Devarim 7 – דברים ז‏ – Mikraot Gedolot

כיבוש הארץ בהדרגה – שמות כ״ג:כ״ט-ל׳

וִיתָרֵיךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָת עַמְמַיָּא הָאִלֵּין מִן קֳדָמָךְ זְעֵיר זְעֵיר לָא תִכּוֹל לְשֵׁיצָיוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ דִּלְמָא תִסְגֵּי עֲלָךְ חַיַּת בָּרָא.

And the Lord your God will put away those nations before you by little and little; for you may not consume them instantly, lest the wild beast of the field multiply against you.

ויטרוד י״י אלהכון ית אומייה האיליין מן קדמיכון קליל לית אתון יכלין למישיציה יתהון בפריע^א דלא תסגון^ב עליכון חיות ברה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בפריע״) גם נוסח חילופי: ״בופ׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תסגון״) גם נוסח חילופי: ״תיסגי״.

ויגלי י״י אלקכון ית עממיא האיליין מן קדמיכון קליל לא תיכול לשיציותהון בפריע דילמא יסגי עליכון חיות ברא כד ייתון למיכול גושמיהון.

But the Lord your God will make these nations depart from before thee by little and little. You may not destroy them at once, lest the beasts of the field multiply against you, when they have come to devour their carcases.

וַהֻוַ יֻטַחטִחֻ אֻולַאִךַּ אַלּאַמַם מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ קַלִילַא קַלִילַא אִד׳ לַא תַּטִיקֻ אַן תַּפנִיַהֻם סַרִיעַא כַּיְ לַא יַכּתֻ׳רַ עַלַיְךַּ וַחשֻׁ אַלצַּחרַאאִ

והוא ישבור לחלקים לפזר את אלו האמות, מבין-ידיך, מעט במעט, כי לא תהיה מסגל לכלותם במהירות, כדי שלא יתרבו עליך חיות הפרא של המדבר.⁠¹

1. [מעט מעט אגרשנו מפניך פן תרבה עליך חית השדה. אמר הגאון רבי סעדיה כי יד ה׳ לא תקצר להמעיט את חית השדה ושוב אין להם לפחד מפניהם, אלא לא נאמר וירבו עד אשר יכולין למלאות את כל ארץ כנען, אזי זאת רק לסימן בעלמא למען ידעו שכאשר יפרו, הגיע הזמן שהשם ישלח את הצרעה בהם למען אבוד הנשארים והנסתרים ולפנות לישראל מקום.]

פן תרבה עליך חית השדה – והלא אם עושין רצונו^א אין מתייראין מן החיה, שנאמר: וחית השדה השלמה (איוב ה׳:כ״ג). אלא, גלוי היה לפניו שעתידין לחטא.

א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״של מקום״.

פן תרבה עליך חית השדה LEST THE BEASTS OF THE FIELD INCREASE UPON YOU – But is it not a fact that if people perform the will of the Omnipresent they will not have to fear the beasts, as it is said, "And the beasts of the field shall be at peace with you" (Iyyov 5:23)?! But it states this because it was manifest before Him that they would in future sin.

אמר הגאון: כי פן תרבה עליך – סימן לזמן שינצחום. ואין צורך, וכבר פירשתיו (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״ג:כ״ט).

LEST THE BEASTS OF THE FIELD INCREASE UPON THEE. The Gaon says that this is a sign regarding the time that they shall be victorious over them.⁠¹ There is no need for the Gaon's interpretation.⁠² I have already explained it.

1. When Israel will so increase that there will be no danger that the beasts of the field will overwhelm them, then they will know that it is time to drive out the Canaanites. See Ibn Ezra on Ex. 23:29 (Vol. 2, p. 519).

2. For the meaning of our verse is that God will not drive out the Cananites in one year because the Land of Israel was too large for those who left Egypt to settle all of it. See Ibn Ezra on Ex. 23:29 (Vol. 2, p. 519).

לא תוכל כלתם מהר – יכול אתה אלא אין תקנתך לכלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

לא מוכל כלומם מהר, "you will not be able to destroy them quickly;⁠" the word תוכל is not to be understood as an inability on your part. It will not be in your interest to do so, as you would create a vacuum of not enough people in the land, that would encourage invasion by free roaming beasts.

פן תרבה עליך חית השדה – פירש״י והלא אם עושים רצונו של מקום אין חיה שולטת בהם אלא גלוי וידוע לפניו שעתידין לחטוא. וכתב הרמב״ן אע״פ שהפרשה הזאת להבטח׳ נאמרה דע כי בכל משנה תורה מדבר לשון הבטחה מזהיר ורומז שלא תגיע זכותם להכריתם כולם ושישבית חי׳ רעה מן הארץ כמו שהבטיח להם בפרשת אם בחוקותי אבל יהיה כאשר אמר שיאבידו את רובם ומלכיהם בתחלה ואחר כך יאבדו הנשארים:

{See Hebrew}

פן תרבה עליך חית השדה – פר״ש לפי שגלוי וידוע לפניו שעתידים לחטוא לפיכך מתייראין מן החייה. ותימה כשם שהחטא גורם שהחיות יזיקום, כך יגרום החטא שהאומות היושבים שם יזיקום א״כ מה תועלת יש בישיבת האומות מן החיות, שנ׳ בהן מעט מעט אגרשנו מפניך וגומר, וי״ל אע״פ⁠(כ) שעתידין לחטוא אפילו הכי האומות לא יוכלו להזיקם מפני שהם רשעים יותר מהם כדכתיב לא בצדקתכם וגומר, אבל מן החיות שאין בהם חטא יש לידאג, לכך נאמר מעט מעט וכו׳.

ונשל י״י את הגוים האלה – אמר שמעט מעט ישליכם השם יתעלה מפני בני ישראל. כי לא יוכלו לכלותם מהר פן תרבה עליהם חית השדה. והנה אמר זה על צד המשל לגוים אשר סביבותיהם שהם חוץ מן הארץ הזאת אשר הוגבלת להיות לישראל כי בראותם זה יעזרום לפחדם שיעשו להם ישראל ככה כמו שעושים לאלו אך בלכדם עיר אחר עיר לא ירגישו בזה כל כך גם הגוים אשר צונו להשמידם ולא תהיה במלחמה עם עם רב מאד ואף על פי שיד השם יתעלה לא תקצר הנה יבקש על הרוב במה שיעשוהו הסבות הנאותות כשיתכן זה כמו שזכרנו במקומות רבים במה שקדם לנו בזה הספר.

התועלת הרביעי הוא להודיע כי אף על פי שהשם יתעלה שליט לעשות כל מה שירצה וכל אשר יחפוץ הנה יבקש הסבות היותר נאותות שאפשר ולא יחדש מופת אלא אם יביא הצורך אל זה כי הוא אינו שונא הטבע כי הוא סדר אותו ולזה לא יחלוק עליו אלא בעת הצורך וביותר מעט שאפשר לו אז לחלוק עליו ולזה אמר ונשל י״י את הגוים האלה מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה ואף על פי שהיה השם יתעלה יכול לכלותם מהר ולשמור ישראל שלא תרבה עליהם חית השדה הנה לא הסכים לעשותו וזה אחר שאפשר הגעת המכוון לישראל בזולת זה.

האמנם לפי שלא יחשבו שלהיות הלוחם בעמי׳ הוא האל הגדול הגבור והנור׳ בכחו. יתחייב שבמעט הזמן יחריב העמי׳ כלם כי הנה בפעולת יחס הזמן אל הזמן כיחס הכח הפועל אל הכח הפועל. ובהיות הש״י כחו בלתי בעל תכלית בחוזק. תהיה פעולתו גם בזולת זמן לזה הודיעם שהש״י יאבד הגוי׳ ההם מעט מעט לא מפני שתשש כחו. כי אם מפני שכן צריך לטובת׳ פן תרבה עליה׳ חית השדה ויזיקו אליה׳ כשלא יגיעו זכיותיה׳ לשיעור שנאמר (איוב ה׳) וחית השדה השלמה לך. ועל כחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כמו שכתב רש״י.

את הגוים הָאֵל: ח׳ סבירי׳ הָאֵלֶה, וסימ׳ במסו׳¹ פ׳ תולדת יצחק. [האל].

1. במסו׳: מ״ג-ד בר׳ כו ד.

והלא אם עושין רצונו של מקום כו׳. לעיל בפרשת משפטים (שמות כ״ג:כ״ט) פירשתי למה לא פירש רש״י לעיל טעם זה:

But is it not true that if they do the will of the Omnipresent, etc. Above in Parshas Mishpatim (Shmos 23:29) I explained why Rashi did not say this reason.

ונשל ה׳ אלהיך וגו׳ מעט מעט שיש שבעה היכלות הטומאה וכנגד זה אמר ז׳ דברים. א׳. מעט. ב׳. מעט. ג׳. ונתנם ה׳ אלהיך. ד׳. והמם. ה׳. ונתן מלכיהם. ו׳. והאבדת את שמם. ז׳. לא יתיצב איש. והשביעית היא בלא. בפסוק הראשון דתחלת עקב חשב שני ברכות ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד. ובפסוק השני חשב עשרה ברכות. ואהבך. וברכך. והרבך. וברך פרי בטנך. ופרי אדמתך. דגנך. ותירשך. ויצהרך. שגר אלפיך. ועשתרת צאנך. ובפסוק ג׳ חשב חמשה ברכות. א׳. ברוך תהיה מכל העמים. לא יהיה בך עקר ועקרה הם שנים. ובבהמתך גם כן לא יהיה עקר ועקרה הרי חמשה. והיא ה׳ אחרונה. שנים שבפסוק ראשון וחמשה שבפסוק שלישי הם שבעה. חמשה ושנים. כנגד שמים ושמי השמים וה׳ רקיעים וכן בשבעה נרות הטבת חמש נרות ושתי נרות וכן בארצות וג״ע. ובגיהנם כתיב לעלוקה שתי בנות הב הב חמשה ושנים כי שאול ואבדון הם מדרגה התחתונה ושבעה כתות בג״ע הם ג״כ חמשה ושנים כמו שביארנו פ׳ דברים בפסוק הרבה אתכם והנכם היום. ובפסוק ד׳ וה׳ חשב ששה ברכות. א׳. כל חלי. ב׳. וכל מדוי. ג׳. ונתנם בכל שנאיך. ד׳. ואכלת. ה׳. לא תחוס. שהיא ג״כ ברכה שיאבדו שנאיך. ו׳. ולא תעבד. והיא ברכה גדולה שלא יעבוד ע״ז והששה. תלת כלולין בתלת כמו ברכת כהנים ומה שחושב כאן יו״ד ברכות ועוד ה׳. ועוד וי״ו. היינו יו״ד ברכות כנגד אות ראשון וה׳ ברכות כנגד אות שני וי״ו ברכות כנגד אות שלישי ואות אחרונה נכלל בד״ו פרצופים וחשב כאן בני חיי ומזוני ברוך תהיה כנגד בני. שנאמר לא יהיה בך עקר ועקרה. והסיר ה׳ ממך כל חלי כנגד חיי. ואכלת את כל העמים כנגד מזוני. וכאשר עשה במצרים שהכה בכורי אדם ובכורי בהמה ועשה באלהיהם שפטי׳ כנגד זה אמ׳ כאן ואכלת את כל העמי׳ שתאכל בהמתם ורכושם והוא בכורי בהמה. לא תחוס עינך עליהם. על עצמם נגד בכורי אדם. ולא תעבד את אלהיהם. נגד ובאלהיהם עשה שפטי׳. ואמר כי תאמר בלבבך כי המחשבה שבלב אין ברשות האדם להטותה אמר תרופה לזה זכור תזכור ג״כ במחשבה את אשר עשה וגו׳.

פן תרבה עליך חית השדה – מן הטעם שאמר למעלה כי אתם המעט מכל העמים, ולא תוכלו להתישב בכל חלקי הארץ לגבולותיה, אבל מעט כאשר תפרה כמו שהבטיחך, אז לא ישאר מהם עד אחד:

ונשל – הנה מצאנו במלחמת יהושע שתחילה התקבצו מלכים רבים ויועדו להלחם עם יהושע ויהושע הכה אותם ואת מלכיהם, ובכ״ז מצאנו שאח״כ ארכה המלחמה ימים רבים ולא לכדם בפעם אחד, וזה היה בהשגחת ה׳ שאמר בפ׳ משפטים מעט מעט אגרשנו מפניך לא תוכל כלותם מהר פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, אולם אם היה כל המלחמה מעט מעט היו מתקבצים בכל עת והיו לו מלחמות כבדות ולכן סבב ה׳ שבתחלה התקבצו כלם יחד וה׳ הממם במהומה כמ״ש (יהושע י׳) ויהומם ה׳ לפני בני ישראל והכה אותם ואת מלכיהם, ומאז נפל עליהם פחד ולא התקבצו עוד וכבשם אח״כ מעט מעט לבל תרבה עליהם חית השדה וז״ש ונשל ה׳ אלהיך את הגוים מעט מעט, אבל בל תאמר שהלא באופן זה יתקבצו תמיד ויהיה לכם מלחמה כבדה בתמידות, עז״א:

ונשל וגו׳: תהי׳ השגחתו להעתיקם ממקום למקום כדי להחליש כוחם¹. אבל ״לא תוכל כלותם וגו׳״ והוא משום ״פן תרבה וגו׳״. וא״כ זה גם כן בהשגחה לטובה, ולא מצד מיעוט היכולת להורישם עד כלה.

1. וכפי שפירש רבינו לעיל פסוק א׳, עיי״ש ובביאורנו.

מעט מעט – חזרה על תחבולה לשם זהירות, כמו בשמות כ״ג:כ״ט.

כלותם מהר – אין זאת סתירה למה שנאמר בפסוק ט׳:ג׳, כי מה שנאמר שם ״והאבדתם מהר״ מתייחס כמובן אל הכח העיקרי של האויב שנצטוו להשמידו, אבל לא על אלה שהשאירו בכוונה כדי שלא תשם הארץ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון