Devarim 7 – דברים ז‏ – Mikraot Gedolot

לא תחוס עינך על עמי כנען – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קמ״ט, יראים שס״ב

וּתְגַּמַּר יָת כָּל עַמְמַיָּא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ לָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלֵיהוֹן וְלָא תִפְלַח יָת טָעֲוָתְהוֹן אֲרֵי לְתַקְלָא יְהוֹן לָךְ.

And you shalt consume all the peoples that the Lord your God will give up to you; your eye shall not have pity upon them, nor shalt you serve their idols, for that will be a stumbling-block to you.

ותיכלון ית כל נכסי אמייה^א די״י אלהכון יהב לכון לא יחוסון^ב עייניכון עליהון ולא תפלחון קדם^ג טעוותהון ארום תוקלה^ד אינון^ה לכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כל נכסי אמייה״) גם נוסח חילופי: ״בזת בעלי דבביכון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יחוסון״) גם נוסח חילופי: ״תחו׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדם״) גם נוסח חילופי: ״ית״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תוקלה״) גם נוסח חילופי: ״תקל׳⁠ ⁠⁠״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אינון״) גם נוסח חילופי: ״הנון״.

ותגמר ית כל עממיא די״י אלקך יהיב לך לא תיחוס עינך עליהון ולא תפלח ית טעוותהון ארום לתוקלא הינון לך.

And you shalt consume all the nations which the Lord thy God giveth up to thee; thine eye shall not spare them nor their idols, because they would be a stumbling-block to thee.

ואכלת את כל העמים – ¹מכאן אמרו חז״ל שהקב״ה התיר להם לאכול מה שימצאו משלל שבעה עממים, ואפילו ²קודלי דחזירי.

1. מכאן אמרו חז״ל שהקב״ה התיר להם לאכול מה שימצאו משלל שבעה עממים. עיין חולין י״ז ע״א ובתים מלאים כל טוב ואמר ר׳ ירמי׳ בר אבא אמר רב כתלי דחזירי.

2. קודלי דחזירי. עיין מגילה י״ג ע״א שהאכילה קדלי דחזירי עיין ערוך ערך קדל.

וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים – אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, גֶּזֶל כּוּתִי אָסוּר, אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת, מִנַיִן לְגֶזֶל כּוּתִי שֶׁאָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים״, בִּזְמַן שֶׁהַכּוּתִי מָסוּר בְּיָדְךָ אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כ״ב:ג׳) ״לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ״, לְאָחִיךָ אַתָּה מַחֲזִיר וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר לְכוּתִי. וְאֵימָא הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְלָא אֲתָא לִידֵיהּ, דְּלָא מִיחָיֵיב לְאַהֲדוּרֵי בַתְרָהּ כִּדְיִשְׂרָאֵל אֲבָל הֵיכָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ לְכוּתִי נַמֵּי לֵיהְדְּרָא. אֲמַר רָבִינָא, (שם) ״וּמְצָאתָהּ״, דַּאֲתָא לִידֵיהּ מַשְׁמָע.

פרשת עקב

וְאָכַלְתָּ֣ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ

ה׳ אלוקיך- שכל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלוה

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הוֹאִיל וּבָאנוּ לָזֶה, מַה זֶּה הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךְ? לַה׳ אֱלֹהֵינוּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי רַק בִּלְבַדּוֹ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב (שם ח) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךְ מְבִיאֲךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ׳, (שם) אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךְ נֹתֵן לָךְ, (שם ד) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, וְכֻלָּם כָּךְ?

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּשְׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי. וּמֹשֶׁה לֹא אָמַר אֱלֹהֶיךְ אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָּׁה וּלְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וּמַה שֶּׁלֹּא אָמַר אֱלֹהֵינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, וְלָכֵן אֱלֹהֶיךְ וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לְשָׁם.

(זהר שמות דף עט:)

פַתַּפנִי גַמִיעַ אַלשֻּׁעֻובִּ אַלַּתִי יֻעטִיךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ לַא תֻשׁפִק עַלַיְהִם וַלַא תַּעבֻּד מַעבּוּדַאתִהִם פַיַכֻּונֻוןַ לַךַּ וַהקַא

אזי תחסל את כל העמים אשר יתן ה׳ אלהיך, אותם לך, לא תחמל עליהם, ולא-תעבד את הנעבדים שלהם, כי יהיו לך כחבל על הצואר.

פס׳: ואכלת את כל העמים – ¹תכלה אותם.

כי מוקש הוא לך – כמו פן יהיה לך למוקש:

1. תכלה אותם. וע״ז שייך לשון אכילה כמו הסנה איננו אוכל:

ואכלת – מצוה לכלותם כאוכל לחם. והעד: לא תחוס עינך עליהם.

כי מוקש הוא לך – כל אחד מאלהיהם.

AND THOU SHALT CONSUME. This is a commandment to consume them as one consumes bread, as thine eye shall not pity them proves.

FOR THAT WILL BE A SNARE UNTO THEE. The reference is to each one of their gods.⁠¹

1. Our verse literally reads, "Neither shalt thou serve their gods; for he will be a snare unto thee.⁠" To be consistent, our verse should have read, neither shalt thou serve their gods; for they will be a snare unto thee. Hence Ibn Ezra's interpretation.

לא תחוס עינך עליהם – כי אז לא תעבוד {את} אלהיהם.

כי מוקש הוא לך – להעבידך אלהי⁠{ה}⁠ם, כמו: וקרא לך ואכלת מזבחו (שמות ל״ד:ט״ו).

לא תחוס עינך עליהם – YOUR EYE SHALL NOT PITY THEM – because then לא תעבוד {את} אלהיהם YOU WILL NOT SERVE THEIR GODS.

כי מוקש הוא לך – FOR THAT WILL BE A SNARE TO YOU – to make you serve their gods, like: “he shall call you, and you shall eat from his sacrifice” (Shemot 34:15).

והזכיר תחלה במשפטים לכלות ולהכרית עובדי עבודה זרה, ולכך אמר: ואכלת את כל העמים – שתכריתם, כענין שנאמר: כי לחמנו הם (במדבר י״ד:ט׳), כי אכל את יעקב (תהלים ע״ט:ז׳), ואכלוהו ויכלוהו (ירמיהו י׳:כ״ה), וכן רבים. ואמר: לא תחוס עינך עליהם כאשר הזכרתי (רמב״ן דברים ז׳:י״ב) כי ברחמנות הטפשים^א יאבד כל משפט.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״השופטים״.

Now he mentioned as the first among the ordinances, the duty to demolish and destroy the idol-worshippers.⁠¹ Therefore he said, 'v'achalta' [literally: "and thou shalt eat"] all the peoples,⁠² meaning that you should destroy them, similar to what is said, for they are bread for us;³ for 'achal' (he hath devoured) Jacob;⁴ 'va'achaluhu' (yea, they have devoured him) and consumed him,⁠⁵ and so also many similar expressions. He states thine eye shall not pity them⁶ as I have mentioned,⁠⁷ for, through [undue] pity of the judges all law will be destroyed.

1. (16).

2. (16).

3. Numbers 14:9.

4. Psalms 79:7.

5. Jeremiah 10:25.

6. (16).

7. Above in (12).

ואכלת את כל העמים – תכלה אותן ותאכלם כלחם, כלשון (במדבר י״ד:ט׳) כי לחמנו הם.

אשר ה׳ אלהיך נותן לך – דרשו רז״ל, בזמן שמסורין בידך, מכאן למדנו שגזל הגוי אסור בזמן הזה, ואמרו חכמים ז״ל שהוא יותר חמור מגזל ישראל מפני חלול השם, וכבר בארתי זה בפסוק (ויקרא כ״ה:נ׳) וחשב עם קונהו.

ואכלת את כל העמים, "you will consume all the nations.⁠" When you will utterly destroy them the result will be as if you had eaten them as one eats bread. This is in line with what Calev had said when he came back from the spying mission 38 years earlier when he told his compatriots that the Canaanites "are our bread" (Numbers 14,9).

אשר ה' אלו-היך נותן לך, "which the Lord your God is about to give to you.⁠" Our sages in Baba Kama 113 state that this was true only at the time when the Canaanites were being delivered into the hands of the Israelites during the years of conquest. Nowadays, stealing from or robbing Gentiles is certainly prohibited. In fact, the Talmud there describes stealing from Gentiles as a greater sin than stealing from Israelites as it involves the desecration of the name of the Lord. The Jewish people are to be models of morality. If we steal we drag God's Torah into disrepute. (See also the author's comment on Lev. 25,50).

ואכלת את כל העמים וגו׳ – אמר שבשכר זה גם כן תשחית כל העמים אשר י״י אלהיך נותן לך.

ולא תחוס עינך עליהם – הזהיר בזה שלא לרחם עליהם כדי שלא יחטיאו את ישראל.

ולא תעבוד את אלהיהם – ביאר בזה שאם תרחם עליהם לבלתי השחיתם הנה יהיה זה סבה אל שתעבוד אל אלהיהם כי החמלה עליהם הוא מוקש לך עוד הזהירם שלא ייראו שלא יוכלו להוריש הגוים הרבים ההם כי יש להם לבטוח שיד השם יתעלה לא תקצר להורישם בעבור מה שראו מנפלאותיו שעשה ביציאת מצרים.

ולא עוד אלא ואכלת את כל העמים אשר י״י אלהיך נותן לך וגו׳.

והנה בלשון ואכלת את כל העמים כתבנו דבר נכבד מאד ממדרגת זאת האומה על כל האומות עד שיאמר כי לחמם הם והנה הוא בפרשת המן שער מ״א, דרוש אותו משם וייטב לך.

ואמנם במה שאמר ואכלת את כל העמים. ראוי שתרגיש מאד למה זכר הכתוב בזה לשון אכילה. ואכלת את כל העמים ובלע׳ גם כן אמר מסכי׳ לזה יאכל גוים צריו. יהושע וכלב אמרו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם. ועקר הענין הזה כי אנחנו נראה בסדר הבריאה וטבע המציאות שהדבר הפחות הוא מזון ומאכל אל הנכבד. כמו שמבואר בצמחים שהם יזונו מהיסודות בהתרכבם. והבעלי חיים הבלתי מדברים יזונו בעצם ובאמת מהצמחים. וכמו שאמר הכתוב בביאור. ולכל חית השדה ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה.

ואמנם מה שנתן לנחש מן העפר קללה תחשב לו. הנה אם כן היו היסודו׳ מזון לצמחים והצמחי׳ לבעלי חיים והבעלי חיים בלתי מדברים לאד׳ ומה שראינו מהבעלי חיים הטורפים זולתם ונזונים מהם והיו לברות למו. הנה זה הוא לרוע מזגם והשחתה טבעית שנשארו להם מימי המבול. כי על זה ייעד לזמן המשיח (ישעיהו י״א) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגומר. או שיש לטורף מעלה צוריית על הנטרף מספקת אל שיהיה הנטרף מזונו. ואם היא נעלמת ממנו לפי שהטבע חייב שיהיה הכחות מזון לנכבד ומאכל אליו. ולפי שהאומה הישראלית נבדלת מבין שאר האומות בסגלה והבדל גדול. עד שכבר היו במדרגה עליונה טבעות על כללות המין. לכן אמר לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם וגומר וכמו שנאמר למין האדם כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה רצה לומר שיקחו מהם ולצרכיהם ויחיו מהם. ככה אמר לישראל בדרך המשל ואכלת את כל העמים ויאכל גוים צריו שהכונה על שבע אומות. לא שיהיה זה בענין האכילה ממש לומר שיאכלו אותם כי אם שיקחו את ממונם וארצות׳ ויחיו מאשר להם. כמו שבענין האכילה יהרוג האדם את הבעלי חיים ויהנה אז מהם. ככה בענין שבע אומות צוה לא תחיה כל נשמה ועם הריגתם יזכה לכל אשר להם ויהנה מממונם וארצם וכבר העיר על הדמוי הנפלא הזה דוד המלך עליו השלום בתחלת באו לפני שאול בדברו על גלית הפלשתי אמר (שמואל א י״ז) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכו׳ אלהים חיים. ולכן היתה תלונת המשורר (תהלים ע״ט) כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. וכן אמרו (ירמיהו נ״א) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל כאלו אמר האכילה הראויה לעשות ישראל בשבע אומות הנכבד בפחות ובנקלה עשו הם בו כאלו היה ישראל מאכלם ולכן היה מהייעוד כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם רוצה לומר לפי שאכלו הדבר הבלתי נאות למאכלם:

הנה התבאר מזה ענין אמרו ואכלת את כל העמים. ועם מה שבארתי בפסוקים הנה הותרו הד׳ ספקות הראשונים:

אם הראשון במה שאמרתי שכוון באמרו והיה עקב תשמעון את המשפטים על כלל המצות והעדות והחקים והמשפטים:

ואם השני שהרבה כאן בספור השכר לפי שהיו כבר מושרשים בתורה ובמצות ולכן יהיה שכרם גדול ורב והענין בזה דומה לדרך הטבעי בענין הרפואות בנקיוני הגופים וזה שהגוף הבלתי מוכן אל הבריאות הנה הוא ברפואות רבות יקבל מעט מן התועלת. אמנם הגוף המוכן אל הבריאות הוא בהפך כי יקבל תועלת רב ברפואות מעטות. ועל זה הסדר קודם מתן תורה בהיותם במרה להיותם עדיין בלתי מוכנות נאמר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלהיך והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך. הנה שהיו התרופות רבות וחזקות והתועלת מועט והוא שישמרם מחולי מיוחד. אמנם אחר מתן תורה נאמר (פ׳ משפטים) ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא. את אימתי אשלח לפניך. הנה היו תועלות רבות בתרופה אחת. אבל להיותם אז קרוב למתן תורה ועדיין לא הורגלו כ״כ. אמר בלבד ועבדתם את ה׳ אלהיכם. אבל עכשו שכבר התמידו בלמוד התורה זה ארבעים שנה. כבר הוכנו הכנה שלמה ולכן היו התועלות הנמשכים ממנה תועלות גדולים וטובים בכל ג׳ מיני השכר אשר זכרתי:

ואם הספק השלישי כמו שפירשתי ברוך תהיה מכל העמים שברכותם הגשמיות יתרצו יותר ממה שהיו בעמים בימי הצלח תיהם:

ואם הספק הרביעי כמו שפירשתי ואכלת את כל העמים שהוא יעוד הנצחון ותגבורת על האויבים להיות מין ממיני השכר ולא בא במקום הזה לשם מצוה. זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים האלה:

והדרך השני מהפירוש אשר ראיתי בהם. הוא שבעבור שאמר הכתוב למעלה ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים וגו׳. חשש משה רבינו ע״ה שמא יספקו ישראל בענין המשפטים ויאמרו בלבבם הנה המצות והחקים שהם בדברים שבין אדם למקום ועבודת הגבוה הנה מה טוב ומה נעים שיהיה השם יתעלה מניחם והיה שכרם הרבה מאד כפי מעלת הנושא. אבל המשפטים שבין אדם לחברו כדיני ממונות וגזלות וקנסות וחבלות ודומיהם. מה צורך לנו להיותם אלהיים. כי הנה לכל עם ועם בארצותם לגוייהם יש משפטים ונמוסים אנושים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וגם אנחנו נעשה כן נימוסים ותורות מונחות כפי הסברה המיושרת ומה תועלת בהם בהיות המשפטים אשר לנו אלהיים מסודרים ממנה יתברך. ומה המעלה שיש במשפטים האלה בהיות נושאם המיוחד פרטי קניני האדם משור עד חמור עד שלמה. ובכלל כל הדברים בנפלם תחת דמיונות בני האדם וחמדתם. אמר הכתוב (תהלים ל״ט) אך הבל יהמיון יצבור ולא ידע מי אוספם. ולמה אם כן נעשה יקר וגדולה למשפטים האלה באמרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ואמרו רבותינו ז״ל ולא לפני הדיוטות. ואמר המשורר (שם ל״ז) כי ה׳ אוהב משפט. ואמר (שם קמ״ו) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. הנה להתיר הספק הזה בא משה רבינו ע״ה להודיע לישראל מעלת המשפטים האלהיים על המשפטים הנמוסיים לא לבד בבחינת הצדק האמיתי אשר בהם כי אם מפאת התועלת רוצה לומר בהיות המשפטים הנימוסיים תועלתם לבד תקון הסדר המדיני ושכל העם איש על מקומו יבא בשלום. אבל לא ימשך מהם תועלת ושכר עליהן על צד ההשגחה לא לכללית האומה הנשפטת בהן ולא לפרטים הנשפטים בכל אחד מהם. כי הנה לא ירד המטר בעתו ולא יתברכו העם בברכות העליונות מפאת הדת הנמוסית ומשפטיה. אמנם המשפטים התוריים להיותם אלהיים ימשך אחריהם שכר עליון ותועלת עצום על צדהגמול לא בטבע כי אם ברצון המסדר אותם יתעלה. ועל זה אמר המשורר (שם י״ט י׳) משכטי ה׳ אמת צדקו יחדו וגו׳. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים וגו׳. גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב ר״ל כי מלבד התועלת הנמשך מהמשפטים האלהיים מפאת הצדק האמתי אשר בהם. עוד ימצא בהם שכר עליון אלהי לא טבעי והוא העקב רב שזכר ועל זה נאמר כאן והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו׳. ואהבך וברכך והרבך וגו׳. ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר ה׳ ממך כל חולי וגו׳. האם אפשר שימשכו הדברים הנפלאים האלה מפאת המשפטים בטבע או מפאת עצם הנימוסי׳ אם לא בהיותם אלהיים שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל והרבה להם משפטים לא לבד להתמיד ישובם כי אם כדי שבעבורם יזכו לעקב רב. ויהיה שכרם הרבה מאד. ולזה לא זכר כאן עדות ומצות ולא חקים כי אם המשפטים בלבד:

לא תחוס עינך עליהם ובזה האופן ולא תעבד את אלהיהם – כי אם תחוס יחטיאוך בלי ספק, כי מוקש הוא לך. כי אמנם היותך חס עליהם יהיה לך למוקש, שיפתוך: לעבוד את אלהיהם.

לא תחוס עיניך עליהם ולא תעבוד את אלוהיהם. By not ignoring idolatry in your country by people remaining there you will ensure that no Israelites will worship such deities. If you will turn a blind eye to their practices they will undoubtedly lead you into sin.

כי מוקש הוא לך, although you relate to them by protecting their freedom of worship, they will turn out to be a stumbling block for you by seducing you to join them in their religious rites.

ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נותן לך – פירוש תאכל בחברת כל העמים מה שה׳ אלהיך נותן לך. לפי שא״א לגרש כל עמי הארץ בבת אחת והארץ לא תשאה שממה. על כן השמר והשקט לאכול עמהם מטוב הארץ עד שלם עון האמורי. ולפיכך הוכרח להזהיר שלא יעבדו אלהיהם. ואם אינו כן אין טעם לדבר כי אמנם האכילה והחברה בסעודה תביא האוכלים לידי אחוה וריעות כידוע על כן הוצרך ללמד דעת שאע״פ שיאכלו יחד עם כל העמים עמי הארץ מ״מ לא תחוס עינם עליהם ולא יעשו אחדות עמהם כי מוקש הוא להם:

ואכלת את כל העמים – זו מצות עשה, וגמר אומר אשר ה׳ אלהיך נותן לך, הא למדת שאם תתעצלו אתם מואסים במתנת אלהים.

ואומרו לא תחוס עיניך וגו׳, על דרך אומרו (משלי י״ב) ורחמי רשעים אכזרי, פירוש אין זו ממדות הטובות אלא מדה רעה, ולזה מזהיר נגדיות מדה טובה כי במה שלפנינו אינה אלא רעה, ואולי שהוצרך להזהיר לא תחוס, לפי שבירך ה׳ את ישראל בבנים ואמרו ז״ל (סנהדרין לו:) שבעל בנים יתרבו רחמיו והראיה שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיש לו בנים, לזה בא מאמר ה׳ לנגריות הטבע שיולד בהם מכח ברכת הבנים.

וגמר אומר ולא תעבוד וגו׳ להעירך שרחמנות בדבר זה תוליד מיחוש ע״ז, והוא אומרו כי מוקש הוא לך, פירוש העם, שכשאתה חס עליו אתה מתאכזר על עצמך או פירוש הוא חוזר על הרחמנות אשר צוה עליו לבל יחוס.

ואכלת את כל העמים, "You shall consume all these nations, etc.⁠" This is a positive commandment. Moses continues that this commandment applies to the nations whom God delivers into our hands (the seven Canaanite tribes). There is a clear implication that if the Israelites were to be tardy in carrying out this commandment this would be tantamount to despising a divine gift.

לא תחוס עינך, "do not display pity, etc.⁠" This is what Solomon taught us in Proverbs 12,10: "showing compassion to the wicked is cruelty.⁠" Contrary to the common belief that the display of pity is a virtue, the Torah teaches that this is not only not necessarily so, but it can even be a negative virtue. Perhaps the Torah had to warn us about this seeing that God blesses Israel with an abundance of children. We have also been taught in Sanhedrin 36 that fathers are apt to show more pity than men who have no children and that as a result men who have no children cannot be appointed to the Supreme Court as they lack a measure of that virtue. To make certain that pity would not be shown to the people whom God wants to destroy the Torah had to legislate this in our verse.

Our verse continues: "and so that you will not serve their deities" (if you allow these people to survive in your country) to warn you that as a result of your misplaced pity you will "shoot yourself in the leg,⁠" as their idols will be a snare unto you, eventually leading to your destruction instead of their death. Your pity will be counter-productive.

ואכלת את כל העמים – הוא ברכה וגם ציווי.

ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך – וקשה הלא הוא עבירה ולמה אמר מוקש. ופירושו בלבד שהיא עבירה אם תעבד את אלהיהם בעבור השפעתם. דע כי גם מוקש הוא לך כי הוא השטן הוא יצה״ר הוא מה״מ יורד ומסטין עולה ומקטרג ויורד עמו בגיהנ׳ ונוקם ממנו.

ואכלת את כל העמים – הושאל שם אכילה לכליון השנוא, לפי שהאוכל מכלה המאכל ברעבון גופני, והשונא מכלה השנוא ברעבון נפשיי, וכן דרך הכתוב, כענין כי לחמנו הם, כי אכל את יעקב:

לא תחוס – לפי שהחמלה מדה יקרה ונכבדת, ואפשר שיטעו ישראל לרחם על יושבי הארץ בבואם עליהם למלחמה ויחשבו שכך ראוי לעשות, הוצרך להזהירם על זה, כי אין מלחמה זו כשאר המלחמות, ואין אנשי כנען כשאר העמים, לפי שכבר נתחייבו כלייה מרוב פשעיהם והשחתתם, ומאחר שהשם נתנם לטבח אין ראוי לרחם עליהם, ועוד כי החמלה הזאת תהיה לך למוקש, כי יסיתו אותך לעבוד את אלהיהם:

ואכלת – ת״א ותגמר, והושאל אכילה לכליון, כי האכילה היא כליון המאכל. אמנם רבותינו (במדרש שה״ש בפסוק שררך אגן) אמרו, מה חטה זו סופנת כך ישראל סופנין נכסיהם של ארמים, הה״ד ואכלת את כל העמים, וכתיב (ישעיהו ס״א) חיל גוים תאכלו. ע״כ. פירשו ואכלת לשון אכילה כפשוטו, וענינו השכר והנאה החושית (גענוס), כמו יגיע כפיך כי תאכל, ויאכלו מפרי דרכם. ומלת את כמו כצאתי את העיר כלומר מן, וטעם ואכלת את כל העמים תשתכר ותהנה מהם (פאָן איהנען געניסען).

ולא תעבד – פעל מסבב, ופי׳ לא תניח לעבוד את אלהיהם, כי מקש הוא לך שברבות הימים תנקש אחריהם ותלכד ברשת עבודתם, כי צווי לא תחי׳ כל נשמה אינו רק בתנאי אם לא יקבלו ז׳ מצות בני נח אשר מכללם ע״ז כמבואר בספרי, כשעוזבים עבודת אלהיהם אינם נהרגין (ערמב״ן פ׳ שופטים), ולא נוכל לפרש ולא תעבוד אזהרה לישראל עצמו מלעבוד, כי אין זה מוקש לחוד אבל השחתה מוחלטת שאין אחרי׳ עוד; והרע״ס הסב מאמר כי מוקש הוא לך על לא תחוס, כלומר אם תחוס עליהם יהיה לך למוקש לעבוד את אלהיהם, אמנם האתנח שאחר מאמר לא תחוס לא יסכים לזה.

כי מוקש הוא – כל אחד מהגוים ההם אם תקיימהו אצלך יהיה לך למוקש, שתעבוד את אלהיהם ותסור מאחרי ה׳.

ואכלת את כל העמים – השווה ויקרא כו, לח; ירמיהו י, כה; ל, טז, נ, יז ועוד; שבמקומות אלה מורה ״אכל״ על השמדת עם, בייחוד באמצעות חרב. ״אכל״ בא גם כנשוא של ״חרב״, כדלהלן (לב, מב) ועוד. מלבד זאת, מושג המלחמה – משורש ״לחם״ (השווה פירוש, בראשית יד, ב) קשור בקשר הדוק למושג האוכל; לפיכך ייתכן ש״אכל״ בהקשר זה אינו מורה על השמדה אובייקטיבית אלא על השמדת עם לצורך הקיום העצמי.

לא תחוס עינך עליהם – הכתוב מזהיר שוב ושוב שלא לגלות כל רחמים כלפי האוכלוסייה הכנענית. מכאן אנו למדים שלהיות חסר⁠־רחמים אינו מתאים לאופיו ולתכליתו של העם היהודי. נטיית העם היהודי היא, ותמיד צריכה להיות, לגלות רחמים כלפי כל יצור חי, והעם היהודי צריך לראות את הדרך חסרת⁠־הרחמים בה נהגו בכנענים כדבר היוצא מן הכלל, שצוּוה במפורש על ידי ה׳, והיה צורך השעה.

כי מוקש הוא לך איננו יכול להיות מוסב על ״ולא תעבד״ וגו׳, שהרי עבודת האלילים עצמה היא ההשחתה הגדולה ביותר, הרע שיש לירא ממנו יותר מהכל [ואילו ״מוקש״ משמעו מלכודת שתביא לרע]. נראה אפוא שהמשפט ״ולא תעבד את אלהיהם״ הוא מאמר מוסגר, ואילו ״כי מוקש״ וגו׳ מוסב על ״לא תחוס״ וגו׳: אל תגלה כלפיהם כל רחמים, פן תבוא לעבוד את אלהיהם; גילוי רחמים כלפיהם ייהפך למוקש לך; אם תרחם עליהם, תעבוד בסופו של דבר אלהים אחרים (השווה שמות כג, לג; לד, יב). הביטוי החיובי ״הוא לך״, בניגוד ל״יהיה לך״, מלמדנו שהרחמים עליהם יביאו בוודאות למפלת ישראל – כפי שבאמת קרה.

ואכלת – וגם תהיה ברוך מכל העמים במה שתאכל את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נותן לך, והוא כמ״ש חכמי לב שכמו שהדומם הוא מזון הצומח והצומח הוא מזון החי והחי הוא מזון המדבר, כן המדבר העובד גלולים הוא מזון שומר תורה ומצות, ועז״א פן ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, ר״ל כמו שהחי אוכל את הצומח כן יחשבו לאכול אותנו וכמ״ש כי לחמנו הם, וכן תאכל את כל העמים, ובכ״ז הגם שתוכל לאכלם ר״ל שמהם ימשך לך מאכלך וכל צרכך לא יהיו דומים בעיניך כצאן מאכל שחס עיניו עליהם [כי כבר התבאר אצלי ההבדל בין פעל חוס חמל רחם, שחוס נופל שחס מלהשחית דבר שיש לו בו צורך, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון] (יונה ד) שאחר שתוכל להשיג מהם צורך כמ״ש ואכלת את כל העמים תחוס עינך מלהשחיתם ותרצה להשאירם בארצך שיהיו לך עבדים, מזהיר שלא תחוס עינך מלהשחיתם שעי״ז לא תעבד את אלהיהם, שאם תחוס עינך עליהם תעבוד את אלהיהם, וזה יהיה למוקש לך, והוא עצמו מ״ש בפ׳ משפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש:

ואכלת וגו׳: בשעת מלחמה¹.

לא תחוס וגו׳: עיין במסכת סופרים פרק ט״ו ומה שכתבו התוספות במסכת ע״ז (כו,ב) בשם הירושלמי קידושין². {דזה אינו אלא בשעת מלחמה}.

ולא תעבוד וגו׳: לא בעבודה לשם עבודת כוכבים מיירי, דאם כן מאי ״כי מוקש הוא לך״, והרי גורם השמדה וכליון ממש³. אלא אפילו לשם חנופה שלא יתגרו ביותר והוי כמו מאהבה ויראה⁴, מ״מ יהיה ״למוקש לך״ {והיינו שנדרש במדרש תהלים על המקרא ״ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש״⁵ (תהלים קו,לו), אמר ר״י, מקישין בזוג ואומרים הרי הם כמותנו. משום שקשה לשון ״מוקש״ על עבודה זרה שכבר נכשלו⁶}. וכבר נתבאר בספר שמות (כג,לג)⁷, ועוד שם (לד,יב)⁠⁸, יע״ש.

1. בה עוסקים פסוקים אלו, וכנ״ל ברבינו.

2. זה לשונו (בד״ה העובדי כוכבים... לא מעלין ולא מורידין): וא״ת, הא אמרינן במסכת סופרים ׳כשר שבכנענים הרוג׳. וי״ל, דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה... ואע״פ שסתם כנענים – עובדי כוכבים ומזלות הם, ועוברין על שבע מצוות, מ״מ אין מורידין, דרבינהו בקרא להיתרא דכתיב ״יהיו לך למס ועבדוך״ (דברים כ,יא).

3. אך הספורנו יישב זאת, וז״ל: ״לא תחוס״ – ובזה האופן ״לא תעבוד את אלוהיהם״, כי אם תחוס, יחטיאוך בלי ספק. ״כי מוקש הוא לך״ – כי אמנם היותך חס עליהם יהיה לך למוקש – שיפתוך לעבוד את אלוהיהם.

4. העובד עבודה כוכבים מאהבה ומיראה (רש״י: מאהבת אדם ומיראת אדם, ולא חשב בלבו באלהות), רבא אמר פטור (ממיתה) - סנהדרין סא,ב.

5. כשהפסוקים לפניו מספרים ש״לא השמידו את העמים אשר אמר ה׳ להם. ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״.

6. וכפי ששאל רבינו בתחילת הקטע. ומעניין שה׳מצודת דוד׳ שם מפרש בדרך של הספורנו שהבאנו, וז״ל: ״ויהיו״ – העובדי גלולים ההם היו להם למוקש, כי הכשילום בהסתת עבודת העצבים.

7. על הפסוק ״לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, כי תעבוד את אלוהיהם כי יהיה לך למוקש״.

8. על הפסוק ״השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה, פן יהיה למוקש בקרבך״.

ואכלת – פירושו כאן: השמדה לשם קיום עצמי של המשמיד. כמו כן מביעה המלה את קלות תהליך ההשמדה, השוה ״כי לחמנו הם״, במדבר י״ד:ט׳. המשפט הראשון של הפסוק עדיין שייך להבטחת הברכות. אבל אל ההבטחה נוספת מיד האזהרה ״ולא תחוס״, השוה למעלה פסוק ב.

ולא תעבוד וגו׳ – חזרה על הכתוב בשמות כ״ג:ל״ג, ושם מוכח, כי ״ולא תעבוד״ אין לפרשו כאזהרה שניה, אלא כתוצאה העלולה לבוא מתוך הרחמנות על השונאים, על כן יש לייחס גם את המלים ״כי מוקש״ אל הרחמנות הזאת שלא במקומה, השוה שמות ל״ד:י״ב.

ואכלת וגו׳ – אמר רב הונא, מניין לגזל עובד כוכבים שהוא אסור, שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נותן לך, בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאין מסורים בידך.⁠¹ (ב״ק קי״ג:)

1. ואמנם זה הוא רק בשעת מלחמה אבל בשעת שלום אף בכבושים תחת ידיך אסור וכמבואר לפנינו בפ׳ בהר בפסוק וחשב עם קונהו שלא יטעהו וכש״כ גזילה, ועיין מש״כ שם בפ׳ אל תונו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון