Devarim 23 – דברים כג‏ – Mikraot Gedolot

שלא ללוות ברבית – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רכ״ד, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רל״ו, סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ב, סמ״ק רנ״ט, ספר החינוך תקע״ב

[פיסקא רסב]

לא תשיך לאחיך – זה לוה, מלוה מנין תלמוד לומר (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית.

מכלל שנאמר כספך ולא כסף אחרים, אכלך, ולא אכל אחרים או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אכל בהמה כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אכל לרבות אכלי בהמה אין לי אלא נשך כסף נשך אכל מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך.

רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל שלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך.

[Piska 262]

"You shall not give interest to your brother": This tells me only of the borrower (that he should not give interest.) Whence do I derive (the same for) the lender (that he should not take interest)? From (Vayikra 25:36) "You shall not take from him interest.⁠"

("Your money you shall not give him on interest, and on increase you shall not give your food.⁠" Vayikra 25:37): From "your money,⁠" I derive: your money, but not that of others (i.e., gentiles); "your food,⁠" but not that of others. — But perhaps (the inference should be) "your money,⁠" but not that of ma'aser (the tithe); "your food,⁠" but not that of beasts! — (No, for "interest of money" (Devarim, Ibid.) includes money of ma'aser (as interdicted); "interest of food" includes food of beasts. This tells me only of interest of money and interest of food (as interdicted). Whence do I derive the same for any kind of interest? From (Ibid.) "interest of anything that can be (construed as) interest.⁠"

R. Shimon says: Whence is it derived that he (the lender) should not tell him (the borrower): Go and greet that man, or: Find out if that man has come from his place? From "interest of any thing ("devar,⁠" like "dibbur" [speech]).

[End of Piska]

לא תשיך לא׳ לא תנשך לאחיך הרי זו אזהרה ללווה שלא ילוה ברבית:

לא תשיך לא׳ כלל נשך כסף נשך אכל פרט נשך כל דבר אשר ישך חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה פרט מפורש דבר מלוה וגומר בו אף אין לי אלא מלוה וגומר בו:

נשך כסף נשך אכל לפי שנ׳ (ויקרא כ״ה:ל״ז) את כספך לא תתן לו בנ׳ ובמ׳ לא תתן אכלך אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל ורבית בכסף מנ׳ ת״ל נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך אין לי אלא נשך שעשה בו שאר כל דבר כאוכל תרבית מנ׳ ת״ל את כספך לא תתן לו בנשך ובמ׳ לא תתן אכ׳ הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך עשה בו שאר כל דבר כאוכל אף תרבית נעשה בו שאר כל דבר כאוכל:

ד״א נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכלי בהמה:

נשך כל דבר ר׳ שמעון בן יוחאי אומ׳ קשה היא הרבית שאלו שאילת שלום רבית כיצד הרי שלא היה רגיל לשאל בשלומו מימיו ומתוך שהלוהו הקדים לו שלום הרי זו רבית לכך נאמ׳ נשך כל דבר אפלו דבור אסור:

נשך כל דבר מנ׳ שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע שאם בא איש פל׳ ממקום פל׳ ת״ל כל דבר אש׳ ישך:

לָא תְרַבֵּי לַאֲחוּךְ רִבִּית כְּסַף רִבִּית עֲבוּר רִבִּית כָּל מִדָּעַם דְּמִתְרַבֵּי.

You shalt not make usury^a of your brother; the usury of money, of corn, or of any thing that produces usury.

a. Samaritan Version, "double.⁠"

לא תוזף לאחוך זפו דממון זפו דכסף זפו לכל מילה די יתוזף^א.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זפו דממון זפו דכסף זפו לכל מילה די יתוזף״) גם נוסח חילופי: ״וזפ⁠(י){ו} דכסף וזפו דדהב (י){ו}⁠זפו כל פתגם די יוזף״.

לא תרבי מדילך לחברך על מזפו דאוזפך לא על מזפו דכסף ומיזפו דמיכלא ולא על מזפו דכל מידעם דמיתרבי.

You shalt not make usury of that which is thine from thy neighbor upon the loan which you lendest, either of money, or food, or any thing by which you mayest make usury.

ולא תעאין אכ׳אך עינהֵ דראהם ולא טעם ולא כל אמר יעאין

אל תלווה לאחיך בריבית כסף, ולא אוכל, ולא כל דבר שמלווים ברבית.

לא תשיך לאחיך – כל צורות הרבית אסורות עלינו, והן מצטרפות לי״ד צורות: מהן שלש לפני ההלוואה, וחמש – עמה, ושש – אחריה.

השלש אשר לפני ההלוואה: הענקת מתנות, לאמרם: ״נתן ללוות ממנו והיה משגר לו ואומר בשביל שלויני״; וההלוואה על פרות, לא יפסוק לה שער, לאמרם: ״אין פוסקין על הפירות, עד שיצא השער״; ומי שירמה את רעהו במשא ומתן כאילו הוא מוכר לו בגד במאה דינרים, והוא שוה מאה דינרים, כדי שיחזור ויקנהו בתשעים, לאמרם: ״אמר לו ׳הלויני מנה׳ אמר לו ׳מנה אין לי, חטים במנה יש לי׳, וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבעה סלעים, אסור מפני הערמת רבית.

והחמש אשר עם ההלוואה, והן: כמי שמשלם לחברו אלף דרהם, ויכתוב עליו אלף ומאתים כדי שיהיו אצלו מה שיהיו; או שישלם אותם לו ע״מ שיתן לו כל חדש ארבעים דרהם; ומי שמסכן אדמה על הלוואה ויהיו פרותיה לו; ומי שימכור בשני תנאים: במזומן – בעשרה, ובחוב – בשנים עשר, לאמרם: ״אם לגורן – בשנים עשר מנה, אסור״; ומי שהתנה לעצמו ברווח ולא בהפסד, ויקראו לזה ״קרוב לשכר, רחוק להפסיד, אסור״.

והשש אשר אחרי ההלוואה: מי שילווה סתם, אח״כ יגור בבית הלווה בלי שכר או בפחות מה ששווה שכרה, הוא לאמרם: ״ולא ידור בחצרו חנם״; ומי שמלווה סתם, ואחרי תקופה יחשב על הלווה באותם דרהם פרות שאין ברשותו, אח״כ הוא הופך אותם לפרות שניים ושלישים, כמו שבא הפירוש ״יש לו – מותר, אין לו – אסור״; ומי שמלווה לחברו וישלם לו (את חובו), אח״כ נותן לו מתנות בגלל כך, חלף עיכוב כספן אצלו, לאמרם: ״לוה ממנו והחזיר לו את מעותיו, והיה משגר לו בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו״; ומי שמלווה לחברו דבר מה, ומחירו התייקר, ישלם לו מה שהיה שווה בשעת ההלוואה, ואם הוזל, שישלם לו כדבר עצמו, לאמרם: המלוה חבית של יין או סאה של חטים, הוקרו – {נותן} לן דמיהם, הוקלו – נותן לו את שלו. ודבר {זה}, אם לא יסביר ללוה מה שחייב בו בשעת הלוואתו; ומי שמלווה לחברו ויעבידהו ולו גם בהפנייתו למקום שישאל על משהו: ״לא יאמר ׳דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני׳⁠ ⁠⁠״; ומי שיקבל בעד הלוואתו כבוד, ויקדים בבקרים וידרוש בשלומו ויכבדהו, לאמרם: ״הנושה בחברו מנה, אין רגיל להקדים לו שלום, אל יקדים לו שלום״, אלא א״כ היה הכבוד לו בגלל זולת ההלוואה, כמו חכמה או יראת שמים.

לא תשיך – אזהרה ללוה, שלא יתן רבית למלוה. ואזהרה למלוה: את כספך לא תתן לו וגו׳ (ויקרא כ״ה:ל״ז).

לא תשיך – implies a prohibition addressed to the borrower that he should not pay interest to the creditor (cf. Sifre Devarim 262:1; Bava Metzia 75b) [and afterwards (Vayikra 25:37) follows the prohibition addressed to the creditor, "you shall not give him your money upon interest"].

פס׳: לא תשיך לאחיך נשך – זה הלוה וכך משמע לא תשיך לו את הממון שלך שתתן לו רבית שאם במלוה היה אומר לא תשוך לאחיך ומנין ¹אזהרה למלוה דכתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית.

נשך כסף – ²לרבות כסף מעשר.

נשך אכל – לרבות אכל בהמה. ומנין ³לרבות כל דבר ת״ל נשך כל דבר אשר ישך. ומנין ⁴שלא ילמדנו מקרא ותרגום בנשך ת״ל נשך כל דבר. רבי ישמעאל אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני ת״ל נשך כל דבר אשר ישך:

1. אזהרה למלוה. דכתיב אל תקח מאתו נשך וכו׳ כצ״ל:

2. לרבות כסף מעשר. היינו מעשר שני. דס״ל מע״ש ממון גבוה וסד״א דהוי כמו הקדש דאין בו משום רבית קמ״ל דעכ״פ הבעלים אוכלין אותו בירושלים ויש בו משום רבית (ז״ר):

3. לרבות כל דבר. שאר דברים שאינו לא כסף ולא אוכל. כגון בהמה וכלים (ז״א):

4. שלא ילמדנו מקרא כו׳. דורש דבר כמו דבור:

לא תשיך – לפי הפשט: במלוה מדבר.

לא תשיך: According to the plain meaning of Scripture this is an instruction to the creditor, [DO NOT REQUIRE INTEREST ON A LOAN].⁠¹

1. As he often does, Rashbam signals with the words, “according to the plain meaning of Scripture,” that he is taking issue with Rashi’s explanation of the verse. Rashi, following many classical rabbinic sources (e.g. Sifre 262 and BM 75b) says that our verse is a specific instruction to the debtor not to pay interest to the creditor. (Other verses are interpreted as telling the creditor that it is forbidden to demand interest on a loan.) So also Nahmanides See Ibn Ezra who may also be defending the traditional interpretation. Rashbam says that the peshaṭ is simply that we have here yet another instruction to the creditor forbidding the charging of interest. Like Rashbam, see NJPS and von Rad.

לא תשיך לאחיך – בעבור שזכר העבד הנכרי. אע״פ שכתוב בו: לא תוננו^א (דברים כ״ג:י״ז), יש לך רשות שתשיכנו. רק לאחיך לא תשיך.

יש הפרש בין תשך ותשיך – והטעם: שלא תקבל מאחיך מה שיתן לך מרבית. גם הוא עובר, הנותן הרבית לאחיו,⁠^ב והמלה יוצאה לשני פעולים.

ורבים אמרו: כי תשך כמו תשיך, ואין הפרש ביניהם. וכמו הם פעולים רבים במקרא.

א. בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150 (כאן ובפסוק י״ז): תונו אותו.

ב. ״הנותן הרבית לאחיו״ בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. בכ״י פריס 176, ברסלאו 53: ״על מצות תרבית״.

THOU SHALT NOT LEND UPON INTEREST TO THY BROTHER. This law is mentioned here because Scripture earlier mentions the non-Jewish bondman (v. 17). Scripture states that even though it is prohibited to wrong the latter,⁠¹ it is permitted to take interest from him.

THOU SHALT NOT LEND UPON INTEREST TO THY BROTHER. There is a difference between tishokh (you shall take interest)⁠² and tashikh (Thou shalt lend upon interest).⁠³ The meaning of lo tashikh (Thou shalt not lend upon interest) is, you shall not accept interest from your brother when he offers it;⁠⁴ your brother also violates the law regarding interest.⁠⁵ Notice, tashikh is a word governing two acts.⁠⁶ Many say that tashikh is similar to tishokh.⁠⁷ There is no difference between them. There are many such verbs in Scripture.⁠⁸

1. The foreign bondman who has found refuge in Israel.

2. Which is a kal.

3. Which is a hifil.

4. The meaning of lo tashikh is you shall not cause interest to be given.

5. When he gives it.

6. It is a hifil and refers to both you and your brother. You shall not cause your brother to give you interest, and your brother shall not give you interest.

7. In other words, even though tashikh is a hifil, it has the meaning of a kal. It means you shall not take interest.

8. Verbs in the hifil with the meaning of the kal.

לא תשיך – אזהרה ללוה שלא יתן רבית לישראל (ספרי דברים כ״ג:כ׳).

לא תשיך – YOU SHALL NOT CAUSE LENDING ON INTEREST – A warning to the borrower not to pay interest to an Israelite (Sifre Devarim 23:20).

לא תשיך לאחיך – למעלה דבר בעני וגר וכאן באחיך ואפילו לעשיר. נסמכה כאן לפי שהזכיר עבד נכרי לומר לך אף על פי שכתוב בו לא תוננו יש לך רשות שתשיך לו.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

לא תשיך לאחיך, "do not charge your brother interest on a loan.⁠" (Brother=fellow Jew) In Leviticus 25,36 we read about this subject as applying to the poor even if he is a resident stranger. Here it is addressed only to fellow Jews, but includes wealthy Jews who are short of cash but not short of saleable assets. The reason that this verse appears here is that seeing we have been warned not to treat escaped gentile slaves unfairly, this does not include that we must extend loans to such people without charging interest.

לא תשיך לאחיך – אזהרה ללוה. (ויקרא כ״ה:ל״ז) את כספך לא תתן, לו אזהרה למלוה. ונקרא הרבית נשך מלשון (קהלת י׳:י״א) אם ישוך הנחש, להורות כי כשם שארס הנחש נכנס מן הנושך אל הנשוך באבריו וגידיו, כן עונש האסור נכנס בממונו של מלוה ברבית. נשך כל דבר – אפילו דבור אסור, כך דרשו מנין לנושה בחברו מנה ואין הלוה רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, שנאמר נשך כל דבר אפילו דבור אסור. וזה כלל לכל שאר התועלות וההנאות שאסור לו ללוה לעשותן אלא אם כן היה רגיל להם קודם ההלואה.

לא תשיך לאחיך, "Do not pay interest to your brother.⁠" This is a warning (prohibition) for the borrower not to pay interest for a loan received from a Jew. The corresponding prohibition for the lender not to charge interest on loans to Jews is found In Leviticus 25,37: "do not give him your money against interest.⁠" The reason that interest is called נשך by the Torah is the verse in Kohelet 10,11 אם ישוך הנחש, "if the snake bites;⁠" that it is something which "bites" the borrower. It is as poisonous as a snake bite, i.e. נחש. Just as the poison of the snake enters the victim and afflicts his various organs so agent chosen as punishment for this sin will attack the property of the lender as tit-for tat.
נשך כל דבר, "interest of any kind.⁠" Even words could be understood as interest payments or charges. This is how the Talmud in Baba Metzia 75 describes it: "how do we know that if someone has extended a loan to his fellow, and the borrower had not been in the habit of greeting the lender when he saw him on the street, that it is forbidden for him to make a point of being the first one to extend a greeting to the lender? it says 'interest of any kind.'" Even using words to ingratiate oneself with the lender is forbidden. It is an overriding rule concerning anything of direct or indirect benefit to the lender that it is forbidden for the borrower to do now that he is a debtor.

לא תשיך – הוסיף בכאן אזהרה ללוה מה שאין כן בשאר דיני ממונות שאם רצה הוא ליזוק בנכסיו רשאי אבל מפני רגילות החטא ברבית מזהיר גם בלוה. ואמר:

נשך כסף נשך אוכל – לבאר שאם ילוה סאה חטים בסאה וחצי יהיה נשך גמור אפי׳ לא ישוה סאה וחצי בשעת הפרעון כדמי סאה שהלוהו. ואמר עוד:

כל דבר אשר ישך – לרבות כלים ושאר כל דבר שלא תאמר אין נשך אלא בכסף שכל הדברים נקנין בו ובאוכל שהוא חיי האדם אבל שאר דברים נלך אחר שוה כסף כעת ההלואה והפרעון קמ״ל כל דבר. וביאר כאן שרבית הנכרי מותר ולא אמר כן בגזל ואבידה כמו שאמרו גזל הגוי אסור מפני שהרבית הוא נותן מדעתו לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד כמו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ועל כן אמר:

לא תשיך, "do not let the lender, your brother, take interest.⁠" We have been taught already (Leviticus 25,36-37) that we must not lend money at interest to fellow Jews, but here Moses warns the borrower not to allow his brother, the Jew to become guilty by accepting such interest from him. This is a dimension not found in other aspects dealing with laws involving money, etc. The Torah, ordinarily, does not use preventive legislation to stop people from causing themselves financial harm. Seeing, however, that the incidence of paying and accepting interest on loans is so widespread, the Torah made an exception in this instance. It went further in the definition of what is interest, writing:

נשך כסף, נשך אוכל, וגו', "regardless of whether such interest consists of actual money, or its equivalent such as food, etc.⁠" The Torah is at pains to warn us that the concept of "interest" is not limited to the payment of cash, but includes any consideration that normally would not have been shown by the borrower to the lender had he not been in a position of owing money to the lender. Charging interest is not by itself something reprehensible, as one receives a compensation for services rendered. However, charging interest to a fellow Jew is denying that he is family, is one's brother, and that is why the Torah keeps stressing the element אחיך, "who is your brother.⁠" The Torah stresses that charging or paying interest when dealing with a gentile is in order, to tell us that this is a normal commercial transaction. It is not even remotely related to stealing or robbing, as it is freely given.

כל דבר אשר ישך, "anything that he may take as interest.⁠" This includes any kinds of vessels, and other items that most people would never consider as representing interest when someone gives it to them. The Torah added these words to make sure we would not think that unless paid in hard cash it does not fall under the heading of "interest.⁠" Cash, after all, is only a means to acquiring items that we need or want to possess. Hence it is not the actual cash that is the interest, but what this cash enables you to do with it.

ישך – ב׳ במסורה כל דבר אשר ישך כנחש ישך. שהריבית דומה למי שנשכו נחש שעולה מעט מעט ואינו מרגיש בו עד שיעלה לממון רב כמו נשיכת הנחש. סמך נדר ללא תשיך שלא תאמר אלוה ברבית כדי לשלם נדרי.

לא תשיך לאחיך נשך כסף אכל כל דבר אשר ישך – ידוע שהנשך יהיה מהמלוה לא אל הלוה וזה מבואר מצד הוראת הגדר אך אם יתן לשליח סך מה בשכר מה שיטרח לבקש לו מי שילונו הנה זה נכנס בגדר השכירות לא בגדר הנשך וכן אם הלוה אדם לחבירו והזמינו לפני בית דין לזמן מה ונתן לו סך מה להרויח זמן ההזמנה ההיא לזמן יותר ארוך אין זה גם כן נכנס בגדר הנשך כי איננו אז מלוה לו ממון ואינו גם כן נותן לו זה בשביל הארכת פרעון הממון אבל מצד שהיום ההוא רחוק לו מללכת שם לפני בית דין ולזה יבקש ממנו יום יהיה בו יותר פנוי. והנה אמר נשך כסף נשך אוכל לפי שכבר אמר במה שקדם את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ולמד בכאן שאם נתן כספו בנשך כסף או בנשך אוכל וכן הענין באכל עובר בלא תעשה.

נשך כל דבר אשר ישך – רוצה לומר: אף על פי שלא היה נשך כסף או נשך אכל, מכל מקום כיון שהתנה לתת לו בשכר ההלואה אי זה דבר שיהיה שוה כסף בצד מהצדדים עובר בלא תעשה ולפי שהיה אמרו לא תשיך אפשר שיהיה אזהרה ללוה שלא יסבב לאחיו שיהיה נושך וכבר באה האזהרה למלוה כמו שאמר במה שקדם. את כספך לא תתן לו בנשך. הנה ראוי שנבין שבזה המקום באה האזהרה ללוה עם שהוא מבואר שהלוה גם כן יש לו מבוא בזה החטא כי לא יוכל המלוה להלוות ברבית אם לא יסכים הלוה בנתינת הרבית והנה לזה תהיה אזהרה ללוה ולמלוה ולפי שאמר לאחיך למדנו שאינו מצוה להלוות ברבית לגר תושב או שלא ללות ממנו ברבית.

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה שהגבלנו באורה פה הם שנים ועשרים:

התועלת הראשון הוא במצות והוא מה שהזהיר מלקיחת שום רבית על ההלואה שנאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף וכבר ביארנו התועלת המגיע מזאת האזהרה במה שקדם.

לא תשיך אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה. בספרי דאל״כ לא תשיך מיבעי ליה כי המלוה הוא הנושך והלוה הוא הגורם למלוה שישכנו אבל אזהרת המלוה אינו אלא מקרא דאל תקח מאתו נשך ותרבית:

ואמר לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו׳ – להזהיר על הרבית. לפי שיצר הרע משיאו עצה זו בשביל מעותיו שלא יהיו בטלים אצלו. לפי שזאת היא עצת נחש הקדמוני הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. אמר נשך כסף נשך אוכל וגו׳.

לא תשיך לאחיך – אחר שהזהיר להשמר מן הדברים הגורמים שתסתלק השכינה מישראל, הזהיר על מיני חסד הגורמים להשרותה בישראל, והם: ענין הרבית (כ-כא); והנדרים (כב-כד), אשר מהם הצדקה שחייב עליה לאלתר, דהא שכיחי עניים; וענין אכילת פועל (כ״ה-כ״ו); וענין הגט אשר אין ראוי שינתן אלא בסבת ערות דבר (דברים כ״ד:א׳-ד׳) להסיר כל מכשול ממזרות, לא בזולת זה, כאמרו (ואמרתם על מה, על) כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה (והיא חברתך ואשת בריתך״) (מלאכי ב׳:י״ד); והחסד לאשה חדשה, והוא ״ושמח את אשתו״ (דברים כ״ד:ה׳); וחסד ״לא יחבל רחים ורכב״ (דברים כ״ד:ו׳), והשמירה ממזיקי הרבים, והם גונבי הנפשות המצויים לגנוב קטנים (דברים כ״ד:ז׳); והשמירה בענין הצרעת להושיב המצורעים בדד, שלא תזיק צרעתם בהדבקה (דברים כ״ד:ח׳); והשמר מהרכילות והוצאת דבה (דברים כ״ד:ט׳); והחסד ללווה (דברים כ״ד:י-יג); ולשכיר, ולעני במיני האסיף (דברים כ״ד:יד-כב); והחמלה על הלוקה (דברים כ״ה:ג׳); ועל הבהמה בדישה (דברים כ״ה:ד׳); ועל המת בלי זרע שלא ימחה שמו (דברים כ״ה:ה-י).

לא תשיך לאחיך, after warning us concerning behaviour the result of which is God’s withdrawing His benevolent presence from the Jewish people, He cautions us concerning the acts of loving kindness which would ensure the continued presence of His Shechinah. Two major steps in that direction are: 1) not to charge a fellow Jew interest on a loan extended to him, 2) not to be tardy in discharging the obligations assumed when making a vow in favour of God. (verse 22) These include vows representing donations to charity which are due without delay, seeing that there is never a shortage of people in need who have to be supported by charity.

Then there is the subject of what a labourer may eat when he is surrounded by fruit belonging to his employer, as well as the matter of divorce, something that must not be given to a woman unless she has been guilty of a serious misdemeanour, i.e. ערות דבר. (24,1) A major reason for granting a divorce is the effort to prevent bastards from being born. No other reason is considered as valid to divorce one’s wife, the prophet Maleachi 2,14 reminding people that at least God will testify against the husband who dealt treacherously with the wife he married in his youth and now abandoned.

The loving kindness performed with a newly wed (betrothed) woman is that her husband is given a chance to fulfill the commandment of making his bride joyful during the first year of their marriage. (24,5). The prohibition against taking as a pledge, i.e. collateral for overdue debts, tools needed for the debtor to make his living, such as millstones is self-evident. (24,6) Precautions against potential hazards that could hurt many people, prohibition against kidnappers coupled with the death penalty is a preventive measure, i.e. an act of kindness designed to protect parents against their children becoming the victims of such “stealing.” The isolation of people afflicted with the skin disease known as tzoraat, is all too well known. It not only prods the victim to mend his asocial behaviour, but it protects society at the same time. Cautions against tale-bearing and other forms of abuse of the power of speech are acts of kindness in respect of the potential victims of such slander. Not muzzling an ox while he threshes, is a show of understanding for the ox’s feelings in helping to provide food for its owner while himself being denied that same food. Etc. Etc.

אזהרה ללוה כו׳. דאם לא כן, ׳לא תשוך׳ מבעיא ליה (רש״י ב״מ ס ע״ב), מאי ״לא תשיך״, אלא אזהרה ללוה שלא יעשה שיהיה המלוה נושך, ו״לא תשיך״ פעל יוצא לאחר:

אזהרה ללוה כו׳. דאל״כ לא תשוך מיבעי לי׳, כי הלוה הוא הגורם למלוה שישכנו:

This prohibits the borrower. Otherwise it should have written לא תשך. [לא תשיך in the causative] implies that the borrower is causing the lender to extract interest from him.

לא תשיך לאחיך – גם זו מצוה מבוארת במה שאמר את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כ״ה ל״ז), וכאן יוסיף אזהרה גם ללוה, מה שאין כן בכל דיני ממונות שאם רצה הוא לזוק בנכסיו רשאי, אבל מפני רגילות החטא הזה יזהיר בו גם ללוה. וכן אמרו חז״ל שהיא אזהרה ללוה שלא יתן רבית, שלא יגרום למלוה להיות נושך:

נשך כסף נשך אכל – אפילו אם לוה סאה חטין בסאה וחצי, ובעת הפרעון הוזלו החטין עד שלא יהיה שוה סאה וחצי כדמי סאה שהלוהו, אעפי״כ הוא אסור, והוא התרבית שזכר במקום אחר:

כל דבר אשר ישך – אפילו דברים שאינם לא כסף ולא אוכל כגון אבני הבנין או צמר ופשתים, שאולי יעלה על הדעת שאין נשך רק בכסף שכל הדברים נקנין בו, ובאוכל שהוא חיי האדם, אבל בשאר הדברים נלך אחר שום הכסף לעת ההלואה והפרעון, ת״ל כל דבר אשר ישך:

לא תשיך לאחיך – לפי הפשט לא יתכן לצוות ללוה שלא יקח ברבית כשלא ימצא בלא רבית.

לא תשיך וגו׳ – הרי לנו כאן איסור על הלווה לשלם ריבית על הלוואה (עיין בבא מציעא סא.; עה:). דבר זה נלמד מצורת ההפעיל. ״נשך״ בבניין קל מורה על נשיכה; ובהרחבה פירושו לגרום הפסד, ליטול ריבית; ובבניין הפעיל פירושו לשלם ריבית.

הריבוי ״נשך כסף וגו׳ ונשך כל דבר״ וגו׳ מציין, שמושג הריבית מתפרש כאן במובן הרחב ביותר. לפיכך אסור למלווה לבקש מהלווה לעשות עבורו שליחות או להשיג לו מידע, וכל כיוצא בזה: ״יש ריבית דברים, לא יאמר לו דע כי (נ״א אם) בא איש פלוני ממקום פלוני״. המאמר הבא של חז״ל מרחיק לכת עוד יותר: ״מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום? תלמוד לומר ׳נשך כל דבר אשר ישך׳, אפילו דיבור אסור״ (שם עה:).

בפירושנו לשמות (כב, כד) ולויקרא (כה, לו), ביארנו בפירוט רב את איסור ריבית. ראינו איך שגביית ריבית לפי השער המקובל איננה נחשבת עוול שנוגד את רעיון הצדק. אלא איסור ריבית, בדומה למצוות שבת, שביעית ויובל, נועד להביא להכרה בכך שה׳ הוא האדון על כל הרכוש היהודי. ניסינו לציין את מעמדו הבולט של איסור הריבית, והזכרנו את תוצאותיו רבות⁠־החשיבות לכל הכלכלה הלאומית, שייסוד ישראל כ״עם ה׳⁠ ⁠⁠״ נועד להכין את הדרך אליה. עמדנו גם על משמעותן של שתי הלכות הנוהגות בריבית: מצד אחד, לא רק גביית ריבית אסורה, אלא באותה מידה של חומרה גם תשלום ריבית אסור. מצד שני, הן גביית ריבית והן נתינתה מותרים לגבי נכרים. שתי הלכות אלה מוכיחות באופן חד⁠־משמעי, שאיסור ריבית אינו שייך לתחום הכללי של המשפט, אלא הוא מעשה הכנעה הנדרש על ידי ה׳, והכנעה זו איננה עולה בקנה אחד עם גביית רבית ואף לא עם תשלום ריבית.

על פי הדברים האלה מבואר מדוע חוזר כאן הכתוב על איסור ריבית, ומדוע שתי בחינותיו האופייניות של איסור זה נזכרות רק באוסף מצוות מקוצר זה שנכתב עבור באי הארץ. שכן עיקר הסחר העסקי והלאומי התחיל רק עם ההתיישבות בארץ, ולצורך סחר זה נחוצה מאוד החובה לתת הלוואות ללא ריבית, ובייחוד נחוץ האיסור על כל ריבית בהלוואות. חובה זו ואיסור זה באים לגדל ולחזק את הרוח שיש לה השפעה טובה על יחסים חברתיים, ורק רוח זו יכולה לתת צורה ליחסים אלו כך שיהיו ראויים לעזרת ה׳ ולברכתו.

לא תשיך¹ וגו׳: ריבוי הלשון² מורה³ על המבואר בשאילתות שאילתא מ״ב דלשון ״לא תשיך״ משמעו ׳לא תאכיל איסור׳⁴ שמכונה⁵ בלשון הקודש ׳נשיכה׳⁶, כמו דכתיב בספר מיכה (ג,ה) ״כה אמר ה׳ על הנביאים המתעים את עמי הנושכים בשיניהם וקראו שלום״⁷, ופירש בתרגום יונתן ״מאן דמוכיל להון״⁸, והוא לשון מגונה על אכילה מאוסה. וכן הוא לשון גמרא עבודה זרה (לה,ב) ׳איבו הוי מנכית ואכיל פת אבי מצרי׳, ופירש רש״י ׳מנכית׳ – נושך⁹.

וכך משמעות מקרא זה: ״לא תשיך לאחיך״ – לא תאכיל איסור, והדר מפרש המקרא באיזה איסורא מיירי – ״נשך כסף (או) נשך אוכל״¹⁰.

כל דבר אשר ישך: ביארו חז״ל (ב״מ עה,ב ובספרי) אפילו דיבור ושאילת שלום למלוה אסור¹¹. אבל פירשה תורה איזה דיבור אסור:

אשר ישך: רצונו, שהוא נושך את דעתו ודוחקו לעשות כך בשביל המלוה, ובלא זה לא היה נותן לו שלום או לא היה מדבר עמו, משום הכי הרי זה ריבית. אבל אם אינו נושך לדעתו, שגם בלא זה היה עושה כן, אין בזה איסור¹².

והנה ייחד הכתוב ״נשך כסף נשך אוכל״ משום דסתם מלוה בארץ ישראל בישובה בבית ראשון היה לצורך עבודת הארץ, כמו שכתבתי לעיל (טו,ב), משום הכי יש אדם הלוה מעות לקנות תבואה ויש הלוה תבואה.

1. אחרי שכבר למדנו (ויקרא כה,לז) ״את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך״ (אזהרה למלוה), וזאת אחרי (שם פסוק ל״ו) ״אל תקח מאתו נשך ותרבית״, קובע רש״י לפסוקנו ׳אזהרה ללוה׳, כך שאין בעיה של ריבוי לשון. ״לא תשיך״ מבנין ההפעיל מוסב על הלוה, באשר בנתינת ריבית הוא גורם לכך שהמלוה נושך אותו. גם רבינו מפרש ״תשיך״ מבנין ההפעיל, אבל מייחס משמעות אחרת למלה ״נשך״.

2. בפסוקנו, ״לא תשיך... נשך כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר אשר ישך״.

3. מלבד פשוטו של הפסוק העוסק באיסור ריבית.

4. כלומר, לא תגרום לו לאכול, כאשר משמעות ״נשיכה״ היא – אכילה (אסורה).

5. האכילה האסורה.

6. לעומת ׳אכילה׳ של דבר המותר (וקשה על רבינו ממקראות מפורשים, כגון ״לא תאכלו כל תועבה״ וכדו׳).

7. רש״י פירש ׳ואוכלים בשר בהמות פטומות, שמאכילים אותם עמי הטועים אחריהם׳. ואילו הרד״ק מפרש: הם מחליקים להם לשונם, וקוראים להם שלום... והם בחלקת שפתיהם נושכים אותם בשיניהם, כלומר מריעים להם. אך רבינו הולך בעקבות התרגום יונתן.

8. לשון התרגום ״כדנן אמר ה׳ על נבייא דשקרא דמטען ית עמי, דמן מוכיל להון שרון דבסר מתנבן עלוהי שלמא״...

9. וקשה קצת דוקא משם על רבינו, באשר גם נאמר ״ואכיל״, משמע אפוא ש״מנכית״ (אותו מפרש רבינו מלשון נש״ך) בלבד אינו אכילה, וצ״ע.

10. לא ברור מהו ״נשך כסף״, בהקשר לענין של האכלת איסור.

11. תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום, שאסור להקדים לו שלום, תלמוד לומר ״נשך כל דבר״ – אפילו דיבור אסור.

12. וכך לשון הגמרא ׳ואינו רגיל להקדים לו שלום׳... וז״ל ה׳תורה תמימה׳: ויש להעיר, אם נכון המנהג שמכירין תודה איש לחבירו בעד הלוואת גמילות חסד, אם אין בזה משום ריבית דברים. וי״ל, כיון דממדת דרך ארץ להודות זה לזה על הטירחה, אין הודאה כזו מוסבת על גוף ההלוואה כי אם על טרחת הדבר.

תשיך – תתן כספך, והוראת ההפעיל היוצא בהוה לשלישי היא תעשה באופן שכספך יִשַׁךְ הנכרי כלו׳ יזיקהו וינשוך מבשרו כנחש; ובהוראת נשיכה ממש נקוד בבנין קל עתיד יִשֹּׁך בחולם, ולהוראת נשך ותרבית יִשַּׁךְ בפתח וכאן באס״ף {= באנתחתא סוף פסוק} בא בקמץ.

לפי פירוש רבותינו המקובל (ספרי ובבא מציעא ע״ה:), נאמרה כאן אזהרה ללוה על הלואה בריבית, אף על פי שרוב המפרשים בדיעה כי ״לנכרי תשיך״ מדבר אל המלוה הנותן את ההלואה. אכן תיבת ״תשיך״ אפשר לפרש בשתי דרכים, הן לקיחת רבית והן נתינתה. ״נשך״ פירושו כמו נשיכת נחש, כלומר לחץ; נושא המלה הוא הריבית ולא הנושה, כלומר הריבית נושכת. וזהו שאמר הכתוב: ״כל דבר אשר ישך״, כל אדם המביא לידי כך שהריבית תישך, בין הלוה בין המלוה, נקרא ״משיך״. אולם כיון שמצינו כמה פעמים בתורה אזהרה למלוה, השוה שמות כ״ב:כ״ד, ויקרא כ״ה:ל״ו, פירשו רבותינו שהמקרא כאן מדבר בלוה, העובר נוסף על כך גם על ״לפני עור לא תתן מכשול״ (ויקרא י״ט:י״ד).⁠¹

1. איסור לפני עור כולל לפי הפירוש המקובל אזהרה למכשיל את רעהו (בין ישראל בין נכרי) בעבירה.

לא תשיך לאחיך – הנה שם הפועל נקרא תשוך, אבל תשיך הוא מבנין הפעיל, וזה שהלוה בהלואתו ממנו במרבית עושה שישכנו המלוה וזה הפעיל, ואין סתירה מהא דכתיב לנכרי תשיך דשם הוא ג״כ הפעיל שתעשה בכל ההמצאות שינשך הנכרי והוא ג״כ מבנין הפעיל [או כמו שאמרו דלאפוקי אחיך דלא ומצות עשה הוא לאו הבא מכלל עשה] וכיון שללוה מדבר קרא א״כ הו״ל למיכתב לא תשיך לאחיך כספך, ועוד מה ששינה שם הפעולה בכל דבר הוא לרבות נשך כסף נשך אוכל, לכן דרשו שמרבה גם כסף מעשר, ואפילו למ״ד מע״ש ממון גבוה ואינו יכול למוכרו וליתנו במתנה ואינו בכלל כספך כיון שאין לו בו דין ממון, בכ״ז הואיל והיתר אכילה אית ביה ולאכילה ודאי יכול ליתנו לכו״ע, רק שלא יהא נחשב לענין דין פדיה להוסיף חומש. ויש להאריך ואכ״מ. ואוכל מרבה אוכל בהמה.

לא תשיך – אף הלוה עובר משום לא תשיך לאחיך ומשום ולאחיך לא תשיך (פ׳ כ״א) ומשום ולפני עור לא תתן מכשול.⁠¹ (ב״מ ע״ה:)

נשך כל דבר – תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת״ל נשך כל דבר – אפי׳ דבור אסור.⁠² (שם שם)

נשך כל דבר – תניא, רבי שמעון אומר, מניין שלא יאמר לו המלוה צא ושאול בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקומו, ת״ל נשך כל דבר³ (ספרי).

כל דבר אשר ישך – מה ת״ל, שיכול אין לי אלא נשך כסף נשך אוכל, מניין לרבות כל דבר, ת״ל נשך כל דבר אשר ישך.⁠⁴ (ב״מ ס״א.)

1. דריש לא תשיך בפעל יוצא והיינו שלא יגרום להמלוה שישיכנו, וכן עובר משום ולפני עור משום שגורם להמלוה שיקח ממנו רבית, וע״ע מש״כ בענין זה בפ׳ משפטים ובפ׳ בהר.

2. כלומר שהלוה אינו רגיל להקדים לו שלום אסור בזה הלוה, ואין הלשון מבורר כ״כ דהול״ל ואין הלוה רגיל, כי הנושא הוא המלוה [ומצינו כלשון זה בחז״ל שמסתעף לשני גופים, מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו], ודריש דבר מלשון דבור, שכן רגילין חז״ל לדרוש וכמו שהבאנו הרבה דוגמאות לזה לעיל בפ׳ ראה בפסוק וזה דבר השמיטה, וכן מטעם זה היא הדרשה שבסמוך שלא ישמש בו בטרחות דברים ובטובת הנאה אם אינו רגיל בכך. ואמנם עיקר דרשה זו ע״ד אסמכתא דעיקר הפסוק אתא לדרשה שבסמוך כל דבר אשר ישך, ועיין ביו״ד סי׳ ר״ס. ויש להעיר אם נכון המנהג שמכירין תודה איש לחבירו בעד הלואת גמלות חסד אם אין בזה משום רבית דברים, וי״ל כיון דממדת ד״א להודות זל״ז על הטרחא אין הודאה כזו מוסבת על גוף ההלואה כי אם על טרחת הדבר.

3. היינו הך דדרשה הקודמת בשנוי ענין.

4. ר״ל כל דבר אשר הלוהו, וע״ע מה שנוגע לדרשות בפסוק זה לפנינו בפ׳ משפטים ובפ׳ בהר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון