Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

וְיֵימְרוּן כָּל עַמְמַיָּא עַל מָא עֲבַד יְיָ כְּדֵין לְאַרְעָא הָדָא מָא תְּקוֹף רוּגְזָא רַבָּא הָדֵין.

even all the nations will say, Why did the Lord thus to this land? What caused the fury of this wrath?

וייאמרון כל אומייה למה ממרה די״י כדן עבד^א לארעה הדה מה תקיף הוא רוגזיה^ב רבה הדין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ממרה די״י כדן עבד״) גם נוסח חילופי: ״עבד י״י כדן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מה תקיף הוא רוגזיה״) גם נוסח חילופי: ״בתקוף רוגז׳⁠ ⁠⁠״.

ויימרון כל עממיא מטול מה עבד י״י הכנא לארעא הדא מה הוה תקוף רוגזא רבא הדין.

then all people will say: Why hath the Lord done so unto this land? What meaneth the strength of this great anger?

פיקול ג׳מיע אלאמם עלימא ד׳א צנע אללה כד׳א בהד׳ה אלארץ׳ ומא סבב שדה הד׳א אלגצ׳ב אלעט׳ים

ואז יאמרו כל העמים: מדוע עשה ה׳ כך לארץ הזאת? ומה סיבת הכעס הגדול הזה?

ויש מפרשים: כי ואמרו כל הגוים שנוי, בעבור שארכו הדברים כמשפט הלשון.

Some explain that even all the nations shall say (v. 23) repeats what was stated earlier¹ because Scripture went off on a tangent,⁠² as is the style of the language.⁠³

1. In verse 21. Our verse repeats parts of verse 21 because it picks up its trend of thought.

2. In verse 22. In other words, verse 23 is a continuation of verse 21.

3. To go off on a tangent and then return to the original point.

על מה עשה ה׳ – אם בעון רציחה וניאוף הרי יש ג״כ בשאר האומות ואין ארצם שממה כזאת. ואמרו כלומר והשיבו בדין עשה לה כך כי באו בבריתו של הקב״ה מרצונם ואחר עזבוהו אבל שאר אומות לא באו עמו בברית ואינו חושש מהם ומתוך כך יצדיקו עליהם הדין ויודו כי בפשעיהם נתשם ה׳ מעל אדמתם לפי שעברו על הברית אשר קבלו מה שלא קבלו שאר אומות וכן אמר יחזקאל העולה היא על רוחכם היו לא תהיה שאתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואביא אתכם במסורת הברית כלומר כי אתם עמי מקוימים בברית לא הם ואז״ל כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפריקינן.

על מה עשה ה' כה לארץ הזאת, "what has caused the Lord to do this to this land?⁠" If there were murderers and adulterers among the Jews, this is a world wide phenomenon and G–d has not reacted similarly against them? Why has only their land been laid waste?

על מה עשה ה׳ ככה – אם בעון רציחה וניאוף הרי יש בעמים רוצחי׳ ומנאפים ואין ארצם שממה כזאת ואמרו כלו׳ והשיבו בדין עשה להם כך כי הם בבריתו של אברהם באו ברצונם ואח״כ עזבוהו אבל שאר האומות לא באו בברית ולא חושש להם ומתוך כך יצדיקו עליהם את הדין ויודו כי בפשעם נתשם מעל אדמתם לפי שעברו בברית אשר קבלו מה שלא קבלו שאר האומות וכן אמר יחזקאל והעולה על רוחכם היה לא תהיה שאתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואביא אתכם במסורת הברית כלו׳ שאתם עמי ומקויימים בברית ולא הם ורז״ל אמרו כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן.

ואמרו כל הגוים – בשביל שהאריכו הדברים במשפטי מכות הארץ:

ואמרו כל הגויים, "and all the nations will say, etc.⁠" their attention is drawn to the extraordinarily long time that the blight of that land will continue.

ומפני ההדמות שתהיה בא״י לסדום ועמורה ישפוטו הם שהיה ענין א״י בחורבנה נעשה בחרון השם ית׳ ובחמתו כמו שנעשה ענין סדום ולכן יאמרו הגוים שהוא הנכרי שזכר למעלה על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה. רוצה לומר אין אנחנו שואלים איך נעשה החרבן הזה ולא מי עשאו, כי כבר ידענו מתכונתו וענין חורבנו שהש״י עשאו בהשגחתו, אבל אנחנו שואלים סבתו על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת. ולפי שידענו גם כן שהיה זה בחמה שפוכה כי הנה הורה עליו ענין סדום ועמורה כמו שנזכר, לכן אין אנחנו שואלים בעצם כי אם מה חרי האף הגדול הזה. רוצה לומר על מה חרה אפו כל כך שהביאו לעשות מעשה אשר כזה לארץ הזאת ארץ אשר תמיד עיני ה׳ בה.

ואמרו כל הגוים – כאשר יגלו ביניהם.

ואמרו כל הגויים, when they are faced with these incontrovertible facts.

<מה חרי: כן כתי׳ מֶה בלא וי״ו. והא מילתא פשיטא היא ולית בה ספיקתא, והא דאצטריכנא להכי משום דחזינן במקר׳ גדולה¹ דכתי׳ בה במקצת ספרי׳ נמצא ומה, וודאי דהנהו ספרי אישתבשו וליכא למיסמך עליהון. גם מאי דכתי׳ התם² מה כ״ד, שבוש, דמסר׳ הכי אמר׳, מֶה וּמֶה כ״ד פתחי׳ (ר״ל בסגול), וכל דסמיך לעי״ן ולחי״ת דכוות׳ במ״ז ה׳ קמצין וב׳ פתחין, וכן במכלול³ דף רס״ו, והדין הוא מאינון דסמיכי׳ לחי״ת. כללא דמילתא כל מה שכתב בזה שיבוש, והך מסר׳ איתה בסדר כי תשא⁴. וכיון דאתת לידן נימא בה מילתא דאיכא לעיוני בה טובא. חדא דכד חשבת להו בציר מינייהו חד ממנין כ״ד, ותו דחשיב בהדייהו עכרתנו⁵, ופסו׳ הוא ביהושע ז׳ (מֶה עכרתנו), וטעותא הוא, משום דסמיך לעי״ן כדאמרן לעיל, גם בנוסח כ״י ליתיה, ואי הכי פשו להו עשרין ותרתין. ותו איכא לעיוני דחשיב נמי מה לעשות עוד⁶ לכרמי (ישעיה ה׳), ובכולהו ספרי כתיב מַה לעשות בפתח, גם בעיקר נסחי ליתיה, פשו להו חד ועשרין. וכבר עיינינן בספרי דוקני ואשכחנא דטעות׳ נפל בדפוסי׳ וצ״ל וּמֶה לעשות לה⁷ (מלכים ב׳ ד׳), ותו צריך להוסיף <מה היה הדבר בני⁸ (שמואל א׳ ד׳)>, מה היה הדבר⁹ הגד נא לי (שמואל ב׳ א׳). ואע״ג דלא אשכחנא הך מסרא דיקא בשום ספרא, טרחנא אבתרה עד דאשכחנא יתה ברחמי דשמייא שלימא וברירא, ומשום הכי חזינא לברורי ולפרושי כל הנך עשרים וארבע קראי כדבעינן למימ׳ קמן, מֶה וּמֶה כ״ד פתחין, וסימ׳ לא ידענו¹⁰ מֶה היה לו, וחברו¹¹ (פ׳ כי תשא) מֶה קול התרועה¹² הגדולה (שמואל א׳ ד׳), מֶה קול ההמון¹³ (שם), מה היה הדבר¹⁴ בני (שם), ומֶה קול הצאן¹⁵ (שם סי׳ ט״ו), ומֶה גם עתה¹⁶ (מלכי׳ א׳ י״ד), מֶה משפט האיש¹⁷ (מלכי׳ ב׳ א׳), הנה חרדת¹⁸ אלינו את כל החרדה הזאת מֶה לעשות לך (מלכי׳ ב׳ ד׳), ומֶה לעשות לה¹⁹ (שם), <על מֶה תכו²⁰ (ישעיה א׳), וחכמת מֶה²¹ להם (ירמיה ח׳)>, מֶה לידידי²² בביתי (ירמיה י״א), והיה כי תגיד²³ לעם הזה וגו׳ על מֶה דבר (ירמיה י״ו), פָנֹה אל הַרְבֵה וגו׳ יען מֶה²⁴ נְאֻם (חגי א׳), בני איש עד מֶה כבודי²⁵ (תילי׳ ד׳), על מֶה נאץ²⁶ רשע (שם סי׳ י׳), ומֶה בר נדרי²⁷ (משלי ל׳), ומֶה לא תשא²⁸ פשעי (איוב ז׳), זְכֹר ה׳²⁹ מֶה היה לנו (סוף איכה), <כי מֶה האדם³⁰ (קהלת ב׳)>, כי מֶה הוה³¹ לאדם (שם), כי מֶה האדם^א (שם סי׳ ז׳), ובהכי שלים מניינא דכ״ד בס״ד. בתר עידן זמין ה׳ אלקי קדמי הך מסר׳ בספרא עתיקא כדכתיבנא, ובריכנא למאן דמנהיר לכולא עלמא ביקריה.> [מֶה חֳרִי].

1. במקר׳ גדולה: מסורה צדית של ד על אתר.

2. מאי דכתי׳ התם: מ״ק-ד על אתר.

3. במכלול: קצג ע״א.

4. בסדר כי תשא: מ״ג-ד שמ׳ לב א.

5. עכרתנו: יהו׳ ז כד.

6. מה לעשות עוד: יש׳ ה ד.

7. וּמֶה לעשות לה: מל״ב ד יד.

8. מה היה הדבר בני: שמ״א ד טז.

9. מה היה הדבר: שמ״ב א ד.

10. לא ידענו: שמ׳ לב א.

11. וחברו: שמ׳ לב כג.

12. מֶה קול התרועה: שמ״א ד ו.

13. מֶה קול ההמון: שם פס׳ יד.

14. מה היה הדבר: שם פס׳ טז.

15. ומֶה קול הצאן: שמ״א טו יד.

16. ומֶה גם עתה: מל״א יד יד.

17. מֶה משפט האיש: מל״ב א ז.

18. הנה חרדת: מל״ב ד יג.

19. ומֶה לעשות לה: שם פס׳ יד.

20. על מֶה תכו: יש׳ א ה.

21. וחכמת מֶה: יר׳ ח ט.

22. מֶה לידידי: יר׳ יא טו.

23. והיה כי תגיד: יר׳ טז י.

24. יען מֶה: חגי א ט.

25. עד מֶה כבודי: תה׳ ד ג.

26. על מֶה נאץ: תה׳ י יג.

27. ומֶה בר נדרי: מש׳ לא ב (בכ״י א, בטעות: משלי ל׳).

28. ומֶה לא תשא: איוב ז כא.

29. זְכֹר ה׳: איכה ה א.

30. כי מֶה האדם: קה׳ ב יב.

31. כי מֶה הוה: שם פס׳ כב.

32. אל תאמר מֶה היה: קה׳ ז י.

א. [צ״ל: ׳אל תאמר מֶה היה³²׳.]

על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת – הוא כנגד וראו את מכות הארץ.

מה חרי האף הגדול – הוא נגד ואת תחלואיה כי חמת מלך מלאכי מות. מלך ב״ו חמתו גורם שעבדיו הורגים וממיתים אבל בהקב״ה נאמר תשלח חרנך יאכלמו כקש. החרון עצמו הוא השליח הפוגע באויביו. לכן נאמר מה חרי וגו׳.

ואמרו כל הגוים – הוא הנכרי שזכר למעלה:

על מה עשה ה׳ – כלומר כבר ידענו שהחרבן הנפלא הזה לא נהיה במקרה, כי יד ה׳ עשתה זאת, אולם אנחנו שואלים סבת חרי האף הגדול הזה:

לארץ הזאת – אשר לפנים עיני ה׳ בה תמיד:

לפי דעתי ראוי להטעים מֶ֣ה חֳרִ֥י הָאַ֛ף הַגָּד֖וֹל הזה.

ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת – מה פשע הארץ וחטאתה, ולו יצויר שחטאה, מה חרי האף הגדול הזה למה בא העונש בחרי אף:

ואמרו כל הגוים: אשר ישובו¹ ויספרו לגוים מה שראו בארץ ישראל ״על מה וגו׳״². דמענין ביטול תורה והפרתה לא ידעו כלל, וגם זאת ידעו היטב שחטאת סדום ועמורה שהיו רעים לבני אדם זה אינו בישראל³. וא״כ ״מה חרי וגו׳״. וגם חטאת עבודה זרה⁴ אינה נחשבת לפניהם לחטא, שהרי גם המה מאמינים ועובדים עבודה זרה.

1. לארצם, אחר שביקרו בארץ ישראל וראו מה שראו.

2. כלומר אין כל הסבר טבעי לתופעה שראו.

3. אכן לא מוזכר באף מקום בתוכחה בעיה של בין אדם לחבירו, אף שחז״ל הודיעונו שבית שני נחרב בגלל שנאת חנם.

4. ״ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם״ – פסוק ט״ז.

ואמרו וגו׳ – הכתוב חוזר על תיבת ״ואמרו״ שבפסוק כא, מפני ההפסקה הארוכה שביניהם. אבל אין הכתוב חוזר להזכיר כאן אלא אחד משני הנושאים (״בניכם״ ו״הנכרי״), דהיינו ״הנכרי״ הנקרא כאן ״כל הגוים״, אולי מפני שהשאלה ״על מה וגו׳⁠ ⁠⁠״ אינה מתאימה לפי הבנים, שודאי הם יודעים על מה חרה אף ה׳ בארץ. גם בירמיהו כ״ב:ח׳ נאמר שהגוים שואלים את השאלה הזאת. דון יצחק אברבנאל מפרש שהגוים שואלים והבנים עונים; אולם מן הכתוב שבירמיהו כ״ב:ח׳ לא משמע כפירושו.

ואמרו על מה עשה ה׳ לארץ ככה כו׳ אשר כרת עמם ברית בהוציאו אותם מארץ מצרים כו׳ – הפי׳ דישראל היו אנוסים על הברית שהיו במצב שהלכו במדבר ומצרים היו רודפים אותם ואם לא היו מתנהגים עפ״י נס בעמוד ענן ואש ומן ובאר הלא לא היה להם תקומה אף יום אחד דרך הטבע, והיו מוכרחים לקבל הברית כמוש״א מודעי רבא כו׳, רק שהעיקר כפי׳ הרשב״א שאם נתן השי״ת הארץ ע״מ שישמרו בריתו אם כן כשיעברו בטלה המתנה, שכיון שבטל הברית תו הדרא המתנה של הארץ, וזה שאמרו, שבעת הוציאו אותם ממצרים כרת עמהם ברית ויכלו לטעון טענת אונס, לכן בטלה המתנה לכן שפך אפו וחמתו על הארץ לבד, לא כסדום שאבדו עם הארץ וישליכם אל ארץ אחרת שיהיו מתנודדים וגרים בארץ לא להם כיום הזה, שהוציאם ממצרים ואותם לא השמיד, לכן כשישובו ככל הגוים כו׳ כמו שקבלוה בימי אחשורוש אז ישוב ויקבץ אותך מכל העמים כי יהי׳ בכל לבבך כו׳ בלא שום אונס. ודו״ק.

חרי האף הגדול – [רמז לחרי שהן חררות גדולות].⁠¹ (ירושלמי ביצה פ״ב ה״ו)

1. איירי לענין ע״ש שהיו מן החכמים שהתירו לאפות ביו״ט עוגות חרי אף כי גדולות ועבות הן ולא חששו לאסור משום טרחת יו״ט כיון שנהנה יותר מפת כזה, וחקרו בשם חרי מה הוא, ואמרו, כי חרי נקרא עוגות גדולות ועבות הדורשות אש מרובה לאפות, ונתנו סימן לדבר חרי האף הגדול, הרי שבדבר שצריך אש מרובה וגדול כתיב חרי, וסימן בעלמא הוא, וע״ע לפנינו ס״פ וישב בפ׳ שלשה סלי חרי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון