על אויביך – לפי שהזכיר למעלה לא תתעב אדומי. והוא נקרא אויבינו. כאומרו האויב תמו חרבות לנצח. ואנו מצוים לעשות עמו מלחמה כאומרו מלחמה לה׳ בעמלק. לזה אמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. בענין שלא תפול בידו. ולכן צוה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור. ויצא אל מחוץ למחנה וכן ויתד תהיה לך וגו׳. בענין שלא יאמרו כי אחר שהיה שעת מלחמה שאין צריכין טהרה. כי יש לך לידע כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגומר. ולכן ראוי שיהיה מחניך קדוש. ולפי דרכנו שפירשנו כל הפרשה על ענין יצר הרע. יהיה כי תצא מחנה על אויביך כנגד יצר הרע וכחותיו שהם אויבים לנו. ולכן צריך אדם להשמר ולהשקט מכל דבר רע. כאומרם רז״ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. וזה שאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. לפי שהולך אחר תאות יצרו הרע. ולכן ויצא אל מחוץ למחנה למטה. ולא יבא אל תוך המחנה למעלה. ומה תיקון לזה שיעסקו בתורה. וזה שאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים שהם מי תורה. ואמר לפנות ערב כשיתקרר מרתיחת יצרו. ובזה כבוא השמש בעת פטירתו מן העולם. יבא אל תוך המחנה הוא מחנה שכינה. ויד תהיה לך מחוץ למחנה. הרמז בזה כי בעבור חטאתו יענש במקום מוכן לקבל העונש. וזהו ויד כמו מקום. באופן שילך נע ונד מחוץ למחנה. שהוא חוץ לפרגוד. וזהו ויצאת שמה חוץ. אבל יש לך לידע שאחר שעסק בתורה. יש לך יתד תקועה במקום נאמן. ואע״פ שתלך מחוץ למחנה לקבל עונשך. מיד תשוב לקדמותך. וחפרת בה. ביתד התורה. ושבת וכסית את צאתך. ואת ערותך. וכמו שאמרו למה נמשלה התורה למים מה המים מכסים ערותו של אדם אף התורה מכסה ערותו של אדם. וזהו ושבת וכסית את צאתך. ולכי התחזק והחזק מלחמתך עם אויביך. הוא הצר הצורר תמיד אותך. אחר שה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך. ולכן והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר. שליצר הרע ושב מאחריך. ובזה אין אנו מורים פנים בתורה שלא כהלכה. כי מקום הניחו לנו אבותינו להתגדר בהם. וכיוצא בזה אמרו במציעא תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה וכו׳. תזרח השמש יאספון [אלו] הצדיקים. ואל מעונתם ירבצון שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו וכו׳. ומלבד זה מצאתי בזוהר בפרשה זו שאמרו והיה מחניך קדוש. אלו שייפין דגופא. כלומר אלו איבריו של אדם. שנראה שמפרש מחניך על הגוף. על דרך עיר קטנה וכו׳:

כי תצא מחנה וגו׳ – פירוש הגם שיש דקדוקי עבירות שה׳ לא יעניש עליהם ואם יעניש יהיה עונש קל, מודיע הכתוב שבשעת הסכנה שהוא בזמן שיוצאים על אויביהם צריכין שמירה מכל דקדוקי עבירות כאומרו מכל דבר רע וגו׳, וכלל בתיבת דבר גם סיבות שממנו יסובב הרע, והעיר במה שצוה סמוך לזה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו׳ ואמרו רבותינו ז״ל (כתובות מ״ו.) שהרהורי עבירה ביום מביאין לידי קרי בלילה, ונתכוין הכתוב בסמיכות זה לומר שעל כיוצא בזה יצו במאמר ונשמרת מכל וגו׳.

כי תצא מחנה על איביך, "When a camp goes out against your enemies, etc.⁠" The Torah means that although there are nuances of transgressions which God does not go out His way to punish you for, and even if He does decide to punish you the punishment is very mild, the Torah informs us that at a time when there is general danger, such as when one goes out to war, one needs to be careful not to become guilty of violating even the smallest detail of God's commandments, i.e. מכל דבר רע, "from anything which is evil.⁠" The word דבר includes even causes which bring about evil. The Torah follows this up with the example of a soldier who became ritually unclean due to an involuntary nocturnal seminal emission. Our sages in Ketuvot 46 explain that sexual fantasies one has during the day often are the cause of such emissions during one's sleep. The reason the Torah wrote these two veרses next to one another is to warn us not to entertain such fantasies during the day so that we would not become defiled during the night.

ונשמרת מכל דבר רע – כי הידוע ממנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה ויגזלו יחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, והישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחימה כצאתו למלחמה על האויב, ועל כן הזהיר הכתוב שיהיו נשמרים בעת ההיא מכל דבר רע, דהיינו מכל הנאסר, וכן אמרו בספרי שהצווי הזה כולל אזהרה על ע״א וגילוי עריות וקללת השם ולשון הרע ועל כל הדברים הגורמים סילוק שכינה מישראל:

ע׳{יין} מורה ג׳ מ״א {מורה נבוכים ג׳:מ״א}.

המצוות הקודמות נועדו להבטיח שמוסריות אישית ויחס חיובי כלפי עמים אחרים ייהפכו לתכונות האופי הבסיסיות של האומה הישראלית. והנה פסוקים י–טו וטז–יז מוסיפים שני עניינים – קידוש מחנה ועבד שברח – בהם באות שתי נטיות בסיסיות אלה של האופי היהודי לידי ביטוי מיוחד.

כי תצא מחנה – גם כאשר עליך לצאת מביתך ומההשפעה המגבילה של חיי משפחה אזרחיים רגילים, ואתה מוצא את עצמך במחנה צבאי ערוך למלחמה נגד האויב (הספרי מדגיש את תיבות ״על איביך״ – ״כנגד אויביך אתה נלחם״; התורה מניחה שתערוך מלחמה רק נגד אלה שהוכיחו את עצמם כאויבים, שסבלת מאיבתם ושיש לצפות מהם למעשי איבה נוספים; ולפיכך אפילו אם תפתח במלחמה נגדם, אינך אלא מגן על עצמך; הרי נתמעטה כל מלחמת כיבוש); במחנה צבאי, שבו מתרופפים בנקל כבלי המוסר, ועצם מטרת המלחמה מעודדת גסות משולחת רסן – גם אז ״ונשמרת מכל דבר רע״: אל תחדל מלבחון את עצמך; שמור על שליטה עצמית; הישמר ״מכל דבר רע״.

בספרי מפרשים חז״ל את ״כל דבר רע״ על פי האמור בפסוק טו: ״ושב מאחריך״. לפי זה ״כל דבר רע״ כולל בעיקר עבירות הגורמות לסילוק שכינה: קללת השם, שפיכות דמים, עבודה זרה, ערווה, וחז״ל אומרים שם שזה כולל גם לשון הרע. אולם במסכת עבודה זרה (כ:) מפרשים חז״ל ״כל דבר רע״ על פי האמור בפסוק הבא אחריו, פסוק יא. לפי זה הוא כולל בייחוד כל סטייה מדרכי הצניעות שיש להימנע ממנה אפילו במחשבת הלב: ״שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה״.

[קיט] כי תצא מחנה תיבת מחנה מיותר ודריש בספרי שר״ל שתצא בסדרים ובעם רב שנקרא מחנה ולא תסמוך על הנס לילך בלא סדרים ובעם מועט:

על אויביך משמע שאם העם או העיר אינם אויביך לא תלך כלל. ואף שכבר נאמר כי תצא למלחמה על אויביך. אבל משם לא נלמוד רק שאם אינם אויבים לא יצא נגדם למלחמה. אבל להכריחם שיהיו למס מותר כאשר מותר לעשות לאויב אף שענה לשלום. לכן בא הכתוב להוסיף שלא לצאת כלל נגד מי שאינו אויב:

ונשמרת מכל דבר רע ז״ל הרמב״ן ז״ל והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו. ולא יתבוששו בנאוף וכל נבלה, הישר בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. וע״כ הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע. וע״ד הפשט הוא אזהרת כל דבר הנאסר. ובספרי שומע אני בטומאות כו׳ אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה. כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע. ע״כ. וגם זה מן הטעם שפירשנו כי מלבד האזהרות שבאו באלה העבירות החמורות יוסיף לאו במחנה שישמרו שם מכל אלו העבירות שלא תסתלק השכינה אשר היא שם, כאשר אמר כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך, והנה העושה העבירות הגדולות במחנה. כאותם שכתוב בהם שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. ועוד שלא יגברו האויבים עלינו אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו, וזהו ולתת אויביך לפניך. והוסיפו בו לה״ר כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקת ויכו בם מכה רבה מאד יותר מן האויבים:

ונשמרת מכל דבר רע: פירש רש״י משום שעת סכנה והשטן מקטרג. והכי איתא בירושלמי שבת (פ״ב, ה״ו) על זה המקרא¹. ולעיל (ו,יב) ביארנו עוד טעם, באשר הקב״ה שורה אז במחנה ישראל², והרי הוא דומה לפלטין של מלך, וכל ׳דיבור³ רע׳ הרי הוא ״באזני ה׳⁠ ⁠⁠״⁴, כמו שהיה בהיות ישראל במדבר⁵.

עוד יש טעם מה שכתב הרמב״ן כאן, באשר במחנה עלול לכל שקץ ותועבה⁶. והוספנו לעיל שם (ו,י) הסיבה לזה, משום שהותרו מאכלות אסורות⁷, והמה גורמים לטמטם נפש הישראלי⁸. וכבר הזהיר הרבה לעיל (ו,יג) על זה ״השמר לך פן תשכח את ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״ וכל הענין, וכאן כפל הענין משום הוספה שהובאה כאן.

1. אמר רבי חייא בר אבא, כתיב ״כי תצא למלחמה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע״, הא אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה?! אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רב אחאי בר׳ יעקב, כתיב (בראשית מב,לח) ״וקראהו אסון בדרך״, הא בבית לא?! אלא...

2. כי בעת המלחמה צריכים השגחה בדרגה גבוהה יותר.

3. על פי דרשת חז״ל (כתובות מו,א) ״ונשמרת מכל דבר רע״ – אזהרה למוציא שם רע. גם רש״י על התורה פירש כמה פעמים את המלה ״דבר״ במשמעות דיבור (בראשית יב,יז ד״ה על דבר שרי – על פי דיבורה, אומרת למלאך ׳הך׳, והוא מכה).

4. במדבר (יא,א) ״ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה׳⁠ ⁠⁠״ – וברבינו שם היטב.

5. כלומר, דרגת נוכחות השכינה גבוהה איפיינה את כל תקופת בני ישראל במדבר. וזה לשון הספורנו (ויקרא כד,ג ד״ה יערך אותו אהרן): ... כי אמנם כל ימי המדבר היה ענין המשכן בכל יום כענינו לדורות ביום הכיפורים... (עכ״ל). ועיין בהרחבה בספרנו ׳קדושת פשוטו של מקרא׳ פרשת פקודי ופרשת אחרי מות.

6. כלומר, לא בשעת סכנה גשמית אלא בשעת סכנה רוחנית. וזה לשון הרמב״ן: והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, וגזלו וחמסו ולא יתבוששו... ועיין עוד רמב״ן פרשת בשלח (טו,כה).

7. ׳קדלי דחזירי אישתרי להו׳, על יסוד פסוק י״א שם (״ובתים מלאים כל טוב״).

8. גם כאשר נאכלו בהיתר.

דבר רע – דבר מכוער בזנות ומשכב זכור ומעשה אונן, ובעל קרי לאונסו יתרחק יום אחד מן המחנה, ולא ילחם עם יתר העם (וטבילה לבעלי קריין בעת שלום היא תקנת עזרא, תלמוד בבלי ברכות כ״א:); וכ״ז להזהירם שבהיותם חונים על פני השדה ישמרו עצמם בטהרה כדי שלא יולדו בהם תחלואים רעים הנתהוים בהוה במחנות אנשי הצבא, וגם צֵאָתָם יכסו שלא תפסיד האויר (שלא כדעת שד״ל); ואם כתב (פסוק ט״ו) כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך, הוא ליראם כדי שיזהרו בכל אלה, שאם היה אומרם להם בדרך עצה לטובתם לא היו שומעים; וכן עשו גם רז״ל שקבעו נט״י בברכה בבקר וקודם סעודה, לפי שאם היו יועצים המון העם ליטול ידיהם לא היו שומעים, עכשיו שקבעו הדבר חובה, נזהרים בו.

מחנה – פירושו צבא מלחמה וגם מחנה הצבא (עד. קניג). בנגוד לאומות העולם, אשר בשעת מלחמה נהרסו אצלם כל גדרי המוסר והנימוס, נצטווינו בתורתנו הקדושה שדווקא מחנה המלחמה יהיה קדוש, מפני שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוכו, ויש להתייחס אליו במידת מה כלמקום מקודש.

ונשמרת מכל דבר רע – אמרו בספרי (השוה תרגום יונתן): ״שומע אני בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר, תלמוד לומר (בפסוק ט״ו) ערוה. אין לי אלא ערוה, מנין לרבות עבודה זרה ושפיכות דמים וקללת השם, תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע... כשהוא אומר דבר רע אף לשון הרע״.⁠¹ על כן הזהירנו הכתוב מדברים רעים כאלה המרחיקים מאתנו את השכינה, וכן מלשון הרע, המביאה לידי ריב בין בני אדם ומפריעה את האחדות, דבר מסוכן ביותר בשעת מלחמה ([עיין גם] עבודה זרה כ׳:).

1. במכילתא (מדרש תנאים 148) פירשו ״ערות דבר״, הרהורים (המביאים לידי קרי רח״ל), או שאר דברים מגונים, השוה להלן בפירושנו כ״ד:א׳.

ונשמרת מכל דבר רע וכו׳ – לא רחוק לומר שכוונת הפסוק שלא לגלות מסתורין של המלחמה ושלא לספר ארחם ורבעם לשום איש. ומזה יאות שלא להניח לשום אדם לצאת מן המחנה שמא ישיגהו שונאיהם וימלטו מפיו תחנותם וכמו שהגיד המצרי לדוד בסוף שמואל א׳, וזה בכלל דבר רע שאמרו בספרי אפילו דיבור רע, וזה לשון הרע וכוונו למש״כ. ולזה אמר רק כי יהיה איש לא טהור ויצא אל מחוץ למחנה וכו׳, וכן מצינו בירושלמי פאה אזהרה ללשון הרע מנין ונשמרת מכל דבר רע כו׳ תני רי״ש לא תלך רכיל בעמך כו׳, הענין דיש שני לאוין להירושלמי על שני סוגי לשון הרע (יעוין כתובות מ״ו), אחד על לשון הרע בתוך בנ״י עצמם מזה לזה וזה לא תלך רכיל בעמך בעם בני ישראל, והשני לשון הרע מחוץ למחנה ישראל, וזה פשט המקרא כי תצא וכו׳ ונשמרת מכל דבר רע שלא לגלות מסתורין כמו״ש, ועל זה באו שני כפרות האחד קטרת על לשון הרע שבסתר כדמפורש זבחים דף פ״ח וזה על לשון הרע שבתוך מחנה ישראל, שבזה יש אבק לשון הרע שאין אדם ניצל בכל יום וכולן באבק לשון הרע, אמנם קטרת שלפני ולפנים הוא על לשון הרע שמחוץ למחנה ישראל שלא נודע לישראל בלתי לה׳ לבדו ועל שתי הבדים וזה פעם אחת בשנה, וזה היה סיבת הגלות של מצרים כמו שאמרו אכן נודע כו׳ וסבת גלות של בבל ובשניה כמו שאמרו אקמצא ובר קמצא חרב והוא מביא לידי חלול השם החמור מעון עו״ג כמו שאמרו ירושלמי נדרים פ״ז, ולכן אף מחשבה שקולה כמעשה ומחשבה אין יודע רק השם לבדו, וזה לפני ולפנים שכל אדם לא יהיה באהל אפילו מלאכים שפניהם פני אדם כדאמר בירושלמי יומא ושם מכפר, והנה גם הגאוה מקור לעו״ג כמו שכתוב ורם לבבך ושכחת כו׳ ונידון על המחשבה ודנין עליה, לכן אמרו בירושלמי מפני מה אין כה״ג משמש בבגדי זהב משום הגאוה שנאמר אל תתהדר לפני מלך כו׳ והוא מפני שהש״י דן על המחשבה ודו״ק.

כי תצא מחנה – רמז למיוחסין באסטרטיא של מלך מניין, דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה׳ לא יבא פצוע דכה וגו׳ וכתיב בתריה כי תצא מחנה וגו׳.⁠¹ (ירושלמי קדושין פ״ד ה״ה)

כי תצא מחנה – מלמד דכשתצא תצא במחנה² (ספרי).

ונשמרת וגו׳ – וכי אם אינו יוצא אין צריך לו שמירה, אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.⁠³ (ירושלמי שבת פ״ב ה״ו)

ונשמרת מכל דבר רע – תניא, רבי נתן אומר, ונשמרת מכל דבר רע – הרי זו אזהרה למוציא שם רע.⁠⁴ (כתובות מ״ו.)

ונשמרת מכל דבר רע – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה ובאשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה.⁠⁵ (ע״ז כ׳:)

ונשמרת מכל דבר רע – ת״ר, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.⁠⁶ (שם שם)

ונשמרת מכל דבר רע – שומע אני בטומאות ובטהרות ובמעשרות ת״ל (פ׳ ט״ו) ולא יראה בך ערות דבר, ומניין לרבות עבודת כוכבים ושפיכות דמים קללת השם וכל דבר שגלו בה כנענים ומסלק את השכינה, ת״ל ונשמרת מכל דבר רע, וכשהוא אומר דבר רע – אף לשון הרע במשמע⁷ (ספרי).

1. פשוט דדריש ע״ד אסמכתא מסמיכות הענינים, ונראה דדקדק לומר אסטרטיא של מלך ולא סתם חיל של מלך או חיל מלחמה, משום דבאמת א״א לומר שכל החיל יהיה מכשרי משפחות, שהרי איתא בקדושין ע״ו ב׳ מאי אסטרטיא של מלך חיילות של בית דוד, ובאמת מצינו שלדוד עצמו הי׳ שר צבא מן האומות והוא אתי הגתי, אלא קאי רק על שומרי המלך ומשום כבוד המלך, וכך תרגום אחשדרפני המלך איסטרטילוסי מלכא.

2. המלה מחנה מיותר דבעלמא כתיב כי תצא למלחמה, ודריש כשתצא תצא בסדרים ובעם רב, דבכזה יקרא מחנה.

3. ענין הסכנה במלחמה הוא פשוט סכנת הגוף, אך הן יש כאלה שאין להם סכנת הגוף, כגון המלכים והפקידים היושבים בבתיהם הרחק ממערכות המלחמה. אבל הענין יתבאר עפ״י מ״ש בירושלמי כאן בשעה שישראל יוצאין למלחמה ב״ד של מעלה יושבין עליהן אם לנצח או להנצח, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, ע״כ. וזה שייך בכל אדם שיש לו נגיעה ביחס המלחמה.

4. נראה דסמיך על הדרשה שבספרי שיובא בסמוך ונשמרת מכל דבר רע אפילו דבור רע, יעו״ש. וקרי לזה אזהרה עפ״י המבואר בכ״מ בש״ס כל מקום שנאמר השמר פן אינו אלא ל״ת, וטעם סמיכות אזהרה זו לכי תצא מחנה נבאר בסמוך אות מ״ט יעו״ש.

5. יתכן דדריש כן מדסמיך הכתוב אזהרה זו להפסוק כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, משמע דמזהיר כאן על ענינים הגורמים להרהור, והוא מעין כונת הדרשה הבאה מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה שזה יליף ג״כ מטעם סמיכות הכתובים כמבואר. וטעם סמיכות אזהרה זו ליציאת מלחמה ע׳ מש״כ בסמוך אות מ״ט.

6. טעם הלמוד הזה כמש״כ בדרשה הקודמת דיליף מסמיכות אזהרה זו לפסוק כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, יעו״ש ובפסוק הסמוך. וטעם הסמיכות נבאר באות הבא.

7. באור כלל ענין דרשה זו והקודמות יתבאר יפה עפ״י מש״כ בנמוקי רמב״ן, כי הכתוב יזהיר להזהר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה שאוכלים כל תועבה וגוזלים וחומסים ולא יתבוששו אפילו בכל דבר נבלה, ולכן הזהיר הכתוב ונשמרת מכל דבר רע, וגם דרשות הספרי יתבארו על דרך זה, וגם מלבד האזהרות שבאו באלה העבירות האמורות כאו״א במקומה נוסף עליהם לאו במחנה שנשמר בה מכל אלו העבירות כדי שלא תסתלק השכינה מישראל השוררת שם כמ״ש כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון