×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אשִׁמְעוּ⁠־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת⁠־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃
Listen now to what Hashem says. Arise, plead your case before the mountains, and let the hills hear what you have to say.
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁמָעוּ כְעַן יַת דַייָ אֲמַר קוּם דוֹן עִם טוּרַיָא וְיִשְׁמַעַן רָמָתָא קָלָךְ.
את ההרים – את האבות.
הגבעות – האמהות.
with the mountains – with the Patriarchs.
the hills – the Matriarchs.
את ההרים – אילו הגדולים שבהם, הם מלכים.
והגבעות – אילו הפחות והסגנים.
את אשר ה׳ אומר – לנביא.
קום ריב את ההרים – אלו שרי ישראל.
ותשמענה הגבעות – אלו המלכים, שגבעה גבוהה היא מהר.
שמעו – ידבר עםא ישראל בעד השם.
וככה אמר לי: קום ריב – עם ישראל בהרים.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896: על.
את אשר י״י אמר – אלי.
קום ריב – את עמי.
אתא ההרים – כלומר במעמד ההרים והגבעות.
א. בכ״י: עם.
שמעו – אמר הנביא כנגד ישראל שמעו מה שאמר לי האל ית׳ ומה שאמר קום ריב את ההרים כמו אל ההרים וכן והראה את הכהן (ויקרא י״ג:מ״ט) כמו אל הכהן רוצה לומר הראה ריבך אליהם וכן אמר לגבעות שתשמענה קולך וטעם ההרים והגבעות על דרך האזינו השמים ותשמע הארץ (דברים ל״ב:א׳), שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיהו א׳:ב׳), כי היא שמעה את כל דברי י״י (יהושע כ״ד:כ״ז). והריב הוא עם ישראל שיתוכח עמהם האל יתברך על הטובות שעשה להם והם גמלו לו רעה.
ויונתן תרגם ההרים – אבהתא והגבעות – אמהתא, כלומר שישמעו האבות שהם אברהם יצחק ויעקב והאמהות שרה רבקה רחל ולאה מה שגמלו בניהם לאל ית׳.
שמעו נא וגו׳ קום ריב את ההרים – עתה ישוב לענינו להוכיח בני דורו שהיו רעים, ויעד להם חורבן וגלות על יד מלכי אשור, כמו שהתחיל כי זה כמו שאמרו החכמים. ונשוב לכונת הפרק או נשוב לכונתנו. והנה אין ריב בכאן מצורף לההרים, כי אינו מתרעם עם ההרים רק עם ישראל, אבל הפירוש כמו שיזכור אחר כך (ב) שההרים ישמעו הריב שיש לשם עם ישראל, כטעם האזינו השמים (דברים ל״ב:א׳).
והאתנים – תאר אל מוסדי ארץ – כלומר יסודות הארץ שהם חזקים.
(הקדמה) הנבואה השלישית תחילתה שמעו נא את אשר ה׳ אומר וגומר עד סוף הספר. ויש בה ה׳ פרשיות. הא׳, שמעו נא את אשר ה׳ אומר. הב׳, קול ה׳ לעיר יקרא. הג׳, אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ. הד׳, זעף ה׳ אשא. הה׳, רעה עמך בשבטך: וראיתי לשאול בה ששת השאלות:
השאלה הראשונה באומרו שמעו נא את אשר ה׳ אומר, והיא שמלת נא אם שנפרש אותה בלשון עתה ואם שנתפרש אותה בלשון תחינה יראה כי אינה נאותה במקום הזה, וגם אומרו את אשר ה׳ אומר בלשון הזה הוא זר מאד והיה ראוי לומר שמעו את אשר ה׳ אמר, והנה בנבואה שלמעלה אמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל שמעו נא זאת ראשי בית יעקב ולא אמר את אשר ה׳ אומר בלשון הזה:
השאלה השנית שאתה תמצא שהשם יתברך אמר לנביא קום ריב את ההרים שיהיה הנביא מריב ומוכיח וההרים יהיו המוכחים, והנה הנביא לא עשה כן כי הוא אמר שמעו הרים את ריב ה׳ כי ריב לה׳ עם עמו שיהיה השם יתברך הוא המריב והמוכיח ויהיו ההרים עדים בדבר לא מוכחים וזהו בחלוף ממה שצוהו הש״י:
השאלה השלישית בענין תוכחת השם לעמו שהתחיל לספר החסדים שעשה עמהם בהוציאם ממצרים ולא זכר דבר מהמסות הגדולות האותות והמופתים שעשה בעבורם במצרים ולא בקריעת ים סוף ולא כל נסי המדבר אבל זכר בלבד ששלח לפניהם משה אהרן ומרים וענין בלעם ומה ענין זה לכאן האם לא עשה עמהם חסדים גדולים מזה, גם שלא זכר כי אם מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם ולא מה שעשה השם בענינו:
השאלה הרביעית באומרו מן השטים ועד הגלגל, והיא כי למה לא זכר מסעות אחרות כי אם אלו אף שמרחק הדרך בין השטים עד הגלגל קרוב הוא כי קרובים הם זה לזה, ואם נאמר שאומרו מן השטים חוזר לענין בלעם יקשה מאד אומרו עד הגלגל כי בלעם לא הלך לגלגל ולמה לא זכר מכל המקומות אשר כבשו בארץ ישראל כי אם הגלגל, הנה אם כן קצר בספור מופתי מצרים ובספור מופת המדבר ובספור כבוש הארץ:
השאלה החמישית באומרו במה אקדם ה׳ וגומר, שהדברים שהם בתחלת התוכחה באו בלשון השם יתברך מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי כי העליתיך וגו׳ עמי זכר נא וגו׳ והפסוקים האלה הם בשם ישראל במה אקדם ה׳ וגו׳ האקדמנו בעולות וגו׳ ומאמר הגיד לך אדם מה טוב אינו בשם האל ולא בשם ישראל כי אם בשם מדבר שלישי כמו שאמר ומה ה׳ דורש ממך וגומר והצנע לכת עם אלהיך ומה טעם החלופים האלה:
השאלה הששית באומרו על הרע כפים להטיב וגומר, והיא שאיך החליט מלת להטיב על הרע כפים ואיך קרא טוב או הטבה לשוחד שהשר שואל והשופט בשלום והגדול דובר הות נפשו ואם לא בחר ה׳ באלה והם תועבת נפשו איך אמר עליהם להטיב, והמפרשים פירשו להטיב לחזק ושהוא דרך צחות לאמר לשון על הפכו לענין אחר ושכן נאמר ההיטב חרה לך, והוא זר מאד כפי טבע הכתוב הזה וכמו שאבאר: והנני מפרש הכתובים באופן יותר השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את ישראל ולומר אליהם שלא יאמרו שהשם יתברך פעמים יטיב ופעמים ירע ויתהפך כחמר חותם בענינם, לכן יוכיחם השם שתמיד היו מחשבותיו עליהם לטובה אם בהעלותו אותם ממצרים ובשלחו לפניהם הנביאים מלאכי שלום ובהצילו אותם ממלאך משחית ושלא בקש מהם עבודות קשות בהלאות אנשים ופזור ממוניהם כי אם הישר והטוב בעיני אלהים ואדם, ושהשם יתברך מתרה בהם פעמים רבות על ידי נביאיו שייטיבו מעלליהם ויפחדו מהחרבן והרעה העתידה לבוא עליהם והם לא אבו שמוע אבל היו תמיד מחזיקים ברשעתם בכל מיני החמס והגזל ומפני זה באו עליהם רעות פרטיות ועם כל זה לא נמנעו מחוקיהם הלא טובים וממשפטיהם לא יחיו בהם עד שמפני זה יבא עת פקודתם, אך אמנם לא תהיה בהם כלייה נצחית כי האל יתברך לא יעשה עמהם כלה בגלותם כי הנה שימרקו עונותיהם בגלות יצאו ממנו ואויביהם יבושו ויכלמו כי ישתו גם הם את כוס התרעלה והיתה ארצם לשממה, והאל יתברך ירעה את עמו בשבטו ויהיה נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו ישוב ירחמם ויתן אמת וקיום למה שנשבע ליעקב ולחסד שעשה לאברהם. וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:
(א) שמעו נא את אשר ה׳ אומר וגומר עד קול ה׳ לעיר יקרא. קשור הנבואה הזאת עם הקודמת אליה מבואר עם מה שזכרתי בכוונתה והוא שאחרי שהנביא ייעד על חרבן שומרון ועל חרבן ירושלם ויעד גם כן שאחר כך באחרית הימים ישובו ישראל ויהודה על אדמתם ויראו בנקמת אויביהם, חשש אולי שישראל יאמרו שהשם יתברך יתהפך אליהם מטוב עד רע יהפוך ידו כל היום פעם ילחם בהם ופעם ילחם להם כאדון מתחרט במעשיו משתנה במהו משתנה ולכן ייעודי הנביא מהם רעים ומהם טובים, לכך סמך הנבואה הזאת להגיד שתמיד היתה כוונת השם יתברך ורצונו להטיב להם ושלא שאל מהם עבודות קשות ולא הלאות אנשים כי אם הישר והטוב, ויוליד מזה שמאתם היתה הרעה והחרבן אליהם בעבור החמס שעשו בכפיהם לא מאת השם, וז״ש שמעו נא את אשר ה׳ אומר כלומר אחי ועמי בבקשה מכם שתשמעו את אשר הקדוש ברוך הוא אומר אלי קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך ואין הכוונה שיריב עם ההרים והגבעות כי הם גשמים דוממים בלתי בעלי נפש ואינם בעלי חטא ואיך יוכיחם אבל רוצה לומר שאני הנביא אוכיח ואריב את פשעי העם הזה וחטאתם בקול רם ועצום עד שישמעו ההרים והגבעות קולי, וכאילו אמר קום ריב את העם הזה בפני ההרים באופן שתשמענה הגבעות קולך והוא משל לעוצם הקולות ופרסומם שיהיה כל כך עד שאפילו הגבעות הבלתי בעלי נפש ולא חושים ישמעו אותם. וי״ת ההרים אבהתנא והגבעות אמהתנא כלומר שישמעו האבות שהם אברהם יצחק ויעקב והאמהות שרה ורבקה רחל ולאה הגמול שנתנו בניהם להשם יתברך על כל הטובה שעשה להם, ואמר הנביא הקדוש ברוך הוא אומר אלי שאני אעשה התוכחה והמריבה הזאת בשמי.
נא – עתה.
קום – הוא ענין זרוז.
ריב – ענין ויכוח.
את ההרים – אל ההרים.
קום ריב את ההרים – אל הנביא אמר התווכח עם ישראל אל ההרים ר״ל הרם קול להתווכח בפרסום רב וישמעו ההרים והוא ענין גוזמא והפלגה.
ותשמענה וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
ההרים, הגבעות – גבעות קטנות מהרים והם סביב ההרים (ישעיהו ב׳ ב׳) ובכ״מ, ר״ל עיקר יציע ריבו לפני ההרים, והגבעות הקטנות ישמעו מעצמם, ומלת את כטעם אל, כמו והראה את הכהן.
שמעו נא – אחר שאמר (למעלה ג׳ א׳) שמעו נא ראשי בית יעקב, שרצה להתוכח עם ישראל לפניהם והם יהיו השופטים בדבר, כמ״ש הלא לכם לדעת את המשפט, והם לא רצו לשמוע, יאמר להם שה׳ בחר תחתיהם שופטים אחרים שישמעו טענתו וריבו ווכוחו, שהם ההרים והגבעות בפניהם יתוכח, וה׳ אמר להנביא קום ריב את ההרים – ר״ל שיריב ריב ה׳ בפניהם, ותשמענה הגבעות קולך הגם שראשי בית יעקב אינם רוצים לשמוע, הגבעות הם ישמעו קול הנביא.
שמעו נא – אתם בני ישראל.
ריב את ההרים – לפניהם, שיהיו ההרים והגבעות עדים על ריבך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת⁠־רִ֣יב יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מ֣וֹסְדֵיא אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ עִם⁠־עַמּ֔וֹ וְעִם⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃
Hear, you mountains, Hashem's controversy, and you enduring foundations of the earth; for Hashem has a controversy with His people, and He will contend with Israel.
א. מ֣וֹסְדֵי =א,ש1,ש2 (כתיב מלא וי"ו), וכמו כן בתנ"ך ליסבון.
• ל,ק,ב1=מֹ֣סְדֵי (כתיב חסר וי"ו) ובמסורת-ק (ל' חס'), וכמו כן בכת"י פריז 25; מ"ש: "במקצת ספרים חסר וא"ו וכן מסורת עליו לית חסר.⁠"
תרגום יונתןר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁמָעוּ טוּרַיָא יַת דִינַיָא דַייָ וְעִקְרַיָא מִיסוֹדֵי אַרְעָא אֲרֵי דִינָא קֳדָם יְיָ עִם עַמֵיהּ וְעִם יִשְׂרָאֵל עָבִיד תּוֹכֵחָה.
והאיתנים מוסדי ארץ – אתם שמעו כי ריב לי״י עם עמו.
יתווכח – לשון תוכיחה.
שמעו – הטעם: כמו, האזינו (דברים ל״ב:א׳), בעבור היותם עומדים. וככה: כי היא שמעה (יהושע כ״ד:כ״ז).
כמו שמפרש והו׳: שמעו הרים את ריב י״יעם עמו.
שמעו הרים, והאיתנים – הם ההרים או הגבעות שהם החזקים אשר ביסוד העפר והם מוסדי ארץ.
ויונתן תרגם: שמעו אבהתא ית דינא די״י ועקריא יסודי ארעא.
אבל איני רוצה בזה אלא שהוא יתברך יעשנה והוא אומרו שמעו הרים את ריב ה׳ ר״ל כל מלכי העולם ושריהם ישמעו את ריב ה׳, והאיתנים מוסדי ארץ וכל סגניה כי ריב לה׳ עם עמו רוצה לומר כי הוא יהיה המריב והמוכיח ובשמו תהיה התוכחה לא בשמי.
מסדי ארץ – במקצת ספרים חסר וא״ו וכן מסורת עליו לית חסר.
והאיתנים – ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ״ד:כ״א).
מוסדי – מלשון יסוד.
יתוכח – ענין ברור דברים.
שמעו הרים – ר״ל וכה אמור שמעו הרים את ויכוח ה׳.
והאתנים מוסדי ארץ – הם ההרים שהם החזקים ומוסדי הארץ וכפל הדבר במ״ש.
ועם ישראל יתוכח – כפל הדבר במ״ש.
ריב, יתוכח – הוכוח הוא בנחת וע״פ ראיות השכל, וישראל מציין את הגדולים, עמם יתוכח בראיות, ועם כלל ההמון יבא בריב (עי׳ הושע ד׳ ד׳, איוב י״ג ו׳).
שמעו הרים, והאתנים – היינו ההרים התקיפים שהם מוסדי ארץ שהם מימות הבריאה שהיו היסוד לארץ בעת נולדה הארץ מן התהום.
כי ריב – יש לו ריב עמם על שחטאו כנגדו, ועם ישראל יתוכח להראות שהוא צדיק בריבו.
והאתנים – חסרה יו״ד אחר האל״ף והוא מגזרת אית בלשון ארמי ואיש או יש בלשון עברי, דבר שלו קיום ויש, וכן איתן מושבך (פרשת בלק) ומזה נהיתה בקבלה שתיקות שי״ן אחת בשם יששכר שמקורו יש⁠־שכר, ובלי דיוק הוצאת שתי השיני״ן נעלמה אחת, והקמץ היה ראוי לבוא תחת השניה ולא תחת הראשונה.
יתוכח – כמו ונוכחה (ישעיהו א׳:י״ח), יבוא בויכוח עם עמו.
תרגום יונתןר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) עַמִּ֛י מֶה⁠־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִֽיא׃
My people, what have I done to you? How have I burdened you? Answer me!
א. עֲנֵ֥ה בִֽי =א,ל (מרכא ובי"ת רפה)
• חלק מהדפוסים וקורן=עֲנֵ֖ה בִּֽי (טפחא ובי"ת דגושה)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַמִי מַה טָבָא אֲמָרֵית לְמֶעְבַּד לָךְ וְלָָא עֲבֵידַת אוֹ מְרוֹעָא קַשְׁיָא אַסְגֵיתִי עֲלָךְ אַסְהֵיד בִּי.
עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי – א״ר אחא ענה בי וקבל שכר ואל תענה ברעך עד שקר ותקבל דין וחשבון. א״ר שמואל בר רב נחמן בשלשה מקומות בא הקב״ה להתוכח עם ישראל ועובדי אלילים שמחים ואומרים היאך יכולים להתוכח עם בוראם עכשו הוא מכלה אותם, כיון שראה הקב״ה שהיו שמחים הפכם להם לטובה. בשעה שאמר לכו נא ונוכחה שמחו ואמרו עכשיו הוא מכלה אותם. כיון שראה הקב״ה שהיו שמחים הפכם להם לטובה שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים, כששמעו עובדי אלילים כך תמהו ואמרו זו תשובה וזו תוכחה לא עשה אלא למתפגנא עם בנוהי. בשניה כשאמר להם שמעו הרים את ריב ה׳ שמחו עובדי אלילים ואמרו עכשו הוא מכלה אותם, כיון שראה הקב״ה כן הפכם להם לטובה שנאמר זכר נא מה יעץ וגו׳ במה אקדם ה׳. תמהו עובדי אלילים ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי. בשלישית כשאמר וריב לה׳ עם יהודה שמחו עובדי אלילים ואמרו עכשו הוא מכלה אותם, כשראה הקב״ה כן הפכם להם לטובה בבטן עקב את אחיו. משל לאשה שהיתה קובלת על בנה כיון דחזיה לדיין דהוה דיין לברייתא לקטלא אמרה אם מהודענא סרחני דברי יימר לקטלא ברי, מה עבדת, אמר לה מה סורחניה דברך אמרה כי הוה במעוי בעטני, אמר לה וכדון עבד לך כלום, אמרה לו לאו, א״ל זילי לית דין סורחן דכלום, תמהו עובדי אלילים ואמרו זו תשובה וזו תוכחה לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי.
ומה הלאתיך – אמר רבי ברכיה משל למלך ששלח פרודוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה נטלו אותה ופרעו ראשיהם וקראו אותה בפחד וביראה ברתת ובזיע, אמר הקב״ה הדא קריאת שמע פרוזדוגמא שלי הוא לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קורין אותה לא עומדים על רגליכם ולא פורעים את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך.
דבר אחר: ומה הלאתיך – א״ר יהודה ברבי סימון עשר בהמות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר, ולא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות להביא לפני קרבן מאלו אלא מאלו הגדלות על אבוסך שנאמר שור או כשב או עז וגו׳.
מה עשיתי לך – תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך.
ומה הלאתיך – בעבודתי.
ענה בי – העד בי.
what have I done for you – Put your heart to recognizing what benefit I have done for you.
and how have I wearied you – with My worship?
Testify against Me Heb. עֲנֵה בִּי
עמי מה עשיתי לך – עמי ישראל למה אינך זוכר כמה טובות עשיתי לך.
ומה הלאיתיך – ומה הלאיתי אותך בעבודתי, שתעבדוני בשביל טובות שעשיתי לך.
עמי מה עש⁠{יתי} לך ומה ה⁠{לאיתיך – דע ל}⁠ך ש⁠{ת}⁠יבה זו תיבת מֵה פעמים תמוהה ופעמים מתקיימת. פעמים {ת}⁠מוהה, כמו: מה ע⁠{שה לך} העם הזה {כי וגו׳ (שמות ל״ב:כ״א), ו}⁠פעמים מתקיימת, כמו: ויאמר אבימלך אל אברה׳ מה עשית לנו (בראשית כ׳:ט׳), שפת׳: על מה עשית ל⁠{נו כזאת}, והשני׳ {הסמוכה לה} תמוהה, דכת׳: מה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גד⁠{ול}⁠ה (בראשית כ׳:ט׳). אף כאן: עמי מה {עשי}⁠תי לך – אין {מה זה} תמוה כי אם מתקיים, ופת׳: עמי כמה טובות עשיתי לך. ומה השני הסמוך לו תמוה. וכה פת׳: {ענה נ}⁠א עמי כמה {טובות} עשיתי לך. ושמא תאמר לעומת הטובות הגדולות שעשיתי לך אני שואל ממך דבר ג⁠{דול, לכך נא}⁠מר: {ומה י״י דורש ממך (מיכה ו׳:ח׳)}, שכך פת׳: מה אני שואל כנגד הטובות שעשיתי לך כי אם עשות משפט ואהבת חסד, {???? וכן הוא אומר: ועתה ישראל (דברים י׳:י״ב) ?? הו}.
עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי – פתרונו: העד בי כמה טובות עשיתי לך, והעד בי מה הלאתיך להביא לפני דורון, לפרוע לי כנגד אותן הטובות שעשיתי לך.
עמימה הרעותי לך ומהא הלאיתיך. הטעם: מה דבר בקשתי מאתך שתלאהב לעשותו.
ענה בי – העד בי.⁠ג
א. כן בדפוס לובלין. בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, מונטיפיורי 34: ואם. בכ״י רומא 80: אם.
ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: שתלאת.
ג. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטו המילים: העד בי.
מה עשיתי לך – רעה שעזבתני.
ומה הלאיתיך – והטרחתיך בעבודתי שהלכת לעבוד אלהים אחרים.
עמי מה עשיתי לך – מה רעה עשיתי לך.
ומה הלאיתיך – הה״א בסגו״ל והאל״ף בציר״י ופי׳ מה מצוה צויתי לך שתלאה לעשותה.
ענה בי – העד בי אם עשיתי.
ולכן התחיל לעשות התוכחה והמריבה בשם האל באומרו עמי מה עשיתי לך והמפרשים פירשו מה הרעה אשר עשיתי לך ומה הלאיתיך מה מצוה צויתי לך שתלאה לעשותה. ולי נראה לפרשו בהפך מה עשיתי לך כמה מהחסדים והטובות עשיתי לך על דרך מה רב טובך (תהלים לא, כ) שיורה על גודל הדבר וכאילו אמר ועם ישראל יתוכח השם ויאמר עמי כמה עשיתי לך מהטובות והחסדים ואמנם מה הלאיתיך במצותי והטורח אשר טרחת בעשייתם זה ענה בי אתה בשמך כי אני אגיד מה עשיתי לך ואתה תגיד מה הלאיתיך ועשית בעדי.
הלאתיך – במקצת ספרים האל״ף בחירק וברובן של מדוייקים בצירי ואף רד״ק כתב ובשרשים הה״א בסגול והאל״ף בצירי.
מה – המלה ההיא יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳).
הלאתיך – ענין יגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז׳:י״ח).
ענה – עדות כמו לא תענה (שמות כ׳:י״ב).
עמי מה עשיתי לך – זכור מה מאד רוב טוב עשיתי לך.
ומה הלאתיך – ומהו הדבר אשר יגעתיך בו להכביד העול.
ענה בי – העד בי לומר הנה בזה הגעתנו.
עמי יספר הוכוח שיש לו עמם, מה עשיתי לך רעות, בהפך זכור הטובות שעשיתי לך, ומה הלאתיך – נגד הטובות שעשיתי עמך היית מחוייב הודאה ועבודה עבורם, הכי הלאיתיך עבורם בעבודה קשה.
הלאתיך – העמסתי על שכמך עמל בלי מועיל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת⁠־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
For I brought you up out of the land of Egypt, and redeemed you out of the house of bondage. I sent before you Moses, Aaron, and Miriam.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי אֲסִיקְתָּךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּמִבֵּית עַבְדוּתָא פָּרִקְתָּךְ וּשְׁלָחֵית קֳדָמָךְ תְּלָתָא נְבִיִין מֹשֶׁה לְאַלָפָא מְסִירַת דִינִין אַהֲרֹן לְכַפָּרָא עַל עַמָא וּמִרְיָם לְאוֹרָאָה לִנְשַׁיָא.
ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים – אמר הקב״ה בוא וראה מה ביני לבין בשר ודם, מלך ב״ו משלח שלוחים למדינה בני המדינה מספיקין להם מזון אבל אני לא עשיתי כן אלא שלחתי לפניך גואלים שלשה ולא הייתם זקוקים לזון אותם אלא הם היו זנים אתכם, המן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים.
כי העליתיך – אע״פ שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים.
את משה אהרן ומרים – ת״י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.
For I brought you up – Although I bestowed all this benefit upon you, I did not weary you with much worship or with large sacrifices.
Moshe, Aharon, and MiriamJonathan paraphrases: Moshe to teach the transmission of the laws, Aharon to atone for the people, and Miriam to instruct the women.
עתה אספר לך מה שאני עשיתי לך, שהעלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך – שהייתם עבדים לפרעה והוא היה משעבדכם בפרך ובעבודה קשה, ואני גאלתיך משם לחירות.
ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים – כתרגומו ושלחית קדמך תלתא נביאן משה אהרון ומרים משה לאלפא מסרת דינין אהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.
ומה הן הטובות שעשיתי לך, אלו הן: כי העליתיך מארץ מצרים, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים – תרגומו: משה לאלפא ית עמא, אהרון לכפרא על עמא, ומרים לאוראה לנשיא. ואל ישיב אדם ויאמר: היכן תמצא ׳מָה עשיתי׳ מתקיים? והלא כל תיבות ׳מָה׳ כולן תמוהין, כמו: מָה עשיתי (שמואל א כ׳:א׳) דיהונתן, וכן: מָה עשה לך העם הזה (שמות ל״ב:כ״א), וכן מה עשיתי עתם ככם (שופטים ח׳:ב׳) דגדעון, שכולן תמוהין. ולדברי הפותר פתרון זה, עושה מה עשיתי (מיכה ו׳:ג׳) זה מתקיים. תשובה לדבריו: ויאמר מה עשיתא (בראשית ד׳:י׳) דקין, מתקיים הוא, אף כאן: מה עשית לך (מיכה ו׳:ג׳) זה – מתקיים הוא.
א. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״עשיתי״.
כי – רק טובה רבה עשיתי לך, אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם, שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך, שיודיעך דרכי.
והם: משה – שבא אל פרעה, ואהרן – שהתנבא על ישראל לפני בא משה, ומרים – שהתנבאה לנשים. גם התורה נתנה על יד משה ואהרן שהיה לו לפה. ושניהם למדו המצות לאנשים, ומרים לנשים. אשר דבר השם עמו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו (שמות ל״ג:י״א), פה אל פה (במדבר י״ב:ח׳) ולא בחלום, במראה, ובחידות.⁠א והיא טובה גדולה ונפלאה,⁠ב כי הדברים ברורים כאב לבנו ורב לתלמידו.
א. כן בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34. בכ״י וטיקן 75, רומא 80: במראה ולא בחידות.
ב. כן בדפוס לובלין. בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, מונטיפיורי 34: ונפלאת. בכ״י רומא 80: ונפלאות.
כי – זה עשיתי לך, העליתיך מארץ מצרים.
משה אהרן – ללמד ולהורות לאנשים.
ומרים – לנשים. להדריכך בדרך הטובה ולא תחטא.
כי העליתיך – אבל עשיתי לך טובות שהעליתיך מארץ מצרים שהיית שם בעבודה קשה.
ומבית עבדים – פי׳ מארץ מצרים כמו אנכי י״י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ׳:ב׳) ופי׳ מבית עבדים ממקום שהייתם בו עבדים או פי׳ שהם היו עבדים ואתם הייתם עבדים לעבדים ומצרים מבני חם היו ונאמר עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט׳:כ״ה).
ואשלח לפניך – לפני צאתך שלחתי לך בעבודתך מבשרים שבשרו לך בא הגאולה להניח לך מרגזך והמבשרים היו שלשה נביאים משה ואהרן ומרים.
ויונתן תרגם: ושלחית קדמך תלתא נְבִיִין וגו׳.
כי העלתיך – כלומר אבל העלתיך וגו׳.
ואשלח לפניך – שהיו הולכים לפניהם להורותם הדרך, כטעם: וי״י הלך לפניהם (שמות י״ג:כ״א).
והתחיל בזכרון החסדים וסיפר אותם בשם האל באומרו כי העליתיך מארץ מצרים כלומר שאין עבד יוצא משם, ובזה רמז להם כל מכות מצרים אשר עשה ה׳ בהם ובאלהיהם כדי להוציא את ישראל משם, ובאומרו ומבית עבדים פדיתיך רמז להם לנסי הים שפדה אותם מידי המצריים האומרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו (שמות יד, ה) ורדפו אחריהם להעבידם וגם להורגם ולא היו ישראל נפדים ונגאלים בהחלט עד שראו את מצרים מת על שפת הים, והנה קרא את מצרים בית עבדים אם לפי שהיו בו בית ישראל עבדים או מפני שהמצריים היו בני חם שנאמר בו (בראשית ט, כה) עבד עבדים יהיה לאחיו ולכן קרא את המצריים עבדים, ואמנם כנגד נסי המדבר אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים שמשה הוריד להם את המן הביא להם את התורה למדם והשרישם באמונות האמתיות, ואם אהרן שהיה מכפר בעד חטאתם ומלמד אותם המצות כמו שלמדם ממשה, ואם מרים מלמדת לנשים וכן אמר המתרגם משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא מרים לאוריא לנשיא, והיו אם כן שלשת האחים ההם מדריכים אותם אל השלימות האמתי: ובילמדנו אמרו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים אמר הקדוש ברוך הוא בא וראה מה ביני לבין בשר ודם מלך בשר ודם ששלח שלוחים למדינה בני המדינה מספקין להם מזון אבל אני לא עשיתי כן ששלחתי לפניך שלשה גואלים ולא הייתם זקוקים לזון אותם אבל הם היו זנים אתכם המן בזכות משה ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים, הנה הבינו הכתוב הזה שהוא כולל לכל הנסים אשר נעשו לישראל במדבר.
כי העליתיך – עתה יפרש מהו רוב הטובה שעשה ואמר כי העליתיך וגו׳.
ומבית עבדים – ממקום שהייתם עבדים פדיתי אותך וכפל הדבר במ״ש.
ואשלח – שלחתי לפניך מנהיגים הגונים והם משה ואהרן ומרים.
כי העליתיך – מפרש מה עשיתי לך, הטובה הראשונה היה שהעליתי אותך מארץ מצרים, והגם שהיה לפני זמן המוגבל והיית עוד בבית עבדים בכ״ז פדיתיך – לפני הזמן, ואשלח לפניך את משה שהייתם נזונים בזכותם כמ״ש המן בזכות משה וכו׳, והיו מורים אתכם הדרך הטובה, משה לאנשים ומרים לנשים ואהרן כהן ה׳.
ומרים – באמרה הלא גם בנו דבר (סוף פרשת בהעלותך) נראה שגם לה היה דבר ה׳.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) עַמִּ֗י זְכׇר⁠־נָא֙ מַה⁠־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה⁠־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן⁠־בְּע֑וֹר מִן⁠־הַשִּׁטִּים֙ עַד⁠־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַןא דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
My people, remember now what Balak king of Moab devised, and what Balaam the son of Beor answered him from Shittim to Gilgal, that you may know the righteous acts of Hashem.
א. לְמַ֕עַן =א,ל
• דפוסים=לְמַ֥עַן
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַמִי אִדְבַּר כְּעַן מַה מְלַךְ בְּלָק מַלְכָּא דְמוֹאָב וּמָה אָתֵיב יָתֵיהּ בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר הֲלָא גְבוּרָן אִתְעֲבִידָא לְכוֹן מִמֵישַׁר שִׁטִין עַד בֵּית גִלְגָלָא בְּדִיל לְמֵידַע זַכְוָתָא דַיָי.

רמז תקנה

עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו׳ – מאי דכתיב למען דעת צדקות ה׳, א״ר אליעזר אמר הקב״ה לישראל עמי דעו כמה צדקות עשיתי לכם שלא כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע שאילו כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דקאמר בלעם מה אקוב לא קבה אל מלמד שאותו היום לא זעם ה׳.
ומה ענה אותו בלעם בן בעור – מה אזעום לא זעם י״י (במדבר כ״ג:ח׳) שלא כעסתי כל אותן הימים.
מן השטים – שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ.
and what Balaam the son of Beor answered him – "How shall I be angry if God is not angry?⁠" (Bemidbar 23:8) for I did not become angry all those days. [from Berachot 4a]
from Shittim – where you sinned before Me. You should recognize My righteous deeds, for I did not withhold My kindness and My assistance from you until I brought you to Gilgal, and I conquered the land before you.
מה יעץ בלק מלך מואב – שיעץ עם שרי מואב ושלח מלאכים אל בלעם בן בעור ושכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (דברים כ״ג:ה׳).
ומה ענה אותו בלעם בן בעור – שאמר לו הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר (במדבר כ״ב:ל״ח).
מן השטים ועדא הגלגל – שיעץ לבלק ואמר לו אלהיהן של אילו שונא זימהב הוא, והושיב את הזונות מן השיטים ועד הגלגל, מיד יקלקלו עמהן ותוכל להם. וכל זאת לא עלתה לו.
למען דעת צדקות י״י – למען דבר זה היה לכם לזכור כל צדקות שעשה לכם הקב״ה.
א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״עד״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״זימות״.
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב – לקלל אתכם.
ומה ענה {א}⁠ותו בלעם בן {בעור – אם} יתן {לי} בלק {מלא ביתו} כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי י״י אלהי לעשות קטנה או גדולה (במדבר כ״ב:י״ח) כשישבתם מן השטים {עד הגלגל}.
א
{מ}⁠ן השטים ועד הגלגל – מן השיטים עד שנכנסו ישר׳ ל⁠{א}⁠רץ ישר׳.
{למען דעת צדקות י״י – ?? פת׳:} למען ידעו וישימו על לבם את צדקותי.
א. בכ״י מופיע כאן ליקוט ביאורים על מיכה ד׳:י׳-י״ד ומיכה ה׳:ב׳-י״ג, ובסופם ביאור למיכה ו׳:ה׳.
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב – גם זו מן הטובות שעשיתי לכם, שיעץ בלק מלך מואב לאבד אתכם, על ידי קללת בלעם.
ומה ענה אותו בלעם בן בעור – מה אקוב לא קבה אל (במדבר כ״ג:ח׳).
מן השטים עד הגלגל – שיעץ לו בלעם: להושיב זונות מן השטים ועד הגלגל (ספרי במדבר כ״ה:א׳, בבלי סנהדרין ק״ו.) כדי שאזעום עליכם, ולא אביתי לשמוע (יהושע כ״ד:י׳) אל בלעם.
למען דעת צדקות ה׳ – פתרונו: כל זאת עשיתי לכם כדי שתכירו צדקות ה׳. שלא כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע, שאלמלא כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט (בבלי ברכות ז׳.), הרי פתר לך הכתוב הטובות שעשה הקב״ה עם ישראל. ושמא תאמר: כנגד הטובות שעשה עמהם, הלאם לאחר כך, והכביד עליהם עבודה אשר לא יוכלו שאת. לכך נאמר למעלה: ענה בי מה הלאיתיך (מיכה ו׳:ג׳) כנגדם.
עמי – הזכיר החסד שעשה השם עם ישראל על דבר עצת בלעם, שיעץ להשמיד הכל.
וטעם: ומה ענה אותו – שלא הנחתי בלעם לקללכם, וציויתיו והתנבא, כי נתתי עליו רוחי בעבור כבודכם. וכתוב: הוא וכל אשר ענה אותו, שבירך אתכם. ויהושע אמר בדבר בלעם: ואציל אתכם מידו (יהושע כ״ד:י׳).
וטעם: מן השיטים – כי לא היה בין השטים שחטאו שם ישראל, ובין הגלגל, רק מעט דרך, ומעבר הירדן. והזכיר הגלגל – כי הוא תחלת ארץ ישראל.
והנה הטעם: כאשר הייתם קרובים להכנס אל הארץ, אז חטאתם חטאה שהייתםא כולכם בני מות, וחמלתי עליכם, ובאתם אל הארץ, ועזרתי אתכם. וכל זה עשיתי, אולי תכירו הטוב שעשיתי לכםב וזהו: למען דעת צדקות י״י.
א. כן תוקן בין השיטין בכ״י לונדון 24896.
ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: תכנסו הטוב שעשיתי לך.
זכר נא מה יעץ – עליך בלק מלך מואב – בשטים לקללך
ומה ענה אותו בלעם בן בעור – שאני הייתי מעכב על ידו שלא לקללך מאהבתי אותך.
וזכר נא הטובות שגמלתיך מן השטים ועד שבאת לגלגל שכבשת את הארץ, שאילו לא גמלתיך טובה אחרת כדיי הוא שתעבדני לעולם.
ולפיכך זכר אלה שעל כך תדע ותכיר צדקות י״י – כי צדיק וישר הוא כנגדך, ותאמר צדיק הוא י״י.
עמי זכר נא, ומה ענה אותו – אחר שהזהרתיו שלא יקלל אתכם.
מן השטים ועד הגלגל – וזכר גם כן מן השטים שחטאתם שם והייתם חייבין כליה וכפר להם במקצת החוטאים שהמית במגפה.
עד הגלגל – מה עשה לכם האל ית׳ שהעבירכם את הירדן ביבשה.
למען דעת צדקות השם – הכל זכור מפי הקבלה ומפי תורת משה למען שתדע צדקות י״י שעשה עמך ותטיב מעשיך. ותרגם יונתן הלא גבורן אתעבידא לכון ממישר שטין עד בית גלגלא.
מן השטים עד הגלגל – אינו דבק עם בלעם בן בעור הסמוך, וכן: ונכרתה הנפש ההוא מיום הראשון עד יום השביעי (שמות י״ב:ט״ו), אבל זה דבק עם: עמי מה עשיתי לך (מיכה ו׳:ג׳).
וזכר שטים – ששם היה ענין בלעם בשטים בערבות מואב, וצירף לזה ענין הגלגל ששם עשה השם נפלאות לישראל, ואז החזיקו בארץ.
למען דעת צדקת י״י – זה סבה לכל מה שקדם, והיודעים הוא ישראל וכל האומות.
ולפי שההזדכרות לחכמים ואנשי התבונה יהיה ברמיזת דבר מה מהענין שלא היה האדם זוכר לכן זכר השם חסדיו אלה בדרך קצור ורמיזה כדי לעורר זכרונם כמו שאמר עמי זכור נא:
ועוד זכר להם חסד אחר שעשה עמהם במקום נסתר שלא היו הם יודעים ממנו דבר והוא ענין בלעם והוא אומרו מה יעץ בלק מלך מואב ר״ל לגרש אותם מן העולם ומה ענה אותו בלעם בן בעור שהוא אמר לו מה אקוב לא קבה אל ושאר העתידות מכבוש הארץ ונצחון המלכים שזכר בנבואותיו שהכריחו השם לברך אותם בעל כרחו כדי שיתפרסמו לעמים שהיו על הארץ הטובות העתידות לבוא עליהם באופן שישמעו וימס לבבם, ואם כן באומרו ומה ענה אותו בלעם בן בעור כלל בו כל הברכות והעתידות שכלל בנבואותיו, ואומרו מן השטים עד הגלגל פרש״י מן השטים שחטאתם לי שם דעו צדקתי שלא מנעתי טובותיו ועזרתי מכם עד שהבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם את הארץ. והראב״ע פירש במקום שהיה ראוי שתהיו קדושים להכנס בארץ אז חטאתם חטאה גדולה בשטים שהייתם כולכם עליה בני מות וחמלתי עליכם והבאתי אתכם אל הגלגל וקרוב הוא לדעת רש״י:
ויותר נכון אצלי לפרש שמן השטים חוזר לומה ענה אותו בלעם בן בעור כלומר מה שיעץ בלעם את בלק בזנות בנות מואב בשטים וכאילו אמר ומה ענה אותו בלעם בן בעור ומה שענה אותו מן השטים ויחסר וא״ו במן השיטים על דרך שמש ירח, אבל מה שאמר עוד עד הגלגל דעתי הוא שהוא חוזר למעלה כאילו אמר כי העליתיך מארץ מצרים עד שבאתם עד הגלגל שבזה כלל כל מה שאירע להם במדבר שהוא כולו מה שכלל באומרו מה עשיתי לך. והיה סוף דבריו למען דעת צדקות ה׳ כלומר הנה זכרתי לך כל זה למען תדע צדקות ה׳ אשר עשה עמכם:
ובפרק קמא דברכות (ז, ע״א) דרשו חכמים ז״ל מאי דכתיב למען דעת צדקות ה׳ אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עמי דעו כמה צדקות עשיתי לכם שלא כעסתי כל אותם הימים של בלעם שאלו כעסתי כל אותם הימים לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה׳ מלמד שאותו היום לא זעם, ולא היה דעת הקדושים האלה שהיה הקדוש ברוך הוא מתכעס כי כעס בחיק כסילים יבוא והוא הפעלות גשמי ולא יפול בו יתברך חלילה, אבל רצו שהש״י באותם הימים לא רצה לנהג אותם במדת הדין ולא הביט און ביעקב שלא פנה אל פשעם אבל ישב תמיד בעדם על כסא רחמים לרחם עליהם ומפני זה בלעם לא היה יכול להרע להם, כי הוא קוסם היה ומגיד מה שיורו המערכות העליונות ובראותו שאין כח העליונים שולט על ישראל בחמלת השם עליהם לא היה בו כח להגיד רעתם שהיא היתה קללתו באמת כדברי הראב״ע עם היות שבלק וקלי דורו היו חושבים שהיה כחו בפיו ואשר יאור יואר וזהו ענין בלעם שזכר הנביא כאן: והנה לא זכר להם כבוש הארץ לפי שהיה דעתו לגרשם ממנה, ואחרי שביאר חלק תוכחת השם אשר נכלל במאמר מה עשיתי לך זכר החלק האחר מתשובת העם שכלל באומרו ומה הלאיתיך.
ענה – מלשון ענייה ותשובה.
מה יעץ וגו׳ – כאמר הלא עצתו היה לכלותך מן העולם ע״י בלעם לקללך בעת הזעם.
ומה ענה וגו׳ – ומה השיב לו בלעם מה אזעום לא זעם ה׳ (במדבר כ״ג:ח׳).
מן השטים – ר״ל זכרו הטובה שעשה לכם מן השטים עד שהביא אתכם לגלגל והוא בקצה עבר הירדן המערבי וכאומר עם כי עבדתם בשטים לבעל פעור מ״מ לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ.
למען דעת – כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה׳ שעושה לפנים משורת הדין.
מן השטים – הכתובים זרים מאד והלא ענין בלעם ובלק לא נמשך מן השטים עד הגלגל, ומ״ש הגיד שהוא עבר נסתר, קשה ומוזר, ולמ״ש שעורו מן השטים עד הגלגל הגיד לך, תשובה על שאלתך מה טוב.
(ה-ח) עמי – עתה מפרש מה הלאיתיך, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב – שרצה שבלעם יקטרג על ישראל ויקללם, ומה ענה אותו בלעם שטוב בעיני ה׳ לברך את ישראל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה, ועי״ז יעץ בלעם לבלק להכשילם בבנות מואב שעי״ז תסור השגחת ה׳ מהם, ומזה תראה כי לא הלאיתיך, ומביא ע״ז מה שנעשה אז מן השטים ועד הגלגל – שיעור הכתובים וסדרם, מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה׳ הגיד לך אדם מה טוב וכו׳, ושני הפסוקים במה אקדם ה׳ וכו׳ הירצה ה׳ באלפי אילים וכו׳ באו כמאמר מוסגר כמו שיבואר, וענינו, שאחרי שחטאו ישראל בשטים ע״י עצת בלעם, נחמו על מעשיהם, ושאלו במה יתרצה ה׳ לכפר פשע ולהתם חטאת, וחשבו כי יצטרכו לפייסו בקרבנות גדולות עד שיקריבו את בניהם ופרי בטנם לכפר חטאתם, ואז מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם – והודיע להם תשובה על שאלתם מה טוב – שאין ה׳ רוצה בעבודות קשות כי אם עשות משפט וכו׳, ר״ל כי אז הואיל משה באר את התורה וכתב להם את משנה התורה והגיד להם מה טוב ומה ה׳ דורש מאתם שאינו דורש עבודות קשות וקרבנות וזבחים, (כי בספר משנה תורה לא האריך בדיני הקרבנות) ואינו רוצה רק שיעשו משפט וחסד, וזה היה מן השטים ועד הגלגל, כי בשטים החל משה לבאר להם את משנה התורה ואחרי מות משה עד בואם לגלגל שנעשו להם נסי הירדן וראו ששב שכינת ה׳ להיות אתם, דבר ה׳ אל יהושע וצוהו על משמרת התורה ושמירת מצותיה ולא הלאה אותם בשום עבודה קשה, עד שבאו לגלגל ששם צוה שימולו שנית ושיעשו את הפסח, שהיה עבודה קשה, אבל עד שבאו לגלגל לא בקש מהם שום דבר עבודה, וז״ש מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם מה טוב ושה׳ אינו דורש מעמך שום דבר עבודה קשה כי אם עשות משפט וכו׳, למען דעת צדקות ה׳ ובזה תדע צדקות ה׳ שאינו מכביד על האדם עבודות קשות להלאותו.
מה יעץ וגו׳ – שאפילו קללת חנם שאינה לא מעלה ולא מורידה לא הרשיתי עליך.
ומה ענה אותו וגו׳ – שעם כל אזהרותי היה מוכן וחפץ לקללך.
מן השטים וגו׳ – ע״ד מאדם ועד בהמה, שרצונו זה וגם זה. השטים – שבו עבדת בעל פעור, שעבודתו מכוערת מכל עבודת אליל, והגלגל שנגדו עברת הירדן בחרבה, שאלו יהיה יסוד להגדיל נס על נס (בעוד שבצאתם מחוקי הטבע כולם שוין ואין להתפלא על האחד יותר מעל חבירו) עברת הירדן בחרבה וקימת המים כמו נד הוא הנס הגדול שבכל תנ״ך; ונראה לי שיש להסב תיבות אלה מן השטים עד הגלגל למה יעץ וגו׳ שלפניהם – מה יעץ בחנותכם מן השטים עד כנגד הגלגל (שהוא מעבר לירדן בארץ כנען); ובית הישימות הנזכר בפרשת מסעי (במדבר ל״ג:מ״ט) לא נודע מקומו בבירור (החכם שווארץ בספרו תבואות הארץ סובר שהיה בקצה ים המלח צפונה), אולי היה כנגד הגלגל, או אָבֵל השטים נמשך מן השטים עצמו עד כנגד הגלגל; וכל זה דוחק, אבל גם הפירוש הראשון שבתיבות אלה מן השטים עד הגלגל יהיה רמז לעבודת בני ישראל את פעור ולעברם את הירדן בחרבה נראה לי גם כן רחוק.
למען דעת – למען תדע ותבין צדקות ה׳ וחסדיו עמו.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
How shall I come before Hashem, and bow myself before the exalted God? Shall I come before Him with burnt offerings, with calves a year old?
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּמָה אֶפְלַח קֳדָם יְיָ אִשְׁתַּעְבֵּד לֵאלָהָא דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא הַאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי בְּעַלְוָן בְּעֶגְלִין בְּנֵי שְׁנָא.
במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום וגו׳ – הירצה ה׳ באלפי אילים וגו׳. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אע״פ שהדברים אמורים במישע מלך מואב אבל אינו מדבר אלא ביצחק.
אכף – אהיה כפוף.
bow I will be humbled.
במה אקדם י״י – ישראל משיבין להקב״ה ואומרים: באי זה דורון נקדם לעבוד לפני הקב״ה.
אכף לאלהי מרום – ולאחר שנקריב לו הדורון, שנשתחוה לו, כאדם שמקריב לחבירו דורון ומשתחוה לו.
(ו-ז) במה אקדם י״י איכף לאלהי מרום – על כל הטובות שעשה לנו האקדמנו בעולות בע⁠{גלים בני שנה. הירצה י״י באלפ}⁠י אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי בשביל פשעי. פרי בטני בשביל חטאת נפשי. {עדיין אי}⁠ן א⁠{נו מספיקים להודו}⁠ת לך י״י אלהינו ולברך את שמך על אחת מני אלף אלפים וריבי רבבות {פעמים הטובות שעשית עם אבותינו} ועמנו.
ואחר שסיפר הטובות שעשה עמהם, הולך ומספר מה גמול ביקש מהם כנגד הטובות. שאחר כל הטובות שעשיתי עמכם, אם היה אחד מכם שיאמר: מה אשיב לה׳ (תהלים קט״ז:י״ב), ובאיזה דורון אקדמנו כנגד הטובות שעשה עמנו, האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה.
במה – ואם כל אחד מכםא יאמר במה אתרצה אל אלהי שעשה עם אבותי זה החסד. וזהו הטעם: אקדם.
ומלת אכף – מפעלי הכפל. כדרך: אשתחוה, כמנהג המביא מנחהב לאדוניו.
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מהם.
ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטה מילת: מנחה.
כי במה אקדם י״י – על כל אלה הטובות שיהא קרבן הקדמתי כדיי לשילום טובות הללו.
האקדמנו בעולות – שיהא כדיי הלא כל חית לבנון אין די עולה.
במה אקדם י״י – אם יאמר אחד מכם באיזו מנחה אקדם את י״י שירצה בה ובמה אכף לו.
האקדמנו בעולות ובעגלים – פי׳ ויהיו העולות עגלים בני שנה טובים ונבחרים.
אכף – שרשו כפוף והוא מבנין נפעל.
במה אקדם י״י – כטעם: נקדמה פניו (תהלים צ״ה:ב׳). והנביא אמר זה כנגד כל ישראל להודיע כי אין הכונה הראשונה מן השם בעולות וזבחים רק כטעם הנה שמע מזבח טוב (שמואל א ט״ו:כ״ב).
וטעם אכף – אכפף.
ולפי שאמר ענה בי שישראל יענה ויגיד אותו לכן אמר הנביא בשם ישראל במה אקדם ה׳ רוצה לומר במה אתרצה אל אלהים ואכף רוצה לומר אהיה כפוף ומשתחוה לפניו כמנהג המביא מנחה לאדוניו, האם אקדמנו בעולות ויהיו מעגלים בני שנה שהם היותר טובים ונבחרים.
אכף – בפתח ועיין שרשים שרש כפה והגהת המדקדק שם.
אקדם – אבוא לפניו וכן לא יקדמנה מגן (ישעיהו ל״ז:ל״ג).
אכף – מלשון כפיפה והכנעה.
במה אקדם ה׳ – הוא מאמר הנביא בשם ישראל לומר הנה באמת הרבה טובה עשית עמדי ובמה אתרצה לבוא לפני ה׳ ובמה אהיה כפוף ומוכנע לאלהי מרום ר״ל מהו התשורה שאביא לו.
האקדמנו – וכי אבוא לפניו בעולות מן העגלים בני שנתם שהם היותר טובים ונבחרים וכאלו יאמרו וכי צריך הוא לתקרובות וכי תועלת יש לו בהם.
אכף – נפעל משורש כפף.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) (במה אקדם ה׳ – מספר במאמר מוסגר, מה שאמרו ישראל אז אחרי שנכשלו בשטים בבעל פעור, הם שאלו, במה אקדם ה׳ באיזה מנחה ונדבה אקדמה פניו מצד שהוא ה׳ מהוה כל המציאות, עוד שאלו (במה) אכף לאלהי מרום אחר שחטאתי לפניו ואצטרך לכפוף קומתי ולהכנע ולבקש סליחה, במה אכף לפניו מצד שהוא אלהי מרום, שמצד דינו הקשה נקרא בשם אלהים, והוא אלהי מרום, והחוטא לפניו ראוי לעונש גדול, ומפרש נגד מ״ש במה אקדם ה׳ האקדמנו בעולות במה שאביא אליו עגלים בני שנה לעולה.
אקדם – אלך לקראת ה׳ (אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, פרשת תצא, והוא מלשון ארמי).
אכף – אכוף ראשי להקוד לפניו.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹתא נַחֲלֵי⁠־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
Will Hashem be pleased with thousands of rams? With tens of thousands of rivers of oil? Shall I give my firstborn for my disobedience? The fruit of my body for the sin of my soul?
א. בְּרִֽבְב֖וֹת א=בְּרִֽבֲב֖וֹת (חטף)
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

הֲיִתְרְעֵי יְיָ בְּאַלְפֵי דִכְרִין בְּרִבְבַת נַחֲלִין דִמְשַׁח הַאֶתֵּן בּוּכְרִי חֲלַף חוֹבִי חִבּוּב מֵעַי חֲלַף חֲטָאֵי נַפְשִׁי.
הירצה ה׳ באלפי אילים ברבבות נחלי שמן – בלעם הרשע היה סניגורן של עו״א ועל עו״א הוא אומר הירצה ה׳ באלפי אילים רוצה הוא מה שאתם מקריבין לו לוג שמן אנו מקריבין לו רבבי רבבות נחלי שמן, מה הקריב אברהם לפניו איל אחד שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, אחד, אם רוצה אנו מקריבים לו אלפי אילים. ומה הקריב אברהם לו בנו אני מקריב לו בני ובתי שנאמר האתן בכורי פשעי זה בנו הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זה בתו. ראה מה בלעם הרשע אומר את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח, לא אמר מזבחות אלא המזבחות משנברא אדם ועד עכשו שבע מזבחות בנו ואני בונה שבעה כנגד כלם, למה היה דומה אותו רשע לטבח שהיה מוכר בשוק והיתה חנותו מלאה בשר ורואה את אגרנימון מסתכל בבשר, ראה אותו הטבח שהיה מסתכל בבשר אמר לו מרי כבר שלחתי פסיונים לביתך, כך אמר לו הקב״ה לבלעם הרשע מה אתה עושה אמר לפניו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח, אמר לו הירצה ה׳ באלפי אילים, אמר לפניו האתן בכורי פשעי, אמר לו רשע אם הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני שנאמר כי מי בשחק יערוך לה׳ ידמה לה בבני אלים, בבני אברהם יצחק ויעקב שהם אילי העולם ואין אני מקבל קרבנות אלא מישראל.
נחלי שמן – למנחות.
האתן בכורי – קרבן לפשעי.
streams of oil – for meal offerings.
Shall I give my firstborn? – as a sacrifice for my transgression.
האתן בכורי פשעי – הייתי ראוי להקריב לו בכורי בשביל פשעי, פרי בטני חטאת נפשי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

הירצה ה׳ באלפי אילים – ומצאה ידי די הקריבם, עדיין לא פרעתי לו אחד מאלף אלפי אלפים על הטובות שעשה עמנו.
וכן אם ירצה ברבבות נחלי שמן וצור יצוק עמדי פלגי שמן (איוב כ״ט:ו׳), שהיה כח בידי להקריבם לפניו מנחה, עדיין לא היו כל הטובות נפרעות לו. סוף דבר: אפילו אם הייתי מקריב בכורי לכפר על פשעי ופרי בטני לכפר חטאת נפשי, כל כך רב פשעי וגדולה חטאתי, שעדיין היה ספק בידי אולי אכפרה בעד חטאתי.
הירצה – אם אוכל להקריב לו פרים רבים, כי רצונו באלפים רבים ושמן לקרבן רבבותא נחלים, או אם ארצה, אתן לו בכורי, בעבור פשעי, שיסלח לי. והטעם: שאקריבנו לפניו, שאין לי במה אתרצה, כי אם בבהמות או בבני.
פרי בטני – הטעם כפול, ובי״ת ברבבות ישרתב בעבורג שנים אחריו. וככה הוא: האתן בכורי בפשעי פרי בטני, בעבור חטאת נפשי. כמו: ויעבד ישראל באשה (הושע י״ב:י״ג).
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: רבבים.
ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: שרית.
ג. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטה מילת: בעבור.
הירצה י״י באלפי אלים ברבבות – אלים שנחלי שמן יוצאים מהם, ולכך גמלני טובות הללו שאכבדנו בכל אלה.
ואם חטאתי לו שמא אתן לו בכורי – לעולה ויתרצה לי כי בכך הוא חפץ,
ופרי בטני – אעלה לו על חטאת נפשי – לא בכך הוא חפץ,
הירצה – זכר הנבחרים במין הבשר לאכול ואמר עוד שמא ירצה ברוב המנחה והוא מה שאמר באלפי אלים ברבבות נחלי שמן וזה על דרך הפלגה כמו נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ׳:י״ז).
האתן בכורי פשעי – או שמא לא ירצה במנחות ובהמות אלא במי שחביב עלי מבני והוא בכורי שאתננו לו למנחה בעבור פשעי שיכפרנו לי בהעלותי אותו לפניו וכפל הענין במלות שונות ואמר פרי בטני חטאת נפשי כלומר אם אתן פרי בטני בעבור חטאת נפשי. ותרגם יונתן פרי בטני חביב מעי כלומר האהוב והחביב שבבני.
האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי – כל הקודמים התחכמו בפרוש זה הלשון, ושמחו כי הניחו שיש בכאן חסרון בי״ת, וכי בי״ת ברבבות תשרת גם לזה, ולא מצאו האמת. אבל רמז כי נתינת הבנים לזבח, אם בכור אם זולתו, כנהוג ליתר האומות, הוא פשע וחטאת נפש, ומשאר הבעלי חיים בלתי רצוי לשם, ואם אינו פשע וחטאת נפש. ובזה הערה גדולה.
או אם ירצה השם באלפי אלים או ברבבות נחלי שמן למנחות, או אם ירצה שאתן בכורי בעבור פשעי כלומר שלא תספיק לי קרבן הבהמות והמנחות כי אם לעשות עולה וזבח מבני ומפרי בטני כדי לכפר על חטאת נפשי שבעבור הפשע שהוא היותר גדול מהעונות אתן הבן הבכור היותר אהוב ובעבור החטאת שהוא היותר קטן אתן פרי בטני שאינו בכור ואינו כל כך חשוב לפני.
ואמר כל זה להודיע ששורת הדין היתה נותנת שהעבד הסכל שמרד במלכו המטיב עמו תכלית הטובות גם כי יתן כל הון ביתו ובניו ובנותיו לכפר חטאו בוז יבוזו לו.
וי״מ האתן בכורי פשעי אם אומר לתת בכורי ולהקריבו עולה הנה זה יהיה פשעי כי הוא זמה והוא עון פלילי ואין ראוי אם כן לעשותו, ואם אתן פרי בטני לזבח ולקרבן הנה יהיה זה חטאת נפשי ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וכאילו אמר שהנה כל זה לא היה בלתי ראוי שיצוה השם לעשותו כדי למחול ולסלוח לעמו אבל לא בחר ה׳ באלה כדי שלא יעמיס עבודתו על עבדיו וצוה אותם בלבד בדברים קלים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ברבבות – ע׳ בריש פרשת לך לך על אברכה מברכיך.
הירצה – מלשון רצוי.
ברבבות – רבבה הוא עשרת אלפים.
פרי בטני – הם הבנים.
הירצה – וכי ירצה ה׳ בכמה אלפי אילים לקרבנות וברבבות נחלי שמן לצקת על המנחות.
האתן – וכי אתן לו בכורי לקרבן על כי מחל פשעי וכי אתן פרי בטני מיתר בני על כי כפר חטאת נפשי וכאלו ישאלו אם כן מהו הגמול שאעשה לו.
פשעי, חטאת נפשי – פשע הוא המרד, וחטאת הוא הבא ע״י שגגה או התאוה, וע״כ ייחס בן הבכור אל הפשע, ופרי בטן הקטנים אל החטאת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ז) הירצה ה׳ – הלא לא ירצה גם באלפי אילים שטובים מעגלים, וגם ברבבות נחלי שמן שאביא לנסכי העולות?, ועתה מפרש נגד מ״ש במה אכף לאלהי מרום, האתן בכורי פשעי – הלא ראוי שבעד פשעי שהוא המרד במזיד אתן בני הבכור לקרבן, ובעד חטאת נפשי שהוא השוגג אתן פרי בטני שהם בנים הקטנים, כן שאלתם אז).
פשעי – חלף העונש הראוי לבוא עלי מחמת פשעי.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה⁠־טּ֑וֹב וּמָֽה⁠־יְהֹוָ֞היְ⁠־⁠הֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם⁠־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם⁠־אֱלֹהֶֽיךָ׃
He has told you, O man, what is good and what Hashem require of you, only to act justly, to love mercy, and to walk humbly with your God.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

הַיְחַוֶה לָךְ אֱנָשָׁא מַה טַב וּמַה יְיָ תָּבַע מִנָךְ אֱלָהֵין לְמֶעְבַּד דִין דִקְשׁוֹט וּלְמִרְחַם גְמִילוֹת חִסְדָא וַהֲוֵי צְנִיעַ לְהַלְכָא בִּדְחַלְתָּא דֶאֱלָהָךְ.
הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט וגו׳ – אמר רבי אלעזר עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זה גמילות חסדים, והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכם לעשותם בצנעא אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכם לעשותם בצנעא עאכ״ו. שנו רבותינו בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים.

רמז תקנו

דרש רבי שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס״ה כנגד ימות החמה ורמ״ח כנגד רמ״ח אברים של אדם, בא דוד והעמידן על י״א דכתיב מי יגור באהלך וגו׳ הולך תמים זה אברהם דכתיב התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק כגון אבא חלקיה. ודובר אמת כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו כגון יעקב דכתיב אולי ימושני אבי. לא עשה לרעהו רעה זה שלא ירד לאומנותו של חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב קרוביו, נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט מלך יהודה בשעה שהיה רואה תלמידי חכמים היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו מרי מרי. נשבע להרע ולא ימיר כי הא דרבי יוחנן אמר אהא בתענית עד שאבוא לביתי. כספו לא נתן בנשך אפילו לנכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברי יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם, כשהיה רבן גמליאל מגיע לפסוק זה היה בוכה אמר אי עבד כלהו הוא דחיי דעבד חדא מינייהו לא חיי, אמר ליה רבי עקיבא אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכל אלה הוא דלא תטמא הא בחדא מינייהו תטמא, אלא באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלה. בא ישעיהו והעמידן על שש שנאמר הולך צדקות זה אברהם דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה. ודובר מישרים שאינו מקניט את חברו ברבים. מואס בבצע מעשקות כגון רבי ישמעאל בן אלישע, נוער כפיו מתמוך בשחד כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים כגון רבי אלעזר בן שמעון דלא שמע בזילותא דצורבא דרבנן ושתיק. עוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה העוצם עיניו מן הנשים בשעה שעומדות על הכביסה, בא מיכה והעמידן על שלש שנאמר הגיד לך אדם מה טוב וגו׳ עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת בהוצאת המת ובהכנסת כלה. חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וגו׳, בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.
הגיד – הקב״ה לך אדם מה טוב לך לעשות.
והצנע לכת – ת״י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך.
דבר אחר: והצנע לכת לא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקב״ה אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו.
He has told – The Holy One, blessed be He, has told you what is good for you to do.
and to walk discreetlyJonathan renders: Walk discreetly in the fear of your God. Another explanation: And walk discreetly. The standard of flesh and blood is not like the standard of the Holy One, blessed be He. The standard of flesh and blood is: If one man embarrasses his fellow and comes to placate him, the fellow says to him, "I will not accept your apology until so and so and so and so, before whom you disgraced me, come.⁠" But the Holy One, blessed be He, desires only that the man's return to Him be between the two of them. [from Pesikta deRav Kahana 163b]
הגיד לך אדם מה טוב – הקב״ה הגיד לך דבר המוטב לך מכל קרבנות שאתה מקריב.
ומה י״י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך – וכן הוא אומר ועתה ישראל מה י״י אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את י״י אלהיך ללכתא בדרכיו (דברים י׳:י״ב).
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״וללכת״.
והקב״ה משיב: אין אני מכביד עליך לא באלפי אלים ולא ברבבות {נחלי שמן ולא בבכורך ולא בפרי} בטנך אלא כבר הכתבתי לך על ידי משה רבך: ועתה ישר׳ מה י״י אלהיך שואל מ⁠{עמך כי אם ליראה את י״י} אלהיך ולאהבה אתו וגו׳ (דברים י׳:י״ב), הוא שנ׳: הגיד לך אדם מה טוב – זהא משה שכת׳ בו: והאיש {משה ענו} מאד מ⁠{כל האד}⁠ם (במדבר י״ב:ג׳).
מה י״י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת – לשון הכנעה, {???ואין לי עליו ראיה???}.
א. בכ״י יש כאן אות ש׳ מיותרת.
הגיד לך אדם מה טוב – אדם זה משה, שנאמר: והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר י״ב:ג׳).
מה טוב – בעיני המקום.
ומה ה׳ דורש ממך – שתשלם לו כנגד כל הטובות שעשה עמך, ושכיפר בעד כל פשעיכם וחטאותיכם.
אינו דורש ממך כי אם עשות {משפט} ואהבת חסד והצנע לכת – פתרונו: והתהלך אט לפני ה׳ אלהיך.
והצנע – לשון הכנעה. ואין לי עליו ראיה, אלא דבר הלמד מענייננו.
ורבותינו אמרו (בבלי סוכה מ״ט:): אפילו דברים שאדם עושה בצנעה וכו׳ שאין אדם יודע בהם כי אם הקב״ה, התהלך ביראת אלהיך.
הגיד – זאת היא תשובת הנביא ככה.
הגיד לך – אתה האדם האומר, במה אקדם י״י (מיכה ו׳:ו׳), מה טוב בעיניו שתעשה. והוא איננו מבקש אילים ולא בנך, רק עשות משפט, שלא תעשה עול בעמיתך ולא תוננו בדיבור או בהון, רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך. והצנע לכתך עם השם לבדו, שתלך בדרכיו בתם לבב, הפך קשי עורף.
כל זה תכיר ותדע, שמא הגיד לך אדם מה טוב – בעיניו, מכל אשר לך תתן לו,
ומה י״י – אלהיך דרש מעמך, מממונך.
רק דבר זה: עשות משפט – בין איש ובין רעהו.
ואהבת חסד – לעניים ולצריכים.
והצנע – בתרבות,
לכת עם אלהיך – לנהוג בו מורא וכבוד וקדושה.
הצנע – לשון שדרטור״א כמו ואת צנועים חכמה (משלי י״א:ב׳).
ומה י״י דרש ממך – דבר הנביא הוא שאומר לישראל, ולא על הגיד לך מוסב כמו מה טוב.
הגיד לך אדם מה טוב – זהו מענה על השאלה אמר אין חפצי בעולות כי אם בעשות הטוב כמו שאמר שמואל הנביא הנה שמוע מזבח טוב (שמואל א ט״ו:כ״ב).
עשות משפט – יכלול כל המצות שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון ודברים אחרים גם העריות בכלל שנאמר את משפטי תעשו (ויקרא י״ח:ד׳), וכתיב אחריו: ערות אביך וערות אמך וגו׳ (ויקרא י״ח:ז׳).
ואהבת חסד – הוא גמילות חסדים ויעשה יותר מן הראוי לו.
והצנע לכת עם אלהיך – הוא יחוד האל יתברך ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו ואמר והצנע כי הדבר הזה מסור ללב והוא דבר צניעות.
ויונתן תרגם: והוי צנוע להלכא בדחלתא די״י.
ורבותינו ז״ל פי׳ כי עשות משפט – אלו הדינים, אהבת חסד – זו גמילות חסדים, והצנע לכת עם אלהיך – זה הוצאת המת והכנסת כלה. הרי דברים ק״ו ומה דברים שאין דרכן לעשותם בצנעה אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותם בצנעה על אחת כמה וכמה.
הגיד לך אדם מה טוב – זכר שלשה סוגים עליונים.
ומפני זה השיב הנביא על דברי העם באומרו הגיד לך אדם מה טוב כלומר אתה בן אדם ראה דבריך טובים ונכוחים כי כן היה ראוי כפי השכל שתעשה מהעולות והזבחים והמנחות וקרבנות הבנים והבנות להתרצות לבוראך אבל הקב״ה כבר הגיד לך בן אדם מה טוב ר״ל מהו המעשה הטוב בעיניו ומה ה׳ דורש ממך שתעשה והוא ההכנע למצותיו, וכמאמר שמואל הנביא (שמואל א טו, כב) הנה שמוע מזבח טוב, וביאר שהוא אם במצות המעשיות עשות משפט וזהו במה שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון ונזקי הגוף ודברים אחרים והעריות בכלל שגם כן נאמר בהם (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו וגם כן אהבת חסד במקום שצריך ליכנס האדם לפנים משורת הדין, ובענין האמונות והצנע לכת עם אלהיך רוצה לומר שבלבבך ובנפשך שהוא הנסתר והצנוע שלא יראהו אדם תלך עם אלהיך באמונת תורתו ואמונתו ואהבתו לא לבד בנגלה ובקרבך תשים ארבך באמונותיך אבל שבנסתר שלך ובצניעותך אחרי ה׳ תלך ובו תדבק, גם רמז בצניעות שלא תעיז פניך לדרוש מה למעלה ומה למטה ולספק בשרשי האמונות כרשעי הפלוסופים אבל תאמין בתמימות וצניעות תלך אחרי אלהיך ואל תסור מאחריו: ועם מה שפירשתי בזאת הפרשה הותרו ה׳ השאלות ראשונות:
והצנע – מלשון צניעות והסתר.
הגיד לך אדם – כאלו הנביא משיב אתה בן אדם הנה מאז הגיד לך ה׳ מה טוב בעיניו ומהו הדבר אשר הוא דורש ושואל ממך.
כי אם – ר״ל אין שום דבר כ״א לעשות משפט ולאהוב את הצדק וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה לא בפרסום רב ולהתייהר.
הצנע – הצנוע בא הפך הזדון (משלי י״א ב׳), הוא שיסתיר פניו מהביט אל האלהים, ובל יתחכם על מצותיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ח) הגיד חוזר למעלה שעל שאלתכם זאת, הגיד לך מן השטים ועד הגלגל, מה טוב ובמה תתרצה אל ה׳, הגיד ר״ל שהגיד לך, א] מה שטוב לך מצד שאתה אדם – במצות שבין אדם לחברו, מה שטוב לפני האדם עצמו בחיים המדיניים, וגם הגיד מה ה׳ דורש ממך במצות שבין אדם למקום, ומפרש נגד הגיד לך אדם מה טוב כי אם עשות משפט ואהבת חסד – שזה הטוב לך מצד שאתה אדם שהמשפט ישמור החיים המדיניים מן הגזל והעשק, ועשיית החסד בזה יעזור איש לאחיו, ונגד מה ה׳ דורש ממך אמר והצנע לכת עם אלהיך – מה שאתה צריך ללכת עם אלהיך (כמו את האלהים התהלך נח), שזה שורש המצות שבין אדם למקום שילך עם אלהים, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו, כמ״ש והייתם קדושים כי קדוש אני, זה יהיה בהצנע ובסתר, כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות בל יזיד וירים לבו בעניני החקירה באלהות וכן בל יתחכם על מצותיו, רק ילך בהצנע לכת עם אלהים.
הגיד – המגיד, הוגד לך פעמים רבות.
והצנע לכת – הפך קרבנות אלים וגו׳ שהיא התפארות.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) ק֤וֹל יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
Hashem's voice calls to the city, and wisdom sees Your name. Listen to the rod, and He who appointed it.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַל נְבִיַיָא דַייָ עַל קַרְתָּא מַכְלָן וּמַלְפַיָא דָחֲלִין לִשְׁמָא שְׁמַע מַלְכָּא וְשִׁלְטוֹנָא וּשְׁאַר עַמָא דְאַרְעָא.
קול ה׳ לעיר יקרא – (כתוב ברמז ש״נ).
קול י״י לעיר יקרא – קל נבייא די״י על קרתא מכריזין להם תשובה.
ותושיה יראה שמך – ותושיה קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן לב להתבונן ולראות דרכיך ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו.
שמעו מטה ומי יעדה – הטו אזן ושמעו מטה הפורענות אשר תרדה אתכם שהנביאים מתרים בכם ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר ויונתן לא כן תירגם.⁠א
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ותושיה יראה שמך – מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהנם.⁠״
The voice of the Lord calls out in the city – The voice of the prophets of the Lord calling out, calling them [the people] to repentance. [from Jonathan]
and the wisdom of the Torah, the one who sees Your name – The prophet who sees Your name calls out the wisdom of the Torah; i.e., the one who puts his heart to contemplate and to see your ways. The word וְתוּשִׁיּה refers to the verse above it.
hearken to the staff and Who appointed it – Bend your ears, and hearken to the staff of retribution that will punish you, concerning which the prophets warn you; and hearken to who it is Who appointed that retribution, whether He has the ability to fulfill what He decreed. But Jonathan did not render in this manner.
and the wisdom of Torah, the one who sees Your name From here we deduce that whoever recites daily a verse beginning [with the letter] and ending [with the letter] as his name begins and ends, the Torah saves him from Gehinnom.
קול י״י לעיר יקרא – הקב״ה מכריז על ירושלם קול על עוונותיה.
ותושיה – קורא להקב״ה ביד הנביאים שהם יראי שמך וחושבי שמך.
שמעו מטה ומי יעדה – הוא קורא להן שתשמעו שמטה מוסרה עליכם. ומי מזמן אותה לכם כי אם הקב״ה, שלא תינצלו ממנה. והאומות הם מטה זעמו של הקב״ה שמשלחן בישראל. וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳).
קול י״י לעיר יקרא – הנביא קורא ומכ⁠{ריז ?? ?? לע?? ?? בת}⁠שובה.
ותושיה יראי שמך – הנביאים יראי שמים מכריזים תורה ותושיה, לתור׳ {??} בו וכפל {לשון ?? ??} וה״י של יראה נידונת כאילו היא {יו״ד}. כך יש לפרש, וכך תירגמו יונתן.
שמעו מטה – שמעו {??}⁠לים והשרי⁠{?} פורענות מי יעדה – כמו ולמי יעדה ולו?? זימןא אותו פורע׳, שפורענות ?? ?? ?? ?ן על יכול ?ר.
א. בכ״י: ״זומן״.
קול ה׳ לעיר יקרא – אמר הנביא: קול נבואה ותושיה יקרא לי מה שאנבא על עיר ירושלים, ובשביל כל אדם שיראה שמך ברצון ומקוה לך.
שמעו מטה ומי יעדה – פתרונו: ישמעו אף מטה יהודה – השרים, ומי יעדה – ושאר העם הנועדים לשמוע דבר ה׳, כך פתר ר׳ מנחם.
ור׳ שלמה פתר: קול ה׳ לעיר יקרא – כתרגומו: קל נביא דה׳ על קרתא.⁠א מכלן מכריזין להם תשובה. ותושיה יראה שמך – ותושיה קורא להם הנביא, אשר יראה את שמך – אשר נותן לב להתבונן לראות דרכיך. ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו: שמעו מטה ומי יעדה – הטו אוזן ושמעו מטה הפורענות אשר תרדה אתכם, שהנביאים מתרים בכם, ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות, אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר.
א. כן בתרגום יונתן. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״כרתא״.
קול – בעבור שהזכיר שתעשה משפט, החל להוכיח ישראל על שאינם עושים משפט ומשקל במדה.
וטעם לעיר – שומרון או לירושלם.
ותושיה – חסר איש. כמו: ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳).
ויראה – בלב, זה השם הקורא. וכן הוא: ואיש תושיה יראה, וידע השם הנזכר.
ויפת אמר: כי ה״א תחת יו״ד, והטעם: כי תושיה ילמדו יראי השם, וזהו הבל.
שמעו מטה – שיביא השם לייסר את המעותים, ודעו מי יעדה ולא יאחר.
ומטה לשון נקבה, גם זכר, כשמות רבות ככה.
קול י״י לעיר יקרא – כמלך שחונה על העיר במצור וקורא להם לשלום שישובו ויוועדו לפניו למשפט ליום מועד.
ותושיה – ומשפט וצדקה בא לראות על שמך – על שמע שם רע הבא לפניו ממך, כענין ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו׳ (בראשית י״ח:כ״א).
שמך – כמו ויצא לך שם בגוים (יחזקאל ט״ז:י״ד) ויהי שמו בכל הגויםא (מלכים א ה׳:י״א).
שמעו מטה – המוסר שייסר אתכם אם לא תשובו.
ומי ייעד אז, העיר למשפט לפניו לתושיה ומשפט אחר שיתחיל להכות אתכם במטהו.
א. בכ״י: הארץ.
קול י״י לעיר יקרא – קול י״י הוא דבר הנביא כי בשם י״י הוא מתנבא.
לעיר – כמשמעו כלומר לבני העיר קורא להם לשוב בתשובה והעיר הוא ירושלם או שומרון, וי״מ לעיר כמו להעיר כלומר להעיר אותם לתשובה.
ותושיה יראה שמך – ואיש תושיה וכן ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) ואני איש תפלה אמר הנביא כשאני קורא דבריך בתוך העיר מי שהוא איש חכמה ביניהם הוא לבדו יראה בתוך לבבו את שמך הנכבד וכי ראוי להכנע מפניו כשהנביא מזכיר שמו ומזכיר את דברו ושאר האנשים לא יחושו והוא איש תושיה אומר להם.
שמעו מטה – כלומר מטה הפורעניות ואמר שמעו כמה קשה גזרה זו.
ומי יעדה – ושמעו מי יעד זאת הגזרה להביאה כי מי שיעדה יוכל להביאה כמו שיעדה כי היכולת בידו וה״א יעדה כנוי לגזרה שהיא כמשל מטה שהיא מטה כמו המטה המכה ותושיה שם לחכמה ושרשו ישה מענין יש כי אין בעולם השפל דבר עומד אלא היא לפי׳ נקראת תושיה שעומדת בישותה לעולם יעדה הזמינה לבא כמו ואם לבנו ייעדנה (שמות כ״א:ט׳) מן המועד אשר יעדו (שמואל ב כ׳:ה׳).
קול י״י לעיר יקרא – אמר הנביא כי י״י קורא לאנשי העיר, ובעלי תושיה מהם, הוא רואה שמו ית׳, לא הסכלים, כי אותם אינם שומעים לקולו ולא רואים שמו, וכבר הודעתיך כמה פעמים כי השם והנביא שלוחו כמו אחד.
שמעו מטה – הטעם מטה מוסר השם להכות וליסר, כטעם: ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳), והשם בלי ספק יעד אותם.
קול ה׳ לעיר יקרא וגומר עד אללי לי כי הייתי וגומר. הפסוק הזה קול ה׳ לעיר יקרא הוא בכל א׳ מחלקיו זר מאד בפירושו, אם באומרו קול ה׳ לעיר יקרא שפירושו שהיו נביאי השם מדברים ומכריזים על ירושלם או על שומרון, והוא אצלי מאמר בלי צורך הלא ידענו שכל הספר הזה נבואות הנביא הם. גם אומרו ותושיה יראה שמך אם נפרש שיחס הראייה לתושיה היה ראוי שיאמר ותושיה תראה שמך כי התושיה תכונה בשם נקבה כמו ותושיה נדחה ממני, גם כי התושיה אין לה עינים לראות והשם אינו דבר נראה, ואם נפרש ותושיה ואיש תושיה על דרך ואני תפלה כמ״ש הראב״ע עדיין יקשה מה ענין זה המאמר שאיש התושיה יראה שם האל ית׳ ויותר היה ראוי לומר ישמע שמך, והמתרגם פירש יראה שמך מלשון יראה כאלו אמר יראי שמך. גם אומרו שמעו מטה ומי יעדה פירשו שמעו הפורענות אשר יעד השם לבא עליכם ושכינה הפורענות בשם מטה לפי שהמטה הוא שבט שמכים בו, ופירשו ומי יעדה על השם יתברך שיש בידו יכולת להביא מה שיעד, וי״ת ישמע מלכא ושלטוניא וכל עמא דארעא.
והנראה לי יותר נכון בפירושו הוא שאחרי שהנביא זכר למעלה סמוך לזה מה טוב ומה ה׳ דורש מהם שהוא עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם, אמר כנגד בני יהודה וירושלם שהם בייחוד היה ראוי שישמרו שלשת הדברים האלה אשר זכר לפי שקול ה׳ לעיר יקרא רוצה לומר שמצות השם ואזהרותיו קולו ונבואתו לעיר הידועה שהיא ירושלם יקרא רוצה לומר בעצם וראשונה תבא הנבואה שמה באמצעות בית המקדש הארון והכרובים שהיו מקור לנבואה, ומלבד מעלת הנבואה שנמצאת בעיר ההיא יותר מבכל ערי ישראל וכל שכן יותר מבכל ערי הגוים וכמו שאמר (תהלים פז, ב) אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב, הנה מלבד זה אוירא דירושלם מחכים והמקום ההוא בטבעו נכון לחכמה ולשלמות מאד מאד ועל זה אמר ותושיה יראה שמך רוצה לומר שמך שהוא ירושלם שהוא שם המקום והעיר אשר זכר אותו שם שמך יראה ויכוין לתושיה שהיא החכמה לפי ששם ירושלם ענינו יראה שלם כמו שאמרו חכמים ז״ל (ב״ר נו, י) שנקראת ירושלם על שם ה׳ יראה שאמר אברהם (בראשית כב, יד) ועל שם שלם שקראה כן מלכי צדק כמו שאמר (שם יד, ח) ומלכי צדק מלך שלם, הנה אם כן שם המקום הזה שהוא ירושלם יראה וירמוז התושיה וכאילו אמר בזה שירושלם היתה עיר הנבואה וקול השם והיתה עיר החכמה גם כן ולכן שמעו מטה רוצה לומר שמעו מי הוא האיש שהוא מטה ומעוות קול ה׳ שזכר ומי הוא המטה עצמו מעשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם ומטה הוא מלשון עוות כמו אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) לא תטה משפט (דברים טז, יט) אל יטך (איוב לו, יח), עיניהם ישיתו לנטות בארץ (תהלים יז, יא), כקיר נטוי (שם סב, ד), וביחזקאל (יחזקאל ט, ט) והעיר מלאה מוטה, ואם יש מי יעדה לאותה תושיה או לאותה הנהגה אלהי שיחדה לעצמו על דרך ואם לבנו ייעדנה, או יהיה ומי יעדה מי יעד הגזרה לבוא עליהם כדברי המפרש שהוא באמת ר״ל המטה קול ה׳ ומעוותו להפך מה שצוה הוא הרשע באמת והראוי לעונשים רבים ומי שיעדה התושיה לעצמו ינצל מזה.
והתחיל לבאר איך היו כולם מטים קול השם ומה שדרש מהם ושאין איש שיהיה מיעד לעצמו תושיה.
ותושיה – ר״ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳).
יראה – מלשון ראיה.
יעדה – ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה (ירמיהו מ״ז:ז׳).
קול ה׳ לעיר יקרא – הנה קול ה׳ קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה.
ותושיה יראה שמך – ר״ל הקול ההוא בא ע״י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה׳.
שמעו מטה – וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר״ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה׳ שהיכולת בידו וכאומר הנה הנביא הוא הקור׳ הנאמן במאמרו והפורעניות המיועד׳ היא גדול׳ וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א״כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה׳.
לעיר יקרא – הוא קריאת השם, ומבואר אצלינו (התו״ה אמור סי׳ קמ״א) שקריאת השם, שבא אחריו ל׳, מורה שכבר היה לו שם ומוסיף עוד שם אחר, כי כבר היה שם העיר שלם והוסיף יראה, ואמר שמך בלשון זכר, כי עקר השם על ראיית ה׳ והשגחתו הוא על העם אשר בעיר, או בא על המקום כמ״ש בתורה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה, וכמ״ש זה כ״פ שהמליץ יערב מטעם זה לשון זכר ונקבה ול׳ יחיד ורבים, כפי המושג העקרי אשר ברוח מליצתו, ותושיה היא התורה ששם נתפרש שם המקום, ור״ל קול ה׳ לעיר יקרא, ותושיה (לעיר תקרא) יראה שמך.
ומי יעדה – היינו שיעד את המכה שיכה המטה, כי מכה היא שם נקבה.
קול ה׳ שיעור הכתוב קול ה׳ ותושיה יקרא לעיר יראה שמך – וכונתו עמ״ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה, שתחלה היתה נקראת בשם שלם, כמ״ש ומלכי צדק מלך שלם, ואברהם הוסיף לה שם יראה, ע״ש שה׳ יראה וישגיח תמיד על העיר הזאת, ועתה יזכיר הנביא את ירושלים, שתזכור ששמה יראה כי עיני ה׳ בה תמיד, ותשמור את עצמה מלמרות עיני כבודו, וז״ש קול ה׳ וגם תושיה שהיא התורה, הם קראו לעיר הזאת ששמה יראה – כי ה׳ הסכים על השם הזה וכתבו בתורתו וא״כ שמעו מטה ומי יעדה – אחר שה׳ משגיח על מעשיכם שמעו את המטה שהוא העונש המיועד על עונותיכם ומי יעד את העונש הלא הוא ה׳ אשר לו היכולת להעניש, ר״ל כי מה שתקשו ערפכם יהיה או מצד שתחשבו שאין ה׳ רואה מעשיכם, על זה אמר יראה שמך – או שתחשבו שאין רצונו להעניש על זה אמר שמעו מטה – או שתחשבו שאין ביכלתו להעניש, על זה אמר מי יעדה.
ותושיה יראה – מהר״ר משה הלוי ערענרייך תרגמו (נגד הטעמים) שם לעיר ירושלים, ע״ד יקראו לירושלים כסא ה׳ (ירמיהו ג׳:י״ז) ודומיו, כלומר ראוי שתקרא בשם זה, ועיין מה שכתב שד״ל ז״ל על מה פעל אל (פרשת בלק); ואוסיף על דעת מהר״ר הנ״ל הנכונה בעיני, שתיבות תושיה יראה הן לשון נוטריקון לירושלים שמקור שמה שלום, ושלימות נרדפת לתושיה, ואותיות ירו הנביא תרגמן כאן יראה; וכונתו לעיר שהיה לה לעשות כבוד לשמה ולראות ולבחור בתושיה ואמת וצדק.
מטה – איום עונשים.
ומי יעדה – ומי הוא המאיים שהוא כל יכול; ועשה כאן מטה לשון נקבה, אולי דעת הכותב נוטה אל שם לשון נקבה כמו צרה תוכחה שאליו כיון בשם מטה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
Are there yet treasures of wickedness in the house of the wicked, and a short ephah that is accursed?
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עוֹד הַאִית בֵּית רְשִׁיעָא אוֹצְרִין דִרְשַׁע וּמְכִילַן דִשְׁקַר מַיְתִין לוּט.
עוד האש בית רשע אוצרות רשע – ה״א האש נקודה פתח לפי שהיא תמוה וכן פירושו עוד לשון אורך ימים הוא, האש כמו היש, מצינו אישי (דברי הימים א ב׳:י״ג) אבי דוד במקום ישי אף כאן אש במקום יש וכן אם אש להמין (שמואל ב י״ד:י״ט) ולהשמאיל אם יש להאמין ולהשמאיל.
ויונתן תרגם: כן האית שיעלה בלבבכם שיתקיים בית רשע לאורך ימי׳ ואוצרות רשע.
ואיפת רזון זעומה – מדה קטנה שעשיריכם מרמים בה העניים ומביאין אותן לידי רזון והוא זעומה באפו של הקב״ה.
Does the house of the wicked last long, [or do] the treasures of wickedness? – The "ה" of הַאִשׁ is vowelized with a "pattach" [not a kamatz] because it denotes a question. And this is its meaning: עוֹד is an expression of longevity. הַאִשׁ is like הֲיֵשׁ, is there. In Divrei HaYamim I (2:13) we find: "Ishai the father of David,⁠" instead of "Yishai.⁠" Here, too, is אִשׁ instead of יֵשׁ. And so in Shemuel: "If anyone can (אִשׁ) turn to the right or to the left" (Shemuel II 14:19). [This is identical to] "If anyone can (יֵשׁ) turn to the right or to the left.⁠" So did Jonathan render it: Is there. Will it enter your mind that the house of the wicked will last long, and the treasures of wickedness?
And an ephah of leanness is condemned – A small measure with which your wealthy deceive the poor and bring them to leanness – that is condemned by the wrath of the Holy One, blessed be He.
עוד האיש בית רשעהאיש – כמו היש, כתרגומו האית בית רשיעא. כלומר היעמוד בית רשע מלא אוצרות רשע – נכסים שקנו בגזל ובחמס וברשע.
(י-יא) האזכה במאזני רשע – בתמי׳.
עוד האיש בית רשע {אוצ}⁠רות רשע – פי⁠{רש ר׳ שלמה / ר׳ מנחם דודי ?? ??}⁠ם משום {?}⁠כן: עוד האיש בית רשע – עוד היש בית רשע – פת׳: {היעלה בלבבכם} שיתקיים {בית רשע ו}⁠א⁠{אוצ}⁠רות רשע. והביא ראיה מן המקרא הזה: אם איש להימין ולהשמאיל {מכל אשר ד}⁠בר אדוני {המלך כי עבד}⁠ך יואב {הוא} צוני (שמואל ב י״ד:י״ט), שפתרונו: אם יש להימין ולהש⁠{מאי}⁠ל כי אם בעבדך יואב.
ואי⁠{פת} רזון זעומה – ?? ??דין ?? שאיפת רזון תהיה זעומה.
עוד האש בית רשע אוצרות רשעהאִש נקוד הה״י פתח, לפי שהוא תמוה. וכן פירושו: עוד – לשון אורך ימים הוא, האש – כמו היש. ובדברי הימים מצינו: אישי אבי דוד (דברי הימים א ב׳:י״ג) במקום ישי, וכן בספר שמואל בפרשת תקועית: איש להימין ולהשמאיל (שמואל ב י״ד:י״ט). אף כאן: האש כמו היֵש. וכן תרגם יונתן: האיש בית רשע – האית בית רשיעא, ופתרונו: היעלה בלבבכם שיתקיים בית רשע לאורך ימים?
(י-יא) עוד האשא – הנכבד בעיר עודהו מחזיק ברשעתו, אחר ששמע קול הקריאה. יש בביתו כבית רשע, איפת אוצרות רשע, ממון שקבץ ברשע ובאיפת רזון חסרה, שהיא זעומה לשם. ולא יאמר בלבו, איננו ירא מלפני השם שיאמר בלבו, האזכה.
א. כן בדפוס לובלין. בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, רומא 80, מונטיפיורי 34: האיש.
לפיכך טוב לכם לשוב קודם לכן ושאלו ודרשו, היש עוד בבית רשע אוצרות רשע – שסופו להתחייב בם.
ואיפת רזון – וחסרון שהיה מודד לאחרים, שזעומה ושנואה בעיני המקום וישיב החמס שבידיו,
עוד האש – חסר יו״ד. ופירושו כמו היש עוד כמו שתרגם יונתן האית בבית רשיעא וה״א האש פתוחה כי היא לשאלה כמו האיש אשר כמוני יברח וכן אמרה המסרה ב׳ פתחין חד חסר וחד מלא ולדעת המתרגם פירוש כן ראו היש עוד בית רשע אוצרות רשע ופי׳ עוד עדיין אחר שקרא קול י״י כלומר ראו כי לא פנו אל קול י״י הקורא וראו כי עדיין תמצאו בבית רשע אוצרות רשע ובית רשע חסר בי״ת השמו״ש כמו בבית וכן הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א) והדומים להם ויש לפרש האיש כמשמעו כלומר ראו אם יש בבית רשע אוצרות רשע כי לא שב מרשעו מפני קול י״י הקורא.
ואיפת רזון זעומה – איפת רזון תמצאו בבית הרשע שהיא זעומת האל יתברך כמו שאמר עמוס להקטין איפה ולהגדיל שקל (עמוס ח׳:ה׳).
איפת רזון – זו היא איפה קטנה שהיא רזה וחסרה.
רזון – שם בשקל קלון חרון.
ויונתן תרגם: ומכילן דשקר מייתין לויט.
עוד האיש – אין זה דרך תמה, אבל גזרה. ואיש אינו רומז לאיש פרטי, אבל לכלל עמנו, וכן: ויאמר איש ישראל (יהושע ט׳:ז׳), ורבים כן. והטעם כי אף על פי שהכם השם מכות גדולות, עדיין הם רשעים, כמו שהפליג כמה פעמים עמוס, ואמר: ולא שבתם עדי (עמוס ד׳:ו׳).
באומרו עוד האיש בית רשע רוצה לומר הנה כל איש מאנשי העיר הזאת מלבד שהוא רשע בפני עצמו כפי מעשיו הנה גם כן איפת רזון זעומה, וקרא איפת רזון האיפה הקטנה שהיא רזה וחסרה ואמר זה כנגד עשות משפט שלא היה ביניהם כי אם עוול במדה במשקל ובמשורה. וי״ת עוד האיש בית רשע לפי שבמלת האש אין יו״ד בין האל״ף והשי״ן פירשו כמו היש כלומר ראו היש עוד בבית רשע אוצרות רשע והנקודה לא תסכים עם פירושו אלא שהאש הוא כמו האיש, ואולי שנכתב חסר האש להגיד שבית הרשע תאכלהו אש לא נופח, והראב״ע פירש האיש הנכבד בעיר עודהו מחזיק ברשעתו כי אחר ששמע זאת הקריאה יש עדיין בביתו בבית רשע אוצרות רשע ממון שקבץ ברשע ואיפת רזון חסרה שהיא זעומה להשם.
האש בית רשע – חסר יו״ד ובמסורת ב׳ פתחין חד חסר וחד מלא והמלא הוא האיש כמוני יברח נחמיה ו׳ ועיין עוד מ״ש בשמואל ב׳ י״ד.
האש – היא כמו היש וכן אם אש להאמין (שמואל ב י״ד:י״ט).
בית רשע – כמו בבית.
ואיפת – שם מדה.
רזון – מלשון רזות וכחשות ואמר בדרך שאלה על החסרון.
זעומה – מלשון זעם וכעס.
עוד האש – ר״ל עכ״ז ראו עוד האם יש בבית רשע אוצרות הרשע שאסף בגזל ועושק או אם החזיר לבעליו וכאומר הלא עם כל זה לא שב ולא החזיר העושק.
ואיפת רזון זעומה – ר״ל ראו אם עדיין בביתו איפה כחושה וחסרה להונות בה הבריות המעלות זעם באפו של הקב״ה.
האש – הא׳ תמורת יו״ד וע״כ בא חסר, וכן אם אש להימין (שמואל ב י״ד י״ט).
בית רשע – בבית רשע, כמו כי ששת ימים, חרב תאכלו.
רזון – יחיד משם רוזנים שהם שרי העצה בעניני הדת, ומצאנו אותו ביחיד ובאפס לאום מחתת רזון (משלי י״ד כ״ח) לפי פירושי.
עוד האש – עפ״ז ישאל וכי עוד יש בבית רשע אוצרות רשע? הכי לא יירא מעונשי ה׳ הרואה במעשיו, ואיפת רזון זעומה גם האיפה הקבועה מן הרוזנים, הממונים לפקח על המדות והם קובעים את האיפה שתהיה איפת צדק, גם איפה זו היא זעומה שה׳ זועם עליה, כי גם הרוזנים יחוקקו חקקי און.
האש – היש בעולם, ועיין מה שכתבתי למעלה פסוק ב׳ על תיבת האתנים.
ואיפת וגו׳ – ואיפה חסרה שבה היה מודד וְכָֽל איש רשע ומביא עליו ועם ה׳.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
Shall I be pure with dishonest scales, and with a bag of deceitful weights?
תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲיִזְכּוֹן בְּמָזְנְוָן דִרְשַׁע וּבְכִיס דְבֵיהּ מַתְקְלִין רַבְרְבִין וּדְעַדְקִין.
האזכה במאזני רשע – האזכה בדין בעוד שבידי רשע ועוול שקלים.
ובכיס – שבו אבני מרמה – אבן ואבן גדולה וקטנה (דברים כ״ה:י״ג).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שכל זמן שהן בידי האזכה – לפני המקום, כך תאמרו בעצמכם.
האזכה – כלומר כל אחד ואחד היה לו להשיב אל לבו ולאמר האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה.
אבני מרמה – הם משקלות המרמה כמו שאמר בתורה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה (דברים כ״ה:י״ג) כשיקח דבר ישקול בגדולה וכשימכור דבר ימכור בקטנה.
האזכה – גם זה דברי הנביא בעד כל ישראל.
ואומרו האזכה במאזני רשע פירשו המפרשים שהוא כאילו אמר והאיש ההוא היה לו להשיב אל לבו ולומר האזכה במאזני רשע, ולי נראה שאין ליחס בכתוב חסרון הדברים האלה ושהאזכה הוא דבר הנביא כאילו אמר האם אפשר שאני עם היותי נביא לה׳ אזכה במאזני רשע ובכיס שבו אבני מרמה שהם המשקלות שאינן ישרות וכמו שאמרה תורה (דברים כה, יג) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, באמת הוא בלתי אפשר שהאיש אפילו היותר שלם שבעולם יזכה כשימצאו עמו מאזני רשע ואבני מרמה כי הוא זמה והוא עון פלילי משחית כל שאר השלמיות כ״ש כשיתחבר העון הזה עם שאר הפשעים שזכר בהם.
האזכה – מלשון זכות.
במאזני – כף המאזנים.
ובכיס – אמתחת ושק ישימו בו אבני המשקל.
האזכה – ר״ל אשר היה ראוי להם לומר הנה הואיל וכן הוא שעדיין לא שבנו וכי אמצא זכות במאזני הרשע אשר עמדי ובכיס אבני המרמה ר״ל איך אוכל להצטדק במשפט אם עדיין העון שמור אצלינו.
האזכה וע״י שקבעו איפה קטנה יעשו גם השקל מזויף, שלפי שהקטינו את האיפה יקטינו הקונים את השקל, ובכ״ז לא יזכו בזה, כי ע״ז אמר אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה׳ גם שניהם – ר״ל אף שנמצאו שניהם יחד, שע״י שיש אבן ואבן יעשה המוכר איפה ואיפה שמי שנותן לו שקל קטן מזויף נותן לו לעומתו איפה קטנה, ובכ״ז היא תועבה בעיני ה׳ הגם שנמצאו שניהם, לא יזכה בזה לאמר שהקטין השקל בעבור שכנגדו הקטין האיפה או בהפך, כי ה׳ הזהיר על אבן ואבן ועל איפה ואיפה בכל אופן, וז״ש הכי אזכה עי״כ במאזני רשע – ובמה שיש בכיס אבני מרמה להקטין גם השקל ע״י שהקטינו האיפה, אחר שה׳ שונא גם שניהם.
האזכה – כל אחד מכם יאמר אל לבו כן; האזכה – האם אשאר זך ונקי בלי פשע גם כי אשתמש במאזנים בלתי ישרים וצודקים? ואם בכיסי אתן אבני משקל נחסרים או יתרים לרמות בהן קונים או מוכרים?
תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ⁠־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
Her rich men are full of violence, her inhabitants speak lies, and their tongue is deceitful in their speech.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְעַתִּירָאָה מָלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וְיָתְבָהָא מְמַלְלִין שְׁקָר וְלִישַׁנְהוֹן נִכְלִין בְּפוּמְהוֹן.
אשרעשירי העיר הנזכרת, לעיר יקרא.
אשר עשיריה – בקרבה. מוסב על קול י״י לעיר יקרא, לפי שעשיריה בקרבה
מלאו – והעשירו חמס.
אשר עשיריה – עשירי העיר שזכר שומרון או ירושלם.
מלאו חמס – מלאו בתיהם חמס.
ויושביה – אף שאינם עשירים דברו שקר שאין להם תחבולה לקנות ממון רב להנאה מועטת.
ידברו שקר, ולשונם רמיה בפיהם – ולשונם בפיהם היא רמיה והוא תואר בפלס שביה עניה.
ואחרי שביאר שלא היה בהם סוג עשות משפט ביאר שגם כן לא היה בהם הסוג האחר מן אהבת חסד אבל היה בהם החמס שהוא הפך החסד, שלא די שהגנבים והלסטים למלא נפשם כי ירעבו יעשו חמס וריב בעיר אבל גם בירושלם הקדושה אפילו עשיריה שאינן צריכין לדבר מלאו חמס ואם כן לא קיימו אהבת חסד. ולענין האמונות האמתיות שאמר והצנע לכת עם אלהיך אמר ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם ר״ל שדברו בה׳ ויאמרו לא הוא או עזב ה׳ את הארץ שהם שקרים בחוקו ית׳ והוא ע״ד מאמר הנביא והמה דברו עלי כזבים.
עשיריה – עשירי העיר ההיא.
ולשונם רמיה בפיהם – לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה.
ולשונם – שם לשון בא על הדיבור התבוני, וזה המבדיל בינו ובין שפה כמ״ש בפי׳ ספר משלי, ויחס אליו הרמיה, כמ״ש משפת שקר מלשון רמיה (תהלות ק״כ) עמש״ש.
אשר עשיריה מלאו חמס – כי הם מעותים בין מדת האיפה בין מדת השקל כמ״ש להקטין איפה ולהגדיל שקל, ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם הדבור הפשוט הוא שקר גלוי, והדבור התבוניי שזה מיוחס אל הלשון הוא רמיה, שבו ירמאו ברמאות עד שאין השקר ניכר.
אשר וגו׳ – אַתְּ העיר אשר יושביה וגו׳.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְגַם⁠־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל⁠־חַטֹּאתֶֽךָ׃
Therefore I also have struck you with a grievous wound. I have made you desolate because of your sins.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַף אֲנָא אַיְתֵיתִי עֲלָךְ מְרַע וּמְחָא אַצְדִינָךְ עַל דַחֲטָתָא.
החליתי הכותך – האנשתי מכותיך חזקות וחולות ואנושו׳.
השמם – להשמימך על חטאתיך.
I will smite you with sore wounds – I have made your wounds sore – strong and ill and incurable.
and make [you] desolate Heb. הַשְׁמֵם, to make you desolate because of your sins.
וגם אני החליתי הכותך – פתרונו גם אני החליתי אותך שאבוא להכותך ולהשמם אותך על חטאותיך.
השמם – לשון שממה.
וגם אני החליתי הכותך – לשון חלי, וכה פת׳: גם אני {החליתי אותך שאבוא להמיתך}.
השמם – אעשה אותך שמם.
על חטאתך – בשביל חטאתך.
החליתי הכותך – האנשתי מכותיך, חזקות וחולות ואנושות.
השמם – להשמימך על חטאותיך.
וגם – הטעם: מדבר אל האיש הנזכר, עוד האיש לכל אחד מעשירי העיר. אם אתה עשית חמס והחלית לבב עשוקים, גם אני החליתיך עת הכיתיך והשממתיך.
{ו}⁠גם אני החליתי – אותך להכותך על חטאותיך, אם לא תשוב באותה הכאה.
השמם – שישממו עליך כל עובר.
גם יש לומר השמם אותך – כמו משמים בתוכםא (יחזקאל ג׳:ט״ו).
א. בכ״י: בתוכה.
וגם אני – כמו שאתה החלית העניים והעשוקים במרמותיך כן אני החליתי אותך בהכות אותך מכה קשה.
השמם על חטאתיך – השמותיך על חטאתיך או פי׳ ענין תמיה כלומר אתמיה בני אדם ברוב הכותי אותך על חטאתיך השמם מקור.
ויונתן תרגם: ואף אנא אייתיתי עלך מרע ומחא אצדינך על דחטתא.
השמם – להשמים אתכם.
ואמר כמו שאתה עשית חמס ועוול והחלית לבב העשוקים העניים והאביונים גם אני החלתי הכותך ר״ל החליתי וצערתי אותך בהכות אותך מכה קשה עד שאביא השוממות והחרבן על עונותיך אלה וזהו השמם על חטאתיך.
חטאותיך – הספרים מתחלפים כי במקצתם בלא וא״ו ובמקצתם גם בלא יו״ד ובירמיה סימן ט״ו נכתב במסורת חטאותיך באל״ף וא״ו ויו״ד.
החליתי – מלשון חולי.
הכותך – מלשון הכאה.
השמם – מלשון שממון.
וגם אני – ר״ל הואיל וכן עשו לכן גם אני מוכן להפליא אותך.
הכותך – במה שאכה אותך מכה חזקה ולהשמים אותך בעבור חטאותיך.
וגם אני החליתי הכותך – וע״כ התמדתי להכותך במטה, כמ״ש שמעו מטה ומי יעדה עד שהחליתי אותך, ובאשר כ״ז לא הועיל, ולכן השמם על חטאתיך צריך אני להשמם אותך עד שתהיה שממה לגמרי.
וגם אני החליתיך והכיתיך והשימותיך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
You shall eat, but not be satisfied. Your humiliation will be in your midst. You will conceive, but not bring forth; and that which you bring forth I will give up to the sword.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ תֵּיכוּל וְלָא תִסְבַּע וִיהֵי לָךְ לִמְרַע בִמְעָךְ וְתַדְבֵּיק וְלָא תְשֵׁיזֵיב וְדִי תְשֵׁיזֵיב לְחַרְבָּא אֶמְסַר.
וישחך בקרבך – המאכל שתאכל אכניס בו מארה בתוך המעים ויגרום לך חולי שתהא חולה והולך שחוח וכן מפרש אותו בספרי (ספרי דברים י״א:י״ב) מניין אף בתוך המעים ת״ל וישחך בקרבך בפרשת והיה עקב במדרש תמיד עיני י״י אלהיך בה (דברים י״א:י״ב) ואף יונתן תירגם כן ויהי לך למרע מתא במעיך.
ותסג – את אויביך המוליכים בניך ובנותיך בשבי ולא תפלטם ואם תפלטם סופם לחרב.
ומשמו של ר׳ מנחם שמעתי: ותסג – לתאות תשמיש ולא תפליט לא יהי׳ לך כח לפלוט שכבת זרע ואם תפלטם סופה לחרב אתן אתכם.
ויונתן תרגם לשון הראשון.
and it shall bend you over in your innards Heb. וְיֶשְׁחֲךָ. The food that you eat – I will bring a curse into it within your intestines, and it will cause you illness, that you will be ill and walk bent over. So it is explained in Sifre: How do we know that, even within the intestines? Scripture states: "And it shall bend you over in your innards.⁠" In the parashah of Ekev, in expounding "The eyes of the Lord your God are upon it" (Devarim 11:12), Jonathan, too, renders [our verse] in this manner: And it shall be to you for illness and a wound in your intestines.
and you shall overtake – your enemies who lead your sons and daughters away, into captivity; but you shall not rescue them, and if you rescue them, their end will be to the sword. In the name of Rabbi Menahem I heard: You shall gain your desire for sexual intercourse, but you shall not ejaculate. You shall not have the strength to ejaculate semen; and, if you do ejaculate them [and beget children], their end will be that I will deliver them to the sword [of the enemy].
וישחך – רמנישרך בלעז.
ותסיג ולא תפליט – כשתרצה להוציא זרע לא יהא פולט חוץ.
ויש⁠{ח}⁠ך בקרבך – ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ברכה בעולם אדם, {או}⁠כל והמאכל נבלע באיברים, אבל בשני הרעב אדם אוכל ואינו שבע ולחמו {נ}⁠הפך במעיו לקללה.
וישחך בקרבך – שִיטֵירְמֵיטְרַא צֵי נונמַנְייֶרש אִינְטוֹבִינְטְרְא כְלוז מֵירַנְש אַפְרו ??. ודומה לו: דאגה בלב איש ישְחֵנַה (משלי י״ב:כ״ה), שפ׳: יכניענה ויסירנה מלבו.
ותסג ולא תפליט – פת׳: תטחן זרע באשתך {ו}⁠לא תפלט זרע שתהיה טוחן, ולא פולט ואשר תפלט לחרב אתן.
וישחך בקרבך – פתרונו: אוכל שתאכל אכניס בו מאירה בתוך המעים ויגרום לך חולי, שתהיה חולה והולך שחוח, וכן מפרש בספרי: מנין אף בבני מעים? תלמוד לומר: וישחך בקרבך (ספרי דברים י״א:י״ב). וכן תירגם יונתן: ויהא לך למרע ומחא במיעך.
ולא תפליט – פתרונו: ותסגא אחור התאוה ולא תפליט זרע במעי אשתך, ואותו זרע שתפליט והיא קולטתו, לחרב אתן – אותו זרע לכשתלד אותו.
א. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״ותגש״.
אתהוישחך – שם דבר, כמו: וישעך תתן לנו (תהלים פ״ה:ח׳). והטעם: הפך גאותך.
ותסג – אשתך. הסמ״ך כשי״ן, תשיג להריון ולא תלד. את כל זה, בעבור החמס שעשיתם איש לרעהו, העשיר לעני.
שאתה תאכל ולא תשבע – מדה במדה, כנגד איפה וכיס רזון.
וישחך – ויסער ויהמה האוכל בקרבך – ובבטנך עד שתקיאנו.
וישחך – כמו מה תשתוחחי נפשי (תהלים מ״ב:ו׳) לשון דְבַטְמֶנְט.
ותסג – אחור מפני אויביך.
ולא תפליט – פליט.
ומה שתפלט לחרב אתן – או בידך או ביד אחר, כענין והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא (מלכים א י״ט:ט״ז).
אתה תאכל – מאכליך יהיה למארה שלא תשבע ממנו.
וישחך בקרבך – הכנעתך תהיה בקרבך כלומר בארצך קודם שתגלה.
וישחך – שם שרשו ישח בפלס וישעך תתן לנו (תהלים פ״ה:ח׳).
ויונתן תרגם: ויהא עלך מרע במעך.
ותסג ולא תפליט – תסיג האשה להריון ולא תפליט הולד אלא ימות במעיה.
ואשר תפלט לחרב אתן – ואשר תלד לא ישמחו בו כי יפול בחרב האויב ותסג בסמ״ך כמו בשי״ן וכן ארור מסיג גבול רעהו (דברים כ״ז:י״ז).
וישחך – כניעותך ושפלותך.
ותסג – תשיג האשה ילדים בבטנה.
וביאר החוליים שהדביק בהם באומרו אתה תאכל ולא תשבע ולא יהיה זה לחוסר המאכל ומיעוטו אבל לפי שישחך בקרבך ומלת ישחך היא מלשון הכנעה ושפלות כמו כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד, כו), יאמר שיהיה הכח המעכל ובכלל כח הזן בקרבם שח ונכנע ובלתי פועל כראוי לשנות המזון לטבע הניזון ולכן אף על פי שיאכל לא ישבע וכן תהיה מקללתך שתסג ולא תפליט והמפרשים עשו תסג בסמך כמו שי״ן ופירש רש״י תשיג את אויביך המוליכים בניך ובנותיך בשבי ולא תפלטם ואם תפלטם סופם לחרב. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש תשיג להריון ולא תפליט רוצה לומר לא תוליד. ונראה לי שתסג אינו כמו תשג אבל הוא מלשון סוגה בשושנים (שיר השירים ז, ג) כלומר שיהיה לנשים סתום בבית רחמיהן בליחות רעות מקיפות ומסתמות אותה ולכן לא תפליט ולא תוליד כי כאשר יהיה אותו חדר מהרחם שבו יתילד העובר מוקף ומלא מליחות רעות לא תוכל האשה לקבל ההריון, וזכר שאותם שתלדנה תהיה אחריתם רעה כי יפלו הבנים בחרב האויבים.
ותסג – בס״א כ״י ותשג בשי״ן שמאלית וגם בדפוס ישן מוניציאה יש הערה מחילוף זה ובשאר ספרים בסמ״ך וכן כתב רד״ק בשרש נשג שזה נכתב בסמך ואף הראב״ע כתב שהסמ״ך כשי״ן.
וישחך – ענין שפלות והכנעה כמו וישח אדם (ישעיהו ב׳:ט׳).
ותסג – ענין השגה וקרוב וכן לא יסג כלימות (מיכה ב׳:ו׳).
תפליט – ענין הצלה כמו רני פלט (תהלים ל״ב:ז׳).
ולא תשבע – כי תהיה המארה במעים.
וישחך בקרבך – ותשאר א״כ הכנעתך בקרבך כי כשהאדם שבע רם לבבו אבל כשהוא רעב הוא שפל ומוכנע.
ותסג – אף אם תשיג את האויב המוליכים את בניך בשבי עכ״ז לא תוכל להציל אותם מידו ומה אשר תציל מידו אתן לחרב כי יגבר יד האויב להכותם נפש אף אם לא יגבר ידו לקחתם בשבי.
וישחך – שרשו ישח, ומשתתף עם שחה, כדרך נפ״י ונל״ה שמשתתפים. ונשתנה משקלו כי מציין חולי ידוע שישחו כלי המזון בקרבו.
ותסג – מענין הפרשה, כמו נסוג אחור.
אתה – מפרש מ״ש החליתי הכותך, שהגם שאתה תאכל ולא תשבע בכ״ז וישחך בקרבך תשוחח המאכל אותך בקרבך שהוא חולי שבא מרוב השביעה והאכילה היתרה.
ותסג תשתדל להחזיר את רכושך ותבואתך ולהפליטו מידי האויב, ובכ״ז לא תפליט מידו, וגם אשר תפלט מיד האויב לחרב אתן יהרגוך עי״ז בחרב.
וישחך – ממקור שח שממנו שוחה, וכאן השם יֶֽשַׁח; וכמו שוחה עמוקה שאך בעמל רב תמלא, כן קרבך לא ישבע לעולם.
ותסג – כמו ותשג בסי״ן; רחם שלך יקבל הזרע וְיִצֶר הולד רק יפליטהו מקרבו חי, כלומר תיגע לריק ותלד לבהלה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ⁠־זַ֙יִת֙ וְלֹא⁠־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה⁠־יָּֽיִן׃
You will sow, but won't reap. You will tread the olives, but won't anoint yourself with oil; and crush grapes, but won't drink the wine.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ תִּזְרַע וְלָא תֶחְצוֹד אַתְּ תְּבַדֵר זֵיתִין וְלָא תְשׁוּף מְשַׁח וְתַעֲצַר עִנְבִין וְלָא תִשְׁתֵּי חֲמָר.
ולא תקצור – כי יאכלהו אויביך.
אתה – מבואר הוא.
תדרוך – בחולם לקריאת בן אשר ובחטף קמץ לקריאת בן נפתלי.
ותירוש – על שם סופו כמו וטחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳) כי לא ידרוך האדם התירוש אלא הענבים.
וכן יהיה מקללתך שאתה תזרע ולא תקצור אתה תדרוך הזית ולא תסוך שמן ותירוש ולא תשתה יין.
והסתכל בעונשים האלה ותראה שבאו מכוונים כנגד עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת אשר זכר שלא היו שומרים, כי כנגד חטא האמונות שלא שמרו הצנע לכת עם השם והמה דברו עליו כזבים ולשון שקר שהוא היותר קשה היה מעונשם מה שאמר השמם על חטאתיך כלומר אתם אמרתם עזב ה׳ את הארץ גם אתם תעזבו את הארץ ותסחו ממנה ותבאו לידי שוממות וחרבן. ומפני שלא שמרו עשות משפט והיתה להם איפת רזון ומאזני רשע ואבני מרמה אמר אתה תאכל ולא תשבע כי גם כן יהיה מאכלם לרזון ולא יהיו להם בנים אף על פי שיזדווגו לנשיהם כמו שהם לא היו נותנים בכל דבר חקו ומשפטו כראוי. ואמנם כנגד החמס אשר חמסו העניים יחמסם השם בגורן וביקב עד שלא ישאר להם דבר.
תדרך זית – בס״א כ״י הרי״ש בקמץ חטף וזו היא קריאת ב״נ אבל לב״א בחולם וכן במסורת ה׳ וחסר׳ בקריאה וסימן כל מקום. כל המקום. במותימו. אתה. על שחל. וכולם בחולם וביאורה במסרה גדולה סוף פ׳ עקב וריש יהושע.
ולא תשתה יין – כל יין רפי חוץ מזה שהוא דגש.
תדרוך – הדרך לדרוך ברגל על הזתים להוציא השמן.
תסוך – ענין משיחה.
ותירוש – ענבי היין.
ולא תקצור – כי האויב יקצרוהו לעצמו.
ולא תסוך שמן – לא תסוך עם השמן כי העכו״ם יקחהו.
ותירוש – תדרוך את ענבי היין.
אתה תזרע וכן יהיה קללה גם בפרי האדמה ופרי העץ, שתזרע תבואה וקטניות ולא תקצור, וגם שתדרוך זית לא תסוך השמן כי האויבים יאכלוהו.
ותירוש – ענבים.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עׇמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית⁠־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹעֲצוֹתָ֑ם לְמַ֩עַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃
For the statutes of Omri are kept, and all the works of the house of Ahab. You walk in their counsels, that I may make you a ruin, and her inhabitants a hissing; and you will bear the reproach of my people.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְעַל דִי נְטַרְתּוּן גְזִירַת בֵּית עָמְרִי וַעֲבַדְתּוּן עוֹבָדֵי בֵּית אַחְאָב וְהַלַכְתּוּן בְּנִימוֹסֵיהוֹן בְּדִיל לְמִמְסַר יָתָךְ לְצָדוּ וְיָתְבָאָה לְאִשְׁתְּמָמוּ וַחֲסִידֵי עַמִי תְּקַבְּלוּן.
וישתמר חוקות עמרי – וידעתי כי לא תשמעו אלי כי ישתמר על ידיכם וביניכם כל חוקות עמרי ואחאב.
וחרפת עמי תשאו – אתם תקבלון עון החרפה שאומות העולם מחרפין את עמי שהעידה בהם תורה על כך לא יהיה לך איפה ואיפה (דברים כ״ה:י״ד) והם אינם שומרים.
And the statutes of Omri shall be observed – I know that you will not obey Me, but through you and your children will all the statutes of Omri and Ahab [the evil kings of Israel] be observed.
and the disgrace of My people you shall bear – You shall bear the iniquity for the disgrace that the peoples of the world deride My people, for the Torah admonished them concerning: "You shall not have in your house two kinds of ephah" (Devarim 25:14), but they do not keep it.
וישתמר חקות עמרי – כל כך יבא לכם בשביל שאתם שומרין חוקות בית עמרי וכל מעשה בית אחאב – הרע, אבל בחקותי לא הלכתם.
למען תתי – למען דבר זה אתן אותך לשמה ולשריקה.
וישתמר חקות עמרי, וכל מעשה בית אחאב – פת׳: חקות עמרי ומעשה בית אחאב הם נשמרים ובהם אתם בוחרים, אבל בחקות י״י לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם (יחזקאל י״א:י״ב).
למען תתי אתך לשמה – פת׳: למען עון זה אתן אותך לשמה.
וישתמר – פתרונו: בעבור שמשתמרין חקות עמרי ולא חוקותי.
וישתמר – כל אחת מחוקות עמרי.
וכל מעשה בית אחאב – הם המשתמרים, וחוקותי לא ישתמרו.
וטעם: וחרפת – מה שהייתם מחרפים עובדי השם, תשאו הגמול.
או הטעם: חרפת עמי תשאו – עליכם, כדרך: וחרפה לא נשא עלא קרובו (תהלים ט״ו:ג׳).
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטה מילת: על.
ולפי שישתמר הפליט הנפלט בך, חקות עמרי – ללכת בהם ולא יקח מוסר מחבריו שנפלו בחרב ביד אויביהם.
וחרפת עמי – שיהו לשמה ולשרקה לכל עובר על ידיכם תשאו – שאתכם יחרפו האויבים באמרם לעם כל היום, איה מלכך ושריך ויושיעוך בכל עריך. נמצאו המלך והשרים וגדולי העם נושאים חרפת העם.
וישתמר – אעפ״י כן לא תוסרו בכל הרע שאני מביא עליכם ועדיין חק עמרי משתמר בכסות עזבו חקותי ואמר וישתמר לשון יחיד ואמר חקות לשון רבים רוצה לומר כל חק וחק.
וחרפת עמי תשאו – מה שהייתם מחרפים עמי שהם העשוקים תקבלו עונש אותה החרפה שיחרפו אתכם הגוים.
וישתמר – זה הסבה פועלת לאותן הגזרות שקדם זכרם, והטעם כי היו משתמרות חקות הרשע עמרי ואחאב בנו, וישראל היו שומרים אותם, הפך ושמרו דרך השם (בראשית י״ח:י״ט).
למען תתי – זה לא עשו הם לתכלית זה, ורבים מזה המין.
וזכר הנביא מרשעתם שעם כל זה שהיה מיעד אליהם לא ישמעו לו אבל תמיד ישתמר חוקות עמרי וכל מעשה בית אחאב, כי עמרי היה מלך ישראל אביו של אחאב, והם רוצה לומר האב והבן הרשיעו לעבוד עבודה זרה ומלכי יהודה למדו ממעשיהם ועל זה אמר ותלכו במועצותם למען תתי אותם לשמה ויושביה לשרקה כלומר שיהיה זה סבה שתהיה ירושלם לשמה ויושביה ילכו בגלות וישרקו עליהם אויביהם, ואומרו וחרפת עמי תשאו פירש רש״י אתם תקבלום עון החרפה שאומות העולם מחרפין את עמי שצויתי אותם לא יהיה לך איפה ואיפה והם אינם שומרים: ורבי אברהם בן עזרא פירש חרפת מה שהייתם מחרפים עובדי השם תשאו עליכם ושהוא על דרך וחרפה לא נשא על קרובו (תהלים טו, ג), ויותר נראה לפרש שבעבור שהיתה התוכחה והייעוד הזה למלכות יהודה שתהיה לשמה כמלכות שומרון בגלות השבטים שקדם לגלות ירושלם לכן אמר וחרפת עמי תשאו רוצה לומר חרפת עמי עשרת השבטים שהלכו בגלות והיתה ארצם נשמה תשאו אותם גם אתם בני יהודה כי תלכו בגלות ותשמם ארצכם כמו שקרה להם, גם אפשר לומר שהוא על דרך מה שאמר יחזקאל (יחזקאל כ, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה וגומר וענינו אל תחשבו שבגלותכם תהיו כמשפחות הגוים לעבוד עץ ואבן ולא יזכר שם ישראל עוד כי על כל פנים חרפת עמי תשאו שיעמוד זרעכם ושמכם ותמיד יאמרו לכם לאלף דור עם ה׳ אלה ומארצו יצאו על כל רעתם אשר עזבוהו:
במועצותם – מלשון עצה.
לשמה – ענין תמהון.
לשרקה – הוא קול הבאה בקבוץ השפתים והדרך לעשותם כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן לשמה ולשרקה (ירמיהו י״ט:ח׳).
תשאו – מלשון משא וסבל.
וישתמר – ר״ל עם כל הייעודים הרעים ההם ידעתי שלא תשמעו לי ויהי נשמר על ידכם חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב בנו שהיו מלכי ישראל והרשיעו לעשות בעבודת הפסילים והנה אתם לומדים מהם ושומרים את החקים והמעשים האלו.
במועצותם – של עמרי ואחאב בנו.
למען תתי – ר״ל שיהיה זה סבה שאתן אותך ירושלים לשמה הכל יתמהו על חרבנך ויושבי העיר יהיו לשרקה כי העכו״ם ישרקו על גודל האבדון.
וחרפת עמי תשאו – גם אתם תשאו החרפה שסבלו עמי הם בני עשרת השבטים להיות גולים כמותם הואיל ואחזתם בדרכיהם.
וישתמר – עתה מפרש מ״ש השמם על חטאתך, שהגם שהחליתי הכותך לא הועיל לך מאומה כי בכ״ז ישתמרו חקות עמרי שהוסיף חקים רעים על חטאי ירבעם, וגם ישתמרו כל מעשה בית אחאב שהוסיפו עוד ברע ואתם תלכו במועצותיהם, לכן השמם על חטאתיך, וז״ש למען תתי אותך לשמה שתהיה שממה לגמרי, וחרפת עמי תשאו ר״ל ואתם תסבלו עונש על חרפת עמי שאתם גרמתם זאת שיהיו לחרפה ע״י מעשיכם הרעים.
וישתמר – לשון סתמי.
חקות עמרי – שנאמר עליו (מלכים א׳ ט״ז:כ״ה) וירע מכל אשר לפניו.
במועצותם – מה שהם חשבו מחדש, שזו היא ראשית הוראת עצה כמו ה׳ צבאות יעץ (ישעיהו י״ד:כ״ז).
למען – כמו למען יכרת (הושע ח׳:ד׳, ועיין מה שכתבתי שם) באופן שעל כרחי אצטרך לתתך שמה.
לשרקה – ללעג ולתאות נקמה (איכה ב׳:ט״ו-ט״ז, שרקו ויניעו ראשם, שרקו ויחרקו שן).
עמי – עמים, כמו הרדד עמי תחתי (תהלים קל״ד:ב׳), הייתי שחוק לכל עמי (איכה ג׳:י״ד) וחסר התג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144