×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד⁠־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
For Zion's sake will I not hold My peace, and for Jerusalem's sake I will not rest, until her triumph goes forth as brightness and her salvation as a torch that burns.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
עַד דְאַעְבֵּד פּוּרְקַן לְצִיוֹן לָא אָנִיחַ לְעַמְמַיָא וְעַד דְאַיְתֵי נְחָמָא לִירוּשְׁלֵם לָא אַשְׁקֵט לְמַלְכְּוָתָא עַד דְיִתְגְלֵי כִּשְׁפַרְפָרָא נְהוֹרָא וּפוּרְקָנָא כְּבָעִיר יִבְעָר.
ויקול מן אג׳ל ציון לא אמסך ומן אג׳ל ירושלם לא אקר חתי יט׳הר חסנאתהא כאלספר וגיאת׳הא כפליל ישתעל.
למען ציון – אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה.
לא אשקוטא – לא יהא שלום לפניי עד יצא כנוגה צדקה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״אשקט״.
For the sake of Zion I will do, and I will not be silent concerning what they did to her.
I will not rest There will be no peace before Me until her righteousness comes out like brilliance.
למען – אלה דברי השם, ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות.
כלפיד יבער – היו״ד שב אל לפיד, ותחסר מלת אשר, (בגלות).
For Zion's sake will I not, etc. Thus Israel will speak, when in exile.
יבער That burneth. The relative אשר that must be supplied; for the verb agrees with לפיד lamp.⁠1
1. יבער being the third person masculine cannot be connected as predicate with the feminine noun יבער; וישועתה is therefore connected with the masculine noun לפיד, by supplying the relative אשר; and the whole phrase is to be translated: And the salvation thereof as a lamp that burneth.
וכך אמר עלי, למען ציון – הירודה והשפלה, לא אחשה.
ולמען ירושלם – העזובה.
למען ציון – אלה הם דברי י״י בהיות ישראל בגלות, ואמר: למען ציון אשר נקרא שמי עליה. וזכר ציון וירושלם – הוא כפל ענין במלות שונות, וכן: לא אחשה ולא אשקוט, כן ציון וירושלם עיר אחת, אלא שהמצודה נקראת ציון.
כלפיד יבער – כלפיד הבוער שיראו אותו מרחוק, כן צדקך וישועתך יראו אותו הגוים הרחוקים.
למען ציון לא אחשה – זה אפשר שיהיה על הסבה הפועלת ועל התכליתית.
וזכר הנביא שהקב״ה יבא להושיעם אם לכבוד הארץ הנבחרת שהיא בידי אויביו והוא יתברך ירצה לגאלה כמ״ש והארץ אזכור ואם בעבור ישראל עמו ונחלתו היושב בקרב הגוים ולענין הארץ אמר למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט כי ציון רומז לבית המקדש וירושלם לכל העיר כלומר לא תתקרר דעתי בעבור ציון וירושלם עד יצא כנוגה צדקה וישועת׳ כלפיד יבער
לא אחשה – החי״ת בחטף סגול בספרים מדוייקים כ״י וגם ברוב ספרי הדפוס וכן הביאו רד״ק בשרשים עם הדומים בחטף סגול.
אחשה – ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (ישעיהו מ״ב:י״ד).
אשקוט – ענין מנוחה.
כנוגה – ענין הארה וזריחה.
כלפיד – הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמיר (זכריה י״ב:ו׳).
יבער – ידלק.
למען ציון לא אחשה – לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד.
לא אשקוט – לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער.
למען ציון לא אחשה – הם דברי ה׳ (יונתן והמפרשים גם Vitringa, Grotius) ופירוש אחשה לא השתיקה מן הדבור, אלא ההתרשלות מלפעול, כמו לא אחשה כי אם שלמתי (למטה ס״ה:ו׳). אמנם רוזנמילר וגיזניוס ולפניהם Forerius et Dathe פירשו שאֵלֶה דברי הנביא, ופירשו אחשה השתיקה מן הדבור, וגיזניוס פירש לא אחדל מהתפלל אל ה׳ בעד ירושלם, ורוזנמילר הסכים עם Forerius שפירש לא אחדל מִדַבֵר בשבחה של ירושלם. והביא Dathe שתי ראיות להוכיח שהם דברי הנביא, ראשונה כי אחר זה מזכיר את ה׳ בלשון נסתר (אשר פי ה׳ יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ה׳ וכו׳), וזו איננה ראיה, כי מצאנו כזה לאלפים, כגון נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם {ישעיהו מ׳:א׳}, ואחריו כי לקחה מיד ה׳, וכן מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח {ישעיהו מ״ב:י״ט}, ואחריו ועור כעבד ה׳. והשנית כי למטה בפסוקים ו׳-ז׳ ברור הדבר כי השתיקה אמורה על הנביאים, שאמר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו וגו׳, והראיה הזאת תעיד בהפך כי ה׳ הוא המדבר, כי אמר הפקדתי שומרים, ורחוק הוא שיהיה הנביא מפקיד נביאים אחרים, וגיזניוס ראה את זאת, ועל כן פירש הפקדתי שומרים אנשים ולא נביאים, אלא אבלי ציון המתפללים על הגאולה, כמו שפירש ראב״ע, ועיין למטה פסוק ו׳.
כנגה – כאור כוכב נוגה (Venus) כמו שפירשתי (בכורי העתים תקפ״ט עמוד 124) וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד׳:י״ח) (תלמידי מוהר״ר אברהם לאטאס).
כלפיד יבער – כלפיד הבוער.
אחשה, אשקוט – אינם נרדפים כי חשה משתתף עם הפעלים המורים על השתיקה, ושקט משתתף עם הפעלים המורים על המנוחה, וגדר שם נוגה בארתי למעלה (ד׳ ה׳ ט׳ א׳. יג י׳. ובכ״מ).
למען ציון – שב לדבר נגד שני הענינים שהזכיר בסימן הקודם
א. הצדקה שירצה ה׳ לגלות צדקת ישראל ואמתת תורתם ואמונתם.
ב. הישועה שירצה ה׳ להושיעם. והנה ציון תצייר צדקת ישראל כי בציון היה מושב הסנהדרין והמקדש, וירושלים תציין תשועת ישראל כי שם ישבו ההמון ולשם יתקבצו פזוריהם, כמ״ש (נ״ב) לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, ציון תלבש עוז הפנימי הצלחות הנפשיות, וירושלים בגדים החיצונים הצלחות הגופניות, והנה לברר צדקת ישראל ואמתת תורתם צריך שיתוכח בדברים וטענות, ועז״א למען ציון לא אחשה – לא אשתוק מלהתוכח ולהוכיח אמתתה, ולהוציא תשועת ישראל מגלותם צריך פעולה ומעשה, ועז״א למען ירושלים לא אשקוט לא אשב במנוחה מבלי לעשות דבר רק אהיה זריז להושיעם, והדלתות מגבילים,
למען ציון לא אחשה עד יצא כנגה צדקה – שהיא צדקת תורתם ואמונתם ולמען ירושלם לא אשקוט עד ישועתה כלפיד יבער שהיא התשועה, (והנה הנוגה הוא הדבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבל אורו מדבר אחר, כנוגה הירח שמקבל אורו מן השמש, אבל הלפיד אורו מצד עצמו ובזה מצייר שע״י שיבעיר הלפיד שהיא התשועה ע״י שיראו תשועת ישראל איך יאיר להם את הלילה באור התשועה, עי״ז יכירו צדקם, וכאילו לפיד הישועה יפלש אורו על הצדקה, והצדקה תתראה ע״י התשועה, כמו שתתראה הירח ע״י השמש, וע״ז קורהו נוגה ואור חוזר של הלפיד.
בהיות ישראל בגלות אומר הנביא בשם ה׳1 כי יבוא הקב״ה להושיעם לכבוד הארץ ובעבור ישראל עמו, וכך אמר2, לְמַעַן צִיּוֹן הירודה והשפלה3 אשר נקרא שמי עליה4, אֶעֱשֶׂה5 וְלֹא אֶחֱשֶׁה – אשתוק6 על מה שעשו לה7, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט – אנוח8 עַד אשר9 יֵצֵא כַנֹּגַהּ10 צִדְקָהּ – הצדקה שאעשה לה11, וִישׁוּעָתָהּ שאביא עליה תֵּרָאֶה לכולם12 כְּלַפִּיד אש13 יִבְעָר – הבוער14 הנראה מרחוק15:
1. רד״ק.
2. אברבנאל.
3. ר״א מבלגנצי.
4. רד״ק.
5. רש״י.
6. מצודת ציון.
7. רש״י. שהחריבו אותה עד היסוד (מצודת דוד).
8. מצודת ציון. כלומר לא תהיה מנוחה לפני (מצודת דוד). רש״י מבאר לא יהא שלום לפני. ורד״ק מבאר שהוא כפל עניין במילות שונות.
9. מצודת דוד.
10. הוא עניין הארה וזריחה (מצודת ציון).
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. רד״ק. מלבי״ם ביאר כי הנוגה הוא הדבר שאין לו אור מצד עצמו אלא מקבל אורו מדבר אחר כנוגה הירח שמקבל אורו מן השמש, ואילו הלפיד אורו מצד עצמו, ובזה מצייר שע״י שיבעיר הלפיד (שהיא התשועה) יכירו צדקם, וכאילו לפיד הישועה יפלש אורו על הצדקה, והצדקה תתראה ע״י התשועה, כמו שמתראה הירח ע״י השמש (מלבי״ם).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכׇל⁠־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃
And the nations shall see your triumph, and all kings your glory, and you shall be called by a new name, which the mouth of Hashem shall mark out.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיֶחְזוּן עַמְמַיָא זְכוּתִיךְ וְכָל מַלְכַיָא יְקָרִיךְ וְיִקְרוֹן לִיךְ שְׁמָא חַדְתָּא דִי בְמֵימְרֵהּ דַייָ יִפְרְשִׁינָהּ.
וקורא לך שם חדש – עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב״ה רבונו של עולם הרי עדי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, א״ל הריני מעבירם שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו׳, אומרת לפניו רבש״ע הרי שמי קיים, א״ל הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו הרי שמי קרוי על שם הבעלים, א״ל הריני מעבירן שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת אעפ״כ בני ביתי מזכירין אותן, א״ל ולא יזכרו עוד בשמם, א״ל רואה אני מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא, א״ל הריני מעבירן שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו.
פאד׳א ראי אלאמם חסנאתך וג׳מיע אלממאלך כראמתך סמוך באסם ג׳דיד מא ישרחה אללה בקולה.
והשם החדש אפשר שהוא כמו שאמר חפצי-בה (ישעיהו ס״ב:ד׳) דרושה (ישעיהו ס״ב:י״ב), עיר ה׳ (ישעיהו ס׳:י״ד), או זולת אלה שנתבארו.
(ב-יא) ואלאסם אלג׳דיד יג׳וז אן יכון מת׳ל מא קאל חפצי בה דרושה עיר ה׳ או גיר הד׳ה אלמשרוחה.
והיית עטרת תפארת ביד ה׳ יקאל עלי אלקדס ועלי אלאמה פאד׳א צרף אלי אלקדס כאן כל מן אראד אללה יתוג׳ה ויטרקה ג׳על לה את׳רא פי קדסה ואד׳א אלי אלאמה תאג׳אן ביד אללה יתוג׳ בהמא מן שא וצניפאן יעם בהמא מן יריד.
ותמת׳ילה כי יבעל בחור עלי אלתקריב אנה ירד׳ אלקום אלי מת׳ל חאל שבאב אעני כ׳רוג׳הם מן מצר כק׳ הו ינהגנו עלמות וקאל כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ואלחפאט׳ אלד׳ין יוכלהם אללה עלי אסואר ארוסלאם יצלח אן יקאל אנהם ג׳ אחדהם אלד׳ל אלד׳י אחתמלוה ישראל פי אלגלות כלה מחפוט׳ ענדה שי שי ועלי מא קלנא פי עצר עזרא אל ימעט לפניך את כל התלאה פכיף אלי אלסאעה. ואלת׳אני אלתובה אלתי נחדת׳הא קבל אלישועה וסימא אן כאן פינא קום צאלחון. ואלת׳אלת׳ אלמואעיד אלתי ועד בהא מן איאם אברהם אלי אכ׳ר אלנביאים והו מלאכי פאן הד׳ה אלג׳ צ׳רוב כאנהא תשפע ענדה ותד׳כרה וכאנהא מת׳לא לא תפארק חתי יגית׳ אלאמה ויבני אלקדס לקו׳ ואל תתנו דמי לו מנצרף עד יכונן אלי ישראל ועד ישים אלי ירושלים. וחקיקה אלמת׳ל אד׳ קאל לם יכן בד׳ מן אן יפעל עלי אלשרוט אלתי בינתהא.
