Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

וְיֵימְרוּן עַל דִּשְׁבַקוּ יָת קְיָמָא דַּייָ אֱלָהָא דַּאֲבָהָתְהוֹן דִּגְזַר עִמְּהוֹן בְּאַפָּקוּתֵיהּ יָתְהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם.

Then shall they say. Because they have forsaken the covenant of the Lord, the God of their fathers, which He ratified with them when He brought them out of the land of Mizraim.

וייאמרון על די שבקו ית קיימה די״י אלה אבהת⁠(כ)⁠הון די קיים עמהון באפקותיה יתהון פריקין מן ארעא דמצרים.

ויימרון מטול דשבקו ית קיימא די״י אלקא דאבהתהון דיגזר עימהון באפקותיה יתהון מארעא דמצרים.

And they will say, Because they forsook the covenant of the Lord, the God of their fathers, which He made with them when He brought them out of the land of Mizraim.

פיג׳יבון באן ד׳לך עלי מא תרכו עהד אללה אלה אבאיהם אלד׳י עהדה מעהם באכ׳ראג׳ה להם מן בלד מצר

ויענו: זה משום שעזבו את ברית ה׳ אלוהי אבותיהם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים.

על אשר עזבו – ולא יאמרו מבלי יכולת י״י (דברים ט׳:כ״ח), כמו שפרשתי אצל: ואתפלל אל י״י ואומר וגו׳ (דברים ט׳:כ״ו), בפרשת עקב תשמעון (רשב״ם דברים ט׳:כ״ה-כ״ו).

על אשר עזבו [The nations who see the destruction of the land of Israel WILL SAY] “IT IS BECAUSE THEY FORSOOK THE COVENANT OF THE LORD”: They will not say (Deuteronomy 9:28), “It is because the LORD is powerless” [that the destruction befell them], as I explained above concerning [Moses’ prayer that begins], “I prayed to the LORD and said,” (Deuteronomy 9:26) in the Torah portion ‘Eqev tishme‘un.⁠¹

1. See Rashbam’s comment to Deuteronomy 9:25-28, and notes there, especially note 32.

ואמרו – הקדמונים.⁠^א

א. כן בכ״י פריס 176, 182, פרמא 3117, אוקספורד 597. ״ואמרו הקדמונים״ חסר בכ״י פריס 177. בכ״י פרנקפורט 150, לוצקי 827: ״ואמרו רבותינו ז״ל״.

THEN MEN SHALL SAY. The earlier inhabitants.⁠¹

1. The earlier inhabitants shall respond to their children and to the foreigner.

ואמרו על אשר וכו׳ – כלו׳ ישיבו בדין עשה להם כך. כי הם באו בברית ברצונם ואח״כ עזבוהו. אבל או״ה לא באו עמו בברית ואין הקב״ה חושש להם ומתוך כך יצטדק דינו של הקב״ה כי יתודו פשעם ויאמרו חטאתם שנתשם ה׳ מעל אדמתם לפי שעברו על הברית שקבלו מה שלא עשו שאר אומות. וכן פי׳ יחזקאל העולה על רוחכם היה לא תהיה (יחזקאל כ׳:ל״ב). שאתם אומרים היה נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן (יחזקאל כ׳:ל״ב). חי אני אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ׳:ל״ג) ואביא אתכם במסורת הברית (יחזקאל כ׳:ל״ז). כלומר כי אתם עמו בבריתו לא הם. ורבותינו אמרו כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן.

ואמרו, "then they will say, etc.⁠" even the gentiles will come to the conclusion that the G–d of the Jews had done to them was justified; they had entered into a covenant with their G–d voluntarily, and had abandoned their part of the bargain without reason. It is therefore no more than just that they had to pay the price for their treachery. The prophet Ezekiel has spelled this out clearly in Ezekiel 20, 32-37: "that which entered your thoughts- it shall not be! What you say: "let us be like the other nations, like the families of the lands, to serve wood and stone. As I live-the words of my Lord Hashem/Elohim,-with a strong had and an outstretched arm and with outpoured fury will I rule over you. And I shall take you out from among the nations, and gather you from the lands into which you were scattered, with a strong hand, and an outstretched arm and with outpoured fury. And I will bring you to the "Wilderness of the Nations" and I will wrangle with you face to face. As I wrangled with your fathers in the Wilderness of the Land of Egypt, so I will wrangle with you- the words of my Lord Hashem/Elohim- and I will make you pass under the rod, and bring you into the bond of the covenant, and separate those among you those who rebel and transgress against Me, from the land of their sojourning I will take them out, but to the soil of Israel none shall come.⁠" The Talmud, in tractate Rosh Hashanah, folio 32, quotes a sage on verse 33 there as saying: "wish that the Lord redeem us from every place;⁠" we would be willing to endure the punishments preceding this, knowing the result would be the redemption.⁠"¹

1. [The subject matter under discussion in the Talmud there is the reciting of scriptural verses depicting G–d's fury and anger in our liturgy on a day such as new Year's; it would be better to recite only verses depicting G–d's attribute of mercy. Ed.]

ואמרו – הדור האחרון:

על אשר עזבו – כל זה קרה לארץ ההיא, לפי שאבותינו שהיו יושבים בה השחיתו את דרכם ועזבו ברית ה׳:

ואמרו – בניכם הנשארים בארץ, וזה נתקיים בצד מה בעשרת השבטים, שבבוא הכותים לשבת בארצם לא יכלו לשבת בה מפני האריות, עד שקבלו עליהם את התורה, וכן כאן המשיבים מזכירים הקללה הכתובה בס׳ הזה, והנה הם (אנשי יהודה) הודיעו לכותים כי לא יוכלו להתיישב בארץ ההיא בלתי אם יעבדו את אלהי הארץ, והראו להם ס׳ התורה הכולל הקללות האלה, והם קבלוהו עליהם.

ואמרו – הוא מאמר הבנים, להגדיל הפליאה לאמר על זה אשר עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים. ולא נהיה הברית בארץ הזאת שיהיה איזה עלה לקללת הארץ:

ואמרו על אשר עזבו את ברית וגו׳: אחר שכרתו ברית לעבוד את ה׳ לבדו. משום הכי נענשים על עבודה זרה יותר ממנו.

ואמרו על אשר עזבו – אפשר שתיבת ״ואמרו״ מתייחסת גם אל הבנים; אבל משמעות הכתוב היא, שהעמים אומרים כן (כי אילו היו אלה דברי הבנים היו צריכים לומר ״ה׳ אלהי אבותינו״). נראים הדברים שכוונת הכתוב העיקרית היא לומר, שאומות העולם יבואו לדבר כן.

הרשב״ם מפרש למעלה ט׳:כ״ה, שמשה רבינו נתכוון לומר לישראל: ״שמא תאמרו והלא חטא גדול כמעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפילות הנביאים. אמר להם [משה] לא תועיל לכם תפילות בארץ ישראל, כי עתה [לא] נתכפר לכם [אלא] כדי שלא יתחלל שמו, שהרי כאן [במדבר] התפלל כך זכור לעבדיך וגו׳ פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה׳ להביאם, ולכך לא נתחייבתם בעדו מיתה; אבל לאחר שיהרוג שלשים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ, שאין כאן חילול השם לאמר האומות מבלתי יכולת ה׳, אלא יאמרו הגוים ישראל חטאו לו, כמו שמפורש באתם נצבים: ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם וגו׳ ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה״. עד כאן לשון רשב״ם.

לפי זה יש להבין מפני מה הדגיש הכתוב ביותר שהאומות יאמרו שישראל נענשו על ידי השי״ת על עזבם את בריתו.

עזבו את ברית – (מלכים א י״ט:י׳,י״ד). למעלה כ״ח:ב׳ נאמר: ״אשר עזבתני״, ונראה דהיינו הך, השוה ישעיהו א׳:ד׳. להלן ל״א:ט״ז נאמר: ״עזבני והפר את בריתי״, השוה ויקרא כ״ו:ט״ו.

אשר כרת עמם – מתייחס אל ״אבותם״. בירמיהו כ״ב:ט׳ נאמר: ״ברית ה׳ אלהיהם״, ועל כן לא נאמר שם ״אשר כרת עמם״. כי נראים הדברים שירמיהו ניבא שם על פי לשון הפסוקים שבכאן.

ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ כו׳ אשר כרת עמם בהוציאי אותם ממצרים וילכו ויעבדו אלהים אחרים – הענין כי האומה הישראלית היא בעצמותה תחת כנפי ההשגחה הפרטית בלא שום אמצעי חלילה, וכבר אמרו ז״ל כי הקב״ה הטיל גורל עם שרי מעלה ונפלו ישראל בחלקו, להורות לנו, כי האומות הם מושפעים משרי מעלה לבד ישראל הנבדלים לחלקו יתברך, לא מצד התועליות להשלם האמתי היוצר הכל ית״ש, רק מצד הסגולה והמושכל האמיתי ליוצרנו יתברך, לכן אין רשאים לעבוד איש באחיו כי הוא כעובד עם בן מלך, הן הוציאו השם לחפשי מאת פמליא של מעלה המה השרים וכוכביהם אשר לכן אין לעבוד לשום מלאך ולאמר לגבריאל כו׳ היה סרסור ביני להשי״ת, כי כמוהו כמונו הם מתיחסים להשגחת האחד המחויב במציאותו ית״ש, ואיך ישתעבד בו בשר ודם קרוץ מחומר כמוהו. והנה ידוע כי הע״ז בימים הקדמונים היה להמשיך השפעות מכוכבי מעלה והשרים הממונים עליהם כידוע בעבודות מיוחדות להם כפי הוראת מערכותם, ולכן לא כגוים בית ישראל הם מאותות השמים לא יחתו ואין להם שום התיחסות כלל עמהם, לכן הוזהרו על השתוף. והנה מצאנו בירמיה ק׳ ל״ד שצוה להוציא לחפשי לבלי יעבוד יהודי איש באחיהו אמר זה הברית אשר כרת ה׳ עמהם ביום הוציאו ממצרים כו׳, ופירש בירושלמי פרק ראוהו ב״ד דזה שנאמר בפ׳ וארא ויצום אל בני ישראל צום על שלוח עבדים וקרי עלה כו׳ ד״ת עניים במקומם ועשירים במק״א, לכן יאמר על אשר עזבו כו׳ ברית כו׳ בהוציאי אותם מארץ מצרים, היינו זהו הברית של שלוח עבדים ואינו נמכר יתר משש, כי עבדי הם, וכיון שלא עשו כן הם מסולקים בעון זה מהשגחה האלהית, וככל הגוים ב״י להיותם שוב מושפעים משרי מעלה, ולכן יכשלו לילך בדרכי ע״ז כי יקבלו השפעה משרי מעלה ע״י העבודות ההם, ולכן אמרו הנשים הארורות מעת חסרנו לקטר וכו׳ למערכות השמים חדלנו כל טוב, ולכן כתיב וחיית ורבית וברכך כו׳, ובמסורה ב׳ לא יקשה וכו׳ וברכך ה׳ אלוהיך, דעבדי הם ולא עבד לעבדים.

את ברית ה׳ – תניא, רבי יוסי אומר, שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח שרפה וגו׳ בא״י, מאי טעמא, א״ר יוחנן, אתיא ברית ברית, כתיב הכא (דניאל ט׳) והגביר ברית לרבים שבוע אחד וכתיב ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳, מה התם שבוע אחד אף הכא שבוע אחד.⁠¹ (יומא נ״ד.)

1. ר״ל שמיטה אחת, והפסוק בדניאל איירי בענין חורבן בית שני שיבא טיטוס ויכרות ברית שלום עם ישראל ומיד הפרו. ונראה דלא רק משווי המלות דריש כי אם גם מקריבת הענינים ור״ל דלכן נענשו באונס כזה מאונאת טיטוס ע״י כריתת ברית לשבע שנים מפני שמספר שנים כזה עברו הם את ברית ה׳, ולזכרון סמיכות הענינים דריש ומרמז עפ״י דמיון המלות כנהוג בחז״ל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון