Devarim 23 – דברים כג‏ – Mikraot Gedolot

להתקין יתד – בה״ג מניין המצוות מצוות עשה קנ״ד, יראים תל״ב, רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קצ״ג, ספר החינוך תקס״ז

ויתד תהיה לך על אזנך – אין אזנך אלא מקום זיונך.

והיה בשבתך חוץ – ולא בישיבה.

וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך – שומע אני יהא חופר באחת ומכסה באחת תלמוד לומר וחפרת בה.

רבי שמעון אומר מנין שלא יהא אדם הופך מתניו כלפי דרום תלמוד לומר וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך.

סליק פיסקא

"And a spade shall there be for you among your implements (azenecha)": "azenecha" is the place of your weapons ("zaynecha").

"and it shall be when you sit outside": (One should ease himself) sitting, not standing.

"and you shall dig with it": I might think he digs with one and covers with another; it is, therefore, written "and you shall turn back and you shall cover, etc.⁠": (which implies that he covers with the same spade).

R. Yishmael says: Whence is it derived that one should not turn his back towards the encampment (in easing himself)? From "and you shall turn back and cover your excrement,⁠" (which indicates that he was facing the encampment beforehand).

[End of Piska]

ויתד תה׳ לך על אז׳ אין אזניך אלא מקום זיונך:

וחפרת בה אין נפנין לא למערב ולא למזרח אלא בין צפון לדרום:

וְסִכְּתָא תְּהֵי לָךְ עַל זֵינָךְ וִיהֵי בְּמִתְּבָךְ בְּבָרָא וְתַחְפַּר בַּהּ וּתְתוּב וּתְכַסֵּי יָת מַפַּקְתָּךְ.

And you shalt have a blade upon your weapon, that when you sittest abroad you may dig with it, and cover that which comes from you.

וסכיין יהוון^א קביען במא⁠(ז)⁠ני זייניכון והווי במייתבכון^ב לבר ותחפור ביה ותחזור ותכסי ית מפקניך^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וסכיין יהוון״) גם נוסח חילופי: ״וסכינה תהווי קבעה לכון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במייתבכון״) גם נוסח חילופי: ״במית⁠{ב}⁠כון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מפקניך״) גם נוסח חילופי: ״ריעייך״.

וסיכא תהוי קביעא לכון על מאני זיניכון אתר דתיסרון סייפיכון {ויהי במתבך לברא}⁠^א ותהווי חפיר בה ותיפני תמן ותתוב ותכסי ית רעייך.

א. חסר בכ״י לונדון.

and insert a blade with your weapon in the place on which you bind your swords, and in thy sitting without you shalt dig with it, and do what you needest there, and turn and cover it.

וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אָזְנֶךָ – נְבוּכַדְנֶצַּר תּוֹבֵעַ בָּהֶם שֶׁיַּעַבְדוּ לַצֶּלֶם, וְהֵם אוֹמְרִים: לֵאלָהָיךְ לֹא אִיתָנָא פָלְחִין (דניאל ג׳:י״ח).

וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ – מִכְסֶה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם.

“…And you shall return and cover your excrement.” (Devarim 23:14) The covering of idolatry that was in Jerusalem.

ויתד תהיה לך על אזנך – אינו אומר זיינך [אלא] אזנך, ¹מכאן אמרו לכך נעשו אצבעותיו של אדם כיתידות, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון ישים אצבעותיו על אזניו שלא ישמע אותו.

1. מכאן אמרו. כתובות ה׳ סע״א.

ויכון לך ותד מע סלאחך פאד׳א תברזת כ׳ארג׳א מנה פאחפר בה ועד פגט ד׳לך אלרג׳יע

ויהיה לך יתד עם כליך, וכאשר תתפנה מחוצה לו תחפור בו ותשוב ותכסה את צואתך זו.

על אזֵנך – אָזֵן על משקל יָרֵךְ וכָתֵף, ואפשר שתהיה ה-א׳ נוספת, ויהיה נלקח ממה שאמר התרגום¹ (בראשית כ״ז:ג׳) – סב כען זֵינך. ואיננו יוצא אצלנו מן העניין הזה בפנים הראשונים גם כן (כלומר שגם לפי הדעה הראשונה אזן הוא כלי הזין) אלא שהוא לשון אחר (כלומר: שורש אחר). (ספר השרשים ״אזן״)

1. {הערת המהדיר: לפסוק: שא נא כליך}

על אזיניך^א – לבד שאר כלי תשמישך.

אזיניך^ב – כמו כלי זיין.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1: אזניך. בפסוק: ״אזנך״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: אזניך. בפסוק ובכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״אזנך״.

על אזנך [AND YOU SHALL HAVE A PIN] על אזנך – i.e. besides (על, "in addition to", not "upon") your other implements.

אזנך – has the same meaning as זין in the phrase כלי זין.

פס׳: ויתד תהיה לך על אזנך – על מקום זיינך זה צד שמאל שהחרב תלויה בו.

והיה בשבתך חוץ – בישיבה ולא בעמידה.

וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך – רבי ישמעאל אומר מיכן שלא יהא אדם הופך פניו כלפי דרום ויהיו עגבותיו במערב ¹מפני שהשכינה במערב. לכך נאמר ושבת שהיא עומד וחוזר ומכסה:

1. מפני שהשכינה במערב. ודרש מקרא כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך. והחכם ירושלמי פי׳ דברי הפסיקתא שהכוונה שאינו מכסה מיושב רק עומד ומכסה. ובעת העמידה לא יטה עצמו כלפי דרום שלא יהיה עגבותיו לצד מערב ע״כ דבריו בקיצור לשון:

על אזניך – עם שאר כליך.

על אזניך:⁠¹ means WITH THE REST OF YOUR TOOLS.⁠²

1. According to Rosin’s text of Rashbam’s commentary, Rashbam quotes the word here as אזניך, not MT’s אזנך. It is possible that the extra yod was inserted into the manuscript some time after Rashbam, or that Rashbam simply used plene spelling, and was not using a different biblical text. However, this alternate reading, אזניך, is well attested in many mss.; see BH here.

2. Rashi has two apparently mutually exclusive comments on this verse. Rashbam’s comment follows Rashi’s first comment (s.v. על אזנך). But in Rashi’s second comment (s.v. אזנך), he suggests that אזנך means “weapons,” not “tools” or “vessels.” Both of these explanations may be found in modern commentators.

אל״ף אזניך – נוסף, מגזרת: והזונות רחצו (מלכים א כ״ב:ל״ח).

וכסית – כל דבר נראה לעין, והוא מגונה, יוליד דמות גנאי בנפש.

[THY WEAPONS.] The alef of azenekha (thy weapons) is superfluous.⁠¹ Azenekha is related to the word zonot (weapons) in and the weapons washed (I Kings 22:38).⁠²

AND COVER THAT WHICH COMETH FROM THEE. For all disgusting things which are visible to the eye give birth to a defect in the soul.⁠³

1. Zayin is a weapon. Azenekha is a variant of zaynekha.

2. Translated according to Ibn Ezra.

3. Looking upon something that is disgusting has a negative effect on the soul.

ויתד תהיה לך על אזנך – לפי שהיוצאים למלחמה אינם אלא זכרים וכשהם נושאין את הארון עמהם אינם יכולים לעשות לו מחיצה כאילו הוא במקום מנוחתו אבל במדבר שכל ישראל היו שם אנשים ונשים וטף והיו לארון מחיצות לא הוצרכו בעלי קריין לצאת ממחנה ישראל ולא ליד^א מחוץ למחנה לצאת שמה חוץ אף כל אחד חופר ברשותו ומכסה.

א. כן בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224. בדפוס ראשון: ״לירד״.

ויתד תהיה לך על אזנך, "you shall have a paddle amongst your weapons;⁠" seeing that with a few exceptions most of the people going out to fight a war are males, and seeing that they had the Holy Ark with them and they were not able to build separating walls, which would have insulated it from exposure to contaminated air by the ritually impure, the people who had nocturnal seminal emissions and should by rights have left the camp, could not do so because of the danger. This is why every one had to dig his own hole to bury his excrement and cover it.

וחפרת וכסית וגו׳ – וקשה הא נקרא המן לחם אבירים על שנבלע באברים וא״כ לא היו צריכים למצוה זו, וי״ל דהוצרכו לה אמאכל שקנאו מתגרי האומות, מהר״ר חיים.

ויתד תהיה לך על אזנך – האל״ף נוספת, ובאורו על כלי זין שלך. ומצוה זו היתה מעלה גדולה וכבוד לישראל בהיות השכינה מתהלכת בקרב מחניהם, והיה לאחר שסרחו, כי עד שלא סרחו לא היו צריכין לה כי המן היה נבלע באברים ומפיג גם טעם שאר המזונות, אבל לאחר שסרחו הוצרכו לה, וכבר הזכרתי מזה בסדר בהעלותך. ודרשו רז״ל ביומא ריש פרק יום הכפורים, תנא כשהן נפנין לא היו נפנין לצדיהם ולא לפניהם אלא לאחוריהם, והענין כי היו ענני כבוד מתפשטין לכל צד לפניהם ולצדיהם, אבל לא היו עוברין מאחורי ישראל.

ויתד תהיה לך על אזנך, "you are to have a shovel in addition to your gear (weapons).⁠" The letter א at the beginning of the word אזנך is an addition, not part of the root. The basic word is זין, weaponry. The shovel is supposed to be an integral part of your equipment in war, no less important than your weapons. This commandment reflects he spiritually high level of a Jewish camp. It reflects the awareness by the Jewish soldiers that the Shechinah is in their midst. At the same time, the need for the shovel indicates that the Torah speaks of a period when the people had already become guilty of sins seeing that during the years when they did not sin there was no need for a shovel as the manna was completely absorbed by their bodies so that there was no excrement which had to be covered up. Not only that, but it also absorbed the taste of other foods. After the Israelites had begun to sin, they did need shovels to clean up after themselves. I have already discussed this matter in Numbers 11,5.
Our sages in Yoma 75 explain that when the Israelites defecated they did not do so sideways or forwards but behind themselves so as not to expose their excrement to the clouds of glory which accompanied the Israelites on both their flanks and in front of them.

ויתד תהיה לך על אזנך – שעבוד קשה כיתדות הנכנסים בגופו של אדם וכשיתבעו ממך לעבוד ע״ז כמו שעשה נבוכדנצר שצוה שישתחוו לצלם בבל כן בכל יום אומרים שובי שובי השולמית והיה בשבתך חוץ וחפרת בה שתאמר לאלהכון לית אנחנא פלחין. ושבת וכסית את צאתך כלו׳ ושבת תשובה עד ה׳ אלהכון וכסית על כל הע״ז שעבדו ישראל מימות העולם.

ויתד תהיה לך על אזנך – רמז שאם שמע נבול פה שיכוף אצבעו לתוך אזנו וזהו ויצאת חוץ שלא לשמוע נבול פה צא חוץ מן הבית או תכוף אצבעך לתוך אזנך. ובמדרש ויתד תהיה לך על זכות האבות שהוא כיתד תקוע לישראל. ויתד. בגימטריא והאבות.

ויתד תהיה לך על אזנך – בגימטריא מדותי תהיה על אזנך. כלומר י״ג מדות יהיו כלי זיין שלך.

וחפרת – ב׳ במסורה דין ואידך (איוב יא) וחפרת לבטח תשכב. זהו מה שאמרו לעולם יבדוק אדם עצמו לצרכיו קודם שישן וחפרת וכסית את צאתך ואז וחפרת לבטח תשכב.

אזנך – האל״ף היא הנוספת בראשית השמוש וטעמו כלי זיין.

ויתד תהיה לך על אזנך – במס׳ כתובות (ה) דרש בר קפרא מ״ד ויתד תהיה לך על אזנך. אל תקרי אזנך אלא אזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו כי הם דומים ליתידות, ותנא דבי ר״י (שם ה:) מפני מה אזן כולה קשה ואליה שלה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה שלה לתוכו, והאליה סוף האוזן ע״כ הוא רכה כי המשכיל ישמיע לאזנו סופו של המחלוקת כי כל המחלוקת שאינה לש״ש אין סופה להתקיים וזכירת סופו מועיל לו לנטוש הריב ולעשות את עצמו כאיש לא שומע, אך דברי ב״ק צריכין ביאור כי מה ראה על ככה להוציא הפסוק מפשוטו מכל וכל ואין לו קשר לא למעלה ולא למטה ומה שדרש אזנך לשון אוזן הוא דבר שאין האוזן יכול לשמוע.

והקרוב בעיני שראה לדרוש פסוק זה, אמה שנאמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ודרשו רז״ל (ספרי תצא קיט) דיבור רע דהיינו שישמור עצמו מלשון הרע ובילקוט מביא על זה פסוק בשוט לשון תחבא (איוב ה׳:כ״א) וטעמו של דבר פירש הרמב״ן כדי שלא ירבה ביניהם מחלוקת ויכו ביניהם מכה רבה יותר מן האויבים, והיה קשה לבר קפרא שנאמר ונשמרת מכל דבר רע. דיבור רע, ולא פירש במה יהיה נשמר ממנו ע״כ ראה לומר שפסוק ויתד תהיה לך מבאר מהות השמירה והיא כדרך שנאמר בשוט לשון תחבא. והיינו שיחביא ויסתיר את עצמו כמסתיר פנים ממנו ולעשות עצמו כלא שומע ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולבין שומעין חרפתם ואינן משיבים, ובזה ישקיט הריב. כדרך שאמר חכם אחד מעולם לא חרפני אדם כי אם פעם אחד פירוש שלא השיב למחרפיו ועי״ז השתיקו שלא חזר לגלות על ערותו שנית ובזה כיסה את צאתו דהיינו חרפת קלונו שנמשל לקיא צואה בלי ספק וזה הוא עיקר כלי זיינו של אדם כי בשתיקה ינצח ולא כשישיב לו.

ולהנחה זו יהיה אזנך כפשוטו כלי זיין, ובוי״ו של ויתד נרמז כל דרוש זה כי כל וי״ו מוסיף על ענין ראשון לומר לך שהשמירה מכל דיבור רע של לה״ר הוא שיניח אצבעו הדומה ליתד לתוך אזנו וזהו כלי זיינו המצילו משוט לשון, ואמר הכתוב שכדומה לו יש עוד יתד נוסף על סתם כלי זיינו אשר בו יחפור בארץ לכסות צאתו כך הוי״ו מרבה בכיוצא בו אצבע הדומה ליתד אשר בו יחפור באוזן לעשות עצמו כלא שומע ובזה יכסה קלונו וצאתו, כמ״ש (משלי י״ב:ט״ז) וכוסה קלון ערום. והאצבע הוא כלי זיינו נוסף על סתם כלי זיינו אשר בהם ילחם בסתם מלחמה שבידים, אבל במלחמה הבאה משוט לשון אין טוב כ״א להחבא באצבע וזהו כלי זיינו כנגד פי המדבר בלה״ר ויורו המורים בחץ שחוט לשונם ואין כתריס בעדם כי אם השתיקה, ובדרך זה אין צורך לשנות מילת אזנך כי היא כלי זיין כפשוטו וסמך הצלה זו לפסוק המדבר בכיסוי צואה כי שניהם ענין אחד.

על אֲזֵנֶךָ: חס׳ יו״ד. ובפ״ק דכתובות¹ דרש בר קפרא אל תקרי אזניך אלא אזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו. <וכתו' בלקח טוב² דדרשי׳ הכי מדקאמר אזנך ולא קאמר זיינך. ועיין בספר באר הגולה³ ריש באר שלישי.> ולשון הרמ״ה⁴ ברובא דנסחי דיקי חס׳ דחס׳ כתי׳ בלא יו״ד, ואית נוסחא דכתי׳ ביה אזניך מל׳ חד יו״ד בין נו״ן לכ״ף, וחדא מסור׳ מסייעא על׳ ל׳ כותי׳ ומל׳. ואחרי רבי׳ להטות. [עַל⁠־אֲזֵנֶךָ].

וְחָפַרְתָה: כתיב בה״א. וכ״כ הרמ״ה⁵ ז״ל, דין לחוד מל׳ ה״א בסוף תיבותא באורית׳, ובמסורת שלנו⁶ ב׳, א׳ מל׳, וחפרתה בה, וא׳ חס׳, וחפרת לבטח תשכב⁷ (איוב י״א). [וחפרתה].

1. ובפ״ק דכתובות: ה ע״א.

2. בלקח טוב: נאג׳ארה על אתר, קמח ע״ב.

3. באר הגולה: באר השלישי, מ ע״א.

4. הרמ״ה: אז״ן.

5. הרמ״ה: חפ״ר.

6. ובמסורת שלנו: ראה מ״ק-ד על אתר.

7. וחפרת לבטח תשכב: איוב יא יח.

לבד משאר כלי תשמישך. כלומר שיתד זה תהי׳ לך לבד שאר כלי תשמישך, כדי שתחפור בה:

Aside from your other utensils. I.e., you are to have a peg aside from your other utensils in order to dig with it.

ויתד – היא כלי שחופרין בו הקרקע ועשוי בצורת יתד:

על אזנך – מלבד שאר כלי תשמישך וכלי זיין:

ושבת וכסית את צאתך – אין צואה בטומאה שתטמא את מקומה ותהיה בוקעת ועולה, אבל ראיית הדברים הנמאסים תוליד גנאי בנפש, ולכן אסרו חכמים לראותה בשעת התפילה בהיות הלב דבק בשם הנכבד:

על אזנך – כלי זיין (רש״י ות״א ויב״ע) שרשו זין והאל״ף נוספת, וכן והזונות רחצו (מלכים א כ״ב ל״ח) תרגומו ומאני זיינא שטפו (קריעגסגעראֶטה) אמנם לרבותינו (כלים פכ״ו מ״ג) זין הוא אזור כמין אבנט שכן בלשון יוני קורין לחגור זוני ומזה פירשו הרמב״ם והר״ש שם גם והזונות רחצו. א״כ גם מלת אזניך פירושו אזור וחגור (גורט).

ושבת – ימים רבים פירשתי כמו ואחר כך, ועתה (שבט תרכ״א) נ״ל כדברי אח״מ {=אברהם חי מיינסטער} תשב ותעשה צרכיך, ומשפטו וישבת, כמו ושבתי בבית ה׳ {תהלים כ״ג:ו׳}.

[קכג] ושבת וכסית פירוש שתחזור ותכסה ואמר בספרי שומע אני יהיה חופר באחת ומכסה באחת ת״ל ושבת וכסית. נראה שמפרש ושבת שהוא לשון חזרה על היתד שבאותו יתד שחפר בו יכסה ואין צריך שיהיה לו יתד אחר על הכסוי. ור׳ ישמעאל אומר מנין שלא יהא אדם הופך אחוריו כלפי המחנה נראה שהוא מפרש ושבת שהוא חזרה קאי על האדם שחוזר פניו לכסות והוא מיותר דמובן שבשביל הכסוי בהכרח שיחזור פניו אלא בא ללמד שרק מפני הכסוי צריך לחזור פניו אבל אם לא היה צריך לכסות היה שב אל המחנה בלא החזרת פנים משום שנפנה כשפניו היו אל המחנה:

{וחפרתה בה: ה״א יתירה¹. ולפי הירושלמי סוכה (פ״ד, ה״ג)² ומדרש רבה³ בפירוש ״לכה״ – דוקא אתה ולא אחר. הכי נמי דייק הכתוב שלא ישלח אחר לחפור עבורו, כי יש להיות צנוע בבית הכסא⁴}.

1. רבינו עומד על כל ה״א יתירא שבתורה, ומסבירו בדרך אחת.

2. א״ר אבהו (תהלים פ,ג) ״ולכה לישועתה לנו״ – לך יודייה. ומפרש קרבן העדה: ״לך״ קרי. והכי פירושא, אף מהאי קרא שמעינן שישועתו של הקב״ה היא ישועתן של ישראל, ואע״ג דכתיב ה״א בסוף קרינן ״לך״ כדאיתא במסורה. ושמעינן שאף לו (הקב״ה) נעשית התשועה. אך רבינו מבאר את הירושלמי בדרך שונה מעט.

3. שמות רבה (ג,ג) ויקרא רבה (א,ה), ועוד.

4. לא כ״כ ברור איזה חוסר צניעות יש לשלוח אחר לחפור עבורו, כשהוא עצמו מגיע אחר שחבירו סיים עבודתו והלך לו.

יתד – עיקר משמעו בול עץ מחודד שתוקעין אותו בקרקע (כמו יתדות אהלים), כאן מעדר⁠־עץ.

אזנך – השבעים תרגמו כאן לשון חגורה. רבי יעקב צבי מקלנבורג מביא ראיה מן המשנה במסכת כלים פרק כג, משנה ג, ששנינו שם ״זון״ והמפרשים פירשוהו לשון חגורה. אבל התרגומים פירשו כנראה את המלה מלשון זיין. יונתן מתרגם: ״אתר דתיסרון סייפיכון״ (המקום בו תחגרו החגורה).

ושבת וכסית – כלומר כדי שתחזור ותכסה את הגומא, וזהו לשון ״ושבת״.

ויתד תהיה לך – ת״ר, לחם אבירים אכל איש (תהלים ע״ח) לחם שנבלע ברמ״ח אברים¹ אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו׳ – לאחר שסרחו² אמר הקב״ה, אני אמרתי יהיו כמלאכים, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות.⁠³ (יומא ע״ה:)

על אזנך – דרש בר קפרא, מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרא על אזניך אלא על אזניך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו.⁠⁴ (כתובות ה׳.)

בשבתך חוץ – בישיבה ולא בעמידה⁵ (ספרי).

ושבת – תניא, רבי ישמעאל אומר, מניין שלא יהא אדם מהפך אחוריו כלפי המחנה, ת״ל ושבת וכסית.⁠⁶ (שם)

וכסית – אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרות ק״ש כנגדה, מאי טעמא, צואה בכסוי תליא מילתא, והא מכסיא.⁠⁷ (ברכות כ״ה:)

1. רומז להמן שהיה נבלע בכל האברים כדבר רוחני ולא היו מוציאין ממנו רעי לחוץ כמבואר לפנינו בפ׳ בשלח.

2. ר״ל לאחר שהתלוננו עליו ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל (פ׳ בהעלותך).

3. רומז להמבואר לפנינו בר״פ מסעי דמחנה ישראל היה שלשה פרסי והיו יוצאין חוץ למחנה כמבואר כאן ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, וע׳ מש״כ בפ׳ הקודם אות נ״ח.

4. דריש כן ע״ד אסמכתא ורמז עפ״י המבואר לעיל בפסוקי׳ ונשמרת מכל דבר רע שאפילו דבור רע אסור במלחמה מפני כי השכינה מהלכת שם וצריך זכות לנצח במלחמה כמש״כ שם, ודריש כן משום דקשה לי׳ הלשון על אזניך שלפי פשוטו באורו על כלי זיין, ולא מצינו המלה זיין במובן כלי זיין באל״ף בראש, ולכן דריש באסמכתא מלשון אוזן.

5. דאין זה מדרכי הבריאות והצניעות.

6. משמע דעליו לשוב בשביל הכסוי בלבד וזה יצויר רק אם פניו כלפי המחנה, דאם פריו כלפי חוץ אז בלא״ה צריך הוא לשוב וללכת אל המחנה.

7. עששית היא מנורה של זכוכית. ור״ל לאפוקי מאיסור ערות דבר, דתלי הכתוב את האיסור בראי׳ וכדכתיב ולא יראה בך ערות דבר, ולכן התם קיי״ל ערוה בעששית אסור לקרות ק״ש כנגדה. אבל הכא כתיב וכסית משמע כל שמכוסה אע״פ שנראה דבר הנכסה לא איכפת לן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון