Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

לְאַעָלוּתָךְ בִּקְיָמָא דַּייָ אֱלָהָךְ וּבְמוֹמָתֵיהּ דַּייָ אֱלָהָךְ גָּזַר עִמָּךְ יוֹמָא דֵין.

to enter into the covenant of the Lord your God, and into His oath which the Lord your God does ratify with you this day,

למעברכון בקיימה די״י אלהכון ובשבועתה^א די״י אלהכון מקיים עמכון יומא הדין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובשבועתה״) גם נוסח חילופי: ״{ובשבו}⁠עה״.

לאעלותכון בקיימא די״י אלקכון ולאזדהרותכון במומתיה די״י אלקכון גזר עימכון יומנא.

that you may enter into the covenant of the Lord your God, and may have in remembrance the oath which the Lord your God doth ratify with you this day:

מלעברכון בקיימא דיי אלהכון ובשבועתא דיי אלהכון מקיים עמכון יומא דין.

that you may not transgress the covenant of the Lord your God, nor the oath which He confirmeth with you this day:

[ג] לְעָבְרְךָ בִּבְרִית י״י אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳ – שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. אַחַת כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת כָּאן. וְלָמָּה כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶן כָּאן. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִמָּהֶן בְּסִינַי, בִּטְּלוּהָ וְאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ (שמות ל״ב:ד׳). לְפִיכָךְ חָזַר וְכָרַת עִמָּהֶן בְּחוֹרֵב, וְקָבַע עָלֶיהָ קְלָלָה לְמִי שֶׁחוֹזֵר בִּדְבָרָיו. וְאֵין לְשׁוֹן לְעָבְרְךָ, אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַעֲבֵר בְּךָ קְלָלָה אִם אַתָּה חוֹזֵר בִּי בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהִכְעִיסוּ יִשְׂרָאֵל וְהָלְכוּ בַּגָּלוּת, מַה דָּנִיֵּאל אוֹמֵר, וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה (דניאל ט׳:י״א). וְאֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה (במדבר ה׳:כ״ז). לְלַמֶּדְךָ, כְּשֵׁם שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אֶת הַסּוֹטָה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה לָמָּה. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם שֶׁלֹּא אֲשַׁנֶּה בָּכֶם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ (דברים כ״ט:י״ב). וְאָמַר, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים (שיר השירים ז׳:ו׳). וְאֵין אָסוּר אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ (במדבר ל׳:י״א), לְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכֹל לַעֲבֹר עַל שְׁבוּעָתוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ לִפְרֹק עֹל שְׁבוּעָתוֹ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, מַה כְּתִיב שָׁם, בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת י״י (יחזקאל כ׳:א׳). אָמְרוּ לוֹ: בֶּן כֹּהֵן הַקּוֹנֶה אֶת הָעֶבֶד, מַהוּ שֶׁאוֹכֵל בִּתְרוּמָה. אָמַר לָהֶם: אוֹכֵל. אָמְרוּ לוֹ: אִם חָזַר כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, לֹא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ. אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אַף אָנוּ כְּבָר יָצָאנוּ מֵרְשׁוּתוֹ, נִהְיֶה כְּכָל הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם יְחֶזְקֵאל לְיִשְׂרָאֵל, וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִּהְיֶה (שם פסוק לב). וְאוֹמֵר: חַי אֲנִי נְאֻם אֲדֹנָי י״י אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ׳ (שם פסוק לג). אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁלֹּא מְכָרוֹ, בִּרְשׁוּתוֹ הוּא. וְאַתֶּם לֹא נִמְכַּרְתֶּם בְּדָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֹה אָמַר י״י חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְגוֹ׳ (ישעיהו נ״ב:ג׳).

[Siman 3] (Deut. 29:11:) “To enter into the covenant with the Lord your God....” Three covenants did the Holy One, blessed be He, make with Israel when they came out of Egypt, one when they stood before Mount Sinai, (one at Horeb,) and one here. But why did he make [a covenant] with them here? Because they had revoked the one which He had made with them at Sinai, when they said (of the golden calf in Exod. 32:4), “This is your god, O Israel.” For that reason He made [another covenant] with them at Horeb¹ and established a curse over it for whoever would go back on his words. Now the word, enter (rt.: 'br), [can] only be in the sense of one who says to his companion, “May this curse come (rt.: 'br) upon you, if you go back on me in this thing.” And so you find that, when Israel provoked [the Holy One, blessed be He], and they went into captivity, what did Daniel say (in Dan. 9:11)? “And all Israel has transgressed (rt.: 'br) Your Torah [...] so the curse (alah) and the oath are poured down upon us.” Now alah can only be a curse,⁠² as where it is stated (in Numb. 5:27), “and the woman shall become a curse (alah).” [This is] to teach you that just as one imposes an oath on the suspect adulteress, so the Holy One, blessed be He, imposed an oath upon Israel. But perhaps you will say, “Why all this bother?” It is not because I need you? Rather what shall I do to you, when I have already sworn to your ancestors, that I will never replace you and your children? It is therefore stated (in Deut. 29:12), “In order to establish you today as his people […] as he swore to your ancestors.” It [also] says (in Cant. 7:6), “a king is bound by his tresses.” Now bound [indicates] nothing except an oath. Thus it is stated (in Numb. 30:4), “[When a woman vows a vow to the Lord] and binds herself with a bond.” Therefore, He cannot break his oath. And so you find, when they sought to get rid of the yoke of His oath in the days of Ezekiel, it is written (in Ezek: 20:1), “some elders of Israel came to consult the Lord.” They said to him, “When the son of a priest buys a slave, is it legal for him to eat the terumah?”³ He said to them, “He may eat it.” They said to him, “If a priest returned and sold him to an [ordinary] Israelite, has he not left his jurisdiction?” He told them, “Yes.” They said to him, “We too have left the jurisdiction of [the Holy One, blessed be He]; are we not [now] like the all the [rest of the] world?” Ezekiel said to them (in Ezek. 20:32-33), “But that which you have in mind shall never come to pass, that should you say: let us become like the gentiles…. ‘As I live,’ says the Lord God, ‘surely I will [reign] over you with a powerful hand....’” He said to them, “As long as one has not sold [a slave], he is in his jurisdiction; and you have not been sold for a price.” It is so stated (in Is. 52:3), “For thus says the Lord, ‘You were sold for free, [and you shall be redeemed for no money].’”

1. The text should probably read: “With them here,” in accord with Codex Vaticanus Ebr. 34.

2. Alah can also mean “oath” and “covenant.”

3. The priestly tithe on produce.

[ו] לעברך בברית ה׳ אלהיך ובאלתו (דברים כ״ט:י״א). שלש בריתות כרת הקב״ה להם לישראל, אחת כשיצאו ממצרים, ואחת כשעמדו לפני הר סיני, (ואחת בחורב), ואחת כאן, ולמה כרת עמהן כאן, מפני שאותה שכרת עמהם (בשלוה) [בטלוה] ואמרו אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳), לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב, וקבע ליה קללה למי שחוזר בדבריו, ואין לשון עברך, אלא כאדם שאומר לחבירו תעבור בי קללה זו, אם חוזר בדבר זה, וכן אתה מוצא כשהכעיסו להקב״ה והלכו בגלות, מה דניאל אמר וכל ישראל עברו את תורתך [וגו׳] ותתך עלינו (את) האלה (ואת השבועה) [והשבועה] (דניאל ט׳:י״א), ואין אלה אלא קללה, שנאמר והיתה האשה לאלה (במדבר ה׳:כ״ז), ללמדך שכשם שמשביעין את הסוטה, כך השביע הקב״ה את ישראל, ושמא תאמרו כל הטורח הזה למה, לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובבניכם עד עולם, לכך נאמר למעל הקים אותך היום לו לעם [וגו] (דברים כ״ט:י״ב), ואומר מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳), ואין אסור אלא שבועה, שנאמר ואסרה אסר (במדבר ל׳:ד׳), לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו.

[ז] וכן אתה מוצא כשביקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, כתיב באו אנשים (מבני) [מזקני] ישראל לדרוש את ה׳ (יחזקאל כ׳:א׳), אמרו לו בן אדם כהן הקונה את העבד, מהו שיאכל בתרומה, אמר להם יאכל, אמרו לו אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו, אמר להם הן, (אמר להם) [אמרו לו] אם אנו יצאנו מרשותו של הקב״ה, נהיה כאומות העולם, אמר להם יחזקאל (העלה) [והעולה] על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים [וגו׳] חי אני נאם [אדני] ה׳ אם לא [ביד חזקה ובזרוע נטויה] ובחימה שפוכה (וביד חזקה) אמלוך עליכם (שם שם לב-לג), אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר [כי] כה אמר ה׳ חנם נמכרתם (ישעיהו נ״ב:ג׳).

לאדכ׳לך פי עהד אללה רבך ופי חרג׳ה אלד׳י אללה יעהדה מעך אליום

להכניסך בברית ה׳ אלוהיך ובשבועתו אשר ה׳ כורת עמך היום.

לעברך בברית ה׳ אלהיך – הכניסה בברית בלשון ׳עבר׳ {מספר} מקומות, זהו אחד מהם; והשני, ״אשר עבר בין הגזרים האלה״ (בראשית ט״ו:י״ז), ואמר אחריו ״ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר״ (בראשית ט״ו:י״ח), והיתה עבירת אותה האש בין הגויות הוכחה לאברהם כי ה׳ כרת לו ברית במה שהבטיח לו; והשלישי, ״ויעברו בין בתריו״ (ירמיהו ל״ד:י״ח) וקרא לה ׳ברית׳, כאמרו: ״ותכרתו ברית לפני״ (ירמיהו ל״ד:ט״ו).

לעברך בברית י״י – דרך העברה, כך היו כורתים בריתות: עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן,⁠^א ועוברים בנתיים, כמה שנאמר: העגל אשר כרתו לשנים ויעברו וגו׳ (ירמיהו ל״ד:י״ח).

^בלעברך בברית – להיותך עובר בברית. כי לא יתכן לפרשו: להעבירך, אלא כמו: לעשותכם אותם (דברים ד׳:י״ד).

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ומחיצה מכאן״.

ב. ד״ה זה מופיע בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. הוא חסר לגמרי בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה הוא מופיע לפני הד״ה הקודם.

לעברך – means THAT YOU SHOULDEST PASS [INTO THE COVENANT]. It would not, however, be correct to explain it as meaning "to make you pass" (when the suffix would be objective), but it must be explained like (Devarim 4:14) לעשתכם אתם, "that you may do them".

לעברך בברית THAT YOU SHOULDEST PASS INTO THE COVENANT – The way of "passing" was as follows: those who made a covenant used to make a partition (i.e. used to place objects in a straight line) on one side and a partition on the other and passed between them, as it is said, "[And I will give the men which have not performed the words of the covenant which they made before Me] when they cut the calf in two, and passed between the parts thereof … [into the hands of their enemies]" (Yirmeyahu 34:18–20).

פס׳: לעברך בברית ה׳ אלהיך – להכניסך. כענין שנאמר (שמות י״ז:ה׳) עבור לפני העם. ואומר (יחזקאל ט׳:ד׳) עבור בתוך העיר בתוך ירושלים. כלומר להביאך בתוך הברית לקבל שכר.

ובאלתו – זו שבועה. שנא׳ (במדבר ה׳:כ״א) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. שאם לא תשמעו תקבלו דינכם:

לעברך – שם הפועל, כטעם: ויעברו בין בתריו (ירמיהו ל״ד:י״ח). והנה עבר בחסרון בי״ת¹ להפך.

1. כלומר: לשון ״עבר״ שאין לאחריה האות ב׳.

THAT THOU SHOULDEST ENTER INTO THE COVENANT. Le-ovrekha (that thou shouldest enter) is an infinitive.⁠¹ It is like va-ya'avru (and passed) in and passed between the parts thereof (Jer. 34:18).⁠² Observe, the word avar (passed) minus the bet³ has the opposite meaning.⁠⁴

1. With the pronominal suffix.

2. In other words, le-ovrekha (that thou shouldest enter) means that you should pass, i.e., that you should enter the covenant, for they used to cut an animal in half when making a covenant and walk between the halves.

3. Following it.

4. The word avar preceding brit means to violate the covenant. Hence our verse reads, le-ovrekha bi-verit. Had our verse read, le-ovrekha berit, it would have meant that you should violate the covenant.

לעברך בברית – כולכם מוכנים לעבור בברית, וכולכם יחד, ולכך טוב לכרות הברית עכשיו, שלא יוכל אחד מכם לומר אני לא הייתי בברית, ולא קבלתי הברית עלי. כי מאחר שתעברו את הירדן ותתפזרו איש לירושתו ולנחלתו, אי אפשר לאסוף אתכם כולכם יחד כמו עכשיו, שאי אפשר שלא יהא בכם חיה,⁠^א או חולה, או אנוס,⁠^ב או חיגר, ואי אפשר לעזוב הבתים והערים בלא שום בריה.⁠^ג אבל עכשיו, הרי אתם כולכם בשכונה אחת ובמחנה אחד, וכולכם שומעים ורואים את כריתות הברית, ואין אחד מכם יכול להשמט, לומר אני לא הייתי בברית.⁠^ד

כריתות ברית – על שם שכורתים עגל לשנים, ולעברך – על שם שעוברים בין בתרי העגל (ירמיהו ל״ד:י״ט), כמו שעשה אברהם אבינו בין הבתרים, דכתיב: ויבתר אותם בתוך (בראשית ט״ו:י׳), וכמו שעשו כשכרתו הברית לשלוח העבדים חופשים (ירמיהו ל״ד:ט״ו-י״ח): העגל אשר כרתו לשנים ויעברו^ה בין בתריו. והוא סימן כי כאשר יעבור על הברית – ככה יכרת, כמו: ויקח^ו צמד בקר^ז וינתחהו {וגו׳} לאמר אשר איננו יוצא^ח אחרי שאול ואחר^ט שמואל כה^י יעשה לבקרו (שמואל א י״א:ז׳).

לעברך – כאיש אחד.

בברית י״י אלהיך ובאלתו – שתקבל עליך הברית והאלה.

אלה – לשון שבועה ולשון קללה, שתקבל עליך שתהא מושבע ועומד על המצות לקיימם, והקללה שתחול עליך אם לא תקיים. ואם תקיים – הברכה החיים והשלום.

א. בספר הג״ן: יולדת חיה. בחזקוני: יולדת.

ב. בספר הג״ן וחזקוני: זקן.

ג. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: ביריא.

ד. בספר הג״ן: להשמט מליכנס בברית.

ה. בכ״י מינכן 52: אשר עברתם.

ו. בכ״י מינכן 52 נוספה כאן מלת: שאול.

ז. בכ״י מינכן 52 (במקום ״צמד בקר״): טלה חלב אחד (שמואל א ז׳:ט׳).

ח. בכ״י מינכן 52: לא יבא.

ט. בכ״י מינכן 52: ואחרי.

י. בכ״י מינכן 52: ככה.

לעברך בברית – THAT YOU MAY ENTER INTO THE COVENANT – All of you are prepared to enter into the covenant, and all of you together, and therefore it is good to make the covenant now, so that none of you can say: “I was not part of the covenant, and I did not accept the covenant upon myself.” Because after you cross the Jordan and everyone spreads out, each person to his inheritance and portion, it will not be possible to gather you all together like now, for it is impossible that there will not be among you a woman giving birth, or someone sick, or someone who is prevented [due to unforeseen circumstances], or lame, and it is impossible to leave the houses and the cities without anyone there. But now, behold you are all in one neighborhood and in one camp, and all of you hear and see the making of the covenant, and none of you can evade responsibility, saying “I was not part of the covenant.”

The “cutting” of the covenant – so called since one cuts a calf into two, and לעברך – TO PASS YOU – so called because one passes between the parts of the calf (Yirmeyahu 35:19), like our patriarch Avraham did between the parts, as it is written: “split them down the middle” (Bereshit 15:10), and like they did when they “cut” the covenant to send the slaves free (Yirmeyahu 34:15:-18): "the calf that they cut in two and passed between its parts". And this is a sign that if he violates the covenant – thus he shall be cut off, like: “And he took a yoke of oxen, and cut them in pieces {etc.} saying, "Whoever does not come forth after Saul and after Samuel, so shall it be done to his oxen”” (Shemuel I 11:7).

לעברך – TO PASS YOU [singular] – As one man.

בברית י"י אלהיך ובאלתו – INTO THE COVENANT OF HASHEM YOUR GOD AND INTO HIS CURSE – That you shall accept upon you the covenant and the curse.

אלה – OATH/CURSE – a term of oath and a term of curse, that you shall accept upon you that you shall be under oath and obligated in the commandments to keep them, and [that you accept upon you] the curse, that it shall apply to you if you do not keep [the commandments]. And if you do keep [them] – blessing, life, and peace.

לעברך – כאיש אחד.⁠¹

כרת עמך היום – כולכם מוכנים עכשיו לעבור ואין איש יכול לומר לא הייתי שם ולא קבלתי הברית עלי, אבל לאחר שתעברו את הירדן ותתפזרו איש איש לירושתו ויהיו בכם יולדת חולה או זקן אין יכולת בכם לאסוף כולכם בבת אחת כמו עתה להעבירם בברית הקב״ה ובאלתו.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י בכור שור.

לעברך, "so that you will participate,⁠" (note the singular mode) i.e. all as if you were one single person.

כורת עמך היום, "which He concludes with you this day.⁠" No one can ever claim that he had not been present at that time and had confirmed accepting the covenant. This was the last time the entire nation would be present at the same spot simultaneously, as after the land had been distributed to the tribes, the elderly and the mothers who had just given birth, as well as any sick people could not be expected to come to Jerusalem on the festivals designated for the annual pilgrimages.

לעברך בברית ה׳ אלהיך ובאלתו – העברה זו היא הכנסה בברית, כי לא אמר לעברך על ברית אבל אמר בברית, וזה יורה שהכוונה להכנס בברית הש״י כמו שעובר בין הבתרים לקיים הברית, לא לעבור על הברית, ומזה תרגם אונקלוס לאעלותך בקיימא. ומה שאמר ובאלתו, האלה הזאת תחזור לישראל, כלומר באלה שעשיתם לו שהשביע אתכם בה, ואתם מקבלים אותה עליכם.

ויתכן לפרש ובאלתו שהוא חוזר להקב״ה, כלומר ובאלה שעשה לכם, יאמר אתם נצבים להכניס בברית הש״י ובאלה שנשבע לכם שתהיו לו לעם והוא יהיה לכם לאלהים, ופסוק של אחריו יורה כן, שאמר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך. ומה שיחזק הענין הזה הוא שמצינו פסוק מלא (שמואל א י״ב:כ״ב) כי הואיל ה׳ לעשות אתכם לו לעם, ואע״פ שכל המפרשים ז״ל פרשוהו מלשון חפץ ורצון, זה אפשר שיהיה בכללו, והוא העיקר שהוא מלשון אלה. ומה שיחזק לך עוד מה שאמרו במדרש, (שיר השירים ז׳:ו׳) מלך אסור ברהטים, כבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובבניכם עד עולם ולא אחליפם באומה אחרת, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר (במדבר ל׳:י״א) ואסרה אסר על נפשה בשבועה, ברהטים אלו האבות, אברהם שכתוב בו (בראשית י״ח:ז׳) ואל הבקר רץ אברהם, ותרגומו רהט, יעקב שכתוב בו (שם ל) ברהטים בשקתות המים, לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו. וכן אתה מוצא כשבקשו ישראל לפרוק עול מלכות שמים מעליהם בימי יחזקאל, מה כתיב שם (יחזקאל כ׳:א׳) באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה׳, אמרו לו כהן שקנה לו עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להן הן, אמרו לו מכרו מהו, אמר להן כבר יצא מרשותו, אמרו לו אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה כאומות העולם, אמר להן (שם) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה וגו׳ ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, אמר להם כל זמן שלא ימכר ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר (ישעיהו נ״ב:ג׳) כה אמר ה׳ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

לעברך בברית ה' אלוהיך, "for you to pass into the covenant with the Lord your God.⁠" This "passing" is equivalent to "entering into.⁠" This is evident from the fact that the Torah does not use the regular preposition used with the verb עבר, i.e. לעבור על, but the preposition ב. What occurred here is similar to what occurred when God concluded the covenant with Avraham in Genesis 15,17 when He passed between the pieces. This is why Onkelos translates לאעלות בקיימא. The word ובאלתו refers to the people of Israel; in other words: "by means of its oath which He made you swear and which you accepted upon yourselves.⁠"

It is possible to understand the word ובאלתו as referring to God, meaning "and by means of His oath which He swore to you.⁠" The whole verse then would mean: "you are standing here today ready to enter the covenant and oath of the Lord by means of which He swore that You will be His people and that He will be your God.⁠" The verse following would prove that this is the meaning, seeing the Torah writes there: "as He said to you and swore to your fathers.⁠" Further reinforcement of this interpretation is provided by Samuel I 12,22: "seeing that the Lord had agreed (sworn) to make you His people.⁠" Even though all the commentators there understand the word הואיל to be an expression of God's goodwill, grace, I believe the word הואיל in that verse derives from the word אלה, and means "for God swore to make you His people.⁠" This does not preclude that the oath itself was an expression of God's goodwill towards the people so that there is no conflict between the two interpretations. Still further proof of the meaning of אלה in our verse is the comment in Tanchuma Nitzavim 3 on Song of Songs 7,6: מלך אסור ברהטים, usually translated as "a king held captive by tresses" (of hair). According to the Midrash the meaning is "a king who is bound by his oath.⁠" The word אסר meaning oath, occurs in Numbers 30,7. God's oath to the patriarchs that He would not exchange the Jewish people for any other nation is what ties Him to Israel. The word רהטים in the verse from Song of Songs which we quoted is a reference to the patriarchs; this word occurs in the record of their life stories both in Genesis 18,7 where the word הבקר is rendered by Onkelos as רהט; as well as in connection with Yaakov in Genesis 30,38. This is why God cannot violate His oath to the patriarchs .
You will find that in Ezekiel 20 when the Jewish people challenged the continued validity of the Torah's commandments by describing themselves as having been freed (sold) by their master (God) since they had become exiled, that the prophet did not accept that argument and vehemently pointed out that the basic relationship between God and the Jewish people is an eternal bond, that severing it would mean the total demise of the party who severed it. [I have merely summarized the dialogue in Ezekiel 20. Ed.] Basically, Ezekiel's argument was that as long as the master had not received monetary compensation from the "buyer" of the slave no transaction had taken place at all; the Jewish people still belong to their erstwhile master, i.e. God. This is also reflected in the words of Isaiah 52,3: "you have been sold חנם, without price, therefore you will also be redeemed without monetary compensation having to be paid.⁠"

לעברך בברית – ועתה אתם מוכנים כאחד לעבור בברית שהרי אתם יחד ולא יוכל לפקפק איש ולומר אני לא הייתי שם ולא קבלתי הברית עלי כי אחרי שתעברו את הירדן ותתפזרו איש לנחלתו אי אפשר לאסוף אתכם יחד שלא יהיה בכם זקן או חולה או חגר או סומא אבל עתה כלכם יחד לעברך כאיש אחד.

לעברך בברית, "to enter into this covenant of the Lord your G–d;⁠" now you are spiritually ready to embrace this covenant and none of you shall ever be able to claim that he had not been present when you agreed to accept this covenant as binding for you. Your blind, ailing, and aged would not be able to travel to such an assembly.

לעברך בברית ה׳ אלהיך – עתה אתם מוכנים כאחד לעבור בברית והרי אתם יחד ולא יכול לו׳ איש לא הייתי שם ולא קבלתי עלי הברית כי אתם שתעברו הירדן ותחזרו איש אל נחלתו אי איפשר לאסוף אתכם יחד שלא יהיה בכם זקן או חולה או חגר או סומא אבל כלכם עתה יחד לעברך בברית כאיש אחד ובאלתו שתקבלו הברית והאלה.

לעברך בברית – כתב הרמב״ן הברית הוא השבועה. ויתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית ראשונה אשר כרת עמהם בהר סיני שהקריב עולה וזרק חצי הדם על העם והחצי על המזבח אבל לא הוצרך להזכיר:

לעברך בברית, "for you to enter the covenant;⁠" Nachmanides writes that the word "covenant" here is another word for "oath.⁠"

It is possible, however, (author speaking) that the people now entered a new reciprocal covenant. Such a covenant would have paralleled the one the Jewish people entered into at Mt Sinai. At that time the covenant was sealed by a total offering, sprinkling of its blood on the people, etc. There was no need to spell out these details here.

לעברך בברית י״י אלהיך ובאלתו וגו׳ – הנה היה דרך כורתי הברית שיכרתו דבר לחציין ויעברו אחר כך בין הבתרים כמו שראינו בברית בין הבתרים ולזאת הסבה התחכמה התורה בכריתת הברית שתהיה הברכה כנגד הר גריזים והקללה כנגד הר עיבל והיתה התורה כתובה שם בהר עיבל באבני המזבח והקריבו שם קרבנות להעיר שבעבדם השם יתעלה ובשמרם דרכי התורה ימלטו מהקללות ההם והנה היו עוברים ישראל אחר זה עם כל הנטפלין להם בין שני ההרים ההם כדי שיעברו בין ברית השם יתעלה לישראל ובין אלתו להורות שהם כרתו ברית עם השם יתעלה לקיים תורתו בזה האופן שאם יקיימום יחולו עליהם הברכות שיעד השם יתעלה ואם לא יקימום יחולו עליהם הקללות אשר קבלום עליהם ויעדם להם השם יתעלה גם כן ואמר כי בזה הברית שהשם יתעלה כורת לישראל היום יקים לו לעם מיוחד מבין שאר העמים לא יובדל עם לעבודתו זולתו והוא יהיה לו לאלהים לבדו ולמנהיג ולמשגיח וכאלו אמר שאם לא יהיה לו לעם בשיתיחד לעבודתו גם השם יתעלה לא יהיה לו לאלהים כי זה תלוי בזה.

לעבדך להיותך עובר. פירש המצב הזה הוא כדי להיותך עובר בברית כי דרך הברית לעבור בין בתריו לא להעביר אותך בברית כי מלת עבר מן הקל לעול׳ עומד והכוני של לעברך הוא במקום אתה כאילו אמר לעבור את׳ וכמוהו לעשותכם לעשות אתם:

לעברך בברית – ״אתם נצבים״ עם כל זה הסדר וההסכמה, מוכנים להיות עוברים בברית, ומזה נראה שכולכם חפצים לקבל עליכם בלב שלם.

לעברך בברית, you are all arranged in this order in order to signal your acceptance of the forthcoming covenant. It is clear from Moses’ addressing all the assembled, that they were of one mind at the time, all willing and eager to accept the covenant.

'אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום, למען הקים אותך וגו, God’s objective in concluding this covenant with you this day is to reaffirm that you are His people and that He is your God. By entering into this covenant with Him you acquire eternal life, life beyond the death of your bodies. Seeing that the purpose of the covenant is of such importance, is of so elevated a nature, it is necessary that you embrace it wholeheartedly.

להיותך עובר. פירוש, ׳לעבור׳ הוא פועל קל, ואינו יוצא לזולתו, שיהיה פירושו ׳לעבור אותך׳, ולפיכך הכינוי הוא כמו אתה, ופירושו ׳אתה עובר׳, כך פירש הרא״ם. ולא יתכן לפרשו כמו ״ושכותי כפי עליך עד עברי״ (שמות לג, כב), שפירושו עברה שלי, דהוא גם כן פעל עומד עם כנוי, משום שרוצה לומר שיהיה עובר, ולא יתכן הכנוי אלא במקום ׳אתה׳. וכן ״לעשותכם״ (לעיל ד, יד), כמו לעשות אתם:

לעברך בברית ה׳ אלהיך – מה שמזכירם בכל הפרשה בלשון רבים זולת בפסוק שהזכיר העברת הברית הזכירם בלשון יחיד, זה מופת חותך שעיקר ברית הוא בעבור הערבות כי מצד הערבות יהיו כל ישראל כאיש אחד שבזמן שיש לו מכה באיזה אבר פרטי אז כל גופו מרגיש וחולה כך בזמן שאחד חוטא כולם מרגישים, כמ״ש בחטא של עכן חטא ישראל (יהושע ז׳:י״א) וכן אמרו במדרש (ויק״ר ד׳:ו׳) שה פזורה ישראל (ירמיהו נ׳:י״ז) למה נמשלו ישראל לשה מה השה בזמן שלוקה באחד מאבריו כולן מרגישין אף ישראל עכן לבדו חטא וכתיב חטא ישראל. ולי נראה שכל הדרוש הזה הוציא מן מלת פזורה כי יאמר מאחר שהם כשה שבזמן שלוקה באחד מאבריו כולם מרגישים וא״כ הרי הם כאיש אחד שכאב אבר אחד שדי תכלא בכוליה ועי״ז מן הדין שיהיו כולם באגודה אחת כאיש אחד ואע״פ כן הם פזורים ויפרדו איש מעל אחיו לא ידרוש שלום חבירו וטובתו כל הימים ולא יאמר בלבבו הלא כל המאורעות הרעות של חבירי עלי דידי הדר וגם עלי יעבור כוס שלו. לכך נאמר כאן לעברך בברית ה׳ לשון יחיד כי ע״י ברית זה בהכרח תהיו באגודה אחת כאיש אחד ועל ערבות זה יתבארו כל פסוקי פרשה זו אשר יבא ביאורם בסמוך בעז״ה.

אתם נצבים היום – במדרש (תנחומא א׳) למה נסמכה פר׳ אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ מן מ״ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם כו׳, עיין כל הנוסח ברש״י וכאן יש מקום לספק ספק גדול במה שקבלו ישראל תנחומין של הבל כי מה שלא עשה בהם כלייה עד הנה לפי שעדיין לא נתמלא סאתם שיחולו עליהם כל האלות של התוכחה, וא״ת שהרבו כעסים למקום ב״ה והגדילו אשמה עד שהיו ראוין לכל אותן האלות ואעפ״כ הש״י ברחמיו לא עשה עמהם כלה ככל חטאתם, אם כן משה כתב להם שטר ושוברו עמו ובחנם יעד להם כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם ומורא לא יעלה על ראשם מן אותן קללות כי יאמרו הרי כבר חטאנו כאלה וכאלה ולא רבצה בנו האלה, גם האיש משה הבטיחנו שגם אם יוספים אנחנו לחטוא לא יגע בנו רע וא״כ עשה משה תרי דברים דסתרי אהדדי כי מתחילה יעד להם הקללות כדי שיראו מהם ואח״כ נחם אותם וידבר על לבם שאף אם יהיו חוטאים לא יכלו מצד הקללות, וא״ת שהקללות יחולו אבל לא יהיה בהם כדי לכלותם לגמרי הרי כבר הובטחו על זה מפי הגבורה שנאמר (ויקרא כ״ו:מ״ד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו׳. ועו״ק למה לא נבהלו מן אותן מ״ט קללות שבת״כ כי גם בהם יש די השיב כל פנים לירקון, ועוד יש לדקדק בנוסח הלשון למה אמר מאה חסר שתים כי אם חסרו שתים אין כאן מאה והל״ל צ״ח כדרך שאמר חוץ מן מ״ט כו׳, ומהו שאמר כך האיר לכם ועתיד להאיר לכם כו׳ עתיד מאן דכר שמיה, ומנלן שמשה אמר כל הדברים הללו.

והנראה לומר בזה שבכל האלות המפורשות בת״כ, ובפר׳ כי תבא, בכולם יש מקום לאיש קשה עורף להסיר יראת ה׳ מנגד עיניו וליתן ברכת שלום לעצמו לבקש הצלה מה ע״י איזו תחבולה אנושית כדרך שאמר בדור המבול קל הוא על פני המים (איוב כ״ד:י״ח) יש לנו ספינות קטנות קלות שישוטו על פני המים וכן באלות אלו, דרך משל כתיב והיו שמיך אשר על ראשך ברזל משמע דווקא מה שעל ראשך ולא מה שעל ראש שאר האומות כי שם יהיה מטר אם כן יקשה ערפו לומר אלך ואקנה תבואה מן שאר האומות כי יש שבר אצלם, וכן דבר וחרב יאמר אמלטה על נפשי וכמ״ש (משלי כ״ב:ה׳) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, ואם כן בכל הקללות לא הוריקו פניהם כי אמרו יש מקום להנצל מהם ע״י תחבולה אנושית, אמנם אם תגזם לאדם לעשות לו איזו דבר ולא תפרש ענשו א״כ אינו יכול להשמר ממך כי לא ידע ממה יהיה נזהר, והנה באותן קללות של ערבות מואב ודאי מאה הם כי בעל המדרש מנאם ומנה מאה אך שנכללו בהם שנים שלא פורש מהותם מה הם והוא מ״ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה. ובלי ספק שבעל מדרש זה לא מנה כל חלי וכל מכה בכלל מספר צ״ח אבל מנה צ״ח זולתם ועמהם יש ק׳ אך מן אותן ק׳ חסר ב׳ לא חסרו ממש אלא חסרו שלא פורש מהותם וא״כ א״א להשמר מהם, ע״כ נבהלו נחפזו רעדה אחזתם בעבור שתים אלו שחסרו ונסתם מהותם ויראו מהם שיעשה בהם כליון.

וידבר משה על לבם אין הדבר כן כמו שחשבתם, שלכך העלים מהות שתים אלו כדי שלא יהיה לכם מקום להשמר מהם שהרי הרבה פעמים כעסתם ולא חלו שתי קללות אלו אע״פ שהייתם ראוין שיחולו, ואם תאמרו א״כ למה נאמרו ביעוד הקללות ולמה לא נתפרשו, לפי שהם מדברים בעונש עה״ב הנעלם כי מצד היות האדם מסובך בחשכת חומרו אינו יכול להבין מהות העונש ההוא כדרך שהעלימה התורה מהות השכר הרוחני מזה הטעם, וביאור הענין שמשה אמר הנני מיעד לכם צ״ח קללות כולם בעה״ז גם כל חלי וכל מכה השייך אל החוטא לעה״ב כדי רשעתו אשר לא כתוב בספר התורה הזה כי התורה לא דברה מן זה העונש כלום גם הוא על ראש רשעים יחול, וזה״ש אתם נצבים היום כיום הזה המאפיל ומאיר כך אתם קיימין בקיום נצחי וגם אחר שתחשך השמש והירח ביום המיתה תשובו לאור באור ה׳ הנצחי לעה״ב, ואחר שהונח שיש מציאות לאדם גם אחר מותו הנה בזה תבינו פירוש הפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וזה״ש כך האיר לכם ועתיד להאיר כי כשם שאור לכם בעה״ז כך זורח הוא שם גם לעתיד והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפני, כמ״ש (ברכות ה.) ג׳ מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכולן ע״י יסורין ואחד מהם עה״ב שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) ודרך חיים תוכחות מוסר. ואחר שגלה להם משה סוד עה״ב אשר לפנים לא ידעו הנה בזה נתקררה דעתם ע״י הבנת ב׳ מכות אלו הנעלמים כאמור.

להיות עובר בברית. ר״ל אתה בעצמך תהא עובר ולא ע״י אחרים. וזהו שפירש ולא יתכן כו׳ פירוש ע״י אחרים, דא״כ איך יפול אחריו לשון בברית ה׳ אלהיך, כיון שפירש להעבירך, ועוד איך יפורש להעבירך, והא הוי מודעא רבה לקבלת הברית לאמר אנוסים היינו:

אלא כמו לעשותכם אותם. דפי׳ לעשות אותם, כלומר, אתם מעצמכם ולא ע״י אחרים:

So that you pass into the covenant. I.e., you yourself must pass and not through others. And thus he explains afterwards: But it would be improper to interpret this, etc., i.e., through others. Because if so, how could it say Into the covenant of Hashem, your God, if one explains it to mean to be passed through by others, [since a covenant implies mutual consent]? Furthermore, how can one explain that it means to be passed through? For this would serve notice against acceptance of the covenant, for they could say, We were coerced!

But, rather, as "for your performance of them.⁠" This means to do them, i.e., you of your own volition and not through others.

לעברך בברית וגו׳ ובאלתו – טעם אומרו ובאלתו ולא הספיק בברית, יתבאר בהעיר עוד למה מעיקרא הוצרך לברית ולא הספיק גזירת מלך במורא העונשים הכתובים בתורה. אכן טעם הדבר הוא לפי שתבא הסברא לאדם לומר שיעבור עבירה אחת והוא שימרוד בעיקר ויענש עונש א׳ על עבירה אחת, ויותר נכון הוא לו מהיות מודה בה׳ ובתורתו ויתחייב על ל״ו כריתות וכמה מיתות ועונשים, אשר על כן נתחכם ה׳ והעבירם בברית לחייבם על כל פרט ופרט, וביאר השבועה שהוא על זה הדרך שנשבעין לקיים כל דבר ואם יעברו ויבטלו אחד מהם תבא עליו האלה הכתובה, והוא אומרו בברית וגו׳ ובאלתו, ומעתה הגם שיחשבו לכפור בעיקר לא יספיק להם עונש אחד על עון זה ויתחייבו על כל עון ועון ככל אלות הברית.

לעברך בברית…ובאלתו, "for you to enter (pass) into the covenant…and His curse" (if need be). The reason Moses added the word ובאלתו, "and His curse,⁠" will become clearer when we have explained the need for the covenant. Why was the Torah not satisfied with all the admonitions and curses which have already been recorded in the Torah? Some clever people who want to escape the cumulative curses and punishments recorded in chapter 28 may decide to commit a single transgression, such as violating the Sabbath or the laws of idolatry and to thereby become guilty of only a single one of all these penalties seeing that those laws are considered the cornerstones of Judaism. Such people prefer this to first accepting the authority of God and the Torah which would make them potentially liable to as many as 36 penalties of Karet. Moses acted astutely when he persuaded these people to accept upon themselves the covenant so that in the future they would be liable for each transgression separately. The oath (curse) would apply if any of these people deliberately flouted the laws he had undertaken to observe as a result of embracing this covenant. Once they had done this, even the intention of violating a fundamental law of Judaism would not safegaurd them against becoming culpable for each transgression separately.

לעברך וגו׳ ובאלתו – כמו בסוטה היה שבועה ואלה. כמ״ש והשביע הכהן בשבועת האלה. כן הי׳ עם ישראל כריתות ברית. ואלה היא התוכחה.

כרת עמך היום – בכל יום ויום.

לעברך – להיותך עובר, ולא יתכן לפרשו להעבירך, אלא הוא כמו לעשותכם אותם (לעיל ד׳ י״ד):

בברית – דרך כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומכאן, ועוברים בינתים, כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל״ד י״ח). והנה מלת עבר עם בי״ת הוא עשיית הברית, ובלא בי״ת הוא הפרת הברית:

לעברך בברית – כל חלקי העם ניצבים כאן כדי לעבור כאחד בברית ה׳.

״לעברך״. אם ברצונך לבוא בברית עם ה׳, עליך לעזוב את הבחינה שעמדת בה עד כה. עליך לדלג ולעבור על כל הדברים האחרים – לוותר על כל השאר – כדי להיות בקשר בלעדי עם ה׳. משום כך הכתוב אינו אומר ״לבואך״ אלא ״לעברך״. מאחר שבאת בברית עם ה׳, הבחינה שאתה עומד בה שונה ביסודה מהבחינה שעמדת בה קודם לכן.

לעברך בברית – מבאר תכלית אסיפתם, שהוא לעבור בברית ה׳ ובאלתו, לשמור את התורה. והרמב״ן כתב שיתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית הראשון אשר כרת אתם בהר סיני שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם וזרק על המזבח, וחצי הדם זרק על העם אשר ה׳ אלהיך כורת עמך היום. אל תחשבו שמנדבת לבבכם תעשו זאת ולכן אם תעברו על הברית יהיה לכם אמתלא, לכן הודיעם, אשר ה׳ אלהיך כורת עמך היום, שהוא המצוה לבא בבריתו:

לעברך בברית וגו׳ כורת עמך היום: דאע״ג שאי אפשר לכרות ברית עם הטף שהמה קטנים, מ״מ הברית שאני כורת עמך היום תועיל גם להם, שזו היא זכותם¹. [ועיין בספר שמות (יב,מח) דקיימא לן דאב מגייר את בנו הקטן בעל כרחו כפירוש רש״י יבמות (מח,א), ולא כתוספות (ד״ה אלא), והיינו משום שזכות הוא לו]. וכל זה פירש משה רבינו בתוך דבר הפיוס על הגלות המר², באשר גם בזה הכלל יש כדי לפייס ולהניח הדעת על מה נגרעו מכל אומות העולם בגלותם, בא על זה הישוב שאינם דומים לאומות העולם שנדונים בכלל, ואם היו באים עליהם צרות כאלו לא נשתייר מהם שריד ופליט. מה שאין כן ישראל דמ״מ כל אחד נידון בפני עצמו לפי מעשיו. וכשם שאם היה מגיע לאחד בישראל הרבה צרות וחליים רעים ונאמנים לא היה כדי להתרעם, והיה מובן שמסתמא עונותיו הטו עליו כל זה, כך כאשר בשעת הגלות הגיעו להרבה בני אדם צרות מרובות, מ״מ היה כל אחד נידון בפני עצמו, אלא שהגיעה אז שעת הדין ועידן ריתחא להעניש, ומי שאינו ראוי להעניש הרי זה נמלט מעוצר רעה בהשגחה³.

{כורת עמך היום: היינו הברית להקמת התלמוד⁴, ולא הברית הראשונה⁵ שהיתה על קבלת אלקות ולא לעבוד עבודה זרה. ובזה הפרט⁶ הכל שוין – ראשים וזקנים, גדולים וקטנים, מה שאין כן בברית השניה}.

1. ׳וזכין לאדם שלא בפניו׳.

2. כהמשך לדבריו בסוף פרשת כי-תבוא.

3. הנדון הזה בא לידי ביטוי באופן נפלא (מהבנתנו) בשנות השואה האיומות.

4. כפי שביאר רבינו לעיל (כח,א).

5. של פרשת בחוקותי (׳קללות שבתורת כהנים׳).

6. בברית הראשונה, לכן לא צויין (כמו אצלנו) את הסוגים השונים מן הגדול ועד לקטן, כי בקבלת האלקות והימנעות מעבודה זרה אין להבדיל בין גדול לקטן.

לעברך וגו׳ – הכתוב משתמש בלשון זו לענין כריתת ברית, מפני שכך היו נוהגים בשעת הכריתה, כמו שכתוב בירמיהו ל״ד:י״ח והלאה. במלכים ב כ״ג:ג׳ מצינו הלשון: ״עמד בברית״ ובדברי הימים ב ט״ו:כ״ב: ״בוא בברית״.

ובאלתו – ״אלה״, שפירושה גם שבועה (כגון בבראשית כ״ד:מ״א), בהיותה קשורה עם תיבת ״לעברך״ הוא פירוש ל״ברית״, כלומר ברית הקשורה בקללות.

ובאלתו – אין אלה אלא שבועה, כמו שנאמר (פ׳ נשא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, ומכאן דהעונה אמן אחר שבועה כשבועה דמי.⁠¹ (ירושלמי סוטה פ״ב ה״ה)

1. ר״ל דהא לא מצינו מפורש שנשבעו ישראל בעצמן, ואעפ״י כן אומר לעברך בברית ה׳ א׳ ובאלתו דמשמע שאמנם נשבעו, ע״כ צ״ל דבהא שענו אמן אחר השבועה שבהר גריזים ובהר עיבל כמש״כ ואמר כל העם אמן זה חשוב כשבועה עצמה. וע״ל בפ׳ נשא בפ׳ ואמרה האשה אמן באה עוד דרשה בענין זה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון