×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כב) גׇּפְרִ֣ית וָמֶ֘לַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כׇל⁠־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹא⁠־יַעֲלֶ֥הא בָ֖הּ כׇּל⁠־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה וּצְבֹיִ֔יםב אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ׃
and that its whole land is sulfur, salt, and burning, that it is not sown, and does not grow, and grass does not sprout there, like the overthrow of Sodom and Gomorrah, Admah and Zeboiim, which Hashem overthrew in his anger, and in his wrath:
א. וְלֹא⁠־יַעֲלֶ֥ה =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־יַעֲלֶ֥ה (געיה)
ב. וּצְבֹיִ֔ים א,ל-כתיב!=וּצְבֹיִי֔ם (מקום החיריק לעומת הטעם); והשוו תופעה דומה בתיבה ״בגיים״ (תהלים עט,י), שם יש הערת קרי בכתי״א. בכתר ארם צובה, טעם הזקף קטן מופיע על היו״ד השנייה. בכתי״ל יש הערת כתיב עקבית בכל שלושת המקומות של ״צביים״, כאן ופעמיים בפרשת לך⁠־לך (בראשית יד,ב; יד,ח).
• ש1,ק3,ל9=וּצְבֹיִ֔ים (אין הערת קרי); בכתי״ק3 החיריק והטעם באמצע שתי אותיות יו״ד.
• ל3!=וּצְבִֹיי֔ם.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובאבן עזראחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייונצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
גּוּפְרֵיתָא וּמִלְחָא תְּהֵי1 יָקְדָא כָל אַרְעַהּ לָא תִזְדְּרַע וְלָא תְצַמַּח וְלָא יִסַּק בַּהּ כָּל עֵשֶׂב כַּהֲפֵיכְתָא דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם דַּהֲפַךְ יְיָ בְּרוּגְזֵיהּ וּבְחִמְתֵּיהּ.
1. יש שלא גורסים: ״תהי״, והחילוף כבר מצויין כ׳איכא דאמרי׳ ע״י המסורה לת״א.
the whole land, brimstone and salt and burning, with no sowing, or growth, or any herbage springing up therein, even as the overthrow of Sedom and Amorah, Admah and Zeboim, which the Lord overthrew in His anger and indignation,
גפרי ומלח יקידה כל ארעא לא תזדרע ולא תצמח ולא יסק בה כל מן דעשב היך מה דאתהפכת סדם ועמורה אדמה וצבויים די הפך ממרה די״י ברוגזיה ובכליתה.
כובריתא ומילחא עם אישא מצלהבא תהי יקדא כל ארעא לא תתכשר לברזרע ולא תרבי צימחין ולא יסק בה כל עיסבא תשתקע היך תהפכנותא דסדום ועמורא אדמה וצבויים דהפך מימרא די״י ברוגזיה ובכליתיה.
the whole land burnt with brimstone, salt, and fierce heat, no longer fit for sowing, nor productive of a blade of any springing herbage; ruined, as Sedom and Amorah, Admah and Zeboim, were overthrown by the Word of the Lord in His wrath and indignation;
גׇּפְרִ֣ית וָמֶלַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כׇל⁠־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא⁠־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כׇּל⁠־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה [וּצְבוֹיִ֔אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ ד׳ בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ
רשע אף בשעת גז״ד מעז פניו
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ וְגוֹ׳? אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת דִּינוֹ שֶׁל רָשָׁע הוּא מֵעֵז פָּנָיו, וַאֲזַי הוּא בְּרִשְׁעָתוֹ קַיָּם. רְאֵה מַה כָּתוּב, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְגוֹ׳.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּן עֵדֶן בָּאָרֶץ - כָּךְ בָּרָא גֵיהִנֹּם בָּאָרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא גַּן עֵדֶן לְמַעְלָה - כָּךְ בָּרָא גֵיהִנֹּם לְמַעְלָה.
ג״ע וגיהנום גם בארץ
גַּן עֵדֶן בָּאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן וְגוֹ׳. גֵּיהִנֹּם בָּאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל וְגוֹ׳. גַּן עֵדֶן לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךְ, וְכָתוּב וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
גֵּיהִנֹּם לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךְ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. גַּן עֵדֶן לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
ג״ע למעלה לנשמת צדיקים גמורים
גַּן עֵדֶן לְמַעְלָה לְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים לִהְיוֹת נִזּוֹנִים מֵאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל מַעְלָה. גֵּיהִנֹּם לְמַטָּה לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים [של ישראל] שֶׁלֹּא קִבְּלוּ בְּרִית מִילָה וְלֹא הֶאֱמִינוּ בַּקָּבָּ״ה וְדָתוֹ וְלֹא שָׁמְרוּ שַׁבָּת, וְאֵלּוּ הֵם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּדּוֹנִים בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וְגוֹ׳, וְכָתוּב וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳.
גיהנם למעלה לפושעי ישראל שלא חזרו בתשובה
גֵּיהִנֹּם לְמַעְלָה לְאוֹתָם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁדּוֹחִים אוֹתָם לַחוּץ עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עָנְשָׁם, וְהוֹלְכִים וְסוֹבְבִים כָּל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר כֵּן מָדוֹרָם עִם אוֹתָם שֶׁקִּבְּלוּ עָנְשָׁם בְּמוֹתָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הַמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ.
רשעי עכו״ם נדודנים באש ומים ושוב אין עולים
וְהָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת נִדּוֹנִים תָּמִיד בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם וְשׁוּב אֵינָם עוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה. מִשְׁפַּט הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ וְגוֹ׳, וְשׁוּב אֵינָם עוֹלִים, וְלֹא יָקוּמוּ לְיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר הָפַךְ ה׳ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. בְּאַפּוֹ - בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבַחֲמָתוֹ - בָּעוֹלָם הַבָּא.
(זהר בראשית דף קז.)
גׇּפְרִ֣ית וָמֶלַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כׇל⁠־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא⁠־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כׇּל⁠־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה [וּצְבוֹיִ֔אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ ד׳ בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ
סדום נידונה בדין הגיהנום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, סְדם נִדּוֹנָה בְּדִין הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁכָּתוּב וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה׳ מִן הַשָּׁמָיִם. זֶה מִצַּד שֶׁל מַיִם וְזֶה מִצַּד שֶׁל אֵשׁ. זֶה וְזֶה הוּא דִּין הַגֵּיהִנֹּם, וְרִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם נִדּוֹנִים בִּשְׁנֵי הַדִּינִים הַלָּלוּ.
אָמַר לוֹ, הַדִּין שֶׁל רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם מֵהַגֵּיהִנֹּם, וְשָׁם מִתְלַבְּנִים וְיוֹשְׁבִים לְשַׁעַר הַגֵּיהִנֹּם, וְרוֹאִים אוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁנִּכְנְסוּ וְדָנִים אוֹתָם שָׁם, וְהֵם מְבַקְשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְאַחַר כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיס אוֹתָם בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם. מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה הַגּוּף שׁוֹכֵךְ בֶּעָפָר וְהַנְּשָׁמָה יוֹרֶשֶׁת מְקוֹמָהּ כָּרָאוּי לָהּ.
אפי דור המבול נדונה באש ומים קרים ורותחים
בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָם בְּנֵי הַמַּבּוּל לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא בְּאֵשׁ וּמַיִם. מַיִם קְרִירִים יָרְדוּ מִלְמַעְלָה, וּמַיִם רוֹתְחִים עָלוּ מִלְּמַטָּה כְּאֵשׁ. וְנִדּוֹנוּ בִּשְׁנֵי דִינִים, מִשּׁוּם שֶׁדִּין שֶׁל מַעְלָה כָּךְ הוּא, וְלָכֵן בִּסְדם גָּפְרִית וָאֵשׁ.
אלו של סדום ועמורה לא יקומו ליום הדין
אָמַר לוֹ, הַאִם יָקוּמוּ לְיוֹם הַדִּין? אָמַר לוֹ, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, אֲבָל אֵלּוּ שֶׁל סְדם וַעֲמֹרָה לֹא יָקוּמוּ, וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְגוֹ׳, אֲשֶׁר הָפַךְ ה׳ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. אֲשֶׁר הָפַךְ ה׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה. בְּאַפּוֹ - בָּעוֹלָם הַבָּא. וּבַחֲמָתוֹבִּזְמַן שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
כמו שארצם אבדה לעולם כך גם הם
אָמַר לוֹ, בּא רְאֵה, כְּמוֹ שֶׁאַרְצָם אָבְדָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, גַּם כָּךְ הֵם אָבְדוּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
(זהר בראשית דף קח.)
חתי כאן ג׳מיע ארצ׳הא מחרקה בנאר וכברית פהי לא תזרע ולא תנבת ולא יטלע פיהא שי מן אלעשב כמקלב סדום ועמרה אדמה וצביים אלתי קלבהא אללה בגצ׳בה וחמיתה
עד שכל אדמתה שרופה באש וגופרית, לא תיזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב, כמו הפיכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים אשר הפך אותם ה׳ בכעסו ובחמתו.
אמרו הראשונים ״שתים וחמשים שנה לא עבר איש ביהודה״ ובוצע בה גפרית ומלח שרפה כל ארצה. ולדעתי, לא שהארץ הומטרה בגפרית ואש, ואולם רצונו לומר כי כאשר נחרבה, ולא היה בה מי שיישב אותה כלל, דימה את הארץ, אשר זה תיאורה, כמו בקעת סדום.
פס׳: גפרית ומלח – כענין סדום.
ולא יעלה בה כל עשב – לא עשבי אדם ולא עשבי בהמה. כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים. יו״ד תחת אל״ף צבואים.
אשר הפך ה׳ – שנאמר (בראשית יט) וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. ויהפוך את הערים האל. נ״ב שנה לא עבר עוף ביהודה שנא׳ (ירמיה ט) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. מנין בהמ״ה. ואמרו. אלו הנביאים.
ד״א: ואמרו – אלו אומות העולם.
על אשר עזבו את ברית ה׳ אשר כרת – זו ברית סיני:
גפרית – תפלה לשם שתהיה כל ארצה שרופה בגפרית ומלח כמהפכת המקומות הנזכרים.
BRIMSTONE. A prayer to God that all the land should be burnt in brimstone and salt like the overthrow of the places that are mentioned.⁠1
1. Our verse records the prayer that will be offered by coming generations and by the foreigner. When they see what God did to the land, they too will curse it.
גפרית ומלח שרפה כל ארצה – מה עניין מלח לגפרית אלא אין לך דבר עומד בפני האש יותר ממלח ואין לך דבר כלה על יד אש יותר מגפרית לומר לך אם קיימו את התורה היו עומדים לפני כמלח זה שאין האש אוכלתו. עכשיו שלא קיימוה, האש שהתורה יצאה ממנה תאכלם כגפרית זה שהאש אכלתו.
ומלח – כדכתיב ותהי נציב מלח (בראשית י״ט:כ״ו).⁠1
שרפה כל ארצה – וכי בעון יחיד יקצוף הקב״ה על כל העדה תשובה לדבר מפסל מיכה שגדל שרשו שזנו אחריו שבט הדני ואחריו עשרת השבטים.
1. בדומה בר״י קרא דברים כ״ט:י״ט ור״י בכור שור.
גפרית ומלח שרפה כל ארצה, "all of its land having become salt and brimstone;⁠" what is the connection between salt and brimstone? Nothing can withstand fire better than salt, and nothing can be destroyed more totally that when it is treated with brimstone. The Torah means to tell you that if the Israelites had remained loyal to their covenant, they could have withstood any attempt at destruction as salt can withstand it; seeing that they had not, they were destroyed utterly as if they had been rubbed out with brimstone. Brimstone destroys even what the fire had not been able to destroy.
ומלח, "and salt;⁠" the Torah had reported that the wife of Lot who had failed to obey the instruction of the angel not to look back, was turned in a pillar of salt. (Genesis 19,26(
שרפה כל ארצה, "its whole land is as if burned.⁠" Is it conceivable that God would become so angry on account of a sin committed by a single individual? The fact is that the destruction of the area occupied by the Ten tribes and the population being sent into exile, had nothing to do with an individual's sins, but with erection of public idols, two golden calves built to block the route to Jerusalem during the lifetime of Solomon's son Rechavam, hundreds of years before the Kingdom of the Ten Tribes went into exile and the idol erected by Michah, and the appointment as Levites by people not born to members of that tribe. (Judges chapter 8,33) The latter phenomena happened already prior to the time of the prophet Samuel and the dynasty of David/Solomon, long before the Kingdom of Solomon was divided.
גפרית ומלח – שכל מקום שגפרית נופל, מלח נופל עמו, שנ׳ וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (בראשית י״ט:כ״ד), וכת׳ באשתו של לוט ותהי נציב מלח (בראשית י״ט:כ״ו), שמלח נפל עליה. רבינו בכור שור.
שרפה כל ארצה – על דרך הפשט מלת ארצה תחזור למה שהזכיר את מכות הארץ, כי הזכיר הארץ ההיא דרך כלל ועתה יאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כלומר כל ארצה של הארץ ההיא. או יאמר כל ארצה כל מבחר של הארץ ההיא יהיה כמהפכת סדום ועמורה.
ויתכן שירמוז למלת כל, ואומר כל ארצה, ארצה של כל, כי בזמן הרצון לא תחסר כל בה, ובזמן הכעס בהסתלק השכינה תשוב ארצה שרפה.
שרפה כל ארצה, "a burning up of its entire land;⁠" according to the plain meaning of the text the word ארצה refers back to what the Torah described in verse 21 as "the plagues which afflicted that land.⁠" In that verse the land had been described generally, whereas in our verse the Torah gives some details of what precisely happened to the land, i.e. that it was "burned" by sulphur and salt. The Torah now makes clear that this affliction struck the entire land.
Alternatively, the words כל ארצה, can mean that the choicest part of Israel's land was turned into something similar to Sodom and Gomorrah which had been destroyed by sulphur and brimstone.
It is also possible that the word כל in the expression כל ארצה refers to the land which had formerly contained everything, i.e. כל; the land which epitomized every thing good under the sun. When God related to that land (and its people) with goodwill, benevolently, the land of Israel was לא תחסר כל בה, "did not lack for anything,⁠" (Deut. 5,9) whereas now when the Divine Presence had withdrawn in anger, it once more came to resemble a land which had been burned.
גפרית ומלח... כמהפכת סדם אשר הפך ה׳ – יכירו שאין זה מקרה אבל ״אצבע אלהים״, שהרי עשה בה כמו שעשה בסדום, שנודע שהוא הפך אותה.
'גפרית ומלח....במהפכת סדום אשר הפך ה, the people seeing this know full well that this was not something accidental but that it is a finger of God. The comparison is based on Sodom seeing that its destruction had both been predicted to Avraham and confirmed by Lot and his daughters who were survivors of that event.
כְּֽמַהְפֵכַת: הכ״ף בגעיא. [כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת].
וּצְביֹיִם: וצבוים ק׳, <כמ"ש1 בפ׳ נח פסו׳ וצבים עד לשע. והחירק ביו״ד שנייה כמ״ש2 בפ׳ לך לך.> [וצביים כ׳, וּצְבוֹיִם ק׳].
1. כמ״ש: מ״ש בר׳ י יט (׳וצבים׳).
2. כמ״ש: מ״ש בר׳ יד ב (׳צביים׳).
גפרית ומלח וגו׳ – נאמ׳ בה חמשה קללו׳ כנגד חמש׳ חומשי תור׳.
לא תזרע – ואף אם תזרע לא תצמיח, ואפילו העשבים הנולדים מאליהם לא יעלו בה, וכל זה להפלגה תחת היותה צבי לכל הארצות:
כמהפכת סדם ועמרה – השוה ענשם לעונש סדום, לפי שחטאם דומה לחטא אנשי סדום, כדרך שאמרנו (לעיל פסוק י״ט):
ופירש ממה יבין הנכרי ההוא אשר לא ידע אותה מעולם: גפרית ומלח וגו׳: ואינה ראויה לזריעה1.
ולא יעלה בה כל עשב: הגדל מעצמו2 בלא זריעה, כמו שכתבתי בפרשת בראשית3.
כמהפכת וגו׳: וא״כ אי אפשר היה להיות בה4 ישוב כלל, ואיך ישבו בה ישראל, על כרחך לא היה כן, ורק ״ה׳ חלה בה״.
{באפו ובחמתו: בבראשית (כז,מה)5 ובבמדבר (כה,ד.⁠6 כה,יא7) הראינו לדעת ד״אף״ גדול מ״חימה״, וא״כ להיפך מיבעי, כדרך המקרא, כמו שכתבתי לעיל פסוק י״ז8. אבל באמת ״אף״ הבא בשעת מעשה המביא לידי כך, ודאי גרוע מ״חימה״ שאינה אלא עצורה ושמורה בלב, אבל ״אף״ הבא מכח ה״חימה״ שקדמתו שהיתה עצורה בלבו, גרוע עוד יותר מ״אף״ לחוד. משום הכי מדויק ״באפו״ – בשעת הפיכה ״ובחמתו״ – שהיתה שמורה מקודם על רעתם, משום זה היה ״האף״ שאחר כך נורא מאד}.
1. ואילו היתה זאת מכת טבע כמקובל, היתה התבואה – ולא האדמה – מתקלקלת, וגם זאת לתקופה מוגבלת כמקובל. המצב של ״גפרית ומלח״ היה רק עוד פעם אחת בהיסטוריה, כמצויין מיד בהמשך.
2. מפרש ״יעלה״ מבנין הקל ולא הפעיל (כמו ״תצמיח״).
3. ד״ה וכל עשב השדה טרם יצמח (במשמעות ״עשב״ לעומת דשא).
4. בארץ ישראל בזמן יישובה.
5. על הפסוק ״עד אשר תשוב חמת אחיך. עד שוב אף אחיך ממך״...
6. על הפסוק ״וישוב חרון אף ה׳ מישראל״.
7. על הפסוק ״פינחס בן אלעזר... השיב את חמתי מעל בני ישראל״.
8. שדרך הכתוב לכתוב מן הקל אל הכבד (׳לא זו אף זו׳ – כי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו).
גפרית וגו׳ – הכתוב הולך ופורט את התחלואים שנזכרו בפסוק הקודם.
ומלח – השוה בראשית י״ט:כ״ו.
שרפה וגו׳ – כל הארץ היא דליקה, כלומר שרופה.
ארצה – ה״א השימוש מתייחס אל ״ארץ״ שבפסוק כא, כלומר אדמת כל הארץ (יהושע ז׳:כ״א, ישעיהו ח׳:כ״ב).
לא תזרע – בסדום נשמדה כל הצמחיה (בראשית י״ט:כ״ה).
כמהפכת וגו׳ – נבואה זו נתקיימה כבר בימי עמוס (עמוס ד׳:י״א).
שרפה כל ארצה – שאל ר׳ חנינא לר׳ יהושע בן לוי, הרי אמרו ארץ ישראל מכפרת אף לרשעים, וכי אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו, אמר לו, כתיב גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כיון שנשרפה א״י נעשית בהן מדת הדין.⁠1 (ירושלמי כלאים פ״ט ה״ג)
1. ר״ל בשריפת הארץ נשרפו גם הם, ובזה נעשה בהם מדת הדין ומעתה יזכו לתחיה כשאר המתים, והוא ע״ד הדרש בפ׳ תצא ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה אחיך הוא, יעו״ש. וכהאי גונא דריש במדרש תהלים בשר חסידיך לחיתו ארץ וכי חסידים היו והלא רשעים היו אלא אמר אסף מכיון שנעשה בהם דין חסידים היו.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובאבן עזראחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייונצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144