ולא תתחתן בם וכו׳ – פר״ש בן בתך קרוי בנך וכו׳ מדלא נקיט כי תסיר. וא״ת נימא אפילו בן בנו יקרא בנו והאי דלא נקט כי תסיר משום דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה. בן הבא מבנך ומהגויה קרוי בנך דשמא נזנית מאחר וכשר לבא בקהל לכשיתגייר כגוי דעלמא, אבל בן בתך הבא מהגוי דודאי בן בתך ובודאי לא נזנית קרוי בנך, ר״ל הוא כשר קצת מצד בתך וקצת פסול מצד הגוי ופליגי ביבמות, י״א ממזר הוא ופסול לבא בקהל, וי״א פסול הוא לכהונה אבל כשר הוא בקהל פרק כיצד, (כ״ג א׳) וע״כ בן בתך הבא מהגוי לבד קרוי בנך ואין בן בנך הבא מהגויה קרוי בנך אלא בנה מדנקט כי יסיר מאחרי. דאת״ל שגם בן בנך הבא מהגויה קרוי בנך הל״ל כי תסיר את בנך, מאן דסליק מיניה והיה משמע בן בנך הבא מהגויה וגם בן בתך הבא מהגוי קרוי בנך, והאי דנקיט כי תסיר לאו משום למעוטי בן בתך הבא מהגוי שאינו קרוי בנך אלא נקט הכי משום מאן דסליק מיניה. אבל השתא שנדחק ונקט כי יסיר דומייא דרישא דקרא, יש לנו לומר משום למעט נקט הכי. ולא תוכל לומר דאי נקט כי תסיר הייתי טועה לומר כי תסיר הגויה לבנך ממש דהיינו לבעלה. ולא הייתי שומע מכאן שבן בנך קרוי בנך. דא״כ הל״ל כי תסירו מאחרי אלא מדנקט בנך יתירא ש״מ דקאי על בן בנך. וא״ת מ״ל לר״ש דבן בתו דווקא יקרא בנו אבל בן בנו לא, מדלא נקט כי תסור. תאמר לעולם אפילו בן בנו של ישראל יקרא בנו. ומשום הכי נקט בן בתו של ישראל לאשמעינן, דלא תימא דלא יקרא בנו משום דלמשפחותם לבית אבותם כתיב, ומאחר שהבעל הוא גוי נלך אחריו קמ״ל, אפילו בבן בנו של הגוי, וכ״ש בבן בנו של ישראל. וי״ל דלא אמרינן למשפחותם היכא דאחד מהן הוא גוי. וראייה לזה מדאמר אם אדוניו יתן לו אשה, האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ואי אמרינן למשפחותם לבית אבותם הני בני ישראל נינהו. אלא ודאי מדהם לאדוניה ש״מ לא אמרינן הכי. ולא נהירא דאדרבה אמר לבית אבותם ושאני בני עבד משום דהוי כמעשה ידי עבד, או מציאתו דזכאי בהן האדון, ועוד שנולדו לו מכספו של האדון דהיינו משפחה כנענית להכי (מותרין) [הם] לאדון ולא משום דאזלינן בתר האשה.