Devarim 7 – דברים ז‏ – Mikraot Gedolot

וְיַעְדֵּי יְיָ מִנָּךְ כָּל מַרְעִין וְכָל מַכְתָּשֵׁי מִצְרַיִם בִּישַׁיָּא דִּידַעְתָּא לָא יְשַׁוֵּינוּן בָּךְ וְיִתֵּינִנּוּן בְּכָל שָׂנְאָךְ.

And the Lord your God will remove from you all diseases, and all the plagues of Mizraim; the evil things that you knowest He will not lay upon you, but will put them on all that hate you.

ויעבר י״י מנכון כל בישין וכל מכתשיהון דמצריי בישייא די חכמתון^א לא ישוי יתהון בכון וישוי יתהון בכל שנאיכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חכמתון״) גם נוסח חילופי: ״ידעתון״.

ויעדי י״י מינך כל מרעין וכל מכתשיא דגרי י״י על מצרים בישיא דידעת לא ישוינון בכון ויגרינון בכל סנאיכון.

And the Lord will put away from thee all the diseases and evil plagues that He sent upon Mizraim which you hast known; He will not put them upon you, but will send them forth upon all your enemies.

והסיר ד׳ ממך כל חולי – התורה היא מרפא לכל חולי, שנאמר רפאות תהי לשרך (משלי ג׳:ח׳).

רמז תתמט

וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חֹלִי – אֲמַר רַב, זוֹ עַיִן. רַב סָלִיק לְבֵי קִבְרֵי, עֲבַד מַה דַעֲבַד, אֲמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁמוּאֵל אֲמַר, זֶה הָרוּחַ, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל הַכֹּל בְּרוּחַ. וְהָאִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת. הָתָם נַמֵּי, אִי לָא הֲוָה זִיקָא עַבְדֵי לֵיהּ סְמַתְרֵי וְחָיֵי. רַבִּי חֲנִינָא אֲמַר, זוֹ צִנָּה, דַּאֲמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ״ וְגוֹ׳. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֲמַר, זוֹ צוֹאָה, דַּאֲמַר מַר צוֹאַת הָאֹזֶן וְצוֹאַת הַחֹטֶם רֻבָּן קָשֶׁה וּמִעוּטָן יָפֶה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: זוֹ מָרָה. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי מַחֲלָה זוֹ מָרָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ מַחֲלָה מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלָה כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. [דָּבָר אַחֵר] מחל״ה, שפ״ג חֳלָאִים תְּלוּיִין בָּהּ, וְכֻלָּן פַּת בְּמֶלַח שֶׁל שַׁחֲרִית וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטַּלְתָּן.

וַיֻזִילֻ אַללָּהֻ מִנךַּ כֻּלַּ מַרַץֵ׳ וַגַמִיעִ אַדַאוי מִצרַ אַלרַּדַיַאתִ אַלַּתִי תַּערִפֻהַא לַא יֻחִלֻּ בִּךַּ שַׁיאֹ מִנהַא בַּל יֻחִלֻּהַא בִּשַׁאנִאִיךַּ

ושיסיר ה׳ ממך, כל חלי, וכל-תחלואי הגרועים של מצרים, אשר אתה מכיר אותם, לא יחיל עליך דבר מהם, אלא יחיל אותם על שונאיך.

ועוד תהיה בריא מכל חולי ידוע להיות כמנהג העולם, וכל מדוי – שהיו חוץ המנהג.

Furthermore, you will be healthy and avoid all sorts of well-known illnesses which normally befall people. You will similarly avoid abnormal, evil diseases.⁠¹

1. Hence the mention of the diseases of Egypt.

והסיר ה׳ ממך כ״ל חל״י – בגימט׳ צ״ח אלו צ״ח קללות שבמשנה תורה.

כל חלי – אמרו בזה בהמקבל זו צנה וקשה הא אמרינן הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים כדאמר התם גופיה וא״כ איך יאמר עלי׳ והסיר ה׳, וי״ל דהאי והסיר ה׳ הוא שמזהירך אזהרה לשמור עצמך ממנה לומר כי עשה תעשה ויכול תוכל לה, מהרי״ץ.

והסיר י״י ממך כל חולי – הנהוג לבא בעולם. והזכיר כל מדוי מצרים הרעים – להבטיח: ונתנם בכל שונאיך. או שירמוז כי בעשותם המשפטים ינצלו מהם, ואם לא יעשו אותם יבאו עליהם כאשר באו על המצרים, כאשר אמר בתוכחות: והשיב בך את כל מדוי מצרים וכו׳ (דברים כ״ח:ס׳). וכבר פרשתי זה בסדר ויהי בשלח (רמב״ן שמות ט״ו:כ״ו).