למא כאנת אלקדרה אלמכ׳רגה אלי אלפעל ענדנא באלידין וכאנתא ימין ושמאל מת׳לת עלי אלתקריב קדרה אלבארי בד׳לך. פימכן אן יכון מעני ימינו וזרועו אלידין ג׳מיעא לד׳לך קלת קדרה וקוה וימכן אן יכון ימינו אלתוריה עלי מעני מימינו אש דת למו וזרוע עז אלמלך עלי מעני ויתן עז למלכו וימכן אן יכון ימינו אלת׳ואב חסב קו׳ נעימות בימינך נצח וזרוע עזו אלעקאב כקו׳ בזרוע עזת פזרת אויביך.
ולא ינאקץ׳ לקו׳ ישתוהו בחצרות קדשי נהי יין ושכר אל תשת לאן אלחצרות ואללשכות הי חואלי בית אללה ויג׳וז פיהא אלאכל ואלשרב עלי מא יצלח. וממא יבין אנהא כ׳ארג׳ קולה ען דוד ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה׳ ולכל הלשכות סביב וקד עלמת אן אללה אמר ירמיה אן יחצ׳רה כ׳מרא פי בעץ׳ אלקלל ויסום בני יהונדב שרבה לקו׳ הלוך אל בית הרכבים לולא סבב אלימין לם כן יכרה.
וקו׳ עברו עברו בשערים יאמר בה אלצאלחין פי חאל מכת׳הם פי גלות אן ינד׳רו אלאמה ויסתנב⁠[ה]⁠והא יקול אד׳א כאן הד׳א כלה מעד׳א לכם פג׳ד׳ו פי מא בה תנאלונה פמעני עברו עברו אד׳הבו וארג׳עו פי תפקד אכ׳ותכם ומעני פנו דרך העם אצ׳לחו טרקהם באלאמר ומעני סלו סלו המסלה צדוהם באלנהי ומעני סקלו אזילו כל שר׳ מן קלובהם לילא יעת׳רו בה כאלחג׳ר ומעני הרימו נס תבאשרו באלמוא⁠[ע]⁠יד עלאניה ולא תכ׳אפו אלאמם.
ומעני הנה ה׳ השמיע יקול לכל פריק לא תט׳ן אנך פי בלדך אלד׳י הוד׳א תבות בהד׳ה אלבשאראת אנך אן כתמתהא אנכתמת אעלם אן אללה קד בינהא פי ג׳מיע אקטאר אלארץ׳ פי אפואה בני אסראיל וג׳עלהא איאת ועלאמאת עלי אלת׳ואב ואלעקאב אלד׳י פי אלאכ׳רה כק׳ הנה שכרו אתו ועלי מא שרחת פי קצה ואמר ביום ההוא.
יקבנו – יפרשנו.
shall pronounce Heb. יִקֳּבֶנּוּ, shall pronounce.
וקורא לך שם חדש כשם אשרא פי י״י יקבנו.
א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 (במקום ״כשם אשר״): ״בשם כי״.
קורא לך – מהבנין שלא נקרא שם פועלו.
יקבנו – כמו נקבו בשמות (במדבר א׳:י״ז).
קורא Shall be called. It is Pual.
יקבנו Will name. Comp. אשר נקבו which are expressed (Num. 1:17)
(ב-ד) וקרא לך שם חדש – על שתהיי עטרת תפארת.
ולכך לא יאמר לך עוד עזובה – אלא לך יקרא חפצי בה – והוא שפי י״י יקבנו שמאתו תהא הקריאה.
וראו גוים צדקך – הצדק שיעשה האל עמך. צדקך וכבודך – אמר כנגד ירושלם.
שם חדש – כמו שאמר: חפצי בה (ישעיהו ס״ב:ד׳).
יקבנו – יפרשנו כמו: אשר נקבו בשמות (במדבר א׳:י״ז).
שם חדש – לא זכרו, כי הוא מבואר בעצמו, ויתכן שהוא חפצי בה (ישעיהו ס״ב:ד׳), וכן עם הקדש שיאמר עוד או דרושה (ישעיהו ס״ב:י״ב).
יקבנו – מטעם נקבה שכרך (בראשית ל׳:כ״ח), וכל שרש נקב הוא ענין אחד.
וכנגד האומה אמר וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש כפי גאולתך לא כפי גלותך
יקבנו – יפרש אותו כמו אשר נקבו בשמות (במדבר א׳:י״ז).
צדקך – הצדקה שאעשה לך.
וקורא לך – יהיה נקרא לך שם חדש אשר פי ה׳ יפרשנו והוא חפצי בה דרושה עיר לא נעזבה האמור למטה.
שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו – הוא חפצי בה הנזכר למטה פסוק ד׳ (רד״ק), והשם הזה חפצי בה לא יהיה לתהלה ולתפארת אם לא שיהיה האומרו הוא האל, על כן הוצרך להוסיף אשר פי ה׳ יקבנו. ורוזנמילר וגיזניוס ולפניהם Vitringa לא הבינו זה, ופירשו וקורא לך שם חדש, יתחדש גורלך וחלקך, ולפי זה לא היה צריך שיהיה האל הוא הנוקב את השם החדש, כי יוכלו בני אדם לקרוא לה שם על פי המאורע. הן אמת כי סוף סוף אין הכוונה בקריאת ה׳ אלא שישתנה גורל ירושלם, ויהיו הכל יודעים כי חפץ ה׳ בה, אך אין ספק כי בדרך מליצת השיר אמר כי השם החדש ההוא יֵצֵא מפי ה׳, כלומר שתקרא חפצי בה עם יו״ד הכנוי החוזר אל ה׳ כאלו הוא המדבר.
וראו – מגביל עם הפסוק הקודם, ע״י שיצא כנגה צדקה, יראו גוים צדקך – וע״י שישועתה כלפיד יבער, יראו מלכים כבודך – (ומוסיף שגם הגוים עכו״ם יכירו צדקך ואמתת אמונתך ותורתך, וכ״ש שמלכיהם שהם חכמים יותר יכירו זאת וכן גם מלכיהם יכירו כבודך שיהיה גדול מכבודם, וכ״ש שהגוים יכירו זאת).
וקרא לך שם חדש הם השמות שיזכיר אח״ז, חפצי בה, דרושה,
אשר פי ה׳ יקבנו ויפרש את השם הזה ויגלה טעמו כמ״ש חפצי בה כי חפץ ה׳ בך.
וכנגד האומה אמר1, וְרָאוּ – ויראו2 גוֹיִם צִדְקֵךְ – את הצדקה שאעשה לך3, וכנגד ירושלים אמר4 וְכָל מְלָכִים יראו את כְּבוֹדֵךְ, וְקֹרָא – וְיִקָּרֵא5 לָךְ שֵׁם חָדָשׁ כפי גאולתך ולא כפי גלותך, שֵׁם6 אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ – יפרשנו7 ויגלה טעמו8:
1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. מצודת דוד. ורד״ק מבאר שיראו את הצדק שיעשה עמהם האל.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. אברבאנל.
7. רש״י, מצודת ציון.
8. מלבי״ם. והשמות שיקראו לה הם ״חֶפְצִי בָּהּ, דרושה, עיר לא נעזבה״ האמורים בהמשך (מצודת דוד). ובמדרש, עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב״ה, רבונו של עולם הרי עדי קיימים שנאמר (דברים ל, יט) ״הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״, אמר להם הריני מעבירם שנאמר (לקמן סה, יז) ״כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת״, אומרת לפניו רבש״ע הרי שמי קיים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר ״וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ״, אומרת לפניו הרי שמי קרוי על שם הבעלים, אומר לה הריני מעבירן שנאמר (הושע ב, יט) ״וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ״, אומרת אעפ״כ בני ביתי מזכירין אותן, אומר לה (שם) ״וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם״, אומרת לו, רואה אני מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר (ירמיהו ב, כג) ״רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא״, אומר לה הריני מעבירן שנאמר (לעיל מ, ד) ״כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ״ (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה [וּצְנִ֥יף] (וצנוף) מְלוּכָ֖ה בְּכַף⁠־אֱלֹהָֽיִךְ׃
You shall also be a crown of beauty in the hand of Hashem, and a royal diadem in the open hand of your God.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וּתְהוֹן כְּלִיל דְחֶדְוָא קֳדָם יְיָ וּכְתַר דְתוּשְׁבְּחָא קֳדָם אֱלָהָיִךְ.
ותצירין תאג׳ פכ׳ר ענד אללה וכצניף מלך ענד רבך.
והיית עטרת תפארת ביד ה׳ – אמוּר על בית המקדש ועל האומה. אם הכתוב מוסב על בית המקדש, יהיה עניינו, כל מי שה׳ חפץ להכתירו ולעטרו יתן לו מקום בבית מקדשו. ואם הוא מוסב על האומה, עניינו, ביד ה׳ שני כתרים, יכתיר בהם מי שירצה, ושני צניפים יצנוף בהם מי שירצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והיית עטרת – ביד י״י, כי יש מקומות שיתקנו העטרות בידים.
In the hand of the Lord. In some countries people wear crowns on their hands.⁠1
1. This is equivalent to saying that the word עטרת, mostly used in the meaning of crown, that is, an ornament of the head, has sometimes the general meaning ornament, referring to ornaments of other parts of the body, as e.g., here, of the hand. But it is, in fact, not necessary to join ביד with עטרת; we may join it with והיית and explain the phrase thus: Thou shalt be a crown of glory in the hand of the Lord—that is, well protected and guarded by the Lord. Comp. Kimchi ad locum.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והיית – הענין כפול במלות שונות: עטרת וצניף, תפארת ומלוכה, יד וכף.
וטעם: ביד י״י, בכף אלהיך – לומר כי הוא יחזקם לך, שלא יפלו לעולם עטרת תפארתך וצניף מלכותך, כי תמיד יהיה ידו עמך לסמכם. והטעם: שתהיה היא עטרת תפארת לגוים שיתפארו בה ובמלכותה.
לפי שתהיי עטרת תפארת ביד ה׳ וכצניף המלוכה שישמרהו ויכבדהו מלך מאד כן תהיי את עתה בכף אלהיך
וצנוף – וצניף קרי.
וצניף – מלשון מצנפת העשוי לסבב את הראש.
עטרת תפארת – ר״ל תהיה שמורה בידו כעטרת תפארת.
וצניף מלוכה – כפל הדבר במ״ש.
והיית עטרת תפארת ביד ה׳ וגו׳ – רד״ק ורוזנמילר וגיזניוס פירשו יד ה׳ וכף ה׳ על עזרו וסעדו, ורד״ק ורוזנמילר פירשו תהיי עטרת תפארת המשומרת שלא תפול, כי יד ה׳ תתמוך אותה, וגיזניוס פירש בהיותך ביד ה׳ והוא יתמך אותך בידו אז תהיי עטרת תפארת. ולי נראה כי דרך כבוד כלפי מעלה לא רצה לומר בראש ה׳ ועל קדקד אלהיך, ואמר ביד ובכף, כי מתוך חבתך תהיי תמיד בידיו, כדרך שהאדם עושה בחפץ שחביב לו, שממשמש בו תדיר, וכטעם כל קדושיו בידך {דברים ל״ג:ג׳}. וטעם מליצת העטרה, לומר ה׳ יתפאר בך, כמו אשת חיל עטרת בעלה {משלי י״ב:ד׳}.
עטרת – ילבשנו בעל איזה מעלה לאות על מעלתו ואינו כתר מלוכה עטרת זקנים בני בנים, עטרת חכמים עשרם, אשת חיל עטרת בעלה. וההבדל בין כף ויד מבואר, ובין ה׳ ואלהיך בארתי (למעלה א׳ ד׳).
והיית עטרת תפארת – יש הבדל בין עטרת תפארת ובין צניף מלוכה, כי העטרת ילבש כל אדם הלובשו לכבוד, וצניף מלוכה מיוחד אל המלכות לבדו ויש הבדל בין יד ובין כף, כי כף פרטי יותר מן יד, שיד מורה כל היד, וכף מורה רק פס יד שכופפה, ומורה על שתופס הדבר בהשגחה מיוחדת, ויש הבדל בין ה׳ ובין אלהיך, בשם ה׳ נקרא מצד ההנהגה הכללית, ובכינוי אלהיך נקרא מצד ההשגחה הפרטיית הנסיית. והנה ה׳ מנהיג את המציאות בשתי הנהגות.
א. הנהגה טבעית.
ב. הנהגה נסיית השגחיית, אומר הנביא שתי הנהגות האלה ינהיג רק לצרככם ולתועלתכם ולפי מעשיכם, ונגד ההנהגה הטבעית שמנהיג בשם ה׳ ע״י הטבע תהיה אתה עטרת תפארת ביד ה׳ – ונגד ההנהגה הנסיית שמנהיג ע״י שהוא אלהיך בהשגחתו הפרטיית, וע״י הנהגה זו מראה את מלכותו שהוא מושל בחפצו תהיה אתה צניף מלוכה בכף אלהיך – ועז״א בכף כי זה אינו מיוחד אל היד כולו רק אל הכף הפרטי והשגחתו הפרטיית.
וְהָיִיתְ – ותהי שמורה כמו1 עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְהוָה וּכמו צְנִיף2 (וצנוף כתיב) מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ3:
1. מצודת דוד.
2. מלשון מצנפת העשוי לסבב את הראש (מצודת ציון).
3. כפל הדבר במילים שונות (רד״ק, מצודת דוד). והביאור במילים ״ביד ה׳, בכף אלהיך״ לומר כי הוא יחזקם לך, שלא יפלו לעולם עטרת תפארתך וצניף מלכותך, כי תמיד יהיה ידו עמך לסומכם, והטעם שתהיה היא ״עטרת תפארת״ לגויים שיתפארו בה ובמלכותה (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שיש הבדל ביניהם, עטרת הוא מלבוש שילבש כל אדם לכבוד וצניף מלוכה מיוחד רק למלכות, יד משמעותה כל היד, וכף מורה רק על פס היד שכופפה, ויש הבדל בין ה׳ ובין אלהיך, בשם ה׳ נקרא מצד ההנהגה הכללית, ובכינוי אלהיך נקרא מצד ההשגחה הפרטית הניסית, ואומר הנביא שה׳ ינהיג את שתי ההנהגות האלה רק לצרככם ולתועלתכם ולפי מעשיכם, ונגד ההנהגה הטבעית שמנהיג בשם ה׳ ע״י הטבע תהיה אתה עטרת תפארת ביד ה׳, ונגד ההנהגה הניסית שמנהיג ע״י שהוא אלהיך בהשגחתו הפרטית ובזה מראה את מלכותו שהוא מושל בחפצו, תהיה אתה צניף מלוכה בכף אלהיך.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ד) לֹא⁠־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא⁠־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי⁠־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי⁠־חָפֵ֤ץ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃
You shall no longer be termed "Forsaken,⁠" and your land shall no longer be termed "Desolate", but you shall be called "My delight is in her", and your land, "Married". For Hashem delights in you, and your land shall be married.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
לָא יִתְאֲמַר לִיךְ עוֹד שְׁבִיקָא וּלְאַרְעִיךְ לָא יִתְאֲמַר עוֹד צַדְיָא אֲרֵי לִיךְ יִתְקְרֵי עָבְדֵי רְעוּתִי בָה וּלְאַרְעִיךְ יָתְבָא אֲרֵי תְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ בִיךְ וְאַרְעֵיךְ תִּתְיַתָב.
לא יקאל לך אבדא יא מתרוכהֿ ולא לבלדך יא וחשהֿ בל יקאל לך יא מן מראדי פיהא ולבלדך יא מרבובהֿ אד׳ ירידך אללה ותרבב בלדך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

בעולה – מיושבת.
"inhabited" Heb. בְּעוּלָה, [lit. possessed,] inhabited.
עכשיו לשעבר היו קורין אותך עזובה, מיכאן ואילך לא יקרא לך עוד עזובה – אשה ששנואה על בעלה ועזבה.
כי לך יקרא חפצי בה – כאשה האהובה על בעלה. הרי פירש מהו שם חדש שיקרא, זהו חפצי בה.
לשעבר היו קורין לארצך שממה, מכאן ואילך יקראו לה בעולה. מפני מה יקראו לה בעולה?
לא וגו׳ – זה הכתוב יורה כי למען ציון דברי השם, ואמ׳ לא אשקוט כלשון בני אדם.
חפצי בה – שתים מלות.
(ד-ה) תבעל – הן יפרשנו כי יבעלוך וגו׳ – דרך משל על שוב המלוכה.
Thou shalt no more be termed forsaken, etc. This verse shows that the words For Zion's sake, etc. are spoken by the Lord; the expression I will not rest, etc. must be taken in a figurative sense.
חפצי בה My delight is in it.1 These are two separate words.
Shalt be married. The next verse explains the meaning thereof.
1. A. V., Hephzi-bah.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ד) חפצי שלי בה.
ולארצך – שאר ערי הארץ.
כי חפץ י״י בך – לשכון בתוכך.
וארצך – שאר הערים.
תבעל – ותתישב מבניה ולא תהא עוד גלמודה.
לא יאמר, ולארצך – שאר ארץ ישראל, כי לירושלם ידבר.
חפצי בה – כי בירושלם יהיה הכבוד.
בעולה – על דרך משל, כי הארץ המיושבת דומה לאשה שיש לה בעל, וכשהיא שוממה היא כאלמנה שאין לה בעל. וכן אמר: העיר רבתי עם היתה כאלמנה (איכה א׳:א׳).
ותרגם יונתן: בעולה – יתבא, וכן תרגם: תבעל – תתיתב.
וביאר ענין השם באומרו לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה והוא השם שהש״י יקוב ויפרש וכן לארצך יקרא בעולה לפי שבעלה ואלהיה קרוב אליה.
בעולה – מיושבת כמו מבני בעולה (ישעיהו נ״ד:א׳).
לא יאמר לך – לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה׳.
ולארצך – על ארצך.
חפצי בה – רצוני בה ואינה נעזבת ממני.
ולארצך בעולה – לארצך יקרא מיושבת ולא שממה כי חפץ וכו׳ – לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה׳ בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים.
כי לך יקרא חפצי בה – הנה חפצי בה הוא שם אשת חזקיה (מלכים ב כ״א:א׳), וישעיה בחר בשם הזה להיותו שגור וידוע, כי היה שם המלכה שבימיו.
בעולה – הפך שוממה, שאיננה יושבת בדד, כאשה שאין לה לא בעל ולא בנים.
לא יאמר לך עוד עזובה – עתה קוראים לירושלים עזובה על העדר האלהית והשכינה, ולכלל א״י קוראים שממה על שהיא שממה מיושביה, עתה לא יאמר לך עוד עזובה כי לך יקרא חפצי בה כי יחפוץ ה׳ בה וישוב לשכון בתוכך,
ולארצך לא יאמר עוד שממה כי ארצך תבעל מיושביה, ר״ל שתוחזר השכינה ויתישבו הערים.
לֹא יֵאָמֵר לָךְ – עלייך1 ירושלים2 עוֹד שאת3 עֲזוּבָה מה׳4, וּלְאַרְצֵךְ – ועל ארצך5 לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ6 יִקָּרֵא ״חֶפְצִי בָהּ״7, וישוב לשכון בתוכך8, ובירושלים יהיה הכבוד9, וּלְאַרְצֵךְ10 יִקָּרֵא ״בְּעוּלָה״11, כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ לשכון בתוכך12, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל ותתיישב13 בְּבָנֶיהָ ולא תהיה עוד גלמודה14:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. לירושלים (מצודת דוד).
7. דהיינו רצוני בה ואינה נעזבת ממני (מצודת דוד).
8. מלבי״ם.
9. רד״ק.
10. דהיינו שאר ארץ ישראל (רד״ק).
11. דהיינו מיושבת (רש״י, מצודת ציון), והוא על דרך משל, כי הארץ המיושבת דומה לאשה שיש לה בעל, וכשהיא שוממה היא כאלמנה שאין לה בעל, כמו שכתוב (איכה א, א) ״הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״ (רד״ק).
12. ר״א מבלגנצי.
13. מצודת דוד.
14. ר״א מבלגנצי.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ה) כִּֽי⁠־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל⁠־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃
For as a young man marries a virgin, so shall your sons marry you; and as the bridegroom rejoices over the bride, so shall your God rejoice over you.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי כְמָא דְמִתְיַתַּב עוּלֵים עִם בְּתוּלְתָּא כֵּן יִתְיַתְבוּן בְּגַוַיְכִי בְּנַיְכִי וּכְמָא דְחָדֵי חֲתָנָא עִם כַּלְתָא יֶחְדֵי עֲלָךְ אֱלָהָיִךְ.
כי יבעל בחור בתולה – מאי משמע דהאי בית הבעל לישנא דמתיבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן כמא דמיתותב עלם על בתולה יתיתיבון בגויך בניך.
ומשוש חתן על כלה – תאני אבימי בריה דר׳ אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.
וכמא ירב אלשאב אלג׳אריהֿ אלבכר ירבך אהלך וכמא יסר אלכת׳ן באלערוס יסרך רבך בנפסך.
והמשלתו כי יבעל בחור – קרוב הדבר, שהוא יחזיר את העם לכעין מצב העלומים. כוונתי ליציאתם ממצרים כאמרו הוא ינהגנו עלמות (תהלים מ״ח:ס״ו). ואמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז׳:ט״ו).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי יבעל וגו׳ – ארי כמה דמתיתב עולם עם בתולתא כן יתייתבין בגוייכי בנייכי.
As a young man lives with a virgin, etc. As a young man lives with a virgin, so shall your children live in you [after Jonathan].
שכשם שיבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך – ותרגם יונתן: ארי כמה דמתותב עולם עם בתולתא יתותבון בנייך.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 163 חסר (אולי ע״י הדומות): ״ותרגם יונתן... בנייך.⁠״
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(5) So shall thy sons marry thee. This is a figurative expression for the kingdom will be restored to thee.
כי יבעל – כי כמו שיבעל בחור בתולה, שהוא דבר נאה ומתקבל שיבעל בחור בתולה יותר משיבעל זקן בתולה, או בחור בעולה, כן ארץ ישראל כל זמן שלא היו בניה בתוכה, אף על פי שהיו יושבים בה אומות העולם, לא היתה נקראת בעולה, כי לא היו מתקבלים בה, ולא היה נאה שבתם בה, אלא כמו זקן עם בתולה או בחור עם בעולה, אבל כשישובו ישראל בתוכה הרי היא כבעילת בחור בתולה.
ומשוש חתן על כלה – בימי חופתה, שהוא נקרא חתן והיא כלה, ואז הוא הששון והשמחה ביניהם יותר, כי אז הם בחדושם, כן יהיה שמחת אלהיך עליך כל הימים.
כי כמו שיבעל הבחור את הבתולה שהוא זווג נאה כן א״י תתיפה ותתנאה בשוב בניה לתוכה וכמשוש חתן על כלה בימי חופתה ישיש אלהי ירושלם עליה, ומזה הוכחה רבה שמה שאמר בתחלת הנבואה כחתן יכהן פאר הוא משל להקב״ה כמו שפירשתי. וכן אמרו בפסיקתא (שיר השירים רבה ד, כה) בעשר׳ מקומות נקראו ישראל כלה ששה ע״י שלמה אתי מלבנון כלה, לבבתיני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נפת תטפנה שפתותיך כלה, גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, ג׳ ע״י ישעיהו ותקשרים ככלה, וככלה תעדי כליה, ומשוש חתן על כלה, ואחד ע״י ירמיהו התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה.
כי יבעל – כמו כשבחור נושא בתולה מתיישבים יחד מבלי פירוד כן יתיישבו בך בניך ולא יתפרדו ממך.
ומשוש – כמו השמחה שיש להחתן על כלתו כן ישיש וכו׳.
כי יבעל – כמו שיבעל, ואין שרש בעל מורה בלשון מקרא על הביאה בפרט, אלא על הקנין והאחוזה, כי אין טעם בעולת בעל שנבעלה לו אלא שהיא תחת ידו, וכן בעלונו אדונים זולתך (למעלה כ״ו:י״ג), והנה טעם המשל כמו שישמח הבחור כשתבא כלתו הבתולה תחת רשותו, כן בשמחה יבעלוך בניך ויבאו להאחז בך, וגם ה׳ ישיש עליך כמשוש חתן על כלה. וטעו בזה Koppe et Lowth ותמהו איך יאמר שהבנים יבעלו אמם, והגיהו בניך, ואמרו שהכוונה על האל שהוא יבנה אותה, והשיב גיזניוס כי לפי זה היה ראוי שיאמר יבעלֵך, וכל אלה לא ראו כי אחר שהוא מדבר על ירושלם בצורת אשה, לא יתכן שיאמר לה בניך לשון בנין, גם לא ראו כי לא נמצא שרש בעל בשום מקום על הביאה, ולא על הנשואין בפרט, אלא על כל מין קנין ואחיזה, כגון בעל השור {שמות כ״א:כ״ח}, בעל הבור {שמות כ״א:ל״ד}.
כי יבעל – מפרש שני דברים אלה, נגד מ״ש וארצך תבעל, אומר כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, שלא תהיה שיבת ישראל לארצם דומה כשבים אל ארץ שהיתה שממה פעם אחד, עד שידמו במשלם כמי שהיתה לו אשה וגרשה ושב לקחתה, שהוא אינו בחור והיא אינה בתולה, רק ידמו כבחור הבועל בתולה, כי הארץ תדמה בטובה ויפיה כאילו לא היתה חרבה מעולם, והם ידמו בשלותם כאילו לא גלו מעולם ונגד מ״ש כי חפץ ה׳ בך, אומר שלא תדמה החזרת ה׳ אליך, כשב אל עם שכעס עליהם פעם א׳, עד שידמה במשלו כמחזיר גרושתו, שאין אהבה שלמה ואין עושים משוש וריקוד ושמחה בפרהסיא, רק כמשוש חתן על כלה שלא בא עליה מעולם, ולא כעס עליה מימיו, כן ישיש עליך אלהיך כי יכרות להם ברית חדשה ולא תזכרנה הצרות הראשונות.
כִּי יִבְעַל – כמו כשיבעל1 בָּחוּר בְּתוּלָה שמתיישבים הם יחד מבלי פירוד, כך2 יִבְעָלוּךְ – יתיישבו בך3 בָּנָיִךְ ולא יפרדו ממך4, וּמְשׂוֹשׂ – וכמו השמחה שיש5 לְחָתָן עַל כַּלָּה – כלתו בימי חופתה, כן6 יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ7 כל הימים8, כי יכרות ה׳ לישראל ברית חדשה ולא תזכרנה הצרות הראשונות9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד. רד״ק מבאר כמו שהוא דבר נאה ומתקבל שיבעל בחור בתולה יותר משיבעל זקן בתולה או בחור בעולה, כן ארץ ישראל כל זמן שלא היו בניה בתוכה, אע״פ שהיו יושבים בה אומות העולם, לא היתה נקראת בעולה, כי לא היו מתקבלים בה ולא היה נאה שבתם בה, אלא כמו זקן עם בתולה או בחור עם בעולה, אבל כשישובו ישראל לתוכה הרי היא כבעילת בחור בתולה. מלבי״ם מבאר שהמשיל שיבת ישראל לארצם כבחור שנושא בתולה ולא כמחזיר גרושתו, כי הארץ תדמה בטובה ויופיה כאילו לא היתה חרבה מעולם, והם ידמו בשלוותם כאילו לא גלו מעולם.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. וכמו שיבעל הבחור את הבתולה שהוא זיווג נאה, כן ארץ ישראל תתייפה ותתנאה בשוב בניה לתוכה (אברבנאל).
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. שהוא נקרא חתן והיא כלה, ואז הששון והשמחה ביניהם יותר, כי אז הם בחידושם (רד״ק). מלבי״ם מבאר שדימה את החזרת השכינה כמשוש חתן על כלה ולא כמחזיר גרושתו שהוא משל לעם שכעס עליהם פעם אחת ועתה שב אליהם, אלא למשוש חתן על כלה שלא בא עליה מעולם ולא כעס עליה מימיו, כן יכרות להם ה׳ ברית חדשה ולא תזכרנה הצרות הראשונות. ובמדרש, תני אבימי בריה דרבי אבהו, ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר ״ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך״ (סנהדרין צט.), כלומר כמו שחתן שש על כלה בשבעת ימי המשתה כן ישיש עליך שבעת ימים, ויומו של הקב׳⁠ ⁠׳ה אלף שנה (ע״פ רש״י שם).
7. אלוהי ירושלים (אברבנאל).
8. רד״ק.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ו) עַל⁠־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כׇּל⁠־הַיּ֧וֹם וְכׇל⁠־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אַל⁠־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃
I have set watchmen upon your walls, O Jerusalem. They shall never hold their peace day or night. You that remember Hashem, do not rest.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
הָא עַל עוֹבָדֵי אֲבָהָתָךְ צַדִּיקַיָא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם מְתַקְנִין נַטְרִין קֳדָמַי כָּל יְמָמָא וְכָל לֵילְיָא תְּדִירָא לָא פָּסְקִין מִתְאֲמַר דָכְרָן טַבְוָתִיךְ קֳדָם יְיָ לָא פָסֵיק לְכוֹן.
על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את י״י אל דמי לכם – מאי אמרי, אמר רבא אתה תקום תרחם ציון וגו׳, רב נחמן אמר בונה ירושלים י״י, ומעיקרא מאי הוו אמרי כי בחר י״י בציון אוה למושב לו.
עלי אסוארך יא ירושלם קד וכלת חראסא טול אלנהאר ואלליל דאימא מא יסכתון יקאל להם יא מד׳כרי אללה לא סכות לכם.
(ו-ז) וראוי לומר, שהשומרים שיפקידם האל על חומות ירושלים הם שלושה: האחד – השפלות שסבלו ישראל בגלות. הכל שמור אצלו דבר דבר. וכפי שאמרנו בזמן עזרא אל ימעט לפניו את כל התלאה אשר מצאתנו (נחמיה ט׳:ל״ב). לא כל שכן שהיא נמשכת עד היום. השני – התשובה שנעשֶׂה לפני הישועה. ובפרט אם יש בנו אנשים צדיקים. השלישי – ההבטחות שהבטיחנו מימי אברהם עד אחרון הנביאים והוא מלאכי. הנה שלושת הסוגים האלה הם כמליצים לפניו ומזכירים לו. ועל דרך משל כאילו לא ייפרדו ממנו עד שיושיע את האומה ויבנה את המקדש, כאמרו ואל תתנו דמי לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

המזכירים את ה׳ אל דמי לכם – הה״א <של 'המזכירים'> לפְנִייה1 כמו ״היושבת בגנים״ (שיר השירים ח׳:י״ג).
1. כך אומר אבן בלעם על פסוק זה בפירושו לדברים לב א, והשווה דבריו בפירושו לבמדבר טו טו על תפקידי הה״א התחילית בכלל. השווה רס״ג ורד״ק על אתר.
על חומותיך ירושלם – רבותינו דרשוהו כמשמעו: מלאכים המזכירים את י״י על חורבנה לבנותה. מאי אמרי: אתה תקום תרחם ציון (תהלים ק״ב:י״ד), כי בחר י״י בציון (תהלים קל״ב:י״ג), כדאיתה במסכת מנחות.
ויונתן תרגם: חומותיך – אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה. הפקדתי שומרים – לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפניי. לא יחשו – מלהזכיר זכותם לפניי. המזכירים את י״י – את זכות האבות. אל דמי לכם – אל תחרישו.
On your walls, O Jerusalem Our Rabbis expounded it according to its apparent meaning as referring to the angels who remind the Lord concerning its destruction, to build it. What do they say? "You shall rise, You shall have mercy on Zion" (Tehillim 102:14); "For the Lord has chosen Zion" (ibid. 132:13). As is found in the Tractate Menahoth (87a, Rashi ad loc.). Jonathan, [however,] renders "your walls,⁠" the early forefathers, who protect us like a wall.
I have appointed watchmen to inscribe a book of remembrances, that their merit be not forgotten from before Me.
they shall never be silent not to mention their merit before Me.
those who remind the Lord of the merit of the forefathers.
be not silent Heb. אַל-דֳּמִי לָכֶם, [lit. let there be no silence to you,] be not silent.
על וגו׳ – אלה השומרים כנוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בכי, ולא ישנו בלילה, כשומרי החומות.
והוסיף כל היום – כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר (תהלים ק״ל:ו׳) (משמרים הבלי שוא) (יונה ב׳:ט׳), והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד (ישעיהו מ״ג:כ״ו).
Watchmen. By this name those that mourn for Zion are meant, who do nothing else but cry, who do not sleep during the night, but are like watchmen upon the walls,
nor do they sleep during the day, while watchmen may at least sleep during the day; comp. They that cause to watch for lying vanities, forsake their idol (Jon. 2:9).⁠1 The prophet himself explains the expression watchmen by the words המזכירים את יי that remind the Lord. מזכירים is a causative verb; lit., that cause the Lord to remember; comp. הזכירני put me in remembrance (43:26)
1. A. V., They that observe lying vanities.—Ibn Ezra proves by this quotation that the expression to watch signifies sometimes to wait for help, to pray; because משמרים means they that cause to pray, and refers to the people in the ship that stirred each other up to prayer; so here also the word שמרים watchmen refers to those that feel themselves continually stirred up to pray to the Almighty for the restoration of Jerusalem and the temple.
(ו-ז) הפקדתי שומרים – אז בעת ההיא כלומר תמיד עיניי בך להטיב לך.
לא יחשו – לא ישתקו מלהזכיר את ירושלם לפני שאטיב לה.
והוא שאומר המזכירים את י״י – חיבת ירושלם ושוממותיה שירחם עליה. כענין עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם דזכריה.
אל דמי לכם – להתאפק ולפסוק מלהזכיר לו ירושלם עד שיטיב לה כל כך שיכונן וישים אותה תהלה בארץ.
על חומותיך – דרך הדרוש בזה ידוע, שהשומרים הם המלאכים, והם מתפללים לאל על ירושלים שישיבנה לישובה.
ויש מפרשים: כי השומרים הם אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלם.
וגם יש לפרש על כל ישראל בגלותם, שהם שומרים וצופים תמיד בנין ירושלם, ומזכירין בונה ירושלים ביום ובלילה בתפלותיהם ובברכותיהם, על עובדי אהבתך צדיקיא קרתא ירושלים וגו׳. וכן תרגם יונתן: אל תתנו דמי לו (ישעיהו ס״ב:ז׳) – ולא יפסוק דכרנהון מן קדמוהי עד דיתקן ועד דישווי ית ירושלים תושבחתא בארעא.
ויש לפרש הפסוק כן: על חומותיך ירושלים – אמר האל לירושלם, אחר שיבנו חומותיך, אל תפחדי שיפלו עוד לעולם, כי אני הפקדתי עליהם שומרים כל היום וכל הלילה תמיד.
לא יחשו – כי שאר שומרי חומות, אם הם ערים בלילה לא יחשו מלדבר להעיר האחד את חברו, וביום הם ישנים, אבל שומרי חומות ירושלים יהיו ערים ביום ובלילה תמיד, והשומרים הם דרך משל, כלומר השגחת האל, כמו: עיני י״י אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה (דברים י״א:י״ב).
המזכירים את י״י – אמר כנגד בני הגלות: אתם, שעליכם להזכיר את י״י, אל דמי לכם – לא יהיה לכם דמי ושתיקה, והתפללו לפניו תמיד, ושפכו לפניו לבבכם עד יכונן ירושלם בחומותיה ובבנינה, וישימה תהלה בארץ, הפך מה שהיא עתה כל ימי הגלות חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות.⁠1 ודברים אלה הם דברי האל מראש הפסוק, על דרך: שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם הננו אתאנו לך כי אתה י״י אלהינו (ירמיהו ג׳:כ״ב), שמזרז אותם על התשובה.
ומה שאמר תחילה: הפקדתי, ואחר כך אמר: המזכירים את י״י, ואמר: אל תתנו דמי לו (ישעיהו ס״ב:ז׳) כן דרך הכתוב, כמו: ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳) והדומים לו.
ויש לפרש כי המזכירים את י״י – הם דברי הנביא כנגד בני הגלות, ואמר הואיל וכל ההבטחות הטובות האלה מבטיח אותם האל, הזכירו את שמו תמיד, שפכו לפניו לבבכם2 עד יקבץ הגלות ויכונן ירושלם וישימה תהלה בארץ (ישעיהו ס״ב:ז׳).
1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל כ״ב:ד׳.
2. השוו ללשון הפסוק בתהלים ס״ב:ט׳.
אל דמי לכם – שהוא רמז לישראל.
ואמנ׳ אמרו על חומותי׳ ירושלם הפקדתי שומרים פירשוהו חז״ל במסכת מנחות (פז, א) על המלאכים הרוחנים שמתפללים לאל על ירושלם שישבנה לקדמות׳. וי״מ שהשומרים הם אבלי ציון ועל ישראל שהם בגלותם שומרים וצופים בנין ירושלם. וי״ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומות הפקדתי שומרים לכתוב ספר הזכרונות שלא תשתכח זכותם מלפני לא יחשו מלהזכיר זכותם לפני המזכירים את ה׳ זכות האבות. והרד״ק פירש על חומותיך ירושלם אחר שיבנו חומותיך אל תפחדי שלא יפלו עוד לעולם כי אני הפקדתי עליהם שומרים אשר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו לא כשומרי החומו׳ שאם הם ערים בלילה לא יחשו מלדבר כדי להעיר האחד את חבירו הנה ביום הם ישנים אבל שומרי חומות ירושלם היו ערים תמיד ולא יחשו ביום ובלילה והשומרים הם דרך משל להשגחת הש״י כמו עיני ה׳ אלהיך בה מראשית השנה (דברים יא, יב) וגומר.
ונראה לי לפרש על חומותיך ירושלם בהיותך במעמדך קודם החרבן הפקדתי שומרים שהם הנביאים הקוראים אותם שלא ינומו ולא ישנו כדרך שומרי החומה והענין שהיו מוכיחים ומתרים בהם שישובו בתשובה וזהו תמיד לא יחשו שהיו הנביאים קוראים בקול גדול מבלי הפסק, והיו מזכירים את ה׳ בקריאתם ולא היו מניחין אתכם וזהו המזכירים את ה׳ אל דמי לכם כלומר אותם הנביאים היו מזכירים את ה׳ ולא היה בהם דומיה מלצעק לישראל שישובו לאלהיהם, ועתה כיון שהם קראו לכם בשם ה׳ ואתם לא שמעתם ראוי הוא שמכאן ואילך אתם תקראו אל ה׳ ותצעקו לפניו והוא אומרו
המזכירים – במקצת ספרים חסר יו״ד קדמאה.
הפקדתי – ענין מינוי וגזברות.
לא יחשו – לא ישתקו.
דמי – ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳).
על חומותיך – על עסק חומותיך.
הפקדתי שומרים – אלה השומרים כינוי על אבלי ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה.
תמיד לא יחשו – אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ״ש.
המזכירים את ה׳ – כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה׳.
על חומתיך וגו׳ – הנכון כדעת רד״ק, שהכוונה לאחר הגאולה, שתהיה השגחת האל על ירושלם תמיד, כאלו יהיו על חומותיה שומרים כל היום וכל הלילה, וזה חוזר למה שהוא אומר אחר כך אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו׳, ולא יתכן לומר כראב״ע וגיזניוס על זמן הגלות, כי בזמן הגלות אין לירושלם חומות, וציור החומות והשומרים עליהן לא יתכן בעיר שוממה, אלא בעיר נושבת. אמנם המזכירים את ה׳ ומקרא שאחריו הוא כעין מאמר מוסגר, והם דברי הנביא לאנשי הגלות, שאל יחשו מהזכיר את ה׳ ולעבדו ולהתפלל אליו על הגאולה. וממה שאמר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו עלה על לב הנביא להפסיק מאמרו ולומר לאנשי הגלות עשו כן גם אתם ואל תחשו יומם ולילה מהזכיר את ה׳ ומהתפלל לפניו. ועוד מצד אחר נקשר סוף הפסוק עם תחלתו, כי היה דרך השומרים להזכיר את ה׳ בלילה להעיר איש את רעהו ולשמור איש את רעהו שלא יישנו, והיו אומרים זה לזה דברי שבח לה׳, כטעם הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות {תהלים קל״ד:א׳}, וכן המנהג אצל הערביים.
יחשו, דמי – פעל דום מציין ההפסקה מן הדבור הקודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור לבד יקים סערה לדממה, אח״כ ויחשו גליהם. נאלמתי דומיה, ואחר כך החשיתי מטוב. ופה שידבר על השלילה, הקדים לא יחשו, ויותר מזה כי אל דמי לכם אל תפסוקו רגע. ומה טוב שאלת חז״ל במד׳ וידם אהרן מה היה לו לומר כי פעל דום מורה שהפסיק מן הדבור שהיה לו לדבר.
על חומתיך – אחר שאמר למען ציון לא אחשה, שהוא בעצמו לא ישתוק מלהושיעם, אומר כי חוץ מזה הפקיד ג״כ שומרים בעבור חומות ירושלים המזומנים לשמור יום המועד, ולא תאמר שהם יחשו עד שיבא יום המועד, כי גם באמצע הזמן כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו הזהרתי את השומרים האלה לאמר אתם המזכירים את שם ה׳ אל דמי לכם – אל תשתקו רגע רק תצעקו ותזכירו אותו, וגם
אחר שאמר ״למען ציון לא אחשה״1, אומר כי מלבד זאת הפקיד הקב״ה גם שומרים בעבור חומות ירושלים, וכך אומר הנביא בשם ה׳2, עַל עסק3 חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים4 כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, תָּמִיד – בשום זמן5 לֹא יֶחֱשׁוּ – ישתקו6 מלהזכיר את ירושלים לפני7, וכאילו הנביא מזרזם לומר להם, אַתֶּם8 הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה9 אַל דֳּמִי – תחרישו10 לָכֶם ואל תפסיקו מלהזכיר לה׳ את ירושלים11:
1. לעיל בפס׳ א׳, דהיינו שהקב״ה בעצמו לא ישתוק מלהושיעם (מצודת דוד).
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. ״שומרים״ הוא כינוי לאבלי ציון שאין להם עסק אחר מלבד להתמיד בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה, והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישון ביום, והם לא כך, כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה (אבן עזרא, מצודת דוד). רד״ק מבאר שהשומרים הם דרך משל, כלומר השגחת האל. ובדרך הדרש פירשו חז״ל (מסכת מנחות פז.) כי השומרים הם המלאכים הרוחנים שמתפללים לה׳ על ירושלים שישיבנה לקדמותה (רש״י, רד״ק). מלבי״ם מבאר כי השומרים הם הנביאים והצדיקים שבכל דור. וינתן תרגם ״חומותיך״ אבות הראשונים המגינים עלינו כחומות, ״הפקדתי שומרים״ לכתוב ספר הזכרונות שלא תשתכח זכותם מלפני, ״לא יֶחֱשׁוּ״ מלהזכיר זכותם לפני המזכירים את ה׳ זכות האבות (רש״י).
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. ר״א מבלגנצי. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). רש״י מבאר מלהזכיר זכותם. רד״ק מבאר לא יחשו מלדבר להעיר האחד את חברו כי יהיו ערים ביום ובלילה תמיד.
8. מצודת דוד.
9. המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם (מצודת דוד). ורד״ק מבאר כי אמר זאת כנגד בני הגלות, אתם שעליכם להזכיר את ה׳.
10. רש״י.
11. מלבי״ם. אלא התפללו לפניו תמיד ושפכו לפניו לבבכם עד יכונן ירושלים בחומותיה ובבנינה וישימה תהילה בארץ, ההיפך ממה שהיא עתה כל ימי הגלות חרפה לגויים (רד״ק). ואפשר שמדבר בצער על גלות השכינה, ור״ל דכל מעיינם ומגמתם אל השכינה, אל דומי לכם עד יכונן וישים את ירושלים שהיא השכינה תהילה בארץ (חומת אנך).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְאַֽל⁠־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד⁠־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד⁠־יָשִׂ֧ים אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
And give Him no rest until He establishes and until He makes Jerusalem a praise in the earth.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְלָא יִפְסוֹק דָכְרַנְהוֹן מִן קָדָמוֹהִי עַד דִיתַקֵן וְעַד דִישַׁוֵי יַת יְרוּשְׁלֵם תּוּשְׁבַּחְתָּא בְּאַרְעָא.
ולא תדעוה מן אלשפע אן ימסך חתי יצלח לכם וחתי תציר ירושלם מדיחהֿ פי אלארץ׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז) עד יכונן – מוסב על ישראל. ועד ישים – מוסב על ירושלים. ואמיתות המשל הוא מה שאמר, שאי אפשר שלא יפעל על פי התנאים שביארתים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ואל תתנו דמי לו – כפל ענין לחזק, ומפורש הוא בפסוק של מעלה ממנו. ואמר: דמי לכם (ישעיהו ס״ב:ו׳), ואמר: דמי לו, כי כמו שהמדבר לחברו מתעסק בדברו, ומן התמדת דבורו מזקיק את חבירו להיות מאזין לו, שיתן את לבו לכל דבריו בלא דמי ובלא הפסק, והנה כשיפסוק מלדבר, תהיה השתיקה וההפסק לשומע כמו למדבר.
ואחר: ואל תתנו דמי לו – שהוא לשם, והכל דמי ושתיקה מזכרון שם י״י.
ואל תתנו דמי לו רוצה לומר לא תשתקו ולא תפסקו מלצעוק אליו עד שיכונן ושישים את ירושלם תהלה בארץ.
ואל תתנו – ואל תניחו וכן ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג).
יכונן – מלשון כן ובסיס.
ואל תתנו דמי – לא תניחו את ה׳ לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ.
יכונן – הונח על גמר הבנין ותכליתו כמו שכתוב למעלה (נד יד).
ואל תתנו דמי לו – בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו עד יכונן ויגמר הבנין, ועד שישים את ירושלים לתהלה ולשם (והשומרים האלה הם הנביאים והצדיקים שבכל דור).
וְאַל תִּתְּנוּ – תניחו1 את ה׳2 דֳמִי לוֹ – שהוא ישתוק מלבנותה, אלא תפצירו בו3 עַד אשר יְכוֹנֵן4 את ירושלים5 וְעַד אשר יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ – בקרב הארץ6:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. וכפל העניין לחזק, ומפורש הוא בפסוק ו׳ לעיל (רד״ק). אברבנאל מבאר לא תשתקו ולא תפסקו מלצעוק אליו. מלבי״ם מבאר בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו אתם עד יכונן ויגמור הבניין, ועד שישים את ירושלים לתהילה ולשם.
4. מל׳ כן ובסיס (מצודת ציון).
5. מצודת דוד. ורס״ג מבאר עד שיכונן את ישראל.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ח) נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בִּימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם⁠־אֶתֵּן֩ אֶת⁠־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם⁠־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי⁠־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃
Hashem has sworn by His right hand and by the arm of His strength, "Surely I will no longer give your corn to be food for your enemies; and strangers shall not drink your wine for which you have labored.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
קַיָם יְיָ בִּימִינֵהּ וּבִדְרַע תּוּקְפֵהּ אִם אֶתֵּן יַת עִבּוּרִיךְ עוֹד מֵיכַל לְבַעֲלֵי דְבָבֵיךְ וְאִם יִשְׁתּוּן בְּנֵי עַמְמַיָא חַמְרִיךְ דִלְאֵית בֵּיהּ.
נשבע י״י בימינו – אמר רבין בר אדא א״ר יצחק מנין שהקב״ה מניח תפילין שנאמר נשבע י״י בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו, עוזו זה תפילין שנאמר י״י עוז לעמו יתן, ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ותניא ר״א הגדול אמר אלו תפילין שבראש, א״ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו מי כעמך ישראל, ומי משתבח קוב״ה בשבחייהו דישראל, אמר ליה אין דכתיב את י״י האמרת היום וי״י האמירך היום, אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול אשריך ישראל מי כמוך, או הנסה אלהים ולתתך עליון, אי הכי נפישי להו, אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד ביתא, אשריך ישראל או הנסה אלהים בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה. תניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר נשבע י״י בימינו, ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה שנא׳ ובזרוע עוזו, וכן ה״א וירם ימינו ושמאלו על שמים וישבע בחי בעולם.
וקד אקסם אללה בקדרתה וקוהֿ עזה אן לא יד׳ר דג׳נכם אבדא מאכלא לאעדאיכם ואן לא ישרב אלגרבא עצירכם אלד׳י תעבתם פיה.
כיון שלגבינו היכולת המוציאה לפועל היא בידיים, שהן ימין ושמאל, הומשלה יכולת הבורא לכך, על דרך הקירוב.
ואפשר שעניין ימינו וזרועו, שתי הידיים. על כן אמרתי בתרגומי יכולת וכוח.
ואפשר שיהיה ימינו התורה כעניין מימינו אש דת למו (דברים ל״ג:ב׳). וזרוע עז המלוכה, כעניין ויתן עז למלכו (שמואל א ב׳:י׳).
ואפשר, שיהיה ימינו השכר הטוב, כאמרו נעימות בימינך נצח (תהלים ט״ז:י״א). וזרוע עז העונש, כאמרו בזרוע עזך פזרת אויביך (שם פ״ט:י״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ח-ט) יאכלוהו – מוסב על דגנך.
ישתוהו – מוסב על תירושך.
(8-9) shall eat it This refers back to "your grain.⁠"
shall drink it This refers back to "your wine.⁠"
נשבע – גם זה יורה לאות כי זאת הנבואה לעתיד, כי הנה נשבע השם, שהיא גזר׳ בלא תנאי.
וטעם בימינו – כמו גבורתו שהיא עומדת לעד.
וטעם להזכיר במקום הזה בימינו – שאדם לא יוכל לקחת דגנך בחזקה.
The Lord hath sworn, etc. This verse also proves1 clearly, that this prophecy refers to the time yet to come; for the Lord hath sworn, that is, has made an unconditional decree.⁠2 By His right hand. By His might, which is everlasting. The right hand is mentioned here to indicate His power of preventing enemies despoiling the Israelites of their corn, etc.
1. The Hebrew text has the words גם נשבע גם זה לאות וגו'. The first גם connects this verse with the preceding verse in this way: Till He make Jerusalem a praise in the earth. Yea, he has sworn to do it. But it is also possible that it is an erroneous repetition of the second גם.—The Lord here promised to establish Jerusalem in such a way that it should no more be spoiled. This cannot refer to the deliverance from the Babylonian exile, because Jerusalem was repeatedly spoiled after that event; and since the word that cometh out of the mouth of the Lord, does not return void, these predictions are explained to refer to the deliverance yet to come.
2. The predictions of good or evil events are generally connected with the condition pronounced or understood, if you hearken unto me or if you hearken not unto me. But a prediction introduced by a phrase like He hath sworn will be accomplished unconditionally.
נשבע י״י – כי כאשר יזכור השבועה, הוא קיום הדבר בלא תנאי.
ואמר: נשבע, ואמר: אתן, כמו שפירשנו (רד״ק ישעיהו ס״ב:ו׳), כמו: ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳).
ואמר: בימינו ובזרוע עזו – רוצה לומר כי הכח והיכולת בידו לקיים השלום, ולא ישלטו עוד בהם אויבים.
בימינו ובזרוע עזו – הוא כפל ענין במלות שונות, כי הימין הוא הזרוע העז באדם, וכן מדבר האל על דרך משל.
ואל תחשבו שתהיה תפלתכם לשוא כי הנה נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו כאמרו בדרך תימה אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבך רוצה לומר שלא ימשלו בכם עוד האויבים.
עוזו – ענין חוזק.
תירושך – יינך כמו ואספת דגנך ותירושך (דברים י״א:י״ד).
נשבע ה׳ – הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ״ש.
אם אתן – ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהלים פ״ט:ל״ו).
אשר יגעת בו – בעבודתו ולאספו אל הבית.
אם אתן את דגנך עוד וגו׳ – מוסב לענין שהתחיל למעלה על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים.
נשבע – עוד הזכיר ענין שלישי, שה׳ התקשר את עצמו ע״ז בשבועה, והשבועה הזאת נשבע בימינו ובזרוע עזו הימין מורה ההנהגה הנסיית הנעשה באמצעות מעשה הצדיקים וזכות ישראל, והזרוע מורה על הנהגה נסיית שיעשה בכח עצמו שלא ע״י זכות ומעשה וכשרון רק בכח עצמו, ור״ל אם יזכו יעשהו בימינו ואם לא יזכו יעשה בזרוע עוזו, כמ״ש לבשי עוז זרוע ה׳, ותושע לו זרועו כמש״פ שם, (וע״ז אמרו חז״ל בימינו זו תורה, והוא אם יזכו וישמרו תורתו, ובזרוע עוזו אלו תפילין והוא אם לא יזכו יעשה בכח התפילין ההבטחה שהבטיח על גדולת ישראל הכתובים בפרשיות תפילין כנזכר בגמרא שם) אם אתן את דגנך עוד עד עתה היו אויביהם הקרובים יושבים בארצם ואוכלים את דגנם, ועז״א שלא יתן דגנם מאכל לאויביהם ובני נכר הרחוקים שלא ישבו בארצם לא אכלו דגנם, אבל הם שתו תירושם שהיין מובילים אותו מרחוק לסחורה, ועז״א שלא ישתו בני נכר תירושך.
וממשיך הנביא ומנחמם באומרו1, אל תחשבו שתהיה תפילתכם לשוא, כי הנה2 נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ3, ואמר4 אִם אֶתֵּן5 אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר את תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ- בעבודתו6:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). כי הימין הוא הזרוע העז באדם, וכן מדבר האל בדרך משל, ועניין השבועה הוא שכאשר יזכור הקב״ה את השבועה, הוא קיום הדבר בלא תנאי, ואמר בימינו ובזרוע עוזו, רוצה לומר כי הכח והיכולת בידו לקיים השלום ולא ישלטו עוד אויבים בהם (רד״ק). ועניין הימין מורה על ההנהגה הניסית הנעשית באמצעות מעשה הצדיקים וזכות ישראל, והזרוע מורה על הנהגה ניסית שתעשה שלא ע״י זכות ומעשה וכשרון רק בכח עצמו, ורצה לומר שאם יזכו יעשהו בִּימִינוֹ ואם לא יזכו יעשה בזרוע עוזו, ואמרו חז״ל (ברכות ו.) ״בִּימִינוֹ״ זו תורה, והוא אם יזכו וישמרו תורתו, ״ובזרוע עוזו״ אלו תפילין, והוא אם לא יזכו יעשה בכח התפילין, ההבטחה שהבטיח על גדולת ישראל הכתובים בפרשיות תפילין (מלבי״ם). ובמדרש, אמר רבין בר אדא א״ר יצחק, מנין שהקב״ה מניח תפילין? שנאמר ״נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ ואין ימינו אלא תורה שנאמר (דברים לג, ב) ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, עוזו זה תפילין שנאמר (תהלים כט, יא) ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״, ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב (דברים כח, י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״ ותניא ר״א הגדול אמר אלו תפילין שבראש (ילקוט שמעוני).
4. רד״ק.
5. עניין שבועה הוא וגזם ולא אמר מה יקרה, והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה, וכן הוא אומר (תהלים פט, לו) ״אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב״ (מצודת דוד).
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ט) כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּא אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וּמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קׇדְשִֽׁי׃
But those that have garnered it shall eat it and praise Hashem. And those that have gathered it shall drink it in the courts of My sanctuary.⁠"
א. וְהִֽלְל֖וּ א=וְהִֽלֲל֖וּ (חטף)
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי דְכַנְשׁוֹהִי לְעִבּוּרָא יֵיכְלוּנֵהּ וִישַׁבְּחוּן קֳדָם יְיָ וּדְעַצְרוֹהִי לְחַמְרָא יִשְׂתּוּנֵהּ בְּדָרַת קוּדְשִׁי.
אלא ג׳אמעוה יאכלונה ויחמדון אללה עליה וואעוה ישרבונה פי צחן קדסי.
ומה שאמר ישתוהו בחצרות קדשי – אינו סותר איסור יין ושכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳), מפני שהחצרות והלשכות הן סביב לבית המקדש, ומותר לאכול ולשתות בהן כפי הראוי. והראיה שהן בחוץ, מה שאמר על דוד ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה׳ ולכל הלשכות סביב (דברי הימים א כ״ח:י״ב). וכבר ידעת שה׳ ציווה את ירמיה להביא יין בקצת כדים ולכפות על בני יהונדב לשתותו כאמרו הלוך אל בית הרכבים (ירמיהו ל״ה:ב׳), ולולא סיבת השבועה, לא היה ירמיהו מכריחם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי מאספיו יאכלוהו – היה ראוי שיבוא בו דגש, כי [הוא פו]⁠על בבניין פיעל.⁠1
1. השווה רד״ק על אתר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי – יש לומר שכל הארץ קרויה חצרות קדשי.⁠א
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 הושמטה מלת: ״קדשי״.
כי וגו׳ – יאכלוהו שב אל דגנך ומקבציו ישתוהו שב אל התירוש.
Shall eat it. Shall eat thy corn. And they that have brought it together, that have brought the wine together.
והללו את – שם י״י קדש הלולים לאכל ולשתות בשמחה לפניו בחצרות קדשו.
והוא שאומר באבימלך בן גדעון ויבצרו את כרמיהם ויבאו בית אלהיהם ויעשו הלולים.
כי מאספיו – מן הדגוש והוא מן הקל, וכמוהו רבים.
וטעם: והללו את י״י – רמז למעשר שני ונטע רבעי, וזהו: כי מאספיו יאכלוהו, שהיו נאכלים לבעלים, ונטע רבעי הוא הלולים לי״י, וכן במעשר שני היה מתודה ומהלל לאל. והוא שאמר: בחצרות קדשי – כי מעשר שני ונטע רבעי לא היו נאכלין אלא בירושלם לפנים מן החומה, כמו שכתוב: לפני י״י אלהיך תאכלנו (דברים י״ב:י״ח), וכל העיר נקרא לפני י״י אלהיך, וכן נקראת: חצרות קדשי, והחצר כלל הבתים.
כי מאספיו יאכלהו – גם כן יעשו האויבים אם יאספוהו, כטעם ועלה עמון ועמלק (שופטים ז׳:י״ב), אבל התנאי הוא, והללו את י״י, וכן בחצרות קדשי.
אבל יגאל אתכם מביניהם באופן שעל אדמת הקדש תאכלו את תבואותיכם ובחצרות קדשו ואמר זה כנגד המעשר שני ונטע רבעי כימי קדם והענין שלא תשוב האומה לגלות עוד.
מאספיו – במקצת ספרים מדוייקים האל״ף בפתח ובלא מאריך ורד״ק בפירוש ובשרשים כתב שהוא מן הדגוש והוקל ובמכלול ד׳ ע״ד כתב במקצת ספרים בקמץ ובמקצתם בפתח ובמסרה פליגין עליה יש שקורין בגעיא מְאָסְפָיו ויש שקורין בחטף מְאָסְפָיו.
והללו – ברוב ספרי הדפוס למ״ד ראשונה דגושה ובספרים כ״י בלא דגש והה״א במאריך.
מאספיו – ענין הכנסה אל הבית כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו).
והללי – ישבחו.
כי מאספיו – המאספים אותו אל הבית הם יאכלו את הדגן.
והללו את ה׳ – על השפעת הטובה.
ישתוהו – את התירוש.
בחצרות קדשי – ר״ל בבתיהם העומדים בחצרות ירושלים עיר הקודש ולא ישתוהו העכו״ם בארצותם.
כי מאספיו – על דגנך, ומקבציו על תירושך, כלומר שבצרו הענבים ועשו מהם תירוש.
והללו את ה׳ – במעשר שני הנאכל לבעלים בירושלם, וקרא את ירושלם חצרות קדשי (רד״ק).
מאספיו, מקבציו – עי׳ בפירוש, והבדלי אסף קבץ בארתי למעלה (יא יב).
כי מאספיו – הדלתות מגבילים, נגד דגנך אמר כי מאספיו יאכלוהו כי התבואה מאספים, ונגד תירושך אמר ומקבציו ישתוהו – כי הענבים מקבצים, כמ״ש זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף, כרמים תטע ולא תאגור ואמר ישתוהו בחצרות קדשי כי כרם רבעי נאכל בירושלים, ולא כן הדגן יאכלוהו בביתם, ויברכו עליו בהמ״ז לא כן ענבים שאין טעונים ג׳ ברכות, וע״כ אמר על הדגן והללו את ה׳, שהוא בהמ״ז כמ״ש ואכלת ושבעת וברכת, ועל התירוש אמר ישתוהו בחצרות קדשי שישתה בירושלים.
כִּי מְאַסְפָיו – האוספים את הדגן אל הבית1, בשמחה2 יֹאכְלֻהוּ – יאכלו אותו3 וְהִלְלוּ – ויהללו4 אֶת יְהוָה על השפעת הטובה5, וּמְקַבְּצָיו – ומקבצי התירוש6 יִשְׁתֻּהוּ בבתיהם העומדים7 בְּחַצְרוֹת ירושלים8 קָדְשִׁי – עיר הקודש, ולא ישתוהו העכו״ם בארצותם9:
1. מצודת דוד.
2. ר״א מבלגנצי.
3. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
4. תרגום יונתן. והוא רמז למעשר שני ונטע רבעי שהיו נאכלים לבעלים, וזהו ״כי מאספיו יאכלוהו״, ונטע רבעי הוא הלולים לה׳, וכן במעשר שני היה מתוודה ומהלל לאל, והוא שאמר ״בחצרות קדשי״ כי מעשר שני ונטע רבעי לא היו נאכלין אלא בירושלים לפנים מן החומה כמו שכתוב (דברים יב, יח) ״לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ״, וכל העיר נקראת לפני ה׳ אלהיך, וכן נקראת ״חצרות קדשי״, והחצר הוא כלל הבתים (רד״ק).
5. מצודת דוד.
6. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד. ואמר ״ישתוהו בחצרות קדשי״ כי כרם רבעי נאכל בירושלים, לא כן הדגן שיאכלוהו בביתם ויברכו עליו ברכת המזון, וע״כ אמר על הדגן ״והללו את ה׳⁠ ⁠⁠״, שהוא ברהמ״ז כמו״ש (דברים ח, י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״ (מלבי״ם). ור״י קרא מבאר שכל הארץ קרויה חצרות קדשי.
9. מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(י) עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙א סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל⁠־הָעַמִּֽים׃
Go through, go through the gates. Clear the way of the people. Build up, build up the highway. Gather out the stones. Lift up an ensign over the peoples.
א. הַֽמְסִלָּה֙ א=הַֽמֲסִלָּה֙ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲמַר נְבִיָא עֲבָרוּ וְתוּבוּ בְּתַרְעַיָא אַפְנוֹ לֵב עַמָא לְאוֹרַח תַּקְנָא בַּסְרוּ בְּשׂוּרָן טָבָן וְנֶחָמָן לְצַדִּיקַיָא דִסְלִיקוּ הִירְהוּר יִצְרָא דְהוּא כְּאֶבֶן תַּקְלָא אֲרִימוּ אָתָא עַל עַמְמַיָא.
סולו סולו המסלה – אומרים ישראל לפני הקב״ה אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה, אומר להם הקב״ה היו מסקלין אותו בעוה״ז קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעוה״ב אני עוקרו שנאמר והסירותי את לב האבן.
אלא פמרו וארג׳עו פי מחאל אלקום ונג׳לו טרקהם ועזלו מחג׳אתהם ואחצבו חג׳ארתהא וארפעו עלמא עלי אלאמם.
ומה שאמר עברו עברו בשערים – יצווה בו הצדיקים, בשבתם בגלות, להזהיר את האומה ולעורר אותה. ואמר: אחר שכל זה מוכן לכם, השתדלו בעניינים שבאמצעותם תזכו בשכר.
עניין עברו עברו לכו ושובו ושימו עינכם על אחיכם.
ועניין פנו דרך העם – ישרו דרכיהם בציווי.
ועניין סלו סלו המסלה – הרחיקו אותם באזהרה מן האיסור.
ועניין סקלו – עקרו כל רעה מלבם, לבל ייכשלו בה כפי שנכשלים באבן.
ועניין הרימו נס – בשרו זה לזה את ההבטחות בגלוי ולא תיראו מן האומות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

עברו עברו בשערים וגו׳ – נבייא עיברו ותובו בתרעא אפנו לבא דעמא לאורח תקנא.
[סלו סלו המסלה – כבשו הדרך, בטיץ לוקמין בלעז. סולו – לשון מסלה הוא.]⁠א
סקלו מאבן – סקלו המסלה והשליכו אבני המכשול לצדדין.
מאבן – מהיות שם אבן, וכנגד יצר הרע הוא אומר.
ויש עוד לפותרו: על תיקון הדרכים לקיבוץ הגליות.
סקלו – אֶשְפֶדְרְיִֿיץ.
הרימו נס – כלונס פירקא בלעז, אות היא שיקבצו אלי ויביאו לי את הגולים אצלם.
א. הביאור בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, ברלין 122.
Pass, pass through the portals Said the prophet, "Pass and return in the portals; turn the heart of the people to the proper path" [after Jonathan].
pave, pave the highway Heb. סֹלּוּ. Pave the road, batec lokemin in Old French, beat down the road. סֹלּוּ is the same root as מְסִלָּה.
clear it of stones Clear the highway of stones and cast the stumbling blocks to the sides. clear it of stones Heb. סַקְּלוּ, espedrec in Old French, to rid of stones.
of stones of there being there a stone, and he is alluding to the evil inclination. It may also be interpreted as referring to the repairs of the road for the ingathering of the exiles.
lift up a banner A staff, perche in French. That is a sign, that they gather to Me and bring Me those exiled beside them [i.e., those exiled in their land].
עברו וגו׳ – טעם להזכיר טוב לארץ, בעבור אבלי ציון שיתענגו בלא פחד, והנה שב לבאר שתהיה יציאת ישראל מגלותם ושובם אל ארצם בכבוד, וכן יאמרו פקידי הגוים.
וטעם עברו בשערים – להכריז בכל שער ושער לאמר, פנו דרך העם, סקלו אותה מאבן, הרימו נס בעולם.
Go through, etc. Having mentioned the prosperity of the land for the sake of the mourners for Zion, who will enjoy it without anxiety, the prophet continues to describe, how the deliverance of Israel from his exile, and his return to his own land will be with honour; the princes of the nations will say Go through, etc. that is, go through the gates to proclaim in every place Prepare the way of the people, clear it of stones, lift up a standard throughout the whole world.
פנו דרך העם – לבא לארצם.
על העמים – בגובה למעלה שיראוהו כל העמים ויביאו בניי ועמי מארץ תפוצתם.
עברו עברו – הצווי, כמו שפירשנו במלת סלו סלו (ישעיהו נ״ז:י״ד), והכפל גם כן לחזק הענין.
בשערים – על דרך: עברו משער לשער במחנה (שמות ל״ב:כ״ז).
פנו דרך העם – עם ישראל, וענין סלו ומסלה פירשנוהו גם כן שם.
סקלו מאבן – לפירוש הראשון שפירשנו שם, יהיה פירוש סקלו מאבן – שישליכו במסלות אבנים, וזהו פירוש: סקלו, ומה שאמר מאבן, רוצה לומר מאבנים גדולות סקלו אותם. ולפירוש השני, יהיה פירוש: סקלו – הסרת האבנים מהדרכים.
הרימו נס על העמים – שיבשרו אותם בכל מקום שהם בגלות.
וכל זה דרך משל, לא שירימו נס ויסקלו דרכים, אלא דרך משל, כאומר: פנו דרך לפלוני שבא, כי בהגיע עת הישועה יאמרו העמים לישראל: צאו שובו לארצכם, כאלו הרימו להם נס כל כך תגלה הישועה לכל.
ולכן אתם גדולי ישראל נביאיו וחכמיו עברו עברו בשערים פנו דרך העם והסירו מקרבכם העונות המונעים טוב מכם וזה סלו סלו המסלה סקלו מאבן, ועם יושר מעשיכם מיד תרימו נס על העמים.
המסלה – המ״ם רפה והה״א במאריך.
פנו – מלשון הפנה והסרה.
סלו – ענין הרמה והגבהה ודוגמתו סלו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳).
המסילה – ענין שביל ודרך.
סקלו – הסירו האבנים וכן ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה׳:ב׳).
מאבן – מהיות בה אבן וכן וימאסך ממלך (שמואל א ט״ו:כ״ג) ור״ל מהיות מלך.
נס – כלונס ארוך ובראשו וילון.
עברו עברו – הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם.
סלו סלו המסילה – הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת.
סקלו מאבן – השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול.
הרימו נס – הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם.
עברו עברו בשערים וגו׳ – רוזנמילר וגיזניוס פירשו המאמר מוסב לאומות העולם שיעזרו את ישראל בשובם לארצם, והנכון כדעת רד״ק שאין המאמר לאנשים מיוחדים, אלא למי שיהיה, וכבר ראינו כזה במקומות אחרים.
עברו עברו בשערים – הנכון כדעת ראב״ע עברו בכל הערים והכריזו ואמרו פנו דרך העם.
הרימו נס על העמים – ישראל בגלות מפוזרים בין העמים, וצריך להרים נס שיהיה נראה לכל העמים כדי שיתקבצו מתוכם, וכמו שמפרש הנה ה׳ השמיע אל קצה הארץ.
דרך, מסלה – בארתי הבדלם (לה ח׳).
עברו עברו – בחזיונו זה רואה שיבת הגולה בפועל, מצוה שיעברו לפנות הדרך, כמו שכתב קול קורא במדבר פנו דרך ה׳, ויש דרך ומסלה, הדרך הוא הדרך הקבוע לרבים, ומצד שמסוללים ומרימים אותו ע״י אבנים וחול נקרא מסלה, מצוה שיפנו תחלה הדרך מן האילנות ויתר דברים המפסיקים אותו ואח״כ ירומו המסלה וגם להסיר אבני מכשול ועז״א סקלו מאבן, ולא שתעשו זאת בחשאי רק הרימו נס על העמים, שהם יביאו הגליות לארצם כמ״ש והביאו בניך בחוצן, כי
ואומר הנביא אל האומות1, עִבְרוּ עִבְרוּ2 בַּשְּׁעָרִים – בשערי העיר ללכת השדה3, פַּנּוּ ממכשול4 דֶּרֶךְ הָעָם אשר ילכו בה ישראל לשוב לארצם5, סֹלּוּ – הרימו6 סֹלּוּ – והגביהו7 הַמְסִלָּה להשוות הגומות שיהיה נוח ללכת8, סַקְּלוּ – הסירו9 מֵאֶבֶן – מהיות בה אבני מכשול10, והשליכו אותן לצדדין11, הָרִימוּ למעלה12 נֵס13 עַל הָעַמִּים לרמז לאומות להביא את ישראל הגולים לארצם14:
1. מצודת דוד.
2. הכפל הוא לחוזק העניין, כמו ״סֹלּוּ סֹלּוּ״ (רד״ק).
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת ציון.
10. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
11. רש״י. רד״ק מבאר באופן נוסף, שהיו מניחים אבנים בדרכים שהיו מקולקלות בטיט כדי לתקנם, ואמר סקלו מאבן כלומר השליכו אבנים גדולות במסילה. מלבי״ם מבאר שמסילה היא דרך הקבועה לרבים, ומצד שמסוללים ומרימים אותה ע״י אבנים וחול נקראת מסילה, ומצווה שיפנו תחילה הדרך מן האילנות ויתר דברים המפריעים לסלילה, ואח״כ ירימו את המסלה וגם יסירו אבני מכשול. ובמדרש, אומרים ישראל לפני הקב״ה, אתה יודע כוחו של יצר הרע שהוא קשה, אומר להם הקב״ה היו מסקלין אותו בעולם הזה קימעא קימעא שנאמר ״סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן״, ולעולם הבא אני עוקרו שנאמר (יחזקאל לו, כו) ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן״ (ילקוט שמעוני).
12. מצודת דוד.
13. כלונס ארוך ובראשו וילון (מצודת ציון).
14. רש״י, מצודת דוד. וכל זה דרך משל, לא שירימו נס ויסקלו דרכים, אלא דרך משל, כאומר פנו דרך לפלוני שבא, כי בהגיע עת הישועה יאמרו העמים לישראל צאו שובו לארצכם כאילו הרימו להם נס, שכל כך תתגלה הישועה לכל (רד״ק). אברבנאל מבאר את הפסוק על גדולי ישראל, ולפי ביאורו אומר להם הנביא, אתם גדולי ישראל נביאיו וחכמיו ״עברו עברו בשערים פנו דרך העם״ והסירו מקרבכם העוונות המונעים טוב מכם, וזהו ״סלו סלו המסלה סקלו מאבן״, ועם יושר מעשיכם מיד תרימו ״נס על העמים״.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יא) הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל⁠־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת⁠־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃
Behold, Hashem has proclaimed to the end of the earth, "Say to the daughter of Zion, 'Behold, your salvation comes. Behold, His reward is with Him, and His recompense before Him.'
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
הָא יְיָ אַשְׁמַע לִסְיָפֵי אַרְעָא אֱמָרוּ לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן דָא פָרְקִיךְ מִתְגְלֵי הָא אֲגַר עָבְדֵי מֵימְרֵהּ עִמֵהּ וְכָל עוֹבָדֵיהוֹן גְלַן קֳדָמוֹהִי.
אמרו לבת ציון הנה ישעך בא – (כתוב ברמז תקע״ז).
וקולו אן אללה קד בשר אהל אקאצי אלארץ׳ קולו לג׳מע ציון הוד׳א גות׳ך אקבל והוד׳א ג׳זא טאיעיה ענדה ואג׳רתהם בין ידיה.
ועניין הנה ה׳ השמיע – יאמר לכל כת: אל תדמי שאת בארצך, אשר אם [תחפצי] תגלי את הבשורות ואם תכסי אותן יהיו מכוסות. דעי כי האל כבר גילה אותן בכל קצות הארץ בפי בני ישראל ועשאן אותות ומופתים לשכר ולעונש בעולם הבא. כאמרו הנה שכרו אתו, וכפי שביארתי בפרשת ואמר ביום ההוא (ישעיהו כ״ה:ט׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הנה שכרו – לתת לעבדיו מוכן אתו.
ופעלתו – שכר הפעֻלה שפעלו עמו.
לפניו – הוא מוכן לתת.
Behold his reward [that is prepared] to give to His servants is prepared with Him.
and His wage [Lit. His deed.] The reward for the deed they did with Him, is before Him, prepared to give.
הנהבת ציון – הבת שהולידה.
ופעולתו – פרשתיו (ישעיהו כ״א:ח׳).
וטעם שכרו – שיתן שכר טוב לסובלי הגלות, או טעמו שיתן שכר טוב למי שיכבד ישראל.
The daughter of Zion. The daughter, whom she has born.⁠1
ופעלתו And His wages.2 I have already explained this word (61:8).
His reward, for those that bear patiently the exile, or for those that will honour Israel.
1. The words of the Hebrew text are הבת שהולידה; they seem to be incorrect, because the Hiphil of ילד is not used of women; moreover, there is no necessity at all to explain the daughter of Zion by the daughter, whom she (Zion) has born. It is difficult to tell what Ibn Ezra intended to say by these words. Comp. his remark on 47:1 and Note 1.
2. A. V., And his work.
השמיע אל קצה הארץ – להביאם.
אמרו לבת ציון הנה ישעך – אלהי ישעך.
שכרו – מה שנשתכר והרויח בצאנו שפרץ לרוב.
שכרו – גָדַיְינְרִיאַה.
ופעלתו – שבח צאנו.
לפניו – כרועה עדרו. וכן מוכיח אחריו.
הנה י״י, הנה שכרו אתו – שכר טוב שישלם לישראל על הגלות שסבלו בעבור שמו הגדול.
ופעלתו לפניו – ושכר פעלתו, שכר שזכר עומד במקום שנים.
ופירוש: ופעלתו – הפעולה הטובה שעשו הם לאל בהחזיקם בגלות בתורתו ובמצותיו עם הצרות הגדולות. וכנוי וי״ו ופעלתו – שב לאל, כי פעלתם היא פעלתו כי לשמו יעשוה, וכן: ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נ״ו:ז׳) כמו שפירשנו.
ולפניו – רוצה לומר: עמו, כי מה שעמו הוא לפניו, ומה שלפניו הוא עמו.
ויונתן תרגם: הא אגר עבדי מימריה עמיה וכל עובדיהון גלן קדמוהי.
כי השם יתברך כבר השמיע אל קצה הארץ ענין מלכותו ואמנם אתם אמרו לבת ציון הנה ישעך בא והנה שכרו אתו לתת לעמו ועבדיו ופעולתו לפניו.
השמיע – שבא זמן הגאולה.
ישעך בא – ר״ל בא תשועתך.
שכרו – גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו.
ופעולתו – שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ״ש.
השמיע אל קצה הארץ – הוא מכריז לגוים הרחוקים שיאמרו לישראל הנה ישעך בא.
הנה ישעך – אלהי ישעך.
שכרו, ופעלתו – יש הבדל אצלי בין שכר לפעולה, השכר ישולם לפי הריוח והתועלת שקבלו מן מעשהו, והפעולה ישקיפו בה רק על מה שפעל ועשה, על איכות וכמות המלאכה עצמה אולם בפירושי פרשתי דומה למ״ש למעלה (מ׳ י׳).
הנה ה׳ השמיע זאת אל קצה הארץ – שיקבצו את הנדחים מארבע קצות הארץ, ויען שהנביא מצייר תמיד קיבוץ גליות קודם לבנין ציון וירושלים, כמ״ש (מ״ט) אלה מרחוק יבואו, ותאמר ציון עזבני ה׳ ע״ש, וכן אמר רני עקרה עניה סוערה לא נוחמה כמו שפירשתי שם, לכן מצייר כי הגולים המקובצים אל ציון הם יודיעו ויבשרו לה לאמר הנה ישעך בא – שבא גם ישעה וגם היא תבנה אחר שיתאספו הגולים,
הנה שכרו אתו – ר״ל ה׳ יעשה זאת
א. מצד השכר שישלם לישראל.
ב. ופעלתו לפניו – שיעשה זאת למען הפעולה בעצמה אשר חפץ לעשותה והבטיח עליה מראשית קדומים.
הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ שהגיע זמן הגאולה1, אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה אלהי2 יִשְׁעֵךְ בָּא3, הִנֵּה שְׂכָרוֹ – גמול השכר שעליו לשלם לישראל עבדיו4 מוכן5 אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ – ושכר הפעולה6שעליו לפרוע, הנה הוא7 לְפָנָיו – עימו8 ומוכן לתת אותו9:
1. מצודת דוד.
2. ר״א מבלגנצי.
3. רצה לומר באה תשועתך, (מצודת דוד).
4. רש״י, מצודת דוד. על הגלות שסבלו בעבור שמו הגדול (רד״ק).
5. רש״י, מצודת דוד.
6. מצודת דוד. כלומר הפעלה הטובה שעשו הם לאל בהחזיקם בגלות בתורתו ובמצותיו עם הצרות הגדולות (רד״ק).
7. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. רש״י. והוא כפול במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שה׳ יעשה זאת, א׳ מצד השכר שישלם לישראל, ב׳ למען הפעולה בעצמה אשר חפץ לעשותה והבטיח עליה מראשית קדומים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יב) וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם⁠־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃
And they shall call them, "the holy people, the redeemed of Hashem". And you shall be called, "sought out, a city not forsaken.⁠"
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיִקְרוֹן לְהוֹן עַמָא דְקוּדְשָׁא פְּרִיקַיָא דַייָ וְלִיךְ יִתְקְרֵי תְבִיעֲתָא קַרְתָּא דְלָא אִתְרְחָקַת.
ויסמונהם שעב אלקדס אוליא אללה ויסמונך אלמטלובהֿ אלמדינהֿ אלתי לא תתרך.
וקראוולך יקרא – הכ״ף לנוכח ציון.
And unto thee. The second person refers to Zion.
וקראו להם – לצאנו ועמו שינהוג לפניו.
ולך יקרא דרושה – מאלהיה כלפי שהיו קוראים לך עזובה.
דרושה – רְקִישְא.
וקראו, דרושה – הפך שהיו קוראים לך: ציון היא דורש אין לה (ירמיהו ל׳:י״ז).
עיר לא נעזבה – הפך מה שאמרת: עזבני י״י (ישעיהו מ״ט:י״ד).
עיר לא נעזבה אחר דרושה – לחזוק, כמו בתולה ואיש לא ידעה (בראשית כ״ד:ט״ז), כי החזוקים פעם יבאו בשני מחייבים, ופעם בשני שוללים ופעם במחייב ושולל.
עד שהעמים ההם יקראו לבת ציון עיר הקדש גאולי ה׳ ולעיר ירושלם יקראו דרושה כאילו היא עיר לא נעזבה מפני שתשוב השכינ׳ לתוכה כסוד אלוה עלי אהלה (איוב כט, ד).
נעזבה – ברוב ספרים העי״ן בחטף סגול וכ״כ בשרשים וברב פעלים.
להם – לבני ציון.
גאולי ה׳ – הגאולים של ה׳.
ולך – על ציון יאמר.
דרושה – ה׳ דורש בשלומה ולא נעזבה ממנו.
דרושה – נראה לי מבני אדם, לא מן האל בפרט.
לא נעזבה – מלעיל, והוא פעל עבר, וכמהו לא רֻחמה (הושע א׳:ו׳), והכוונה לעתיד כי לא אוסיף עוד ארחם, אף כאן עיר שלא תֵעָזֵב, ולא תהיה עוד שוממה ובודדת.
וקראו להם – אז יהיו ישראל בחשיבות
א. שיקרא להם עם הקדש ע״י קדושת מעשיהם וצדקתם
ב. גאולי ה׳ ע״י הנסים שינוסס עליהם, ולירושלים יקרא דרושה מה׳ אשר ה׳ דורש אותה תמיד,
עיר לא נעזבה אז יכירו כי ה׳ לא עזבה מעולם, כי לא סרה השגחת ה׳ מעליה גם בחורבנה, ולא היה חורבנה רק לזמן קצוב ולמועד שמור לכלה פשע ולהתם חטאת.
אז יהיו ישראל בחשיבות1, וְקָרְאוּ – ויקראו2 לָהֶם – לבני ציון3 ״עַם הַקֹּדֶשׁ״4, ״גְּאוּלֵי יְהוָה״5, וְלָךְ ציון6 יִקָּרֵא ״דְרוּשָׁה״7 ״עִיר לֹא נֶעֱזָבָה״8, כי לא סרה השגחת ה׳ מעליה גם בחורבנה, ולא היה חורבנה רק לזמן קצוב ולמועד שמור לכלה פשע ולהתם חטאת9, ותשוב השכינה לתוכה10:
1. מלבי״ם.
2. תרגום יונתן.
3. מצודת דוד.
4. על קדושת מעשיהם וצדקתם (מלבי״ם).
5. על הניסים שינוסס עליהם (מלבי״ם).
6. מצודת דוד.
7. שה׳ דורש בשלומה תמיד (מצודת דוד). ההיפך ממה שהיו קוראים לה (ירמיהו ל, יז) ״צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ״ (רד״ק).
8. דהיינו לא נעזבה ממנו (מצודת דוד). ההיפך ממה שאמרת (לעיל מט, יד) ״עַזָבַנִי יְהוָה״ (רד״ק).
9. מלבי״ם.
10. אברבנאל.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144