×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת⁠־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת⁠־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃
You shall therefore keep the commandment, and the statutes, and the ordinances, which I command you this day, to do them.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְתִטַּר יָת תַּפְקֵידְתָּא וְיָת קְיָמַיָּא וְיָת דִּינַיָּא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין לְמֶעֱבַדְהוֹן.
You shalt therefore observe the commandments, statutes, and judgments, which I command you this day, to do them.
ותיטרון מצוותהא וית קיימייה וית סדרי דינייה די אנה מפקד יתכון יומא הדיןב למעבד יתהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודייה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.
ותינטרון ית תפקידתא וית קיימייא וית דינייא דאנא מפקיד ית⁠(ה){כ}⁠ון למעבדהון.
Observe therefore the mandates, the statutes, and judgments which I command you, to perform them.
אשר אנכי מצוך היום1היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם.
1. היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. עירובין כ״ב ע״א.
וַאחפַט׳ אַלּוַצַאִיא וַאלרֻּסֻומַ וַאלּאַחכַּאם אַלַּתִי אַנַא אמֻרֻךַּ בִּהַא אַלּיַוםַ וַאעמַל בִּהַא
ושמר את המצות והחקים והמשפטים, אשר אני פוקד עליך בהם, היום, ועבד בהם.
היום לעשותם – ולמחר, בעולםא הבא, ליטול שכרם.⁠ב
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917: ״לעולם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י וטיקן 94 נוסף כאן: ״מוסב על לשומרי מצותיו, כלומר לפיכך יש להם להמתין״.
היום לעשותם [WHICH I COMMANDED YOU] TODAY TO DO THEM – to do them today, but only in the time to come – in the future world – to receive the reward for them (Eiruvin 22a).
פס׳: ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם – היום לעשותם ולא למחר לעשותם. היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לעתיד לבוא. תנן התם הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:
ושמרת – כמו שפירשתי לך טעמו של דבר.
א[היום לעשותם – בהגדת ילמדינו, בעניין כי מי גוי גדול (דברים ד׳:ז׳), אמר ר׳ אושעיה: מי כאומה זאת שיודעת אופי של א⁠{ל}⁠היה, יודעים מה הוא מבקש להם והם עושים, יודעים היאך הוא מחבבן וכו׳. פי׳ הערוך: אופי – דעתו. תוספת.
בשוחר טוב, פרשת למנצח בנגינות (תהלים ד׳): אמר ר׳ זעירי: אדם יש לו בן בית, פעם ראשונה נכנס אצלו ומושיבו על המטה, שנייה על הכסא, שלישית על הספסל, רביעית אומר: כמה פלוני דוחק עלי ומטריחני. אבל הקב״ה, כל ישראל דוחקין אותו בתפלה והוא שומע ושמח. לכך נאמר: מי {וג׳} כי״י אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד׳:ז׳).
אמר ר׳ יצחק בשם ר׳ יהודה: עבודה זרה נראת קרובה, שנאמר: ישאוהו על כתף יסבלוהו (ישעיהו מ״ו:ז׳), והיא רחוקה לבסוף: אף יצעק אליו ולא יענה (ישעיהו מ״ו:ז׳). אבל הקב״ה נראה רחוק, כמו שאמרוב (בבלי חגיגה י״ג.): מן הארץ עד לרקיע חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע וכו׳. ואדם נכנס לבית הכנסת ולוחש, והקב״ה שומע תפלתו, הדה הוא דכתיב: בכל קראינו אליו (דברים ד׳:ז׳).
בילמדינו, פרשת אם שמר תשמרון (דברים י״א:כ״ב): רמ״ח תיבות יש בקרית שמע שמשמרת רמ״ח איברים.
ועוד בילמדינו, ובפסיקתא דשור או כשב (פסיקתא דרב כהנא ט׳): משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה, נטלוה ועמדו על רגליהם, ופרעו את ראשיהם וקראו אותה באימה, ברתת, ובזיע. כך אמר הקב״ה לישראל: קרית שמע פרוזדוגמא שלי.
וכן בפסיקתא דבחדש השלישי (פסיקתא דרב כהנא י״ב): אל יהו דברי אגדה של תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה. פי׳ הערוך: פרוזדוגמא – אגרת.]
א. לפי עדות רוזין, המדרשים בסוגריים המרובעים נכתבו באותיות קטנות בכ״י ברסלאו לסמן שהם תוספת המעתיק. למדרש הראשון יש גם חתימה ״תוספת״. מדברי רוזין בהערתו על רשב״ם דברים י״א:י״ג משמע שתוספת זו (כשאר ההוספות) היתה קיימת רק בנוסח א׳ בכ״י ברסלאו ולא בנוסח ב׳.
ב. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדותו): ״כמתאמר׳⁠ ⁠⁠״. בדפוס ראשון: כמה דאת אמר.
ושמרת [THEREFORE] OBSERVE [THE INSTRUCTION]: Following the logic that I explained above.⁠1
a{2TO OBSERVE THEM TODAY: We find written in the Yelammedenu midrash collection3 on this theme:
FOR WHO IS A GREAT NATION (4:7): Rabbi Oshayah says, “Who is like this nation, knowing the ’ofi of its God? They know what He requests of them, and they do it. They know how much He loves them... .”
The Arukh explained that the word ’ofi means “mind.”
In Midrash Shoḥer Tov, concerning the chapter that begins “For the leader, with instrumental music” [i.e., Psalms 4], it is written:
Rabbi Ze‘ira says: When a person has a house-guest, the first time the guest is seated on a sofa, the second time on a chair, the third time on a bench. The fourth time the guest appears the host says, “That guest keeps bothering and inconveniencing me!” However God is always being bothered by the Jews with their prayers, yet He hears and is happy. That is why the verse says (4:7), “Who is like the LORD our God ... so close at hand whenever we call Him.”4
Rabbi Isaac says in the name of Rabbi Judah: An idol appears to be close to the worshippers – as it is written (Isaiah 46:7), “They carry it on their shoulders and transport it” – but in they end it is far away, as it is written (ibid.), “If they cry out to it, it does not answer.” God, on the other hand, appears to be far away, as it is written (Hag. 13a), “From the land to the firmament is a trip of five hundred years and between each of the firmaments, ...” but when a person goes into the synagogue and whispers [a prayer], God hears the prayer. That is why it is written (Deuteronomy 4:7), “[A God so close at hand] as the LORD our God whenever we call out to Him.”5
In the Yelammedenu midrash collection, in the section that begins (Deuteronomy 11:22) “If you faithfully keep [all these laws,” it is written]:
There are 248 words in the Shema‘ prayer, because that prayer protects the 248 limbs [of the human body].⁠6
Also in the Yelammedenu midrash collection, and in the Pesiqta’ on [the section that begins with the words] (Leviticus 22:27), “When an ox or a sheep”:
This can be compared to the story of a king, who sent his prosdogma7 to a certain city-state. They took it, stood up, uncovered their heads and read it aloud with fear and trembling and trepidation. In that same manner God has told us that the Shema‘ is his prosdogma.⁠8
[This same word, prosdogma, appears] also in the Pesiqta’ in the section beginning (Exodus 19:1) “In the third month,” where it is written, “Do not let words of ’aggadah concerning the Torah be like an old prosdogma in your eyes.”9 The Arukh explains that prosdogma means a letter.⁠10}
1. See commentary to vs. 9 and notes there, especially note 56.
At this point in the ms., the end of the commentary on the Torah portion Va’etḥannan, Rosin reports that a copyist added some midrashic comments in a smaller handwriting. Clearly the comments are not from Rashbam. I have translated the comments below, beginning on p. 216 in the Appendix.
2. These comments appear in the manuscript after Rashbam’s comment on 7:11, but are clearly not written by Rashbam. They are identified in the text as an “addition” (תוספת).
3. As Rosin notes, the text of this midrash was apparently copied straight from the Arukh. See Kohut’s edition, volume 1, p. 213. A version of this midrash is found in Yalqut Shimoni, Va’etḥannan, numbers 825 and 888.
4. The copyist did not quote but paraphrased the verse in Deuteronomy 4.
5. These ’aggadot in the last two paragraphs are found in our version of Midrash Tehillim 4:3, with minor variations.
6. A version of this midrash is found in our texts of Tanh. B Qedoshim 6.
7. Jastrow prefers reading in this midrash prostagma. He explains that it means ordinance or proclamation.
8. This midrash is found in our Pesiqta’ derav Kahana’ 9:5.
9. This midrash is found in our Pesiqta’ derav Kahana’ 12:5.
10. In Kohut’s edition, volume 6, p. 418.
a. The interpretation enclosed in braces is an interpolation of an early copyist.
ושמרת – הטעם: כאשר השם שומר הברית (דברים ז׳:ט׳), שמור אתה מצותיו.
חסלת פרשת ואתחנן
THOU SHALT THEREFORE KEEP. It means as God keeps the covenant so shall you keep His commandments.
ושמרתם את המצוה – כנגד שהוא שומר הברית והחסד.⁠1
שלימא סידרא דפרשת ואתחנן
1. בדומה באבן עזרא.
ושמרתם את המצוה, "You shall therefore keep the commandment;⁠" your observing His commandments will be appropriate as a repayment for God keeping His promises to the forefathers.⁠"
אשר אנכי מצוך היום לעשותם – דרשו רז״ל, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם. והכוונה כי העולם הזה זמן המעשה ולא זמן השכר והעולם הבא זמן השכר ולא זמן המעשה, והוא שרמז שלמה ע״ה ואמר (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ירצה לומר כי אחר המיתה אלו רצה לעשות מצוה ולהשלים מה שחסר כאן, או להתעסק בדבר הרשות בחשבונות ושאר עסקי הגוף, אין זה בידו, כי ביום ההוא אבדו עשתונותיו וכלו חשבונותיו, ואין לו באותו זמן מעשה וחשבון כלל ולא דעת וחכמה להוציאה אל הפועל, על כן יש לך לעשות כל הטוב שתוכל בעולם הזה בעוד שיש לך כח ורשות לעשות, זהו שאמר בתחלת הכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, קודם שיחסר לך הזמן עשה כל טוב שתוכל בעוד שאתה בכחך, ומפני זה יתחייב האדם להשתדל במצות בעוה״ז שהוא עולם המעשה ולא עולם הגמול כדי שיטול שכרו בעוה״ב שהוא עולם הגמול ולא עולם המעשה, וכמו שדרשו רז״ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן הוא אוכל, ויתחייב כמו כן שיזהר במצוה קלה כבמצוה חמורה, שאינו יודע ערך שכר המצוה אי זו מצוה שכרה מרובה ואי זהו מצוה שכרה קל, והוא שדרשו רז״ל הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ולפיכך יש לו להזהר שלא ישקול המצות לפי הבא במחשבתו, לומר אניח מצוה זו מפני זו, שהרי דרכי המצות בידיעת השכר שלהם נבצרים הם ונשגבים מדעת הבריות ושכלנו יקצר להשיגם ואין אתנו יודע אותם, וכן אמר שלמה ע״ה (משלי ה׳:ו׳) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, וכן ראוי לו להשתעשע בהם ושיעשה אותו בשמחה, הוא שאמר דוד עליו השלום (תהלים קי״ט:י״ד) בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון בחקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך.
אשר אנכי מצוך היום לעשותם, "which I command you this day to perform.⁠" Our sages in Eiruvin 22 use the superfluous word "this day,⁠" to teach that whereas performance of the commandments is incumbent upon us "this day,⁠" God does not promise that the reward will also be paid immediately, i.e. "this day.⁠" Basically, our terrestrial world is perceived a the עולם העשיה, the world of "action,⁠" as opposed to being the period in which one enjoys the reward for one's actions. Solomon already alluded to this when he said in Kohelet 9,10: "for there is no action, no reasoning, no learning no wisdom in Sheol, where you are going.⁠" His message is that it is too late to rectify after death what one has failed to rectify while alive. Once one has died one has forfeited all one's former potential. This is why one has to perform all the good one can while on this earth and capable of exercising one's faculties. This is what Solomon had said in the first half of the verse we just quoted, where we read: "whatever it is in your power to do, do with all your might.⁠"
Our sages in Avodah Zarah 3 have paraphrased this thought when they said that he who labors on the Sabbath eve will have what to eat on the Sabbath, When will the one who did not trouble himself on Sabbath eve have food to eat on the Sabbath? All these considerations commit each one of us to spend as much effort to perform a so-called מצוה קלה, an easy commandment, or one that appears capable of fulfilling with little effort as that which requires great efforts on our part. We do not know which mitzvah will be rewarded more greatly. God did not take us into His confidence [else nobody would perform the מצות קלות.] Our sages in Avot 2,1 spelled this out quite clearly. We must not commit the error of applying our yardsticks to God's thinking and deciding what in His view deserves a great deal of reward and what does not. In referring to the inadequacy of our intellect, Solomon writes in Proverbs 5,6: "she does not chart a path of life, her ways are unstable; you do not know them.⁠" We must not overestimate the reliability of the conclusions we draw about what is good and bad by second-guessing God. David had a similar message in Psalms 119,14 and 16: by emphasizing the positive, i.e. the delight of accepting God's law, His teaching in preference to all riches available on this earth.
ושמרת את המצוה – לומר לך שתשמור את המצוה והחוקים והמשפטים שלא תהיו משונאיו האובדים ותהיו מאוהביו ושומרי מצותיו הנזכרים לטובה. ור׳ אברהם כתב ושמרת וגו׳ לכך החזיר אותו לומר כמו שהוא שומר הברית כן שמור אתה מצותיו:
ושמרת את המצוה, "You shall observe the commandment, etc;⁠" In order that you will not belong to the group of people classified as those who hate Him and who will perish, it is incumbent upon you to keep the commandments, all types of them, Belong to the group of people described as those who love Him, the ones who receive favourable mention!
Ibn Ezra writes that the reason why Moses at this point repeated the previous call to observe the commandments, is to compare God's keeping His promises to the patriarchs by redeeming their offspring; hence you should keep your part of the bargain by keeping His commandments.
ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים וגו׳ – רוצה לומר: כי הוא ראוי שישמור את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כי זה יהיה סבה להביא הטוב ולהתמידו לך הנה זה מה שצריך לבאר בזאת הפרשה.
והנה אחר כן אמר ושמרת את המצוה והחקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותה שהכל מוטל עליך מחברת הזווג שאמרנו מדרך המוסר. אמנם היות 1שהענין הזווגי על הדרך הנזכר יחייב שמירת כל אלה הדברים הנרדפים שנמשכו זה אחר זה אחר פרשת שמע עם כל זה הרבה להתחבר עמה ולהרבות מתן שכרה תחת אהבתה ויראתה ועבודתה אל בעלה המחוייבים אליה ועל דרך שאמר המשורר ולך י״י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס״ב:י״ג). וכי אחר שהאדם חייב לעשות כל מלאכותיו לו ולעבודתו הנה מה שמשלם לאיש שכר טוב כמעשהו הוא חסד גמור וכבר בא זה אצל ויחשבה לו צדקה שער י״ז.
1. שהענין הזיווגי וכו׳ ר״ל יחס הזיווג אשר בין בני ישראל ובין הי״ת דרך משל.
היום לעשותם ומחר לעולם הבא ליטול שכרם. שמלת היום דבקה עם לעשות לא עם מצוך דלעיל מיני׳ כי לא היה הצווי היום:
והנה הוליד מרע״ה מכלל דבריו ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כאומר כיון שהקדוש ברוך הוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור והוא גם כן משלם לשנאיו להאבידו, ראוי שאתה ישראל תשמור את המצוה ואת החקים ואת המשפטים כדי שתהיה מאוהבי הש״י וחושבי שמו ושומרי מצותיו. ושמר לך את הברית ואת החסד ולא תהיה מכלל השונאים המוכנים לאבדון ומות. זהו כלל הדברים והותרו עם זה השאלות כ״ו וכ״ז:
(סיום))
ואחרי שפירשתי דברי הסדר הזה על כל מתכנתם וגליתי צורך חמשת פרשיות האלה אשר באו אחרי זכרון י׳ הדברות. הנה אנכי בא אליך במהדורא בתרא. לתת בכללות הסדר הזה קשור נאות ונכבד בענינו וצירוף אחר לחמש הפרשיות אשר זכרתי. ועם זה הנה יתבארו פסוקים מהפרשה באופנים אחרי׳ כי את זה לעמת זה עשה האלהים ושבעים פנים לתורה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים:
ואומר שמרע״ה התחיל להזהיר על שמירת המצות באומרו ועתה ישראל שמע דל החוקים ואל המשפטים והזהירם שלא יוסיפו ולא יגרעו על מצות הש״י כדי שיבאו ויירשו את הארץ שלא יקרה אליהם כמו שקרה לדור המרגלי׳ שפעמים גרעו במצות הש״י שאמר להם עלו ורשו את הארץ ולא אבו לעלות. ופעמים הוסיפו ברצותם להלחם עם האמורי כנגד מאמר הש״י. ומפני התוספת והגרעון אשר עשו לכן לא נכנסו לארץ. ולכן כדי שהם יבאו שמה לא יוסיפו ולא יגרעו לפי שהם מצות הש״י ואינם מפעל הסדר האנושי לשהיה ביד האדם להוסיף או לגרוע עליו. ולכן אמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי. ר״ל ראה והבן שלשה מיני הקדמות אמתיות.
האחת שאלה המצות החקים והמשפטים אשר אני מלמד אתכם הם אלהיות כאשר צוני ה׳:
וההקדמה השנית שיש תועלת גדול בשמירתן. ושאין צורך גדול אליהם בחכמה אחרת כי אם בחכמת התורה. ועל זה אמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו׳. וביאר שבאמצעות המצות יהיו אלהים קרובים אליהם ואם לא ישמרו אותם מכלל הן אתה שומע לאו שיסתיר פניו מהם ויעזבם ויאבדו מן הארץ:
וההקדמה השלישית היא שהחקים והמשפטים אשר אתם. הם צדיקים וישרים ואמתיים בעצמם. ועל זה אמר ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ואחרי שביאר והניח שלשה ההקדמות האלה זו אחר זו. בא להוכיח על אמתתם ואליהם יתחלק הסדר הזה כלומר כי הנה לבאר ההקדמה הראשונה. רוצה לומר שהמצות הן אלהיות. הביא זכרון מתן תורה באמרו רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגומר. יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב וגומר. ויגד לכם את בריתו וגומר. ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם וגומר. והמשיך הדברים בביאור ההקדמה הראשונה הזאת עד פרשת כי תוליד בנים. אחר כן בא לבאר ההקדמה השנית מתועלת המצות בהיות הש״י קרוב לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת. והביא לזה פרשת כי תוליד בנים וגו׳. אשר תכליתה לבאר עונש העוברים על המצות ושכר השומרים אותם והשבים אל הש״י כמו שאמר ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה׳ אלהיך. רוצה לומר שיתחברו שלשה סבות לכפרתם. האחת רחמי השם יתברך. כי אל רחום ה׳ אלהיך. והשנית לפי שבסיני לקח אוחך לו לעם ואיך ישוב מזה ועליו אמר לא ירפך ולא יעזבך רוצה לומר לא ירפך ולא יעזבך אחרי שלקח אותך לו לעם. והשלישית מפני זכות האבות והוא אמרו ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם וכן עד סוף הפרשה.
ואמנם לבאר ההקדמה השלישית רוצה לומר שמצות התורה והמשפטים הם צדיקים. הביא עשרת הדברות להגיד שכלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וחתם הדברים באזהרה רב על עשיית המצות ושמירתם שהיא תולדת ההקדמות ההן. ולפי שהפורק מעצמו עול המצות יהיה סבתו בהכרח אחד מחמשה דברים. לכן בא להזהיר עליהם בחמש פרשיות רצופות שבאו אחרי זכרון עשרת הדברות:
הסבה הראשונה היא שיעזוב האדם מצות השם יתברך ולא ישמרם מתוך שנאה ומאוס שימאס בתורה ובמצותיה. וכמו שאמר (פ׳ שלח) עד אנה ינאצוני העם הזה. ואמרו ויאמר לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו שהיו בועטים במצות מפני המאוס והשנאה עד שמפני זה אמר המשורר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. וכדי להסיר הסבה הזאת באה פרשת היחוד באמרו שמע ישראל ה׳ אלהינו וגו׳. ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳. וראוי שנסתכל עוד בשלשה שמות שבאו בכתוב הזה והם ה׳ אלהינו ה׳. ולמה נשנה שם בן ארבע אותיות שנזכר שני פעמים. והנראה לי בו הוא שאנחנו נבחין בשכלנו ודעתנו האלוה יתברך בשלש בחינות:
האחת מצד עצמו ומהותו הנעלם והוא שם המפורש הנקרא בדבריהם שם העצם הוא העצם האמתי והנמצא המוחלט. והבחינה השנית היא מצד המצאתו הדברים ומהוה אותם ונותן להם החיים והמציאות. על שני השמות האלה אמר דוד (שם ק״ג א) ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו. שהיא הבחינה הראשונה. ואמר עוד ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו כנגד הבחינה השנית. הבחינה השלישית הוא מצד הנעתו לגלגל ולכל מה שבתוכו כי זהו תכלית היכולת והאילות. וכנגד שלשת הבחינות האלה שנבחין בו יתברך אמר ה׳ אלהינו ה׳. על דרך מה שאמר במדת ה׳ ה׳ אל. והודיענו שהוא אחד בכל אותן הבחינות. כי עם היות השמות והבחינות האלה מתחלפים בשכלנו. הנה הנושא והענין אמתי אחד מכל צד. ולזה תקנו לומר אחר זה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי שם הוא רמז לשם המפורש. וכבוד הוא רמז אל בריאת העולם על דרך לכבודי בראתיו. והמלכות הוא רמז אל הנעת הגלגל העליון. וכאלו יאמר ברוך שם וכבוד מלכותו לעולם ועד. האמנם הסירו הואוי״ן ואמרו ברוך שם כבוד מלכותו. להורות על האחדות ושלילת הרבוי. ולהיות הבחינות האלה שלשה צוה על האהבה אליו יתברך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. וצוה שיהיו לאות על היד ולטטפת בין העינים ולמזוזו׳ על השערים. כי להיות השם יתעלה נותן המציאות והחיים. הנה היה ראוי שיאהבהו האדם בכל לבבו שממנו חוצאות חיים. ויהיה סימנו לאות על ידו כנגד הלב שהוא תחלת החיים. ולרמוז על היות השם יתברך מצד עצמו נבדל מכל יחוס וערך לזולתו. אמר בכל נפשך שהנפש היא נבדלת מן הגוף ובלתי מתערבת עמו. ולכן היו הטטפת על הראש ששם הכחות הנפשיות. וכנגד הנעת הגלגל שהוא פועל בזולתו חוץ ממנו. אמר ובכל מאדך שהממונות הם דברים חיצוניים לאדם וכנגדם היו המזוגות בשערים שהם גם כן חוץ לאדם. הנה כל זה הביא בפרשה הראשונה הזאת לחייב את האדם על אהבת השם יתברך:
והסבה השנית היא שתביא את האדם לעזיבת המצות והיא השכחה עד שמפני זה היה דוד משבח את עצמו (תהלים קי״ט). חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי. והמגיד בהבאת הבכורים היה אומר (פרשת תבא) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי ולכן באה הפרשה השנית הזאת. השמר לך פן תשכח:
והסבה השלישית לעזיבת המצות ובטולן. הוא הספק והפקפוק בהם עד שלזה אמר דוד ע״ה דרך שקר הסר ממני וגו׳. דרך אמונה בחרתי וגו׳. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי לכן באה הפרשה השלישית לא תנסו את ה׳ אלהיכם וגו׳. יצוה שישמרו את המצות ולא יפקפקו אחריהם כמו שכתוב שמור תשמרון את מצות ה׳ אלהיכם:
וכבר יש סבה רביעית ג״כ לעזיבת המצות ובטולן. והיא כאשר יחשוב בן האדם שטוב להיות בן חורין מהמצות משיהיה משועבד ונכנע אליהן לפי שהחירות בעצמו הוא טוב מהעבדות. אבל כבר זכר החוקר שההכנע לתורות איננו עבדות אבל הוא חרות לפי שהם אמנם יישירו את אדם לשלמות נפשי וכמו שאמר (פ׳ יתרו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי בהיותם כהנים משרתי ה׳ יהיו מלכים. וכנגד הסבה הרביעית הזאת באה הפרשה הרביעית משאלת הבן כשיכבדו עליו מצות התורה ויאמר מה העדות החקים והמשפטים. וצוה שתהיה תשובתו שיש על שמירת המצות ארבע טענות וסבות גדולות:
האחת היא אמרו עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ וגו׳. ר״ל איך נראה לך חק המצות עבדות ואמנם הוא בהפך. כי עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ משם כשנתן לנו המצות האלה והם אם כן חרות לא עבדות כי הש״י הוציאנו מיד מלך קשה ואומה קשה. ושנה הטבע בעשותו אותות ומופתים בעדנו. ולא היה כל זה כדי להעניש את המצריים ולהרע עמהם לשנאתו אותם. כי אם להיטיב עמנו. וזהו שאמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע והיה סוף הדברים ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ואת המשפטים שכאן השלימה זאת הטענה האחת. כאלו אמר ובהיות זה כן ראוי לנו שנשמור מצות האדון הזה שתהיה לנו עבודתו לשמחה לא לעול ועבדות:
והטענה השנית זכר באמרו ליראה את ה׳ אלהינו רוצה לומר וגם נעשה המצות מפני היראה רוצה לומר יראת העונש שלפי שאם לא נעשה אותן ישמידנו מעל פני האדמה:
והטענה השלישית היא אמרו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ר״ל מלבד החיוב הראוי אשר עלינו כפי הטובו׳ והחסדים שקבלנו מאתו יתברך ומלבד יראת עונש הש״י הנה יש עוד בזה תועליות עצומים בשכר הנצחי. אשר לנפש שהוא לטוב לנו כל הימים בעולם הנשמות כמו שפירשו הרב המורה בחלק ג׳ פרק כ״ז ל״א. בחיים הגשמיים והוא אמרו לחיותינו כהיום הזה:
והטענה הרביעית הוא אמרו וצדקה תהיה לנו. רוצה לומר שהמצות ראוי שיעשה אותם להיותם בצדק וביושר גמור והאדם ראוי שיבחר במעשה היושר והצדק מפאת עצמו גם שלא יקבל בו תועלת מה ואמר שהצדק הוא כאשר נשמור לעשות את כל המצוה לפני ה׳ אלהינו אשר צונו רוצה לומר שיעשו אותה לשם מצוה ולא לתכלית אחר. ולפי שיש עדיין סבה ה׳ לעזיבת המצות ובטולן. והיא חברת האנשים הפושעים שמביאים את האדם לחטוא. וכמאמר המשורר אל תתחר במרעי׳. ואמר התנא (משנה אבות א׳) הרחק משכן רע ולא תתחבר לרשע. לכן באה הפרשה ההיא החמשית כי יביאך ה׳ אלהיך וגומר. לא תכרות להם ברית. הנה זה הוא ג״כ דרך נאות ומתישב בקשור הכתובים והפרשיות האלה זה עם זה. ועם זה נשלם פירוש הסדר הזה:
ושמרת... היום לעשותם – ולא תטריד מחשבתך אם לא תקבל שכר מהם בעולם הזה.
היום לעשותם. ולא היום ליטול שכרם, ד״לעשותם״ קאי א״היום״ (כ״ה ברא״ם):
לַעֲשוֹתָם: מהרו שכחו המדפיסי׳1 מעשיהם,⁠א שהרי מסרו2 בפרשה זו על פסוק ויקרא משה, לעשתם, ב׳ חס׳ וב׳ מל׳, וזהו א׳ מן המלאי׳, וכן מס׳ הרמ״ה3 ז״ל. [לעשותם].
1. המדפיסי׳: ד (וכן ונציה ש״ז).
2. שהרי מסרו: מ״ג-ד דב׳ ה א.
3. הרמ״ה: עש״ה.
א. כאן דוגמה לדרכו של נורצי לשבץ בדבריו מילים הנגזרות מן הדיבור המתחיל. בעסקו ב׳לעשותם׳ השתמש ב׳מעשיהם׳.
ולמחר לעולם הבא כו׳. פי׳ שמלת היום דבק עם לעשותם, לא עם מצוך דלעיל מיניה, כי לא היה הציווי היום:
And tomorrow in the World to Come, etc. Rashi is explaining that the word, "today,⁠" is connected to the word [following], "to fulfill,⁠" not to the preceding [phrase], "I am commanding you,⁠" for the commandment was not given today.
ושמרת – אחר שהודעתיך שהוא יתברך שומר הברית והחסד לאלף דור, ראוי לך לשמור מצותיו, כי אם תעשה כן, אז עקב תשמעון וכו׳ ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי כך מדתו יתברך ששומר בריתו וחסדו לדור אחרון:
ושמרת את המצוה – עוד נתן טעם אל שני הדברים מה שהצדיקים מעונים בעה״ז והרשעים מצליחים, שאם היה נותן שכר ומעניש תכף בעה״ז לא היה אפשר שיעשו המצות לש״ש כי היו עושים המצות ומונעים א״ע מהעבירות מפני תקות גמול ויראת עונש, ולא היה בחירה כלל כי היו מתיראים לעבור על מצות ה׳, ולכן עשה ה׳ שבעה״ז יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן בהפך שעי״כ הם עושים המצות ונשמרים מהעברות לש״ש בלבד, כמ״ש (קהלת ח) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע וכו׳, וז״ש שעי״כ ושמרת את החקים מצד שאנכי מצוך היום לעשותם לא מצד תקות גמול ויראת עונש רק מצד שכן צוה ה׳, ועז״א היום לעשותם ולא היום לקבל שכרם, ר״ל היום בעה״ז לא תקוה שכר החוקים והמצוה ועליך רק לעשותם ולא היום לקבל שכרם רק למחר לקבל שכרם בעה״ב:
ושמרת וגו׳: אחר שכן שישראל בטבעם להוטים אחר עבודה זרה עד שהקב״ה הוסיף שמירה בכל האפשר1, על כן יש לנו לעשות מעשים מועילים לשמירה.
על כן:
ושמרת את המצוה: היינו לעסוק במצוות. ומצוה בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלי, כדאיתא בסוטה (כא,א)2.
ואת החוקים ואת המשפטים וגו׳: היינו עסק התורה, ואין לך שמירה גדולה3 ממנו וכדאיתא בביצה (כה,ב) וכנ״ל (פסוק ז׳). וידוע מאמרם בקדושין (ל,ב) ׳בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין׳. ועוד ביארנו בספר בראשית (כו,ה)4 על פי כמה מאמרים.
לעשותם: על ״המצוה״5 משמעו – ׳עשיה׳ ממש בזמנם. ועל ״החוקים והמשפטים״ משמעו – להעמידם על תיקונם וביאור הלכה.⁠6 וזהו עיקר הדרוש שחפץ משה רבינו בשם ה׳, להשריש אהבת שקידת התורה, וכמה הוא נחוץ מכמה טעמים.
ולמדנו ממקראות אלו, שהאדם שעלול לחטוא ע״פ טבעו או ע״י איזו סיבה, עליו להיות נזהר – או להתנהג בחסידות להיות מאוהבי ה׳ הדבקים בו, או להיות משוקדי תורה. ועוד יבואר בס״ד פרשה שלמה בזה סוף פרשת נצבים.
1. וכפי שביאר רבינו לעיל פסוק ז׳ ד״ה כי אתם המעט.
2. כבר הערנו כמה פעמים על רבינו שמסקנת רבא בסוטה שם שמצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה – אגוני מגנא (מן הפורענות), אצלוי לא מצלא (מן היצר הרע).
3. מן היצר הרע, ובמיוחד של עבודה זרה.
4. על הפסוק ״וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״.
5. עיסוק במצוות.
6. כפי שביאר רבינו לעיל בהקדמתו לחומש, וכן לעיל (א, ג. ד,א) ועוד.
עם סיום החלק הראשון חוזר המקרא ומזהיר על שמירת המצוות שנזכרו בפסוקים ו׳:א׳, ה׳:כ״ז.
היום לעשותם – א״ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם1 (שם שם)
1. הענין ולא למחר לעשותם הוא ע״ד שאמרו כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ומ״ש למחר לקבל שכרם הוא ע״פ מ״ש בקדושין מ׳ ב׳ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ובע״ז ג׳ ב׳ איתא הלשון ולא היום ליטול שכרם, ולשון זה יותר מכוון להמאמר הנזכר.

והנה כבר כתבנו כ״פ בהמשך החבור דאע״פ דכלל דרשות ודקדוקים כאלה הן אגדות וע״ד רמז ואסמכתא בלבד, בכ״ז בכל מקום שאומר מאי דכתיב או מאי קרא יש לו להדורש איזה דקדוק בלשון הפסוק שקשה לו לפי פשוטו, והוא שמביאו לדרוש ולסמוך דרשתו [ע״ל ר״פ דברים], וכאן כשאומר מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם אינו מבואר מאי קשה ליה בלשון הפסוק.

ונראה דהדיוק הוא מדלא כתיב ושמרת לעשות את וגו׳ וכתיב לעשותם בסוף, ולכן דריש דקאי גם אמלה היום.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144