ואמר הדור האחרון וגו׳ – יש בענין זה ספיקות, כי לא פורש במקרא מה יאמר הדור האחרון והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה, כי אין לומר שיאמרו על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת שהרי ע״ז אמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה וא״כ בניכם מה יאמרו, ומהו שאמר תחילה והנכרי ואח״כ אמר ואמרו כל הגוים, ועוד שעל כרחך קודם שיראו מכות הארץ לא יאמרו כלום ואם כן למה אמר ואמר הדור האחרון קודם וראו את מכות הארץ.
והר״י אברבנאל פירש, שפסוק ראשון לא פורש בו עדיין מה שיאמרו אלא אמר סתם ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי כי שניהם ידברו מענין זה, ואחר כך פירש מה שיאמרו כל הגוים על ישראל על מה עשה ה׳ ככה, ובניכם ישיבו על אשר עזבו וגו׳ ופירושו אינו מספיק לכל הספיקות שהזכרנו כי מתחילה קראו נכרי ואחר כך אמר כל הגוים, סוף דבר פירושו אינו מספיק כלל ליישב המקראות על אופנם.
ואומר אני שפסוקים אלו מילי מילי קתני, כי מתחילה אמר פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט ובפסוק זה הוא מדבר הן ביחיד החוטא הן ברבים החוטאים, ואח״כ חזר ופירש על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. כי מן והיה בשמעו את דברי האלה הזאת עד וראו את מכות הארץ. הכל מדבר בעונש יחיד החוטא, ומן וראו את מכות הארץ עד סוף הפרשה הכל מדבר בחטא הרבים, וצריך שתדע שכך מדתו של הקב״ה כי בזמן שיחיד חוטא אז הוא לוקה בגופו כדי רשעתו, אבל בזמן שרבים חוטאים א״א לקיים בהם מ״ש אצל היחיד ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים כי לאבד את שם ישראל א״א הן מצד שכבר נשבע ה׳ לאבות שלא להחליפם באומה אחרת, הן מצד שי״ב שבטי ישראל הם כנגד י״ב מזלות שברקיע ובביטול אפילו שבט אחד יפול המזל שברקיע הנשען עליו, ע״כ הקב״ה מכלה חמתו בעצים ואבנים ובארץ ההיא גפרית ומלח שרפה כל ארצה. והדין נותן שתלקה הארץ כי היא היתה סבה לחטא ראשון של אדה״ר ע״י החומר שנתנה בו כאשר הוכחנו בראיות ברורות למעלה בפר׳ אחרי מות
(ויקרא י״ח:כ״ה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו׳. ע״כ בכל חטא הרבים תלקה הארץ כמו בדור המבול כתיב ותשחת הארץ. וכן ותקיא הארץ את יושביה. כי היא דומה לחולה המקיא ואינו סובל מאכלות הראוי לו כך האדמה תלקה כי היא היתה סבה לכל חטאת ועון המצוי בכל דור ודור, אבל בחטא יחיד, אם תלקה הארץ יגיע הנזק אף למי שלא חטא.
וזהו שאמר תחילה בעונש איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה׳, כי אז יעשן אף ה׳ באיש ההוא וגו׳, והבדילו ה׳ לרעה וגו׳, ואמר הדור האחרון בניכם וגו׳, והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כי שניהם ידברו ויספרו ענין פלאי פלאות מכות אשר שלח ה׳ על היחיד ההוא ואע״פ שלא פורש במקרא מה ידברו מ״מ דומה זה ממש למה שנאמר בתוכחה
(דברים כ״ח:ל״ז) והיית למשל ולשנינה. פירש״י ולשנינה לשון דבור ידברו בך כתרגומו ולשועי אע״פ שגם שם לא נתפרש מה שיאמרו אלא מסתמא שידברו ממה שיראו בך מן גודל הפלאות המכות, כך מה שנאמר כאן ואמר הדור האחרון וגו׳ והנכרי וגו׳ שניהם יאמרו דרך חידוש מה שקרה לאיש ההוא ודווקא הדור האחרון או הנכרי אשר יבא מארץ רחוקה יאמרו וידברו זה לזה דרך חידוש מה שקרה לאיש הזה. אבל אותו דור וכן הגוים הקרובים אשר ראו בעיניהם אותן המכות ומכירין את האיש ואת שיחו ודאי ידונו אותו לכף חובה ויצדיקו עליו את הדין, אמנם הדור האחרון והנכרי אשר לא הכירוהו יאמרו זה לזה ממה שקרה לו ויהיה אצלם למשל ולשועי.
ואח״כ חזר לפרש על אחרון אחרון, והוא על מ״ש למעלה או משפחה או שבט והם בלי ספק יעבדו עבודה זרה בנגלה כי אם יחיד יתברך בלבבו, הנה ברבים שנתקבצו לרעה אין שייך לומר שיעבדוהו בסתר וא״כ אם כל עדת ישראל לא ימחו בהם דין הוא שיתפסו כולם בעון אותה משפחה או שבט, וע״ז אמר וראו את מכות הארץ כי בזמן שרבים סרו מן הדרך אשר לכלותם א״א על כן יכלה ה׳ חמתו בארץ ההיא מקצת, ובהם מקצת כי יגלו ממנה וראו כל העמים את מכות הארץ ההיא וגו׳, גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו׳. וע״ז יתמהו כל הגוים בין קרובין בין רחוקים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת ר״ל על מה אבדה הארץ לא פשעה ולא חטאתה, המה מקשים והמה מפרקים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם. דומה לחטא של אדה״ר שאמרו רז״ל (
סנהדרין לח: ועיי״ש בפירוש רבנו חננאל) כופר בעיקר היה, והארץ היא שגרמה לו ע״י חומר עב ועכור שנתנה בו יותר ממה שצוה לה ה׳ ועי״ז שנתקלל האדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה שנאמר
(בראשית ג׳:י״ז) ארורה האדמה בעבורך, ע״כ גם אלו שהיו כופרים בעיקר דין הוא שילקו שניהם הארץ והעובדים הע״ז זה״ש ויחר אף ה׳ בארץ ההיא וגו׳, ויתשם ה׳ מעל אדמתם. לחלק העונש ביניהם כי בזה לא יכלה את זרע ישראל כי יתחלק העונש לשנים, וישליכם אל ארץ אחרת. שלא יהיו באותה ארץ אשר ממנה נתגדל החומר שלהם אשר גרם להם לחטוא.
ומה שבאה למ״ד גדולה במלת וישליכם, רמז שאחר ל׳ דור יגלו מארצם כי מן אברהם ועד שלמה ט״ו דור ומן שלמה ועד צדקיהו גם כן ט״ו דור כדאיתא ברבתי
(שמות ט״ו:כ״ו) בפסוק החדש הזה לכם. שמלכות של ישראל נמשל לירח שלא עמד כי אם ל׳ דור כימות הלבנה לכך באה למ״ד גדולה בוישליכם אל ארץ אחרת. ומ״ש כיום הזה לומר לך לפי שהם קיימים כיום הזה על כן לכלותם א״א לפיכך נתחלק העונש בינם ובין הארץ.
ואמר הנסתרות לה׳ אלהינו וגו׳, לתרץ השינוי הנאמר למעלה בחטא איש או אשה והבדילו ה׳ לרעה וכל ישראל נקיים, ובחטא משפחה או שבט כתיב וראו את מכות הארץ וגו׳ משמע שכל ישראל בכלל העונש על זה אמר הנסתרות לה׳ אלהינו. כי היחיד אשר יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי מי יודע מה שבלבו בלתי ה׳ לבדו על כן והבדילו ה׳ לרעה. אבל חטא המשפחה או שבט א״א שיהיה הדבר בנסתר על כן על כל ישראל חל חובת ביעור הגילולים מן הארץ והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ואם לא יבערום מן הארץ אז דין הוא שכולם יהיו נתפסים בעון אותו שבט זהו שאמר והנגלות לנו ולבנינו וגו׳. זה הנראה ישר ונכון בישוב כל המקראות על אופנם.