×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
You have not eaten bread and you have not drunk wine or strong drink, so that you may know that I am Hashem your God.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםאברבנאלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
לַחְמָא לָא אֲכַלְתּוּן וַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק לָא שְׁתֵיתוֹן בְּדִיל דְּתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן.
you have not eaten bread, nor drank wine, either new or old, that you may know that I am the Lord your God.
לחםא לא אכלתון וחמר חדת ועתיק לא שתיתון מן בגלל דתדעון ארום אנהב י״י אלהכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחם״) גם נוסח חילופי: ״מזון״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״הוא״.
לחמא דעיבורא לא אכלתון וחמר ומרת לא שתיתון והות אוריתי תדירא מסתרא במדרישיכון מטול דתיתעסקון בה ותינדעון ארום אנא הוא י״י אלקכון.
You have not eaten leavened bread, nor drunk wine new or old; and My law hath been diligently delivered in your schools, that you might be occupied therein, and you might know that I am the Lord your God.
וטעאמכם אלד׳י אעתדתמוה לם תאכלוה וכ׳מרא ומסכרא לא תשרבו לכי תערפו אני אללה רבכם
ולחמכם אשר הכנתם1 לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה׳ אלוהיכם.
1. רס״ג הוסיף ״אשר אכלתם״ להורות שהכוונה ללחם המוכן על ידי בני אדם, ולאפוקי המן, המכונה גם כן לחם, אלא שירד מוכן מן השמים.
פס׳: לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – שלא הייתם צריכין להם מפני שהיה להם המן והבאר למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם:
ועוד: כי ראו שלא הוצרכו ללחם ויין.
Furthermore,⁠1 they saw that they had no need for bread or wine.⁠2
1. Israel is obligated to observe the commandments.
2. In addition to the miracles which Israel witnessed in Egypt, they experienced the miracle of living in the wilderness for forty years without bread or wine (Meijler). In other words, our verse (and the one before it) continues the theme of verse 1.
למען תדעו כי אני י״י אלהיכם – לא משה אמרו אלא מן ואולך אתכםא (דברים כ״ט:ד׳) עד סוף סדרא הם הם דברי הקב״ה,⁠1 כמו שדרשו רבותינו ז״ל בפרשת תשא גבי וכל הארץ אשר אמרתי אשר אמרת מבעי ליה אלא עד כאן דברי התלמיד מכאן ואילך דברי הרב.
1. בדומה בר״י בכור שור דברים כ״ט:ד׳.
א. כן בכתבי היד. בדפוס ראשון נוסף כאן בטעות: ״קוממיות״.
למען תדעו כי אני ה' אלוהיכם, in order that you will know that I am the Lord your God.⁠" Moses had not spoken these words (i.e. at his own initiative), but from the words: ואלך אתכם at the beginning of verse 4, until the end of this Parshah, we are reading God's word, as our sages have already explained on Exodus 32,13, in respect of the words: וכל הארץ הזאת אשר אמרתי, "and this whole land of which I have spoken;⁠" we would actually have expected there the word: אמרת, "which You spoke of,⁠" as Moses had been the speaker at the beginning of that verse.⁠" The truth is that as far as there we read the words of the student, from there on we read the words of the Teacher.
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – הטעם: לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות בו, כי עיקר מחייתם במן היתה. למען תדעו כי אניא י״י אלהיכם – הוא המחיה אתכם במעשה הנס. ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל, כמו: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים ט׳:ט׳), כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב: אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט). ורבותינו הזכירו (בבלי יומא ע״ה:) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר.
ואיפשר עוד כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל,⁠ב כי הלכו במדבר הגדול והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו ליישוב ונאמר להם: ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אכל תשברו מאתם בכסף (דברים ב׳:ד׳-ו׳), ושם כתוב: זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב׳:ז׳). ומן העת ההיא היו האדומיים והמואבים מקדימין אותם בלחם ומים, והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחיהג במן.
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פריס 222 חסר: ״אני״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״כלל״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון נוסף כאן: ״שלהם היתה״.
YE HAVE NOT EATEN BREAD, NEITHER HAVE YE DRUNK WINE OR STRONG DRINK. The meaning thereof is "You have not eaten [sufficiently] thereof that you should be able to live by it,⁠" for their principal sustenance was the manna. THAT YE MIGHT KNOW THAT I AM THE ETERNAL YOUR G-D Who keeps you alive miraculously. Now, it could not mean that they did not eat bread at all, as Scripture [says of Moses], I did neither eat bread nor drink water1 for on some occasions Israel did have bread in the wilderness, as it is written, Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink; as the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto me.⁠2 And our Rabbis mentioned3 that the merchants of the peoples of the world brought them [various foods] in the desert.
It is further possible that from the time the manna descended until they came to Seir they did not eat bread at all, for they travelled through the great and dreadful wilderness.⁠4 But in the fortieth year they approached inhabited land, and it was said to them, Ye are to pass through the border of your brethren the children of Esau;5 Ye shall purchase food of them.⁠6 There it is written, these forty years the Eternal thy G-d hath been with thee; thou hast lacked nothing.⁠7 And from that time on, the Edomites and the Moabites8 met them with food and drink and prominent Israelites would buy from them for pleasure, not for necessity, nor for satiety, because their principal sustenance was [still] the manna.
1. Above 9:9.
2. Ibid., 2:28-29.
3. Yoma 75b.
4. Above, 8:15.
5. Ibid., 2:3.
6. Ibid., (6).
7. Ibid., (7).
8. See Ramban above, 23:5.
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – פי׳ הרמב״ן לא אכלת׳ דבר שתוכלו לחיות ממנו כי עיקר מחיתם במן היתה:
למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם – המחיה אתכם במעשה הנס. ואין לפרש כמו לחם לא אכלתי שנא׳ לגבי משה שלא אכלו לחם כלל כי לפעמים אכלו לחם כדכתיב אוכל בכסף תשבירני ואכלת׳ כאשר עשו לי בני עשו. ורבותי׳ אמרו כי תגרי אומות העולם מביאין להם במדבר. ואפשר עוד לומר כי מעת שירד להם המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו במדבר הגדול והנורא אבל בשנת הארבעי׳ קרבו ליישוב ונאמר להם ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אוכל תשברו מאתם וגו׳ ושם כתיב ארבעים שנה ה׳ אלהיך עמך ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונין מהם ואוכלין לתענוג לא לצורך ולא לשבעה ועיקר המחיה שלהם במן:
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, "you ate neither bread nor drank wine or other alcoholic drink;⁠" Nachmanides writes that Moses meant that the people, during the last forty years, had not subsisted on the food relied on by ordinary human beings, but they had subsisted exclusively on the manna, the "bread" that came down from heaven.
למען תדעו כי אני ה' אלוהיכם, "in order to convince you beyond any doubt that I am the Lord your God.⁠" Moses means that Hashem had kept them alive by miraculous means during all these years. The word לחם in this paragraph is not to be understood in the same way as when Moses told the people that during the forty days he spent on Mount Sinai he had neither eaten לחם nor drunk מים. Moses meant that he had not eaten or drunk anything during his stay on the Mountain, had led an "angel-like" existence. The people of Israel, even while in the desert, had tasted bread on occasion, such as when they had bought flour from some surrounding nation, but they had not needed it for their survival. Moses himself is on record as reminding the people that the Edomites had sold them food and drink. (Deut. 2,28-29) Our sages (Yoma 75) have said that the merchants of the whole region were offering to sell food and drink to the Israelites in the desert. It is also possible that the period when the Israelites subsisted exclusively on a diet of manna began 30 days after the Exodus when the manna fell for the first time, and it continued into the fortieth year when the Edomites sold them food and drink, around the time when they made war against Sichon, after which they possessed normal lands, land on which crops were growing and on which cattle were grazing. At that time God had said to Moses: (Deut. 2,4) "command the people you are passing through the territory of your brethren the children of Esau you may buy food from them and you may dig for water in their soil, etc.⁠" In that context the Torah had also written that God had blessed them during the forty years they traversed a fearsome desert, etc. From that point onwards the people had enjoyed access to normal food and drink, but presumably in very limited quantities. Whatever normal food they consumed, or the wealthy ones among them consumed, was in the nature of indulging themselves, not something they relied on for survival. Their basic food continued to be the manna until they crossed the river Jordan.
לחם לא אכלתם – הטעם לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות בו, כי עיקר מחייתכם במן היתה.
למען תדעו כי אני י״י אלהיכם – המחיה אתכם במעשה נס ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל, כמו (לעיל ט׳ ט׳) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, כי בקצת העתים היה לישראל לחם במדבר, כמו שכתוב (שם ב׳ כ״ח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים וכו׳. ורז״ל הזכירו דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר. ואיפשר עוד כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל, כי הלכו במדבר הגדול (הגבור) והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו ליישוב, ונאמר להם ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים כו׳ אוכל תשברו. ושם כתוב זה מ׳ שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר, ומן העת ההיא היו האדומיים והמואביים מקדימים אותם בלחם ובמים, והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחייה שלהם היתה במן.
לחם לא אכלתם שתתעסקו בזריעה וקצירה וטחינה ולישה ואפיה ושאר המלאכות המחוייבות להעשות ללחם לפי שהייתם אוכלים המן. ויין ושכר לא שתיתם שהוא המצטרך לעבודה רבה כל השנה בכרמים כי הוא ית׳ נתן לכם מים מצור החלמיש. והוא עשה כל זה למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם. רוצה לומר כל זה עשיתי להשלימכם בידיעה ואמונה אמתית מאלהותי שהוא היה תכלית הנסים והנפלאות כלם. ולזה אמר בלשון שולל לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם לפי שהיתה הכונ׳ להגיד שלא היו טרודים בדבר יעיק וימנע שלמותם לא להודיע שנתן להם את המן כי זה כבר אמרו פעמים רבות.
והנה אמר משה למען תדעו כי אני ה׳ בלשון השם יתברך לרמוז שהוא ית׳ אמר כן בעצמו.
למען תדעון כי וגו׳ – מבואר למעלה (הרכסים לבקעה דברים י״א:י״ד) אצל ונתתי מטר וגו׳. והרי זה כאלו אמר: כה אמר ה׳ אתם ראיתם, שהרי נאמר לפניו: אלה דברי הברית אשר כרת ה׳א וגו׳ (דברים כ״ח:ס״ט), שכל הדברים משה מפי הגבורה אמר.
א. בפסוק: ״אשר צוה י״י את משה לכרת״.
לחם לא אכלתם – לשתתעסקו בזריעה וקצירה וטחינה ולישה ואפייה, אלא אכלתם המן שירד מאליו יום יום מן השמים:
ויין ושכר לא שתיתם – כי גם הוא צריך הכנות רבות, אלא הוא יתברך נתן לכם מים מצור החלמיש, ולפי שכונת הכתובים להודיע שהיו אז פנויים מטרדות העולם, לכן אמר בלשון שלילה, לא בלו, לא אכלתם, לא שתיתם, ואילו היתה הכונה לספר חסדי ה׳ עמהם, היה מזכיר המן והמים בפירוש:
כי אני ה״א – אחרי שפרשה זו לא התחילה בלשון וידבר ה׳ א״מ, רק ויקרא ויאמר אליהם, ובכל הפרשה ידבר ממנו ית׳ בלשון נסתר, אשר עשה ה׳. ולא נתן ה׳ לכם, מהו שאמר כאן אני ה״א? ה״ל להסב הדבור בלשון נסתר ולומר כי הוא ה״א. ונ״ל שאין מלת אני כאן כבשאר מקומות להוראת הגוף המדבר בעד עצמו (איך), אבל הוא שם הש״י, כמאמרם (סוכה מ״ה) אני והו הושיעה נא, דלדעת ר״י לא אמרו בהקפתם אנא ה׳ הושיעה נא רק אנא אני והו הושיעה נא, וכבר הרחיבו המחברים לבאר מעט סתרי שני השמות האלה (ע״ש רש״י). ובמכדרשב״י (זהר בבשלח נ״ב א׳) גופא דאילנא אני אל״ף נו״ן יו״ד. וכבר אמרו שעל כוונה זו אמר הלל (סוכה נ״ג) אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי, ובמכדרשב״י (זהר בלקוטים דח״ר די״ב) שכינתא דאקרי אני ומזה אמר הלל בספ״א דאבות אם אני לי מי לי, ועל כוונה זו פי׳ מאמר בהאזינו ראו עתה כי אני אני הוא, ששניהם שמות כלשון אני והו, כמ״ש הרב״ח שם, וטעמו ע״ד הפשט אני הוא ששמי אני. והגר״א בשה״ש אמר דשני שמות אלו אני והו הם ראשים וכללים לכל שבעים שמות. והם באמצע השבעים, והם כוללים אותם הראשון מלמעלה עד חציו, והשני מחציו ולמעלה. ולקרב את הדבר ע״ד הפשט לכנות את הש״י בשם אני, נ״ל, אחרי שימת לב על עיקר הוראת מלת אני אשר יורה על האדם המדבר בעד עצמו, שאמר בו הרבי שלמה פאפענהיים שהוא מגזרת אן שהוא מלת השאלה אל הגבול שאליו (וואָהין), כמו אן הלכתם (שמואל א יו״ד), עד אן תמלל אלה (איוב ח׳), והתחבר למלת אן יו״ד הכנוי המדבר בעדו, כמו ידי רגלי, ומזה נעשה מלת אני, ומובנו אן שלי (מיין אייגנעס וואָהין), מכנוי פאסעסיף, כי ענין ההכרה והידיעה הוא התנועעות למה שחוץ ממנו, ובפגעו בו אז יכירנו מהו ואיך הוא, ואין המכיר נפעל מן הדבר הניכר אבל הוא הפועל והדבר הניכר הוא הנפעל, כי תמיד תנועת ההכרה קודמת למעשה ההכרה הידיעה, וזהו בזמן שהדבר הניכר דבר שחוץ ממנו, אבל המכיר ויודע א״ע הרי הוא עצמו הגבול שאליו תנועת הכרתו. בזה יאמר המכיר את עצמו על עצמו אני, כלומר נושא שכח הכרתו נוטה לעצמו (רעציפראָקום). עכ״ד. לדברי אלה לא יתכן לומר באמת מלת אני רק העליון ית׳ לא האדם, כי עצם האדם הוא הנפש, והגוף איננו רק המקרה הדבוק בעצם, וכל יכולת השגת האדם בלתי מתפשטת רק על אכיות הדברים לא על עצמותם, כי עצם כל הדברים לעוצם דקותו ופשטותו אין אנו ב״ו יכולים להכירו בשום אופן, כי אם ישאלנו אדם בד״מ עצם האש מה הוא, אין בידינו להשיב רק שהוא דבר רוחני המאיר המחמם והשורף, ואלה הסימנים וכיוצא בהם אינם רק איכיות האש לא עצם האש, כי עצם האש מה הוא לא ידענו להשיבו, אף כי הדבר השוכן בקרבנו ושאנו מרגישים הרגשה ברורה והוא הנפש שלנו, אין אנו באים בו לעולם אל ידיעת עצמותו, וכל מה שנשתדל לקרב לנו ממנו אל הציור ע״י שנאמר, שהנפש הוא הכח היודע המכיר המשכיל והרוצה וכדומה לאלה, כ״ז איננו רק איכיות הנפש, אבל עצם הנפש עדיין לא ידע מה הוא, ואחרי שהמכוון במלת אני הוא (לפי המבואר) נושא שכח תנועת הכרתו נוטה לעצמו, ואחרי שהכרתו א״ע הוא בלתי אפשרי לאדם, א״כ כשיאמר מלת אני, איננו בדרך האמת כ״א בדרך מושאל, אמנם הוא ית׳ היודע את עצמותו הוא הוא באמת הנושא שהכרתו נוטה לעצמו, ויוכל לומר באמת על עצמו אני, לכן שפיר נופל עליו שם אני. ודי בזה למשכיל. עמ״ש בזה בהאזינו אני אני הוא. וע׳ פ׳ אחרי ואמרת אליהם, ובמ״ש ר״פ וארא וידעתם כי אני ה׳.
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם אלא הולכתי אתכם אל המדבר לכונה הזאת שלא תתעסקו בדברים גשמים ולא תאכלו לחם גשמי ולא תשתו יין ושכר שכל אלה מפריעים את הנפש מלהשיג השלמות אלא האכלתי אתכם לחם רוחני את המן שלא ידעו בנ״י מה הוא ואיך יחיה בו האדם כי אין בו גשם רק שהוא מוצא פי ה׳ ושתו מי באר שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק ע״י עסק התורה, וזה שאמר:
למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם – שעי״ז תבואו להאמין במצות ה׳ ושהוא משגיח על בני אדם ובפרט לישראל עם קרובו. וכן נתקיים הדבר והראיה שעתה קבלתם עבודת ה׳ מאהבה כנ״ל:
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי וגו׳: הוסיף1 עוד, כי גם זה שנתן הקב״ה מן ובאר, ובזה חייתם כל הארבעים שנה, גם כן היה רק לזו התכלית ״למען תדעו כי אני ה׳⁠ ⁠⁠״ – משגיח על חייכם. ומזה תשכילו כי גם בגלות המר כשלא יהיה לחם ויין, מ״מ לא תמותו לשחת חלילה, אלא תחיו באופן אחר באיזה דבר אשר ימציא הקב״ה לאותה שעה. ודברים אלו כבר אמר משה רבינו בביאור לעיל (ח,ג) ״ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו׳ למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכמבואר בבאורינו שם בס״ד. ואם כן אינו כל כך רע כפי המדומה2.
1. עוד תנחומים ופיוס על פיזורם הגדול בגלותם.
2. רבינו לא התייחס להשמדות הגדולות והנוראות שאירעו את עמנו לאורך הגלות.
לחם לא אכלתם – לא נצטרכתם להזיל כסף לקנות לחם כי היה יורד לכם מן, ולא נצטרכתם לשתות יין או שכר למנוע מעליכם תחלואים רעים כי בריאים הייתם.
לחם לא אכלתם – כלומר, לא אכלתם מזון אנושי רגיל, אלא מזון שמימי נפלא.
למען תדעו וגו׳ – בדבר זה תוכלו להכיר כי אני ה׳ הוא אלהיכם, כלומר שמנהיגכם ומשגיחכם הוא ה׳ המרחם על בריותיו. הכרה זאת היה ראוי לכם להשיג כבר זה ארבעים שנה (שמות ו׳:ז׳), אבל לא זכיתם לה עד עכשו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםאברבנאלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144