Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

דִּלְמָא אִית בְּכוֹן גְּבַר אוֹ אִתָּא אוֹ זַרְעִי אוֹ שִׁבְטָא דְּלִבֵּיהּ פְּנִי יוֹמָא דֵין מִדַּחְלְתָא דַּייָ אֱלָהַנָא לִמְהָךְ לְמִפְלַח יָת טָעֲוָת עַמְמַיָּא הָאִנּוּן דִּלְמָא אִית בְּכוֹן גְּבַר מְהַרְהֵיר חֲטִין אוֹ זָדוֹן.

lest there should be among you a man, woman, family, or tribe whose heart is turned away this day from the fear of the Lord our God, to go after the worship of these Gentiles; lest there should be with you a man who imagines wickedness or pride,

דלא יהוי בכון גבר או אתה^א או זרעי או שבט דליביה סטי עלוי יומא הדין^ב מן ^גבתר מימרה די״י אלהכון למיזל למפלח קדם^ד טעוותהון דאומייה^ה האינון^ו דלא^ז יהווי בכון גבר דלביה מהרהר בחטא׳ דהוא מדמי לשריש קביע בארעא ארום ראשיא דחטה^ח חלי כדבשה ברם סופיה מריר כלעניתה דמותה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתה״) גם נוסח חילופי: ״איתה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״בתר ... טעוותהון״) נוסח אחר: ״קדם י״י אלה למיזל ולמפלח ית טעוון״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדם״) גם נוסח חילופי: ״בתר״.

ה. מלת ״דאומייה״ צונזרה בכ״י ניאופיטי 1.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״האינון״) גם נוסח חילופי: ״ההנון״.

ז. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דלא״) גם נוסח חילופי: ״ולא״.

ח. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דחטה״) גם נוסח חילופי: ״דחטאה״.

אזדהרון דילמא אית בכון השתא ולא יהוי בתר דנא בר נש או איתא או גניסא או שיבטא דליביה מתפני למיטעי יומנא מדחלתא די״י אלקנא למיפלח ית טעוות עממייא האינון דילמא אית בכון טעו דשריש דליביה מהרהר עלוי בתר חיטאיה דשרוי חיטאה חלי וסופיה מ⁠(ס){רי}⁠ר כאגדנא דמותא.

Beware, then, lest there be among you now or hereafter a man, woman, family, or tribe, whose heart may be turned away to wander any day from the service of the Lord our God to worship the idols of those nations; or lest there be among you the error which striketh root (in them) whose heart wandereth after his sin; for the beginning of sin may be sweet, but its end is bitter as the deadly wormwood;

דלא יהוי לכון גבר או אתתא או זרעא או שבטא דלביה סטי יומא דין מן קדם יי אלהן למזל למפלח ית טעוותא דעממיא האנון דלמא יהוי בכון גבר דלביה מהרהר בחטאה דהוא מדמי לשורש קביעא בארעא ארום רישיה חלי כדבשא וסופיה מריר כלענתא דמותא.

Lest there be among you man or woman, family or tribe, whose heart is turned away this day from the Lord our God to go and worship the idols of these people, or there be a man among you whose heart pondereth upon sin, which is like a root struck into the earth; for its beginning may be sweet as honey, but its end will be bitter as the deadly wormwood;

פֶּן⁠־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה

אשת ישראל כגפן שלא מקבלת אלא משלה, כיונה לבת זוגה.

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה וְגוֹ׳. מַה גֶּפֶן לֹא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא מִשֶּׁלָּהּ - כָּךְ אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל עוֹמֶדֶת בִּכְגוֹן זֶה, שֶׁלֹּא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא אוֹתוֹ בֶּן זוּגָהּ, כְּמוֹ הַיּוֹנָה הַזּוֹ שֶׁלֹּא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא אוֹתוֹ בֶּן זוּגָהּ.

פוריה- כמו פורה ראש- פורחת.

וְעַל כֵּן, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ. מַה זֶּה פֹּרִיָּה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר פֹּרֶה רֹאשׁ. פֹּרִיָּה - פּוֹרַחַת, שֶׁמּוֹצִיאָה עֲנָפִים לְכָל צַד.

בירכתי ביתך – דייקא

וְאֵיפֹה? בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ, וְלֹא לַחוּץ בַּשּׁוּק, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תָבֹא לְשַׁקֵּר בִּבְרִית עֶלְיוֹנָה¹.

(זהר במדבר דף קכה.)

1. ביאור ענין של לשקר בברית עליונה והשייכות בדייקא אם היציאה לשוק.

כילא יוג׳ד פיכם רג׳ל או אמראה או עשירה או סבט מן קלבה מתולי אליום ען אללה רבנא לימצ׳י פיעבד מעבודאת אלאיך אלאמם כילא יכון פיכם רג׳ל^א מת׳מרא סמא או עלקמא

א. רג׳ל] אצל ב

שמא יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט שלבו פונה היום מה׳ אלוהינו ללכת לעבוד את אלילי אותם העמים, שמא יש בכם שורש¹ המצמיח רעל או לענה².

1. לפי כ״י פטרבורג: איש, אבל בכ״י אוקוספורד: שורש.

2. עלקמא - Artemisia, צמח מר מאוד.

פן יש בכם איש – שמא יש בכם.

אשר לבבו פונה היום – מלקבל עליו הברית.

שרש פרה ראש ולענה – שרש^א מגדיל^ב עשב מר, כגידין שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״שורש״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״שרש״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י ליידן 1: ״מגדל״.

פן יש בכם – means PERHAPS (שמא = פן) THERE IS AMONG YOU,

אשר לבבו פנה היום [A MAN …] WHOSE HEART TURNS AWAY THIS DAY – from accepting the covenant upon himself,

שרש פרה ראש ולענה [PERHAPS THERE IS AMONG YOU] A ROOT THAT IS FRUITFUL IN POISONOUS HERB AND WORMWOOD – i.e. a root that brings forth herbs bitter as wormwood-plants, which are very bitter. The meaning is: Lest there be a man or woman or family or tribe that fruitfully produces and increases wickedness in your midst.

פס׳: פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט – אחד מרובין ואחד יחיד.

פן יש בכם שורש פורה ראש – שמהרהר בלבו לכפור בבוראו ולהוציא דת לעצמו כמו שעשה ירבעם בן נבט שעשה העגל וחטא והחטיא את ישראל ועשה מועדים לישראל (מלכים א י״ב:ל״ג) בחדש אשר בדא מלבו.

פורה ראש ולענה – לפי שדברי תורה נמשלו במתוקים שנא׳ (תהלים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים. וכנגדם אמר על חילופם פורה ראש ולענה:

וטעם פורה ראש – כי הראש מזיק השלימים, והוא מהחליים המדביקים.

^א[ור׳ יונה (ספר השרשים ״לענ״) פירש בלענה דברים ארוכים.]⁠^ב

א. ביאור זה מופיע לאחר ד״ה ״את האלה״ בפסוק י״ח.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

[A ROOT THAT BEARETH GALL AND WORMWOOD.] For gall injures the healthy.⁠¹ It is a disease that is infectious.⁠²

1. Hence it symbolizes idolatry. Even a spiritually healthy person is injured by idolatry.

2. The person afflicted by idolatry will infect others.

פן יש בכם איש או אשה {או משפחה או שבט} אשר לבבו פונה היום מעם י״י אלהינו {ללכת} לעבוד {את} אלהי {הגוים} – שאין מבחינים בין טוב לרע, ואין ממחין בידו מלעשות כל אשר עם לבבו.

פן יש בכם שורש פורה ראש – של מחשבה רעה שלאחר זמן תבא לידי מעשה, ויפרה וירבה דבר רע ומר כראש ולענה.

פן יש בכם איש או אשה {או משפחה או שבט} אשר לבבו פונה היום מעם י"י אלהינו {ללכת} לעבוד {את} אלהי {הגוים} – LEST THERE SHOULD BE AMONG YOU MAN OR WOMAN {OR FAMILY OR TRIBE} WHOSE HEART TURNS AWAY THIS DAY FROM HASHEM OUR GOD {TO GO} TO SERVE GODS OF {THE NATIONS} – that do not distinguish between good and bad, and there is no one to protest [and prevent him] from doing whatever his heart desires.

פן יש בכם שורש פורה ראש – LEST THERE BE AMONG YOU A ROOT THAT BEARS POISON – of an evil thought that after a time will lead to action, and will be fruitful and multiply into an evil and bitter thing like poison AND WORMWOOD.

פן יש בכם שרש פרה וגו׳ – מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה,⁠¹ אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כח בידנו לעשות ממנו משפט.

1. השוו ר״י קרא דברים כ״ט:ט״ו.

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה, "lest there be amongst you a root that bears gall and wormwood. "

פן יש בכם וגו׳ – לפיכך אני צריך להשביעכם. לשון רבינו שלמה, ויפה פירש.

והטעם לומר: אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי אולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור. כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות.

והזכיר איש או אשה – מפני שהאשה דעתה^א קלה עליה. וכן יעשה בענין עבודה זרה (דברים י״ז:ב׳). והזכיר יחידים ומשפחה ושבט שהוא עם רב, ולא אמר על כולם, דרך כבוד, או שלא יתכן שיהיה לב כולם פונה היום לעבודה זרה, כי לא היו באים בברית השם ובאלתו כי מי יכריחם, אבל משפחה או שבט יבאו בברית מפני פחד הרוב.

ואמר: פן יש בכם איש או אישה אשר לבבו פונה היום – על הנפתה כבר לעבודה זרה, והוא בלבו מאמין בה היום הזה. או פן יש בכם שרש רע שיפרה וישגא ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות. וזה על אשר איננו פה עמנו היום (דברים כ״ט:י״ד) כי האב שרש והבן נצר משרשיו יפרה. והזכיר השרש לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים, שהשרש אשר ממנו יצמחו^ב הוא לפניו היום, והוא בא בברית ובאלה הזאת.

ואמר פרה ראש – לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעבודה זרה לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הפסוק: והוליד בן פריץ (יחזקאל י״ח:י׳) כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו.

וראש ולענה – עשבים מרים או ממיתים, ושמם כן בלשון הקדש, או הם כנויים. יקראו האחד: ראש – שהוא ראש המרורים, מר מכולם, והשני יקראו: לענה – מענין לענות מפני (שמות י׳:ג׳), כי האוכל אותו נגש ונענה לענות נפשו יאכלנו.

א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״דעתם״.

ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״יצמח״.

LEST THERE SHOULD BE AMONG YOU etc. Therefore, I must place you under an oath.⁠" Thus far is Rashi's language. He has commented well. And the purport thereof is to state, "I must bring you now into this covenant with an imprecation and an oath on account of my fear that perhaps the hearts of some of you have been beguiled into following the abominations of Egypt as you did at the [affair of the golden] calf, or the abominations of Ammon and Moab that you saw on the road when you had the affair with Baal-peor,⁠" for at the first covenant at the time of the Giving of the Torah there were no imprecations and curses. He stated [lest there should be among you] man or woman because a woman is frivolous [and can easily be led into idol-worship]. He stated a similar expression in [the chapter dealing with an individual] worshipping the idols.⁠¹ He mentioned individuals, family, and tribe [lest there should be among you man, or woman, or family, or tribe] meaning a multitude, but he did not say it [lest they should worship the idols] concerning all of them, out of respect [to them]. Or it may be that it was impossible for the hearts of all of them to turn to the idols on that day, because, if so, they would not have come into the covenant of G-d and His oath, for who could have compelled them. A family or tribe, however, might have come into the covenant for fear of the majority. He stated lest there should be among you [man, or woman etc.] whose heart turneth away this day referring to him who has already been beguiled to idol-worship and who secretly believes in them that day. Or lest there should be among you an evil root that will blossom and grow and in the coming days will bring forth poisonous buds and grow bitter herbs. This refers back to him that is not here with us this day,⁠² for the father is the root and the son is the twig that shall grow forth out of his roots.⁠³ He mentioned the root in order to state that he can bring the coming generations into this oath, for the root from which the coming generations will grow is before him this day, and it comes within this covenant and oath. He stated a root that beareth gall to suggest that from a sweet root no bitter plant will issue, and that all those whose hearts are perfect with the Glorious Name⁴ and gave no thought to the idols, will not give birth to a child, who will avow idolatry. Now, do not refute me in this matter on the basis of the verse If he [a man who is just, and does that which is lawful and right] beget a son that is a robber,⁠⁵ for the matter is true, there being a great secret therein which I cannot explain.⁠⁶

'Rosh v'la'anah' (gall and wormwood) are bitter or poisonous herbs. These are their names in the Sacred Language. Or it may be that they are surnames, one called rosh ("the head") because it is the head of the bitter herbs, the bitterest of all, and the second is called la'anah, from the expression 'lei'anoth' (to humble thyself) before Me,⁠⁷ for he who eats it becomes oppressed and is humbled, because he eats it only in order to afflict his soul.

1. Above, 17:2: man or woman …

2. (14).

3. Isaiah 11:1.

4. Above, 28:58.

5. Ezekiel 18:10. And, as the verses state on this subject, this son is a murderer and idolator, and yet his father was a perfectly righteous man!

6. In Abusaula's mystic commentary on Ramban the subject is explained, based on the doctrine of the transmigration of souls.

7. Exodus 10:3.

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה – הארס נקרא ראש לפי שהוא ראש לכל המרורים, והוא מר מכל השאר, טוסיג״י בלע״ז. ויש שפירש שנקרא ראש לפי שהארס בראשו של פתן הוא נמצא. ולשון לענה הוא מין עשב, מלשון (במדבר ל) לענות נפש, כי הוא ענוי נפש גמור.

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה, "lest there be among you a root flourishing with gall and wormwood.⁠" Venom is considered the ראש, 'principal' of all bitter roots or leafs, being more bitter than any other variant. Some commentators explain the meaning of the word ראש here as a reference to the venom of the viper in whose head it is found, i.e. animal-based. The word לענה, by contrast, refers to some bitter vegetable matter. We find the expression in Numbers 30,14: לענות נפש, "to cause bitterness in a person.⁠" It describes the person making such a vow as causing herself the utmost anguish.

פן יש בכם – זאת היא נתינת טעם אחר לקבלת הברית אשר לבבו פונה היום ותהיה מחשבתו לרעה לעזוב את השם לזה יש לחוש. ועוד פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ותפרה ותרבה מחשבה רעה עד שיביאנה למעשה כדמפרש ואזיל.

פן יש בכם, "lest there be amongst you, etc.;⁠" this is an additional reason for renewing the original covenants.

אשר לבבו פונה היום, "whose heart is even now turning away, etc.;⁠" he will entertain the thought of abandoning G–d and His Torah. Moses is frank, admitting that there is cause for worry. Furthermore,

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, "lest there is perchance amongst you a stock sprouting poison weed and wormwood.⁠" In what follows, Moses goes into greater detail about what he is worried about.

פן יש בכם – זו נתינת טעם לקבל הברית אשר לבבו פונה היום ותהי מחשבתו רעה לעזוב את ה׳ לזה יש לחוש ועוד פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ותרבה מחשבה רעה עד שיצרפוה למעשה כדמפרש ואזיל.

איש או אשה – לפי שהאשה ממהרת להתפתות והזכיר יחידים ומשפחה ושבט ולא כלל כולם בכלל אחד משום דרך כבוד אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב. ואמר:

פן יש בכם וגו׳ אשר לבבו פונה היום – על הנפתה כבר לע״ז ובלבבו מאמין בה היום. או:

פן יש בכם שרש פרה וגו׳ – שיפרה וישגה ובימי׳ הבאים יוציא פרחים רעים וזה על אשר איננו פה עמנו היום כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה והזכיר השורש לומר כי יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנה יצמחו הוא לפניו היו׳ והוא בא בברית ובאלה הזאת:

איש או אשה, "be it a man or a woman;⁠" Moses does not wish to insult anyone; therefore he speaks of individuals possibly straying, something which might also result in peer-pressure by the other members of the family drawing in the ones who were not originally willing. He mentions the woman only after the man, precisely because women are more easily seduced by false philosophies. By suggesting that a man might be the first to fall into such a trap, Moses preserves the self-respect of the Jewish women.

פן יש בכם...אשר לבבו פונה היום, "lest there be amongst you anyone whose heart will turn away this day, etc.;⁠" this refers to someone whose faith and belief in Hashem has already been undermined, but who has not acted upon it; or,

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, "lest there be amongst you a root flourishing with gall and wormwood.⁠" This refers to a development in the more distant future, the party concerned not being alive yet and not having been seduced mentally, but belonging to the ones whom Moses described as "not being with us here this day.⁠" When, or if, this occurs, it reflects on the "root", i.e. forefather of such a person having carried within his seed some of his own spiritual weakness that he involuntarily transmitted to his offspring. He will, however, be under the obligations of this covenant and this curse applicable to non-compliance. [It is important to understand that seeing that membership of the Jewish nation brings with it a multiplicity of advantages, the small price to pay for this, even though this unborn Jew had not given his consent to membership of the Jewish people, still renders being born a Jew a "good deal" on the whole.⁠" Ed.]

פרה – חסר וי״ו, קרי ביה: פרה, רמז כפרה סוררה סרר ישראל.

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט – לפי שזה הדבר מגונה התחיל בפחות ואמר והוא היחיד או היחידה ואחר זה זכר המשפחה שהיא כוללת אנשים רבים ואחר זה זכר השבט שהוא כולל משפחות רבות ואמר פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם השם יתעלה ללכת אחרי אלהי הגוים שזכרנו שעברנו בהם שמא יש בכם שרש פורה ממנו דבר מר מאד כמו ראש ולענה.

פן יש בכם וגו׳ לפיכך אני צריך להשביעכם. זהו סיום דבריו דלעיל שלפי שראיתם האומות עובדי עבודת כוכבים ושמא יש בכם איש או אשה וגו׳ לפיכך אני צריך להשביעכם ולפיכך אחר שסיים דבריו חזר ופי׳ ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן וכסף וזהב עמהם שהם קודם פן יש בכם:

פן יש בכם שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית. רוב המעיינים טעו בזה וחשבו שפן יש בכם הכתוב פה היא הראשון מפני שראו שכתוב אחריו אשר לבבו פונה היום שזה אינו רק בראשון והוא שבוש גמור שא״כ למה חזר ופירש עוד פן יש בכם שמא יש בכם הרי כבר פירש אותו למעלה ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם ועוד איך פיר׳ פה אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית ולמעלה פירש אותו ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם דמשמע שפירוש אשר לבבו פונה הוא ללכת אחרי העבודת כוכבים לא מלקבל עליו הברית ועוד איך אפשר לו לפרש קרא דאש׳ לבבו פונה מלקבל עליו הברית והרי הכתוב מכחישו שהרי אחריו כתוב מעם י״י אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם אבל פן יש הכתוב פה הוא השני שכתוב בו שורש פורה ראש ולענה ואשר לבבו פונה הכתוב אחריו הוא לשונו של רש״י ז״ל כי רצה לפרש שמה שחזר וכתב פן יש בכם פעם אחרת הוא מפני שהראשון מדבר בעבודת כוכבים והשני בקבלת הברית כאילו אמר שמא יש בכם אשר לבבו פונה היו׳ מעם י״י ללכת אחרי העבודת כוכבים או שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית ומאמר והיה בשמעו אתרוייהו קאי ששניהם יחד אינם חפצים לקבל הברית ובשמעם הברית מתברכים בלבבם לאמר שלום יהיה לי:

ואולי יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה׳. אע״פ ששומע דבריו. ולבבו יחשוב לעבוד אותם כשקוצים. ואני יודע כי לא יחטאו רבים בזה אחר שראו נפלאות השם. אבל אני ירא פן יש בכם איש מבית לוי. או אשה שהיא אמו של מיכה דכתיב ותאמר לו אמו. אשר עליה רמז למעלה כי יסיתך אחיך בן אמך. וכן בני אמי נחרו בי כמו שפירשתי שם. או משפחה או שבט שהוא שבט דן. וחזר לומר פן יש בכם שורש. לפי שאיך אפשר שיהיה בהם משפחה או שבט. אחר שראו מעשה ה׳ הגדול. לזה אמר אני ירא פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. כלומר שורש רע. ואולי ישובו לשרשם הרע ויאמרו שלום יהיה לי. והנה משה רבינו ע״ה מפני כבודן של האבות. לא רצה לגלות להם זה השורש הרע מה היה. עד שבא יהושע תלמיד תורתו שחרש בעגלתו וגילה את חידתו. והודיע לישראל בסוף ימיו מהו זה השורש. ואסף את ישראל שוטריו וזקניו. כמו שאמר בכאן אתם נצבים היום. ואמר להם כה אמר ה׳ בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. כלומר אני ירא ממה שהיה ירא משה רבינו. והוא כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם ותרח היה אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואני ירא שאתם תחזרו לסורו או לעקר משפחת גר. אע״פ שאני לקחתי את אביכם את אברהם להפרישו מעבודה זרה. והכנסתיו בכור ההתכה לנסותו בעשר נסיונות. ואולך אותו בכל ארץ כנען. כדי להסיר ממנו כל אותם סיגים. ועתה אני ירא שמא תחזרו לאותו שורש פורה ראש של תרח שהיה אבי אברהם ואבי נחור. ולכן עתה בחרו לכם למי אתם רוצים לעבוד אם לאלהי אמת או לאלהי תרח ונחור. והם השיבו לא כי את השם נעבוד אשר הוציאנו ממצרים וגו׳. ויהושע השיב להם לא תוכלו לעבוד את ה׳ כי אלהים קדושים הוא. ואמר זה לפי שהם אמרו שהיו רוצים לעבוד את ה׳ שהוציאם ממצרים על שנראה מזה שלא היו רוצים לעבדו מצד מעלתו. אלא מצד הטובות שקבלו ממנו. ולכן אמר להם לא תוכלו לעבוד את ה׳ כי אלהים קדושים הוא. מצד עצמו. ולא בסבה אחרת. ואז השיבו הם. את ה׳ נעבוד סתם. מצד מעלתו וקדושתו. ולא בסבה אחרת. וכל זה אמר להם יהושע לגלות להם מאמר רבו. שאמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. שהיה זה מצד תרח אבי אברהם שהוא היה שורש ועיקר היחס. וכן אמר להם זה לפי שהיה יודע יהושע שאחרי מותו יחזרו לסורם הרע ולא יחושו לקבלת התורה. כי אולי יאמרו שהיו מוכרחים בה. כאומרם ז״ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית. ואמרו שם במסכת שבת מכאן מודעא רבא לאורייתא שנראה שקבלוה באונס:

ואולי שלזה חזר משה לכרות ברית חדש עמהם. ואמר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית חדש. ולכן אחר שכולכם כאן. אמרו רצונכם בפירוש ולא תתביישו. לפי שאני ירא שיש בכם פורה ראש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. רוצה לומר במה שלבי רוצה לעשות. ואיני חושש לקבלת התורה שהיתה באונס. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. ולכן אמר להם יהושע אמרו בפירוש את מי אתם עובדים. כי יודע אני שתאמרו כי מפני כבודו של משה לא עניתם לו דבר. והם אמרו לא כי את ה׳ נעבוד. ולפי שאולי יאמרו כי מפני כבודו של יהושע לא גלו מחשבתם שנתביישו ממנו. לפי שהיה נכנס עמהם בכלי זיין. לומר לא תוכלו לעבוד את ה׳. וכן אמר ואני וביתי נעבוד את ה׳. לכן לא אמרו הדר קבלוה בימי יהושע. אלא הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר. דכתיב קיימו וקבלו היהודים מה שכבר קבלו. לפי ששם אין אונס וברצון נפשם בלי זכר אונס. קיימו עליהם ועל זרעם התורה כולה. ולכן אמר משה בכאן והתברך בלבבו לאמר. כלומר אני יודע שמפני כבודי לא תאמרו זה בפה. אבל בלבבכם תאמרו שלום יהיה לי. וזהו שורש פורה ראש ולענה:

פן יש בכם איש או אשה – פן נפתה לבם להבלי הגויים^א בשבתם עמהם ויחשבו לבטל קבלת הברית בלבכם. ולכן אמרתי ש״כלכם נצבים לפני ה׳⁠ ⁠⁠״, בוחן כליות ולב, שלא תוכלו להטעותו.

פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה – חושב להדיח רבים אל דעותיו הנפסדות.

א. כן בכ״י. יש דפוסים שגורסים: ״המואבים״.

איש או אשה, neither a man nor a woman who would seduce you to follow the vain pursuits of the nations with whom you will be living in close proximity, and who might be the cause that you would default on the undertakings in this covenant. This is the reason I have insisted that all of you be present at this ceremony, seeing that God examines hearts He will know who only pays lip service to this covenant and who is sincere about it. You will not be able to deceive Him.

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, a simile for people planning to beguile the multitude to adopt their own idolatrous beliefs.

שמא יש בכם. נראה שרוצה לומר שאין פירוש ״פן״ כמו ״פן יפתה לבבכם״ (לעיל יא, טז), דשם פירושו דלמא יפתה לבבכם – לא יהיה כך. אבל כאן פירושו שהוא לשון שמא, כלומר שיש לחוש, וספק שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום וגו׳
:ופירש הרא״ם, כי רוב המעיינים טעו ופירשו כי זה ״פן יש בכם״ הראשון, מפני שראו כתוב אחריו (ברש״י) ״אשר לבבו פונה היום״, וזהו אחר ״פן יש בכם״ הראשון. והוא שבוש גמור, דאם כן למה חוזר ופירש ״פן יש בכם״ ׳שמא יש בכם׳, והלא כבר פירש למעלה (רש״י פסוק טו) פן יש בכם ׳שמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת וגו׳⁠ ⁠׳. ועוד, איך פירש אותו כאן ״אשר לבבו פונה היום״ ׳מלקבל הברית׳, ולעיל פירש (שם) דשמא השיא לב אחד ללכת אחרי עבודה זרה. ועוד, דאיך אפשר לפרש ״אשר לבבו פונה״ מלקבל הברית, והכתוב מכחישו, שאמר ״מעם ה׳ ללכת אחרי אלהים אחרים״. ולפיכך ״פן יש בכם״ הוא השני, ומה שאמר ׳לבבו פונה׳ הוא לשון רש״י, כי רצה לפרש מה שכתב פעם אחרת ״פן יש בכם״ פעם שנית, מפני כי הראשון מדבר בעבודה זרה, והשני בקבלת הברית. כך פירש הרא״ם:
ואני אומר כי המעיינים לא טעו כלל, וכל קושיותיו אינם קושיא כלל; כי לעיל שפירש (רש״י פסוק טו) ׳שמא השיא לב אחד מכם׳, אין פירושו של ״פן יש בכם״, אבל הוא פירוש למה הזכיר כאן הכתוב ״ותראו את שקוציהם״. וקאמר דכך פירושו, ותראו את שקוציהם, ושמא השיא לב אחד מכם. וזה פירש אותו קודם ״פן יש בכם״, ואיך נאמר שהוא פירוש של ״פן יש בכם״. ומפני שלא פירש את המלה ״פן יש בכם״, פירש ׳שמא יש בכם׳ כאן (רש״י פסוק יז), שכל הכתובים מפרש אותם כאן. ומה שהקשה, דלעיל (רש״י פסוק טו) פירש אותו ״פן יש בכם״ שרוצה לעבוד עבודה זרה, וכאן פירש אותו ״פן יש בכם״ פונה לבבו מלקבל הברית. דלעיל, מפני שלא היה צריך רק לחבר הפסוקים ביחד, ואיך הכתובים מקושרים, [ד]״כי אתם ידעתם״ הוא נתינת טעם למעלה, די לו בזה הפירוש, דכך הוא מחובר למעלה ״כי אתם וגו׳ פן יש בכם״ הא, ולפיכך אני צריך כך להשביעכם. וכאן מפני שמדקדק בלשון ״אשר לבבו פונה היום״, ולמה קאמר ״היום״, והוי ליה למכתב ולומר ׳אשר לבבו פונה׳, לכך הוצרך לומר ״אשר לבבו פונה היום״, ולא ירצה לקבל הברית. והא דקאמר לעיל (שם) ׳לפיכך אני צריך להשביעכם׳, היינו להשביע אתכם בשבועת האלה, דשמא יש בכם שפונה לבבו מלקבל הברית, לכך אני משביע אתכם באלה, כמו שמפרש אחריו. ופירוש פשוט הוא, דאיך יתכן לומר ולפרש ״אשר לבבו פונה היום״ על עבודה זרה, דאם כן ״היום״ למה לי. ונכון הוא זה, ולא טעו כלל:

לבב֨ו פֿנה: הפ״א רפה. [לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה].

שמא יש בכם. יש מקשים והא כתיב לעיל בפ׳ ואתחנן (דברים ד׳:ט׳) פן תשכח את הדברים, ופן תשא עיניך וגו׳ (דברים ד׳:י״ט), ובפ׳ עקב (דברים י״א:ט״ז) פן יפתה לבבכם, ולא פי׳ שם שהוא לשון שמא. ולפי מה שפירש הרא״ם דהאי פן יש בכם מדברי רש״י, ולא בא לפרש, אלא משום חיבור הקרא נקט אותו רש״י, ל״ק ולא מידי. ואפי׳ בלאו ה״נ י״ל דהא דפירש רש״י כאן פי׳ של פן ולא לעיל, י״ל דלעיל הוא לשון לא תעשה, כמו שאמרו (זבחים קו.) כל מקום שנא׳ השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה, אבל הכא ע״כ ליכא לפרש שהוא לא תעשה, כלומר שלא יעשה זאת, דהא כתיב פן יש בכם, דמיירי שכבר ישנם. לכן פירש״י שהוא לשון שמא:

אשר לבבו פונה היום. זהו מלשון רש״י, ולא שרש״י מפרש עכשיו הא דכתיב בקרא שמא יש בכם אשר לבבו כו׳. ותדע דאל״כ היה קשה, הרי רש״י בעצמו כבר פירש לעיל. ועוד דבקרא משמע שקאי אע״א, וא״כ איך פירש הוא שקאי אהעברת ברית. אלא הוא מלשון רש״י. והא דנקט קרא דפן יש בכם שורש וגו׳ ולא נקט פן יש בכם איש או אשה וגו׳, דרצונו של רש״י לתרץ תרתי׳ פן יש בכם ל״ל. ותירץ שמה שכ׳ פעם אחרת פן יש בכם, הוא מפני שהראשון מדבר בע״א והשני בקבלת הברית, כאילו אמר שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ ללכת אחרי עבודת אלילים, או שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עול הברית, ויהיה מלת היום קאי אתרווייהו, ששניהם יחד אינם חפצים לקבל הברית. [הרא״ם]:

עשב מר כגידין שהם מרים. כגידין מין עשב מר הוא, וכן מרה כלענה במשלי (משלי ה׳:ד׳). לענה וראש באיכה (איכה ג׳:י״ט) תרגם יונתן גידין:

In case there is among you. Some people ask: It is written above in parshas Va'eschanan (4:9), Lest you forget the words, and, Lest you raise your eyes heavenward (ibid. 19), and in parshas Eikev (above 11:16), Lest your heart be misled, yet over there, Rashi does not explain that it means perhaps. According to Re"m's explanation that this perhaps there is among you is part of Rashi's words and not that he is coming to explain it, but citing it [as part of his sentence] to explain the composition of the verse, there is no difficulty at all. Even without this, you can answer that Rashi explains the meaning of פן here and not above, is because above it connotes a negative commandment as they said (Zevachim 106a), Wherever it says השמר, פן, or אל, it connotes a negative commandment. But here one cannot explain that it is a negative commandment, i.e., that one should not do this, because it is written Perhaps there is among you, which is speaking of a case where such people are already present. Therefore Rashi explains that [here] it connotes "in case" [i.e. perhaps].

Whose thoughts stray today. This is part of Rashi's text, not that Rashi is now explaining the [beginning of] the verse, Perhaps there is among you, etc., [someone] whose thoughts stray, etc. [Because Rashi is actually explaining the second part of the verse, Perhaps there is within you a root producing gall and bitter fruit.] Otherwise, [i.e., if you claim that Rashi is explaining the first part of the verse], the difficulty arises that Rashi already explained [the first part of the verse] above (v. 15) [when he explained, "Perhaps there is, among you, etc.⁠" "Perhaps someone among you has been tempted to follow them.⁠"] Also, our verse seems to be talking about idolatry so how can Rashi explain that it is talking about accepting the covenant"? Thus one must say that [whose thoughts stray today] is part of Rashi's text. Rashi is discussing the words, Perhaps there is within you a root producing gall, etc. and not the words, Perhaps there is among you a man or a woman, etc., because he wants to answer why the Torah writes, Perhaps there is within you, etc. twice. He explains that the reason it is written a second time is because the first instance is talking about idolatry and the second instance [is talking] about accepting the covenant. It is as if the verse says, Perhaps there is among you whose heart strays today from Hashem to go after idols, or perhaps there is among you whose heart strays today from accepting the yoke of the covenant, and thus the word today applies to both of them, because neither of them wants to accept the covenant. [Re"m]

A root nurturing bitter herbs, like the bitter gidin herb. [The latter is] a species of bitter herb. And similarly, the Targum Yonasan translates Bitter as la'anah in Mishlei (5:4), and la'anah and rosh in Eicha (3:19) as gidin.

פן יש בכם וגו׳ ללכת לעבוד וגו׳ – כאן הזהיר הכתוב על מחשבת עבודה זרה שמזהיר כאומרו פן על אשר לבבו פונה ללכת לעבוד וגו׳.

פן יש בכם וגו׳ שורש וגו׳ – צריך לדעת מה הוא השורש פרה ראש וגו׳, אם חוזר לאשר לבבו פונה וגו׳ האמור בסמוך לא היה לו לומר פן יש בכם פעם ב׳ אלא היה לו לומר על זה הדרך פן יש בכם איש וגו׳ שורש פרה ראש ולענה אשר לבבו וגו׳, עוד צריך לדעת כוונת הדברים עצמן של שורש פרה וגו׳ שנראה שאינו פרה ראש ולענה, אלא שורש עוד צריך לדעת ברכה זה שמתברך זה השורש פרה ראש בלבבו במה מתברך, עוד אומרו לאמר, עוד נתינת טעם זה שאומר כי בשרירות וגומר, ומה הוא אומרו למען וגומר.

אכן כוונת הכתוב הוא לבל יחשוב אדם בדעתו להקל מעליו עול העונש ויסבור בדעתו שאינו עושה עול בזה אלא משתדל בשכלו לבל יתחייב בכל הקללות ולעולם אינו חושב בדעתו לעבור פי ה׳ גדולה וקטנה, וכנגד זה אמר הכתוב פן יש בכם שורש פרה ראש ולענה פירוש שעתה אינו אלא שורש, ומודיע שממנו יפרה ראש ולענה כאשר אבאר.

ופירש הכתוב מה הוא השורש ואמר והיה בשמעו את דברי האלה, אמר והיה לשון שמחה כי ישמח בשומעו שהדבר חיובו הוא מצד האלה שזה יגיד שזולת האלה לא יתחייב, והתברך בלבבו יבטח שלא תבא עליו הקללה בסיבת לבבו על זה הדרך, לאמר פירוש יאמר שלום יהיה לי כי בשרירות וגו׳ פירוש הגם שישביעם משה ויענה אמן הוא יבטלנו בלבו, והעיקר בשבועה הוא הלב, וכדברי ר׳ עקיבא שאמר (שבועות כ״ו) האדם בשבועה שצריך שיהיה לבו ופיו שוים, וכל שמבטל בלבו הגם שמוציא בשפתיו אין אנו הולכים אלא אחר מחשבת הלב, והוא אומרו כי בשרירות לבי אלך כי העיקר שתלוי בו ענין השבועה הוא הלב ולזה כינה לו השרירה, ובמה שלא יקבל השבועה בלבו לא יתחייב כל העונש האמור בין על עצמו לא יתחייב אלא עונש עבירה אחת כמו שכתבנו, בין הבנים בניו לא יחייבם בכח שבועתו, בין בענין הערבות על הזולת, והוא אומרו למען ספות הרוה את הצמאה פירוש ספות ל׳ כריתה, ופירוש רוה הוא כינוי לריבוי, וצמאה הוא כינוי למועט, והכוונה שמתחכם לכרות ריבוי העונש לעשותו מועט במה שמבטל בלבו השבועה.

ודבר זה קראו משה שורש, שממנו יפרה ראש ולענה, הטעם כי כלום עיקר טעם השבועה הוא, כדי שבזה יתחזק נגד המחטיא, כדרך אומרו (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה, וכמעשה בועז שנשבע ליצרו (במדב״ר טו טז). ולזה אדם שחושב מחשבה זו הוא פיתוי בחינת הרע, שמשריש בו שורש רע, כדי שאחר כן יהיה נקל להשריש במעיו שורש רשע להתעיב מעשיו, ויאמר אליו כלום הדבר תלוי אלא בשבועה, אתה לא נשבעת, קום עשה לך אלהים ועשה אשר תתאו עשות.

וקרא למעשה הרע ראש ולענה, לצד שהעבירות טעמם ראש ולענה, והוא סוד טיפה מרה שבחרב מלאך המות (ע״ז כ:), שתתהוה מעבירות האדם, בסוד תיסרך רעתך (ירמיהו ב יט), ולהיפך במעשה הטוב בסוד טעמו וראו כי טוב ה׳ (תהלים לד ט).

וייחד הכתוב עונש לזה יתר על המקבלים הברית, ואמר לא יאבה וגו׳, פירוש הגם שה׳ מדתו היא למחול ולסלוח לעונות עמו ישראל כשמחלין פניו כידוע, זה האיש לא יאבה ה׳, אמר לשון זה לא יאבה, נתכוין לומר שה׳ יהפוך בו רצונו שסולח ולא יאבה לסלוח. והיוצא מדבר זה כשלא יאבה ה׳ סלוח לו, הוא כי אז יעשן אף ה׳, אומרו אז, פירוש כשיחטא אחר כך שפרה ראש ולענה אז במקום שחשב להקל עונשו, ונהפוך הוא שיעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה.

ונמצא כי מלבד שלא הרויח כלום במחשבתו הרעה שהרי כל הרעה תבואנו, עוד לו שתרבוץ בו כל האלה, מה שלא יהיה לו כן אם יקבל השבועה עתה, שהגם שיתחייב בה בבוא עליו הרע ויקרא אל ה׳ יסלח לו, ולא תרבוץ בו כל האלה, כיון שעשה מה שעליו וקבל האלה עתה, אלא שהתנצח מיצרו ירחמהו עושהו, מה שאין כן אדם הבליעל שיבטל השבועה עתה בלבו שהוא מקשה עצמו לדעת וגורם רעה לעצמו.

והנה הגם שאמר הכתוב באיש ההוא, הוא הדין משפחה, או שבט, וכמו שגילה הכתוב לבסוף כאומרו (פסוק כא) ואמר הדור האחרון וגו׳ וראו את מכות הארץ ההיא וגו׳, הרי כי לא לאיש אחד ייחד עונש האמור, אלא גם לרבים אשר יזמו ככה.

פן יש בכם…ללכת לעבוד, "lest there be amongst you ….to go and serve the gods, etc.⁠" In this verse the Torah warns against the mere intention to practice idolatry, making the person doing this culpable. The operative word is לבבו פונה, "his heart turns, etc.

פן יש בכם, what precisely is this "root flourishing with gall and wormwood?⁠" If these words refer to the previous statement where the Torah describes when this person's "heart turns to go and serve idols,⁠" the words פן יש בכם should not have been repeated. The Torah should have written something of this order: פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה…שרש פרה ראש ולענה. Furthermore, what is the meaning of the words "a root of wormwood?⁠" Apparently the Torah does not speak about wormwood and gall but about a root. How does the Israelite who plans to engage in idolatry "bless himself in his heart?⁠" Besides what is the point of the word לאמור in this verse? What does the Torah mean with the words: "for I will walk in the path my heart sees fit,⁠" in verse 18?

The basic idea underlying this verse is to warn the Israelite that anyone who attempts to get away with none or only minor punishments by only thinking about sinning but not actually violating any of the Torah's commandments will be disappointed. The Torah tells such a person that at this particular stage of his thinking he is merely a root, Le. harmless in itself; however, the outgrowth of this root will be gall and wormwood. This is why, in the first instance, the Torah speaks of פן יש בכם שדש פורה ראש ולענה, "it is first and foremost a root from which unexpected plants will grow.⁠"

The clever Israelite who looks for devious ways to escape the curses of which the Torah warns first blesses himself in "his heart.⁠" This means that he says to himself that merely contemplating sins is not so bad. This is why the Torah uses the words והיה בשמעו. We have explained repeatedly that the word והיה always has a joyful connotation. This Israelite says to himself that as long as he only contemplates sinning, he is not guilty of anything. This contributes to his joy. The Torah puts the record straight telling such an individual that if he thought he could cancel the oath Moses committed him to before accepting it even if he had answered "Amen", this would not help him. We have learned in Shavuot 26 that when it comes to oaths one's mouth and one's heart must act in unison, and that if someone makes up his mind to invalidate the words of an oath he will utter, only his intention commits him, not his words. When Moses speaks of שרירות לבו, he describes a person who uses the loophole we just quoted to escape culpability. Not only that, but למען ספות הרוה את הצמאה, "in order to add the watered to the thirsty,⁠" i.e. to benefit from the blessings God will shower upon the Torah-observant people. The word ספות is related to כריתה, an end. The word רוה is an alternative for רבה, "increase.⁠" The word צמאה describes something small, insignificant. The Israelite intends to limit or totally cut off any punishment by cancelling the oath Moses wants him to undertake.

This kind of conduct is what Moses calls שרש, from which eventually will sprout gall and wormwood. Normally, the justification of swearing an oath is to make it a bulwark against the temptations of the evil urge. David referred to such an oath in Psalms 119,106 when he said: "I have firmly sworn to keep Your just social laws.⁠" Our sages in Ruth Rabbah credit Boaz with having sworn such an oath to resist the temptation to sleep with Ruth before they were married. The person whom Moses refers to in our paragraph uses an oath to establish a circumvention of the law. This is much worse than merely not answering "Amen" when required to do so. Moses considers this the root of all the evil that will develop from such an attitude.

The Torah singles out such a person for worse punishment than that in store for people who accepted the covenant but who violate it from time to time.

לא יאבה ה' סלוח לו "God will not be willing to forgive him;⁠" Although it is one of God's major attributes to pardon and forgive man's sins, the kind of devious scheming person described here does not qualify for God exercising this attribute. As a result of God's unwillingness to forgive such a person, He will punish him with all the severity at His command once such a person has translated sinful thoughts into sinful deeds. He will be subjected to all the curses written in the Torah.

Even though the Torah refers here to האיש ההוא, "that man,⁠" the same applies to a family or tribe which conduct themselves in the same manner.

פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה – השרש שיצמח ממנו פירות רעות.

ראש ולענה – כמ״ש רז״ל פסל מיכה עבר עם ישראל בים והלא היה כמה מאות שנה ביניהם. אלא השורש שצמח ממנה האיש מיכה שעבד הפסל. הוא שעבר עמהם וכמו שנסתלק השכינה בעת שראה יעקב את אפרים שעתיד לפרוח ממנו ירבעם בן נבט וכן אמרו (סנהדרין דף פ״ב ע״ב) הוא זמרי בן סלוא הוא שלמיאל בן צורי שדי הוא שאול בן הכנענית. וח״ו שזמרי יהיה נשמה אחד עם שלמיאל הצדיק בחיר ישראל והוא ע״ד גנאי לו ולמשפחתו ולשבטו. והיה החטא פורח מן השורש מן שאול בן הכנענית. וזהו שרש פרה ראש ולענה.

או משפחה – שהוא דבר יותר זר מאיש או אשה, ואח״כ אמר או שבט שהוא עוד זר הימנו, ששבט אחד כלו ילכד בעון פלילי כזה, אבל לא אמר על כלם, כי לא יתכן שיהיה לב כלם פונה היום לע״א, כי לא היו באים בברית השם ובאלתו, כי מי יכריחם, אבל משפחה או שבט אפשר שיבואו בברית מפני פחד הרוב:

פן יש בכם שרש – עשה בזה שתי חלוקות, תחלה אמר פן יש בכם אשר לבבו פונה היום, והוא הנפתה כבר לע״א, ובלבו מאמין בה היום הזה, ואח״כ הוסיף ואמר אפילו היום כלכם עובדים את השם בפועל, פן יש בלב אחד מכם שורש רע שיפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וזה יוכל להיות גם באשר איננו פה עמנו היום, כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה, והזכיר השורש כי הוא עומד לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת, וממנו אפשר שיצמיחו הפרחים הרעים:

שרש פרה ראש ולענה – עשבים מרים או ממיתים ושמם כן בלשון הקודש, ותיאר הכתוב הפנייה אחרי ע״א בשם שורש פורה ראש ולענה, כי זה האיש הסר מעם ה׳ ללכת לעבוד ע״ז, איננו מצד הסכלות והפתיות שאינו מבין כי אלהי עולם ה׳ בורא קצות הארץ, שאילו הדבר כן לא היה הכתוב אומר לא יאבה ה׳ סלוח לו, אמנם מקור הכפירה באלהי אמן, והעבודה לעץ ואבן מעשה ידי אדם בא מהשחת הדעת, שנטבעה כ״כ נפש האדם בתאוות המגונות והדרכים הרעים, עד שתבחר לצאת מתחת עול עבודת השם כדי להזיד ולהרשיע באין פחד אלהים, ורשעתו תשיאנו להאמין באלילים כדי שיהיה מותר לו לעשות התועבות אשר עבדו בהם העמים את אלהיהם, וזה באמת שורש פורה ראש ולענה:

פן יש בכם – הטעם, היחיד העתיד לגרום נזק והפסד מרובה, בהיותו מדיח משפחה או שבט.

פן יש בכם וגו׳ – אפילו היום, ייתכן שיש ביניכם יחיד או משפחה או שבט אשר לבבו פונה כבר עתה מעם ה׳ ללכת לעבוד אלוהים אחרים; או שמא נטייה רעה זו עדיין לא נתגלתה, אלא עודנה היום ״שרש״ גרידא, התחלה ההולכת ומתפתחת, אשר רק בעתיד, אולי בצאצאים, תצא ותתגלה כפרי מר.

משמעות ״ראש״ מוטלת בספק. מהאמור כאן, וכן גם מ״ענבי רוש״ (להלן לב, לב), ״וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט״ (הושע י, ד) ועוד, נראה ש״ראש״ הוא חומר צמחי. לעומת זאת, ״וראש פתנים אכזר״ (להלן לב, לג) מורה על חומר כלשהו הבא מן החי. על כל פנים, זהו חומר בעל השפעה מזיקה מאוד על הגוף. הקשר ל״לענה״ מורה של״ראש״ יש טעם רע ומר, אך ״ראש פתנים אכזר״ נותן מקום להשערה שהוא סם המוות. אולי ״ראש״ הוא סוג של רעל שיכול לבוא גם מן הצומח וגם מן החי.

פן יש בכם איש וגו׳ – ואף אם אין עתה פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה הם מיני עשבים מרים, אשר ברבות הימים יצמח מזה עובדי ע״ז:

פן וגו׳ או שבט: ולא אמר ׳או כולכם׳¹, דאם היו כולם חלילה מסרבים על קבלת הברית, לא היתה נכרתת כלל ולא היו נכנסים לארץ ישראל. אבל כאשר רוב ישראל קבלו הברית, ורק אולי יש איזה מעוט המסרבים, יהיה יחיד או משפחה שלמה או אפילו שבט שלם.

אשר לבבו פונה היום וגו׳: טעם הסירוב הוא משום שבדעתו לעבוד עבודה זרה לאחר זמן, אלא שירא כעת לעשות בפועל².

פן יש בכם שורש וגו׳: או באופן אחר³, שאינו רוצה לעבוד עבודה זרה, אלא שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים גם כן, אלא להיות חפשי מכל עבודת אלוה⁴. והוא באמת רע ומר מעובד עבודת כוכבים, כיון שאין עליו שום עול, ואינו מאמין בדין ומשפט כלל. או⁵ הוא מיפר תורה לומר שלא ניתנה התורה אלא כדי להפריש מאלילים⁶, וזהו הרעיון גרוע מהכל, וכמו שכתבתי בספר במדבר (טו,ל)⁷. וכל זה הוא ״שורש פורה וגו׳״.

וכתיב ״פורה ראש ולענה״⁸ ולא כתיב ׳שורש ראש ולענה׳⁹. ללמדנו דזה הקלקול עוד גרוע מעבודה זרה. דהעובד עבודת כוכבים אינו חושק להשחית ולהתעות את האחרים, באשר הוא אינו עובד עבודת כוכבים אלא לתיאבון כי יקל לפניו עבודתה, ומה לו ולאחרים. מה שאין כן המושחת בדעותיו ונושא דעו כי כולם ׳פתיים מאמינים לכל דבר׳, הוא להוט להשכילם דעתו הגסה, וכמו שכתבתי בספר ויקרא (יג,מד), עיי״ש¹⁰, והרי זה ״פורה ראש ולענה״¹¹. {וכתיב ״שורש״ ולא ׳עץ׳, משום דבאמת בזמן מתן תורה וכל משך בית ראשון לא היה יצר הרע דאפיקורסות שולט, אלא יצרא דעבודה זרה. אבל בתחילת בית שני שניטל יצרא דעבודה זרה¹², החל להתנוצץ יצרא דאפיקורסות והפקרות¹³, משום הכי כתיב כאן ״שורש״¹⁴}.

והנה כאן הקדים הכתוב ״ראש״ ל״לענה״, ובקינות אומר (איכה ג,יט) ״זכור עוניי ומרודי לענה וראש״. והענין, ד״לענה״¹⁵ בתחילת אכילה אינו מר כל כך, שהרי יוצאים בו ידי מרור, והוא דתנן במשנה פסחים פרק ב׳ (לט,א)⁠¹⁶ ׳ובמרור׳ ופירש רש״י¹⁷ פופר״ץ, וכתבו האחרונים שהוא ׳לענה׳, וא״כ הוא רך בתחילה¹⁸, משא״כ ״ראש״ – מראשית אכילתו הוא מר מאד. ומשום הכי לפי דרך הכתובים לכתוב הקל תחילה והקשה אחריו, משום הכי כאן כשמדבר במרות הדעות¹⁹ שממררים את חיי הנפש, הוא מקדים דעה הנשחתה ביותר²⁰, שהוא לחשוב דאדם כבהמה בלי דין ומשפט כלל²¹, וזו הדעה, אע״ג שנראית גרועה ביותר, מ״מ איננה ״פורה״ ומשחיתה לאחרים כל כך, ומי שיש בו דעה ישרה, משכיל כי האדם נוצר להיות תחת השגחת אלוה²². מה שאין כן דעה הנשחתה בקיום תורת משה לבד²³, וכדומה, היא עלולה להטעות ו׳להפרות׳ בוגדים באדם²⁴, וזהו ״לענה״ – שגרועה ביותר בזה הפרט²⁵ שאין מבינים מראש כמה היא מרה באחרונה {ומשום הכי כתיב כאן תחילה ״ראש״ ואח״כ גרוע יותר²⁶ שהוא ״לענה״}. וכיוצא בזה נתבאר בספר במדבר (טו,ל)²⁷. אבל בקינות (איכה) דמיירי במרירות הגוף ורוח האדם²⁸, הוא להיפך, מתחילה ״לענה״ – שלא היה תחילתו²⁹ מר כסופו, ואח״כ ״ראש״ מהחל ועד כלה מרה. {ושם ״ראש״ עיקר השורש הוא ״רוש״, כדכתיב (להלן לב,לב) ״ענבי רוש״, אלא במקום ״לענה״³⁰ כתיב ״ראש״ לבאר שהוא מתחילה³¹ מר}.

1. ז״ל הרמב״ן: ולא אמר על כולם – דרך כבוד. שלא יתכן שיהיה לב כולם פונה היום לע״ז, כי לא היו באים בברית ה׳ ובאלתו, כי מי יכריחם. אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב.

2. עיין ברמב״ן בהערה הקודמת.

3. ואין לראות את ״פן יש בכם״ השני כ׳פירושא קא מפרש׳ את ״פן יש בכם״ ברישא של הפסוק. ועיין ברמב״ן, אך רבינו מפרש אחרת.

4. כלומר, אתיאיסט.

5. אפשרות נוספת של מסרב לקבל הברית.

6. והיות והוא בלאו הכי אינו חושב לעבוד אלילים לכן התורה אינה משמעותית עבורו.

7. בסוגית ״והנפש אשר תעשה ביד רמה״, הן בהעמק דבר והן בהרחב דבר.

8. ״ראש ולענה״ הם שני סוגי צמחים מרים ורעילים.

9. רש״י ביאר ״פורה״ במשמעות ״מפרה״ – מגדל.

10. בסוגית ׳צרעת הראש׳ במשנתו של רבינו, כאשר ״הראש״ מציין את השקפותיו של האדם (עיין שם נועם לשונו).

11. הלשון ׳פורה׳ מלשון ׳פרו ורבו׳, כלומר, יש לו תוצאות רבות ומגוונות יותר מאשר ׳שורש׳ לבד המציין נטע אחד מאותו סוג (ועיין בהערה 119 בדעת רש״י).

12. ע״י אנשי כנסת הגדולה שביטלוהו.

13. וכפי שכתב רבינו גם לעיל (ז,ט), ועיין בזה היטב ב׳פחד יצחק׳ על חנוכה מאמר י׳.

14. לעומת ״עץ״, כי יצרא דאפיקורסות הוא שורשי ביותר בעומק לבו של הכופר.

15. ״ראש ולענה״ הם שני סוגי צמחים מרים ורעילים.

16. ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו (חובת מרור) בפסח, בחזרת... ובמרור. יוצאין בהן בין לחין בין יבשים...

17. על הגמרא שהסבירה: ׳מרור׳ – מרירתא. וכתב רש״י: אמירפויי״ל, והיא פופרץ.

18. כלומר, אינו מר כל כך.

19. כפי שביאר רבינו בקטע הקודם על המושחת בדעותיו.

20. המוגדרת ״ראש״, ואעפ״כ היא נחשבת קלה יותר, ולכן מוזכרת בתחילה, וכפי שמסביר רבינו.

21. כלומר, אתיאיסט.

22. אדם בעל שכל ישר רואה בקלות כי יש בין האדם ובין הקוף, ותהום מפרידה ביניהם.

23. לומר שלא ניתנה תורה אלא כדי להפרישם מאלילים – לשון רבינו לעיל.

24. אך לא ברור, כי ע״פ רבינו ?יוצא ש״פורה״ מוסב על ״לענה״ ולא על ״ראש״, וצ״ע.

25. אמנם ה״ראש״ יותר מר, אך ה״לענה״ גרועה יותר בתחום התפשטותה.

26. אמנם ה״ראש״ יותר מר, אך ה״לענה״ גרועה יותר בתחום התפשטותה.

27. על הפסוק ״והנפש אשר תעשה ביד רמה... את ה׳ הוא מגדף, ונכרתה״...

28. ולא בענייני אמונות ודעות.

29. של השעבוד והגלות.

30. כלומר כאשר המלה ״רוש״ כתובה ביחס ובסמוך אל ״לענה״.

31. ״ראש״ במשמעות תחילת ענין. לפי זה ״ראש״ אצלנו מציין את המרירות (רוש) כבר בתחילת (״ראש״ – ראשית) הענין. וחידוש הוא.

פן – משפט משאלה שלילי, כלומר שלא יהיה.

היום – יתכן שכבר עכשו בשעת כריתת הברית יש בכם מי שבלבו יש פנייה רעה כזאת, והוא שורש אשר ממנו יצמחו פירות רעים.

ראש – וכן ״רוש״ (דברים ל״ב:ל״ב), פרושו בהרבה מקומות רעל במובן כללי. אבל כאן כמו ״לענה״, מין צמח ארסי.

לענה – נזכר ביחד עם ״ראש״ גם באיכה ג׳:י״ט. הכוונה לתועבות הבאות מחמת עבודה זרה.

פן יש בכם שורש כו׳ והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה – יתכן ע״ד דרוש, כי הספרי דורש וסרתם מן הדרך ללכת לעבוד אלהים כו׳, כיון שסרתם מן הדרך שוב אתם עובדים כו׳, והנה יש אנשים אשר אומרים מה זה דרך התקרבות לאלהים, האם זה פלא כי יעצים עיניו ויגדור התאוה וירבה בלימוד ויתמיד בתפלה ובתשבחות ויהיה דבוק עי״ז בה׳, אלא יתערב ברחובות ובשווקים ויתיחד עם נשים האסורות וילך בשרירות לבו, ובכ״ז יוסיף אומץ ביראת ה׳ האחוזה עמוק בלבבו כגחלת בשלהבת, אז יעלה מעלה עד אין מספר, לזה אמר הכתוב פן יש בכם כו׳ לאמר שלום יהיה לי, [פירוש אימתי אשיג רום המעלה ותכלית שלמות הישראלי] כי בשרירות לבי אלך, לחמם התאוה ולהגדיל המדורה, ואז יהיה התועליות למען ספות הרוה את הצמאה, פירוש כמו חזיר וכיו״ב שנפשו של אדם קצה בהן ואין לאדם שכר על הפרישה, אם אוסיף על תאותי ואגרה יצרי בהן הלא הוא הכל איפוא חדא ואטול שכר כולן, לא יאבה ה׳ סלוח לו כי אז יעשן אף ה׳ כו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון