וַחֲזֵיתוֹן יָת שִׁקּוּצֵיהוֹן וְיָת טָעֲוָתְהוֹן אָעָא וְאַבְנָא כַּסְפָּא וְדַהְבָּא דְּעִמְּהוֹן.
(טז) וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃
and you have seen their abominations, and their idols, wood and stone, silver and gold, which were among them;
And you have seen their abominations, and their idols of wood and stone, silver and gold, which (were found) among them;
וחמיתון ית אמרחקתהון וית טעוותהון וית טעוותה דקיסה ודאבנייה {....} יהיבן גבהון בגו בתייה דחלין מנהון דלא יתגנבןב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מרחקתהון... בתייה דחלין״) נוסח אחר: ״משקציהון וית מרחקתהון טעוון דקיס וטעוון דאבן טעוון דכסף טעוון דדהב טעוותה דקיסה ודאבנה הוון מטלקין יתהון בשוקייה וטעוותה דכספה ודדהבה הוון יהיבין עמהון לגו בייתיה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתגנבן״) גם נוסח חילופי: ״{יתגנ}בון״.
וחמיתון ית מרחקתהון וית טעוון דילהון דמן קיסא ואבנא דרמיין באושקקי וטעוון דכסף ודהב דיהיבין עימהון בבתייא אח(ו){ד}ין דשין בתריהון דלא יתגנבון.
You have seen their abominations, and their idols of wood and stone which they have set forth in the streets, and the idols of silver and gold that they have placed with themselves in the houses, shutting the doors after them lest they should be stolen.
וחמיתון ית מקשיצתהון וית מרחקתהון טעוון דקיסיא וטעוון דאבניא טעוון דכסף וטעוון דדהב טעוותא דקיסא ודאבנא הוון מטלקין יתהון בשוקייא וטעוותא דכספא ודהבא הוון יהיבין עמהון בגו ביתא דחלין מנהון דלא יתגנבון.
You have seen their hateful things and their abominations, the idols of wood and stone, of silver and gold; idols of wood and stone set forth in the streets, but those of silver and gold kept with themselves in the house because they were afraid they would be stolen...
וּכְתִיב: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ׳ – בֹּא וּרְאֵה, מַעֲשֵׂה הַגּוֹיִם. אִם הָיְתָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל אֶבֶן, הָיְתָה מֻנַּחַת בַּחוּץ אוֹ בִּפְנִים, נוֹהֵג בָּהּ הֶפְקֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ׳. הָיְתָה שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, מַכְנִיסָהּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים וְיִזָּהֵר בָּהּ וְיִשְׁמְרֶהָ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהָ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תָּבֹא מְאֵרָה עַל לָבָן שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב, לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהַי (בראשית ל״א:ל׳). לְעַצְמָהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַצִּיל אֶת הַגְּנֵבָה, לָאֲחֵרִים הֵיאַךְ יְכוֹלָה לְהַצִּיל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵן, שֶׁהֵן עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, הוּא תְּהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳ (דברים י׳:כ״א). הוּא מְשַׁמֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב הַמְשַׁמֵּר אֶת הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהלים קכ״א:ד׳).
R. Eliezer said, “A curse will come upon Laban, because he said to Jacob (in Gen. 31:30), ‘Why did you steal my gods?’ It (i.e., such an idol) could not save itself from theft. [So] how could it save others? But Israel is not like that, as they serve the Holy One, blessed be He, about whom it is stated (in Deut. 10:21), “He is your praise, and He is your God, [who has done these great and awful things for you that your own eyes have seen].” He [also] watches over Israel like a father who watches over his son, as stated (in Ps. 121:4), “Behold the One keeping Israel shall neither slumber nor sleep.”
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֶת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם״ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב (אֲשֶׁר) עֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳, הָא כֵּיצַד עִמָּהֶם דּוּמְיָא דַּעֲלֵיהֶם דָּבָר שֶׁל נוֹי אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ שֶׁל נוֹי מֻתָּר. וְאֵימָא אַדְּרַבָּה ״עֲלֵיהֶם״ דּוּמְיָא דְּעִמָּהֶם, מָה עִמָּהֶם כָּל מַה שֶּׁעִמָּהֶם אַף ״עֲלֵיהֶם״ כָּל מַה שֶּׁעֲלֵיהֶם, אִם כֵּן לֹא יֹאמַר ״עֲלֵיהֶם״.
שקוץ בני עמון- מלכום שמו
טעם שקראו שיקוץ
איתי הגיתי קודם שנתגייר שברה ופגמה
ותראו את שקוציהם – על שם שהיוא מאוסים כשקצים.
ואת גילוליהם – מוסרחים כגלל.
עץ ואבן – אותם של עצים ואבנים ראיתם בגלוי, 
לפי שאין הגוי ירא שמא יגנב,ב אבל של כסף וזהב עמהם – בחדרי משכיתם הם, לפי שיראים שמא יגנבו.
לפי שאין הגוי ירא שמא יגנב,ב אבל של כסף וזהב עמהם – בחדרי משכיתם הם, לפי שיראים שמא יגנבו.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917: ״שהם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״יגנבו״.
ותראו את שקוציהם AND YOU HAVE SEEN THEIR ABOMINABLE THINGS – Idols are so termed because they are loathsome like unclean things that are held in abomination.
גלליהם THEIR IDOLS – thus termed because they are detestable (lit., malodorous) and loathsome like dung (גלל).
עץ ואבן [AND YOU HAVE SEEN … THEIR IDOLS] WOOD AND STONE – Those of wood and stone you have seen exposed openly, because the heathen was not afraid lest they might be stolen; those of gold and silver, however, ARE WITH THEM (עמהם), in their "marbled halls" (cf. Rashi on Shemot 8:12 from where he borrowed this expression), because they were afraid they might be stolen (Tanchuma Nitzavim 3).
פס׳: ותראו את שקוציהם – אלו אלילי מצרים שנאמר (במדבר לג) ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים.
עץ ואבן – אלו תועבות הגוים אשר החרמתם אותם:
ותראו את שקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן – שהם עצמם חושבים כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש – עובדו, וכשהוא מטושטש – משקצו וזורקו בגללא ובטיט חוצות. וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה – הוא מקללו ומחרפו, כדכתיב: והיה כי ירעב והתקצף {ו}קללב במלכו ובאלה{י}וג (ישעיהו ח׳:כ״א) – כשמקלל אחרים אומר הוי כאלוהו שאינו יכול לעזור לו, כמו: בך יברך ישראל וגו׳ (בראשית מ״ח:כ׳), שאינו אומר: וקילל מלכו ואלהו.
וכסף וזהב אשר עמהם – כשעושה תמונה של כסף וזהב, לאחר שיעבוד אותה שנה או שנתים, אומר: אין זו מועלת כלום אעשה לי אחרת, ושובר ושוחק, ושם הכסף עמו והזהב, מפני שדמיו יקרים.
ויש לפרש: שאותה של כסף וזהב שם עמו ואצלו, כי ירא פן תגנב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים.
וראיתם:ד שעובדה זה, ומניחו, ועובד אחר, ואין עליהם שום מרות, אלא מי שרוצה עובד, ומי שרוצה מניח, כל מה שליבם חפץ. ודביקים בגזל וגניבה וזימה ועריות, וכל שלבם חפץ עושים. וזהו דבר שבלבו של אדם אומר שיעשה כל שרירות לבו. ולכך צריך שתקבלו כולכם הברית, הקללות והשבועות, שתעמדו במסורת הברית.
א. כלומר: בתוך גלל (במקביל להמשך: ובתוך טיט).
ב. השלמת האות בפסוק ובספר הג״ן.
ג. השלמת האות בפסוק ובספר הג״ן.
ד. כן בכ״י מינכן 52. בספר הג״ן: ולפי שראיתם.
ה. בכ״י מינכן 52: שעיבד.
ותראו את שקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן – AND YOU HAVE SEEN THEIR ABOMINATIONS AND THEIR IDOLS, WOOD AND STONE – That they themselves think like idols, that they make an idol of wood or of stone, and when it is new – he worships it, and when it is faded – he despises it and throws it in the dung and in the mire of the streets. And when it does not do for him what he wants – he curses it and insults it, as it is written: “and it shall come to pass that, when they shall be hungry, they shall be angry, and curse by their king and by their god” (Yeshayahu 8:21) – when he curses others, he will say: "be like his god who cannot help him", similar to: “By you shall Israel bless etc.” (Bereshit 48:20), for it does not say: and he curses his king and his god.
וכסף וזהב אשר עמהם – SILVER AND GOLD WHICH WERE AMONG THEM – When he makes a picture of silver and gold, after he worships it for a year or two, he says: This is not useful at all; I will make for myself another. And he breaks and grinds, and he places the silver with him, and the gold, since it is precious in value.
And it is possible to explain: That those of silver and gold he places with him and near him, because he fears lest they be stolen, because it cannot guard itself even from mice.
And you have seen: That he worships this, then sets it down and worships another, and it has no authority over them, but rather whoever wants serves, and whoever wants leaves it, whatever their heart desires. And they cleave to robbery and theft and promiscuity and forbidden sexual relations, and whatever their heart desires, they do. And this is a matter that a person in his heart says that he will act according to all the whims of his heart. And therefore it is necessary that all of you accept the covenant, the curses and the oaths, so that you remain in the tradition of the covenant.
ותראו את שקוציהם וגו׳ עץ ואבן – שהם בגלוי, וכן אותן של כסף וזהב אשר עמהם בחדריהם שמסתירין אותן לפי שמתיראין שמא יגנבו.
ותראו את שקוציהם...עץ ואבן, "you have seen their detestable idols, wood and stone, silver and gold." The former were on display openly; the latter — due to their value and the owners being afraid of theft — were kept inside their homes (Tanchuma Nitzavim 3).
ותראו את שקוציהם ואת גילוליהם – שהם עצמם משוקצים וחושבים אותם כגללים. כי לאחר ב׳ שנים או ג׳ שנים אחר עשייתו שנתיישן והוא מטושטש זורקו בגלל טיט חוצות וכשאין עושה לו מה ששואל מעמו מקללו ומגדפו שנא׳ והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו (ישעיהו ח׳:כ״א) שעשה. וגם כשרוצה לקלל אחרים או׳ להם תהיו כאלהיו שלא יכול לעזור לו. ופי׳ שראיתם אותם הגלולים שלפעמים זורקין אותם ולפעמים עובדים אותן ואין עליהם שום מרות. כי כל העובדים אותן דבקים בגזל ועריות וזמה והולכין בשרירות לבם לכך צריך שתקבלו קללות והשבועות שתעמדו במסורת הברית.
ותראו את שקוציהם – בא וראה מעשה או״ה כשיראתו משל עץ או משל אבן נוהג בה מנהג הפקר ומניחה בחוץ ואינו מתירא מגנבים אבל כשהוא משל כסף או משל זהב מניחה אצלו וזש״ה אשר עמהם במקום המשתמר ובחדרי חדרים שלא יגנב וא״ר אלעזר תבא מארה על לבן שאמר למה גנבת את אלהי לגופה לא מצלה לדידיה מצלה ליה אבל אלהי אברהם אינו כך הוא תהלתך והוא אלהיך שהקב״ה משמר את יש׳ כאב המשמר את הבן שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ד״א בא וראה שהם עצמם משקצים ומחשבים בגלולים ע״ז שלהם לאחר ג׳ שנים שעשאום כשהם מטושטשין הם משקצים אותם וזורקין אותם בגלל טיט חוצות וכשהם שואלים דבר ואין בקשתם נעשית מחרפים ומקללים אלהיהם כד״א והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה פירש ובאלהיו שעשה ולפי שראיתם גלולים ולפעמים זורקין אותם ואין עליהם שום מרות כי כל העובדים אותם דבקים בגזל ובעריות והולכים בשרירות לבם לכך צריך שתקבלו הקללות והשבועות שתעמדו במסורת הברית.
עץ ואבן. אותם של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי כו׳ אבל של כסף וזהב עמהם בחדרי משכיתם הם לפי שיראים שמא יגנבו. ואשר עמהם דסיפיה דקרא לא קאי אלא אכסף וזהב הסמוכין להם ותראו את שקוציהם דרישיה דקרא לא קאי אלא אעץ ואבן הסמוכין להם דאל״כ אשר עמהם למה לי:
גִלֻלֵיהֶם: חס׳ וי״ו ומל׳ יו״ד קדים לה״א, ומסי׳ עלי׳ ל׳ כות׳ חס׳ וי״ו באוריית׳, ולמעוטי גלוליכם1 דמלא קא אתי, דאי למעוטי גלליהם, אחרי׳ באוריית׳ מי איכא, הרמ״ה2 ז״ל. [גִּלֻּלֵיהֶם].
1. גלוליכם: וי׳ כו ל.
2. הרמ״ה: גל״ל.
אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי וגו׳. ר״ל אמאי שינה הקרא בלשונו, וכתב בעץ ובאבן ותראו, ובכסף ובזהב לא כתיב ותראו:
Those of wood and stone, you saw in the open, etc. Rashi is explaining why the verse altered its wording and wrote you observed regarding wood and stone, but does not write you observed regarding gold and silver.
ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם – נראים דברי מותר אשר עמהם וללא צורך? אם לא כי זאת רעה חולה היא בעינינו כאשר נראה עמי הארץ וטוב להם וישראל נוקשו ונלכדו בצרות תכופות ורבים מכאובים. וזה יביא לאדם להתמרמר ולהטיח דברים כלפי מעלה כאלו אין השגחתו על ברואיו עד שיביאם לעזוב יושרם ולעבוד עץ אבן כגוים המצליחים. כי יראו את שיקוציהם עץ ואבן ואעפ״כ כסף וזהב רב עמהם הולכים ומצליחים בעושר וכבוד. ואמנם כבר התיר הספק הזה למעלה בסמוך כאשר פירשנו ד״א לגלג הכתוב על הגוים עובדי ע״ז אשר לא יקריבו אל אלהיהם המובחר אלא הפחות ויעשו שקוציהם וגלוליהם מעץ ואבן ואע״פ שיש עמהם כסף וזהב וגם הנה באמתחתם:
ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם – שקוציהם הוא שיקוץ בני עמון. גלליהם הוא ע״ז של מואב והוא בעל פעור. עץ ואבן. הוא ע״ז של עשו וישמעאל. כסף וזהב. הוא ע״ז של סיחון ועוג.
אשר עמהם – כמ״ש (חבקוק ב׳:י״ט) הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו. וביאורו ע״ד ק״ו הן הנה האלילים של כסף וזהב אשר הוא תפוש בביתו. ורואה בכל עת שכל רוח אין בקרבו והוא נחשב בעיניו לאלוה כ״ש של עץ ושל אבן דומם. וכן אמר כאן כסף וזהב אשר עמהם בביתם בכל עת.
ותראו וגו׳ – ״שקוציהם״ ו״גלליהם״ מתארים את העבודה הזרה בהתאם לאופיה המתועב, המנוגד בתכלית לטהרת מהותו הרוחנית והמוסרית של המין האנושי (עיין פירוש, ויקרא יא, י–יא).
עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם – לפי הגמרא בעבודה זרה (נא:), כינוי השם בסוף תיבת ״עמהם״ מוסב על הפסלים, כדוגמת ״לא תחמד כסף וזהב עליהם״ (לעיל ז, כה). נמצא שהכתוב עוסק כאן ב״נוי״, בקישוט היקר שנתנו בשפע על הפסלים. לדעת רש״י בפירושו הראשון שם (עבודה זרה נא:), ״עץ ואבן״ לא מתפרשים כאן במובן הרגיל; הם אינם החומרים שמהם עשויים הפסלים. אלא, בדומה ל״כסף וזהב״, הם הקישוט היקר שהוסיפו מתוך כבוד והערצה. אולם נראה לנו שלשון אחרת של רש״י שם מפרשת ״עץ ואבן״ כמשמעם הפשוט בכל הכתובים: הם אינם אלא החומרים שמהם עשויים הפסלים, ואילו ״כסף וזהב״ הם הקישוט שהוסיפו כדי לכבד פסלים אלה. לפי זה, אפשר שזו כוונת הכתוב בהדגישו כאן ״כסף וזהב אשר עמהם״: אתם ראיתם את הערך הגדול שהגוים מייחסים לאליליהם, שכן הם מקדישים כסף וזהב לפסלים העשויים עץ ואבן.
את שקוציהם:1 העבודה בלולה בענייני תאוה2 המושכים את הלב והרצון.
ואת גלוליהם:3 מה ש׳נגלל׳ להם רוב שלוה שיש להם4.
עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם: רוב עושר מדברים הנדרשים לחיי האדם וזהו ״עץ ואבן״, וגם מותרות ועונג האדם וזהו ״כסף וזהב״. ותהיו סבורים שעבודה זרה שלהם ועבודתם בכך הסבה להם5 כל הטוב, ובהמה6 שמנה לחמם.
1. מדוע ה׳עבודה זרה׳ מוגדרת ״שקוציהם וגלוליהם״, ועיין ברש״י.
2. בעצם צורת העבודה יש משום ׳שקץ׳.
3. מדוע ה׳עבודה זרה׳ מוגדרת ״שקוציהם וגלוליהם״, ועיין ברש״י.
4. שכתוצאה מן השלוה הגיעו לעבודה זרה ביחסם אליו את שלותם.
5. לגויים אשר עברתם דרכם.
6. ועל ידי העבודה זרה...
ותראו את שקוציהם – בהיותכם גרים בארצם במשך ארבע מאות שנה יכלתם לראות ולהבין שלא בלבד אין ממש באלילים ההם, אבל הם ג״כ שיקוצים וגילולים המתעבים את הנפש בעבודתם המכוערת.
ותראו את שקוציהם וגו׳ – יתכן שלשון ראייה שבכאן באה לרמז, שאותה עבודה זרה מצאה חן בעיני אחדים מהם והיתה נראית בעיניהם (כמו ״אשר תראה״ י״ב:י״ג); היו אלה עובדי פעור (דברים ד׳:ג׳), וכן עובדי השקוצים והגלולים של מצרים הנזכרים ביחזקאל כ׳:ז׳ והלאה.
גלוליהם – השוה ויקרא כ״ו:ל׳.
עץ ואבן – הוא החומר שממנו נעשה גוף העבודה הזרה (דברים כ״ח:ל״ו,ס״ד).
כסף... אשר עמהם – הוא נוי ותכשיט של עבודה זרה, כמבואר במסכת עבודה זרה נ״א:. השוה את פירושנו למעלה ז׳:כ״ה.
ותראו את שקוציהם כו׳ עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם – הביאור, דמשנה תורה כשמדבר אל כלל ישראל מדבר בלשון נוכח, אבל כשמדבר אל יחידים מדבר בלשון נסתר, ובמכילתא אמרו וינצלו את מצרים מגיד שכל ע״ז של כסף וזהב נתכת כמו שכתוב ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, הרי דהכסף והזהב היו נוטלים בני ישראל מן הע״ז, לכן אמר כסף וזהב אשר עמהם, היינו עם היחידים שנטלו להן מאנשי ישראל.
אשר עמהם – ולמעלה הוא אומר (פ׳ עקב) לא תחמוד כסף וזהב עליהם, הא כיצד, עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר, אף עמהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר.1 (ע״ז נ״א:)
1. כוונת הדיוק דכאן כתיב ותראו את שקוציהם עץ ואבן כסף וזהב וגו׳, ושם בפ׳ עקב כתיב לא תתמוד כסף וזהב עליהם ולא כתיב עץ ואבן, וא״כ כאן משמע דגם עץ ואבן שבהם אסורין, ושם משמע דרק כסף וזהב אסורים על זה מפרש דכמו דהתם בודאי אינו אסור אלא דבר שהוא לנוי, שהרי שם כתיב רק כסף וזהב ואלה הם בודאי לנוי, כך הכא אעפ״י דכתיב גם עץ ואבן בעינן שגם הם יהיו לנוי ורק אז הם אסורין.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.