Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

לָא יֵיבֵי יְיָ לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲרֵי בְכֵן יִתְקַף רֻגְזָא דַּייָ וְחִמְתֵּיהּ בְּגוּבְרָא הַהוּא וְיִדְבְּקוּן בֵּיהּ כָּל לְוָטַיָּא דִּכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין וְיִמְחֵי יְיָ יָת שְׁמֵיהּ מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא.

The Lord will not absolve him, but now will the anger and indignation of the Lord break forth against that man, and all the curses which are written in this book will cleave to him, and his name will be blotted out from under the heavens.

לא יהווי רעווה מן קדם י״י למישרי ולמשבק^א לה ארום בכדן יתקוף רוגזיה די״י וקנאתיה^ב בגברא ההוא וידבקון בה כל לווטיה דכתיבין בספר אורייתה הדין וימחוק י״י ית שמיה [מן תחות שמיא].

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולמשבק״) גם נוסח חילופי: ״{ולמש}⁠בוק״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקנאתיה״) גם נוסח חילופי: ״וחמתיה״.

לא יהי רעוא מן קדם י״י למשבק ליה ארום בכין יתקוף רוגזא די״י וחימתיה בבר נשא ההוא ותחול ביה כל פיתגמי לווטתא דכתיבין בסיפרא הדין וימחי י״י ית שום דוכרניה מתחות שמיא.

It will not be pleasing to the Lord to forgive him; for the Lord's anger and indignation will wax hot against that man, and all the words of the curses written in this book will rest upon him, and the Lord will blot out the memorial of his name from under the heavens.

לֹא⁠־יֹאבֶ֣ה ד׳ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן ד׳ וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כׇּל⁠־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה ד׳ אֶת⁠־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם

בקרבן יש עשן, ריח, ניחוח, - עשן בעלי הרוגז.

רַבִּי יוּדָאִי אָמַר, בַּקָּרְבָּן יֵשׁ עָשָׁן, וְיֵשׁ רֵיחַ, וְיֵשׁ נִיחוֹחַ. עָשָׁן - אֵלּוּ בַּעֲלֵי הָרֹגֶז, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳. אֵלּוּ נֶהֱנִים מֵהֶעָשָׁן, וַעֲשַׁן רֹגֶז בַּחֹטֶם הוּא. רֵיחַ - אֵלּוּ שֶׁנִּקְרָאִים תַּפּוּחִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.

(זהר במדבר דף רמב.)

פלא ישא אללה אן יצפח לה ד׳לך בל חיניד׳ ישתד גצ׳ב אללה וחמיתה עליה פילזק^א בה ג׳מיע אלחרג׳ אלמכתוב פי הד׳א אלספר חתי ימחו אסמה מן תחת אלסמא

א. פילזק] פילצק א. ״לזק״ נראה נכון יותר, שהוראתו דבקות והצמדות דבר לדבר גם כשאינו גשמי, לעומת ״לצק״ המשמש בדרך כלל בהוראת הדבקה פיזית.

הרי שלא ירצה ה׳ לסלוח לו, אלא אז יתעצם כעס ה׳ וקנאתו באיש ההוא ותדבק בו כל הקללה הכתובה בספר הזה, עד שימחה שמו מתחת השמים.

יעשן אף – על ידי כעס הגוף מתחמם ועשן יוצא מן האף, וכן: עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳). ואף על פי שאין זה לפני המקום, הכתוב משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך ארץ.

וקנאתו – לשון חימה, ובלעז אינפרנמנט, אחיזת לבישת נקמה,⁠^א ואין^ב מעביר על המידה.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״נקמת״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״ואינו״.

יעשן אף י"י THE ANGER OF HASHEM SHALL SMOKE [AGAINST THAT MAN] – Through anger the body becomes heated and smoke, as it were, issues from the nostrils. And thus does it state, "Smoke rose up in his nostril" (Tehillim 18:9). Although this idea is not really applicable to God, Scripture makes the human ear hear the matter (i.e. it tells it to him) in the manner that it is accustomed and able to understand according to the ordinary course of the world (i.e. when speaking of God it uses language that properly is applicable only to human beings because this the only language we have at our command).

וקנאתו – This is a term denoting wrath, emportment in old French; it means: retaining one's hold on the 'garment of vengeance', and not forgoing one's right to punish.

פס׳: לא יאבה ה׳ סלוח לו – ולהלן הוא אומר (דברים כ״ג:ו׳) ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע אל בלעם מלמד שאין הקב״ה רוצה לעשות רצון מורדיו. ולענין הצדיקים אינו כן אלא רצון יראיו יעשה.

סלוח לו – לו אינו סולח אבל סולח הוא לשבים.

כי אז – הוא רשע בעונו ימות.

יעשן אף ה׳ וקנאתו – אלו נקמות ותוכחות שהקב״ה מעורר על הרשעים.

באיש ההוא – המזיד.

ורבצה בו – כענין שנא׳ (תהלים ק״ט:י״ח) ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו.

כל האלה הכתובה בספר הזה – זו אלות משנה תורה.

ומחה ה׳ את שמו – שלא יעמידו שמו על הנולדים.

מתחת השמים – מתחת מפרס הרקיע כענין שנאמר בעמלק (דברים כ״ה:י״ט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים:

כי אז יעשן – לא יאבה סלוח לו, אלא אז יעשן.

כי אז יעשן: [The word כי here should be understood in the sense of אלא. The verse then says,] “THE LORD WILL NOT BE WILLING TO FORGIVE HIM; rather [THE LORD’S ANGER] WILL RAGE... .⁠¹

1. Here, in contrast with his previous comment (see note 3), Rashbam makes sense; the word כי follows a negative statement and logically means “rather.” NJPS also translates כי here as “rather.”
In her Rashbam’s Commentary on Job, Japhet lists two examples in the Torah commentary of Rashbam interpreting the word כי as meaning “rather” even when כי does not follow a negative statement: Deuteronomy 29:18 and 29:19. I would agree concerning the first, but not the second.

אבל עכשיו שתבואו כולכם בברית ותקבלו האלות והשבועה עליכם, תדעו שהעובר על השבועה: לא יאבה י״י סלוח לו, כי אז יעשן אף י״י וקנאתו – שהתניתם לו^א לעמוד בברית, אם לא תעמודו.

ומתוך כך שתקבלו הקללות לא תבואו לידי מחשבות רעות הללו, ותעמדו בברית, שאם לא תעמדו ירבצו בכם כל הקללות שקבלתם הכתובה בספר הזה.

ומחה י״י את שמו – של עובד.

מתחת השמים – שלא יהא לו נין ושריד במגוריו.

א. בכ״י מינכן 52 נוסף כאן: לומ׳. המלה נראית מיותרת ואינה בספר הג״ן.

But now that all of you will enter the covenant and accept the curses and the oath upon you, know that one who violates the oath: לא יאבה י"י סלוח לו, כי אז יעשן אף י"י וקנאתו – HASHEM WILL NOT BE WILLING TO FORGIVE HIM, BECAUSE THEN THE ANGER OF HASHEM AND HIS JEALOUSY WILL SMOKE – if you do not adhere [to the covenant], for you have promised Him to adhere to the covenant.

And since you shall accept the curses upon yourself, you will not come to these evil thoughts, and you will stand by the covenant, for if you do not stand [by it], all the curses that you accepted THAT ARE WRITTEN IN THIS BOOK will lie in wait for you.

ומחה י"י את שמו – AND HASHEM WILL BLOT OUT HIS NAME – of the worshipper.

מתחת השמים – FROM UNDER THE SKY – That he shall not have a descendant or a remnant in his residence.

יעשן אף י״י וקנאתו באיש ההוא – אלת היחיד, איש או אשה.

ומחה י״י את שמו – אלת המשפחה, כי שם אחד לראש בית אבותם.

THE ANGER OF THE ETERNAL AND HIS JEALOUSY SHALL BE KINDLED AGAINST THAT MAN — this refers to the curse against the individual sinner, man or woman.

AND THE ETERNAL SHALL BLOT OUT HIS NAME — this is the curse against a whole family [if they all be sinners] for there is a common name to the head of their father's house [and that name will be erased].

אבל כשתבואו כולכם בברית ותקבלו עליכם האלות והשבועות תדעו כי כל עובר הברית לא יאבה ה׳ סלוח לו.

כי אז יעשן – אם לא תעמדו בברית כי התניתם לעבוד אותו ולעמוד בברית ומתוך כך לא תבואו לידי מחשבות הללו ותעמדו בברית שאם לא תעמדו ירביץ בכם כל הקללות שקבלתם הכתובה בספר הזה.

ומחה ה׳ את שמו – שם העובד.

מתחת השמים – שלא יהיה נין ונכד ושריד במגוריו.

ורבצה בו כל האלה הזאת ומחה ה׳ את שמו – של העובר מתחת השמים שלא יהא לו נין ונכד ושריד ופליט.

יעשן אף ה׳ – פי׳ ר׳ אברהם ישרפנו אש האף עד שיראה עשן:

באיש ההוא – אלת היחיד איש או אשה:

ומחה ה׳ את שמו – אלת המשפחה כי שם אחד לראש בית אבותם:

יעשן אף ה', "Hashem's anger will smoke, etc.⁠" Ibn Ezra interprets this metaphor as meaning that God's anger will become so hot that smoke will be observed.

באיש ההוא, "against that man;⁠" the word איש does not literally mean "man,⁠" but "person;⁠" the Torah tells us that God will deliberately single out that sinner for His personal attention, regardless of whether he is male or female.

ומחה ה' את שמו, "and Hashem will erase his name, etc.⁠" This is a reference to the sinner's family, seeing that all family members bear the same name.

כי אז יעשן אף י״י וקנאתו באיש ההוא – אמר זה כי בזה התנאי שחשב בלבו לא ימלט משיגיעו לו אלו הקללות ואם היה חוטא בזה האופן יחיד או יחידים ימחה השם יתעלה את שמם מתחת השמים ולא ישאר להם שום זכר.

ולפי שהיחידים הללו הם מורים לעצמם היתר וצד מחילה במה שיכולין לומר אי אפשנו במה שנחלו אבותינו כשירצו להשאר על אחריותם בענין סלוק השמירה מעליהם לזה כיון מה שאמר לא יאבה י״י סלוח לו כי אז יעשן אף י״י וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה והעולה על רוחו לא יהיה לומר שהאלות האלה לא נכתבו אלא לבלתי כופרים בתורה וזה חוייב מן הדין כמו שכתבנו שהראוי שישמר עם הקצת דין הכלל אחר שהכלל עומד במקומו וא״א לזוז ממנו ולזה ירבצו בו כל האלות הכתובות על כל העומדי׳ בברית בעברו עליו ומזה יחוייב שימחה י״י את שמו מתחת השמים מה שלא ישוער כן בכלל.

וקנאתו לשון חימה אחיזת לבישת נקמה. שפי׳ קנאה בכל מקום הוא המתחר׳ לנקום נקמת דבר כמו שכתב בפרשת פנחס:

לא יאבה ה׳ סלח לו – בחללו שבועת האלה שקבל בפיו, אף על פי שבטלה בלבו.

לא יאבה ה' סלוח לו, when he will violate the covenant which he accepted as a sacred oath with his lips, although he had mentally had his reservations at the very time when he confirmed the covenant with his mouth.

וְרָ֤בְצָה בּוֹ: הבי״ת דגושה. [וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙].

אחיזת לבישת נקמה כו׳. רצונו בזה ואיך שייך לומר אנקמה לשון קנאה. ועיין לעיל בריש פ׳ פנחס (במדבר כ״ה:י״א) ושם מבואר היטב:

Adherence to the vengeance mode, etc. Rashi is explaining how the word קנאה connotes revenge. See above at the beginning of parshas Pinchas (Bamidbar 25:11) where this is well explained.

לא יאבה ה׳ סלח לו ואין מספיקין בידו לעשו׳ תשובה.

כי אז יעשן וגו׳ – חשב כאן חמשה אף וקנאה כו׳. והם כנגד חמשה חומשי תורה.

יעשן אף ה׳ וקנאתו – הוא כנגד ספר בראשית וכנגד דור המבול והפלגה. ומחה ה׳ את שמו מתחת וגו׳ כנגד ספר שמות. ששם נאמר וביום פקדי ופקדתי וכן נאמר בפ׳ שמות כי אל קנא הוא.

לא יאבה – לפי שהרשע הזה עושה בזדון ונפשו נשחתה לגמרי, לכן אמר בו לשון לא יאבה, כי השם מואס בו, כדרך כי את כל אלה עשו ואקוץ בם (ויקרא כ׳ כ״ג), הנאמר בתועבות הגוים:

יעשן אף ה׳ – נאמר כן על דרך משל כדי להסביר את האזן:

וקנאתו – כל לשון קנאה הנאמר אצל ע״ז ענינו שמקנא לכבודו יתברך שלא יחולל:

ורבצה בו – שתחול על ראשו ולא תפרד ממנו לעולם:

ומחה ה׳ את שמו – כעונש דור המבול ואנשי סדום שנמחה שמם מן הארץ, וכמו שיעשה השם בעמלק באחרית הימים, וטעם העונש הנפלא הזה, לפי שמדבר במין הראשון של ע״ז שרמזנו עליו (לעיל ד׳ ט״ז), שאינו בא מטעות השכל, אלא מהשחת הנפש ותגבורת היצר והנטייה אל התועבות, כדרך שהיה בדור המבול ובאנשי סדום שהשחיתו דרכם בכל מיני נבלות:

יעשן אף ה׳ – ישמיע הכתוב להאוזן כדרך שהיא רגילה אף שאין זה לפני המקום (רש״י), ובאמת כאשר נעמוד על שרש לשון יעשן אין במליצה זו הגשמה בו ית׳ על מדת הכעס המגונה, כי שם עשן המורה על אותו הגשם הדק האוירי העולה מן הגשם הבוער, הוא טבע משרש עש (כמ״ש רבי שלמה פאפענהיים) המורה על הפסד הרכבת הדבר ודבקותו, כמו כבגד אכלם עש, ועצמי עששו, ותמס כעש חמודו, ונבנה מזה שם עשן בתוספת נו״ן, והוראתו לפי״ז דבר הבא מהפסד ועשוש הרכבת הגשם, והמכוון העיקרי בפעל יעשן לפי שרשו, יעלה כליון והפסד (פערוועזען), וטעם מליצת יעשן אף ה׳, השגחת הש״י באיש ההוא תכלה אותו, אף ה׳ כמו פני ה׳, ור״ל השגחתו. אף ממלת אפים, ודע כי כל לשון עוז ותוקף מתורגמים עשן, להררי עוז (תהלים) תרגומו לטיריא עשיניא (שם ל״ד), כי אתה מעוזי אנת עושני (שם ס״ב), צור עוזי תקוף עושני, ומזה ת״א גם כאן מלת יעשן יתקף.

לא יאבה וגו׳ – ה׳ לא ייענה לבקשתו, הוא לא יפעל בהתאם לציפיותיו (עיין פירוש, בראשית כד, ה).

כל האלה – המשמעות העיקרית של ״אלה״ איננה ״קללה״ אלא ״שבועה״: ״והיית נקי מאלתי״ (שם כד, מא), ״תהי נא אלה בינותינו״ (שם כו, כח), ״ושמעה קול אלה״ (ויקרא ה, א; פירוש שם). המקבל על עצמו ״אלה״ דומה למי שמבטא שבועה (עיין פירוש, שמות כ, ז): הוא מוסר עצמו לדין שמים אם מה שנשבע עליו איננו אמת, או אם לא יקיים את דברו. מכאן גם הביטוי ״נשא שם״ (עיין פירוש שם), ואכן ״אלה״ היא השורש של מושג האלוקים (עיין פירוש, בראשית א, א). כל מי שנשבע הריהו פונה אל כוחו של האלוקים ומוסר עצמו למשפטו; כוח האלוקים יתגלה באבדון שיבוא עליו כעונש על שבועת השקר. לפיכך מצאנו ש״אלה״ מורה גם בייחוד על בחינה מביאת⁠־אבדון זו שיש בשבועה, וכך היא מורה גם על הקללה שהנשבע לשקר מביא על עצמו. לכן, בפרשת סוטה (במדבר ה, כא), נזכרת ״אלה״ לצד ״שבועה״.

לא יאבה ה׳ סלוח לו – כפי שכתבנו שהמבעט בהברית לא תגין עליו הברית, וזה שאמר לא יאבה ה׳ סלוח לו, שלא יאריך אפו אליו (כי הסליחה תבא על הארכת אף כמ״ש (במדבר י״ד:כ׳) ויאמר ה׳ סלחתי כדברך ואולם חי אני וגו׳) רק כי אז יעשן אף ה׳ שיבא עליו העונש במהרה עוד זאת ורבצה בו כל האלה וגו׳ שלא ישתלם מעט מעט רק בב״א, ויהיה רובץ תחת משא האלות ועי״ז לא יבא לתשובה:

ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים שיהיה לו גם כריתת הנפש וגם שלא יקחו ממנו מוסר. ועפ״י פירושנו שמרמז על המסיתים לעבוד ע״ג והמלשינים בשקר מפני השגת הגשמיות, יאמר שלא יאבה ה׳ סלוח לו (לא כמו שעולה על הדעת שיסלח לו כנ״ל) ורק כי אז יעשן אף ה׳ וקנאתו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר שיענש כשאר ישראל העובר, וגם ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים שגם בין העכו״ם לא יהיה לו שם ושארית כי יבינו שלא נספח להם רק להנות מהם:

לא יאבה ה׳ וגו׳: על שהוא פורש עצמו מן הצבור ואינו מקבל הברית.

כי אז: כאשר יעבור על ״הצמאה״ שהוא עבודה זרה¹, או על הפרת תורה (באפיקורסות) שהוא ״שורש פורה ראש ולענה״².

ורבצה בו כל האלה: אע״ג שלא קיבל אותה³, דבאמת המיעוט נגרר אחר הצבור והרוב בעל כרחו.

ומחה ה׳ את שמו: אע״ג שכלל ישראל אפילו עובדים עבודת כוכבים אינם באים לידי כליה ח״ו, אבל יחיד או משפחה אינם בטוחים גם מכליון לגמרי⁴.

1. שהיו להוטים אחריה בתקופת בית ראשון. (רבינו לכאורה מפירושו בפסוק הקודם על ״הצמאה״).

2. וכפי שהסביר רבינו לעיל.

3. לא קיבל על עצמו את הברית.

4. ובענין ״שבט״ עיין מיד בפסוק הבא.

לא יאבה וגו׳ – כלומר, לא תהיו סבורים כדברי נביאי השקר, שהפועל לפי מצפונו הפנימי יש לו התנצלות אף כשהוא חוטא, אלא אדרבה, לא יאבה השי״ת לסלוח לרשע כזה המתריס כנגד תורתו.

כי אז יעשן וגו׳ – כנגד רשע כזה נכפלים הקנאה וחרון אף ה׳, כי מומר להכעיס הוא חמור ממומר לתיאבון.

באיש ההוא – לשון הכתוב מדברת על מקרה שאיש יחיד מפר את הברית (״איש או אשה״ בפסוק י״ז). אבל כיון שבדרך כלל גם משפחת החוטא יש לה חלק בחטאו (השוה את פירושי לויקרא כ׳:ב׳), על כן יתכן שהתראת⁠־עונש זאת נאמרה אף כלפי ה״משפחה״ (בפסוק י״ז).

ומחה וגו׳ – יהא סופו כעמלק, שנצטווינו למחות זכרו (דברים כ״ה:י״ט). התראה זאת נאמרה אף כלפי משפחה שלימה החוטאת, כמו שנתקיים לדוגמא בבית ירבעם ובית אחאב (מלכים א י״ד:י׳ והלאה; מלכים ב ט׳:ח׳ והלאה).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון