וְתִדַּע אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא אֱלֹהִים אֱלָהָא מְהֵימְנָא נָטַר קְיָמָא וְחִסְדָּא לְרָחֲמוֹהִי וּלְנָטְרֵי פִקּוֹדוֹהִי לְאֶלֶף דָּרִין.
א. הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
(ט) {מפטיר} וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהֹוָ֥היְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑יםא הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָ֖ו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃
Know therefore that Hashem your God, He is God, the faithful God, who keeps covenant and loving kindness with them who love him and keep his commandments to a thousand generations,
Know, then, that the Lord your God, He is God, a faithful God, keeping covenant and mercy for them who love Him and keep His commandments to a thousand generations,
ותדעון ארום י״י אלהכון הוא אלה אלהא היימנה נטר בקיימה וחסדה לרחמוי צדיקייה ולנטרי מצוותה דאורייתה לאלפין ד(ר)רין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הוא אלה אלה״) גם נוסח חילופי: ״אלההון דאלהיה אלה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״קיימה ... דאורייתה״) נוסח אחר: ״קיים וחסד לרחמוי ולנטרי פיקודוי״.
ותנדעון ארום י״י אלקכון הוא דיינא תקיפא ומהימנא נטיר קיימא וטיבו לרחמוי צדיקייא ולנטרי פיקודוי לאלפין דרין.
Know therefore that the Lord your God is a Judge, strong and faithful, keeping covenant and mercy with them who love Him and keep His commandments unto a thousand generations,
רמז תתמו
לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו – תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה מִן הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, שֶׁזֶּה תָּלוּי לוֹ לְאֶלֶף דּוֹר וְזֶה תָּלוּי לוֹ לְאַלְפַּיִם דּוֹר, הָכָא כְּתִיב (שמות כ׳:ה׳) ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְא(וֹ)הֲבַי״ וְגוֹ׳, וְהָתָם כְּתִיב לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר. [הָתָם נַמִּי כְּתִיב לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר]. הַאי לִדְסָמִיךְ לֵיהּ וְהַאי לִדְסָמִיךְ לֵיהּ.
רוח שנקראת שומר הברית
שומר זו כנסת ישראל ברית זה יסוד העולם
וְהַחֶסֶד - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד. וְנִקְרֵאת שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח שֶׁל הַכֹּל, בּוֹ תְּלוּיִים כָּל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם וַדַּאי. אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת - לְשַׁכְלֵל לְהַתְקִין הַכֹּל כָּל יוֹם וָיוֹם וּלְהוֹצִיא רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, וַאֲפִלּוּ רוּחוֹת וְשֵׁדִים.
פַאעלַם אַןַ אללַהַ רַבַּךַּ הֻוַ אַלּאִלַהֻ אַלטַאאִקֻ אַלּאַמִיןֻ חַאפִטֻ׳ אַלּעַהדֻ ואלאִחסַאןִ לִמֻחִבִּיהִ וַחַאפִטִ׳י וַצַאִיאהֻ לִאַלפִ גִּילֵ
אזי דע, כי ה׳ אלהיך, הוא האלוה, בעל־הכח־והיכלת, הנאמן, שומר הברית וההטבה לאוהביו ושומרי מצותיו לאלף דור.
לאלף דור – ולהלן הוא אומר: לאלפים (דברים ה׳:ט׳). כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו – הוא אומר: לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו – הוא אומר: לאלפים.
לאוהביו – אילו העושים מאהבה.
שמרי מצותיו – אילו העושין מיראה.
לאלף דור TO A THOUSAND GENERATIONS – But elsewhere (Devarim 5:10) it states: to thousands of generations! The explanation is: Here where it is connected with "those who keep His commandments" (refers to) it states that God's grace is extended to a thousand generations; but there where it is associated with "those who love Him" it states that it is extended to thousands of generations (Sotah 31a);
לאהביו – are those who do the commandments out of love.
ולשמרי מצותיו – are those who do them out of fear.
פס׳: וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים 1האל הנאמן – לאברהם. 2שומר הברית – ליצחק. והחסד – ליעקב. וכן הוא אומר (בראשית ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. לאלף דור – וכן אמר דוד (תהלים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור, 3דבר שאיין לו הפסק. מלמד שבריתו של אברהם אבינו יהיה לעולם. כימי השמים על הארץ. בשורה והבטחה לישראל שלא יבטלו לעולם. ואומר (שמות ל״ד:ז׳) נוצר חסד לאלפים. ללמדך שאין על אלף ואלפים ממש. אלף על רוב חשבון דבר שאין לו סוף. והוא בלשון בני אדם. כענין שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״ב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. (בראשית כ״ד:ס׳) אחותנו את היי לאלפי רבבה:
1. האל הנאמן לאברהם. כדכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך:
2. שומר הברית ליצחק. (כראשית י״ז) ואת בריתי אקים את יצחק:
3. דבר שאין לו הפסק. עיין פרש״י וכן הוא (סוטה ל״א) עושה מיראה לאלף דור ומאהבה שני אלפים דור והמחבר מראה רק פשוטו של מקרא כדרכו לפעמים:
וידעת כי י״י אלהיך הוא וגו׳ – כלומר, ושמא תאמרו: הואיל ונשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ, למה נזקק עודא לשמור מצוותיו, כי יעשה מה שהבטיח מכל מקום.
על זאת אני משיב לכם: כי אם לא תשמרו מצותיו לא תירשו את הארץ, והוא לא יעבור על שבועתו. כי זו היא מידתו: שומר וממתין הברית והחסד שנשבע לאבות, לקיים מה שהבטיחן עד אלף דור – לאותו דור שיהיו אוהביו ושומרי מצותיו.
וזהו שאמר לפנינו ומסים את דבריו: והיה עקב תשמעון וגו׳ ושמר י״י אלהיך לך את הברית ואת החסד (דברים ז׳:י״ב) – לך ישמרנה ולא ימתין עד אלף דור.
א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ (במקום ״נזקק עוד״): הוצרכנו.
וידעת כי ה' א-להיך הוא וגו' KNOW THAT THE LORD YOUR GOD ... [KEEPS HIS COVENANT AND HIS (promise of) BENEVOLENCE UNTIL THE THOUSANDTH GENERATION]: In other words, lest you say, “Since God made an oath to our forefathers to give us this land, why do we have to observe His commandments any more? Surely God will do what He promised, no matter what [we do].”
Against such thinking I [Moses] answer:
If you do not observe God’s commandments, you will not inherit the land. [And yet, even if He denies you entry into the land,] God is not reneging on His oath. For this is God’s way:1 “HE KEEPS (i.e., He waits2 [to fulfill]) HIS COVENANT AND HIS [promise of] BENEVOLENCE that He swore to the forefathers. [He would wait to fulfill it even] FOR A THOUSAND GENERATIONS; [He would wait] for that generation that would consist of THOSE WHO LOVE HIM AND KEEP HIS COMMANDMENTS.3
And this is the same idea that Moses expressed in the verse below when he concluded this theme (vs. 12), “And if you do obey these rules ... then the LORD your God will ‘keep’ for you the covenant and the [promise He made of] benevolence.” [The phrase “ושמר לך – He will keep for you,” means that] He will not wait for a thousand generations; He will keep it [i.e., fulfill it] for you.4
1. Rashbam’s language, זו היא מדתו, is a minor variation on a common rabbinic phrase about God. See e.g. Sanh. 38a (זו מדתו של הקב"ה).
2. This is the key linguistic argument of Rashbam’s comment: the verb ש-מ-ר does not always mean to observe or to fulfill. At times it means to wait, to hold something in abeyance until the appropriate time. See e.g. Rashi ad Genesis 37:11, Rashi and Rashbam ad Exodus 12:42, and note 92 on pages 122-123 of my Exodus volume.
3. Rashbam offers a unique interpretation of our verse. Almost universally this verse is seen as one that comforts the Israelites by reassuring them that God “keeps” His covenant, which will continue “for a thousand generations.” Rashbam says that the verse contains a not-so-hidden warning. God has never obligated Himself to rush to fulfill His covenant. He never promised to fulfill the covenant for any specific generation. The Israelites are still obligated to observe God’s commandments. If and only if they do that, God will fulfill His promises. Otherwise He will “keep” the covenant, i.e., He will put it on hold until an appropriate moment. In other words, Rashbam’s explanation is almost the opposite of the standard reading, which emphasizes that God is trustworthy and reliable (נאמן) to fulfill His promises; Rashbam says, on the other hand, that God is patient and could wait a long time before doing what we expect of Him. On Rashbam’s attitude to the question of the fulfillment of divine promises, see also his commentary below to 18:22, and note 37 there.
Rashbam’s explanation does not appear to be the simplest understanding of the phrase שומר הברית והחסד. Rashi does not comment on the phrase here, but he does so twice in his commentary on Kings. Ad 1 Kgs 3:6 Rashi explains the phrase the more standard way: God fulfills his words (מאמת את דבריו). However ad 1 Kgs 8:23 Rashi writes essentially what Rashbam does here: the verb ש-מ-ר implies that God delays and waits for the appropriate time to fulfill His promises.
Rashbam’s interpretation does have the benefit of explaining the way our verse is integrated into the context of our chapter, which is, like much of the book of Deuteronomy, an exhortation to observe the commandments. Few exegetes address the context question directly. Cf. R. Joseph Bekhor Shor who suggests that vs. 9 continues the thought of vs. 8, which describes the exodus from Egypt. The exodus, he argues, proves to the Israelites in the wilderness that God fulfilled promises for them in the past. That should reassure them that God would continue, in the future, to fulfill promises “for a thousand generations.” See also Ibn Ezra ad vs. 11, “Therefore observe (ושמרת) the Instruction.” According to Ibn Ezra, the Israelites are encouraged to “keep” the commandments since God will certainly “keep” His covenantal responsibilities. His interpretation is very different from Rashbam’s idea that the Israelites had better “keep” the commandments, otherwise God will delay and “keep” his covenantal responsibilities for a more worthy generation.
Rashbam’s explanation does not appear to be the simplest understanding of the phrase שומר הברית והחסד. Rashi does not comment on the phrase here, but he does so twice in his commentary on Kings. Ad 1 Kgs 3:6 Rashi explains the phrase the more standard way: God fulfills his words (מאמת את דבריו). However ad 1 Kgs 8:23 Rashi writes essentially what Rashbam does here: the verb ש-מ-ר implies that God delays and waits for the appropriate time to fulfill His promises.
Rashbam’s interpretation does have the benefit of explaining the way our verse is integrated into the context of our chapter, which is, like much of the book of Deuteronomy, an exhortation to observe the commandments. Few exegetes address the context question directly. Cf. R. Joseph Bekhor Shor who suggests that vs. 9 continues the thought of vs. 8, which describes the exodus from Egypt. The exodus, he argues, proves to the Israelites in the wilderness that God fulfilled promises for them in the past. That should reassure them that God would continue, in the future, to fulfill promises “for a thousand generations.” See also Ibn Ezra ad vs. 11, “Therefore observe (ושמרת) the Instruction.” According to Ibn Ezra, the Israelites are encouraged to “keep” the commandments since God will certainly “keep” His covenantal responsibilities. His interpretation is very different from Rashbam’s idea that the Israelites had better “keep” the commandments, otherwise God will delay and “keep” his covenantal responsibilities for a more worthy generation.
4. As Rashbam says above, vs. 9 means that God “holds” (שומר) the promises that he made to the forefathers, awaiting a worthy generation. Vs. 12, says Rashbam, teaches the Israelites that if they observe God’s laws, then they will one day find that the promises had been held and reserved for them (ושמר לך).
See also commentary to vs. 12 below.
See also commentary to vs. 12 below.
הואא האלהים – הטעם: זהו האלהים באמת שיש לו כח והוא נאמן. וזה הטעם: בעבור השבועה (דברים ז׳:ח׳), כי יש נאמן ואין בו כח למלאת נאמנותו, ויש בעל כח ואינו נאמן.
שומר הברית והחסד לאוהביו – אין למעלה מהם.ב
ולשמריג מצותו – אחריהם.ד
או פירושו: אוהביו – בלב, והם הם שומרי מצותיו – בפה ובפועל.
לאלף דור – תעו האומרים: כי בשלשים וששת אלפים ישוב גלגל המזלות, כי הנה נמצאה המעלה בשבעים שנין.
וטעם אלף – עד אין קץ.
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ס״פ I.24 . בכ״י פריס 177: והוא.
ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ס״פ I.24 . בכ״י פריס 177: מהו.
ג. בכ״י פריס 177: ושומרי.
ד. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ס״פ I.24 . בכ״י פריס 177: אחריהן.
HE IS GOD. This means this is truly the God who has the power and is faithful. And is faithful refers to the oath which God took. Scripture says that God is powerful and faithful, because there are others who are faithful but lack the power to keep their oaths and others who are powerful but are unfaithful.
WHO KEEPETH COVENANT AND MERCY WITH THEM THAT LOVE HIM. There are none higher then they.1
AND KEEP HIS COMMANDMENTS. After them.2 Or its meaning is, them that love Him in their hearts, they are the ones who keep His commandments verbally and in practice.
TO A THOUSAND GENERATIONS. The one who says that the sphere of the constellations3 completes its cycle at the end of thirty-six thousand years4 errs, for we find it moving one degree in seventy years.5 The meaning of a thousand is, endless.6
1. That love God.
2. The future generations. God's oath is conditional upon their keeping of His commandments.
3. Which contains 360 degrees and moves one degree in 100 years.
4. After which this world ends (Krinsky). According to this interpretation God says that he will keep his oath until the end of time. This interpretation says that a generation lasts for 36 years and a thousand generations is 36,000 years.
5. Thus it completes its cycle once in 25,200 years.
6. A thousand generations means endless generations.
וידעת כי י״י אלהיך – ובכך ששמר הקב״ה שבועותיו לאבותיך, יכול אתה להבין כי הוא האל הנאמן שומר הברית והחסד.
לאלף דור – לאו דווקא, דהא כתיב במקום אחר: לאלפים (שמות כ׳:ה׳). וכל זמן שהדורות שומרים מצותיו זה אחר זה, כל שכן שהוא מוסיף להם אהבתו, כמו ששמר לאברהם אחר כמה דורות.
וידעת כי י"י אלהיך – KNOW THEREFORE THAT HASHEM YOUR GOD – And through this, that the Blessed Holy One kept His oaths to your fathers, you can understand that He is האל הנאמן שומר הברית והחסד THE FAITHFUL GOD WHO KEEPS THE COVENANT AND LOVING KINDNESS.
לאלף דור – TO A THOUSAND GENERATIONS – Not exactly, since it is written in a different place “to thousands” (Shemot 20:5). And any time that generations keep His commandments one after another, even more so that He adds onto them His love, just as He kept [His love and covenant] for Avraham after a number of generations.
וידעת כי י״י אלהיך וגו׳ – מוסב למעלה מתוך שאתה רואה שהקב״ה שמר הבטחתו לאבותינו יכול אתה להבין ולדעת כי הוא הנאמן שמר הברית והחסד וגו׳.1
לאלף דור – למה נאמר שלא תאמר כיון שלא מרובכם חשק י״י אתכם כי אם מאהבתו ומשמרו את השבועה (דברים ז׳:ח׳) מה לנו לעמול לקיים מצותיו הוא זקוק לקיים שבועתו2 לכך נאמר לאלף דור – כלומר ימתין אלף דור קודם, שלא ימצא דור כשר לקבל הברית והחסד עבור האבות שנשבע להם.
שמר הברית – לשון המתנה3 כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מרשב״ם.
3. בדומה ברשב״ם.
וידעת כי ה' אלוהין־, "for you know that He is the Lord your God;" this is a continuation of the two previous verses. The reason why you are so certain that Hashem is the Lord your God is because you are aware of what He has done for your ancestors commencing with Avraham. He has faithfully kept all the promises He has given them. (B'chor shor)
לאלף דור, "for up to a thousand generations." Why did these words have to be added? Having told you that God loves you, you might think that you do not have to bother to keep all the commandments of His Torah, seeing that God is obligated to keep His oath to our forefathers, regardless. God is willing to wait with keeping His promises for as long as a thousand generations, if in the interval no generation had proved worthy of what He had promised to the forefathers.
שומר הברית, "He keeps His covenant;" the word שומר here means: "waiting in anticipation," as it did in Genesis 37,11 where Yaakov was described as awaiting fulfillment of Joseph's dream with the words: ואביו שמר את הדבר, "and his father remained in expectation of what would happen."
לאלף דור – לאו דוקא שהרי כתיב נוצר חסד לאלפים וכ״ש כשהדורות זה אחר זה שומרין מצותיו שיוסיף להם אהבתו.
וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים האל הנאמן – וידעת מיציאת מצרים, כי ה׳ אלהיך הוא האלהים שברא שמים וארץ, ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן שהוא נאמן לקיים בריתו לפי שהיכולת בידו. ואמר לאלף דור ולהלן הוא אומר (שמות כ׳:ו׳) ועושה חסד לאלפים לאהבי, אמרו רז״ל כאן בעושין מאהבה כאן בעושין מיראה, האי בדסמיך ליה והאי בדסמיך ליה. ותדע מזה עוד שהוא משלם לשונאיו לכל אחד משונאיו.
וידעת כי ה' אלו-היך הוא האלו-הים ה-אל הנאמן, "and you know that the Lord your God He is the true God." The word "you know" refers to the knowledge the people acquired at the Exodus that the Lord is the God who had created heaven and earth; further more you will know that He is a true God seeing that on that occasion He kept His promise and will continue to so seeing He has the power to do so. Whereas in our verse Moses speaks of one thousand generations hence, in a different context the Torah speaks of God remembering things two thousand generations hence. Our sages in Sotah 31 do not see a contradiction in this but say simply that when God is served out of fear He will remember this for 1,000 generations and there will be positive fallout. When someone serves Hashem out of love the fallout will continue for 2,000 generations. In each instance, the number of generations that God reacts to who either hate Him or love him is mentioned next to the words לשונאיו or לאוהביו respectively. This teaches that the verse is not to be understood only collectively, but that God deals with each person on his merits (Nachmanides).
וידעת. מיציאת מצרים כי ה׳ הוא האלהים וברא שמים וארץ ועוד נדע מזה שהוא האל הנאמן שלא ישוב דבריו ריקם ושומר הברית והחסד וגו׳ כאשר שמר לך ברית אבותיך ותדע כי הוא משלם לשונאיו אל פניו פי׳ אל פני כל אחד ואחד להאבידו כאשר האביד את מצרים ולא איחר להם. ואע״פ שיש רשע מאריך ברעתו הוא מפני המדה שהזכיר כבר שהוא שומר החסד והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו. והחזיר:
וידעת, "You must know;" the Exodus from Egypt surely taught you that the Lord your God is the true God, the One who created heaven and earth; this also taught us that this God is faithful and keeps His promises, including the various covenants which He entered into with your forefathers. You should know that just as this God keeps His promises so He will also exact retribution from those who deserve it. Each one of His enemies will be dealt with individually according to the severity of his sins. While it is true that sometimes we observe that God's patience with a wicked person is extremely long, He will eventually, in His own good time, deal with such people, just as He dealt with the Egyptians. The reason that such retribution sometimes appears as long overdue, is that God also practices His virtue of rewarding everyone for his good deeds, and such wicked people as experience all this patience by God must have had good deeds to their credit for which they had not yet received a reward. Moses now reverts to
שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור – לעיל מיניה כתיב ומשמרו את השבועה. אמר משה לישראל שמא תאמרו הרי הב״ה נשבע לאברהם שיביא את בניו לארץ ישראל בין טובים בין אינם טובים יכניסם, אמר להן אל תאמרו כך, שהבורא שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור, שאם אינם הגונים ימתין שימצא דור הגון ויכניסם לארץ, ולכם יעשה כאשר עשה לאבותיכם שמתו במדבר.
וידעת כי י״י הוא האלהים – רוצה לומר: כי השם יתעלה הוא המשגיח בך ומנהיג אותך הוא האלהים במוחלט רוצה לומר: שהוא מנהיג כל הנמצאות.
האל הנאמן – רוצה לומר: האל נאמן בהבטחתו.
שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור – הנה מה שייעד השם יתעלה מהטוב הוא חסד בעת ההוא אך קיומו היעוד הוא כמו חק על השם יתעלה והוא יקיים אותו לדורות רבים והנה קרא אהביו הדביקים בו ומשיגים אותו כפי מה שאפשר ושומרי מצותיו הם מקיימי מצות השם יתעלה והנה שמירת מצותיו תביא לאהבה את י״י יתעלה כי יהיו דרך להשגתו יתעלה ואהבתו גם כן סבה לשמירת מצותי ובאר בזה כי הטוב המסודר לאדם מצד ההשגחה הפרטית ימשך לזרעו אחריו דורות רבים רבים מלמנות וכבר יתבאר כי זה הברית שכרת השם יתעלה עם האבות לא יפר לעולם ולזה אמר שישמרם השם יתעלה תמיד מכליון כמו שקדם או ירצה בזה שהשם יתעלה ממתין הברית והחסד לאוהביו לאלף דור וזה שכבר ייעד זה הטוב לאברהם וקיימו לו אחר זמן ארוך באופן יותר שלם במה שהשלים השם יתעלה זרע ישראל וקרבם לעבודתו ויהיה אמרו שומר הברית והחסד מענין אמרו ואביו שמר את הדבר והנה הבאור הזה הוא נאות בזה המקום לפי מה שאחשוב.
התועלת התשע עשרה הוא להודיע שהטובות אשר ייעד השם יתעלה לטובים ימתין להם העת אשר תהיינה בו יותר טובות ולזה יתכן שימתינם לאלף דור כדי שישים אותם הטובות באופן שלא יסורו אז ובאופן שתהיינה בתכלית מה שאפשר מהשלמות ואין הענין כן בטובות אשר יביא על הרשעים הראויות לבא להם כי לא יאחרם אך יביאם להם תכף בא העת כדי שיאבדו ברע הבא להם אחר הגעת הטובות ההם להם והנה אמר זה לתת סבה שלהטיב ישראל המתין להם השם יתעלה הגעת הטוב שייעד לאברהם זמן ארוך עד שעדין לא הגיע אל תכליתו כאלו היה זה סבה שלא יכלו ישראל ברעות שהיו ראויות לבא עליהם בעבדם עבודה זרה כדי שלא תופר בריתו עם האבות ושמר השם יתעלה הגעת הטוב ההוא אל תכליתו אל העת שלא יתכן שיקרה לישראל רע אחריו כי כל האמונות ישובו אז אל האמונה האמתית כמו שאמר הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י״י ולעבדו שכם אחד וכבר התבאר שעדין לא הגיע הטוב ההוא אל תכליתו כי כבר נשבע השם יתעלה לאברהם לתת לזרעו ארץ עשר אומות ולא השתדלה התורה עתה לתת לישראל כי אם ארץ ז׳ אומות ועוד שכבר נאמר בתורה שכאשר ירחיב השם יתעלה את גבולנו נוסיף עוד שלש ערים על שש ערי המקלט וזה דבר לא נהיה עדין לפי מה שהועתק לנו מאלו הקורות בדברי הנביאים וזה לאות כי הרחבת הגבול ההוא יהיה בימי מלך המשיח שאנחנו מקוים יהי רצון שיבא במהרה בימינו והנה הזהירה התורה במקומות רבים מעבוד עבודה זרה וצותה לשמור מצות התורה למען ירשו ישראל את הארץ ולא יגלו ממנה כי כבר היה נגלה לשם יתעלה שהם ישחיתו אחרי היותם בארץ ויעבדו עבודה זרה ויהיה זה סבה להביא עליהם רעות גדולות נפלאות ולזה כפלה להם אלו האזהרות והצווים פעמים רבות כדי להצילם מאלה הרעות לפי מה שאפשר.
והנה מזה תדע נאמנה כי י״י אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור בין שתהיינה מצותיו מסכימות אל דעות האנשים ומחשבותיהם ובין שתהיינה בלתי מסכימות והנה מאמר לא מרבכם והסמוך אליו נתבארו גם כן יפה בשער נ״ו עיין עליו.
כאן שהוא סמוך. אצל לשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהבי העושין מאהבה ששכרן יותר גדול הוא אומר לאלפים. ויהיה לאוהב האמור פה דבק עם שומר הברית והחסד דלעיל מיניה ולשומרי מצותיו דבק עם לאלף דור שאחריו ולהלן יהיה לאוהבי דבק עם ולעושה חסד לאלפים ולשומרי מצותיו דבק עם ועושה חסד כאילו אמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ועושה חסד לשומרי מצותיו:
הא-ל הנאמן, Who is constant, not subject to change.
שומר הברית ומשלם לשונאיו, the meaning of the words רשע וטוב לו,a can be understood on two levels: 1) the “good” the wicked appear to enjoy in this life is due to merits accumulated by their forefathers who had not been recompensed for these as yet by God. A prominent example of this is the enjoyable life lived by Ishmael who benefited by Avraham’s merits. God Himself referred to this in Genesis 21,13 when He said כי זרעך הוא, “because he is your seed. 2) The wicked person himself has accumulated some merits; seeing that on balance he does not qualify for life in the hereafter, God has to compensate him while he is on earth. This He does by letting him enjoy the transient joys available in this life to the extent his merits entitle him to.
a. a favourite argument of the heretics who point to the afflictions suffered by the pious and the good life enjoyed by the pious in this life.
מִצְוֹתָו: מצותיו ק׳, והכתיב מצותו חס׳ יו״ד. וכ״כ הרמ״ה1 ז״ל, והאזנת למצותיו2, חס׳ וי״ו תניין בין וי״ו קדמא׳ לתי״ו, ומל׳ יו״ד כתי׳, וכל לישנ׳ באורית׳ דכות׳, בר מן ג׳ חסרי׳ יו״ד, וסי׳ ולשמרי מצותו3 לאלף דור (דסוף ואתחנן), התשמר מצותו4 (דוזכרת את כל הדרך דוהיה עקב), ועשית את מצותו5 (דפסוק תניין דהסכת ושמע דכי תבוא). וקצת המדפיסים6 היו כעוללים לא ראו אור המסרה, ובחשכה התהלכו, ואשמו בזה ובדעשרת הדברות7, ושומר תורה אשרהו. [מצותו כ׳, מִצְוֹתָיו ק׳].
1. הרמ״ה: צו״ה.
2. והאזנת למצותיו: שמ׳ טו כו.
3. ולשמרי מצותו: פסוקנו.
4. התשמר מצותו: דב׳ ח ב.
5. ועשית את מצותו: דב׳ כז י.
6. וקצת המדפיסים: ונציה ש״ד (מצותיו מלא; ד וונציה ש״ז על אתר כראוי).
7. ובדעשרת הדברות: ראה מ״ש דב׳ ה ט (׳ולשמרי מצותָו׳).
ולהלן הוא אומר לאלפים כו׳. כלומר העושין מיראה לאלף דור והעושים מאהבה אלפים דור. ואע״פ דהכא נמי כתיב לאוהביו לפני לשומרי מצותיו. י״ל דלאוהביו מוסב אדלעיל מיניה אשומר הברית והחסד, ולשומרי קאי אמה דכתיב אחריו. וכן לעיל נמי (דברים ה׳:י׳) דכתיב לאלפים וכתיב נמי לשומרי מצותיו, אף התם י״ל לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה, דהיינו מה שכתוב לפניו לאלפים, ולשומרי מצותיו קאי אמה שכתוב אחריו לאלף דור, כמו הכא:
But below it states: "For thousands of generations," etc. In other words: Those who keep His commandments out of fear [are rewarded] for a thousand generations, and those who do so out of love [are rewarded] for two thousand generations. Even though it is also written here, "those who love Him," before, "those who keep His commandments," One may say: "Those who love Him" is connected to the previous phrase, "Who keeps the covenant and the kindliness." And, "Those who keep," is connected to the phrase written afterwards. Likewise above (5:10) it is written, "two thousand," and it is also written, "for those who guard." There also, the answer is similar: "For those who love," is connected to the phrase preceding it, which is, "For two thousand." And "For those who keep," [are rewarded] for a thousand generations.
ולשומרי מצותיו לאלף דור – רבותינו ז״ל אמרו (סוטה לא.) שלעושים מיראה לאלף דור ולעושים מאהבה אלפים כאומרו (שמות כ׳ ו׳) ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו׳, ונראה כי לא כפל לבד יגיד אלפים כי בודאי שעושה מאהבה אין קץ לשכר מעשיו, ולאלפים האמור באוהביו לשון רבים יכולנו לומר עד מאה אלף, וטעם שאמר סתם כי אין שיעור שוה לאהבה ויש בין אוהב לאוהב כפלי כפלים אלא קטן שבאוהבים כפלים כגדול שביראים.
ולשומרי מצותיו לאלף דור, "and to those who observe His commandments for a thousand generations." Our sages in Sotah 31 say that those who perform the commandments out of fear will be favourably remembered for one thousand generations whereas those who perform the commandments out of love will be favourably remembered for two thousand generations. This is parallel to what is written in the second of the Ten Commandments (Exodus 20,6). I do not believe that the word אלפים in Exodus 20,6 means merely twice one thousand; it may mean as many as 100,000. The reason that the Torah was not more specific is because love cannot be measured so precisely, some people love God more than others. As a result, God requites some people's love for longer periods than others. What the Torah did postulate was that he who serves God out of love, even if his love is minimal, deserves twice as much consideration as he who serves God out of fear though out of the most refined kind of reverence.
שומר הברית וגו׳ – יודיע כי מדה הטובה מרובה הרבה ממדות פורענות, שחסד הצדיק שומר לאלף דור, ולא כן רשעת הרשע כי אם אל בניו ישלם לו. ואע״פ שנאמר על שלשים ועל רבעים (שמות כ׳:ד׳), הוא לפרקים בעוונות ידועים הקשות, אבל על הרוב ידבר, ברוב יפרע מהחוטא עצמו.
לאלף דור – לפי פשוטת משפט הלשון, אין הפרש בין לאלפים (שמות כ׳:ה׳) הנאמר בדברות ובמדות ובין לאלף דור כאן. ששם לא הזכיר דור, אמר סתם לאלפים וממילא נשמע שהן דורות, שלפניו אמר שלשים ורבעים (שמות כ׳:ד׳). וכאן שאמר לאלף, צריך לסמוך לו דור. גם אינו מדרך הלשון לכתוב אלף דורות, שאצל אלף רגיל השם ביחיד: אלף איש (שופטים ט״ו:ט״ו), אלף המגן (שיר השירים ד׳:ד׳).
כי ה׳ אלהיך הוא האלהים – ע״י שהוציאך ביד חזקה מתחת עול אדונים קשה, תדע שהוא האלהים תקיף ויכול על כל, ואין זולתו:
האל הנאמן – שלא ישוב דברו ריקם:
שמר הברית והחסד – ממה שאמרתי לך ומשמרו את השבועה וכו׳ תדע שהוא שומר הברית שכרת לראשונים, וחסדו לא יפר מעם זרעם:
לאלף דור – מספר קצוב תחת בלתי קצוב, דרך מליצה, והטעם לאין קץ:
שומר הברית – כבר פי׳ הקדמונים, כמו ואביו שמר את הדבר, אם הבן הולך בדרכי אביו, הקב״ה שומר לקיים בריתו לנכדו ואם גם נכדו אינו זכאי שומר לדור רביעי וכן עד אלף דור לכן אמר (לקמן י״ב) והיה עקב תשמעון וגו׳ ושמרתם ועשיתם וגו׳ ושמר ה׳ אלהיך לך וגו׳ כי לא יצטרך לשמור לבניך כיון שאתם ראויים לקבל החסד, הלא תראה ליוצאי מצרים קיים את החסד שהבטיח לאברהם אף שלא היו ראויים לנסים גדולים כאלה רק למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיכם, אבל דורות שלפניהם לא היו ראויים כלל לכן לא זכר להם ברית אבותם, ושמר הברית והחסד עד יוצאי מצרים שהיו זכאים וצירף עמהם זכות אבותם (הגר״א).
לאלף דור – ולהלן הוא אומר לאלפים כאן שהוא סמוך אצל שומרי מצותיו (העושים מיראה) הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו הוא אומר לאלפים (רש״י מסוטה ספ״ו) לאהביו האמור פה דבוק עם שומר הברית והחסד דלעיל מני׳, ולשומרי מצותיו דבוק עם לאלף דור שאחריו (רא״ם) אמנם במכילתא (יתרו פרשה ו׳) איתא אי לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל לאלף דור לאין חקר ואין מספר, ע״כ. וכפי׳ הראב״ע, לאלף דור טעמו אין קץ והוא לעולם ועד, כי אלף הוא מספר כללי, כדרך ואפו עשר נשים בתנור אחד, וכן שבע כחטאתיכם, וכן אילו חיה אלף שנים פעמים.
וידעת וגו׳ – מגאולתך שלך אתה יודע שה׳, אשר התגלה בדברי ימיך כאלוקיך, הוא אותו אלוקים שכל העמים מכירים, או שהם חשים מתוך רגש טבעי שהוא ״אלוקים״, יקראוהו אשר יקראוהו. ואתה יודע עוד שהוא הכוח האלוקי היחיד שאדם יכול לבטוח בו (״הנאמן״). ״האלקים״ הוא האל כפי שהוא ידוע לכל האנושות; ״האל הנאמן״ וגו׳ הוא האל כפי שהוא ידוע במיוחד לישראל. כוח וגבורה עליונים הם מידות ה׳ בהכרה האנושית הכללית. נאמנותו, אהבתו, ושמירת בריתו עם האדם הן מידות ה׳ כפי שהן ידועות בייחוד לישראל. שמים וארץ נכנעים לגבורתו, אך ישראל לבדו יודע מההיסטוריה האישית שלו שהוא קרוב לאדם בקרבת ברית, כידיד הקרוב לידידו (השווה תהילים קיא, ג–ט).
נאמן הוא מושג פאסיבי: מי שניתן לבטוח בו.
שמר הברית וגו׳ – כפי שאתם יכולים לראות בעצמכם: לאחר מאות שנים הוא שמר את הברית שכרת עם אבותיכם ושילם לכם את שכר מעשיהם.
וידעת – אומר בענין שלום גמול לצדיקים ועונש לרשעים, שידמה לך בראשית ההשקפה שיש עול בהנהגה שלפעמים הצדיקים מעונים ביסורים והרשעים מצליחים, תדע כי ה׳ אלהיך, המשגיח עליך [ששם אלהים הבא ככנוי אל ישראל מורה על השגחתו הדבוקה בם, ובכלל זה ההשגחה לתת שכר ועונש] הוא האלהים האל הנאמן, ר״ל שב״ו צריך למהר לשלם שכר או עונש תכף מפני שאם לא יעשהו תיכף יש חשש שאח״כ לא יהיה ביכלתו לעשות פעולתו כי ב״ו כחו מוגבל, או שאח״כ ישתנה רצונו כי ב״ו רצונו משתנה תמיד, לא כן ה׳ אינו צריך למהר תכף כי אם מצד היכולת הוא האלהים בעל היכולת והכחות כלם ואם מצד הרצון הוא האל הנאמן שרצונו קיים ולא ישתנה, ולא יחליף את אשר הבטיח, וא״כ א״צ למהר הגמול והעונש תיכף, עפ״ז באר מה שמאחר שכר הצדיקים ולפעמים יגיעם צרות בעוה״ז, שזה מפני שהוא שומר הברית והחסד, שגמול בטובת עה״ז נקרא חסד, כי עפ״י דין אין מגיע שכר בעוה״ז, כי שכר הנמשך בטבע מן המע״ט הוא שכר הנפשי לעה״ב שזה קשור עם שמירת המצות בטבע שהמצות הם משלימים את הנפש ומחייבים רוחניותה ונצחיותה, אבל שכר עוה״ז אינו מחויב מן המצות בטבע רק בדרך ההשגחיי הנסיי שה׳ בהשגחתו ישנה הטבע לטוב ולברכה לשומרי מצותיו, ומבואר אצלנו תמיד, שהנהגה המסודרת מסדר הטבעי נקרא משפט, וההנהגה המסודרת מסדר הנסיי נקרא חסד בכתבי הקדש, כמו שיסד ע״ז המזמור בתהלים (סי׳ פ״ט) עיי״ש, ושכר עה״ז שהבטיח הקב״ה להאבות וכרת עמם הברית לתת להם ארץ ז׳ עממין זה קרא ברית וחסד, וה׳ שומר הברית והחסד שהבטיח לאהביו ולשומרי מצותיו, לאלף דור וכמ״ש במדרש שהקב״ה אמר למשה שאם הייתי נותן לאברהם וליצחק שכר מצותיהם בעה״ז לא הי׳ בניהם יורשים זכותם וע״כ היו הם גרים בארץ ועי״כ נשמר הברית והחסד הזה לאלף דור ובאו בניהם אחריהם וירשו את הארץ וזכו בטובת עה״ז בזכות אבותיהם:
וידעת1 וגו׳: נגד זה2 שטבע האומה הישראלית הוא להיות להוטים אחר עבודה זרה3 אם כן מי שמתחזק בדעת גבוהה להלוך תמים עם ה׳4 ראוי לשכר יותר ממי שבטבעו קר ושקט על אמונת אבותיו. על כן תדע ״כי ה׳ אלהיך הוא האלהים״ – הוא בעצמו שופט כל האדם, והוא יתברך ״האל הנאמן״ – לשלם שכר לפי קושי העבודה5, ולפום צערא אגרא, וכדתנן שלהי מכות (כג,ב) ׳ומה אם הדם וכו׳, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו׳ וכו׳.
שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו: השכר6 יהיה כפול מחמת הברית, שהרי המקיים המצוה7 כתיקנה מקיים גם ״הברית״8 וגם ״החסד״ – שהוא מתחסד עם קונו, באשר אי אפשר להזהר מעבודה זרה אם לא מי שמתגבר על טבעו9 בדעת גבוהה10 להיות שקוע באהבת ה׳11, וכמו שהאריך משה רבינו בפרשת נצבים להזהיר על זה להתנהג בחסידות לפי העת שהיו עלולים להיות נכשלים בעבודה זרה. אע״ג שאין אדם מישראל מוזהר על זה להיות חסיד, אבל בשביל שהיה חטא עבודה זרה לפתח רובץ – ההכרח להזהר. ועל זה אמר שהקב״ה ישמור גם ״הברית״ גם ״החסד״.
לאוהביו: היינו המשוקעים באהבת ה׳12 כדי להנצל מעבודה זרה13.
ולשומרי מצותיו: אלו הנוהגים חסידות במעשה המצוות14, כמו שביארנו בספר שמות (כ,ו) בשם המכילתא דעשרת הדברות15. וגם זה האופן מועיל להנצל מיצרא דעבודה זרה16, כמו שאמר דוד המלך ע״ה (תהילים טז,י) ״לא תתן חסידך לראות שחת״, וכהא דמנחות (מד,א) דמי שהיה נזהר במצות ציצית17 נשמר מיצרא דעריות בדרך הפלגה. ועיין מה שכתבתי לעיל (ה,י) ביאור על חסרון יו״ד (שם) במלת ״מצותו״. ולר׳ נתן במכילתא שם (שמות כ,ה) דמפרש ״לאוהביו ולשומרי מצותיו״ בחד גברא18, מפרש גם כאן19 – מי שמשוקע באהבת ה׳ כדי לשמור מצותיו ולא יכשל בעבודה זרה, דלא נכיס אז יצרא20. {וכמו כן מעת שבטל יצרא דעבודה זרה, במקום ששולטת ומצויה אפיקורסות יש להתחזק הרבה להתנהג בחסידות או בעסק התורה אשר משמרת לכח היהדות21}.
1. רבינו יבאר את הקשר בין פסוק זה לנאמר לפניו.
2. בהתחשב בזה...
3. וכפי שהסביר רבינו בד״ה כי אתם המעט.
4. מתחזק להלוך תמים עם ה׳ על ידי דעת גבוהה.
5. ׳ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך׳ (אבות ב,טז).
6. של הרחקה מעבודה זרה.
7. של הרחקה מעבודה זרה.
8. הברית שנכרתה בחורב על קיום כל התורה.
9. טבעם של עם ישראל הנוטה לע״ז, וכנ״ל.
10. וע״י שקיעות זו באהבת ה׳ יינצל מעבודה זרה, וכדלהלן.
11. להתחסד עם קונו – להיות שקוע באהבת ה׳.
12. זהו אופן אחד של התנהגות בחסידות להנצל מעבודה זרה.
13. וכנ״ל בקטע הקודם.
14. זהו האופן השני של התנהגות בחסידות – להנצל מעבודה זרה.
15. וזה לשון המכילתא (על שמות כ,ו): ״לאוהבי ולשומרי מצוותי״ – ״לאוהבי״ זה אברהם אבינו וכיוצא בו, ״ולשומרי מצוותי״ – אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, ״לאוהבי ולשומרי מצוותי – אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בנ״י, מה לך יוצא לישרף על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל על שנטלתי את הלולב, ואומר (זכריה יג,ו) ״אשר הוכיתי בית מאהבי״ – מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.
16. זה הוא הנדון בפסוקים האחרונים, וכנ״ל ברבינו.
17. וזוהי חסידות במצוות.
18. וזה לשון המכילתא (על שמות כ,ו): ״לאוהבי ולשומרי מצוותי״ – ״לאוהבי״ זה אברהם אבינו וכיוצא בו, ״ולשומרי מצוותי״ – אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, ״לאוהבי ולשומרי מצוותי – אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בנ״י, מה לך יוצא לישרף על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל על שנטלתי את הלולב, ואומר (זכריה יג,ו) ״אשר הוכיתי בית מאהבי״ – מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.
19. את המילים ״לאוהביו ולשומרי מצוותיו״.
20. עדיין לא נשחט יצר של עבודה זרה. (אנשי כנה״ג שחטוהו בתחילת תקופת בית שני).
21. ועיין בזה באריכות להלן (כט,יז).
כיון שלא בחר ה׳ בישראל אלא משמרו את השבועה אשר נשבע לאבות, יוכלו ישראל להכיר בזה, כי ה׳ לבדו הוא הראוי להקרא ״אלהים״.
הנאמן – כלומר, שומר אמונתו לדור אחרון.
לאלף דור – כאן הפירוש עד אין קץ, מספר דורות בלתי מוגבל (הראב״ע).
שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו – לפי הכתיב מצותו ראוי להיות הוא״ו בקמץ והתי״ו בחולם. הוא נאות עפ״י מה שאמרו ז״ל סוף פ״ק דקדושין בירושלמי הא דתנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו וזוכה ונוחל הארץ זה מי שיחד מצוה אחת ולא עבר עליה מימיו וכמו שאמרו תיתי לן דקיימנא מצות ציצית כו׳, וזה שכתוב ולשומרי מצותו אף מצוה אחת אם שמרה ולא עבר עליה מימיו. ודו״ק.
עקב
האל הנאמן – אמר עולא, מותר לומר הימנותא בבית הכסא, ואע״פ דכתיב האל הנאמן אפילו הכי שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא.1 (שבת י׳:)
לאלף דור – תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה לאלפים, התם כתיב (פ׳ יתרו) לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי והנא כתיב לאלף דור, והא ה״נ כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו, האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה.2 (סוטה ל״א.)
1. מקודם לזה אמר שאסור ליתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר (שופטים ז׳) ויקרא לו ה׳ שלום, ואמר דהימנותא שרי למימר, משום דאע״פ דכתיב האל הנאמן בכ״ז שם גופיה לא אקרי הכי כדמפרש. וכתבו התוס׳ תימא דשלום נמי מתרגמינן דעביד ליה שלם, וי״ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלם דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה׳ שלום ה׳ העושה לו שלום א״כ הול״ל ה׳ שלומו, עכ״ל. ובאר דבריהם דכונתם לומר דמה שתרגם המתרגם דעביד ליה שלם כונתו ליתן טעם למה קרא להקב״ה שלום, אבל אין כונתו לפרש דשלום פירושו דעביד ליה שלום משום דא״כ הו״ל לומר ה׳ שלומו ואז היה משמע דעושה לו שלום.
2. ר״ל כאן סמך אלף דור לשומרי מצותיו והתם סמך אלפים לאוהביו, ועיין בחא״ג. והפי׳ מאהבה ומיראה ר״ל מאהבת המקום ומיראת המקום שמוראו ואימתו מוטלת עליו, אבל אין הפירוש מאהבת השכר ומיראת העונש, דזו מדה פשוטה היא ולא יתכן שישבח הכתוב בזה.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.