×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כז) וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛םא אֶל⁠־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
And Hashem uprooted them from their land in anger, and in wrath, and in great indignation, and cast them into another land, as at this day.⁠"
א. וַיַּשְׁלִכֵ֛ם =ל-גדולות ומ״ש
• א,ל,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9=וַיַּשְׁלִכֵ֛ם (באות למ״ד רגילה)
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותצרור המורמנחת שיר׳ י״ש ריגייונתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְטַלְטֵילִנּוּן יְיָ מֵעַל אֲרַעְהוֹן בִּרְגַז וּבִחְמָא וּבִתְקוֹף רַב וְאַגְלִינוּן1 לַאֲרַע אוּחְרִי כְּיוֹמָא הָדֵין.
1. ״שלח״ = גלי גם בתרגום אונקלוס לויקרא י״ח:כ״ד.
And the Lord cast them away from off their land in anger, indignation, and great violence, and drave them captive into another land as at this day.
ותלש יתהון י״י מעלוי ארעהון בתקוף רגוז ובכליתה ובכעס רב וטלק יתהון לארע אחרני כיומא הדין.
וטלטילינון י״י מעילוי ארעהון ברגוז ובכלו ובתקוף רב וטלקינון בגלותא לארע חורן כזמן יומא הדין.
And the Lord hath made them to wander forth from their country with anger, indignation, and wrath, and hath cast them into captivity in another land until this day.
עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַיּוֹם הַזֶּה״, מַה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵם הוֹלְכִין וְאֵין חוֹזְרִין דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר אַף הֵן אֲפֵלָה שֶׁלָּהֶן עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם. תָּנוּ רַבָּנָן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁום רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם מַעֲשֵׂיהֶם כְּהַיּוֹם אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו חוֹזְרִין. רַבִּי אוֹמֵר בָּאִין הֵן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ״ז:י״ג) ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל״ וְגוֹ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָּה שְׁבָקֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ דִּכְתִיב (ירמיהו ג׳:י״ב) ״הָלוֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה״ וְגוֹ׳ מַאי חֲסִידוּתֵיהּ, דְּתַנְיָא קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״ שֹׁרֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְעָנָף לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט״ז:ו׳) ״שֹׁמֵר פְּתָאִים ה׳⁠ ⁠⁠״, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִיַנּוּקָא פְּתָיָא.
פשדב אהלהא ען בלדהם בגצ׳ב וחמיה וסכ׳ט עט׳ים וטרחהם אלי בלד אכ׳ר כמא תרונהם אליום
ועקר את תושביה מארצם בכעס ובחמה ובזעם גדול והשליכם לארץ אחרת כפי שאתם רואים אותם היום.
ויתשם י״י מעל – כתרגומו: וטלטלינון, וכן: הנני נותשם מעל אדמתם (ירמיהו י״ב:י״ד).
ויתשם י"י – Understand this as the Targum has it: וטלטלינון, "and He cast them out". Similar is, "Behold, I cast them out (נתשם) from their land" (Yirmeyahu 12:14).
פס׳: ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת – אלו ד׳ כנפות הארץ: אף וחמה וקצף וארץ אחרת. ד״א ארבעה 1כנגד (יחזקאל יד) ארבעת שפטי הרעים.
כיום הזה – שלא יהא דבר נשכח מן הדורות. כאלו היום נהיה לך יהו מזכירים אותו מדור דור ומספרים כל אחד ואחד לחבירו. למ״ד וישליכם גדולה משונה מכל למ״ד שבמקרא ללמדך כי אורך הגלות עליהם:
1. כגגד ארבעה. שפטים הרעים האמורים ביחזקאל חרב ורעב וחיה רעה ודבר ע״ש בקרא:
ויתשם – בחסרון נו״ן, לנתוש ולהרוס (ירמיהו א׳:י׳), רק הוא מבולע כמשפט.
וטעם כיום הזה – דברי המשיבים.
AND THE LORD ROOTED THEM OUT. Va-yitteshem (and rooted them out) is missing a nun.⁠1 Compare li-netosh (to root out) (Jer. 1:10). The nun is swallowed by the dagesh, as is the rule.⁠2
[AS IS THIS DAY.] These are the words of the respondents.⁠3
1. Its root is nun, tet, shin.
2. For words whose first root letter is a nun.
3. It is part of the answer given by earlier inhabitants of the land.
וישלכם וגו׳ – ל׳ רבתי ומשוכה הרבה להלאה לרמוז על השלכה רחוקה גדולה של עשרת השבטים שהשליכם אחר הרי חושך ומעבר לנהר סמבטיון ששוב לא חזרו, ולכך כתיב חסר יו״ד בין ל׳ וכ׳ שעל חסרון י׳ שבטים ידבר.
וישלכם אל ארץ אחרת וגו׳ – וסמיך לי׳ הנסתרות וגו׳ לומר שהקץ מכל עין נסתר ונסתם.
ויתשם י״י מעל אדמתם – כי יגלה השבט העושה הרע בעיני י״י, כענין: ויגלם לראובני ולגדי (דברי הימים א ה׳:כ״ו).
והנכון: כי עתה ירמוז לגלות כל ישראל בהיות כולם רעים, ויגלו גלות שלימה. וכן הפרשה הבאה אחרי כן: והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה (דברים ל׳:א׳) – על גלות כל ישראל היא, כמו שאמר: בכל הגוים אשר הדיחך י״י אלהיך שמה וגו׳ (דברים ל׳:א׳), הפרשהא כולה.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא: ״והפרשה״.
AND THE ETERNAL ROOTED THEM OUT OF THEIR LAND, for He will exile the tribe that will do evil in the sight of the Eternal, as it is stated, and he [the king of Assyria] carried them away, even the Reubenites, and the Gadites, and the half-tribe of Menasheh.⁠1 The correct interpretation is that he is now alluding to the exile of all Israel, all of them being evil, and they will be banished in a complete exile. Similarly, the following chapter, And it shall come to pass, when all these things are come upon thee2 is a reference to the exile of all Israel, as he said, among all the nations whither the Eternal thy G-d hath driven thee,⁠3 and so he concludes the entire chapter.
1. I Chronicles 5:26.
2. Further, 30:1.
3. Further, 30:1.
ויתשם ה׳ מעל אדמתם – הפרשה הזאת בבית ראשון, כי שם עבדו עבודה זרה ואמר ויתשם וישליכם על עשרת השבטים, שמיום שגלו לא חזרו והם נקראים נדחים, ומזה אמר כיום הזה, כלומר כיום הזה שאתם במדבר מקובצים במקום אחד אבל אתם נדחים, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה שאתם עתידין לבא שם, כך יגלו בניכם אל ארץ אחרת ויהיו מקובצים במקום אחד נדחים מארצם.
וישליכם אל ארץ אחרת – למ״ד של וישליכם רבתי, וידוע כי היא הגדולה שבכל האותיות, ומה שהיתה רבתי יתכן שירמוז אל המעלה הגדולה הנשאת המושלכת בזמן הגלות, הוא שאמר ירמיה (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, וכן כתוב עוד (תהלים ע״ח) ותפארתו ביד צר, והוא שכתוב (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, והוא איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד. וזהו שאמרו במדרש איכה, כלום הם מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד, הדא היא מקלקלא לאפיהון, הדא הוא דכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. וזהו שאמר דוד ע״ה (תהלים ק״ב) כי נשאתני ותשליכני, כי המעלה הגבוהה הנשאת השליכה, וכיון שהשליך אותה מעלה לא זכר הדום רגליו, שהיא עטרת המקבלת מתפארת, בסוד (משלי ד) עטרת תפארת תמגנך, וזהו שכתוב (איכה ה) נפלה עטרת ראשנו, וכיון שנפלה נפלו ישראל, שנאמר (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ובלשון הזה מצינו שאמר יחזקאל הנביא על מלכות בית דוד (יחזקאל י״ט) ותתש בחמה לארץ הושלכה.
ויתשם ה' מעל אדמתם, "the Lord uprooted them from their soil.⁠" This whole paragraph refers to the period of the first Temple, seeing that this was the period during which the people were guilty of idolatry. The expressions ויתשם and וישליכם refer to the fate of the ten tribes, exiled by Shalmanesser, who never returned to their homeland. Such people are considered נדחים, "outcast.⁠" This is why the Torah uses the expression כיום הזה, i.e. their fate became similar to yours as of this day. Just as you are all together in one place, not spread out over the area comprising your homeland, so these exiles will be in a closely confined area. As long as you (the Jewish people) have not yet come to your homeland, i.e. אל המנוחה ואל הנחלה, (compare Deut. 12,9) you too can be considered as נדחים. Your descendants will once more face such crowded conditions, if and when they are exiled due to breaking the conditions of this covenant. Whenever a people are not on their own land where they have space to spread out they are considered as נדחים, outcast.
וישליכם אל ארץ אחרת, "He expelled them to another land.⁠" The letter ל is anyway the largest of the letters in the א-ב. Here it is written even larger. This may be an allusion to the exceptionally high spiritual level from which the people were flung down at the time they were exiled. The prophet Jeremiah (Lamentations 2,1) already speaks of this when he says: השליך משמים ארץ תפארת ישראל, "the Lord has cast down from heaven to earth the majesty of Israel.⁠" Another verse referring to the same experience of the Jewish people is found in Psalms 78,61: "His majesty is in the hands of an oppressor.⁠" This is similar to Daniel 8,12: "it hurled truth to the ground.⁠" This is a reference to the countenance of Yaakov engraved on the throne of God [he is known as personifying "truth" just as is God Himself, Ed.] This is also what we read in Midrash Eychah 2,2: "God said to Israel the reason you have the audacity to anger Me is that you rely on the fact that the picture of your patriarch Yaakov's countenance is engraved in My throne, This is why I will fling it back at you right into your faces.⁠" This (according to the author of this Midrash) is the meaning of the verse we quoted from Lamentations 2,1 that "He hurled the majesty of the people of Israel from the heaven.⁠" This is also what David referred to when he wrote (Psalms 102,11) כי נשאתני ותשליכני, "for You had lifted me up high only to cast me down.⁠" God flung down the Jewish people whom He had raised previously to such great heights (spiritual). It is as if the psalmist said that the very great height to which the Jewish people had risen previously was a reason why their fall became so phenomenal. Seeing that God had flung the Jewish people down from such great heights, "He no longer remembered the footstool of His feet on the day of His wrath* (Lamentations 2,1). [the thrust of this commentary, if I understand correctly, is that the upheaval caused to the Jewish people by its exile was matched by a similar upheaval in the celestial spheres. Ed.] The various portions of verses from Lamentations (5,16) or Amos (5,2), as well as from Ezekiel (19,12) cited by the author, all tend to describe the decline of Israel's image in the celestial regions before this was followed by Israel's physical decline and exile. It is part of the mystical aspect of what is referred to in our verse.
באף ובחמה ובקצף – בגימטריא שבעים. כנגד שבעים שנה של גלות בבל.
וישלכם – למ״ד גדולה, וחסר יו״ד. לומר שאין השלכה לעשרת השבטים (עי׳ ב״ר פ׳ ע״ג).
ועל זה נתשם השם יתעלה מעל אדמתם והשליכם אל ארץ אחרת כמו שהם היום הזה חוץ לארצם בארץ אחרת וזה ממה שיורה שהאיש שיסכים השם יתעלה לכלותו לא השבט או השבטים ונדמה שזה כלו הוא על ירבעם ועשרת השבטים. והנה ירבעם היה האיש אשר היתה עצתו כך לפרוק מעליו עול תורה ולזה עשה לו שני עגלי זהב והנה בא ענשו שנמחה שמו מתחת השמים עד שלא נשאר לירבעם משתין בקיר וכן היה בשאר מלכי ישראל שאחזו דרכו ואמנם עשרת השבטים הגלה אותם מלך אשור מעל אדמתם וקודם זה נהרגו מהם רבים מאד ומתו ברעב עד שלא נשארו מהם כי אם מתי מעט והגלה אותם מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי.
התועלת הרביעי הוא לבאר איך שערה התורה בעניין ירבעם ומה שנפלו מהרע עשרת השבטים בסבתו עד שכבר נתקיים בהם מה שנזכר בזה המקום כמו שזכרנו.
ובסבת זה ויתשם ה׳ מעל אדמתם והפיצם בגוים ולא כלם לגמרי.
וַיַשְלִכֵם: למ״ד רבתא, וכ״כ במס׳ סופרי׳1 פ״ט, וכן נדרש בפסיקת׳2 למ״ד וישלכם גדולה משונה מכל למ״ד שבמקרא ללמדך כי אורך הגלות עליהם. [וַיַּשְׁלִכֵם].
1. במס׳ סופרי׳: פ״ט ה״ה.
2. בפסיקת׳: לקח טוב דברים, נא ע״א.
כיום הזה – שאנו מפוזרים בכל עמי הארצות, כי הכתוב מדבר בגלות אשר אנחנו בו היום, ולשון כיום הזה הם דברי הדור האחרון שיאמרו כך בהיותם בגלות:
ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול – אבל אחר שהגלם שהוא וישליכם אל ארץ אחרת אף ברבות הימים המה עוד בחשיבותם. ונראים כיום הזה כאלו התחיל הגלות ביום הזה:
ויתשם ה׳ וגו׳ כיום הזה: עוד יאמרו שהפיזור הרב הוא רק ״באף ובחמה ובקצף גדול״ – בלי חשבון ודעת1, וגם ״כהיום הזה״ דמשמעו לחלוטין, וכמו שאמר ר״ע בפרק חלק (סנהדרין קי,ב) מה היום הולך ואינו חוזר, אף המה אינם חוזרים2. והכי ביאר ירמיה בקינות (איכה ד,טז) מאמר אומות העולם ״פני ה׳ חלקם לא יוסיף להביטם״, פירוש, מד״חלקם״ בפיזור הנורא ולא במקום אחד, מזה מבינים אשר ״לא יוסיף להביטם״. וזהו לשון ״וישליכם״ – כאדם המשליך דבר ונופל במקום שהוא בלי דעת המפילו.
כל זה דעת אומות העולם. אבל באמת אינו כמו שחושבים אומות העולם.
1. של תורת הענישה.
2. משנה: עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר ״וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה״ – מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא.
ויתשם וגו׳ – כלומר עקר אותם. ״נתישה״ היא ההיפך מ״נטיעה״ (עמוס ט׳:ט״ו, ירמיהו כ״ד:ו׳, מ״ב:י׳). הלשונות שעיקר משמען לגבי צמחים, ובפרט אילנות, משמשות גם לגבי בני אדם; השוה את הביטוי ״אזרח״, שמשמש בלשון תושב קבוע (״יציבא״), אבל עיקר לשונו משמע אילן שלא הועבר ממקומו (השוה את פירושנו לויקרא כ״ג:מ״ב).
מעל אדמתם – נמצא לעתים בקשר עם לשון נתישה; לראשונה עמוס ט׳:ט״ו.
באף ובחמה ובקצף גדול – חיבור לשונות הללו לא נמצא במקרא יותר אלא בירמיהו כ״א:ה׳, ל״ב:ל״ז.
וישליכם – בנוגע לאותיות רבתי וזעירא שבתורה, השוה את הערתי בפירושי לויקרא א׳:א׳. בנוגע ללמ״ד רבתי שבכאן, ראה מסכת סופרים פרק ט, הלכה י והערתו של מילר שם המביא מדרש אגדה הדורש את הלמ״ד רבתי כראש תיבה ותיבת ״אל״ כאילו היא נקודה בציר״י, ונרמז בכאן ״ויש לכם אל ארץ אחרת״, כלומר אף בארץ אויביכם השי״ת הוא אלהיכם, השוה ויקרא כ״ו:מ״ד.
אל ארץ אחרת – לפסוק זה נתכוון ירמיהו הנביא, כאשר התרה במלך יהודה (ירמיהו כ״ב:כ״ו): ״והטלתי אותך... אל ארץ אחרת״. לשון השלכה קשורה בירמיהו — וגם בשאר המקרא — עם ״מעל פניו״, כלומר השי״ת משליך אותם מעל פניו כדבר בזוי, וכן כוונת הכתוב שבכאן, שהשי״ת משליך את ישראל ח״ו מעל פניו אל ארץ אחרת (שהוא מסלק את השגחתו מעליהם שם).
כיום הזה – כמו למעלה ב׳:ל׳. בספרי דברים מג (מדרש תנאים 39) דורש מכאן שעונש הגלות הוא החמור שבענשים (ועל כן הזכיר הכתוב עונש זה לאחרונה).
ויתשם וגו׳ – ת״ר, עשרת השבטים אין להם חלק לעוה״ב,⁠1 שנאמר ויתשם ה׳ מעל אדמתם וגו׳ וישליכם אל ארץ אחרת, ויתשם בעוה״ז וישליכם אל ארץ אחרת לעוה״ב, דברי ר׳ עקיבא,⁠2 משום ר׳ שמעון אמרו, כיום היה, אם מעשיהם כיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים.⁠3 (סנהדרין ק״י:)
כיום הזה – עשרת השבטים אינם עתידים לחזור, שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הזה הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי ר׳ עקיבא,⁠4 ר׳ אליעזר אומר, כיום הזה, מה יום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפילה להם עתיד להאיר להם.⁠5 (סנהדרין ק״י:)
1. הם השבטים שהגלה סנחריב כמש״כ וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי (מלכים ב י״ח), וטעם עונשם מפני שבגלותם דברו בגנות ארץ ישראל כמבואר בסנהדרין צ״ד א׳.
2. יתכן לומר דנראה לו לפרש דרומז בזה על עשרת השבטים, משום דבאמת כך היה המעשה אתם שהוליכם סנחריב למקום אחד למדינת אפריקא ושם נטמעו בין הגוים אבל שני השבטים, יהודה ובנימין, לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו לכל הארצות, וא״כ אי עלייהו קאי הו״ל לומר וישליכם אל ארצות אחרות, בלשון רבים.
3. ס״ל דהתשובה מועלת על הכל, וכך ס״ל להרבה חכמים, ועיין לפנינו בפ׳ קרח בענין דרשה כזו.
4. עיין מש״כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן.
5. וגם בענין דרשה כזו כמו בהקודמת דעת רוב החכמים נוטה לדעת הזכות והפדות, כמש״כ.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג תועלותצרור המורמנחת שיר׳ י״ש ריגייונתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144