×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא⁠־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחׇנֵּֽם׃
and when Hashem your God shall deliver them up before you, and you shall strike them, then you shall utterly destroy them. You shall make no covenant with them and show no mercy to them.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובקיצור פענח רזאר׳ בחייר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְיִמְסְרִנּוּן יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמָךְ וְתִמְחֵינוּן גַּמָּרָא תְגַּמַּר יָתְהוֹן לָא תִגְזַר לְהוֹן קְיָם וְלָא תְרַחֵים עֲלֵיהוֹן.
and shall deliver them up before you; then you shalt smite and utterly consume them; you shalt make no covenant with them, nor show mercy upon them.
וימסור יתהון י״י אלהכון קדמיכוןא ותקטלוןב יתהון משיציה ותישיצון יתהון לא תקיימון עמהון קיים ולא תחוסון עליהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמיכון״) גם נוסח חילופי: ״בידיכון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותקטלון״) גם נוסח חילופי: ״ותישיצון״.
וימסרינון י״י אלקכון קדמיכון ותמחינון גמרא תגמרון יתהון בשמתא די״י לא תגזרון להון קיים ולא תרחמון עליהון.
and the Lord your God will deliver them up before you, then shall you blot them out and utterly consume them by the curse of the Lord. You shall strike no covenant with them, nor have pity upon them.
וְלֹא תְחָנֵּם – תְּנַן הָתָם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. מִנָּהַנֵי מִלֵּי. אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דַּאֲמַר קְרָא לֹא תְחָנֵּם, לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע. וְהַאי מִבָּעֵי לֵיהּ לְהָכֵי, אֲמַר רַחֲמָנָא לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר כַּמָּה נָאֶה כּוּתִי זֶה. אִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תְחוֹנֵם, מַאי לֹא תְחָנֵּם, שְׁמַע מִ(י)⁠נָּהּ תַּרְתֵּי. וְאַכָּתֵי מִבָּעֵי לֵיהּ דְהָכֵי אֲמַר רַחֲמָנָא לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. אִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תְחִ(י)⁠נֵּם, מַאי לֹא תְחָנֵּם, שְׁמַע מִ(י)⁠נָּהּ כֻּלְּהוּ. וּמַתְּנַת חִנָּם גּוּפָהּ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא (להלן י״ד:כ״א) ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה״ (כָּתוּב לְמַעְלָה בְּרֶמֶז תתצ״ב).
פַיֻסַלִמֻהֻם אַללָּהֻ רַבֻּךַּ בַּיְןַ יַדַיְךַּ פַאקתֻלהֻם וַאתּלִפהֻם תַּלַפַא וַלַא תַּעהַד מַעַהֻם עַהדַא וַלַא תַּראַפ עַלַיְהֻם
אזי ימסר ה׳ אלהיך, אותם בין-ידיך, אזי הרג אותם, והשחת אותם השחתה, ולא-תכרת אתם ברית, ולא-תחמל עליהם.
לא תחנם – לא תתן להם חן, אסור לאדם לומר: כמה נאה גוי זה.
דבר אחר: לא תתן להם חנייה בארץ.
ולא תחנם – means, YOU SHALL NOT ASCRIBE GRACE (חן) TO THEM: it is forbidden to a person to say "How beautiful is this heathen".
Another explanation: you shall not grant them a חניה, an encampment (a settlement) in the land (Avodah Zarah 20a).
פס׳: ונתנם ה׳ לפניכם – החרם תחרים אותם.
ולא תחנם – לא תתן להם חנייה בקרקע.
ד״א: לא תחנם – לא תתן להם חן. מיכן אמר ר׳ יהודה אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה:
לא תכרות להם ברית – וקשה איך כרת שלמה ברית עם חירם ושמא כריתת ברית לע״ז דוקא אסר הכתוב, או שמא חירם גר תושב הי׳, א״נ לא אסר אלא ז׳ עממין, א״נ ברית של שלום קאמר.
ולא תחנם – מלה זו דרשוהו רז״ל על פנים רבים, מלשון חן ומלשון חניה ומלשון חנם, מלבד פשוטו שהוא לשון חנינה, כאלו אמר לא תחון אותם, והוא שדרשו במסכת ע״ז לא תחנם לא תתן להם חן, אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה גוי זה, שנאמר לא תחנם קרי ביה לא תחנם, החי״ת בחיר״ק. ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע, שאסור למכור להם קרקע בארץ ישראל, שזה יהיה סבה שיתישבו שם והתורה אמרה (שמות כ״ג:ל״ג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, קרי ביה לא תחנם, התי״ו בפת״ח והחי״ת בשו״א ופת״ח. ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, קרי ביה לא תחנם החי״ת בפת״ח והנו״ן בדגש. ולמדנו מכאן כמה גדול כח התורה שהיא נדרשת לכמה טעמים עד שאפילו תיבה אחת היא מתפרשת לכמה ענינים לפי הנקוד, ובהתנועע הנקוד תתנועע התיבה, כי האותיות הן הגוף והנקוד הוא הנפש, וכן אמרו דמיין נקודתא באתותא דאורייתא דמשה כנשמתא דחיי בגופא דאינש, וידוע כי אין לגוף תנועה בלתי הנפש, ובהתנועע הנפש יתנועע הגוף לכל פנים ולכל צד, כן הנקודה באותיות התורה בהשתנות הנקוד ישתנה הענין, ולכך היה הענין מוכרח בספר תורה שיהיה בלתי מנוקד כדי שתתפרש התורה לכמה פנים מבלתי כוונת הפסוק, ומכאן יתבאר לך כח השם הגדול באותיותיו כי ישתנה ענינו לפי השתנות נקודו, וכבר כתבתי מזה בפסוק (במדבר י״א:ט״ו) ואם ככה את עושה לי, וזה מבואר לכל משכיל.
ולא תחנם, "and you are not to show them any favor.⁠" The word תחנם has been explained in many different ways. It may mean חן, grace, charm; it may mean חנינה, compassion, pardon. Clearly, the plain meaning is from חנינה, compassion, reprieve, and tells us that we must not indulge our feelings of compassion vis-a-vis these people. It is as if the Torah had written לא תחון אותם, "do not be charmed by them". According to the Talmud in Avodah Zarah 20 it is forbidden to even comment on the aesthetic beauty of artifacts designed in honor of idols. One must not even admire the physical features of a handsome Gentile or a beautiful Gentile woman. The Talmud suggests that this is part of the word לא תחנם when we read the letter ח as if it had the vowel chirik underneath it. They also understand the expression as meaning that we must not grant these people חניה "parking,⁠" i.e. temporary residence status and that it is forbidden to sell any land to Gentiles in the land of Israel. The Torah spelled out the reason when it said "so that they will not lead you into sin.⁠" You must also not give them any gift, including land, the letters in the word תחנם being read with the vowel pattern patach, sheva, patach, i.e. tachnam. In fact, the word lends itself to still further permutations by changing the vowel pattern. Basically, the sages demonstrate the power of the written Torah, which, because it does not have vowels or other signs such as commas and period signs, is capable of being interpreted in so many different ways. Changing the vowel pattern can give a single word many different meanings. Having appreciated this you will understand even better the power inherent in the names of God which lend themselves to so many permutations, i.e. different emphasis of the basic concept of Hashem. I have elaborated on this already in my comments on Numbers 11,15.
ולא תחונם – {כמו} לא תחוס עינך עליהם (דברים ז׳:ט״ז).
לא תכרות להם ברית ולא תחונם – הזהיר בזה מחמול עליהם והסבה בזה פן יחטיאו אותנו ולזה הזהירתנו במה שיבא שלא נחיה כל נשמה באלו השבעה גוים ואף על פי שכבר רצה השם יתעלה שיקראו להם לשלום תחלה כמו שנתבאר בפרשת שופטים הנה הקשה את רוחם ואמץ את לבבם למען החרימם להשגחה על ישראל כמו שנזכר בספר שופטים ולזאת הסבה אמר בפרשת ואלה המשפטים שלא ישבו בארצנו פן יחטיאו אותנו לו.
התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו מחמול על אחד מז׳ עממין באמרו לא תכרות להם ברית ולא תחנם והתועלת בזאת האזהרה מבואר שהיא כדי שלא יחטיאו ישראל ויביאום לעבוד עבודה זרה.
דבר אחר לא תחנם. דללשון ראשון לכתוב ׳לא תחונם׳ בחולם, שהוא לשון חן:
תְחָנֵּם: החי״ת בקמץ לבד, והוא חטוף מפני הדגש. [תְחָנֵּם].
לא תתן להם חן כו׳. ולפי טעם זה קשה, הל״ל תחנן בנו״ן כיון שהוא ל׳ חן. א״נ הל״ל תחונם מלא וי״ו. לכן פירש ד״א לא תתן להם חנייה, כלומר אף אם לא תכרות אתו ברית ותאמר בלבך יהא לי למס עובד, לכן אמר ולא תתן להם שום חנייה בעולם בארץ. ולטעם אחרון קשה לא הל״ל אלא לא תחנם שאינו רשאי ליתן לו חנייה, וכ״ש שאין להכרית עמו ברית, לכן צריך גם טעם ראשון:
Do not hold them in esteem, etc. This interpretation is problematic, for it should say תחנן with the letter nun, which is the term for esteem. Alternatively, it should say תחונם, spelled with a vov. Therefore Rashi says, "Another interpretation: Do not give them an encampment.⁠" In other words: Even if you do not make a treaty, but think to [let them live with you and] tax them. Therefore it says not to give them any settlement at all in the Land. The second explanation is problematic, for then the verse should only state not to give them any settlement in the Land (לא תחנם), and all the more so [we would know that] it is forbidden to make a treaty with them. Therefore the first explanation is also needed.
ונתנם – ואלה שלא פנו, לא השלימו את ישראל כמ״ש יהושע (יא יט כ) לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל כי מאת ה׳ היתה לחזק את לבם וגו׳ למען החרימם וגו׳, ור״ל ורבים מהם ילחמו וה׳ יתנם לפניך שתכה אותם הנני מצוה אותך החרם תחרים ולא תתנהג עמהם כדרך כובשי ארצות שלפעמים יכרתו ברית עם הנכבשים להיות לעם אחד עוזרים זל״ז שעז״א לא תכרות להם ברית, ויש שעכ״פ יניחו אותם לשבת במקומות מוגבלים ויתנו להם שם חניה בקרקע עז״א ולא תחנם:
ונתנם1 וגו׳: כאשר יתקבצו למלחמה אז ״ונתנם ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״.
החרם תחרים אותם:⁠2 המתקבצים למלחמה תחרים עד אחד, אבל המותר3 בישיבתם לא נצטוו להחרים בפעם אחת4, כמבואר בפרשת עקב (להלן פסוק כ״ב) ״ונשל ה׳ אלהיך וגו׳, לא תוכל כלותם מהר וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכן עשה יהושע (י,מ) ״ואת כל הנשמה החרים וגו׳⁠ ⁠⁠״, אבל כל זה היה רק את הנלחמים5.
לא תכרות להם ברית:⁠6 לא קאי על אותם עובדי כוכבים משבעה עממין שנלחמו עמם, שהרי עליהם נצטוו להחרים ולא להחיות כל נשמה (ועיין להלן כ,טז), אלא אפילו הנשארים מהם ואינם רוצים להלחם7 מוזהרים היו ישראל שלא לכרות להם ברית. שבאמת מוכנים היו שלא להשאיר פרסה8, אלא בשביל שלא תרבה חית השדה, כמבואר הטעם בפרשת משפטים (שמות כג,כט) ובפרשת עקב (להלן פסוק כ״ב)⁠9, אבל רק ״עד אשר תפרה״10, וא״כ אסור לכרות להם ברית. ועל דבר זה11 נענשו השבטים בימי השופטים כמבואר בספר שופטים (ב,ב) ״ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת וגו׳, ולא שמעתם בקולי״.
ולא תחנם:⁠12 גם כן על הנשארים13 ועל שאר עובדי עבודת כוכבים בארץ ישראל14. נמצא מקרא זה מתחלק לשלוש מצוות: ״החרם״ – קאי רק על מי שנלחמים עמם, ״לא תכרות ברית״ – עם הנשארים משבע אומות, ״ולא תחנם״ – קאי על כל עובדי כוכבים שבארץ ישראל.
1. זה כבר שלב שני, אחרי שכבר לא ישבו במקומם, וינסו להתקבץ למלחמה, אז ״ונתנם ה׳⁠ ⁠⁠״, אך השלב הראשון הוא גירושם ממקומם והוא יכול להקל על המלחמה עמם.
2. אם מחרימים אותם מה הצורך להמשיך ״לא תכרות להם ברית ולא תחנם, ולא תתחתן בם״.
3. הנותרים.
4. וחידוש הוא.
5. אך מפשוטם של מקראות שם בפרק י׳ נראה שהחרים את כל הערים שצר עליהם, גם אלו שלא עלו למלחמה, עיי״ש.
6. אם מחרימים אותם מה הצורך להמשיך ״לא תכרות להם ברית ולא תחנם, ולא תתחתן בם״.
7. שלא נצטוו להחרימם (מיד) לשיטת רבינו (בקטע הקודם).
8. ולהשמיד מיד את כולם.
9. כפי שכתב רבינו בקטע הקודם.
10. פרשת משפטים ״מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ״.
11. ולא על עצם השארתם בחיים – שלא החרימום.
12. קשה כנ״ל, אם יש מצוה להחרימם מה צורך להזהיר לא לחונם – לתת להם חן.
13. אלו שלא יצאו נגדם להלחם, וכנ״ל ברבינו.
14. שאינם משבעת האומות שלא נצטוו להחרימם.
החרם – לענין החרם, השוה פירושנו לויקרא כ״ז:כ״ח.
לא תכרות – כמו שמות כ״ג:ל״ב.
ולא תחנם – בשמות כ״ג:ל״ג כתוב: ״לא ישבו בארצך״. בהתאם לזה מפרשת ברייתא אחת בעבודה זרה כ׳. ולא תחנם כמו ולא תחנם (ת׳ פתוחה), כלומר, שאסור למכור להם קרקעות (לא תתן להם חנייה בקרקע). פשוטו של מקרא נראה שהוא כמבואר להלן כ׳:ט״ז.
ולא תחנם – תניא, ולא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע,⁠1 דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם חן2 דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם מתנת חנם3. (ע״ז כ׳.)
ולא תחנם – ר׳ אבהו בשם רבי יוסי ב״ר חנינא אמר, גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית, משום ולא תחנם – לא תתן עליהם חן.⁠4 (ירושלמי ע״ז פ״א ה״ט)
1. ר״ל שאין מוכרין להם בתים ושדות בא״י כדי שלא תהיה להם חניה בקרקע, שאם לא יהיה להם תהיה ישיבתם ישיבת ארעי, ואיירי בשבעה עממין וכפשטות הכתוב הקודם ונשל גוים רבים החתי והגרגשי וגו׳ וכן בהדרשות שבסמוך, והתוס׳ כתבו דרק איסור כריתת ברית איירי בשבעה אומות, אבל לאוין אלו שוין בכל העובדי כוכבים, וכתבו כן ע״פ הסברא לבד, אבל לדעתי זה קשה טובא, אחרי דאין ספק דפסוק זה איירי בשבעה אומות כמש״כ, וממנו הלא ילפינן לכל הני דרשות, וגם קשה לדברי התוס׳ מכ״מ בש״ס שמצינו היתר נתינה לעובדי כוכבים כמו שנביא בסמוך, וכאן דרשינן איסור דבר זה, אבל לדברינו יתיישב בפשיטות דאותם הענינים איירי בשאר עובדי כוכבים, וע״ע לפנינו בפ׳ עקב (ז׳ כ״ו).
2. כלומר לא יהיו להם חן בעיניך, והיינו שאסור לספר בשבחם ובשבח מעשיהם ולחבב דבר מדבריהם וכדומה, [וגם זה איירי רק בשבעה אומות], ועיין באו״ח סי׳ רכ״ה ס״י.
3. ומשמע מר״ן בסוגיא דגיטין ל״ח ב׳ דכל היכי דאינו עושה כן משום חנינה דידהו אלא לצורך עצמו מותר, יעו״ש. ובזה יתיישבו הרבה ענינים שמצינו היתר נתינה לעובדי כוכבים, כמו בחולין צ״ה א׳ שולח אדם ירך לעובד כוכבים ובעירובין ס״ד ב׳ אמר ליה לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין וכו׳ וכן הא דמפרנסין עניי עובד כוכבים מפני דרכי שלום ועוד כמה ענינים, אך כל אלה וכיוצא בזה איירי שיש לישראל הנאה מנתינה זו ונקרא זה שעושה לצורך עצמו.

וכל זה הוא לדברי התוס׳ שהבאנו למעלה אות א׳ דלענין זה שוין שאר עובדי כוכבים עם שבעה אומות, אבל לפי מש״כ אנו שם דפשטות הענין מורה דדרשות אלו איירי רק בשבעה אומות, בלא״ה ניחא מכל אלה המקומות דאיירי בשאר אומות, ורק בהא דדרכי שלום איירי בכל האומות דאין לך דבר העומד בפני השלום.
4. פי׳, גודלת המגדלת שער הנשים לייפות אותן, וכך מפורש בשבת צ״ד ב׳.
מוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובקיצור פענח רזאר׳ בחייר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144