but repaying them who hate Him the good which they have done before Him in their lives, to destroy them (in the life to come?). He delays not to do good to His enemies for the good they may have wrought before Him in their lives, to repay them.
אומשלם לשנאוי בעלמא הדין אגר עובדהוןב טבייה מן בגלל למתפרעה מנהון לעלמא דאתי ולא משהי אגר טב לשנאוי עד אנון יהיבין בעלמא הדין משלם להון אגר מצווןג קליל(י)ן דהוי בידיהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ומשלם... הדין״) נוסח אחר: ״{ומשלם} אגר מצוותה קלילן דאתי׳ בידיהון בעלמ׳ הדין מן בגלל למישיציה יתהון לעלמא דאתי ולא משהי למשל(ו){׳} לסנאוי אגר מצוון קלילן דאיתי בידיה בעלמא הדין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עובדהון״) גם נוסח חילופי: ״עבד׳ ״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוון״) גם נוסח חילופי: ״{מ}צוין״.
ומשלים לסנאוי אגר עובדיהון טביא בעלמא הדין מן בגלל למשציא יתהון לעלמא דאתי ולא משהי לסנאוי אלא עד דהינון בחיין בעלמא דאתי ולא משהי לסנאוי אלא עד דהינון בחיין בעלמא הדין משלים להון גומליהון.
and who repayeth to them who hate Him the reward of their good works in this world, to destroy them (for their evil works) in the world to come; neither delayeth He (to reward) His enemies, but while they are alive in this world He payeth them their recompense.
ומשלם לשנאוי אגר מצון קלילין דאית בידיהון בעלמא הדין מן בגלל למישיציא יתהון לעלמא דאתי ולא משהי למשלמא לשנאוי אגר מצוון קלילין דאית בידיהון בעלמא הדין.
And he repayeth them who hate Him for their little deeds of good which are in their hands in this world, to destroy them in the world to come; nor doth He delay to render to them that hate Him the reward of the slight works that are in their hands in this world.
ומשלם לשונאיו – 1מיעוט זכות שהרשעים עושים בעולם הזה הקב״ה פורע להם בחייהם, כדי לאבדם לעולם הבא, ולא עוד אלא שמאחר להם אולי ישובו, שנאמר חי אני נאם ה׳ אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו׳ (יחזקאל ל״ג:י״א), אבל ישראל מצוה שהם עושים בעולם הזה אינו נותן להם שכרם אלא לעולם הבא, שלכך אמר שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו (פסוק ט).
1. מיעוט זכות שהרשעים עושים. וכן מובא ברש״י ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא.
ומזכה בגמול לשונאו בעודו בחיים, להשמידו בעתיד, ולא-יאחר לו דבר, אלא בנוכחותו יזכה אותו בגמול.1
1. [וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים שמר הברית והחסד וגו׳ ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו.- ואמר נקרא צדיק מי שרב מעשיו זכיות, ורשע מי שרב מעשיו חובות. והענין הזה דומה לדברים הטבעיים. והוא שהחכמים קורין לדבר חם, כאשר יהיה החם בו יותר מן הקר, וקורין לדבר קר, כאשר יהיה הקר יותר מן החם. וקורין לגוף בריא כשהבריאות בו יותר, וחולה, כשהחלי בו יותר. ועל הדרך הזה באו השמות הנבואיים, שקורין האדם צדיק כשיהיו רב מעשיו צדק. כאשר קראו יהושפט וחזקיהו צדיקים, אף על פי שהיה במקצת מעשיהם חטא, כאשר נאמר ליהושפט (דברי הימים ב׳ יט, ב): הלרשע לעזר ולשנאי ה׳ תאהב ובזאת עליך קצף. ונאמר לחזקיה (שם לב, כה): ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו. וכמו שקראו יהוא רשע, והוא בטל את הבעל, וקראו צדקיהו רשע, וכבר הציל ירמיהו. וממה שזכר אותו החכם בשער הזה, לגמל בעולם הזה עבדיו על המעט ממעשיהם, עד שישאר להם הרב לעולם האחר, כי לא יתכן להעתיקם בעולם ההוא ממדרגה אל מדרגה, כי כל אחד מהגמולים עומד תמיד במה שהוא בו, כאשר אמר (דניאל יב, ב): לחיי עולם ולדראון עולם. ושם הגמול על המעט בעולם הזה, כאשר בכלל הזכיות שהם לזמן הרחוק, והמעט מן הזכיות לעולם הזה, כאשר אמר (דברים ז, ט-י): וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים שמר הברית והחסד וגו׳ ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. ומחלק הענין הזה, כי משה ואהרן חטאו חטא אחד, וענש אותם עליו בעולם הזה, כמו שכתוב (במדבר כ, יב): יען לא האמנתם בי להקדישני וכו׳ לכן לא תביאו וגו׳. ושאביה בן ירבעם עשה טובה אחת, וגמל אותו עליה בעולם הזה כמו שכתוב (מלכים א׳ יד, יג): כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב. ועל השרש הזה אפשר שיהיה לצדיק חטאים רבים, יחיב שיהיה בעבורם כל ימי חייו נגש ונענה, ואפשר שיהיה לחוטא זכיות רבות, ראוי שיהיה בעבורם רב ימיו בטוב. ובזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין לט, ב) כל שזכיותיו מרבין לו מעוונותיו מרעין לו, ודומה כמי ששרף את התורה כלה, וכל שעוונותיו מרבין מזכיותיו מטיבין לו, ודומה כמי שקים את התורה כלה. וזה המאמר במי שעושה זכיות וחובות, ובעת שעושה הזכות לא התחרט על החובה, ובעת שעושה החובה לא התחרט על הזכות. אבל מי שעושה זכיות רבות והתחרט עליהם, כבר אבדם כלן בחרטתו, ובו נאמר (יחזקאל יח, כד): ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו׳. ומי שעשה חובות רבות והתחרט עליהם וקים חקי התשובה, כבר הסירם מעל עצמו, ובו אומר (שם כז): ובשוב רשע מרשעתו וגומר. ואחר כן אמר (שם כב): כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין מ:) בבאור זה, בתוהה על הראשונות. ועל השרש הזה גם כן, אפשר שיהיה איש צדיק, זכיותיו מוכנות לו לעולם הבא, ויתחרט עליהם ויפלו מההכנה לעולם הבא, ויגמלהו הבורא עליהם בעולם הזה על קצתם. ויראוהו בני אדם כאשר החל לכפר החלו טובותיו, וימלאם לבם לחטא, והטובה ההיא אינה בעבור מה שהחל בו מן הכפירה, אבל היא חובת מה שהיה מוכן לו, והכו בו על פניו. ואפשר שיהיה אדם רשע, מוכנות חובותיו לעולם הבא, ויתחרט עליהם וישוב, ויפלו מענוש אותו עליהם לעולם הבא, ויפרעו ממנו בעולם הזה, במה שאי אפשר, בלעדיו מענש עולמי, ויראו אותו בני אדם, כאשר החל לשוב מחטאתיו, אז באו עליו הרעות, ויתמהו ולא ידעו כי זה שמצאו איננו בעבור מה שהחל בו, אך משארית מה שסר ממנו, וכאשר יתבוננו בני אדם במינים האלה, יגלו מעליהם הספקות, ויחזקו לבותם לעבודה, כמו שכתוב (איוב יז, ט): ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ. (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר חמישי)]
ומשלם לשנאיו אל פניו – בחייו, ומשלםא לו גמולו הטובב כדי להאבידו מן העולם הבא.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״משלם״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, כ״י לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״היטב״.
ומשלם לשנאיו אל פניו AND HE REPAYS THEM THAT HATE HIM TO THEIR FACE [IN ORDER TO MAKE THEM PERISH] – i.e. during their lifetime (cf. Rashi on Bereshit 11:28 s. v. על פני) he repays them their good recompense, in order to banish them from the future world (cf. Onkelos).
פס׳: ומשלם לשונאיו אל פניו – בעולמו וכן הוא אומר (שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
להאבידו – לעולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים צ״ב:ח׳) כפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד.
לא יאחר לשונאו – כל טוב הצפון לרשע.
עלאפניו ישלם לו – עד שהוא חי כדי שלא יהא לו חלק לעוה״ב. וגם בפשוטו אל פניו ישלם לו גמולו בראשו. וכה״א (איוב י״ג:ט״ו) אך דרכיו אל פניו אוכיח:
א. כן בדפוס ראשון. בנוסח המקרא שלנו: ״אל״.
ומשלם לשנאיו – גמול חטאתיו, אל פניו – בחייו, לו ולבניו עד דור רביעי. זהו לא יאחר – או בחייו או עד רביעים, זהו פשוטו.
וזו היא מדה טובה מרובה ממדת פורענות: שעל החטאים לא יענש מרביעי ואילך, אבל גמול החסדים אף על פי שחוטאים הדורות אחר הצדיק, תיגמלא צדקתו אף לדור אחרון של אלף דור שיימצא תמים.
א. כן נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: ״אף על פי שחוטאין מאה דורות צדיק אחד תעמוד״.
ומשלם לשונאיו FOR THOSE WHO HATE HIM, HE REPAYS: appropriate recompense for their sins1 אל פניו, i.e., to them in their own lives or to their descendants, up to the fourth generation.2 And that is the meaning of לא יאחר – HE WILL NOT DELAY: [i.e., God will punish sinners] either in their own lifetimes or [in a subsequent generation,] up to the fourth generation. This is the plain meaning of Scripture.3
This [verse] is [a reiteration of the principle that] “the measure of good [i.e., reward] is greater than the measure of misfortune [i.e., punishment].”4 There is no punishment for any sin beyond the fourth generation.5 But the reward for good deeds [potentially lasts much longer]; even if [many] generations following the original righteous person are sinners, recompense may be given for the good deeds of that righteous person even to the “later generations,”6 to the thousandth generation,7 if [the descendants in that thousandth generation are] found to be wholehearted [with God].8
1. Rashbam’s comment is pointedly directed against Rashi who suggests (following Onq.) that God’s “repayment” here to those who hate Him refers to the fact that God rewards wicked people quickly in this world for any good that they might have done, so as to allow Him to punish those people fully (להאבידו) in the world to come. See the discussion of this interpretation in Drazin, note 14 on pp. 115-116. Rashbam emphasizes that God’s “repayment” to those who hate Him is a reference to punishment, not to reward. See further note 65.
2. On the basis of Deuteronomy 5:8 and parallel passages.
3. Rashbam labels this explanation peshaṭ, in order to strengthen his opposition to Rashi’s explanation. See note 58.
4. See Tanh. B Beshalaḥ 21, Yoma’ 76b and Rashi there, s.v. מרובה, and Rashi ad Exodus 34:7. Note that when Rashi includes this rabbinic comment in his commentary to Exodus 34, he chooses the version that says that reward is, specifically, five hundred times greater than punishment, since punishment lasts for four generations while reward lasts two thousand generations. Rashbam cannot quote that version since, as we see in his commentary to Exodus 20:6, Rashbam disagrees with Rashi and says that אלפים there really means “the thousandth generation,” not the two-thousandth generation. See notes 3-6 there. Accordingly Rashbam quotes the less specific version of the rabbinic adage: “reward is greater than punishment,” without specifying how much greater.
5. In his commentary below to 24:16, Rashbam explains, following standard rabbinic exegesis, that God visits the sins of the original sinner on members of the second, third and fourth generation only if those generations continue in sinful ways. See Ber. 7a and Rashi and Onq. to Exodus 20:4. The simpler understanding of our verse is that God intends to punish only the original sinner, and no subsequent generations. See Ibn Ezra, Hizq., R. Joseph Bekhor Shor and Weinfeld (Anchor, p. 371). Despite disagreeing with Rashbam on that detail, R. Joseph Bekhor Shor offers an understanding of the progression of arguments here that is similar to Rashbam’s.
6. The phrase דור אחרון is an allusion to Deuteronomy 29:21.
7. On the basis of Rashbam’s understanding of Exodus 20:6. See note 61.
8. As noted above in note 58, Rashbam is taking issue with Rashi’s explanation of the verse. He seems to point out purposely that Rashi had no real need to say that the “repayment” to the wicked in this verse means reward. Using Rashbam’s interpretation that it means punishment, the verse is simply reiterating an idea that Rashi accepts (see note 61) – that reward is much greater than punishment in this world.
ומשלם לשונאיו {וגו׳} להאבידו – לכל אחד משנאיו, וכן: וצדיקיםא ככפיר יבטח (משלי כ״ח:א׳).
אל פניו – הטעם: לעצמו.
ויש אומרים: כמו: בפניו, שפירושו בכעסו. והטעם: כי ישלם לשונאוב בעבור ששונא האמת להאבידו.
לאגיאחר לשנאו – יש אומרים, כי הטעם: שישלם לרשע גמול טוב שיעשה בעולם הזה, ולא יאחר לתתו בעולם הבא.
והנכון בעיני: שהוא כנגד אוהביו שהן עומדין לאלף דור, ושנאיו יאבדו. והוסיף לא יאחר, שיחשוב שיעמוד בנו או בן בנו, כטעם: על שלשים ועל רבעים (שמות ל״ד:ז׳).
AND REPAYETH THEM THAT HATE HIM…TO DESTROY THEM.1 To destroy each individual that hates Him.2 Compare, But righteous people is secure as a young lion3(Prov. 28:1).4
TO THEIR FACE. Be-fanav (to their face) means to him.5 Others say that el panav (their face) has the meaning of befanav, that is, because of His anger.6 Its means that God will repay the wicked because they hated the truth.7
TO DESTROY THEM; HE WILL NOT BE SLACK TO HIM THAT HATETH HIM. Some say that the meaning of our verse is that God rewards the wicked for his good deeds in this world and does not wait to reward him in the world to come.8 However, it appears to me that our verse contrasts the righteous9 who will exist10 for a thousand generations with the wicked11 who will be destroyed. Scripture reads, He will not be slack because the wicked person thinks that his son or grandson shall live,12 as in [visiting the iniquity of the fathers] upon the children, and upon the children's children(Ex. 33:7).13
1. Hebrew, le-ha'avido, (literally, to destroy him).
2. Hence the combination of the singular with the plural. See Vol. 1, p. XVII.
3. Translated literally.
4. Each one of the righteous people is secure as a young lion. Here too we have a combination of the singular with the plural.
5. To the previous person. Face is not to be taken literally.
6. In other words, panav is to be rendered His anger. See Ibn Ezra on Deut. 4:37.
7. And thereby angered God.
8. See Erubin, 22a; Onkelos and Rashi.
9. Literally, ones who love God.
10. By living on through their children.
11. Literally, ones who hate Him.
12. And receive the punishment due him.
13. Hence the Torah states that the wicked themselves shall receive the punishment due them.
ומשלם לשונאיו – תירגם אונקלוס שמשלם להם טוב שעושים בעולם הזה, כדי לטורדןא לעולם הבא. וכן אמר דוד: בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד (תהלים צ״ב:ח׳).
ויש לפרש, דהכי קאמר: בזכות הצדיקים הוא גומל חסדים לבניהם לאלף דור, אבל חובת הרשעים משלם להם על פניהם, ואינו נפרע מבניהם אלא אם כן חוטאים גם הם, דלא ימותו בנים על אבות.1
ומשלם לשונאיו – AND REPAYS THOSE WHO HATE HIM – Onkelos translates that He repays them the good they do in this world, in order to harass them in the next world. And thus said David: “When the wicked spring up as the grass, and when all the workers of iniquity flourish, it is that they may be destroyed forever” (Tehillim 92:8).
And it is possible to interpret that it says thus: in the merit of the righteous ones, He repays loving kindness to their children for a thousand generations, but the guilt of the wicked ones He repays them in front of them, and does not take payment from their children unless they too sin, since children shall not be put to death on account of parents.
ומשלם לשנאיו אל פניו – בחייו נפרע ממנו בעונותיו.1
אל פניו ישלם לו – ואינו נפרע מבניו כשאינם אוחזין מעשיו בידם כדכתיב ביחזקאל הוא לא ימות בעון אביו וגו׳ (יחזקאל י״ח:י״ז).2
1. שאוב מרשב״ם.
2. בדומה בר״י בכור שור.
ומשלם לשונאיו אל פניו, "and He repays them that hate Him to his face." He punishes such people for their sins during their lifetime.
אל פניו ישלם לו, "He pays him in his lifetime," instead of waiting to punish his children if they continue in their father's way. If they do not do so, (continue to sin) they will not be burdened with the sins of their fathers. This is spelled out clearly in Ezekiel 18,17: והוא לא ימות בעדן אביו, "but he will not die on account of the sin of his father."
אל פניו – אל פני כל אחד מהם, להאבידו – כאשר האביד המצריים ולא אחר להם. והמדה הזאת שהזכיר אמת לעולם, אע״פ שיש רשע מאריך ברעתו לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת שהוא שומר החסד והוא עשה שום טובה שצריך לשלם לו, כן כתב הרמב״ן ז״ל.
ויש שפירש אל פניו, לעצמו, כמו (שמואל ב י״ז:י״א) ופניך הולכים בקרב.
לא יאחר לשונאו – כלומר לא יחשוב שימתין לו לדורותיו שלשים או רבעים, אלא לעצמו ישלם לו, זהו אל פניו ישלם לו.
ובמדרש ומשלם לשונאיו אל פניו זה שאמר הכתוב (תהלים ע״ג:ד׳) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, מהו חרצובות, אין הקב״ה מאחר צביונן של רשעים בעולם הזה אלא מה שהם מבקשין נותן להם, משל לחולה שנכנס הרופא לבקרו נטל זרועו ואמר תנו לו כל מה שהוא רוצה לאכול, למה, מפני שהוא מת. כך אמר להן משה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כך דרשו במדרש תהלים. ועוד דרשו במקום אחר, אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב״ה מאריך אף לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו כבר מצוה שהקב״ה משלם להן שכר בעולם הזה, או שמא יצאו מהם צדיקים, שכך מצינו האריך אפים לאחז יצא ממנו חזקיה, האריך אפים לאמון יצא ממנו יאשיה, לשמעי יצא ממנו מרדכי. אע״פ שאלו אינם בכלל שונאיו, כי שונאיו הם האנשים הכופרים אשר כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא, ובאלו יאמר הכתוב להאבידו.
ודעת אונקלוס ע״ה בכתוב הזה שהקב״ה משלם שכר טוב אל הרשע על מעוט זכיות שבידו כדי להפרע ממנו רוב עונותיו לעולם הבא, והקב״ה רוצה לגמול לו בדבר הגרוע שהוא הגוף ובזמן הפחות שהוא העולם הזה, כדי להאבידו מן העולם הבא ושיעניש אותו בדבר הנכבד שהוא הנפש ובזמן המעולה שהוא העולם הבא, וא״כ אין כל טובתו בעולם הזה אלא לרעתו, וכן באר דוד ע״ה (שם צ״ב) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כלומר שלא יבין חקי מדת הדין הנקראת זאת היאך היא נפרעת מן הרשעים, וזהו שאמר (שם) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, כי הצלחתם ושלותם בעוה״ז אינה אלא לפי שעה ולכך המשיל אותם לפריחת העשב, אבל סופם שיאבדו מן העוה״ב, זהו שנתן טעם, להשמדם עדי עד, וזהו שדרשו רז״ל (משלי י״ח:ה׳) שאת פני רשע לא טוב, שאת פני רשע בעוה״ז לא טוב הוא בעולם הבא, וכן הצדיק בהפך מזה, מענישו על מעוט עונות שבידו למען ינקה ויהיה זכאי לחיי העולם הבא.
אל פניו "to his face." to each one of them, individually. להאבידו, "to destroy him." Just as He destroyed the Egyptians and not a single Israelite. This attribute is a demonstration of the absolute truth with which God operates in this world. Although it may take a long time before the wicked person gets his deserts seeing God has a lot of patience during which time the wicked continues his evil, the reason he appears to get away with it is that God may still owe him a reward for good deeds he has done without having been rewarded as yet.
Others (Ibn Ezra) explain the wording here differently, saying that the word אל פניו means "personally, without intermediary," similar to Samuel II 17,11.
לא יאחר לשונאו, "He shall not delay for His enemy." He will not wait for three or four generations with retribution as mentioned as sometimes occurring (Ten Commandments 5,9). He personally will experience the retribution, not a descendant. This is the meaning of the words following אל פניו ישלם לו, "He will pay him back to his face."
A Midrashic approach based on Midrash Tehillim 99: our wording "He pays back His enemies to their faces" expresses what is written in Psalms 73,4: "כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, "death has no pangs for them; their body is healthy (standard translation). The word חרצובות is understood as an acronym of the two words אחר צביונן, a change of colour, appearance. God does not prescribe a medication for these kind of wicked people which, though making them suffer, would cure them ultimately. You may understand this by means of a parable. A doctor who attends two patients prescribes unpleasant medicines to the one patient whereas he tells the nurse of the second patient to let him eat whatever he wants, etc. When questioned why he did not prescribe medicines for the second patient, he explains that that patient is doomed and therefore there is no point in letting him undergo the additional discomfort of a medicine which will do nothing for him. Moses says something similar here. Seeing that God is going to destroy the deliberate unrepentant sinner anyway, the fact that he enjoys some of the benefits life on terrestrial earth has to offer in the meantime is irrelevant. We have another Midrash on the subject in Kohelet Rabbah 7,32: Rabbi Yoshiah said that there are three reasons why God allows the wicked to flourish in this world. 1) He hopes they will repent. 2) They have already fulfilled a major mitzvah for which God owes them a reward. 3) He foresees that a righteous person of major dimensions will be descended from them. We know, for instance that one such example was King Achaz, a heretic of considerable proportions who became the father of King Chizkiyah of Yehudah, a king who almost qualified to be the messiah. Another example is Shimi ben Gerah, the one who cursed David, from whom Mordechai is descended. Had God punished Shimi sooner than when Solomon eventually executed him, perhaps we would have been without a Mordechai. Mind you, Shimi, was not a heretic though he challenged the legitimacy of David both as king and as Jew. The only people who qualify under the heading of God's שונאיו are the ones who deny Him and His authority. Only concerning such utter heretics does the Torah say that God will wipe out such people.
Onkelos believes that our verse speaks of God repaying the sinner generously for his relatively insignificant good deeds so that He will not have to use unrewarded good deeds as ameliorating the eventual punishment of such people in the hereafter. God chooses the inferior world to be the arena in which such sinners receive their rewards, a world which is brief and transient. By doing so, He is free to deny such people any share in the world to come, a world which is unending. It follows that what the onlooker perceives a the "good fortune" of the sinner in this life is actually part of his ill fortune, seeing it is the cause he will not enjoy life in the hereafter.
This is what David alluded to in Psalms 92,7: "a foolish man cannot know, a fool cannot understand זאת, this." Such people as the ones David refers to do not understand the workings of the attribute זאת, the way the attribute of Justice works. This is also what is meant when the psalmist describes in the following verse: בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און—להשמדם עדי עד, "when the wicked sprout like grass and the evildoers blossom; it is only in order to destroy them forever." God often treats the righteous in the opposite way by punishing him for his relatively few sins through inflicting pain and discomfort on him in this life so as to preserve his life in the hereafter fully intact.
ומשלם לשונאיו אל פניו – כלומר לאותם שהם שונאיו מיד משלם להם גמול מעשה ידיהם ולא יאחר לשונאו לכן ושמרת את החקים וגו׳ והיה עקב תשמעון כלומר אם תעשו כן ושמרתם ושמר ה׳ אלהיך לך מיד את הברית ואת החסד לא ימתין לאלף אלא לך ישלם זה הגמול הטוב כי הראשון לשמוע המצות יהיה זריז ונשכר.
ומשלם לשונאיו אל פניו, "but He will make a reckoning with those who hate Him to their face," i.e. He will make a reckoning immediately and not wait one thousand generations for their descendants to become penitents. But as soon as such people become penitents, they will become the beneficiaries of My promises to their forefathers. Therefore, as Moses said in Deuteronomy 7,12: והיה עקב תשמעון וגו', "it will come to pass as an immediate result of your listening to My voice that all My promises will be showered upon you."
ומשלם לשונאיו – כלו׳ לאותם שהם שונאים מיד הוא משלם להם גמול מעשה ידיהם ולא יאחר לשונאיו הוא כפל מלה לכן ושמרת את החוקים. השע״ך.
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו – וא״ת סופיה דקרא היינו רישיה, ותו למה ליה למהדר. וי״ל דקרא זה דומה למה שארז״ל במסכת קדושין דקתני בפ״ק (ל״ט ב׳) כל שעונותיו מרובין מזכיותיו, מטיבין לו ודומה כמי שקיים את כל התורה כולה ולא חסר ממנה אפילו אות אחת. וקתני התם דעבדי ליה יום טוב ויום רע. כלומר שיהיה לרשע ריוח והצלחה בעולם הזה כדי שלא יזכה לעולם הבא. ורישיה דהא קרא מיירי ברשע, והיינו דכתיב להאבידו שיאבד מן העולם הבא שלא יהיה לו שום טובה. וסופיה דהאי קרא מיירי בצדיק דקא חזינן דקתני התם כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו, ודומה כמי ששרף התורה כולה ולא שייר ממנ׳ אפילו אות אחת. והכי קא בעי למימר ולא יאמר לשונאו, כלומר הב״ה נראה בעולם הזה לצדיק כשונא שכל מה שחטא ישלם לו גמולו בעולם הזה כדי שיזכה לחיי העולם הבא, והכי משמע כדפי׳, שהרי לא כתיב בסיפיה דהאי קרא להאבידו. א״נ מ״ל דכוליה האי קרא ברשע קאמר והכי קא בעי למימר, קרא דלעיל (ומיהו) שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור, משמע דהשם ית׳ מזכיר חסדי אבות לבנים, ה״מ לצדיק, אבל ברשע הולך לעניין אחר, שהב״ה משלם לשונאיו שכרו הטוב בעולם הזה מטובות שעשה כדי להאבידו בעולם הבא. וכן דרשו רז״ל במסכת תענית (י״א א׳) דקתני כשם שהב״ה משלם שכר טוב לצדיקים על מצוה קלה שעושים בעולם הזה לעולם הבא, כן הב״ה משלם לרשעים על מצוה קלה שעושים בעולם הזה משלם להם בעולם הזה.
לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו – סופיה דקרא פתח לאשמועינן שהב״ה משלם לרשע בחייו כל השכר מטובות שעשה בעולם הזה. ואינו משלם לבניו שום שכר טוב בעולם הזה בעבור חסדי אבות, ובדרך זה תרגמו אונקילוס ולא מאחר עבד טוב כו׳. ר״ל שהשם ית׳ אינו ממתין לשלם לרשע הטובות שעשה עד סוף ימיו, אלא משלם לו תכף שעשאן. וזה ר״ל ששמר ברית אבות לישראל ומשלם לשונאיו אל פניו, כל אחד מהם להאבידו כאשר האביד ממצרים ולא איחר להם וחזר ואמר ושמרת את המצוה והחוקים ואת המשפטים שלא תהיה משונאיו העובדים ותהי׳ מאוהביו ומשומרי מצותיו השמור להם השכר לאלף דור כאבות.
אל פניו – בחייו, ועיניו רואות. וזאת הגזירה אינה הכרחית, ואולי אפשרית על הרוב, והכל ברצון השם כאשר יגזור לפי הזמן ולפי המקום ולפי העון ולפי האיש וזולת זה ממשפטיו ית׳ כולם צדיקים.
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – רוצה לומר: כי הטוב שייעד לשונאיו לא יאחר הגעתו אבל יגיעהו להם תכף להאביד שונאיו במה שיקרה להם מההפסד והכליון אחר הגעת הטוב ההוא להם כמו שקרה לאלו האומות כבר אבדו קודם הגעת הטוב בישראל וגם הטוב ההוא שמור עדין לישראל כי לא הגיע להם כל הטוב שנשבע השם יתעלה לאברהם בימי יהושע כי כבר נתן לו השם יתעלה עשר אומות ולא השחית יהושע כי אם קצת השבעה מהם ולזה יתאמת שזה הטוב שמור לישראל לאלף דור וכאשר ישלם הטוב ההוא יסודר הענין בדרך שלא תקרה עוד מלחמה כי אז יהפוך השם יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם י״י ולעבדו שכם אחד ובזה יתבאר כי להטיב לישראל היה כשהמתין להם השם יתעלה הברית והחסד לדורות רבים.
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו׳ – הנה בזה ירא׳ שהודיע אותם כלל גדול מדרכי הנהגתו בשלומת רשעים וענשם ואמר שינהג עמם על שני דרכים לפי ענין האנשים החטאים [ח] וזה כי כשיהיו הרשעים הרבה הנה אז יחייבו הסבות הרבות להאריך להם ואם לא בזכותם וכמו שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו׳ (משנה אבות ה׳) וכבר כתבתי טעם האריכות הזה בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם בשער ג׳ ובספור המבול שער י״ג אמנם כאשר יהיה הרשע ביחיד או יחידים מעטים הנה אז ימהר יחיש פורענותו כי אין לו אותם הסבות על מה שיסמוך ולזה תמצא מפורש שעקר תרעומת האריכות בהם הוא בלשון רבים כמו שאמר המשורר כי קנאתי בהוללים וגו׳. כי אין חרצובות למותם וגו׳. בעמל אנוש אינימו וגו׳. וסוף אמר הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (תהלים ע״ג:י״ב) וכן אמר הנביא מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וחבקוק אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. וכן אמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג) כי הנה הוא הפליג התלונה לסבול הצדיק העול ההוא מהרשע אבל לא התלונן מאריכות הרשע ההוא אבל אמר המשורר ראיתי רשע עריץ וגו׳ ויעבור והנה איננו וגו׳ (תהלים ל״ז:ל״ו) ולפלא אמר שלמה המלך עליו השלום ויש עושה רע מאת ומאריך לו אבל סמוך אמר כי גם יודע אני וגו׳ וטוב לא יהי׳ לרשע ולא יאריך וגו׳ (קהלת ח׳:י״ג). הנה שזה יהיה על הרוב ויחוייב מזה שהנהגתו ית׳ עם הרבים היא נפלאת מעיננו כי לו לבדו ידועות הסבות אשר בם יתקיימו ואיך ובמה תתמלא סאתם וכמו שביאר המשורר עליו השלום מה גדלו מעשיך י״י מאד עמקו מחשבותיך איש בער וגו׳. בפרוח רשעים כמו עשב וגו׳ (תהלים צ״ב:ח׳) אמנם הנהגתו עם היחידים היא יותר גלויה ומפורסמת מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב וכמו שאמר ראיתי רשע עריץ וגו׳ ויעבור והנה איננו וגו׳ (תהלים ל״ז:ל״ו). והוא מה שהודיעם שיתנהג עמם על אלו האופנים כדי שלא יבטחו הרבים על אריכותם ושיפחד היחיד מתכיפות פורענותם והוא כלל גדול לחיים.
והוא אמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – לומר כי כשהשונאים רבים הם משלם להאבידו אותם כאשר יעלה הרצון לפניו או שיראה לפניו שהגיע קץ פורענותם כי הוא נעלם מכל זולתו וכמו שאמר מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צ״ב:ו׳).
אמנם כשיהי׳ הרשע יחיד הנה לא יאחר לשונאו כי אל פניו – [ח] של שונא ולדעתו ואל פני רוב העולם תהיה נכרת שלימות רשעתו. והנה זהו פירוש נכון בשמירת גבולי הלשון ומועיל מאד בידיעת דרכי ההנהגה ידיעה אמתית ונכונה ודרך התרגום הוא ידוע ונכון בתקון הלשון.
ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העול׳ הבא. דאל״כ קשיא רישא אסיפא כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו דמשמע שאף לשונאיו משלם גמולם הטוב דהא במדותיו ית׳ הטובות קאי וכתיב להאבידו:
אמנם אם לא יהיו אוהביו ושומרי מצותיו כי אם שונאיו יהיה הדבר בהפך. כי הוא משלם לשנאיו אל פניו להאבידו:
ואמנם מה הוא ענין המדה הזאת. הנה פי׳ רש״י ומשלם מגזרת תשלום וגמול. אמר שהקדוש ברוך הוא משלם גמול טוב לשונאיו בחייהם בעולם הזה כדי להאבידם בעולם הבא. ושלא יאחר הגמול הטוב הזה מלתת אותו אל שונאיו בחייהם בעולם הזה. וזהו דרך אונקלוס. ולפי שיהיה לדבריו כפל גדול בכתובים היה יותר ראוי לפרש הכתוב הראשון על העולם הזה. והשני על העולם הבא. יאמר ומשלם לשנאיו אל פניו. שיתן להם גמול טוב בעולם הזה על זכיותיהם כדי להאבידם מן העולם הבא כי שם רוצה לומר בעולם הנשמות לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו רוצה לומר העונש כפי מעשיו לא יאחר לשונאו שלא יאחר לתת ענשו לרשע בעולם הבא. וכן זכרו רז״ל (קדושין מ׳) שזוהי מדתו של הקב״ה שמי שרובו זכיות ומיעוטו עונות נפרעים ממנו ממיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה כדי שיטול שכרו משלם בעולם הבא. ובהפך כשיהיה רובו עבירות ומיעוטו זכיות שמשלם אליו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל להפרע ממנו משלם בעה״ב. כמו שביארו זה במסכת תעניות ובמסכת פאה. ובבראשית רבה ובמקומות אחרים. אבל עם היות המדה כן אין ראוי שנחשוב שאליה כיון בכתובים האלה. לפי שבא הגמול הטוב מזה העולם והעונש הנפשיי שניהם בלשון אחד שוה. ויותר נכון שנפרש אל פניו הראשון כנוי להקב״ה. ואל פניו השני כנוי לשונא ושהפנים הראשונים הם מלשון השגחה או כעס והשניים הם מלשון חיים כמו (פ׳ במדבר) על פני אהרן אביהם ושלא ידברו שני הכתובים כי אם מהעונש. יאמר שהוא יתברך שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור.
ואמנם לשונאיו משלם להם רוצה לומר שהקב״ה מיסר אותם אל פניו והם פני הכעס אשר לו על דרך (איכה ד) פני ה׳ חלקם. כי הקב״ה ימסור את שונאיו אל פני כעסו או אל פני השגחתו להאביד אותם ואת כל אחד מהם מן העולם. וגם לא יאריך אפו לשונא אבל במהרה לא יאחר ענשו כי אל פניו רוצה לומר בחייו של שונא ישלם לו וכבר נוכל לומר אל פניו ישלם לו. גם כן שיחזור להקב״ה. ר״ל שלא יאחר ולא יאריך אפו הש״י לשונא. אבל פני כעסו יתברך או פני השגחתו אליו. ושניהם פירושים מתישבים בכתובים. אבל כבר יסופק על זה כי עינינו הרואות שהקב״ה יתברך יאריך אפו לעוברי רצונו ולא ישלם להם כפעלם והנה שונאי ה׳ עתקו גם גברו חיל יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים. אבל זה איננו סותר למה שזכר הכתוב ממדותיו של הקב״ה לפי שאין ספק שהמשפט והיושר של הקב״ה כן יחייבהו לתת שכר טוב להולכים בתמים עד אלף דור ולהאביד אויב חרף ה׳ ושונאיו. וגם זה לא באריכות אפים כי אם שקל מהרה ישוב גמולו בראשו. אבל פעמים רבות הקב״ה הוא מאריך אפו אל הרשעים לסבות אחרות כפי מה שתראה חכמתו העליונה כדי לתת להם שכרם בזה העולם בעד מיעוט זכיות שעשו ואין הקב״ה מקפח שכר כל בריה ובריה כדבריהם ז״ל בערבי פסחים (פסחים קי״ח) ואם מפני שיצאו מהם אנשים צדיקים וטובים שלזה יאריך השם ית׳ להם אפו עם כל רשעתם. וכמו שאמר רבי יאשיה בעירובין פ״ב שהאריך הקב״ה לאחז כדי שיצא ממנו חזקיהו ולאמון כדי שיצא ממנו יאשיהו ולשמעי בן גרא כדי שיצא ממנו מרדכי. וכן יש סבות אחרות לשלות הרשעים בעוה״ז וצרו׳ הצדיקים ורעותיהם. אבל היושר הפשוט האלהי מבלי הבטה לתכלית ובחינה אחרת היה כמו שאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו: וכבר זכרתי פעמים רבות האין להפלא מאשר יבאו הדברים פעמים בלשון רבים ופעמים בלשון יחיד כמו שאמר כאן ומשלם לשנאיו פניו להאבידו כי הרבים הם כלל אחד. והכלל איננו דבר אחד כי אם מקובץ מפרטים רבים.
שמר הברית... ומשלם לשנאיו – וטעם רשע וטוב לו הוא לשתי סבות: האחת, היא זכות אבות, כענין בישמעאל ״כי זרעך הוא״ (בראשית כ״א:י״ג). והשנית, איזה זכות נמצא לרשע עצמו, בלתי מגיע אל שיזכה בו לחיי עולם, ומשלם לו בעולם הזה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה.
מחיים משלם לו וכו׳. רצה לומר שאין פירושו שהוא משלם לזרעו להאביד, דיש הרבה רשעים מאריך להם הקב״ה ברשעתן יותר מן הצדיקים, שהקב״ה מדקדק עמהם כחוט השערה (יבמות קכא ע״ב):
בחייו משלם לו גמולו הטוב כו׳. דאל״כ קשיא רישא לסיפא, דברישא משמע דאף לשונאיו משלם גמולם הטוב וכתיב בסיפא להאבידו:
During his lifetime He rewards him for his good deeds, etc. Otherwise, this verse is self-contradictory: First it says that He rewards even His enemies for their good deeds, but afterwards it is written, "to destroy him."
ומשלם לשונאיו וגו׳ – קשה למה אמר שונאיו לשון רבים וגמר אמר פניו להאבידו לשון יחיד, ואולי כי טעם אומרו לשון רבים כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה כי לא הוא בלבד שונא אלא גם הבאים ממנו כיוצא בו שבזה אין לו תקוה, והוא אומרו ומשלם לשונאיו לשון רבים, אבל אם לא יהיה שונא אלא הוא וזרעו הבא ממנו לא יהיה שונא ברא מזכה אבא ולא ישלם לו להאבידו.
וגמר אומר בלשון יחיד כי ביחיד מדבר הכתוב אלא שהעירך בדבר האמור במה שאמר שונאיו ל׳ רבים, וחזר לומר לא יאחר וגו׳ פירוש ואם אין הרשע בא ברבים אלא הוא לבד שונא ולא הבאים אחריו יתחכם ה׳ עמו באופן אחר ולא יאחר לו בעולם הזה לשלם לו עונשו כדי שלא ירשיע עוד ותאבד תקותו אלא ימהר לשלם לו מיתה שהוא חייב בה או יסורין כיון שיש לו תקוה שיזכה באמצעות בנו.
ואומרו אל פניו על דרך אומרם ז״ל (ירושלמי ע״ז פ״ג) שהצדיקים מטעימם ה׳ סמוך למיתתם מעין עולמם ונפשם שבע׳ וישנים מתוך שמחה, והרשעים מראה להם הרעה המזומנת להם קודם צאתם מהעולם (אסתר רבה פ׳ ותמאן המלכה ושתי), והוא אומרו לא יאחר לשונאו אל פניו פירוש בעולם הזה קודם שיטמנו פניו בעפר יראהו תשלומיו ולא יאחר עד בואו שמה.
חסלת פרשת ואתחנן
ומשלם לשונאיו, "and He repays them that hate Him." Why is the first half of this verse written in the plural, i.e "those who hate Him," whereas the individual who is the victim of this repayment is described in the singular? Perhaps the meaning is that unless God foresees that not only the individual who hates Him has sinned but also his children and children's children will continue to sin, He would forego repayment, (retribution), awaiting the penitence of the sinner's children. If, however, God foresees that the sinner begets only other sinners, He has no incentive to delay repaying such a sinner. This conforms to the principle ברא מזכה אבא, that "a son may confer a merit on his father."
The verse concludes with the singular, i.e. ישלם לו, "He will repay him," as the Torah speaks about individual sinners and the word לשונאיו was the exception. The Torah adds לא יאחר, "He will not delay." This means that if God deals with only a single שונא, person who hates Him, one whose children will not relate to God with hatred, then He will devise a means of punishing that person in this life immediately so as to prevent him from incriminating himself further if he were to commit still more sins while being allowed to live. By punishing such a person promptly either by death or afflictions, God demonstrates His love as He has hopes that the son of the sinner will confer merits on him through his exemplary conduct on earth.
The meaning of the words אל פניו, "to his face," is to be understood in connection with Jerusalem Talmud Avodah Zarah chapter 3 that shortly before their deaths God lets the righteous experience a foretaste of what is in store for them after death in order that they should die happily. The reverse is true of the wicked. God shows them a foretaste of what is in store for them so as to make their deaths a painful experience for them (compare Esther Rabbah on Esther 1,12 that Queen Vashti refused the king's command). The Torah adds: "He will not delay repaying him who hates Him to his face." This refers to punishment in this life; before the face of the sinner is brought to burial God will show him what is in store for him. He will not wait until the sinner gets to Gehinom.
ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו – פירוש אל פניו בחייו של השונא, והכונה מיד, וענין הכתוב להודיע מידתו יתברך שהוא שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור, אבל כשבא ליפרע מן הרשעים אינו שומר פורענותם לזרעם אחריהם עד אלף דור, כי הבן לא ישא בעון האב ואיש בחטאו יומת. אלא נפרע משונאיו מיד להאבידו מן העולם, כי מאחר שהם שונאי השם יתחייבו כליה מיד:
לא יאחר לשנאו – ושמא תאמרו הלא כתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכן הנסיון מעיד שעינינו רואות רשעים מאריכים ברעתם, ויש שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. דעו שיש סבות ידועות לפניו יתברך שבעבורן תגזור כן חכמתו יתעלה, פעמים לשלם לו גמול מעשיו הטובים בעה״ז, פעמים רואה שבהאריכו ימים ישוב מאולתו ומפשעיו, פעמים להוציא ממנו תולדות הגונים צדיקים וישרי לב, וכל כיוצא בזה, וכל אלו הם סבות המעכבות הפורענות, אבל מבלעדי סבה אז לא יאריך השם אפילו רגע מהשיב לרשע כגמול מעשיו, כי אלהי משפט ה׳ ולא יאהב את שונאיו חלילה, ועל פירוש זה סובבת מליצת הכתוב שאמר ולא יאחר, וכבר כתבנו (בראשית כ״ד ט׳ ול״ב ה׳) שלשון איחור נופל על העכבה ברצון ובלי סבה שמעכבת אותו, ולכן אמר כאן שהקב״ה אינו מאחר ברצון עונש הרשעים, ואם לפעמים מאריך להם, הוא מפני איזו סבה:
ומשלם לשונאיו – רש״י פי׳ ישלם לרשע בעו״הז גמול טוב לשכר מעשיו הטובים כדי להאבידו מן עו״הב. והרמב״ן אמר ישלם לשונאיו גמול רשעתם להאבידם, כאשר האביד את המצריים, כי תשלום גמול יתכן בין לטוב כמו כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בין לרעה כמו למה שלמתם רעה תחת טובה, ולדעתי יתכן לומר אחרי שמצאנו פעל שלם נגזר משם שלום, כמו ושלם נות צדקך (איוב ח׳) שפירשוהו ענין הצלחה, כמו השלום לאישך השלום לילד (מלכים ב ד׳), יהיה מענין זה כאן ומשלם לשונאיו (לאֶססט גליקקליך זיין, וואהל געהען), והוא הצלחת הרשעים ושלומם, בין שלום העצמיי, שהם שלמים בגופם מסולקים ממכאובות וחלאים, מסוגלים בבריאות ומזוינים בכחות, בין שלום הביתיי, שהוא שפוי בביתו בבחינת אשתו ובניו ומוסכם עם הנהגת קניניו שיתנהג בו הכל על סדרו, בין שלום המדיני, שיש לו הסכמת בינו ובין שכניו הנוגעים בנחלה.
אל פניו – ת״א בחייהון, ויב״ע בעלמא הדין; ולדעתי מלת פניו כאן הוא לשון פני׳ והפנאה, מן ויפן פרעה, והטעם, שכר מעשיו הטובים ישולם לו, שיצליחו דרכיו בכל אשר יפנה (ריכטונגען, אונטערנעהמונגען) למלא נפשו בתאוות זמניות וברבוי נכסים, דברים הכלים ונאבדים עם המות (והוא ע״ד הבא ליטמא פותחין לו), כי רק לדברים כאלה הוא פונה כל ימיו, ושפיר נקראו פניו; ועל כוונה זו יתבאר מלת אודנו ישועת פני (תהלים מ״ג) כלומר אודה את ה׳ שהוא המושיע אותי בכל הפניות אשר אני פונה (והמפרשים נדחקו שם בביאורו), לכן ישמש מלת פנים גם על השאלה והבקשה (געזוך), כמו נשאתי פניך (וירא י״ט) שפי׳ קבלתי מבוקשך, כי פניית הדעת מתחייבת אל הבקשה, כי כל מבקש דבר פונה דעתו ומחשבתו לכל צדדי הענין, ויחפש סבות נכוחות וישרות המורות על יושר הבקשה ושראויה לעשותה למען ייטבו בעיני המתבקש למלא בם רצון המבקש. וכן לסבה זו משותף שם בקשה על השאלה (געזוך, ביטטען) כמו שאלתי ובקשתי, ועל החפוש (זוכען) כמו בקשתי את שאהבה נפשי.
ומשלם וגו׳ נראה כהוראה חדשה על דרכי הנהגת ה׳, שלא ניתן היה ללמוד אותה מהאירועים שכבר עברו על ישראל; אלא אם כן נניח שגם מידה זו שה׳ נוהג בה כלפי ״שונאיו״, כבר באה לידי ביטוי בהצלחת פרעה ובמפלתו.
״ומשלם״ וגו׳: הוא נותן שכר גם על הטוב שנעשה על ידי השונאים אותו, אלא שהוא נותן לכל אחד מהם את שכרו ״אל פניו״.
אל פניו יכול להתפרש כפשוטו. הווי אומר, הוא עצמו מקבל את השכר עבור מעשיו הטובים. זאת, בניגוד למנת חלקו של אוהב ה׳, שה׳ שומר לו את החסד לאלף דור: ״נוצר חסר לאלפים״. שכן הצדיק מכונן במעשיו הטובים את אושר בניו ובני בניו, וזה שכרו בעולם הזה (עיין שמות לד, ז ופירוש שם).
אפשרות אחרת היא ש״אל פניו״ פירושו: ״בכיוון שאליו הוא מפנה את פניו״ – הווי אומר, בהתאם להלך־רוחו ולשאיפותיו. לבו האנוכי מעריך רק שכר שהוא עצמו יכול ליהנות ממנו (עיין עירובין כב.).
להאבידו בא כנגד ״לאלף דור״ של אוהבי ה׳. המשמעות היא לכאורה ש״להאבידו״ כולל גם את אובדן צאצאיו, כמו ב״כרת״ ובייחוד ב״ערירי״. הצדיק זוכה לחיי נצח גם בעולם הזה, שכן הוא ממשיך לחיות בצאצאיו, הנוחלים לא רק את הכוח המוסרי הטמון בו לעשות טוב אלא גם את שכר זכויותיו. מה שאין כן צאצאי הרשע, הכלים לאחר דור שלישי או רביעי אם הם ממשיכים בדרכיו הרעות (עיין שמות כ, ה ופירוש שם).
השכר על מעשיו הטובים של הרשע משולם לו על ידי הברכות החומריות שהוא עצמו נהנה מהן, ואילו הוא והשפעתו הרעה, אם היא נמשכת, אובדים מן העולם בדורות הבאים. כמאמר חז״ל: ״ ׳יָד לְיָד לֹא־יִנָּקֶה רָּע׳ (משלי יא, כא), אמר הקב״ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכרה מיד, כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה, שלא הניח לבניו כלום, שאילו ביקש אברהם שכרן של מצות מיד, היאך היה משה אומר זכור לאברהם וגו׳... אבל אם עשה גוי מצוה מיד ליד אני נותן לו שכרו, שנאמר ׳ומשלם לשונאיו׳ בעולם הזה ואין בידו לעולם הבא, מהו ׳לא יאחר לשונאו׳? אינו נותן שכר לשונאו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו״ וכו׳ (מדרש ילמדנו לפרשת עקב, הובא בילקוט שמעוני עקב, תרמז).
רמזים אלה על דרכי הנהגת ה׳ מציעים פתרון לחידה הישנה של השגחת ה׳: ״צדיק ורע לו רשע וטוב לו״. ובנוסף, אנו יכולים ללמוד מכאן על התקדמותם המתמדת של הדורות לדרגה גבוהה יותר של עידון מוסרי. שכן הרע שאין לו תקנה כלה מן העולם; ויותר ויותר מחזיק מעמד רק הטוב המוסרי – עד שלבסוף, ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים״ וגו׳ (ישעיהו ס, כא).
בדרך זו, דרשו חז״ל (עבודה זרה ד:) על הפסוק הבא – ״ושמרת וגו׳ אשר אנכי מצוך היום לעשותם״: ״ ׳היום׳ לעשותם ולא היום ליטול שכרן״, או כלשונם במסכת קידושין (לט:): ״שכר מצוה בהאי עלמא ליכא״. העולם הזה הוא עולם של מעשה מצוות, ולא עולם של קיבול שכר על מצוות.
ומשלם לשונאיו – ומה שנותן להרשע טוב ושלוה בעה״ז, נותן בזה שני טעמים [א] כמ״ש בעקרים שלפעמים ירשיע כ״כ עד שהדין נותן שינעלו ממנו דרכי התשובה כמ״ש ואני אחזק את לבו, ואם היה מוצא רעות בעה״ז היה חוזר בתשובה לכן נותנים לו שכר מצות שעשה בעה״ז כדי שיקשיח לבו וישאר ברשעו ויאבד וז״ש שמשלם לשונאיו שכר מצות אל פניו ר״ל בעה״ז, כדי להאבידו שלא יחזור בתשובה, וזאת שנית שאם לא היה נותן לו בעוה״ז שכר מצוה שעשה היה מוכרח לשלם לו השכר בעה״ב, ששם השכר רוחני ונצחי, וה׳ אינו רוצה ששונאיו יהיה להם תקומה בעולם הנצחי, וכמו שבארתי זה בארך בארצות השלום (דרוש ז׳) עפ״י מ״ש עיי״ש, וכמ״ש בפי׳ תהלים (סי׳ עג), וע״כ מקדים לתת לו שכרו בעה״ז שהוא שכר גשמי כלה ונפסד עם הפסד הגויה נושא השכר, וז״ש לא יאחר לשונאו ר״ל אינו רוצה לאחר שכרו אל עולם האחר השני הנצחי וע״כ אל פניו ישלם לו בעוה״ז:
ומשלם לשונאיו: הוסיף לומר, שלא יאמר, אחר שהקב״ה קורא עצמו ״אב״ לישראל בסיבה רוחנית1, א״כ תהיה קשה אבידתנו עליו ואין פחד כל כך מעונשים, על זה הוסיף דגם על זה הוא ״האל הנאמן״ – ״ומשלם לשונאיו״.
וענין ׳שונאי ה׳ ׳ הוא בשני אופנים, א׳, שאינו רוצה בהשגחת ה׳, ומשום הכי עושה ׳להכעיס׳ כדי להרחיקו מעליו, כמו שביארנו בפרשת וילך (להלן לא,טז)2. והשני, שקשה עליו זהירות המצוות, ומיקרי ׳לתיאבון׳. והיינו דכתיב ״לשונאיו״ – שני אופני שונאים3.
אל פניו: של הקב״ה4, היינו, אע״ג שקשה עליו כביכול5, מ״מ ׳משלם לו׳ ״להאבידו״ בלשון יחיד, היינו שונא האחד שהוא ׳להכעיס׳.
לא יאחר6לשונאו: מי שלא הגיע לעונש גדול כל כך ׳להאבידו׳, והיינו, השונא שעושה ׳לתיאבון׳, מ״מ ״לא יאחר״ – להענישו.
אל פניו: (של הקב״ה7) ישלם לו8: דאע״ג שבשעה שאדם מישראל מצטער, הקב״ה אומר ׳קלני מראשי׳9 וכו׳, מ״מ הוא ׳משלם׳10 והדין דין אמת. ועיין מה שכתבתי בספר שמות (לד,ו) בפירוש ״ורב חסד ואמת״.
ובעירובין (כב,א) מפרשי חז״ל11 ב׳תשלומי׳ שכר טוב לרשעים בעולם הזה12, וגם זה נכון.
1. וכנ״ל בפסוק ח׳ בד״ה כי מאהבת ה׳ אתכם.
2. עיין שם באריכות שכך נהגו מלכי ישראל הרשעים, כמו ירבעם, אחאב ומנשה, וכנ״ל ברבינו (ד,יד).
3. אף שכתוב גם ״לאוהביו ולשומרי מצוותיו״ לשון רבים. ושמא הדיוק מזה שכתוב ״לשונאיו... להאבידו״ – השינוי מלשון רבים ללשון יחיד. ועיין בהמשך דברי רבינו.
4. לא כרש״י המסביר ״אל פניו״ – בחייו (של השונא), וכן ברס״ג, רשב״ם וחזקוני. אך בראב״ע כתב: ״אל פניו״ – הטעם ׳לעצמו׳ (כלומר, בעצמו ישלם לו, ולא ע״י מלאך וכדו׳)...
5. להעניש אדם מישראל, וכדלהלן ברבינו הקב״ה אומר ׳קלני מראשי׳ וכו׳.
6. לא יאחר להעניש את שונאו.
7. לא כרש״י המסביר ״אל פניו״ – בחייו (של השונא), וכן ברס״ג, רשב״ם וחזקוני. אך בראב״ע כתב: ״אל פניו״ – הטעם ׳לעצמו׳ (כלומר, בעצמו ישלם לו, ולא ע״י מלאך וכדו׳)...
8. יעניש אותו. רבינו מפרש כאן שלא ע״פ חז״ל (שמשלם בעוה״ז), אלא מלשון להעניש – ״להאבידו״. ובהמשך מזכיר את דעת חז״ל שהובאה ברש״י.
9. סנהדרין (מו,א) שם מוזכר שהשכינה אומרת.
10. יעניש אותו. רבינו מפרש כאן שלא ע״פ חז״ל (שמשלם בעוה״ז), אלא מלשון להעניש – ״להאבידו״. ובהמשך מזכיר את דעת חז״ל שהובאה ברש״י.
11. ובעקבותיהם רש״י כאן על אתר.
12. כדי להאבידם מן העוה״ב.
אל פניו – בהיותו עוד במקום חטאו, כלו׳ תכף שחטא מתחלת פורענותו, וגם אם אינך רואה הדבר בעיניך דע והאמן שכך הוא; ויש להסב כנוי של פניו גם לאל יתברך שמו, ע״ד ישפטו גוים על פניך (תהלים ט׳:כ׳), כביכול בעודו שם כלו׳ מיד; ותיבת להאבידו איננה כמו להשמידו או להכריתו שהוראתן כליון גמור, אבל היא מענין שה אובד (תהלים קי״ט:קע״ו), כלו׳ להרחיקו מן השגחתו יתברך שמו, ובזה יאבד; וכל זה לשונאיו, לא לחוטאים פעם או שתים, רק למתאמצים בְמֶרְיָם ופשעם, וכאלה תראה תמיד יד ה׳ הנוגעת בגופם, או בממונם, או בכבודם, וטרם מותם ישיב רשעם אל חיקם.
לשונאיו – כלומר לכל אחד משונאיו, כמו משלי כ״ח:א׳ (הראב״ע). לשון רבים הנאמר כאן, הוא מפני שבפסוק ה׳:ח׳ נאמר ״לשונאי״.
אל פניו – או כנזכר בעשרת הדברות עד רבעים (רשב״ם). את הסתירה המדומה יש לתרץ בזה, שהחוטא יכול להיות בחיים עדיין עד הדור הרביעי, ואם כן העונש לרבעים הוא גם ״אל פניו״. לדברי התרגומים פירוש הפסוק הוא: ה׳ משלם לרשעים גמול מעשיהם הטובים בעולם הזה, כדי שיאבדו אחרי כן חלקם לעולם הבא.
לא יאחר – מודגש במיוחד, כדי לתת משקל יתר למה שנאמר בפסוק ד: ״והשמידך מהר״.
לשנאיו אל פניו – א״ר יהושע בן לוי, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו.1(עירובין כ״ב.)
לא יאחר לשנאו – אמר ר׳ אילא, לשונאיו הוא דלא יאחר, הא לצדיקים גמורים יאחר.2 (שם שם)
1. מפרש אל פניו של הקב״ה שדומה לו כמשאו לפניו. ובאור מלת כביכול הוא כמו בר״ת כמו באדם שאתה יכול לומר כן, ר״ל שצייר בהקב״ה בערך שאפשר לומר כן באדם, ועיין רש״י מגילה כ״א ב׳.
2. עיין בפירש״י בפסוק זה וז״ל ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא, עכ״ל, וזה נראה כונת דרשה זו דמדייק כפילת הלשון בפסוק זה בענין התשלומין, ודריש שלשונאיו ישלם מיד בעוה״ז, אבל לצדיקים יאחר לשלם בעוה״ז אלא ישלם להם לעוה״ב דזה עיקר כמ״ש היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כמבואר בדרשה הבאה.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שמושב זקניםר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.