×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) {שני} לְמַ֣עַן הָקִֽים⁠־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה⁠־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר⁠־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
that He may establish you this day to himself for a people, and that He may be to you a God, as He spoke to you, and as He swore to your fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״ם תורה אורנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
בְּדִיל לְקַיָּימָא1 יָתָךְ יוֹמָא דֵין קֳדָמוֹהִי לְעַם וְהוּא יִהְוֵי לָךְ לֶאֱלָהּ כְּמָא דְּמַלֵּיל לָךְ וּכְמָא דְּקַיֵּים לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
1. י״ג: ״לאקמא״.
that He may establish you this day to be a people before Him, and that He may be a God to you, as He promised you, and as He swore to Abraham, and to Izhak, and to Jacob.
מן בגלל למקמהא יתכון יומא הדיןב לשמה די״י לעם קדישין והוא יהווי לכון לאלה פרוק היך מה [ד⁠[י]⁠מלל לכון והיך מה] דקיים לאבהתכון לאברהם ליצחק וליעקב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למקמה״) גם נוסח חילופי: ״למקיימה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.
מן בגלל לקיימא יתכון יומנא {ליה}⁠א לאומא ברירא והוא יהוי לכון לאלקא היכמא דמליל לכון והיכמא דקיים לאבהתכון לאברהם ליצחק וליעקב.
א. חסר בכ״י לונדון.
that you may stand today before Him a purified people; and that He may be a God to you, as He hath spoken to you, and as He did swear unto Abraham, Izhak, and Jacob.
לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ וְגוֹ׳ – שֶׁלֹּא אֶחְזֹר בַּדָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם.
(Deut. 29:12:) “In order to establish you today as his people…,” so that I would not go back on the word that I swore to your ancestors.
[ח] למען הקים אותך היום לו לעם וגו׳ (דברים כ״ט:י״ב). שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותם. ולא אתכם לבדכם (שם שם:י״ג), אלא אף דורות העתידין לבא היו שם, שנאמר כי את אשר ישנו פה עמנו וגו׳ ואת אשר איננו פה עמנו היום (שם שם:י״ד), ולמה אומר ישנו פה ולמה אומר איננו פה, לפי שכל הנפשות היו שם, והגוף עדיין לא נברא, לפיכך לא נאמר כאן עמידה, אמר ר׳ אלעזר תבא מאירה על לבן שאמר ליעקב למה גנבת את אלהי (בראשית ל״א:ל׳), לעצמה אינה יכולה להציל [מן הגניבה] לאחרים היאך יכולה להציל, אבל ישראל אינו כן, שנאמר הוא תהלתך והוא אלהיך (דברים י׳:כ״א), והוא משמר את ישראל כאב המשמר את הבן, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ״א:ד׳).
חסלת פרשת נצבים
לכי ית׳בתך אליום לה אמה והו יכון לך אלהא כמא ועדך וכמא קסם לאבאיך אברהים ואסחק ויעקוב
כדי שיקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוהים כפי שהבטיח לך וכפי שנשבע לאבותיך אברהם יצחק ויעקב.
למען הקים אותך היום לו לעם – כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם.
והוא יהיה לך וגו׳ – לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף זרעם באומה אחרת. לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחרא שהוא אינו יכול להיבדל מכם. עד כאן פירשתי לפי פשוטה של פרשה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״מחר לפי״ (או אולי ״אחר לפי״).
למען הקים אתך היום לו לעם THAT HE MAY ESTABLISH YOU TODAY FOR A PEOPLE UNTO HIMSELF – He undertakes so much trouble (in making another covenant with you) in order that He may keep (הקים) you for a people in His presence,
והוא יהיה לך לאלהים SINCE HE MUST BE UNTO YOU A GOD – because He has promised it unto you and has sworn unto your fathers not to exchange their descendants for another nation. For this reason He binds you by these oaths not to provoke Him to anger since He, on His part, cannot dissociate Himself from you. – Thus far I have given an exposition according to the literal sense of the chapter.
פס׳: למען הקים אותך היום לו לעם כאשר דבר לך – והיכן דבר, (שמות ו׳:ז׳) ולקחתי אתכם לי לעם. וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. כענין שנא׳ (בראשית כ״ב:ט״ז) בי נשבעתי נאם ה׳ כי יען אשר עשית [וגו׳] כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. וביצחק כתיב (שם כו) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ביעקב כתיב (שם לה) ואת הארץ הזאת אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ. ומצאנו על דברי של הקב״ה שהוא שבועה שנאמר (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. והיכן נשבע (בראשית ט׳:ט״ו) ולא יהיה עוד המים למבול:
למען הקים אותך – למען כן כורת עמך {ה}⁠ברית הזה להקים ולקיים שתהיה לו לעם, ולהיות לך לאלהים – שתקבלנו עליך לאלהים, כאשר דבר לך – שאמר לך: אנכי י״י אלהיך (שמות כ׳:ב׳), ואף אמר: {ו}⁠אתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות י״ט:ו׳).
וכאשר נשבע לאבותיך – שאמר לאברהם: {ו}⁠נתתי לך ולזרעך אחריך {וגו׳} והייתי להם לאלהים (בראשית י״ז:ח׳), ורוצה הקב״ה לקיים בך אותה הבטחה, ולא לישמעאל ובני קטורה.
וליצחק אמר: ונתתי לזרעך את כל הארצות האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשית כ״ו:ד׳), והקימתי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (בראשית כ״ו:ג׳) – בך אני רוצה להקימה, ולא לבני עשו.
וליעקב – אמר: אניא {י״י} אלהי אברהם אביךב ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליהג לך אתננה ולזרעך (בראשית כ״ח:י״ג) – ולא לעשו.
ולמען הקים אילו הדברים הוא כורת עמך הברית.
א. בכ״י מינכן 52: אנכי.
ב. בכ״י מינכן 52 בחילוף הסדר: אביך אבר׳.
ג. בכ״י מינכן 52 בטעות: עליך.
למען הקים אותך – THAT HE MAY ESTABLISH YOU – For this He made with you this covenant, to establish and to fulfill that you shall be TO HIM A PEOPLE, and [He shall] be לך לאלהים – FOR YOU A GOD – That you shall accept Him upon yourself as a God, כאשר דבר לך – AS HE SPOKE TO YOU – That He said to you: “I am Hashem your God” (Shemot 20:2), and He even said: “And you shall be for Me a kingdom of priests” (Shemot 19:6).
וכאשר נשבע לאבותיך – AND AS HE SWORE TO YOUR FATHERS – That He said TO AVRAHAM: “And I will give to you and to your offspring after you {etc.} and I will be their God” (Bereshit 17:8), and the Blessed Holy One wants to fulfill that promise through you, and not through Yishmael and the children of Keturah.
And TO YITZCHAK He said: “and I will give your offspring all these lands. All the nations of the earth will be blessed through your offspring” (Bereshit 26:4), “and I will fulfill the oath I swore to your father, Avraham” (Bereshit 26:3) – through you I want to establish it, and not with the children of Esav.
וליעקב – AND TO YAAKOV – He said: “I am {Hashem} the God of your father, Avraham, and the God of Yitzchak. I will give the land that you are lying upon to you and your offspring” (Bereshit 28:13) – and not to Esav.
And in order to establish these words He makes with you the covenant.
למען הקים אותך היום לו לו לעם. כל כך הוא נכנס לטורח למען קיים אותך לפניו לעם והוא יהיה לך לאלהים לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. פירש א״א לומר שצורך הברית והאלה הזאת הוא למען הקים אותך לו לעם שהרי צורך הברית והאלה הזאת אינו אלא כדי שיפחדו מהם ויקיימו את התורה כמו שכתוב אחר זה פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום וגו׳ והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו׳ לא יאבה י״י סלוח לו וגו׳ אלא הכא קאמר ההכרח שהביא לטורח להכניסכם בברית והאלה הזאת אינו מניחכם לרצונכם שאם תרצו לקיים התורה תהיו לי לעם ואם לאו ירחיקכ׳ ממנו ה״א לפי שכבר נשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת ולפיכך הוכרחו להכניסכם בברית ולאסור אתכם בשבועות הללו שלא תוכלו לעבור וירחיק אתכם מכיון שאינו יכול להבדל מכם:
ואמר למען הקים ה׳ אותך היום לו לעם, כדי לתת התכלית בבריתות כלם ובשמירת המצות שיהיו לתכלית ההשתעבדות בהם. כדי שיהיו דבקים באלהיהם באשר הוא סוף כל האדם ותכליתו אשר בעבורו נברא. ועל הדבוק ההוא אמר למען הקים ה׳ אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים שהוא הדבקות האפשרי לאדם בעוד שהוא חי להדבק באלהיו ולהיות יחס אהבה וקרבה בינו ובינו ולהיות משגיח בו שהוא היותו לו לאלהים. כי היהודי הדר בחוצה לארץ דומה כו׳ לפי שנפרד מאותו דבוק עליו. גם כוון לומר במלת היום שיעודי האבות היו כלם תנאיים, כפי זכות והכנת המקבלים כי בהיות ישראל עם קדוש יהיה להם לאלהים ויחמול עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ולכן היה מהרצון האלהי שיכנסו בברית כדי שתתקיים בהם שבועת האבות ויעודיהם על הארץ לטובה. כי אם לא יעשו כן לא יתקיימו בהם ויתקיימו בדור אחר וזהו אמרו למען הקים ה׳ אותך היום לו לעם וגו׳, וכאשר נשבע לאבותיך כי מה שנשבע לאבותיך יתקיים בכם היום הזה ויהיה זה בעברכם בברית.
הנה התבאר מזה למה אמר היום. וששבועת האבות היתה כוללת ותנאית אפשר לפרש שתתקיים בהם או בזולתם. והותרה בזה הספקות ג׳ וד׳ וה׳:
אשר ה׳ אלהיך כרת עמך היום למען הקים-אתך וכו׳ – והנה האל יתברך מכוין בזה הברית להקים אותך לו לעם, כדי שיהיה הוא לך לאלהים – ובזה תקנה חיי עולם. ובהיות תכלית זה הברית כל כך נכבד, צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלמות.
כל כך הוא נכנס בטורח כו׳. פירוש, שלא יתכן לומר כי הברית הוא בשביל להקים אותם לעם, שלא היו עם על ידי הברית, כי הברית לא היה רק שישמרו מצותיו. אלא פירושו כך, ׳כל כך נכנס בטורח למען קיים אותך לפניו וכו׳⁠ ⁠׳. כלומר, אחר שאי אפשר לו להבדיל ממך, לכך נכנס לכל הטורח הזה להשביעך, ולא הניח לך לעבור והיה מחליף אותך באומה אחרת:
כ״כ הוא נכנס לטרוח כו׳. ק״ל אם בא להודיענו בלמען, זה אמה שכרת עמהם ברית, זה לא יתכן, הואיל וכתיב אחריו למה כרת עמהם ברית דכתיב (פסוק יז) פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וגו׳, א״כ אמה קאי למען הזה. לכ״פ כ״כ הוא נכנס לטרוח כו׳, כלומר רצונו דקרא לתרץ בלמען וגו׳ שלא תקשי למה היה הקב״ה מטריח ואוסר אותם בשבועה, לא היה לו להזהירם אלא באזהרה בעלמא, ואם ישמעו טוב ואם לא ישמעו יתן להם עונש כבכל שאר ציווים. אלא לכן נכנס כ״כ לטרוח, לפי שכבר נשבע לאבותיך שלא להחליף וכו׳, לכך הוכרח להכניסם וכו׳:
והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם כו׳. פי׳ שע״י הקללות אתם נזהרים מלעבור המצות לעולם. ועוד שהם ממרקין העונות, ותהיו חיים וקיימים לעולם. וכן אמרו פ״ק דע״ז (ד.), ובמסכת ברכות (ה.):
ואף הפרשה של מעלה מזו פיוסין הם כו׳. בזה מוכיח שדבר משה דברי פיוסים, שלא תיקשי איך שייך שדבר פיוסים, הרי מכל הפרשה משמע תוכחות, וגם לעיל מיניה הכל תוכחה:
לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס כו׳. דלטעם הראשון קשה, דהא לפי מצב לשון הפרשה, היא תוכחה ולא פיוס לכן פירש דבר אחר, וכו׳. ולפי דבר אחר קשה למה אמר אתם נצבים היום, היום דכתב קרא ל״ל:
He has committed Himself with such great effort, etc. Rashi has the following difficulty: You cannot say that this in order, etc. is the reason He ratified the covenant with them, because the reason He ratified the covenant with them is stated afterwards (v. 17) where it says, Perhaps there is among you a man or a woman or a family or a tribe, etc. If so, what is this in order referring to? Rashi therefore explains, He has committed himself with such great effort, etc. I.e., the verse is answering the question why the Holy One made the effort of binding them by oath. He should simply have given them a commandment and if they listened well and good, and if not, He will punish them as with all the other commands. However, he committed Himself with such great effort because He already swore to your forefathers not to exchange, etc. Therefore He had to bring them, etc.
While the imprecations and the suffering sustain you and stand you before Him, etc. Meaning that through the imprecations you are careful to never transgress the commandments. And furthermore, they atone for sins so that you live and persist eternally. And similarly they said in the first chapter of Avoda Zara (4a) and in maseches Berachos (5a).
The chapter above this, as well, is conciliatory, etc. Rashi proves that Moshe was telling them conciliatory remarks so that you do not ask: How could he be speaking conciliatory words if the whole parsha implies [that he was giving] rebuke, and also above it, everything is rebuke?!
Because the Israelites were passing from one leader to the next, etc. Because according to the first interpretation you might ask that the language of the parsha indicates that this is rebuke and not conciliation. Therefore he offers another interpretation. But according to the other interpretation you might ask why it says You stand this day? Why does the verse write this day?
למען הקים אותך וגו׳ – פירוש טעם שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען הקים אותך לו לעם ולא תכפרו בו כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו ובזה תתקיימו לעם ה׳.
עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם למה יעשה ה׳ כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה׳, ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה׳ אינו אלא לטובתינו להקימנו.
למען הקים אותך היום, "In order to establish you today,⁠" etc. The reason Moses makes the Israelites potentially liable for many penalties is to make certain they would be God's people and would be afraid of sinning due to the terrible curses of which the Torah warns potential sinners.
Another meaning why Moses wrote down all this may be so that people would not complain why God makes them responsible for the conduct of their peers. It is difficult enough to keep all the commandments without having to worry about everybody else keeping them too. This is why Moses said that God's intention in all this is for the benefit of the Jewish people, enabling Him to establish the Jewish people as His people. If not for this new commitment, some Israelites would backslide starting with minor sins and eventually becoming guilty of the commission of serious sins. Ultimately, the Israelites would forfeit their status as God's people. God initiated this mutual responsibility to act as the guarantee that such backsliding would not occur.
למען הקים אתך – הברית הזאת הוא שיקים ה׳ אותך לעם סגולתו, כדי שיהיה הוא לך לאלהים, ובהיות התכלית נכבד כ״כ, צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלמות:
למען הקים וגו׳ והוא יהיה וגו׳ – אלה הם שני צדדי הברית: אתה תהיה לו לעם, והוא יהיה לך לאלוקים.
למען הקים אותך היום לו לעם וגו׳ – יל״פ כי הלא שאול ישאלו לאמר הלא כבר נכרת ברית על התורה בהר סיני כמ״ש בפ׳ משפטים ומדוע חוזר עתה פעם שנית על אלה דברי הברית להשביעם באלה ובשבועה. אך כבר יישבו המפרשים מחמת שבשבועה ראשונה כפה עליהם הר כגיגית ומכאן מודעה רבה לאורייתא כמ״ש בשבת ורצה שישבעו פעם שנית מעצמם וברצונם הטוב וז״ש כוונת השבועה הזאת השנית למען הקים אותך היום לו לעם תחלה ואח״כ הוא יהיה לך לאלהים ואתם תהיו המתחילים כי בשבועת הר סיני היה להפך שהוא הקדים באלהותו עליך קודם ואח״כ קבלת מלכותו עליך. ובזה יל״פ מ״ש בשמואל ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה׳ לעשות אתכם לו לעם עפמ״ש בע״ז שא״ה יטענו לעתיד למה לא נתת גם לנו את התורה ויאמר הלא לא רצו לקבל כמ״ש אלוה מתימן יבא וכו׳ ויטענו למה לא כפית עלינו הר כגיגית כמו שכפית על ישראל וא״כ בזה יש טענה שא״ה יאמרו שגם הם רוצים לקבל התורה כי היה לו לכוף עליהם הר כגיגית לז״א כי לא יטוש ה׳ את עמו מפני טענה זו כי אעפ״כ אח״כ בערבות מואב הואיל ה׳ לעשות אתכם לו לעם בתחלה שהתחיל תחלה למען הקים אותך לו לעם ואח״כ הוא יהיה לך לאלהים ולזה ממילא תזהרו שלא תסורו אחרי ע״ז כיון שאין לכם טענת מודעה:
למען הקים אותך היום לו לעם – התועלת שתהיה ע״י הברית שהמעמד הזה יעשה רושם חזק בכם שעי״ז יהיה דבר קיים, שתהיו לעם לה׳, ועי״ז שתקבלו לשמור את התורה, יבטיח ה׳ לכם והוא יהיה לכם לאלהים כאשר דבר לך. לפני מעמד הר סיני, כמ״ש שם. וכאשר נשבע לאבותיך גו׳ ורק ע״י המעמד הזה יתקיים מה שהבטיח ה׳ להאבות, ולא יגרום החטא לעכב מלחול עליכם ההבטחות:
למען הקים אותך היום לו לעם וגו׳: עוד פיוס על תוקף העונשים1, מלבד פיוס הראשון שנתבאר2, שנדרש להיות כן כדי שיגיע מזה קידוש שמו יתברך3, שלזה נוצרו. וזה אינו פיוס אלא על יסורים שמגיעים מאומות העולם שכיסו עלינו צלמות, אבל על ״חליים רעים ונאמנים״ בעונשי שמים אשר אין בזה קידוש השם4, אין בזה פיוס כלל. על זה אמר עוד, שהוא כדי ׳להקים אותך להיות לו לעם׳. ומשמעות ״עם״ כבר ביארנו לעיל (כו,יח) מלשון אנשי חיל המיוחדים מכל המדינה, הן במה שהמה מושגחים ביחוד מן המלוכה במילוי כל צרכיהם לכל אחד לפי ערכו, הן במה שנענשים ביותר על העוותתם בעונשי הגוף, יותר מעונשי אנשי המדינה, משום שנקראים על שמו ויש בהעוותם בזיון המלך5. {וכבר כתבנו בפרשת חוקת (במדבר כא,כ) על הפסוק ״ומבמות הגיא וגו׳⁠ ⁠⁠״6, דמשום הכי עונשי תלמיד חכם יותר משארי בני אדם, משום שהם כחיל המלך שומרי ראשו}.
כך7 ההבדל בין אומות העולם לכלל ישראל, דאומות העולם המה כעבדים יושבי הארץ, ועדת ישראל בכלל המה אנשי חילו. ואע״ג שביארנו שם דתלמידי חכמים ביחוד המה נמשלים לבעלי מלחמתו של הקב״ה, והמה נקראים ״עמי״ ביחוד, כדאיתא בב״מ (לג,ב) ״והגד לעמי פשעם״ (ישעיהו נח,א) – אלו תלמידי חכמים וכו׳8, מ״מ גם כל ישראל המה אנשי חילו. אלא הנפקא-מינה הוא, כמו שיש במלוכה שני אופני אנשי חיל, א׳, שהם מופרשים לכך וחרבם על ירכם תמיד, ואנשים אלו ניזונים מאוצר המלך. ב׳, שהמה עוסקים בצרכי עצמם כל היום, אלא שמ״מ אוחזים החרב שעה אחת בכל יום, למען שבעת המלחמה יהיו גם המה במלחמת המלך9. כך תלמידי חכמים – ״איש חרבו״ – של תורה, ״על ירכו״ – תמיד. והמון ישראל עוסקים בצרכי עצמם אלא שמניחים תפילין וקורין קריאת שמע שעה אחת בכל יום, וזהו במקום חרבה של תורה, כדכתיב בתפלין (שמות יג,ט) ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ וכמו שביארנו בזה הפסוק10. ואחר שישראל בכלל עמו נושאי מלחמתו, על כן העונשים על עונותיהם מוצקים יותר משל אומות העולם בעונשי הגוף. וזהו דבר משה ״למען הקים אותך היום לו לעם״ – שומרי מלכותו, ונגד זה ״והוא יהיה לך לאלהים״ – משגיח ביחוד, ״כאשר דיבר לך״ – בשעת מתן תורה (שמות יט,ו) ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״, משום הכי העונשים חמורים משום שיש בזה חילול השם, שהרי אתם נקראים על שמו.
1. שיבואו על בני ישראל בגלותם.
2. כפי שביאר רבינו בסוף פרשת כי תבוא.
3. כפי שביאר רבינו בסוף פרשת כי תבוא.
4. כי התופעה של מגיפה או מחלה מדבקת ידועה אצל כל העמים.
5. רבינו עסק בזה גם בחומש במדבר (כא,כ).
6. ד״ה ונשקפה על פני הישימון, בהרחב דבר.
7. במקביל להבדל שבין אנשי חיל לשאר אנשי המדינה.
8. ׳ששגגות נעשות להם כזדונות׳.
9. מעין ׳חיל מילואים׳ לעומת ׳צבא קבע׳.
10. ׳דתפילין הוא מעין תלמוד תורה׳ – עיין שם בהרחבה.
למען הקים אותך... והוא יהיה לך... כאשר נשבע – מתייחס אל ההבטחה שבשמות ו׳:ז׳ ובבראשית י״ז:ז׳ והלאה.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״ם תורה אורנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144