×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) אלֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי⁠־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל⁠־הָעַמִּֽים׃
Hashem didn't set his love on you or choose you because you were more in number than any people; for you were the fewest of all peoples.
א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
לָא מִדְּסַגִּיאִין אַתּוּן מִכָּל עַמְמַיָּא צְבִי יְיָ בְּכוֹן וְאִתְרְעִי בְכוֹן אֲרֵי אַתּוּן זְעֵירִין מִכָּל עַמְמַיָּא.
Not because you were greater than any of the peoples, has the Lord chosen and befriended you, for you were smaller than any of the peoples;
לא אמן סוגיב יתכון מן כל אומייה אתרעיג י״י בכון ארום אתון עם קליליןד מן כל אומייה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מן... עם קלילין״) נוסח אחר: ״בגלל (דבנותכון) {זכוותכון} צבא מימריה די״י בכון ואיתרעי בכון ארום מן בגלל דאתון ענוותנין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סוגי״) גם נוסח חילופי: ״סוגייכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתרעי״) גם נוסח חילופי: ״יתר׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קלילין״) גם נוסח חילופי: ״זעירין״.
לא מן בגלל דאתון גיוותנין מן כולהון אומיא צבי י״י בכון ואתרעי בכון אלהין דאתון מכיכי רוחא ועינוותנין מכל עממיא.
Not because you were more excellent than all other peoples hath the Lord had pleasure in you and chosen you, but because you were poor in spirit, and more humble than all the nations.
כי אתם המעט מכל העמים – ה׳ משפחות ישראל חסרים ממשפחות בני נח, שמשפחות בני נח שבעים, ומשפחות ישראל ששים וחמשה.
דבר אחר: המעט – ה׳ מעט.
דבר אחר: המעט1בעת שהקב״ה נותן גדלה לישראל הם ממעיטים עצמם, משה רבינו ע״ה ניתן לו המעלה ואמר ונחנו מה (שמות ט״ז:ז׳). אברהם אבינו ע״ה ניתן לו המעלה ואמר ואנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז). ודוד ע״ה אמר מי אנכי [ה׳ אלהים] ומי ביתי (שמואל ב ז׳:י״ח), אבל אומות העולם כשהקב״ה נותן להם גדולה, מיד מתגאים בעצמם, וכן פרעה אמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳), ופרעה שהיה מלך ראה בעצמו ונתגאה, שנאמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כ״ט:ג׳), וכן חירם אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳), וכן סנחרב אמר מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי וגו׳ (ישעיהו ל״ו:כ׳), וכן נבוכדנצר אמר ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי (דניאל ג׳:ט״ו).
1. בעת שהקב״ה נותן גדלה לישראל. עיין חולין פ״ט ע״א.
לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים – דְּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַאי דִּכְתִיב ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חוֹשֵׁק אֲנִי בָּכֶם שֶׁאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדֻלָּה אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם, נָתַתִּי גְדֻלָּה לְאַבְרָהָם, אָמַר (בראשית י״ח:כ״ז) ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״. נָתַתִּי גְדֻ(וּ)⁠לָה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, אָמְרוּ (שמות ט״ז:ז׳) ״וְנַחְנוּ מָה״, נָתַתִּי גְדֻלָּה לְדָוִד, אָמַר ״וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ״, אֲבָל עוֹבְדֵי אֱלִילִים אֵינָן כֵּן, נָתַתִּי גְדֻלָּה לְנִמְרוֹד, אָמַר (בראשית י״א:ד׳) ״נִבְנֶה לָנוּ עִיר״. לְפַרְעֹה, אָמַר ״מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ״, לְסַנְחֵרִיב, אָמַר (מלכים ב י״ח:ל״ה) ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי (הָעַמִּים) [הָאַרָצוֹת] אֲשֶׁר הִצִּיל⁠[וּ] אֶת (אַרְצוֹ) [אַרְצָם] מִיָּדִי״, לִנְבוּכַדְנֶצַּר, אָמַר (ישעיהו י״ד:י״ב) ״אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב״, לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר, אָמַר ״אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי״.
וַלַיְסַ מִן כַּת׳רַתִכֻּם מִן גַמִיעִ אלאֻמַם אצטַפַאכֻּם אַללָּהֻ וַאכ׳תַּארַכֻּם בַּל אַנתֻם אַקַלֻּ מִנהֻם מַגמֻועִיןַ
ולא-מסבת היותכם רבים מכל האמות, ברר ולקח ה׳ אתכם, ובחר בכם, אלא, אתם יחדיו במספר קטן מהם.
לא מרבכם – כפשוטו.
ומדרשו: לפי שאין אתם מגדילים עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה,⁠א חשק בכם.
כי אתם המעט – הממעיטים עצמיכם, כמו:⁠ב ואנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז), גונחנו מה (שמות ט״ז:ח׳). לא כנבוכד נאצרד שאמר: אדמה לעליון (ישעיהו י״ד:י״ד), וסנחריב שאמר: מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳), חירם אמר: אני מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳).
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 נוסף: ״לפיכך״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5 חסרה מלת: ״כמו״. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו: ״כגון״. בדפוס סביונטה: ״כגון אברהם שאמר״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״וכגון משה ואהרן שאמרו״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1 בשתי מלים. בדומה בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא: ״כנבוכד נצר״.
לא מרבכם NOT ON ACCOUNT OF YOUR BEING [MORE] NUMEROUS – This is to he understood according to its plain sense.
But its Midrashic explanation (taking לא מרבכם in the sense of "not because you are great") is: Because you do not regard yourselves as great when I shower good, upon you, therefore חשק … בכם DID [HASHEM] DELIGHT IN YOU.
כי אתם המעט FOR YOU ARE LITTLE – you regard yourselves as small, as, e.g., Avraham did who said, "For I am dust and ashes" (Bereshit 18:27), and as, e.g., Moshe and Aharon did who said, "And we, what are we?⁠" (Shemot 16:7). Not as Nebuchadnezzar who said, "I will be like the Most High" (Yeshayahu 14:14), and Sennacherib who said, "Who are they among all the gods of these countries [that have delivered their countries out of my hand?]" (Yeshayahu 36:20), and Hiram who said, "I am a god, I sit in the seat of God" (Er. 28:2) (Chulin 89a).
חשק י״יא בכם ויבחר בכם – ולא באחרים.
א. כן בכ״י ס״פ I.24. בכ״י פריס 177, פריס 176, פרנקפורט 150 חסר שם הויה.
SET HIS LOVE UPON YOU, NOR CHOOSE YOU. You and not anyone else.
לא מרובכם מכל העמים – להתפאר בעם רב.
לא מרובכם מכל העמים – NOT BECAUSE YOU WERE MORE NUMEROUS THAN ALL THE OTHER PEOPLES – to be glorified via a great nation.
לא מרובכם מכל העמים, "not because you were more numerous than all the other nations;⁠" the "other" nations referred to here are the seven Canaanite tribes that will be replaced by the Israelites shortly.
כי אתם המעט מכולם, "rather because you are the least numerous;⁠" but it is because He loves you.
לא מרובכם חשק ה׳ בכם – וא״ת ואם היו מרובים וכי בעבור זה היה להם לטעות. אלא פרשב״ם היה מחבר זאת הפרשה לוהיה עקב כמין חומר, הכי קאמ׳ לא מרובכם בזכיות כי מאהבת ה׳ אתכם.
וא״ת בלבבך כיון שלא מרובינו חשק בנו כי אם בתוקף השבועה, למה נעמול לקיים מצותיו, לעולם הוא צריך לקיים בנו שבועת האבות. לכן נאמ׳ וידעת היום כי ה׳ א-להיך האל הנאמן – ההוא אמר ויעשה וישמור הברית והחסד והשבועה כלומ׳ ימתין כמו ואביו שמר את הדבר.
לאלף דור – כלומר קודם ימתין אלף דור עד שימצא דור כשר לקבל זכות הברית אשר נשבע לאבותינו.
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – כלומר לאלתר ישלם להם כמעשי ידיהם. ולא יאחר לשונאו – בכל אלה, ולכך ושמרת את המצות ואת החקים והמשפטים.
והיה עקב תשמעון – אז ושמר ה׳ א-להיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך – ולא ימתין ולא יאחר מלשלם את הגמול כי הראשון זריז ונזכר, וזהו: לך. ג״ן.
לא מרבכם מכל העמים – טעם הכתוב כי היה ראוי שיהיו הרבים למלך, כענין שכתוב (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך, ואעפ״כ חשק בכם ויבחר בכם כמו שהזכיר למעלה בך בחר ה׳ אלהיך להיות לו לעם סגולה, שאין לך קצין שוטר ומושל מכל מלאכי מעלה, אבל אתה סגולת הש״י תחת ידו, ולכך לא תטעה לעבוד עבודה זרה מאלהי העמים, כן כתב הרמב״ם (הרמב״ן) ז״ל.
ונראה לפרש לא מרבכם, לא מצד רבוי שלכם חשק השם בכם במצרים להוציאכם משם ויבחר בכם להיות לו לעם, וירמוז הכתוב בזה כי ישראל רבים מכל העמים, ואעפ״כ יאמרו אין החשק והבחירה לרבוייכם, כי אתם המעט, כלומר כי אילו הייתם אתם הרבים מועטים מכל העמים היה גם כן חושק ובוחר בכם, ונתן טעם למה, ואמר מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה. ונצטרך לדחוק ולומר כן, מפני שעתה בשנת הארבעים העיד משה ואמר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, וא״כ איך יאמר כי אתם המעט מכל העמים, והנה רבויים ככוכבי השמים לרוב.
ואפשר לומר עוד, כי רפיון המ״ם יעיד על זה, כי אילו אמר המעט בדג״ש הייתי מבין כי הם מועטים מכל האומות, אבל בא רפה כמו (במדבר ט״ז:ט׳) המעט מכם כי הבדיל, (שם) המעט כי העליתנו, ויהיה באור כי אתם לשון גדולה ומעלה, יאמר כי אתם הנבחרים המעט מכל העמים אתם, אי אתם אלא רבים מכל, ואעפ״כ לא מרבכם אלא מצד האהבה והשבועה. ודרשו רז״ל כי אתם המעט, ה׳ מעט, ה׳ משפחות היו ישראל חסרים ממשפחות בני נח שהיו שבעים, וישראל היו ס״ה משפחות כמו שנמנו בפרשת פנחס. ולשון חשק לשון קשור הוא, מלשון (שמות כ״ז:י׳) וחשוקיהם כסף, שהם קבועים ומהודקים היטב, והטעם, שנקשר עמכם בקשר חזק שלא יפרד מכם לעולם.
ובמדרש לא מרבכם, לא מחמת שאתם מתגאים בעצמכם, אלא מחמת שאתם שפלים ומשפילים עצמכם לפני, כענין שכתוב (תהלים קל״ו:כ״ג) שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו, זהו כי אתם המעט מכל העמים, אמר הקב״ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר (בראשית י״ח:כ״ז) ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו (שמות ט״ז:כ״ב-כ״ג) ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר (תהלים כ״ב:ז׳) ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העולם אינו כן, נתתי גדול לנמרוד אמר (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳ אשר אשמע בקולו, לסנחריב, אמר (ישעיהו ל״ו:כ׳) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה׳ את ירושלים מידי, לנבוכדנצר, אמר (שם י״ד) אעלה על במתי עב וגו׳, לחירם מלך צור, אמר (יחזקאל כ״ח:ב׳) אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים.
לא מרבכם מכל העמים, "not because you are the most numerous amongst all the nations, etc.⁠" The premise underlying the verse is that seeing we have a principle that the glory of a king is manifest in the numerous legions he owns, and it would therefore be natural for God, the King of Kings, to command the most numerous legions as His people, this is not the case in the God-Israel relationship. His relationship to you is governed by the degree of fondness He has developed for you, a consideration outweighing considerations of numerical strength. This is why He chose you to be His special people as already mentioned in verse 6. You do not have officers or policemen in the celestial regions you are subservient to, only to God Himself. This is the meaning of being an עם סגולה i.e. under His immediate authority. This is why you must not err to serve idols in any shape or form (see Nachmanides on that verse).
I believe that the correct way to interpret the words: "not on account of your being the most numerous,⁠" refers to the reason God took us out of Egypt to make us His nation. The verse provides evidence that we were indeed the most numerous people at the time but this did not provide God with the motivation to take us out of there. Rather, He was motivated by feelings of a strong fondness so that even if we had been the least numerous nation He would still have taken us out of there. God loved us and wanted to keep His oath to the patriarchs.
The reason God felt compelled to state all this now in the fortieth year after the Exodus is that now Moses had referred to how numerous the people had become, i.e. "like the stars in the sky" (1,10). If so, and especially seeing that the numbers of the people had not changed since the Exodus, how could God say that He had taken us out because we actually were the least numerous, i.e. כי אתם המעט מכל העמים?
We may add further that the absence of a dot, dagesh in the letter מ in the word המעט proves this; had the letter מ in המעט been written with a dagesh I would have used this as confirmation that the people had indeed been the least numerous. However, seeing that it is written without such a dagesh, just as in the word המעט In Numbers 16,9 or 16,13, the word is not to be understood as confirmation of anything, rather as a supposition. The meaning of the line is: the word אתם refers to the spiritual level of the people, i.e. a very high level. Moses, resp. God is saying: "you who are numerically the smallest nation are yet on such a high spiritual level that instead of considering yourselves the most insignificant of all you are the most significant of all. Nonetheless, even considering your relative excellence, the reason the Lord took you out of Egypt was because of a feeling of love for you and in order to keep His oath to them.
Our sages in the Midrash (compare Rashi Pinchas 26,36) interpret the words: "for you are the smallest, etc.⁠" as ה מעט, "five families.⁠" The total number of families of the Jewish people was 65, i.e. five fewer than the 70 nations (families) enumerated in Noach after the dispersal of mankind subsequent to the Tower. The expression חשק is a variant of קשור and is found in that sense in Exodus 27,10 חשוקים כסף, surrounded by bands of silver (closely attached). These bands were firmly attached. The word in our verse indicates that the attachment between God and the Jewish people is permanent, extends beyond the death of the bodies of the individual Jews.
A Midrashic approach based on Chulin 89: the word לא מרבכם means "not because you boast of the fact that you are so numerous but, on the contrary, because you are unassuming, modest before Me do I relate to you in this manner. David referred to this in Psalms 136,23: "He remembered us because we were humbled, for His kindness is everlasting.⁠" This is the true meaning of: "for you are the least assuming of all the nations.⁠" God said: "at a time when I bestow greatness upon you, you belittle yourselves.⁠" When I granted greatness to Avraham, he said: "I am but dust and ashes" (Genesis 18,27). When I granted greatness to Moses and Aaron they said "who are we?⁠" (Exodus 16,8). When I bestowed greatness upon David, he said: "I am only a worm and not a man" (Psalms 22,7). The nations of the world do not react in this manner. When I granted greatness to King Nimrod he went ahead and said "let us a build a tower which reaches into heaven!⁠" (Genesis 11,3) When I granted greatness to Pharaoh he reacted by saying: "who is Hashem that I should listen to His instructions!⁠" (Exodus 5,2): When I granted great stature to Sancheriv, he responded by saying: "Who amongst all the gods of these countries has saved them from my hand that you (Chizkiyah) would think that the Lord can save Jerusalem from my hand?⁠" (Isaiah 36,20) When I granted greatness to Nevuchadnezzar he proclaimed: "I will ascend the highest places" (Isaiah 13,14). Chirom the king of Tzor said: "I am a god; I sit enthroned like a god in the heart of the seas" (Ezekiel 28,2).
לא מרבכם – רשב״ם היה מחבר זה הפסוק ופסוק ראשון דוהיה ומפרש הכי לא מרבכם חשק ה׳ בכם כי אם מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה. וא״ת כיון שלא חשק בנו כי אם מכח תוקף השבועה א״כ למה נטרח לקיים מצותיו לכך כתיב וידעת כי ה׳ אלהיך הוא אלהי האלהים וגו׳ שומר הברית ממתין ברית השבועה והחסד עד שימצא אוהביו ושומרי מצותיו לאלף דור כלומר עד אלף דור הוא ממתין עד שימצ׳ דור כשר שומרי המצות לקבל שכר השבועה אשר נשבע לאבותינו.
לא מרובכם, "not on account of your being so numerous, etc.;⁠" Rash'bam understands this verse as linked to the first verse of the paragraph starting in chapter 6,10. He explains the sequence as follows: G–d does not like you because you are numerous, but He loves you, period. (Love is never motivated by logical considerations based on calculations). Furthermore, He is obligated to make good on the promise He made to your forefathers. If you were to argue then that if He loves us as a father loves his children, why should we burden ourselves with having to observe all His commandments? The answer is that His patience extends until one thousand generations in searching for one that merits His keeping the oath He has given to your forefathers. Whenever such a generation of descendants of these forefathers is prepared to observe the condition of His oath, namely to observe His commandments, all the promises He has made will become effective.
לא מרובכם וגו׳ – כי הי׳ ראוי שיהיו הרבים למלך כענין שכתוב ברב עם הדרת מלך ויפקוד שרי צבאות בראש הנשארים ואתם המעט ואעפ״כ חשק בכם ויבחר אתכם. ופי׳:
חשק – שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפקד מכם לעולם מלשון וחשוקיהם כסף:
ויבחר בכם – מכל העמים כי הברירה בכל מקום ברירה בין אחרים. ואמר הטעם כי מאהבה בחר בכם שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים ולא הזכיר בזה טעם רק הבחירה כי הנבחר לאוהב צריך לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו וישראל ראוים לכך מכל עם שהם עזים באומות שעומדין בנסיונותיו וחשק בכם בעבור אבותיכם שהגיע עמם עד שנשבע להם כדי שלא יגרום החטא ותבטל הבטחתם ועל כן הוציא אתכם מארץ מצרים ביד חזקה:
ויפדך – רמז שהכה אותם תחתיך כענין שנאמר נתתי כפרך מצרים.
לא מרובכם, "(what motivated God was) not your being numerous, etc.⁠" although it would have seemed appropriate that a great King, the King of the universe, should select a most numerous people as His special favorites. Throughout our history we have been taught (Proverbs 14,28) that ברב עם הדרת מלך, "where there is a multitude that is a king's honour.⁠" This would enable the King to appoint many generals to be in charge of different divisions of his armies. Although, in your case, you are not a numerous people, nonetheless Hashem chose you.
חשק, "desired;⁠" the meaning of this word in this connection is that He established a permanent inseparable bond with you. We find this root in the same context in Exodus 38,12 and 38,18 וחשוקיהם כסף, where it describes how the silver bands connected the lace hangings of the Tabernacle to the pillars supporting them.
ויבחר בהם, "He chose them;⁠" He chose you out of all the nations that He had at disposal. The word בחר always means that the one doing the choosing had the option to select his choice from a number of candidates. The reason why He chose the Jewish people was out of a feeling of love for them. God had seen that this nation was worthy of His love more than all the other nations. Moses does not spell out a special virtue of the Jewish people that made them worthy of this extraordinary love of Hashem. When someone has been chosen as another person's especially beloved, he must henceforth endure with equanimity anything that results from the fact that he is so beloved. Israel qualified as being especially beloved by God because they were a tough nation, a nation capable of enduring a great deal when being tested by their lover, Hashem. He took a liking to you on account of your forefathers the three patriarchs whom God had subjected to so many trials all of which they had endured uncomplainingly so that He eventually swore an oath to them promising to give them the Holy Land. He swore the oath in order that His promise previously not reinforced by an oath, should not become null and void on account of sins that the offspring of these patriarchs might become guilty of. As a result of this oath, God took this nation out of Egypt amongst all the miracles that were needed to accomplish this.
ויפדך, He liberated you, redeemed you;⁠" an allusion to how God smote the Egyptians on account of the Israelites; (compare Isaiah 43,3 נתתי כפרך מצרים, "I have given (away) Egypt as a ransom in exchange for you.⁠")
לא מרבכם – כתיב חסר לומר לא מרבנות שבכם שאתם ממעיטים עצמכם.
כי אתם המעט – ה׳ מעט נ״ז משפחות בפרשת פנחס וח׳ בלוים הרי ס״ה. וכשתצרף עמהם ה׳ בנות צלפחד יהיו שבעים.
ונתן דוגמת זה במה שאמר לא מרבכם מכל העמים חשק י״י בכם וגו׳.(ז) ירצ׳ הלא תראו שאם היה חשקי כחשק מלכי האדמה לא הייתי חושק רק בעם היותר גדול והיותר עצום מכל העמים ואשר יהיו לו ממלכות רבות ועצומות אשר יתבצר בהם ויתר הדברים אשר יכללו תשוקות המלכים וחמודותם והנה לא עשיתי כן רק אתכם אהבתי עם היותכם המעט אשר על פני האדמה ולא היה לכם חלק ונחלה בארץ כשאר העמים אשר נאחזו בתוכה בכח ידם.
לא מרובכם מכל העמים וגו׳. עד סוף הפרשה. לפי שאמר שהם עם קדוש מהשם יתברך ולכן אין ראוי שיתחתנו באומות. ביאר אליהם עניין היותם בחירי השם יתברך ועם סגלתו באמרו לא מרובכם. רוצה לומר הלא ראיתם הנס גדול ונפלא והוא שחשק השם יתברך בכם. ומלת חשק לא נאמרה כאן על האהבה כי אם על דבקות השכינה שהיא בישראל במשכן. והוא מלשון וחשוקיהם כסף שהוא מלשון דבקות.
ואמר שלא היה הדבקות ההוא והבחירה אשר בחר בהם להיותם רבים וברוב עם הדרת מלך. כי הם המעט מכל העמים כי עם היותם כככבי השמים לרוב בפני עצמם ובערך הסתעפותם משבעים נפש בזמן מועט. הנה בערך אל שאר העמים היו הם עם מועט.
לא מרבכם – לא כדי שיתכבד ברוב עם.
לא מרבכם, not in order to be honoured by a multitude.
ומדרשו וכו׳. דהוקשה, דפשיטא, שאיך יעלה על הדעת שהקדוש ברוך הוא חשק בהם בשביל רבויים, והם בודאי מעט, ודבר שהעינים שולטות, ואין צריך לומר זה, אלא פירושו כמו שמפרש, שהם ממעטים עצמם:
לא מרובכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם – לשון זה צריך ביאור כי קשה מהיכא תיתי לומר מרובכם חשק ה׳ שהרי באמת המה המעט, ועוד מהו שנתן טעם ואמר כי מאהבת ה׳ אתכם נתן טעם לאהבה באהבה עצמה, ועו״ק חשק בכם ויבחר בכם תרתי בכם למה לי הל״ל חשק ויבחר ה׳ בכם, ומה בין חשק לבחר, ועוד יש עיון דק כי בתיבת מרבכם כלל האנשים והמספר בתיבה אחת ובאמרו כי אתם המעט יצא לחלק ביניהם.
והביאור לכל זה הוא, שראה ה׳ את ישראל שבאמת אינן שלמים מכל צד כי עם קשה עורף הוא אך שהם טובים מן שאר האומות כי יש בהם ריבוי זכיות יותר מן העמים, ומיעוט עונות מכל העמים, וסד״א שמצד שיש להם קצת ריבוי זכיות חשק ה׳ בהם כי החשק שייך לומר בדבר הנאהב, ומצד שיש להם מיעוט עונות בחר בהם כבוחר הרע במיעוטו, ושמא יטעו לומר שעל זה האופן מעשיהם רצוים אל השי״ת קמ״ל כי מאהבת ה׳ אתכם. אתם רצוים ומעשיכם אינן רצוים ולא גרמו לא החשק, ולא הבחירה, וז״ש לא מרבכם מכל העמים לפי שמדבר בריבוי זכיות הדבוקים בהם, כלל האנשים והמספר בתיבה אחת לכבודם, ואמר שלא חשק ה׳ בכם מצד זה המקצת ריבוי זכיות שיש לכם על כל העמים, ויבחר בכם קאי ג״כ על תיבת לא כאילו אמר שגם לא בחר בכם כי אתם המעט לפי שיש לכם מיעוט עונות על כל העמים כבוחר הרע במעוטו ולכבודם חלק המספר מן האנשים שלא לחבר אליהם העונות דיבוק גמור אלא הפריד מהם. לא משני צדדים אלו חשק ה׳, ויבחר בכם, כי אין דבר קטן כזה מעלה ומוריד מאחר שבאמת מעשיכם אינן רצויין. כי מאהבת ה׳ אתכם כי אתם בעצמותיכם רצויין מצד הגזע שלכם ומשמרו את השבועה וגו׳ ר״ל זכות אבות היא שעמדה לכם, וזה הרמוז במלת אתכם לומר אתם לבדכם רצויין אבל מעשיכם אינן רצויין כמ״ש (דברים ט׳:ה׳) לא בצדקתך וגו׳.
כי אתם הַמְעַט: בס״ס הה״א בלא מאריך, וכן נמנה 1במכלול עם מלין שנפל הדגש מהן בהיות תחלת התיבה שוא ונפל גם כן המאריך באות השמוש. [הַמְעַ֖ט].
1. במכלול: מא ע״ב.
כי אתם המעט – לא הספיק מאמר לא מרובכם, שאז ישנו בנשמע שאינם מרובים אלא שוים תלמוד לומר אתם המעט.
כי אתם המעט, "for you are the fewest, etc.⁠" The Torah could not content itself with writing "not because you were numerous, etc.,⁠" as that might have implied that though the Jewish people were not more numerous than other nations they were nonetheless equal to them in number.
לא מרבכם – אעפ״י שאמר למעלה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (לעיל א׳ י׳), הכונה שמצד עצמם ובערך הסתעפותם משבעים נפש בזמן מועט נתרבו יותר מן הנהוג, אבל בערך שאר העמים היו עם מועט, ועוד שלא היה מספרם מספיק להתיישב בכל הארץ כנען, כמו שכתוב לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה (לקמן כ״ב), לכן אמר כאן, אל תחשבו שהשם בחר בכם להיותכם מרובים משאר העמים, והיה מהראוי שיהיו הרבים למלך, כענין שכתוב ברב עם הדרת מלך, שאם היה כן יתחייב שיבחר ה׳ יתברך באומה אחרת אם יקרה שתפרה ותרבה מאד, ושיעזוב אתכם אם תתמעטו בעבור חטאותיכם, כמו שכתוב ונשארתם מתי מספר:
חשק ה׳ בכם – ענין קשר ודבקות, שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד לעולם:
כי אתם – שהרי אתם:
לא מרבכם – ולא תאמר הלא טוב יותר שנקרב אותם אלינו להיות עמנו לעם אחד וברבות עם הדרת מלך ויהיו גם הם סגולה, עז״א לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם שאין ה׳ חפץ ברבוי עם, כי הפרי והסגולה היא מועטת, כמו שבעץ פרי העצים והעלים והקליפות הם רבים והפרי היא מעוטה, כן אתם המעט מכל העמים, כי אתם הלב והפרי והסגולה שהיא מועטת, והיא הסגולה אצל הנוטע והחביבה בעיניו:
לא מרובכם מכל העמים וגו׳: הוסיף לבאר הטעם השני1 שלא לחשוב מדוע בחר בישראל – משום שהם מרובים. ואין הכוונה2 ריבוי בכמות, דמהיכא תיתי נחשוב דבר שכל עין רואה הפכו3. וגם מה זו מעלה – ריבוי עם המוני. אלא משמעות ׳ריבוי׳ כמה פעמים – באיכות4, שבאומה זו מצויים גדולי הדעת הרבה יותר מבאומות העולם לפי ערך ההמון. וא״כ5 היתה הדעת נותנת שאין לחוש כל כך על ישראל שמא יטעו אחר עבודה זרה, ועל מה זה הרחיקה התורה אותנו ממנה6 כל כך7.
כי אתם המעט מכל העמים: נהפוך הוא, מה שעם ישראל בעלי דעת יתירה המה מעטים (המוכשרים לעבוד את ה׳ בתמימות) יותר משאילו נבחרה אומה אחרת להקב״ה8, וכדאיתא בביצה (כה,ב) ׳תנא משמיה דר״מ, מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין׳9, ואילולא מאור של תורה ועמלה היה הדבר קשה עליהם ביותר להלוך בתום אחר ה׳, משום שהמה בטבעם נמשכים אחר אמצעים הנראים לעינים, וזה היה עיקר עבודה זרה אז10, כמו שכתבתי בפרשת שופטים (להלן יח,ט) ובכמה מקומות. ובביאורי על שיר השירים הראינו לדעת כל זה בפסוק (א,ה) ״שחורה אני ונאוה״.
חשק ה׳ בכם ויבחר11 בכם: ׳בחירה׳ משמעו – (אפילו) מי שמוכרח לקבל לו ריע, ובוחר במובחר שמוצא, אע״ג שאינו כל כך טוב בעיניו, אך שאינו מוצא טוב ממנו. וכלשון הנביא (שמואל א י,כד)12 ״הראיתם אשר בחר בו ה׳ כי אין כמוהו בכל העם״13, פירוש, אע״ג דלא זהו שראוי למלוכה מצד עצמו, כמו שהוכיח סופו, אבל מצד בקשת העם וההכרח לעשות מלך, ולא נמצא טוב ממנו, על כן נבחר הוא. אבל ׳חשק׳ משמעו – שמוצא בו קורת רוח וטוב לעמוד לפניו14. וכך חשק הקב״ה בישראל באמת15, כמבואר בבראשית רבה פרשת וישלח (פ,ז)⁠16 שלמדנו מהאי קרא שחשק ה׳ בישראל17.
1. שהוזכר בפסוק הקודם – ״בך בחר ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״.
2. כלומר, לא היתה הוה-אמינא שיחשבו שעם ישראל מרובים מכולם בכמות.
3. שכל הגויים רבים לאין שיעור מעם ישראל, גם באותהה תקופה – (לעיל פסוק א׳) ״שבעה גויים רבים ועצומים ממך״. וכן שואל הרשב״ם ׳אנשי לבב יבינו ויתמהו׳.
4. עיין לעיל (א,י), להלן (ח,א. י,כב), וכן בראשית (טו,ה) ועוד.
5. שבעם ישראל מצויים גדולי הדעת יותר מאומות העולם.
6. שציותה להשמיד כל עבודה זרה מארץ ישראל, רבינו פסוק ו׳.
7. אך נראה לענ״ד קושי להתאים את דברי רבינו עם המשך הפסוק ״חשק ה׳ בכם ויבחר בכם״, ועיין בהמשך דברי רבינו ד״ה חשק ה׳ בכם.
8. כלומר, אמנם אחרי בחירת עם ישראל, המצב הוא שבאומה זו מצויים גדולי הדעת הרבה יותר משאר האומות, אך אין זה בטבע היסודי של העם הזה, ואילו נבחרה אומה אחרת היו מהם יותר גדולי דעת מאשר בעם ישראל. (דברי רבינו מכוונים לאותן דעות הטוענות שהעם היהודי הוא עם חכם ב׳גנים׳ שלו).
9. רש״י: וניתנה להם תורה שיעסקו בה, והיא מתשת כוחם ומכנעת לבם. והביאו הרמב״ן בפסוק הסמוך.
10. ולכן יש לחוש מאד שמא יטעו אחרי עבודה זרה, ועל כן הזהירה התורה על הרחקתם מעבודה זרה.
11. מה בין ״חשק״ ל-״בחר״. וכתב הרמב״ן: וטעם ״חשק״ – שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם, מלשון ״וחשוקיהם כסף״ (שמות כז,י), ״ויבחר בכם״ – מכל העמים... כי ה׳בחירה׳ בכל מקום – ברירה מן האחרים.
12. על המלכת שאול.
13. בפשטות הכוונה, הואיל ״ואין כמוהו בכל העם״ לכן בחר בו ה׳ – בחר את האיש הטוב ביותר בעם, אך רבינו לומד אחרת.
14. ולא רק בהשוואה לאחרים.
15. אך עדיין לא ברור א״כ מדוע הוסיף ״ויבחר בכם״, שהרי ׳חשיקה׳ היא חשובה מ׳בחירה׳.
16. על הפסוק (בראשית לד,ה) ״שכם בני חשקה נפשו בבתכם״.
17. ריש לקיש אמר, בג׳ לשונות של חיבה חיבב הקב״ה את ישראל – בדביקה, בחשיקה ובחפיצה... בחשיקה – ״לא מרובכם מכל העמים חשק ה׳⁠ ⁠⁠״...
לא מרובכם – הערה זו ברצונה להתנגד לרעיון שתמצא בעיני ה׳ חן בעובדה שעם ישראל יגדל במובן המספרי, על ידי האיחוד והמיזוג עם הכנענים, ובכן תהיה לה׳ אומה יותר גדולה; שהרי ה׳ לא בחר לו עם גדול, אלא את הקטן ביותר.
מכל העמים – כלומר, מכל אחד ואחד מן העמים. לדברי תרגום השבעים: כי אתם המיעוט מתוך כללות כל העמים.
חשק – לחבר, לקשור.
לא מרובכם מכל העמים, כי אתם המעט כו׳ כי מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה כו׳ וידעת וכו׳ האל הנאמן שומר הברית וכו׳ הרצון, דאם מפני השבועה, הלא תשאל איפוא הם הג׳ אומות קיני, קניזי, קדמוני, וידעת כי הוא נאמן שומר הברית ונאמן הוא שעוד יתן לכם ויוסיף לקיים השבועה בכללה, להוריש אותם מפניך.
לא מרבכם וגו׳ – אמר להם הקב״ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, למשה ולאהרן – אמרו ונחנו מה (פ׳ בשלח), לדוד – אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כ״ב)1. (חולין פ״ט.)
1. ולא כמו באוה״ע שמכיון שעלו לגדולה מיד מרדו בה׳, כמו נמרוד שאמר הבה נבנה לנו עיר, פרעה אמר מי ה׳, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (מלכים ב י״ח), נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו י״ד), חירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח).

וי״ל בטעם הדרשה בכלל דמדייק מ״ש לא מרובכם וגו׳ דאיך ס״ד שהם עם מרובה מכל העמים דבר שידוע הפכו לכל שהם המעט, וגם אינו מבואר מ״ש כי מאהבת ה׳ אתכם ולא ביאר סיבת האהבה והול״ל טעם האהבה, וגם ענין החשק שאמר אינו מבואר ברחבה דלפי ענינו הול״ל לא מרובכם בחר ה׳ בכם, ולכן דריש ענין הרבוי מענין גדולה וכבוד, כמו ורב יעבוד צעיר, וכן גאון ירושלים הרב (ירמיהו י״ג) משפטיך תהום רבה וכדומה, ולשון מיעוט דריש מלשון הכנעה וכדמפרש, ובתרגום יונתן תרגם פסוק זה בזה״ל, לא מן בגלל דאתון גיותנין מן כולהון אומיא צבי ה׳ בכון וכו׳ אלהן דאתון מכיכי רוחא וענוותנין עכל עממיא, עכ״ל, וכיון לאגדה שלפנינו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144