ושמרתם את דברי וגו׳: עוד פיוס כי בכל הרע האמור1 יש עצה ותקוה טובה להנצל. ובספרי זוטא והביא בילקוט שמעוני: אמר להם, מבקשים אתם לעמוד בעולם – עסקו בתורה, שנאמר ״ושמרתם את דברי הברית״ ואח״כ ״אתם נצבים״2.
והנה בסנהדרין
(צט,ב) למדו מזה המקרא
3: רבי אלעזר אומר, כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר ״ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם״. רבא אמר, כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ״ועשיתם אותם״, אל תקרי ״אותם״ אלא ׳אתם׳
4. ויש להבין עומק הדרש מזה המקרא ביחוד, והלא כבר כתיב בפרשת קדושים
(ויקרא יט,לז) ״ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם״, ולא הגענו לזה הדרוש
5. וגם היכן כתיב כאן המלמד את בן חבירו תורה
6. [והגר״א הגיה בזה והעמיד דרשת רבי אלעזר ורבא על העוסק בתורה לשמה
7, אבל גם בשאילתות דרב אחאי פרשת לך לך מבואר כנוסחת הגמרא לפנינו, אלא שיש שם טעות הדפוס במקרא שהובא שם על זה].
אלא שחז״ל השכילו על זה המקרא, שאין לפרש כמו בכל מקום דכתיב מצוה ׳לעשות דברי תורה׳ דמשמעו להעמיד הפרשה על מתכונתו ולפרשה בכל דקדוקיה
8, דמה זה שייך לדברי הברית שהיא פרשת ברכות וקללות. אלא הכוונה ״ושמרתם״ – עיקר הברית הזאת שבאה מחדש על קיום תלמוד תורה בישראל
9 {ובעבודה זרה (יט,א) גם כן דרשינן מהאי קרא דהעוסק בתורה נכסיו מצליחין}. ואינו בא בזה המקרא לאזהרה, שהרי כבר כתיב לפני ברכות וקללות (
לעיל כז,א. כח,א), אלא להגיד לישראל עצה אשר בבוא שואה של התוכחה, אם תשובו להקים דברי תורה והיינו שיהיו אחרים למדין תורה
10. אזי:
״למען תשכילו את כל אשר תעשון״ שזכות תלמוד תורה יורה דרך ועצה להשכיל בעת רעה, ותהי ״משגב לעתות בצרה״, וכדאיתא בב״ב
(ח,א) על הפסוק בהושע
(ח,י) ״גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים״
11, אי תנו כולהו
12 – ״עתה אקבצם״, ואם ״מעט״ מהם
13 – יחלו
14 ממשא מלך ושרים.
ומזה באו למה דכתיב ״ועשיתם אותם״, שאין הפירוש כמו בכל מקום שהמחדש בדברי תורה הרי זה ׳עושה אותה׳ ממש ונקראת על שמו, וכמו שכתבתי בספר ויקרא
(יח,ה), אבל כאן אינו מדבר בזה האופן שמעמיק בעצמו ומחדש דברי תורה, אלא מקיים תלמוד תורה לאחרים
15, שזהו הברית הזאת שהם יהיו מחדשים בכח התלמוד. וא״כ פירוש ״ועשיתם אותם״ כאילו עשיתם לדברי תורה
16 – במה שהשתדלותם שלא תשכח בעומק הגלות דומה כאילו עשאו לדברי תורה
17. ורבא הוסיף
(סנהדרין שם) כאילו עשיתם את האנשים, דבזה שיעסקו בדברי תורה ינצלו ממאורעות רעות המצירות בשעת התוכחה
18, וכמו שכתבתי בספר בראשית
(מה,טז)19 בביאור מקרא ביחזקאל
(כא,טו), עיי״ש. נמצא כל זה פיוס ועצה להנצל. ועיין מה שכתבתי לעיל
(ד,יד).
{
את כל אשר תעשון: לפי הלשון היה ראוי לכתוב ׳בכל אשר תעשון׳ וכדכתיב ביהושע
(א,ז) ״למען תשכיל בכל אשר תלך״. אבל הכוונה, דמיירי בעת הגלות והצרות רחמנא ליצלן, ואז גם גדולי תורה נסכלים
20, וכדאיתא בגיטין
(נו,ב) גבי רבי יוחנן בן זכאי ״משיב חכמים אחור ודעתם יסכל״
(ישעיהו מד,כה), אבל מה שעושים עולה יפה להצלתם, ולא שהם משכילים לעשות כראוי. וכן בכל דור ודור בזמן הגלות}.
1. של הגלות והפיזור הגדול בין האומות.
2. כך הוא בילקוט ריש פרשת נצבים.
3. אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״.
4. כי ״אותם״ כתובה חסרה (בלי וי״ו).
5. אע״פ שגם שם ״אותם״ כתובה חסר.
6. עיין פירוש המהר״ל שם העונה על קושית רבינו, בטענה כי כל ענין לימוד תורה היא כדי ללמד לאחרים. והשוה לשון הרמב״ם ספר המצוות מצות עשה י״א (תרגום ר״י קאפח): הציווי שנצטוינו ללמד חכמת התורה וללומדה, וזה הנקרא ׳תלמוד תורה׳, והוא אמרו ״ושננתם לבניך״ – אלו תלמידיך.
7. לא מצאתנו כך בגר״א.
8. כפי שביאר רבינו בכמה מקומות רבים לאורך חומש זה.
9. כלומר, מלמד תורה לאחרים, או גורם לאחרים ללמוד תורה.
10. כפי שעשו (אחרי השואה) הרב כהנמן בארץ ישראל, הרב אליהו דסלר באנגליה, והרב אהרן קוטלר בארה״ב.
11. אמר עולא, הפסוק הזה בלשון ארמית נאמר (כלומר, המלה ״יתנו״ נלמדת כמו ׳תנו רבנן׳ כלומר לימוד תורה).
12. כולם או רובם עוסקים בתלמוד תורה.
13. רק מעטים לומדים.
14. כמו ״לא יחל דברו״ כלומר יבוטלו המסים וכדו׳.
15. כלומר, מלמד תורה לאחרים, או גורם לאחרים ללמוד תורה.
17. באמצעות התלמידים שילמדו, או אלו שהשפעתם עליהם ללמוד.
18. כך שמניעת מותם בצרות הגלות כעשייתם תיחשב.
19. על הפסוק ״וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו״. הכוונה להרחב דבר שם החל בקטע ׳אבל הענין׳.
20. כלומר, ללא עצה.