Devarim 7 – דברים ז‏ – Mikraot Gedolot

השמדת עבודה זרה של עמי כנען – שמות כ״ג:כ״ד, שמות כ״ג:ל״ג, שמות ל״ד:י״ג, במדבר ל״ג:נ״ב, דברים ז׳:כ״ה-כ״ו, דברים י״ב:ב׳-ג׳

לגדע אשירה – סמ״ק ל״ט

אֲרֵי אִם כְּדֵין תַּעְבְּדוּן לְהוֹן אֵיגוֹרֵיהוֹן¹ תְּתָרְעוּן וְקָמָתְהוֹן תְּתַבְּרוּן וַאֲשֵׁירֵיהוֹן תְּקָצְצוּן וְצַלְמֵיהוֹן תֵּיקְדוּן בְּנוּרָא.

1. מזבח של ע״ז מתורגם ׳איגור׳ (שמות ל״ד:י״ג, דברים ז׳:ה׳, דברים י״ב:ג׳).

But thus shall you do to them: you shall pull down their altars, break their statues in pieces, cut down their (sacred) groves, and burn their images with fire.

ארום אלהן כהדן סידרה תעבדון^א להון מדבחיהון תסתרון וקיימתהון תתברון ואשרתהון^ב תקצצון וצלמי^ג טעוותהון תוקדון בנורא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארום אלהן כהדן סידרה תעבדון״) גם נוסח חילופי: ״אין כן תעבד״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואשרתהון״) גם נוסח חילופי: ״וצלמ׳⁠ ⁠⁠״.

ג. מלת ״וצלמי״ צונזרה בכ״י ניאופיטי 1.

ארום אין כדין תעבדון ל⁠(כ){ה}⁠ון אגוריהון תסתרון וקמתיהון תתברון ואילני סיגדיהון תקציצון וצילמי טעוותהון תוקדון בנורא.

But this shall you do to them: you shall destroy their altars, break their statues in pieces, cut down their groves for worship, and burn the images of their idols with fire.

וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן – רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה, מִבָּעֵי לֵיהּ לְאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ. וְרַבָּנָן, מִבָּעֵי לֵיהּ לִכְדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּאֲמַר גִּדּוּעֵי אֱלִילִים קוֹדְמִין לְכִבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֶל קוֹדְמִין לְבִעוּר אֱלִילִים (כָּתוּב בְּרֶמֶז תת״נ).

פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.

השלמה מההשמטות (מחלק א׳ סימן כ״ב)

קחו יראתם של מצרים וזו קשה להם מכל המכות

וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִבֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ קְחוּ יִרְאָתָם שֶׁל מִצְרַיִם וְתִפְסוּ אוֹתוֹ, וְיִהְיֶה אָסוּר וְתָפוּס שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לְדִין וְתִתְכַּנְּסוּ עָלָיו לְהָרְגוֹ, וְיִרְאוּ אוֹתוֹ הַמִּצְרִים אֵיךְ אַתֶּם עוֹשִׂים בּוֹ דִּין, וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִכָּל הַמַּכּוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ הַדִּינִים שֶׁעָשׂוּ בֵאלֹהֵיהֶם.

ואח״כ דונו אותו באש, וריחו נודף, ועצמותיו מושלכים בשוק,

וְאַחַר כָּךְ דָּנִים אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (דברים ז) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שמות יב) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּתֵאָבוֹן שֶׁל פַּחַד אָכְלוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא תְּתַקְּנוּ אוֹתוֹ צָלִי וְלֹא מְבֻשָּׁל. שֶׁאִם הָיָה מְבֻשָּׁל, יְהֵא מֻסְתָּר וְלֹא יִרְאוּ אוֹתוֹ. אֶלָּא תַּקְּנוּ אוֹתוֹ צָלוּי בָּאֵשׁ, שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף.

וְעוֹד, רֹאשׁוֹ עָלָיו, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁחַיָּה אוֹ דָבָר אַחֵר הִיא. וְעוֹד, עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּרְאוּ עַצְמוֹתָיו מֻשְׁלָכִים בַּשּׁוּק וְלֹא יִהְיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אוֹתוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב (במדבר לג) וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה׳ שְׁפָטִים.

בַּל כַּדַ׳א אצנַעֻוא לַהֻם מַדַ׳אבִּחַהֻם פַאנקִצֻ׳וא וַדֻכַּאכַּהֻם פַכַּסִּרֻוא וַסֻוַארַהֻם פַגַדִּעֻוא וַפֻסֻוְלַהֻם פַאחרִקֻוהַא בִּאלנַּארִ

אלא, כזה בצעו בהם, את מזבחתם תחריבו, ואת-מצבותם תשברו ואת-אשריהם תגדעו ואת-פסיליהם תשרפו באש.

מזבחותיהם – של בניין.

מצבתם – אבן אחת.

אשיריהם – אילנות שעובדין אותן.

פסיליהם – צלמיהם.

מזבחתיהם – a מזבח is something built up of several stones,

ומצבתם – alludes to a single stone (cf. Rashi on Devarim 12:3).

ואשירהם – Trees which they worship (Avodah Zarah 48a).

ופסליהם – These are images.

כי אם כה תעשו להם – אלא כה תעשו להם.⁠^א

תגדעון – גידוע נופל באילן ובכל דבר ארוך, כדכתיב: וכל קרני רשעים אגדע (תהלים ע״ה:י״א).

א. המלים ״אלא כה תעשו להם״ מופיעות רק בנוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ולא בנוסח א׳.

כי אם כה תעשו: means “rather (אלא) this is what you should do to them.”¹

תגדעון CUT THEM DOWN: [The verb ג-ד-ע] is appropriately used about trees or about any other long object. So it is written (Ps 75:11) “All the horns of the wicked I will cut down (אגדע).”²

1. Rashbam frequently points out that, following a sentence with a negative statement (like our verse 3, “you shall not intermarry with them,”) the word כי at the beginning of the subsequent clause often means “rather.” See e.g. commentary to Genesis 18:15 and note 1 on p. 68, there.
This idea appears repeatedly in his commentary to Deuteronomy – here, ad 11:7, 13:10, 15:8, 20:19, 21:17, 21:23, 29:19 and 30:14. See also commentary below to vss. 7-8 and note 51 there. See also Moshe Sokolow, “Ha-peshaṭot ha-mitḥaddeshim: qeṭa‘im ḥadashim mi-perush ha-Torah la-Rashbam ketav yad,” ‘Ale sefer 11 (1984), 73-80 and see note 19 in the Appendix below. On the question of whether Rashbam’s approach to the word כי is based on the works of Menaḥem, see RSBM, p. 149, note 4, and Japhet, Rashbam on Job, p. 269, note 190.
Here it is particularly appropriate for Rashbam to make note of the construction. Verse 3, the verse with the negative statement (“Do not intermarry with them”), is followed by two verses, each of which begins with the word כי. In vs. 4, the initial word כי means “because”; in vs. 5 the initial word כי means “rather.” Onq., as is his custom, translates כי both times using the same word – ארי. Rashbam feels that it is appropriate to clear up the possible confusion.
Like Rashbam, see Ibn Ezra.

2. As the verb תגדעון here is the first use of the root ג-ד-ע in the Bible and as there are a number of possible verbs in Hebrew for “cutting,” it is appropriate for Rashbam to comment here.
Rashi comments on the root in his commentary to Isaiah 10:33, where he says: “אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה – the verb ג-ד-ע is appropriately used only about trees and hard objects.” Rashbam disagrees slightly: ג-ד-ע, he says, is used for cutting long objects, not necessarily hard ones.
On Rashbam’s somewhat idiosyncratic use of verbs related to cutting, see note 42 on p. 222 of my Exodus volume and note 19 on page 208 of my Leviticus-Numbers volume.

כי אם – רק כה עשה להם.

BUT THUS. Ki im ko ta'asu la-ham means but thus¹ shall ye deal with them² because thou art a holy people (v. 6) and should not defile yourself with pagan images drawn on pillars, or with asherim.⁠³

1. In other words, ki im, means but thus. Ki literally means but, for, when; im means if. Thus ki im literally means but if. Hence Ibn Ezra's comment that ki im should be rendered but thus.

2. You shall destroy their images.

3. Sacred trees (Rashi).

כי אם כה תעשה להם מזבחותיהם תתוצון וגומ׳ – רוצה לומר: שלא תעשו עמהם מה שיביא אתכם לעבודה זרה כמו שנזכר בענין החתנות אבל השתדלו על כל פנים להסיר העבודה זרה מארצכם כדי שלא תהיו נמשכים אחריה ולזה צוה לנתוץ מזבחותיהם ולגדע אשריהם ולשרוף פסיליהם.

התועלת השבע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לעקור עבודה זרה מארצינו ולזה אמר מזבחותיהם תתוצון ומצבותיהם תשברון ואשיריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש.

כִ֥י דאם כה: במאריך, או בגלגל, לא במקף.⁠^א [כִּ֥י].

מִזְבְחֹתֵיהֶם: חס׳ וי״ו בכל המדוייקי׳, והמדפיס¹ והכהן² נשתבשו בין בפסוק ובין במסורת שמסרו כאן. והעיקר כמו שנמס׳³ בשופטים ב׳ ויחזקאל ו׳, מזבחותיהם ג׳, א׳ חס׳ וב׳ מל׳, דתורה חס׳, ודשופטים ויחזקאל מל׳, וכן מצאתי במסרות כ״י. [מזבחתיהם].

וַאֲשֵירֵהֶם: בתיקון ס״ת יש׳ ואשירהם, במפתח ואשיריהם, וכן המסור׳ מוכיח, ע״כ. ואדרבא המסורת שלנו מוכיח איפכא, שכן נמס׳⁴ ואשירהם ג׳ מל׳ בליש׳, וזה א׳ מהם, ועל יו״ד קדמא׳ נאמ׳, דומיא דויעשו אֲשֵירָה⁵ דמלכי׳ ב׳ י״ז. וכ״כ הרמ״ה⁶ על זה של תורה, דין לחוד בכל ליש׳ מל׳ יו״ד קדים לרי״ש, וחס׳ יו״ד תניין כתי׳, ושארא חס׳ יו״ד קדים לרי״ש, ומל׳ יוד תניין, חד מנהון ואשריהם תשרפון⁷ דפ׳ ראה, ע״כ. וידוע שהרמ״ה לא דבר אלא בפסוקי׳ של תורה. [ואשירהם].

1. והמדפיס: ד ומ״ג-ד על אתר.

2. והכהן: מנחת כהן על אתר.

3. כמו שנמס׳: מ״ג-ד שופ׳ ב ב; מ״ג-ד יח׳ ו יג.

4. שכן נמס׳: מ״ג-ד על אתר.

5. דויעשו אֲשֵירָה: מל״ב יז טז.

6. הרמ״ה: אש״ר.

7. ואשריהם תשרפון: דב׳ יב ג.

א. [אחד הדפוסים הטעים כִּ֣י אִם⁠־כֹּ֤ה (על טיעום זה ראה ברויאר, כתר, עמ׳ 55). וא״ת כתב: ׳כי דאם כה במאריך לא בשופר׳, וכוונתו שתיבת כִּי מוקפת ובה געיה. נורצי השתבש כנראה בדברי א״ת, ולפי טיעומו בדיבור⁠־המתחיל הוא מעדיף את הנוסח במירכא, המנוגד לחוקי הטעמים.]

כי אם כה – מלת אם אינו לתנאי, ואינו דומה לפסוק כי אם שמוע תשמע בקולו (שמות כ״ג כ״ב), ששם הוא לשון תנאי, אבל כאן פירושו כמו ואולם, ותימה על אונקלוס שתרגמו ארי אם כדין:

מזבחתיהם – של בנין:

ומצבתם – אבן אחת אעפ״י שאינה מפוסלת:

תגדעון – לשון גידוע נופל באילן:

ופסיליהם – פסילי עץ ואבן, בין עשוי מחתיכה אחת בין מחתיכות הרבה:

כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתוצו – ובמקום אחר (שמות ל״ד) הוא אומר כי את מזבחותם תתצון בלי מלת אם, דבאמת מלות כי אם ישמשו לאותו ענין בעצמו שישמש מלת כי, דהיינו להכניס אופן במקום אופן (אפאָזיציאָן), אלא שמלת כי משמש ע״ז הענין בשלוח והעברה (היפאָטהעטיש), ומלות כי אם יורו ע״ז הענין שיהיה כך במוחלט ועכ״פ (אבזאָלוט), שהוא המתחייב ע״י תוספת אם שהיא מלת התנאי הגמור, אם תעשה לי הדבר, אם יעברו בניגד, וירצה במאמר כי אם, שלא יהיה לדבר שום מציאות בשום זמן ואופן אלא אם יהיה על אופן כך וכך (זאָנדערן, נור), ולזה באמרו שם כי את מזבחותם תתצון, כי אע״פ שהנתיצה מחוייבת עכ״פ, מ״מ לא היה כוונת המאמר עליה שם לדבר בה ע״צ המצוה כ״א ע״צ הספור, שיהיו עתידים לנתץ את האלילים מצד מה שנצטוו על כך במקום אחר, וכמו כן מה שאמר שם כי לא תשתחוה לאל אחר, שבודאי אין שם מקומה של זאת המצוה, לכן אמר שם מלת כי לבד, דהיינו מה שידעת כבר ממקום אחר, אבל כאן שהכוונה לדבר על הנתיצה בדרך מצוה ובמוחלט, אמר לשון כי אם (אימפעראטיף); וכן אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש (שמות י״ב) שאין לך בו היתר אכילה בשום אופן הן נא הן מבושל הן שאר אופן אלא צלי אש; לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ כי אם לפני וגו׳, כי אם במקום אשר יבחר, כי אם אשר יצא ממעיך וכיוצא בזה; ויש שמוש מלת כי אם כמו עד אשר (עס זייא דענן), והוא לשון תנאי (קאָנדיציאָנעלל), כמו ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ במים (ויקרא כ״ב), כענין בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר (שם ד׳), והטעם בשני אלה השמושים הוא אחד, אלא ששאר כי אם משמש על התנאי בענין ובאופן, שלא יהיה הדבר בשום אופן כ״א באופן פלוני (קאָנדיציאָ, קוואליטאס), וכי אם המשמש בלשון עד אשר מורה על התנאי בזמן, דהיינו שלא יהיה לדבר מציאות כ״א בזמן פלוני (קאנדיציא, טעמפאראליס), וזה יבא ג״כ על הרוב אחר מלת לא כשאר כי וכי אם (רבי שלמה פאפענהיים).

בראב״ע: ולא תתגאל בדברי הגויות המצוירות כמצבות ואשרים, כן הוא בשני כ״י ובדפוס נאפולי כמצבות בכ״ף ופירוש הגויות הגופות, ור׳ דניאל יע״ל כתב הגוויות בשני ווי״ן ויפה עשה, והאחרונים לא הבינו והדפיסו הכותיות, גם בוקסטארף הביאו בלקסיקון תלמודיקוס בערך גוי.

ואשריהם – ע׳ ישעיה י״ז:ח׳.

{{ואשירהם} – אשרה לדברי געז׳ היה מתחילה שם פרטי לאליל נקבה אולי אשת הבעל, ואח״כ שם כולל כל מין צלם ותמונה, ואין שום ראיה שיהיה ענין השם הזה אילן או יער, רק מכתוב אחד והוא לא תטע לך אשרה כל עץ, {דברים ט״ז:כ״א} ולהיות המקרא הזה יחידי נפרש נטיעה ל׳ שימה כמו ויטע אהלי אפדנו (דניאל י״א:מ״ה).}^א

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

כי אם כה וגו׳ – עיין פירוש, שמות לד, יא–יד.

עליכם להנחיל לבניכם את הקשר שלכם אל ה׳ ואת מחויבותכם לתורתו על יסוד האירועים ההיסטוריים שעברו עליכם (לעיל ו, כ–כה). רק במסגרת נישואין יהודיים תוכלו להוליד אותם לייעוד זה (פסוקים ג–ד). עליכם למסור להם ארץ נקייה מכל זכר לאלילים – נקייה ממזבחות, ממצבות, מאשֵרות ומפסלים של עבודה זרה (עיין גם פירוש להלן פסוקים כה–כו).

כי אם – וחוץ מזה אתה מחויב לבער כל מיני ע״ז, וכבר באר הרמב״ם בה׳ מלכים שהיה אסור לישראל להשלים עמהם רק עד שיקבלו מס ועבדות ושלא לעבוד עבודת כו״ם וגם אז היה אסור להם לכרות להם ברית:

ואשירהם תגדעון: ובפרשת ראה (להלן יב,ג) כתיב ״ואשיריהם תשרפון באש״. איתא בעבודה זרה (מה,ב) דכאן מיירי בשעת כיבוש ולהלן אחר כיבוש¹.

וופסיליהם תשרפון באש: אפילו בשעת כיבוש², דגוף עבודה זרה חמור מאשרה, דסתמא³ אינה אלא משמשין, כמו שכתב הר״ן ריש פ״ג דסוכה. ובפרשת ראה (להלן שם) כתיב ״ופסילי אלהיהם תגדעון״⁴, היינו משום דמי שמצא פסל אחר כיבוש, מסתמא נעבד⁵ אחר ביאתם לארץ, משום הכי מהני ביטול⁶, והיינו גידוע ע״י כותי, וכדתנן בעבודה זרה פרק ד׳ (נג,א) ׳כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה׳ וכו׳. ולהלן פסוק כ״ה יבואר עוד בזה. ועיין עוד מה שכתבתי בפרשת ראה (שם).

1. דאמר ר׳ יהושע בן לוי, גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים. רש״י: גידוע זה לא להתיר עיקרו, אלא שיגדעו מיד בכניסתם, ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם.

2. בו עוסק פסוקנו, כנ״ל בד״ה הקודם, אע״פ שלענין אשרה די בגידוע ולא בשריפה, אך בפסילים חייבים שריפה גם עתה בשעת הכיבוש.

3. של אשרה.

4. ושם מדובר אחר הכיבוש, ולענין אשרה ראינו שעיקר החיוב חל לאחר הכיבוש, וא״כ מדוע רק ״תגדעון״, בעוד שבפסוקנו העוסק לפני כיבוש החיוב הוא ״תשרפון״.

5. ע״י הגויים.

6. ע״י הגויים.

פסוק זה נמשך אל ״לא תכרות״ הנאמר בפסוק ב, כמו שמות ל״ד:י״ג. כריתת הברית עם האומות היא גם כריתת ברית עם אלהיהן, שמות כ״ג:ל״ב. כאן נצטווינו על ההיפך. הריסת מקומות עבודתם ופסילי אלהיהן. פירוש חפצי העבודה הזרה הנזכרים כאן, ראה בפירושנו לפסוק י״ב:ג׳.

כי אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתצו ומצבותם תשברו ואשריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך כו׳ – הנה בגר תושב כתוב לקמן בפ׳ ראה לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כו׳ כי עם קדוש אתה כו׳, הרי דגר תושב אינו בכלל עם קדוש, כן הכא לענין אבוד עו״ג אינו מצווה גר תושב, ואין זה בכלל, אבזרייהו דעו״ג דגר תושב מצווה ואף לר״מ דסבר דגר תושב צריך שיקבל כל התורה לבד מנבלות ג״כ אינו מצווה באבוד עו״ג. וזה ברור. כיון שכן, נתברר טעמא דירושלמי יבמות פ״ק הערל הלכה א׳ דגר תושב מבטל עו״ג כעכו״ם, היינו משום דישראל מצווה על אבוד עו״ג ולשקצה, וכי מאבד עו״ג הוא עושה מצד המצוה בלבד, לא מן הרצון, לכן אין זה בטול, אבל גר תושב שאינו מצווה על אבוד עו״ג, וכי מבטלה הוא מצד הרצון והשכל הוי בטול, כעו״ג שמבטל עו״ג. וזה טעם הירושלמי. ונראה, דטעם הבבלי דסבר דגר תושב אינו מבטל עו״ג, משום דלא פלח לא מבטל, טעמו משום דסבר, דגר תושב היה צריך להיות מצווה גם על אבוד עו״ג ג״כ, ומה דלא נצטוה הוא, משום דאבוד עו״ג אמר בספרי פרשה ראה דבחוצה לארץ אינו מצווה ע״ז רק בארץ, ומצות אבוד עו״ג הוי כחובת קרקע, שאינו נוהג רק בארץ לכן כתוב כל הימים, יעוי׳ באדרת אליהו להגר״א שביאר זה היטב, לכן כיון שבגר תושב, אם מוכרין לו קרקע או כל דבר שבמחובר עובר משום לא תחנם, לא תתן להם חני׳ בקרקע, כדמשמע מדברי רמב״ם פ׳ י׳ ה״ד *) מהלכות עו״ג, אם כן לכן אינו מצוה על אבוד עו״ג, דלדידי׳ כיון שאינו רשאי לקנות במחובר, הוי לדידי׳ כמו ישראל בחו״ל דפטור מאבוד עו״ג, ולחייבו בחו״ל לא יתכן לחייבו יותר מישראל גופי׳. ודו״ק היטב.

ואשירהם תגדעון – א״ר אלעזר, כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כתיב (ישעיהו י׳) ורמי הקומה גדועים וכתיב ואשיריהם תגדעון¹. (סוטה ה׳.)

ואשירהם תגדעון – מה ת״ל, והא כתיב (פ׳ ראה) ואשיריהם תשרפון באש, מבעי ליה לכדר״י בן לוי דאמר גדועי עבודת כוכבים קודמין לכבוש ארץ ישראל.⁠² (ע״ז מ״ה:)

1. הפסוק דישעיה איירי בגסי הרוח של סנחריב וסייעתו. והכונה בזה ע״פ מ״ד בסוגיא דלעיל דכל המתגאה כעובד עבודת כוכבים וכדכתיב בפ׳ עקב ורם לבבך ושכחת את ה׳, ולכן כמו שאשרה מצוה לגדעה ולשרשה כך בגסי הרוח.

והנה רש״י כתב כאן וז״ל, כאשרה יגדע וישרש אחריה (אולי צ״ל אחריו) כאשרה שצריך גידוע אחריה כדכתיב ואבדתם את שמם, עכ״ל. ולכאורה דבריו נפלאים דמה הוסיף על דברי הגמרא הא כן מפורש הוא, וגם הביא פ׳ אחר באשירה במקום תגדעון. אבל באמת דברי רש״י נכונים מאד ובלתם אין כל מובן להגז״ש דהוא מיותר כאן לכאורה דמה היה חסר אם היה אומר ראוי לגדעו כדכתיב ורמי הקומה גדועים – ולא יותר, כי מה הוסיף לנו באמרו כאשרה, והגז״ש למה היא באה. אך באמת ר׳ אלעזר באמרו לגדעו כונתו ג״כ שצריך לשרש אחריו ולכן הוסיף הדמיון כאשרה ומביא הגז״ש ושם כתיב מפורש ואבדתם וגו׳. וזאת היא כונת רש״י וכפי הנראה כן הוא ג״כ כונת המהרש״א ז״ל.

2. ר״ל בכניסתם לארץ נצטוו שמיד יגדעו ולאחר שיכנסו לה ישרשו אחריהם וכפי שיתבאר עוד בפ׳ ראה (י״א ג׳), ועיין בתוי״ט פ״ג מ״ה דע״ז.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון