נִסִּין רַבְרְבָן דַּחֲזָאָה עֵינָךְ וְאָתַיָּא וּמוֹפְתַיָּא וִידָא תַּקִּיפְתָא וּדְרָעָא מְרָמְמָא דְּאַפְּקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ כֵּן יַעֲבֵיד יְיָ אֱלָהָךְ לְכָל עַמְמַיָּא דְּאַתְּ דָּחֵיל מִן קֳדָמֵיהוֹן.
(יט) הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהֹוָ֤היְ־הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכׇל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃
the great trials which your eyes saw, and the signs, and the wonders, and the mighty hand, and the outstretched arm, by which Hashem your God brought you out. So shall Hashem your God do to all the peoples of whom you are afraid.
the great miracles which your eye beheld, and the signs and wonders, the mighty hand and uplifted arm, by which the Lord your God led you forth; so shall the Lord your God do to all the nations before whom you are afraid.
נסייה רברבייה די חמין עייניכון ואתייה ופרישתה וידהא תקיפתה ואדרעה מנטלתהב די אפיקג יתכון פריקין י״י אלהכון כדן יעבדד י״י אלהכון לכל אומייה די אתון דחלין מן קדמיהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וידה״) גם נוסח חילופי: ״ואידה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואדרעה מנטלתה״) גם נוסח חילופי: ״ואידרע מנטלה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אפיק״) גם נוסח חילופי: ״פרק ואפק״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן יעבד״) גם נוסח חילופי: ״כן יתפרע״.
ניסין רבריבין דחמיתון בעיניכון אתיא ותימהיא וגבורת ידא תקיפתא וניצחנות אדרע מרממא כד אפקכון י״י אלקכון פריקין הכדין יעבד י״י אלקכון לכל עממיא דאנת דחיל מן קדמיהון.
the great miracles which you didst see with thine eyes, the signs and wonders, the strength of the mighty hand, and the victory of the uplifted arm, when the Lord your God led you out free: so will the Lord your God do unto all the peoples before whom you art afraid.
אַלּאַעלַאם אַלּעַטִ׳ימַתֻ אַלַּתִי רַאתהַא עַיְנַאכַּ וַאלּאִיאתֻ וַאלּבַּרַאהִינֻ וַאלּיַדֻ אַלשַּׁדִידַתֻ וַאלדֻ׳רַאעֻ אַלּמַמדֻודַתֻ כַּמַא אַכ׳רַגַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ כַּדַ׳אךַּ יַצנַעֻ בִּגַמִיעִ אלּאַמַם אַלַּדִ׳יןַ תַּכַ׳אפֻהֻם
הדגלים העצומים אשר ראתה אותם עיניך, והאותות והראיות החותכות והיד-החזקה והזרוע-המשוכה-קדימה, כפי-שהוציאך ה׳ אלהיך, ככה יעשה בכללות האמות אשר אתה מפחד מהם.1
1. [המסת הגדלת אשר ראו עיניך. - הצרך לשליחות הנביאים ואיך התקימה להם השליחות אצל בני אדם. אמר, בעבור שהיו בני אדם יודעים בכחם ויכלתם, שהם אינם יכולים להכריח הטבעים ולא להפך העצמים, והם נלאים מעשות זה כי זה מעשה בוראם שהכריח הטבעים הנחלקים ובראם מחברים, ויהיה ענינם לברח זה מזה, ושנה עצמי נפרדיהם עד ששבו מחברים, לא יראה מהם עצם גמור אבל נראה דבר אחר זולת העצמים האלה המתבודדים. וכל נביא שיבחרהו הבורא יתברך לשליחותו, נותן לו אות מאלה האותות, אם הכרח טבע, כמו מניעת האש משרוף ועצירת הנהר שלא יעבר והעמיד הגלגל מהליכתו והדומה לזה, או הפוך עין, כאשר נהפך החי דומם והדומם חי, והמים דם והדם מים. וכאשר ינתן לו אות הזה, יתחיב הרואה אותם מבני אדם להקדישו ולהאמין בו במה שיאמר להם, כי החכם לא נתן לו אות עד שהיה נאמן אצלו. וזה הענין אף על פי שהוא בשכל, הוא כתוב בספרים, כאשר ידעת מדבר משה רבנו והאותות המלאים אשר נתנו לו מה שאינני צריך לזכרם הנה, וכאשר הם מבארים בספר ואלה שמות וזולתו ופרושם, וכמו שאמר לעמו (דברים ז, יט) המסת הגדלת אשר ראו עיניך. ומי שהאמין בו מבני אדם הם הצדיקים, כאשר אמר (שמות ד, ל-לא) ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם, ומי שלא האמין הם התועים, וכאשר נודע מענין מי שנאמר בו (תהלים עח, כב) כי לא האמינו באלהים. ואני צריך לאמר הנה דבר אשמר בו האמתות, והוא, שהבורא יתברך איננו הופך עין עד אשר יודיע לבני אדם שהוא עתיד להפכם, והעלה בזה להאמין בנבואות, אבל בלתי עלה אינו הופך מאומה מן העינים, כי אם היינו חושבים זה, היו האמתות נפסדות לנו, והיה כל אחד ממנו כאשר ישוב אל ביתו ואל בני ביתו לא יהיה בטוח שלא יהפך עיניהם הבורא ושיהיו זולת מה שעזבו, וכן בשעור על אדם בעדות או דן בדין, אבל צריך שנאמין כי הנמצאות על תכונתם, לא ישנה אותם בוראם כי אם אחר שיעיד עליהם. ואמר עוד שלא יתכן בחכמה שיהיו השלוחים לבני אדם מלאכים, מפני שבני אדם אינם יודעים שעור כח המלאכים במה שיוכלו, ולא במה שילאו ממנו, וכאשר יבואו באותות מלאים יש לבני אדם לחשב שכל המלאכים כן טבעם, ולא יתאמת אצלם שהאות ההוא מאת הבורא. אך השלוחים כשיהיו בני אדם כמונו, ונמצא עושים מה שנלאה מעשותו, ומה שאיננו כי אם ממעשה הבורא, תתאמת להם השליחות במאמרו. ואמר עוד כי בעבור העלה הזאת השוה בין הנביאים ובין שאר בני אדם במות, שלא יחשבו בני אדם כי כאשר יכולים לחיות לעולם שלא כדרכם הם, כן יכולים לעשות האותות המלאים שלא כדרכם הם. ועל כן לא הספיק להם מבלעדי אכילה ושתיה, ולא מנעם מן הזווג, כדי שלא יפל הספק באותותם ויסברו בני אדם שהמניעה ההיא מטבעם, וכאשר נתקנה להם, נתקנו להם גם כן האותות. ועל כן עוד לא הבטיחם בבריאות הגוף התמידה, ולא בממון הרבה, ולא בבנים, ולא ההצלה מחמס חומס בין במכות, או בחרפות, בין בהריגה, כי אם היה עושה זה היה אפשר שייחסו בני אדם הענין ההוא אל טבעם שיצאו בו מגדר שאר בני אדם, ויאמרו: כאשר יתחיב יציאתם בענין הזה, כן התחיב שיוכלו על מה שנלאה ממנו. ואמר: בחכמתו נעלה על כל מאמר, כי עזבם בכל עניניהם כשאר בני אדם, והוציאם מכללם שנתן להם יכלת על מה שנלאים ממנו שאר בני אדם, שיאמת אותו ותאמן שליחותו. ואמר: בעבור זה עוד לא שמם עושים האותות תמיד, שלא יחשבו המון העם שיש בהם טבע מיחד מחיב זה, אבל שם אותם עושים זה בעת מן העתים, וידעו זה עת מבלעדי עת, ויתבאר בזה שהוא בא אלי הם מצד הבורא ולא מעצמם, ישתבח החכם ויתברך. ואשר הביאני לזכר כל אלה הדברים הנה, שראיתי אנשים הפסידו אותם מחשבותם כאשר חשבו בדברים האלה, וקצתם אמר: הרחקתי שימות הנביא כשאר האדם, וקצתם שהרחיק שירעב ויצמא, וקצתם הרחיק שישגל ויוליד, וקצתם הרחיק שיעבר עליו החמס והעול, וקצתם הרחיק שיעלם ממנו דבר מן הנמצאות. ומצאתי כל מה שהזכירו און ועול. אך התאמת לי שהחכמה במה שעשה הבורא בענין שלוחיו, היא דומה לשאר מעשיו, כמו שאמר (תהלים לג, ד) כי ישר דבר ה׳ וכל מעשהו באמונה. והמה לא ידעו מחשבות ה׳ ולא הבינו עצתו. (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר שלישי).]
המסות – נסיונות.
והאתת – כגון: ויהי לנחש (שמות ד׳:ג׳), והיוא לדם ביבשת (שמות ד׳:ט׳).
המפתים – מכות מופלאות.ב
והיד החזקה – זו הדבר.
והזרוע הנטויה – זו החרב של מכת בכורות.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1, לונדון 26917: ״ויהי״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, דפוס רומא. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34: ״המכות מופלאות״. בכ״י מינכן 5: ״המכות המופלאות״.
המסות – means, THE TRIALS (cf. Rashi on 4:34).
והאתת AND THE SIGNS – for example "and it became a serpent" (Shemot 4:3), and "It became blood on the dry land" (Shemot 4:9). ...
והמפתים AND THE WONDERS – viz., the wondrous plagues.
והיה החזקה AND THE STRONG HAND – this refers to the pestilence (Sifre Bemidbar 115:1; cf. the Passover Haggadah).
והזרע הנטיה AND THE OUTSTRETCHED ARM – this refers to the sword for the smiting of the firstborn (Shemot 4:23).
המסות הגדולות וגו׳ – בפסוק זה ימצאו כל אותיות אלפ״א בית״א חוץ מהבי״ת, וכן בכל פסוקי אותיות של מצרים נעלמה בהם ב׳ מפני כי ב׳ פעמים יעשה הקב״ה כזאת דהיינו במצרים ולעתיד, כדכתיב כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור.
המסות הגדולות – כל האלפא ביתא בזה הפסוק חוץ מבי״ת רמז כי עוד יעשה פעם שנית נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים.
אבל תשיב אמריך לך ממה שתזכור המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגו׳ – על הדרך אשר כתבנו ראשונה שהזכרון הוא תחבולת חוזק הבטחון וכבר ביארנו כוונת הפרשה. ובזה תוכל להאמין שיש כדאי בשכר מצותיו אשר בם תעשה וגם תוכל.
הוֹצִאֲךָ: בתיקון ס״ת יש׳ הוציאך, ובמפתח מחק יו״ד, ע״כ. ובדפוסי׳ ישנים ובספרי׳ כ״י מדוייקי׳ חס׳ יו״ד, ומסו׳ עליו ב׳ חס׳, וכן בפ׳ בא על פסוק 1כי ביד חזקה הוֹצִאֲךָ נמס׳ ב׳ חס׳ יו״ד. וכן מס׳ 2הרמ״ה ז״ל, הוציאך 3דהשמר לך ואתחנן, וחבריה 4דשמור את חדש האביב (דראה), מלאי׳ דמלאי׳, מל׳ וי״ו ויו״ד. 5כי ביד חזקה הוֹצִאֲךָ, ה׳ מל׳ וי״ו וחס׳ יו״ד, ודכות׳ הוֹצִאֲךָ 6דהמסת הגדלת. [הוצאך].
1. כי ביד חזקה: מ״ק-ד שמ׳ יג ט.
2. הרמ״ה: יצ״א, ל ע״א.
3. דהשמר לך: דב׳ ו יב.
4. דשמור: דב׳ טז א.
5. כי ביד חזקה: שמ׳ יג ט.
6. דהמסת הגדלת: פסוקנו.
זו הדבר. דכתיב (שמות ט׳:ג׳) הנה יד ה׳ הוי׳ במקנך וגו׳:
זו החרב של מכת בכורות. כדכתיב (דברי הימים א כ״א:ט״ז) וחרבו שלופה בידו נטוי׳ על ירושלים. י״מ כמשמעו, החרב שהכה הקב״ה בו הבכורים. וי״מ שהבכורים הכו באבותיהם, דהבכורים היו יודעין שהם ילקו בשביל ישראל, והלכו ואמרו לאבותיהם שישלחו את ישראל ממצרים, ולא שמעו להם, והלכו והרגו מהם כמה אלפים. וזהו שנאמר (תהלים קלו י) למכה מצרים בבכוריהם. [בכלבו והר״ר אבודרהם]:
This refers to the pestilence. As it is written (Shmos 9:3), "Behold the hand of Adonoy is directed at your livestock, etc."
This is a reference to the sword of the plague of (the Egyptian) first born. As it is written, "And his [the angel's] sword was drawn in his extended arm upon Yerushalayim (Divrei Hayomim I 21:16)." Some explain this verse simply — that it refers to the sword Hashem had used to smite the first born. Others explain that the first born smote their fathers. For the first born knew they would be smitten because of the Jewish People, so they told their fathers to expel them from Egypt. Their fathers did not listen, so they [fought against their fathers and] killed thousands of them. And this is stated in the verse, "Who smote Egypt through their first born (Tehillim 136:10)." (Kolbo and Avudrohom).
המסת הגדולת וגו׳ והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה – המסות. הוא נסים שעשה לישראל שניצולו מכל המכות ובפרט ממכת ערוב.
והאתת – הוא שיאמר מה שיהיה לעתיד כמ״ש (ישעיהו מ״א כ״ג) הגידו האותיות לאחור וגו׳. והמפתים. הוא שינוי הטבע.
והיד החזקה – שהכריח את פרעה לשלחם. על כרחו. והזרע הנטויה. בהתגליא.
ובפרשת ואתחנן בפסוק או הנסה וגו׳ כתיב ג״כ ה׳ דברים במסות וגו׳ וכתיב עוד שני דברים במלחמה ובמוראים גדולים. מלחמה שנלחם ה׳ בים כמ״ש ה׳ ילחם לכם. ובמוראים גדולים. זו גילוי שכינה בים ובמצרים. וכאן מדלג שני דברים אלו והטעם שאמ׳ הכתוב כאן כן יעשה לכל העמים והוא כיבוש א״י וב׳ דברים הללו מלחמה וגילוי שכינה לא יהיו עוד כמו ביציאת מצרים ואמר כנגד זה וגם את הצרעה ישלח הוא כנגד מלחמה אך ע״י שליח. אל גדול ונורא כנגד מוראים גדולים.
אשר הוצאך – כמו אשר בה הוציאך, ומוסב אל היד החזקה והזרוע הנטויה:
אשר אתה ירא מפניהם – אם יקרה שתירא מפניהם, כי אין ודאי שתיראו:
המסת וגו׳ – ה׳ כבר ניסה אותך בניסיונות המראים את כל אופני הנהגת ממשלתו (״מסות״), אמצעים להכיר בהם את מהותו וכל־יכולתו (״והאתת״), ומעשים אלוקיים שנועדו ללמד ולתקן (״והמפתים״), והוא כבר הוכיח לך שאינו מאפשר לבני אדם לחטוף מידו את מה שהוא מכנה ״שלו״ (״והיד החזקה״), ושכוחו מגיע הרבה מעבר לתחום כוחו של האדם (״והזרע הנטויה״).
כן יעשה – כדרך שה׳ נתגלה אליך ביציאתך ממצרים, כך יתגלה אליך בכניסתך לכנען.
המסות – מפני שבמלחמת כנען כתיב (יהושע יא) לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל כי מה׳ היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה, אמר שמזה לא תירא שכן היה במצרים המסות הגדולות אשר ראו עיניך, מה שהקשה לב פרעה ע״י נסיונות שעל ידם הכביד את לבו בכל פעם כמ״ש בפירושי שם, ומפני שבמלחמת כנען היה צריך אותות ומופתים כמו יבושת הירדן, ועמידת השמש והשלכת אבני אלגביש, אמר שתזכור שכן היה במצרים, ומפני שלא היה אפשר לכבוש בדרך הטבע אמר שתזכור היד החזקה שהיה במצרים שזה מציין הכח למעלה מן הטבע, ומפני שהתיראו שאין זכותם מספיק שיעשה להם נפלאות ביד חזקה אמר שיזכרו הזרוע הנטויה, שמבואר אצלי בכ״מ שזרוע ה׳ מציין שמניע יד גבורתו שלא ע״י זכות התחתונים רק באתערותא דלעילא שבכל אלה הדברים הוציאך מארץ מצרים וא״כ זכר תזכר שכן יעשה לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם, וע״כ אינך צריך להשלים עם קצתם:
המסות: נתבאר לעיל (ד,לד) ויותר להלן (כט,ב)1 ע״פ המדרש: מכות הממסות הגוף לאט לאט עד שלא יהיה להם כח ללחום, אע״ג שאינן כלין.
והאותות והמופתים וגו׳: במקום שיהיה נצרך לכך, יש לך לדעת גם זה מאשר היה במצרים, ותאמין כי ״כן יעשה וגו׳״.
{והזכיר גם כאן ״היד החזקה״, שהוא הדבר (בסגו״ל) שהיה בישראל2 כמו שכתבתי בכמה מקומות (שמות ו,ו. לעיל ה,יד. ו,כא. להלן כו,ח), ללמדנו על מה שכתב בסמוך (פסוק כ״א) ״לא תערוץ מפניהם״ – אפילו תראה שמתגברים, כי כך המדה שהקב״ה מעניש אותך ואח״כ מסייע להתגבר, והרי זה כמו מכת הדבר שהיתה אז}.
1. על הפסוק ״המסות הגדולות אשר ראו עיניך״.
2. שמתו רשעי ישראל במכת חושך, אלו שלא רצו לצאת ממצרים.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.