הנסתרת וגו׳ והנגלת – כתב רב״ח שמעתי בשם הרמב״ם ז״ל פירוש פסוק זה, הנסתרות לה׳ א׳ סודות התורה הנסתרות וטעמי המצות, להש״י הם, ואם לא יזכה אדם שיקח שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה בענין גופני, אין לו להמנע מזה, שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות. והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר אבל אינו בענין הפרשה. עכ״ד. אמנם לפי המבואר לעיל (בפ׳ בשרירות לבי אלך), שפיר הוא מענין הפרשה המדברת מן המבזה בתורת ה׳ והמבזה בחוקי אלהי׳ מצד העלם טעמיהם וסודותיהם, לכן חתם כאן באזהרה זו - ולהיות שהדברים האלה הם יסוד התורה והעבודה, לא אמנע מלהעתיק דברי רלב״ג שכ׳ עפז וז״ל, אולי יחשוב החושב כי האדם יחטא אם לא יושגו לו כוונות התורה, ואם הי׳ שהישרה אליו מקנין השלמות האנושי הי׳ בלתי אפשר שיהיה אדם צדיק בארץ שלא יחטא, כי לא יוכל לעמוד על כוונות התורה בשלמות, ואם הי׳ זה כן איך יתכן שיצוה הש״י לשמור כל מצותיו ואם לא ישמרו כולם יגיעו להם העונשים הנפלאים, והנה להסיר זה הספק אמרה כי, הנסתרות שבמצות התורה והם הפעולות אשר תכוון אליהם בהם מפני היותם על מה שהם עליו הם דברים לא יושגו על תכליתם, כי אם להש״י לבדו, ולזה לא ייוחס חטא לבלתי עומד על כוונותי׳, ואולם הנגלות ממצותי׳ והן הפעולות והדברים שצותה התורה לעשות או להמנע מהם הם חובה לנו ולבנינו תמיד לדורות לעשות לפי מה שגזרה התורה מהם, ומזה יתבאר שאין ראוי לאדם שיאמר. הנה מפני שכוונת התורה במצות כך להישיר אל דבר כך או להרחיק מדבר כך, הנה אני שאני מתיישר באופן שלם אל הכוונה ההיא אין חשש אם אעבור על זאת המצוה, ולזה אמר הנסתרות לה״א, להורות כי אין יכולת באדם לעמוד על כוונת התורה בשלמות, הלא תראה כי גם במצות שביארה התורה תועלותם חטא שהמ״עה בחשבו שהוא נשמר ממה שכוונה התורה במצוה ההיא להרחיקו, כי הוא הרבה לו נשים לחשבו שלא יטו לבבו מרוב חכמתו וגודל מעלתו ונכשל בזה. ובכלל הנה ג״כ מה שזכרה תורה תועלת מצוה אפשר שיהיה בה אצלו הש״י תועלת אחר, הלא תראה כי התורה זכרה במקום אחד במצות שבת תועלת אחת והוא לזכר חדוש העולם, ובמקום אחר זכרה בו תועלת אחר שהוא זכר ליציאת מצרים, ומזה הוא מבואר שאין ראיי׳ ממה שנזכר מהתועלת במצוה שלא יהיה שם תועלת אחר זולתה אצל הש״י, כש״כ במה שלא נזכר בתורה התועלת אבל עמדנו עליו על דרך החקירה והעיון. והבן זה השרש כי הוא מגדולי השרשים התוריים לשמור חכמת התורה שלא יבואו שועלים ויפרצוהו עכ״ד. ורש״ט הביא דבריו אלה וחתם עליהם שהם נאים ומתקבלים, ומי יתן והיו הדברים האלה חרותים עלי לוח כל החכמים בעיניהם. והנה הרי״א והרב״ח טרחו הרבה ליישב המקרא הזה ולקשרו עם מה שקדם, וכל מעיין ישפוט בצדק שהם דחוקים מאד. והנ״ל בזה עם מה שראיתי בספר מגיד מישרים למרי״ק שהתעורר על מ״ש משה כאן לעברך בברית, אמאי אצטרך למהדר לאעלא יתהון בקיימא, הא כבר עלו בסיני בקיימא, ותו דלא חזינן הכא דישראל אתיבו מידי, ואמר דבסיני אע״ג דהקדימו נעשה לנשמע היו אנוסים לפי שהיו במדבר שמם ולא היו יודעים שום דרך ולא היה להם שום מזון כ״א המן (וזהו דוגמת כפיית ההר כגיגית) ומשום הכי השתא דהוי בסוף ארבעים והיו בבחירתם רצה משה להעבירם, ואינון לא אהדרי לי׳ מידי משום דשתיקה כהודאה דמיא. יעו״ש בדבריו. והנה ההערה גדולה מאד איך יעבירם משה בברית התורה, והם לא יקיימו ויקבלו דברי הברית הזאת בפה מלא, כמו שעשו בברית הראשון; ולולי דמסתפינא הייתי אומר כי מאמר פסוק זה הנסתרות וגו׳, הוא מאמר המקהלה (קאָהר), והיא תשובת ישראל אל משה, ובזה קיימו עליהם ועל זרעם אחריהם דברי הברית הזאת באמרם. הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות וגו׳, ומי שיעבור בסתר יהיה משפטו בידי ה׳ לבדו היודע תעלומות לב, ואין אדם יודע טומנתי של חברו, אבל אם תהיה בגלוי יהיה חוב לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה בהם דין יענשו הרבים על פשעי היחיד. ובזה אין המקרא יוצא מידי פשוטו ובא על מקימו הראוי אחר חתימת משה את דברי הברית. וסמוכים לזה ממה שנוהגים שהקורא בתורה בצבור, במקרא זה הוא מגבי׳ קולו בו יותר מבמה שלפניו; וגם מה שהקורא מגבי, קולו במקרא השקיפה ממעון קדשך בכי תבא, נראה שהוא זכר לקריאת פרשה זו בזמן הבית בוודוי מעשרות, שאמרו בירושלמי דעד השקיפה היו אומרים בקול נמוך ומכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה ודע שהמפרשים מאמר הנסתרות בפ״ע ומאמר והנגלות בפ״ע הוא מוסכם עם הנגינה, שהטעים לפני מאמר והנגלות אתנח להפסיקו ממה שקדם לו, אמנם אחרי שראינו שבעל הטעמים עצמו עשה נקודות על לנו ולבנינו למעט בו הוראת האתנח, ולעשות מאמר הנסתרות והנגלות למאמר אחד (כמבואר בסנהדרין מ״ג ע״ב יעו״ש רש״י ותוס׳ בשם ר״ת) יש לנו לבארו ג״כ בד״ז והוא. כי תורת משה הכתובה לפנינו היא נגלית ונסתרת, נגלית היא כפי כוונתה הפשוטה, כמו שהיא מתורגמת מן המתרגמים ומבוארת מפירושי הפשטנים, אמנם נסתרת היא להבין אותה חוץ מכוונתה הראשונה הפשוטה גם את כוונתה הפנימית שהיא באמת הכוונה האמתית לפי המכוון מן נותן התורה ית׳, לדעת החכמה עליונה, ולהודיענו בה ענינים יקרים ומדעות נשגבות עליונות מאד הנמצאות בכוונות התורה כפי התורה שבע״פ, שהוא הפירוש והביאור על מצות התורה לפי אמתת עומק ענינה, וכבר קראו רבותינו את התורה שבע״פ בשם נסתר ונעלם כמ״ש ע״פ ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושי׳ אלו הלכות ומדרשות. ע״ש. ועל אלה התפלל דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, והוא המכוון לדעתי בנסתרות ונגלות דקרא דילן, אחר שאמר משה לכל ישראל. אתם נצבים היום כולכם לעברכם בברית, והאריך לבאר להם עונש העובר על דברי התורה, קבלו עליהם כל איש ישראל פה אחד לאמר. הנסתרות וגו׳ והנגלות וגו׳, ירצה מקבלים אנו עלינו לעשות את כל דברי התורה הזאת, בין לפי הנגלה בין לפי הנסתר שבה, ולמ״ד של לה׳ כמלת של או מן כמו לה׳ הישועה (תהלי׳ ג׳) דתרגומו מן קדם ה׳. וכלמ״ד למי אתה לעבדך ליעקב, שלמי אתה של עבדך. וכן הנסתרות לה׳ הנסתרות מן ה׳ וברע״מ (נשא קכ״ג ב׳) הנסתרות יראה ואהבה, דאינון במוחא ולבא בחללה דגופא וברישא והנגלות, התורה והמצוה דאינין בגופא וברישא לבר, דאי בר נש דחיל לקב״ה או רחים לי׳, דא לא ידע בר נש אחרא בגיך דאיהי מלה דלא אתגלי, אלא בינו לבין קונו. אבל בר נש דמתעסק באוריית׳ ואזיל בפקודין דעשה, דא אתגלי׳ לכל בר נש.