כי מאהבת ה׳ אתכם: לא מחמת גדולת דעתכם
1, אלא מאהבה שבאה כמה פעמים בלי טעם נגלה לאחר
2, כי אם התקשרות הרוח, כמו שמזדמן האב והבן שלא הכירו זה את זה מעולם על פי סיבה, ובפגישה מועטת נקשרים באהבה נפרזה, והיינו משום דמזלייהו חזו שרוחם מקושרת בתולדה. כך אהבת ה׳ לישראל היא משום שהמה חלק אלוה ממעל, ומשום זה נקראו ״בנים״ למקום
3, והקב״ה מכנה עצמו ״אב״, כדכתיב בשירת האזינו
(להלן לב,ו) ״הלא הוא אביך״.
שנית:
ומשמרו את השבועה וגו׳: עוד טעם שבחר בכם, מחמת שכבר נשבע לאבותיכם, וגם4 קיים לעשות פעולות גדולות להוציא מארץ מצרים5, ושלא תהיה נפשכם מסוגלת להיות עבדים6, ובזה7 קנה אתכם ביחוד, וכדכתיב בשירת האזינו (להלן שם) ״הלא הוא אביך קנך״. אבל8 בעצם אין גדולת ישראל מסוגלת להיות העם הנבחר לעבודת ה׳ יותר מכל אומה מעוטי הדעת, על כן אחר שנבחרתם הרי אתם נדרשים לשמירה9.
1. וכפי שהסביר רבינו בד״ה כי אתם המעט.
2. וכעין זה ברמב״ן, עיין לשונו.
3. ״בנים אתם לה׳ אלוהיכם״
(להלן יד,א). ובפרקי אבות
(ג,יד): חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר ״בנים אתם לה׳ אלוהיכם״.
4. כאן רבינו מתייחס להמשך הפסוק ״הוציא ה׳ אתכם וגו׳ ״ שאין ברור לאן הוא שייך, כי על פניו נראה שישנם שני טעמים מדוע בחר ה׳ בכם, א, מאהבת ה׳. ב, משמרו את השבועה, אך המשך המשפט ״הוציא ה׳ אתכם״ וכו׳, נראה בפשטות שהוא התוצאה של שני הטעמים הנ״ל, אך לכאורה שני הטעמים מתייחסים לנאמר בפסוק הקודם מדוע ״חשק ה׳ בכם ויבחר בכם״, ולא מדוע הוציאנו ממצרים. אמנם יתכן להסביר שזו עוד תוצאה וכפי שנראה מהרמב״ן, אך נראה מעט דוחק. ויתכן גם לחלק את הרישא, ש״מאהבת ה׳ ״ היא הסיבה לפסוק הקודם, ו״משמרו את השבועה״ הוא הטעם על הוצאתכם ממצרים. אך מרבינו נראה ש״הוציא ה׳ אתכם״ הוא טעם שלישי לבחירת עם ישראל, ואין זה ברור, שהרי אינו טעם אלא תוצאה, וצ״ע.
5. ״הוציא ה׳ אתכם ביד חזקה״.
6. ״ויפדך מבית עבדים״.
7. שהוציא אתכם ממצרים.
8. חזרה על עיקר ההיגד של הקב״ה ״לא מרובכם וגו׳ ״ וכפי שהסבירה רבינו.
9. מפני עבודה זרה, וכנ״ל.