אֲרֵי יַעֵילִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דְּאַתְּ עָלֵיל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ וִיתָרֵיךְ עַמְמִין סַגִּיאִין מִן קֳדָמָךְ חִתָּאֵי וְגַרְגִּישָׁאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וּפְרִזָּאֵי וְחִוָּאֵי וִיבוּסָאֵי שִׁבְעָא עַמְמִין סַגִּיאִין וְתַקִּיפִין מִנָּךְ.
(א) {שביעי} כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃
When Hashem your God shall bring you into the land where you go to possess it, and shall cast out many nations before you, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than you,
When the Lord your God shall bring you into the land into which you goest to possess it, and cast out many peoples from before you, the Hittites, Girgashites, Amorites, Kenaanites, Pherizites, Hivites, and Jebusites, seven nations, greater and mightier than you,
ארום יעל יתכון י״י אלהכון לארעא די אתון עלליןא לתמן למירתב יתה ויטרוד אומין סגין מן קדמיכון חתיי וגרגשיי ואמוריי וכנעניי ופריזייה וחיויי ויבוסייה שבעה אומין רברבן ותקיפןג מנכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עללין״) גם נוסח חילופי: ״עלין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רברבן ותקיפן״) גם נוסח חילופי: ״{רבר}בין {ותקי}פין״.
ארום יעילינך י״י אלקך לארעה דאת עליל לתמן למירתה ויגלי עממין סגיאין מן קדמך חיתאי וגרגשאי ואמוראי וכנענאי ופריזאי וחיואי ויבוסאי שבעתי עממין סגיאין ותקיפין מינך.
When the Lord thy God shall bring thee into the land to which you will come to possess it, and He will make many peoples to go out from before thee, the Hittites, Girgashites, Amorites, Kenaanites, Perizites, Hivites, and Jebusites, seven nations more numerous and strong than you,
וַאִדַ׳א אַדכַ׳לַךַּ בִּאללָּהֻ רַבֻּךַּ אִלַי׳ אלּבַּלַדִאַלַּדִ׳י אַנתַּ דַאכִ׳לֹ אִלַיְהִ לִתַּחֻוְזַהֻ פַיֻטַחטִחֻ אֻמַמַא כַּתִ׳ירַתַּ מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ אַלּחִתִּיִּינַ וַאלּגִרגַּאשִׁיִּינַ וַאלּאַמֻורִיִּינַ וַאלּכַּנעַאנִיִּינַ וַאלּפַרִזִיִּינ וַאלּחַוִּיִּינַ וַאלּיַבּוּסִיִּין סַבּעַ אֻמַמֵ אַכּתַּ׳רַ וַאַעטַ׳םַ מִנךַּ
וכאשר יכניס אותך ה׳ אלהיך, אל הארץ אשר אתה מגיע להכנס אליה להאחז בה, מיד ישבור לחלקים לפזר אמות רבות מבין-ידיך, את החתיים והגרגשיים והאמוריים והכנעניים והפרזיים והחויים והיבוסיים, שבע אמות יותר-בעלות רבוי תושבים, ויותר-עצומות ממך.
ונשל – This is an expression denoting casting away, and throwing to a distance, and similar is, "and the iron flies off" (Devarim 19:5) (ונשל).
פס׳: כי יביאך – ונשל. כענין ונשל הברזל כך יהו הכנענים מושלכין ממקומן. וכן הוא אומר (ויקרא כח) כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.
החתי והגרגשי והאמורי והפריזי – בנין אב לכל ארץ כנען שהוא מדבר בשבעה גוים:
ונשל – והשליך, כל דבר הנעקר ממקוםא שהוא אדוק וקבוע בו.ב וכן: כי ישל זיתיך (דברים כ״ח:מ׳), ונשל הברזל מן העץ (דברים י״ט:ה׳).
א. המלים ״הנעקר ממקום״ מופיעות רק בנוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ולא בנוסח ב׳.
ב. המלה ״בו״ מופיעה רק בנוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ולא בנוסח ב׳.
ונשל: means to dislodge.1 [The verb is appropriately used to describe] anything that is uprooted from the place where it is attached and fixed. So also (28:40) “for your olives shall be dislodged (ישל) [from the tree],”2 or (19:5) “the ax dislodges a chip from the wood [that it is chopping].”3
1. So also Rashi who adds that ונשל may imply either dislodging or chopping away. On the basis of Rashbam’s comment to 19:5 it is clear that Rashbam would also agree that the verb could have, in some contexts, the force of “chopping away.”
2. See Rashbam’s commentary and note 51 there. Rashbam understands the verb ישל there as a nifal form. He may prefer to see ישל there as a nifal form because he is convinced that the qal of the verb נ-ש-ל is always transitive. See note 45.
3. See Rashbam’s commentary and note 39 there.
In his commentary on 19:5, Rashi notes that there are two ways of understanding the phrase ונשל הברזל מן העץ: (1) “the ax-head (הברזל) flies off the handle” or (2) “the ax-head dislodges a chip from the wood [that it is chopping].” Rashbam there offers only the second meaning since he feels that the qal of נ-ש-ל is always transitive.
Cf. Weinfeld (Anchor, p. 362) who argues that the verb ונשל is “used here and in vs. 22 in a transitive sense... . In Deuteronomy 19:5 and 28:40 the same verb is used in an intransitive sense.” See similarly the Be’ur.
In his commentary on 19:5, Rashi notes that there are two ways of understanding the phrase ונשל הברזל מן העץ: (1) “the ax-head (הברזל) flies off the handle” or (2) “the ax-head dislodges a chip from the wood [that it is chopping].” Rashbam there offers only the second meaning since he feels that the qal of נ-ש-ל is always transitive.
Cf. Weinfeld (Anchor, p. 362) who argues that the verb ונשל is “used here and in vs. 22 in a transitive sense... . In Deuteronomy 19:5 and 28:40 the same verb is used in an intransitive sense.” See similarly the Be’ur.
AND SHALL CAST OUT. The nun in ve-nashal (and shall cast out) is a root letter. It is related to the word yishal (shall drop off)1 in for thine olives shall drop off (Deut. 28:40).
1. Which comes from the root nun, shin, lamed.
ונשל – ג׳ דין ואידך ונשל ה׳ אלהיך את הגוים האלה מפניך ונשל הברזל מן העץ אלמלא שחטאו ישראל לא היו צריכין לכלי זיין וזהו ונשל גוים ונשל הברזל.
6-7) After having concluded the instructions how to insure our loyalty to God after we have taken possession of the land of Israel, the last part of our Parshah deals with ensuring that also our children will remain loyal to the covenant. At first glance, the demand for isolation from gentile society may sound harsh. Therefore, the Torah explains
1) the need to remain a holy nation.
2) The reminder that if God had wanted us to be similar to other nations, He would have chosen a numerically much stronger nation for His pilot project.
8) When the Torah threatens prompt retaliation to the wicked person, the switch from the singular to the plural may mean that when the wicked become numerous, God may have to delay application of retributive acts in order to demonstrate His patience, as discussed in chapter three. However, as long as the number of the wicked is few, of no sociological consequence, immediate retribution is in order. This is necessary to prevent sinners from relying on the patience of God and the delay of retribution. The correct meaning of the whole verse (7,9) then is as follows: "when there are many enemies, He will pay them back to their face, to result in the sinners' destruction. When there are only a few individual sinners however, He will not delay before paying him back." It is clear from Jeremiah chapter twelve and Psalms chapter seventy three as well as from Chabakuk chapter one, that the conduct of God towards a group of people is not necessarily subject to our evaluation and comprehension. (since we lack too many facts in the total equation.) Psalms ninety two, states so explicitly.
6) The fact that our duties in the marriage contract are spelled out, does not mean that we are entitled to a reward because we have lived up to our undertaking. If the Torah nonetheless begins the next paragraph with a list of promises based on our fulfilling our contractural duties, this is an act of kindness on the part of God, not something that we could claim as a right. Just as Abraham considered Gods promise to grant him children and to give the land of Canaan to them as an act of kindness by God, (Genesis 15,6 and our discussion of this in chapter seventeen) so it remains for all time. The answer that the clever son receives may be divided into two parts. Up to the end of Parshat va-etchanan, he is told about the chukkim and eydot the laws that seem to lack rationale and the laws that demonstrate our testifying to the Torah's and Gods historic truth. In Parshat eykev, he is told about the mishpatim, the social laws of the Torah. Since mishpatim are universally accepted phenomena and no special Torah is needed to assure a nation's establishing standards of social behaviour, the Torah explains the superiority of its legislation to the clever son.
"And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances" etc.
Observance of Torah legislation brings in its wake a freedom from natural disasters such as sterility, disease, etc. and will establish the Jewish nation as number one in the world. Should any one doubt this effect of Israel observing Torah laws, the power of our collective memory is called upon to reinforce our belief in the effectiveness of Divine guidance. (verse 18)
9) There is a difference between people who are basically healthy, and people who have a basically weak constitution. The former respond to a minimal amount of therapy when struck with some disease, and are easily restored to full health. The latter who lack natural resistance, require greater dosages of medication, a longer period of recovery etc. Prior to the revelation at Mount Sinai the Jewish people belonged to the latter category of people. The Mount Sinai experience changed all that. Formerly, a great number of mitzvot would be required to heal them of even a minor ailment. Now, however, a relatively small amount of Torah observance suffices to overcome even major disorders in their physical well being.
ואמר והיה כי יביאך ונשל גוים רבים – בסבת עשיית המצות. לא תתחתן בם. כי בסבת זה יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים. ואין ראוי שתתחתן בגוי טמא. כי עם קדוש אתה לה׳. פרוש מכל טומאה ומכל ערוה. כמו שנזרתם עצמכם מן הערוה במצרים. ובשביל זה בחר השם אלהיך בך להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב לעולם הנשמות. ולא בשביל שאתם רבים ועצומים. אלא בשביל שאתם קדושים. וזהו לא מרובכם מכל העמים אלא מאהבת ה׳ אתכם. לפי שאתם עם קדוש. ומשמרו את השבועה שנשבע לאבות הוציאך ממצרים ביד חזקה. ואחר שעשיתי לך כ״כ טובות. ראוי לך שתכיר מעלתי ולא תמרוד בי לעבוד אלהים אחרים. כי המורד באדוניו הוא לשלשה סבות. או מפני שחושב שאין לו יכולת. או שאין לו במה להנקם ממנו. או שאע״פ שיהיה לו שלוחים להנקם ממנו. הוא יתן שוחד לשלוחים בענין שלא יעשו לו רע. לזה אמר בכאן שאינו כן שיש לו לירא מהשם אחר שיש לו יכולת. וזהו שאמר וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים. ולו היכולת הגמור לעשות טובה לטובים ורע לרשעים וזהו שומר הברית. וכנגד השני שאין לו במה להענישם. לזה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ויש לו שלוחים שהם פנים של זעם ומדות הדין. וכנגד הג׳ כי אולי השלוחים יסבו בלכתם ולא יעשו שליחותם. לז״א לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו בלי שינוי. ואמר לשונאיו לשון רבים ואחר כך אמר להאבידו לשון יחיד. לרמוז כי כשאמר לשונאיו לשון רבים לפי שהם שונאים ומרגיזים השם פעמים רבות. בסבת זה השם יאבד אותם מכל וכל בפעם אחת. וזהו להאבידו כאיש אחד. אבל כשאמר לשונאו לשון יחיד שלא הרגיז השם פעמים רבות. לזה ישלם לו אבל לא להאבידו. וזהו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. אבל כשאמר לשונאיו אמר להאבידו מכל וכל כאיש אחד. ואחר שזה כן ושמרת את המצוה ואת החוקים אשר אנכי מצוה אתכם:
כי יביאך – עכשיו בא לבאר להם ענין הצווי הנאמר למעלה והורשתם את כל יושבי הארץ וכו׳ (במדבר ל״ג נ״ב), ופירוש איך יקיימו המצוה הזאת בפרט:
ונשל – לשון השלכה והתזה, וכן ונשל הברזל (לקמן י״ט ה׳), והנה שם הוא עומד וכאן יוצא:
רבים ועצומים ממך – ולא היה אפשר לנצחם בדרך הטבע, כי אתם המעט מכל העמים כמו שאמר בסמוך, וכל שכן שלא היה אפשר לכם להחרים את כלם עד כלה, אלא ה׳ אלהיך יגרשם מפניך, כמו שאמר ונתנם ה׳ וכו׳:
כי יביאך וגו׳ הפרשה המסיימת את הפרק הקודם, עוסקת בחינוך הבנים. על יסוד הניסיון ההיסטורי של עברנו, עלינו למסור לבנינו את חובת שמירת התורה. חובה זו תהיה ייעוד חייו של כל דור ודור, בהווה ובעתיד.
אולם מאמצינו למסור את התורה לבנינו ולחנכם לייעוד חיינו יהיו לשווא מראשיתם אם הבנים נולדו וגדלו תחת השפעה לא־יהודית; אם יצאו מבטן אמהות נוכריות או השתעשעו על ברכי אבות נכריים; אם דעתם ומידותיהם עוצבו מתורתם ודוגמתם של אבות ואמהות נכריים; ואם נישואינו וחיי משפחתנו מלאים ביסודות נכריים. זוהי הסכנה הנשקפת לייעודנו בשורש כל עתידנו, והפסוקים הבאים נועדו להתמודד עם סכנה זו.
ונשל – ״נשל״ הוא ביטוי מסוים לנשירת פירות מהאילן בטרם עת, כדוגמת ״כי ישל זיתך״ (להלן כח, מ). גם את ״ונשל״ שבפסוקנו צריך לפרש במובן זה. עד עתה נשאה הארץ את הגויים האלה, אך בעיני ה׳ הם כבר לא ראויים לארץ. לפיכך תמנע מהם הארץ את השימוש באדמתה. כאשר תבואו אליה, הם כבר ״ינשרו״ ויפלו על ידי הארץ, ואתם לא תהיו אלא כרוח סערה המנקה את הקרקע מפירות שנשרו כדי לפנות מקום לנטיעה טהורה יותר. זהו הרעיון המובע ב״ונשל מפניך״. כניסת ישראל לארץ כנען מכונה ״נטיעה״, ודימוי זה שכיח בכתבי הקודש (השווה שמות טו, יז; תהילים פ, ט–י ועוד).
כי יביאך ה׳ וגו׳ ונשל גוים רבים – ר״ל שמן הז׳ עמים שחשב פה היו רבים שפנו מארצם כמ״ש חז״ל שיהושע הודיע להם מקודם הרוצה להשלים ישלים לפנות יפנה ללחום ילחם וגרגשי פנה והלך לו לאפריקי:
כי יביאך: בתחילת ביאה1.
ונשל:2 אינו כמו ׳והוריש׳3 דמשמעו גירוש מן הארץ לגמרי (להיפך משורש ׳ירושה׳) כמו שכתבתי בספר במדבר (לג,נב)4, אבל ״ונשל״ משמעו ניתוק ממקום למקום5, כמו (להלן יט,ה) ״ונשל הברזל מן העץ״6, (להלן כח,מ) ״כי ישל זיתך״7. וכן היתה הבטחת ירושת שבעה גוים מתחילה להעתיק את כולם ממקומם8 על ידי שתתרבה ישיבת ישראל בתוכם. והיינו פירוש ״מפניך9״ – על ידי ישיבתך בתוכם יהיו מוכרחים להנתק.
1. שלא כמו כל ״כי יביאך״ שהכוונה מזמן הכניסה לארץ (או אחר כיבוש וחילוק) ואילך, כאן הכוונה על שעת הכיבוש עצמה.
2. בפסוקים אלו ישנה בעיה, באשר מוזכר כאן ״ונשל״ ומשמעותו ע״פ אונקלוס ורש״י מלשון גירוש והשלכה, ואם הקב״ה מגרשם מה מקום להכאתם לפי חרב במלחמה המוזכר בפסוק הבא. ועוד יש לעיין להלן בפסוק כ״ב ״ונשל... מעט מעט״, וההמשך ״לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה״, ובפסוק שאחריו ״ונתנם ה׳ אלהיך לפניך והמם... עד השמדם... עד השמידך אותם״, וגם שם יש להבין, אם ה׳ מגרשם מה מקום ל״נתנם לפניך״.
3. כמו לעיל (ד,לח) ״להוריש גויים גדולים... מפניך״, וכן במדבר (כא,לב) ״ויורש את האמורי אשר שם״, ועוד.
4. על הפסוק ״והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם״. וכך הדגיש רבינו בכמה מקומות במלת ׳להוריש׳.
5. וז״ל הרשב״ם על אתר: ״נשל״ – והשליך, כל דבר הנעקר ממקום שהוא אדוק וקבוע בו. וכן ״כי ישל זיתך״, ״ונשל הברזל מן העץ״.
6. גם רש״י הביא את הפסוק הזה אצלנו לראיה, אך רש״י כתב גם שם לשיטתו שהמשמעות היא השלכה והתזה, ואילו רבינו לומד במשמעות של ניתוק ממקום למקום.
7. את הפסוק הזה הביא האבן עזרא אצלנו להבנת משמעות ״ונשל״. ושם פירש רש״י ״כי ישל זיתך״ – ישיר פירותיו, כמו ״ונשל הברזל״.
8. למקום אחר בתוך ארץ ישראל.
9. לא כפשוטו יגרש אותם מחמתך ובגללך.
מבין שבע האומות הנזכרות כאן, נזכרות שש גם בשמות ג׳:י״ז וכ״ג:כ״ג. פסוק זה מחדש לנו את הזכרת הגרגשי, הנזכר בבראשית י׳:ט״ז סמוך לאמורי, השוה שם. רבותינו זכרונם לברכה אמרו, שעם זה עזב את הארץ לפני כיבוש ישראל (ויקרא רבה יז; ירושלמי שביעית פרק ו׳ הלכה א׳).
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.