AND THE ETERNAL WILL TAKE AWAY FROM THEE ALL SICKNESS — ordinary ailments which occur in the world. He further mentioned all the evil diseases of Egypt to assure the people that He will inflict them on all who hate thee. Or it may be that he is intimating that by observing the ordinances, they will be saved from them [these evil diseases], but if they do not observe them, they [the diseases] will come upon them just as they did come upon the Egyptians, as is stated in the chastisement: And He will bring back upon thee all the diseases of Egypt etc.⁠¹ I have already explained this in the section And it came to pass, when Pharaoh had let the people go.⁠²

1. Ibid., 28:60.

2. Exodus 15:26 (Vol. II, pp. 212-213).

והסיר ה׳ ממך כל חולי – שהוא במנהגו של עולם. וכל מדוי מצרים – שהיו חוץ ממנהגו של עולם.

או יאמר, כל חולי הוא הבא מחוץ לגוף מצד השתנות האויר וקלקולו, וכל מדוי מצרים הוא הבא מבפנים מתוך הגוף, וזהו לא ישימם בך.

והסיר ה' ממך כל חולי, "the Lord will remove all manner of sickness from you;⁠" This refers to the kinds of maladies all of mankind is plagued by.
וכל מדוי מצרים, "and all the specific illnesses prevalent in Egypt;⁠" unusual kinds of diseases.

Alternatively, the words כל חולי may refer to sickness which attacks the body from the outside due to climate, and conditions of air pollution, etc. The words וכל מדוי מצרים would refer to diseases originating inside the body. Concerning those, Moses says: "God will not afflict you with them.⁠"

והסיר ה׳ ממך כל חולי – הנהוג בעולם. ואמר עוד:

וכל מדוי מצרים – הבאים בשנוי והרמב״ן כתב הזכיר מדוי מצרים הרעים להבטיח אותם בהם ונתנם בכל שונאיך או ירמוז כי בעשותם המשפטים יכלו מהם ואם לא יעשו אותם יבואו עליהם כאשר באו על המצרים כאשר אמר בתוכחות והשיב בך את כל מדוי מצרים. והזכיר תחלה במשפטים להכרית ולכלות כל עובדי ע״ז ולכך אמר ואכלת את כל העמים שתכריתם כענין שנאמר כי לחמנו הם ואמר לא תחוס עינך עליהם כי ברחמנות השופט יאבד כל משפט:

והסיר ה' ממך כל חולי, "Hashem will remove every sickness from you.⁠" This refers to sicknesses that are part and parcel of everyday life. Moses adds:

וכל מדוי מצרים "as well as all the bad maladies specifically prevalent in Egypt.⁠" Probably, what are meant are different kinds of intestinal maladies, cancer of the colon, etc. Moses singles out these diseases with which the Israelites were familiar from their stay in Egypt, to assure them that God will cure them even from such diseases as part of the reward for observing the משפטים. He would instead afflict our enemies with such diseases. It is also possible that Moses hints here that if once afflicted with these diseases the meticulous observance of the social laws would cause God to heal the afflicted person, whereas non observance of these laws may bring in its wake such afflictions.

When singling out specific commandments representing the social laws, משפטים, Moses singles out first (8,19) and foremost the eradication of every person guilty of practicing any kind of idolatry.

כל חלי – עולה צ״ח שיסיר ממך צ״ח קללות.

והסיר י״י ממך כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים – אמנם אמר זה לפי שהיו ישראל חושבים בתחלת הענין שיהיה ממנהג השם יתעלה להמציא הרעות ולא הטובות כמו שזכרנו במה שקדם ולזה אמר שלא די שלא יביא השם יתעלה עליהם רעות אבל יסיר מהם כל חולי ולא יחשבו גם כן שיהיה דרך השם יתעלה לחדש בטובות ולא יוכל לחדש רעות כמו שהיו חושבים קצת הקודמים כי שם שני אלוהות הא׳ עושה הטובות והאחד עושה הרעות כי כבר יחדש רעות נפלאות כמו מכות מצרים בכל שונאי ישראל.

ואמנם המין השני מהשכר. אמר שיהיה הוא בבריאות וברפואה ואמר על זה והסיר ה׳ ממך כל חולי.

ואמר בכל חולי לשון הסרה. ובמדוי מצרים לא ישימם בך. לפי שבאמרו כל חולי כיון על החולאים הנהוגים שעל המעט ימלט האדם מהם ולכן אמר בהם לשון הסרה שיסירם השם יתברך מהם בהיות כל אדם מעותד אליהם כפי המנהג הטבעי. אמנם מדוי מצרים הרעים שאינם רגילי׳ לבא על כל אדם והם מפועל האל ואצבע אלהים להעניש בהם את הרשעים. אמר שלא ישימם בם בהיותם אוהבי השם יתברך ושומרי מצותיו. ולפי שהמיתות המקריות הן צריכות בעולם שאם לא יבאו המגפות ושאר המיתות לא תוכל האדמה להכיל ולסבול כל האנשי׳ הנולדים בה. לזה אמר ונתנם בכל שונאיך באופן שההכרח ההוא ישלם בשנאיהם לא בהם. גם שבזה ישמחו כי יחזו נקם והם יגילו בהשם יתברך. ואחר שזכר המין הזה השני מהשכר זכר עוד המין השלישי והוא בענין הכבוד ונצוח האויבים ועליו אמר ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נוחתן לך. ואין זה מצוה אבל יעוד ושכר טוב שיהיו ישראל כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן שיאכל ויחריד את כל העמים לא בחיל ולא בכח כי אם לפי שהשם אלהיהם נתנם להם. ולפי שהמנצחים במלחמות פעמים ירחמו על המנוצחים ויחמלו עליהם ויחשבו זה למעלה גם לשלמות ומדה נכבדת לכן הזהירם שלא יעשו כן רוצה לומר שלא יחוס עינם עליהם. וביאר ואמר שאין זה ללמדם מדת האכזריות חמה ושטף אף. כי אם לפי שלא יבאו לעבוד את אלהיהם כי בהיותם חומלים עליהם יתערבו העמים עמהם וילמדו ממעשיהם אשר זה יהיה לישראל למוקש ולכן ראוי שלא תחוס עינם עליהם כדי שלא יבאו לעבוד את אלהיהם כי אותה החמלה על הרשעים תהיה מוקש לישראל. וכמו שאמר (פ׳ משפטים) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי:

כל חלי – אפילו המורגלים לבא מצד המערכת.

הרעים – המתדבקים.

אשר ידעת – שלקו על הים, כמבואר למעלה.

לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך – אף על פי שיתנם בשונאיך, לא ידבקו בך, כענין ״יפל מצדך אלף... אליך לא יגש״ (תהלים צ״א:ז׳).

כל חולי, any manner of illness including those that are the result of climactic conditions.

הרעים, the ones which are contagious.

אשר ידעת, that the Egyptians were smitten with at the Sea of Reeds.

לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך, even though these diseases will strike your enemies they will not infect you, as described in Psalms 91,7 “thousands may fall by your side….but the source of the death will not reach you.”

לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך – לפי שאם נקנסה רעה בעולם והיתה ראויה לבוא על ישראל כשיעשו רצונו של מקום לא יאונה אליהם כל רע. והצרות הממשמשות ובאות אי אפשר לעזבן כפי אשר נגזר על הארץ ולהשליכם על אומה אחרת אשר באולי אינה ראוי לאותו עונש זהו נגד המשפט ושופט כל הארץ ידין בצדק. על כן הגיד שאם כזה יארע יחלוק ה׳ אותה הרעה הראויה לבוא על ישראל בין כל יושבי הארץ חלק כחלק יאכלו באופן שנימטי מינה לכולהו שיבא מכשורא והקל מעליהם ויוכלו נשוא ולא ימותו ברעתם אם לא יהיה חטאם למות:

והסיר ה׳ ממך כל חלי וכל מדוי – כי נמצא שני מיני יסורים לא ראי זה כראי זה הנופל למשכב אין כואב לו שום אבר פרטי אבל תגבורת המחלה נתפשט בכל האיברים. והשני הוא אשר יש לו כאב באבר אחד ושאר איבריו בריאים ואמר והסיר ה׳ ממך שניהם. כל חלי. וכל מדוי.

וכל מדוי מצרים הרעים – אחר שהזכיר כל חולי שכולל כל מיני חולאים שהם תולדות מכת הדבר, כפי מה שפירשנו (שמות ז׳ ג׳, ובמקומות אחרים) שהדבר הוא אחד מארבעת משפטי ה׳ הרעים הנזכרים (ביחזקאל י״ד כ״א), הוסיף לומר כל מדוי מצרים הרעים כדי לכלול גם שאר המשפטים שהם חרב רעב וחיה רעה, כי מדוי מצרים כוללים כל ארבעת המשפטים האלה שמהם כל נגע ומחלה בעולם, כאשר פירשנו במקומו, ואמר כאן שאם ישמרו חקיו יצילם ה׳ מכל הרעות האלה, דומה למה שכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו׳ (שמות ט״ו כ״ו), ובקללה נאמר להפך והשיב בך את מדוי מצרים וכו׳:

ונתנם בכל שנאיך – כי שונאי ישראל הם שונאי המקום:

כל חלי וכל מדוה – חולה הוא הנופל למשכב ואין כואב לו שום אבר פרטי, כי תגבורת המחלה התפשטה בכל האברים, ומדוה הוא אשר לו כאב באחד מאבריו והשאר בריאים (הגר״א). ועמ״ש מזה בשמות ט״ו כ״ו.

ונתנם – אף על פי שיתנם בשונאיך לא ידבקו בך, כענין יפול מצדך אלף וגו׳ אליך לא יגש (רע״ס), ויפה פי׳, והוא״ו כמלת אעפ״י (וויאוואָהל), כמו והיא חברתך (מלאכי ב׳), או שהוא״ו כמלת כאשר (אלס), ותורה התייחסות שני המשפטים המצטרפים זע״ז בבחינת הזמן, כמו השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה, כאשר בא צוערה, וטעם והסיר ממך ונתנם בכל שונאיך, יסיר ממך כאשר יתנם בשונאיך, כלומר כאשר תהיה מכת מדינה בעון יושבי׳ ויחול עלי׳ עונש לא תהיה אתה בכלל הנענשים.

מדוי מצרים – הם תחלואים פרטים לארץ מצרים, כגון הצרעת; Aegyptus talium vitiorum genitrix. Plinius, Historia naturalis, lib. 26. cap. 1.

מדוי – בעוד ״חלי״ מציין את התהליך הפיזיולוגי של מצב המחלה, היכול לעכב התפתחות (עיין פירוש, בראשית מח, א); הרי ״דוי״ מורה בעיקר על תחושת החולי, על הסבל. לפיכך ״דוי״ קשור לעתים קרובות ל״לב״.

הקִרבה באופן ההגייה של ״דוה״ ו״טוה״ תומכת במחשבה שיש קשר רעיוני בין ״דוי״ ל״חבל״. שכן ל״חבל״ ישנן שתי משמעויות: ״חוט עבה״ ו״התכווצות מתוך כאב״. אולי כאב החולי נתפס כהפרדה ודחיסה: יסודות שבדרך כלל מתאימים בהתאמה גמורה לכלל הגוף, נפרדים מהגוף ונדחסים לאחדות בלתי אחידה. כביכול יסודות אלה טוויים ושזורים יחד בתוך הגוף. לפי זה, ״דוי״ ו״חבל״ יהיו בחינות שונות של אותו תהליך ממש.

והסיר – וגם שעפ״י הטבע ימצאו חולים וזה משני מינים [א] חלאים הטבעיים הבאים מצד המזג ומצד שנוי התקופות וממך יסיר כל חולי, אף שיחויב שימצא בך מצד הטבע, [ב] חלאים הבאים על צד העונש שכבר ידעת אותם ממצרים ששם דבקו בך, ועז״א וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, ועתה לא ישימם בך, ובזה דייק לומר לא ישימם ולא אמר והסיר, כי הם אינם באים מעצמם רק ע״י ה׳ המשים אותם, והגם שיתנם בכל אויביך וחלאים אלה הם חלאים מתדבקים בכ״ז לא ישימם בך, ובכ״ז תהיה ברוך מכל העמים:

ממך כל חולי: חולאים שאדם מביא על עצמו ע״י שאינו נזהר באכילה, או ע״י צנים פחים. והכי איתא בב״מ (קז,ב)¹. ובשעת מלחמה² או במדינה אחרת שאין רגיל בה, קרוב להיות נכשל בה ע״י שינוי וסת (ממה) שהנהיג תחילה בארצו ובשעת מנוחה, על כן באה הברכה על זה כאן ביחוד.

וכל מדוי וגו׳: מחלות שבאו ע״י עונש³ ועלולים להיות בארץ ישראל⁴, כמו מכת שחין, צרעת, ארבה ועוד⁵.

{לא ישימם בך: ׳שימה׳ משמע כל-שהוא, ו׳נתינה׳ משמע טובא⁶, כדאיתא במנחות (נט,ב)⁷}.

ונתנם בכל שונאיך: הנלחמים עמך⁸.

1. ׳צינים פחים׳ זו דעת ר׳ חנינא שם בביאור פסוקנו – ׳זו צינא׳, וענין ׳אינו נזהר באכילה׳ יתכן בכוונת רבינו מי שאינו נזהר באכילת פת שחרית, ושם זו דעת ר׳ אלעזר ׳זו מרה׳ – ששמונים ושלשה חלאין תלויין במרה, וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן.

2. בה עוסקים פסוקים אלו, וכנ״ל ברבינו.

3. בניגוד ל״כל חולי״ שהם מחלות שאדם הביא על עצמו, וכנ״ל.

4. דוקא עקב השגחתו המיוחדת של הקב״ה שם.

5. ״מדוי מצרים״ – מכות שהובאו על המצרים.

6. א״כ ״לא ישימם בך״ – אפילו כל שהוא, ומאידך ״ונתנם״ – הרבה – ״בכל שונאיך״.

7. על הפסוק (ויקרא ה,יא) ״לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה״.

8. בה עוסקים פסוקים אלו, וכנ״ל ברבינו.

מדוי – חולאים ההוים במצרים ולא עשר מכות.

והסיר... כל חולי – כמו שמות כ״ג:כ״ה.

מדוי מצרים – השוה שמות ט״ו:כ״ו ולהלן כ״ח:ס׳. ״מדוה״ מלשון דוה, להיות חולה ולהתנוון. כאן הכוונה באופן מיוחד למכות אשר בהן הכה ה׳ את מצרים על אודות ישראל.

כל חלי – רב אמר זו עין רעה, שמואל אמר זה הרוח, ר׳ חנינא אמר זו צינה,⁠¹ ר׳ יוסי ב״ר חנינא אמר זו צואה,⁠² דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומעוטן יפה, ר׳ אלעזר אמר זו מרה.⁠³ (ב״מ ק״ז:)

כל חלי – תניא, רבי אומר, והסיר ה׳ ממך כל חלי – זו שריפה,⁠⁴ ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, זה הרעיון, ר׳ אליעזר לטעמיה, דאמר, ונתן עול ברזל על צואריך (פ׳ תבא) זה הרעיון,⁠⁵ ר׳ אבון אמר זה יצה״ר שראשו מתוק וסופו מר⁶ (ירושלמי שבת פי״ד ה״ג)

1. כולם לשיטתייהו אזלי, רב לטעמיה דאמר צ״ט מתים מעה״ר ואחד בדרך ארץ, ושמואל אמר דיסוד כל המחלות בא ע״י נשיבת רוח שאינה מצויה, ור׳ חנינא אמר הכל בידי שמים חוץ מצנים ופתים, עיין כתובות ל׳ א׳ ובסוגיא כאן, ועיין באות כ״ח.

2. יתכן שמפרש חלי מלשון חלאה, וכנודע שבאותיות אהו״י נוהג חסרון.

3. ר״ל מדת הכעס, שע״י זה שופכת המרה ומקלקלת מרוצת הדם וע״י זה באים חלאים, ועיין לפנינו ס״פ משפטים בפ׳ והסירותי מחלה. ובפשיטות י״ל דכל הדורשים האלה דורשים הלשון כל חלי כמו שורש או יסוד כל חלי, וגם י״ל דדייקו הלשון והסיר, דלשון הסרה משמע שהמחלה מוכרחת להיות בכל אדם רק ה׳ יסיר אותה, ולכן כל אחד מפרש לפי טעמו ורוחו מה היא המחלה השולטת בכל אדם, וכן צריך לפרש בדרשה הבאה.

4. כלומר הקדחת והחום השולטת בכל חולי, דזה הוא עיקר יסוד המחלה, ובסורה – סרה הסכנה, וכמ״ש בברכות ל״ד ב׳ באיתה שעה חלצתו חמה וביקש מים, ופירש״י נטלה מגופו החמה הוא החולי הקודחו, עכ״ל. ועיין מש״כ באות הקודם וצרף לכאן.

5. ר״ל זה שמשתקע עצמו ברעיונות לחשוב ולדאוג הרבה שוב א״א לו להשמט ממנו ונעשה עליו כעול ברזל וע״י מחבל גופו ורוחו. ומדייק כן דאלו בעבודה ממש איירי הא כבר כתיב ועבדת את אויביך.

6. לפי פשוטו י״ל דדריש חלי מלשון מתיקות כמו תרגומו של הפסוק בשופטים י״ד מה מתוק מדבש – מה חלי מדובשא, וכן דרשו בש״ר ויחל משה – עשה את המר מתוק, ועוד הרבה, ודרכו של יצה״ר להמתיק דרכיו אף כי סופו מר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון