Devarim 23 – דברים כג‏ – Mikraot Gedolot

שלא להונות עבד שברח אלינו מחוץ לארץ – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה ר״כ, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רנ״ה, סמ״ג מצוות לא תעשה ז׳, ספר החינוך תקס״ט

עמך ישב – ולא בעיר עצמו.

בקרבך – ולא בספר.

במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו יוצאה.

באחד שעריך – בשעריך ולא בירושלם כשהוא אומר באחד שעריך שלא יהא גולה מעיר לעיר.

בטוב לו – מנוה הרע לנוה היפה.

לא תוננו – זו הונית דברים.

דבר אחר: לא תסגיר עבד אל אדניו – בגוי שנצל מעבודה זרה הכתוב מדבר.

סליק פיסקא

"With you shall he dwell" — in the city itself.

"in your midst" — and not in an outlying district. "in the place that he chooses" — where he can find sustenance.

"in your gates" — and not in Jerusalem. "in one of your gates" — and not in exile from city to city.

"where it is good for him" — from an inferior location to a superior one.

"you shall not oppress him" — verbal oppression.

[End of Piska]

עמך ישב ולא בעיר עצמה:

בקרבך ולא בספר:

במקום אש׳ יב׳ במקום שפרנסתו יוצא:

בשער׳ ולא בירושלם וכשהוא אומר באחד שער׳ שלא יהא גולה מעיר לעיר:

בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה מיכן אמ׳ אין מושיבין גרים לא בירושלם ולא בספר ולא בעיר שיש בה גוים אלא בעיר שכולה ישראל ולא בנוה הרע אלא בנוה היפה:

לא תוננו זו הוניית דברים מיכן אמ׳ המאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום (ויקרא כ״ה:י״ז) ולא תונו איש את עמ׳ ומשום (שמות כ״ב:כ׳) לא תונה ומשום לא תוננו:

עִמָּךְ יִתֵּיב בֵּינָךְ בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי בַּחֲדָא מִן קִרְוָךְ בִּדְיִיטַב לֵיהּ לָא תוֹנֵינֵיהּ.

he shall dwell with you in your midst in the place that he may choose in one of your cities where it may be best for him; you shalt not oppress him.

עמכון ישרי ביניכון באתרא די יתרעי בחדה מן קרייכון לאן דשפר לה לא תונון^א יתיה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תונון״) גם נוסח חילופי: ״תצער⁠[ו]⁠ן״.

עמכון יתיב וינטור מצוותא ביניכון אליפו יתיה אורייתא קבעו ליה מדרשא באתרא דיצבי בחדא מן קרויכון מתעסקו עימיה בדיוטב ליה לא תונוניה במילין.

Let him dwell with you, and observe the commandments among you; teach him the law, and put him in a school in the place that he chooseth in one of your cities: employ (or, have business with) him, that he may do well, and trouble him not by words.

וליג׳לס ענדך פי מא בינך פי אלמוצ׳ע אלד׳י יכ׳תארה פי אחדי מחאלך פי אלאצלח לה ולא תצ׳טהדה

וישב עמך בקרבך במקום אשר יבחר באחד ממקומות מגוריך בטוב לו, ואל תונה אותו.

פס׳: עמך ישב בקרבך – לא בספר.

במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו יוצאה. ¹(כאחת) שעריך. ולא שיהא גולה מעיר לעיר.

בטוב לו – מנוה הרע לנוה היפה.

²בטוב לו לא תוננו – זו אונאת דברים שלא תאמר אי עני גולה מטולטל. אתמול היית עובד ע״ז ועכשיו אתה מייחס עצמך בייחוס המשפחות:

1. באחד שעריך ולא שיהיה גולה וכו׳ כצ״ל. ודורש באחד שעריך שיהיה ישיבתו במקום אחד:

2. בטוב לו. מנוה הרעה לנוה היפה. תוכל לשנות מקומו:

על כן לא תוננו.⁠^א

א. בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150 (כאן ובפסוק כ׳): תונו אותו.

Scripture therefore reads, thou shalt not wrong him.

לא תונינו^א – כמו שהזהיר באונאת הגר.

א. בנוסח שלנו: תוננו.

לא תונינו – YOU SHALL NOT OPPRESS HIM – like it warns about oppression of the convert.

במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו יוצא.⁠¹

לא תוננו – כמו שהזהיר בהונאת גר.⁠²

1. שאוב מספרי.

2. שאוב מר״י בכור שור.

במקום אשר יבחר, "in a place of his choice;⁠" a place where he could find an opportunity to earn a livelihood.

לא תוננו, "do not treat him unfairly.⁠" The Torah bids us to treat him fairly, just as it had bidden us to treat all aliens fairly, escaped slaves or not.

עמך ישב בקרבך – רוצה לומר: בארץ בקרבך לא שיהיה לו עיר לעצמו.

במקום אשר יבחר באחד שעריך – אך לא במקום הבחירה.

בטוב לו לא תוננו – רוצה לומר: ביותר נאות לו לצאת ממנו פרנסתו ואף על פי שאיננו יותר טוב מצד עצמו.

לא תוננו – זאת אונאת דברים והנה זה העבד יהיה עתה גר צדק כי העבדים נכנסו ברוב המצות לא יחסר בהם אלא שיצאו משעבוד האדון ואז הם גרי צדק כי לולי שעבוד האדון היו מחוייבים בכל המצות אך מפני שעבודו הם פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא.

עוד ביאר שאע״פ שהוא עבד שלא ישתעבדו ישראל בו אבל יהיה נקי וחפשי. שאם לא יהיה כן מה הועיל בבריחתו כיון שלא נמלט מעבדות ולכן אמר עמך ישב בארצך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו.

ואמר ישב בקרבך להודיע שאין ראוי שיהיה לעבדים עיר בעצמם פן ירבו וימרדו שמה אבל ישבו בקרב ישראל.

ואמר באחד שעריך למעט שלא יהיה במקום הבחירה. והנה העבד הזה יהיה גר צדק ויחוייב לשמור המצות.

<לֹ֖א תּוֹנֶנוּ: התי״ו דגושה.> [לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ].

במקום אשר יבחר – מלמד שיהיה בן חורין, ולא ישתעבדו ישראל בו, שאם כן מה הועיל בבריחתו:

לא תוננו – כמו שצוה וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא י״ט ל״ג), ולשון הונאה פירשתי שם:

לא תוננו – עיין פירוש, שמות כב, כ; ויקרא כה, יז.

({לשון המחבר:} בערכין [כט.] מיירי לרב ביבי קרא דבטוב לו לא תוננו בגר תושב. לכאורה היינו אליבא דת״ק דברייתא גיטין [מה.] שנדחה מפני קושית ר׳ יאשי׳. אלא שיש לומר דלרב ביבי מיירי בעבד כנעני של נכרי שברח מחוץ לארץ לארץ שהוא נכרי גמור וכשניתן לו רשות לשבת בארץ הוא בתנאי שלא יעבוד עבודה זרה, ואם כן הוא גר תושב. דהא סתם עבד כנעני של ישראל כבר ישנו במצות כאשה וכשנעשה בן חורין הרי הוא גר צדק.

ונראה דסברת רב ביבי היא כתרגום אונקלוס, עבד עממין. כלומר, עבד כנעני של נכרים, וזהו כוונת רש״י בפירושו לתורה, כתרגומו [כלומר, עבד כנעני של נכרי]. דבר אחר אפילו עבד כנעני של ישראל עכ״ל, דלא כרא״מ דסבירא ליה דפירוש ראשון של רש״י הוא ישראל שנמכר לנכרי.

והנה, מימרא דר׳ שמעון בן אלעזר שם דאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג היא אליבא דהלכתא מאין חולק, וכן פסק הרמב״ם [הל׳ שמיטה פ״י הל׳ ט׳ והל׳ עבודה זרה פ״י הל׳ ו׳], והלכה זו בנויה על גזירה שוה דטוב טוב דרב ביבי, עיין שם. ואם כן צריך לומר דקרא סתמא כתיב עבד אל אדוניו, ומיירי בין בעבד כנעני של נכרי בין בעבד כנעני של ישראל, כנלע״ד.)

פסוקים יח–יט קשורים בקשר הדוק ליסוד המוסרי, ואילו פסוקים כ–כא כוללים את האופן בו מתייחס דבר זה לאנושות באופן כללי.

[קכו] עמך ישב אחרי שיאמר שישב במקום אשר יבחר למה יאמר עמך ישב ולמד בספרי שלא בעיר בפ״ע, ופי׳ שישב יחד עם בנ״י ולא שיהי׳ לו עיר מיוחדת לביתו ולעבדיו, וכן בקרבך מיותר ואמר בספרי ולא בספר פי׳ עיר סמוך לגבול וטעם שניהם משום חשש שלא ימסרו העיר לאויבים במקום אשר יבחר הבורח כשבא למקום שהוא בטוח ממי שבורח יתיישב שם וא״כ הוא יכול לישב בכל ערי ישראל. לכן דריש הספרי מאשר יבחר מקום שפרנסתו תהיה מצויה שיהי׳ לו במה להחיות את נפשו:

באחד שעריך הוא מיותר ולכן הייתי אומר שבאחד פי׳ כמו על אחד ההרים, והמיוחד שבערי ישראל היא ירושלים ולפ״ז לא הורשה לו לישב רק בירושלים בכדי שילמוד לירא את השם וגם מפני שהיא עיר מלוכה וישגיחו עליו אם איננו מרגל, אבל לא יתכן לפרש כן שבסדר ראה גבי בכור שנאכל בקדושתו כתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו ופי׳ בכל ירושלים, וכתיב שם וכי יהיה בו מום וגו׳ בשעריך תאכלנו. ופירושו לרבות כל ערי ישראל, משם נראה שירושלים יכונה בשם לפני ה׳, ושאר ערי ישראל מכונים בשם שעריך וא״כ לא נוכל לפרש באחד שעריך שהוא ירושלים, לכן דריש בספרי שלא יהיה גולה מעיר לעיר ופי׳ שלא יאמרו בני העיר שמסיג את גבולם ודיו שאיחר שם איזה שנים ואח״כ ילך לעיר אחרת קמ״ל דלא יוכלו לומר כן:

בטוב לו הוא מיותר שהרי כבר כתיב במקום אשר יבחר, ואמר בספרי מנוה הרע לנוה היפה. ופי׳ כי דרך בנ״א כשיבואו למדינה אחרת יתיישבו במקום שפרנסתם מצויה אף שאין המקום טוב למזג גופם, ואחרי שישב במקום שתהיה פרנסתו מצויה יראו ליישבו במקום שראוי למזג גופו שיהי׳ לו טוב באמת, לכן אמר הספרי מנוה הרע לנוה היפה:

לא תוננו אינו מובן מה ענין אזהרת אונאה למה שאמר לעיל שישב במקום אשר יבחר, לכן אמר בספרי זו אונאת דברים, ופי׳ אחרי שמי שהיה עבד במדינות אזיע בימים הקדמונים וברח משם ובא בין בני ישראל ונתיישב במקום שפרנסתו מצויה, גם החליף את נוהו ליפה, דרך בנ״א לומר הראיתם את העבד הזה האיך מתיהר בנו וכו׳ ע״ז אמר לא תוננו אף בדברים:

עמך ישב:⁠¹ אם ירצה לעבוד אותך ו׳לישב עמך׳² לאיזה בית שבא ראשון אזי ישב.

ואם לא ירצה להשאר בביתך אלא בבית אדם אחר ״בקרבך וגו׳״.

או גם להיות משוחרר לגמרי ולישב כישראל – ״באחד שעריך בטוב לו״ – אשר יראה טוב לפניו באותה עיר.

ואם ישאל בעצה איך לעשות אזי – ״לא תוננו״ כטוב לפניו באמת כן תמליך³ אותו.

1. רבינו מבאר את כל חלקי הפסוק, שנראים כחוזרים על עצמם.

2. המקור לשיטת רבינו ש׳לשבת עם׳ פירושו ׳לעבוד אצל׳, הוא, בפירוש הספורנו לבראשית (כט,יד) ד״ה וישב עמו: בעבודתו לרעות צאנו, כמו (שם פסוק י״ט) ״שבה עמדי״, ״ויואל משה לשבת את האיש״ (שמות ב,כא), לפיכך אמר לו אחר כך (פסוק ט״ו) ״ועבדתני חנם״ (עכ״ל).

3. מלשון להימלך, כלומר תן לו עצה הוגנת למה שטוב לו (ולא לך, אע״פ שאצלך התחיל את התהליך).

באחד שעריך – במקום בית דין שישפטו בינו ובין אדוניו הבא לבקשו (שער עירו, פרשת חיי שרה; ובועז עלה השער רות ד׳:א׳).

לא תוננו – בהבטיחך אותו שישב לבטח אתך לתתו אח״כ בשכר ביד אדוניו.

עמך ישב – כלומר הוא ישב במקום שמוצא שם את פרנסתו. השוה ספרי.

לא תוננו – אמרו בספרי שזאת היא אזהרה לאונאת דברים, כלומר גרימת צער על ידי דברים.

עמך ישב – בעיר עצמו, כן גריס הגר״א, ובהשגות פי״ד מאיסורי ביאה כפי הגירסא שהוא לפנינו. ונראה דדוקא שלא לישב בעיר המוקפת חומה קפיד קרא, דאם ישבו רוב נכרים בה בטלה קדושתה כמוש״כ תוספות כתובות מ״ה ע״ב, וזה עמך שהוא טפל ואתה העיקר. וכפי הגירסא שלפנינו שאין מושיבין גר תושב בירושלים נראה לפרש נוסח התפילה שמחה לארצך וששון לעירך, כי ששון נאמר על מי ששמח בעצמו ושמחה נאמר על מי שנכללו בשמחתו אחרים ג״כ, וזה מבקש כי יתן פחדו וישתחוו לפניך כל הברואים אז יוכלו לגור בארץ ישראל לא בירושלים, ע״ז נאמר ששון לעירך היינו לישראל עצמן שאחרים אינם שמחים בשמחתם ואנחנו בנ״י שמחים בעיר אלהינו. אמן.

בקרבך – ולא בספר. פירש ששם יכול להתחבר אל האויב. ועיין עירובין מ״ה ע״א ובעיר הסמוכה לספר כו׳ וכן אין עושין עיר הנדחת סמוך לספר. אך קשה לי מברייתא דבפרק החולץ מ״ח ע״ב ובעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו כל עיקר כו׳, וא״כ כיון דכל גר תושב אין משהין אותו בסמוך לספר מאי רבותא דעבד שלא רצה למול, וצ״ל דמישב לא ממעטינין רק דיותר מי״ב חדש אין מניחין לגר תושב בספר. אך בפ״ק דב״ב מוכח דיושב העיר גבי עיר הנדחת מקרי שלשים יום, יעוי״ש, וצ״ל דפחות משלשים יום שרי ובעבד אסור כלל. ודו״ק.

באחד שעריך – לפי הנתבאר בתזריע סימן מ״ג שמלת אחד בסמיכות הוא המובחר יכול בירושלים ת״ל שעריך ולא ירושלים, וכמו לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דהוא חוץ לירושלים, כשהוא אומר באחד שלא יהא גולה מעיר לעיר בכל מקום שבוחר בטוב לו שהוא טוב לו ולא לאחרים כמו נוה הרעה לרגיל בו לא תוכל לגלותו לנוה היפה שכן בודק, ועיין סוף כתובות. והא דאין מושיבין ג״ת בירושלים נראה דמרומז בקרא דישעיה נ״ב כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא.

עמך ישב וגו׳ – עמך ישב – בעיר עצמו, בקרבך ולא בספר,⁠¹ במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו מצויה, בשעריך ולא בירושלים,⁠² באחד שעריך, שלא יהא גולה מעיר לעיר, בטוב לו – מנוה הרעה לנוה היפה³ (ספרי).

בטוב לו – וכתיב התם (פ׳ ראה) כי טוב לו עמך, מכאן שאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.⁠⁴ (ערכין כ״ט.)

לא תוננו – זו אונאת דברים⁵ (ספרי).

1. בעיר הסמוכה לגבול ערי חו״ל.

2. לא נתבאר ענין זה, ואולי יכונו למ״ש בקדושין ע״ו ב׳ דבירושלים היו מקפידים ביותר על יחוס משפחות, ולכן הקפידו חז״ל על ישיבת אנשים שלא מזרע ישראל בירושלים, וסמכו זה על לשון זה הפסוק.

3. טעם כל פרטים אלו נראה דהכונה לקרבו כדי שלא ידחה לחזור לעבודת כוכבים.

4. כוונת הדרשה ללמוד בגז״ש טוב טוב מעבד עברי, כמו שע״ע אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדכתיב ביה מפורש (פ׳ בהר) עד שנת היובל יעבד עמך כך גר תושב, דעל שניהם מצווים על טובתם, וכבר נתבאר דפ׳ זה איירי בגר תושב דהיינו זה שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות.

5. ר״ל אפילו אונאת דברים, וגם זה מטעם שכתבנו למעלה אות פ״ג שלא לדחותו מישראל כדי שלא יחזור לעבודת כוכבים, וכעין זה מבואר ברמב״ם פ״ח הי״א מעבדים וז״ל, עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק, והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר, וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו זו אף אונאת דברים, ונמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בג׳ לאוין משום וגר לא תונה (פ׳ משפטים) ומשום לא תונו איש את עמיתו (פ׳ בהר) ומשום לא תוננו, וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שנתבאר בפ׳ משפטים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון