Devarim 29 – דברים כט‏ – Mikraot Gedolot

טַפְלְכוֹן נְשֵׁיכוֹן וְגִיּוֹרָךְ דִּבְגוֹ מַשְׁרִיתָךְ מִלָּקֵיט¹ אָעָךְ עַד מָלֵי מַיָּיךְ.

1. ״חֹטב עצים״ מתורגם ׳מלקטים׳ גם ע״י תרגום יונתן ליהושע ט׳:כ״א,כ״ג,כ״ז וירמיהו מ״ו:כ״ו). אבל לעיל בדברים י״ט:ה׳ ״לַחְטֹב עֵצִים״ תרגם אונקלוס: לְמִיקַץ.

your children, your wives, and your sojourner who is within your camp, from the hewer of your wood to the filler of your water;

טפליכון נשיכון וגיוריכון די ביני משירייתכון מן קצוצי^א קיסיכון ועד מליי מייכון^ב ^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קצוצי״) גם נוסח חילופי: ״קטועי״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין: ״מיויכון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מליי מייכון״) גם נוסח חילופי: ״מלואי מימיכון״.

טפליכון ונשיכון וגיוריכון דיבגו משרוייכון מקטועי קיסיכון עד מילואי מימיכון.

your little ones, your wives, and your sojourners who are in your camps, from the hewer of your wood to the filler of your water,

טפליכון נשיכון וגיוריכון דאית בגו משיריתיכון מקטועי קיסיכון עד מילוי מימיכון.

Your little ones, wives, and sojourners within your camps, from the hewer of your wood to the filler of your water,

מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן טַבְלִי, מְלַמֵּד, שֶׁבָּאוּ הַגִּבְעוֹנִים אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְקִבְּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵמָּה בְּעָרְמָה וְגוֹ׳ (שם ט׳:ד׳). מַהוּ גַּם הֵמָּה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבָּאוּ אֵצֶל מֹשֶׁה וְלֹא קִבְּלָן.

(Deut. 29:10, cont.), “From the one who chops your wood.” R. Isaac ben Tavlay said, “[This] teaches that, when the Gibeonites came to [Moses he did not accept them; but when they came to] Joshua, he did accept them.⁠¹ Thus it is stated (in Josh. 9:4), ‘And they also acted with cunning.’ What is the meaning of ‘they also?’ [This] teaches that they had come to Moses, and he had not accepted them.”

1. According to Josh. 9:27, Joshua gave these menial tasks to the Gibeonites.

ואטפאלכם ונסאוכם ואלגריב אלד׳י פי וסט עסכרך מן מחתטב חטבך אלי מסתקי מאיך

ילדיכם ונשיכם והגר אשר בתוך מחנך, מחוטב עציך עד שואב מימיך.

הקדים כאן את הזכרת הטף לנשים כי רוב המצוות אינן מחייבות את הנשים, וכדברי הראשונים ״כל מצוה שהזמן גרמה, נשים פטורות הימנה״, והטף עתידים שיתחייבו בכל המצות. וכך הקדים אותם בכתוב ״טפינו נשינו מקננו״ (במדבר ל״ב:כ״ו), בגלל שצריכים להזהר עליהם יותר מזהירות על נשים. והקדים את הנשים בכתוב ״הקהל את העם האנשים והנשים והטף״ (דברים ל״א:י״ב), כי סדר אותם לפי השנים, והנשים קרובות לשנות האנשים.

ואמרו מחוטב ע⁠{י}⁠ציך – רמז לתושבי גבעון, וכמוהם המתגיירים וחייבים בברית.

מחטב עציך – מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע, וזהו האמור בגבעונים: ויעשו גם המה בערמה (יהושע ט׳:ד׳). ונתנם^א חטבי עצים ושואבי מים.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס רומא. בדפוס שונצינו נוסף כאן: ״משה״.

מחטב עציך FROM THE WOODCUTTER [UNTO THE DRAWER OF THE WATER] – This teaches that some of the Canaanites came in Moshe's days to become proselytes just as the Gibeonites came in the days of Yehoshua, – and this is the meaning of what is stated of the Gibeonites, "And they also acted cunningly" (Yehoshua 9:4); – and Moshe made them woodcutters and drawers of water (cf. Tanchuma Nitzavim 2).

פס׳: טפכם נשיכם – מלמד שנכרת הברית לישראל והזהיר הגדולים על הקטנים.

וגרך – זה גר צדק.

מחוטב עצך עד שואב מימיך – ¹אלו הגבעונים כענין שנאמר (יהושע ט׳:כ״ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח:

1. אלו הגבעונים. ואף שהגבעונים עדיין לא היו כי רק בימי יהושע באו. עיין בתנחומא. ויעשו גם הם בערמה מלמד שבאו אצל משה ולא קבלן. ופי׳ הרמב״ן הכוונה שלא יכלו לרמות את משה לכרות להם ברית אבל עשאם מיד חוטבי עצים ושואבי מים. ועיין (שבת קמו.) גבי גרים אע״ג דאינהו לא הוי מזלייהו הוי דכתיב את אשר ישנו פה:

אבל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחנך מחוטב עציך – הם העבדים החוטבים עצים, עד שואב מימיך – הן השפחות היוצאות לשאוב מים. (כ״י בולוניה 469.1)

מחטב עציך – זה העבד.⁠¹

עד שאב מימיך – זו השפחה.⁠²

1. בדומה בר״י קרא ובר״י בכור שור.

2. בדומה בר״י קרא ובר״י בכור שור.

מחוטב עציך, "including the hewers of wood, i.e. male servants;⁠"

עד שואב מימיך, "including the drawers of your water, i.e. female servants.⁠"

מחוטב עציך – אלו העבדים ועד שואב מימיך אלו השפחות ועתה אם אתם כלכם עליכם לעבור בברית שהרי אתם כולכם עומדים יחד. ולא יוכל איש לפקפק ולומר לא הייתי לשם ולא קבלתי עלי את הברית.

מחטב עציך – אלו העבדים.

עד שואב מימיך – אלו השפחות. וזש״ה קטון וגדול שם הוא. ד״א קטון וגדול קטון זה דוד שנאמר ודוד הוא הקטן וגדול זה משה שנאמר והאיש משה גדול מאד. ד״א ועבד חפשי מאדוניו אלו ישראל שכל זמן שהאדם הוא בחיים הוא עבד לעשות רצון קונו וכשהוא מת נעשה חפשי מן המצות. ד״א אתם נצבים היום כולכם אעפ״י שהקללות הללו באין על שונאיכם יש לכם עמידה. ד״א אתם נצבים מפני מה עשאן מצבה מפני שנשתנו מדעתו לדעת יהושע ואף יהושע עשאן מצבה ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה׳. ד״א אימתי תהיה להם הצבה והעמדה היום כלכם כשתהיו באגודה אחת כולכם.

מחוטב עציך, "from the hewers of your wood for kindling,⁠" i.e. male slaves;

עד שואב מימיך, "to the ones drawing your water, i.e. the female slaves.⁠" This is what is meant in Job 3,19: קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, "small and great alike are there, both slaves and free men.⁠" The word קטון, there refers to David, whereas the word גדול there refers to Moses. (Compare these attributes being used for David in Samuel 1 17,14, and for Moses in Exodus 11,3.) An alternate interpretation for the line: ועבד חפשי מאדוניו, "the slave who is free from his master;⁠" this line refers to Israel. As long as one is alive one is free to carry out the will of one's Creator, but once dead it is too late to do so, i.e. one is free from the obligation to perform G–d's commandments. (Talmud tractate Shabbat folio 30) Still another interpretation "You are all standing here alive,⁠" in spite of all the curses that have befallen your enemies, you have been spared. Both the gentiles have been in the habit of erecting monuments of stone to serve them as deities, but you, i.e. Joshua and Samuel who have both been reported as erecting stone monuments –upon which the text of the Torah has been inscribed-have been successful in that endeavour. It is not the "monument,⁠" that G–d hates but the use is has been put to by the gentiles. (Compare Samuel I 12,7) Still another explanation of this assembly by Moses: This is the last time that all the people could be assembled in one place. Once they would cross the Jordan be dispersed each to his tribe's ancestral land plot, it would be impossible to address them all at the same time.

נשיכם – וסמיך ליה וגרך, רמז שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין.

אתם נצבים.

מחוטב עציך עד שואב מימיך – אינו כסדר אומרו מכף רגל ועד ראש (ישעיהו א׳:ו׳), או כמו מקטן ועד גדול (בראשית י״ט:י״א).

מחוטב עציך. מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע וזהו האמור בגבעונים ויעשו גם המה בערמה ונתנם משה תוטבי עצים ושואבי מים. בתנחומא ואין הכונה לומר שרמו את משה כמו שרמו את יהושע אלא שבאו אליו להשלים עמו ולא קבלם כי לא יכלו לרמותו לכרות להם ברית אבל עשאם מיד חוטבי עצים ושואבי מים כדכתב הרמב״ן ז״ל ופירש ויעשו גם המה בערמה שבאו גם הם בערמה כמו שבאו בימי משה לא שיכלו לרמות את משה בערמתם כמו שיכלו לרמות את יהושע:

טפכם נשיכם – שראוי שיהיו מעשיהם בהסכמת האבות והבעלים.

מחטב עציך עד שאב מימיך – מן הראשון שבחוטבים עד האחרון שבשואבים, כמו ״מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור״ (שמואל א ט״ו:ג׳).

טפכם נשיכם, people who normally require the consent of their husbands or fathers to do what they do.

מחוטב עציך עד שואב מימיך, from the leader of the wood choppers to the most lowly of the water carriers. The construction here parallels comparisons as מעולל ועד יונק, “infants as well as sucklings,” (Samuel I 15,3) i.e. the highest ranking within its category to the lowliest ranking. Similar expressions are used when the Torah speaks of משור ועד שה, oxen as well as lambs, meaning the most expensive animals of your livestock to the least expensive. Similarly, מגמל ועד חמור, “from the camels down to the donkeys.”

מלמד שבאו כנענים כו׳. דאם לא כן, מאי ״מחוטב עציך״, דמשמע שהיו מיוחדים להם חוטבי עצים. ואם תאמר, ולמה היו ישראל מתלוננים על הנשיאים (יהושע ט, יח) אשר נשבעו להם, והלא משה גם כן קבלם. ואין לומר דמשה היה נותן אותם שואבי מים, היה להם להשיב את ישראל, שגם כן הם יכולים ליתן אותם שואבי מים. וצריך לפרש כמו שאמרנו למעלה (פ״כ אות יא) שעיקר הדבר מה שכרתו להם ברית, כדלעיל. אי נמי, כמו שבארתי בפרשת שופטים (שם), קודם שבאו לארץ לא היו בכלל ״לא תחיה כל נשמה״ (לעיל כ, טז), רק בשעת מלחמה כשעברו את הירדן. וזהו לפירוש רש״י, כמו שהתבאר למעלה בפרשת שופטים. אבל בודאי קודם כבוש שרי לקבלם כשנתגיירו, דכתיב (ראו לעיל כ, יח) ״למען לא ילמדו״, וכיון שנתגיירו לא שייך ״למען לא ילמדו״ (רש״י שם)
:וקשה, אם כן, למה נתן אותם משה שואבי מים, ולא קבלם לגמרי. ונראה, דודאי מותר לקבלן מן התורה, והכי מוכח בפרק הערל (יבמות עט.), רק דמשה גזר עלויהו לההוא דרא. ואם כן מן התורה היה מותר לקבל. אבל קשה, דהתם (שם) נמי אמר ׳יהושע גזר עליהן׳ אחר דורו של משה. וקשה, הרי כתיב (לעיל ז, ג) ״לא תתחתן בם״, ורבא מוקי ליה בפרק הערל (יבמות עו.) קרא בגירותן דאית להו חתנות, ואפילו הכי איסורם מן התורה. ואם כן, מה צריך לגזור יהושע. בשלמא מה שהוצרך משה לגזור, דיש לומר דקרא ד״לא תתחתן בם״ – כנענים שהם בארץ אחר שעברו הירדן, דבהא איירי קרא. אבל יהושע, למה הוצרך לגזור עליהם, הא מדאורייתא אסירי
:ויראה, דמדאורייתא אינם אסורים איסור עולם, דהא ממזר ועמוני אי לאו דכתיב בהו ״עד עולם״ לא הוי איסור דידהו עד עולם. ואף על גב דכתיב בהו לאו, הוי כמו שאר חייבי לאוין, שאין ממזר מחייבי לאוין (יבמות סוף מד ע״ב). ואי נסב נתינה דכותיה, הבן מותר לגמרי, דלא כתיב דורות בהו. והשתא לא קשה מידי. ובהכי עולה שפיר, דאמרינן (מכות יג.) ׳אלו הן הלוקין, הבא על הנתינה׳, דמשמע מן התורה אסורין. ובכמה מקומות מוכח שהם אסורים מן התורה, ובפרק הערל (יבמות עט.) משמע שיהושע ודוד גזרו עליהן. דלא קשיא מידי, דמן הלאו ד״לא תתחתן בהם״ אינו אסור רק אותו המתגייר בלבד, אבל בנו ובן בנו אינו אסור:
ובפרק הערל (יבמות עה ע״ב) בעי למימר דפצוע דכא וכרות שפכה לאו בר אולודי הוי, דאי הוי בר אולודי, למה לא מני ביה דורות גם כן. ודחי ליה התם, דאימא לעולם בר אולודי הוא, והא דלא מני ביה דורות, דלית ביה דורות, דאיהו אסור ובריה מותר. שמע מינה היכי דלא כתיב ביה דורות, לית ביה דורות. והכי נמי, אין כאן אלא לאו ד״לא תתחתן״, אבל איסור דורות לית בהו. כך יראה לפרש, ונכון הוא בלא קושיא. והתוספות האריכו מאוד שם. והשתא הא דתנן (מכות יג.) הבא על הנתינה לוקה, היינו נתינה עצמה, שהוא לוקה מן התורה, דקאי ב״לא תתחתן בם״. והא דאמר (רש״י לעיל כ, יח) שאם נתגיירו שמותר לקבלן, היינו שאינם בכלל ״לא תחיה כל נשמה״, אבל הם בלאו ד״לא תתחתן בם״. ומה שגזרו עליהם יהושע ודוד, היינו לפסול את זרעם. כך יראה:

טפכם נשיכם: במסר׳ עתיקא מכתיבת ידא חשיב טפכם נשיכם באלפא ביתא מן ב׳ ב׳ לא נסבין וי״ו ומטעים בהו׳, ובמסר׳ דילן¹ אות וי״ו לא חשיב רק נשיכם טפכם² דריש יהושע. [טפכם נשיכם].

1. ובמסר׳ דילן: מ״ס-ד ו 11.

2. נשיכם טפכם: יהו׳ א יד.

מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כו׳. ואין הכוונה לומר שרימו את משה כמו שרימו את יהושע, ח״ו שרימו את מי שנא׳ עליו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י״ב:ז׳), אלא שבאו אליו להשלים עמו ולא קבלן, ונתנן לחוטבי עצים ולשואבי מים. ופירוש גם המה וגו׳, שבאו, אבל לא שיכלו לרמות אותו:

This teaches that Canaanites came to convert during the days of Moshe, etc. It does not mean to say that they deceived Moshe as they [later] deceived Yehoshua, for God forbid that they deceived the one [i.e., Moshe] of whom it says In My entire house he is trusted (Bamidbar 12:7). Rather, they came to him to make peace with him, but he did not receive them [by making a covenant with them], rather he assigned them to serve as wood cutters and water drawers. And the explanation of they too, etc, is that they came, but not that they were able to deceive him.

טפכם נשיכם וגו׳ – הם חמשה הסרים למשמעת׳ של החמשה מנהיגים.

טפכם – הטף לא עמדו בתוך השבטים, אלא כלם בפ״ע:

נשיכם בפ״ע ולא יתערבו עם האנשים וגרך אשר בקרבך גרי הצדק, ואף שתמיד היה מקומם בקרב השבטים, אבל במעמד הזה עמדו בפ״ע:

מחוטב עציך עד שואב מימיך – הם כמו הגבעונים, שהיו בימי יהושע, ואסורים לבא בקהל. לכן עמדו בפ״ע, ולא עם הגרים הנ״ל, והאריך בסדר מעמדם, ללמוד דרך ארץ שכן נכון גם לדורות ביום שיתקבצו כל הלאום:

מדרגה ד׳ – מדרגה הפחותה: טפכם נשיכם וגרך וגו׳: גם הם נדונים על המוטל עליהם להיות לטוב לאדוניהם ולמחזיק אותם ומפרנסם, ועליהם להיות נשמעים להם, ועל זה עומדים ב״ברית״.

מחוטב עציך:⁠¹ שהיא עבודה קשה שבבית, ״עד שואב מימיך״ שהיא הקלה ביותר², כל אחד נדון לפי עבודתו.

1. ע״פ רבינו אין זה מתייחס ל״גרך אשר בקרב מחניך״.

2. פירוש יחידני של רבינו. (לא ברור מנין לרבינו ששאיבת מים היא העבודה הקלה ביותר במשק הבית).

וגרך וגו׳ – גם ביהושע ח׳:ל״ה מזכיר הכתוב את הגר יחד עם הנשים והטף. יתכן שהם הקיני שהתגיירו עם יתרו.

מחוטב עציך וגו׳ – אין אנו צריכים לומר שכוונת הכתוב דווקא למשרתי המשכן, כמו ביהושע ט׳:כ״ג. יתכן שבמלחמות שבעבר הירדן נפלו לידי ישראל עבדים רבים, כמו הגבעונים שלאחרי כן.⁠¹

1. אין לתמוה על כך שגם גרים ועבדים נכנסים לברית. השוה בראשית י״ז:י״ב והלאה לענין ברית מילה.

מחטב עציך וגו׳ – הנתינים גזר משה על חתונם לההוא דרא שנאמר מחוטב עציך וגו׳ ואתא דוד וגזר עלייהו לכולי דרי.⁠¹ (יבמות ע״ט.)

1. הנתינים הם הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע ובזה הטעוהו ליהושע כנודע בכתוב, ולכן נתנם לחוטבי עצים למזבח כדכתיב (יהושע ט׳) ויתנם יהושע ביום ההוא לחוטבי עצים ולשואבי מים, ועל שם נתינה זו נקראו נתינים, ודוד המלך גזר עליהם שלא להתחתן בהם מפני שהכירם לאכזרים ואין זה ממדות ישראל כשרים זרע אברהם [ע״ל בפ׳ ראה בפ׳ י״ג י״ח ונתן לך רחמים], ואמר כאן על זה דגם כאלה שהיו בימי משה, כלומר עבדים שנתגיירו שלא לשם שמים רק לשם איזו פניה, גזר משה עליהם שלא להתחתן בהם, ומדייק זה מדקרינהו לחוטבי עצים ושואבי מים באנפייהו ש״מ לאו בכלל ישראל הם ולאו בכלל גרים אלא עבדים ועבדים פסולים נינהו, ואמנם הוא גזר רק לאותו הדור, מפני שהיה חושב שלדורות הבאים ישתנה טבעם מלהיות אכזרים, אבל דוד שכבר ראה דורות הבאים והכירם בכ״ז לאכזרים גזר עליהם עד עולם, כך נראה לפרש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון