Tehillim 22 – תהלים כב‏ – Mikraot Gedolot

בְּסַעְדָךְ אִטַלְקֵית מִמַעַיְנָא מִכְּרֵיסַת אִמִי אֵלִי אָתְּ.

By your aid¹ I was pulled forth from [her] bowels; from my mother's womb you are my God.

1. Aid: word.

ופי אלת׳אניה בעד חאל אלרחם פעליך תוכלת, כמא מן אול ט׳הורי מנה לם תזל רבי.

ובמצב השני [הראשון הוא הלידה] אחרי זמן השהייה ברחם. גם עליך נתמכתי כמו מתחילת הופעתי [יציאתי] מהרחם. עדיין אתה אלוהי.

עליו, וגם הלאה אחרי מצבי ברחם עליך נשענתי כמו שמתחלת צאתי ממנו לא חדלת מהיות אלי כלומר משגיחי.

עליך השלכתי – נשלכתי.

מרחם – מאז הוצאתני מרחם, כמה דאת אמר: העמוסים מני בטן (ישעיהו מ״ו:ג׳), מאז נולדו השבטים נשאם וניהלם.

Upon You, I was cast from birth I was cast from birth since You took me out of the womb, as Scripture states: "who are carried from birth" (Yeshayahu 46:3). From the time the tribes were born, He carried them and led them.

עליך – הטעם עליך השלכתי לא על שדי אמי (תהלים כ״ב:י׳) כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.

UPON THEE… Its meaning is as follows: I have been cast upon You and not upon my mother’s breast, for You feed her and you feed me. You are the one who gave¹ me the strength to receive sustenance until I grew up.⁠² Scripture therefore reads: Thou art my God from my mother’s womb.

1. Lit., “gives.”

2. And am able to feed myself.

עליך השלכתי מרחם – כי אתה המטריף לאמי מזונה שתטריפני ותגדלני.

השלכתי. והמשליך האב והאם, כי הוא אין בו דעת להשליך יהבו על האל.

וכן מבטן אמי אלי אתה – כי הם המודים לך עלי.

Upon Thee I was cast from the womb – for Thou art He who fed my mother with her sustenance, so that she could feed and bring me up. I was cast: the one who actually "casts" is the father and the mother, for he (the child) has not himself the understanding to cast his burden upon God. And so

From my mother's womb my God art Thou – for they confess Thee on my behalf.

עליך. ׳כגודל זרועך׳¹: השלכתי מרחם. ׳ותחזק מצרים למהר לשלחם׳ (שם יב לג), ומאז אלי אתה, באמרו (שם טו ב) ׳זה אלי ואנוהו׳²:

1. ע״פ לשה״כ להלן (עט יא). ובדפו״ר ׳כגדול זרועך׳, או׳בגדול זרועך׳ (שמות טו טז), והגהתי ע״פ כת״י פאריז ומסברא.

2. ראה רבינו שם ובדיבור ׳אנכי ה׳ אלקיך׳.

עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם. כי אם אני בכור, ציוית לקדשני ׳מרחם׳ ולפדות אותי בסוף שלושים יום לעבודתך¹. ואמר ׳מרחם׳, כי קדושת הבכור הוא מן הרחם, פרט ליוצא דופן, כדכתיב ׳פטר כל רחם׳², פטר רחם אמר רחמנא³: מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. שבצאתי מבטן אמי ליום השמיני ימולו בשר ערלתי.

הנה אם כן שאף על פי שאין לי זכות להינצל מרוב עניי כמו שעשית למצרים, כי אתה את אשר הכית רדפת⁴, הצילני, ובפרט שאתה הקדשתני לעבודתך מלידה ומבטן ומהריון, על דרך ׳בטרם אצרך בבטן׳ וגו׳ (ירמיה א׳:ה׳):

1. לשון ׳לעבודתך׳ צ״ע, ובשמות (יג ב) כתב על הבכור ׳שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול׳, וכן שם (פסוק טו). אך ראה שם (כב כח): ׳בכור בניך תתן לי – לכל עבודת קודש, לעבודת המקדש ולתלמוד תורה, כמו שהיה אחר כך בכהנים׳.

2. במכילתא דרשב״י (יג א): ׳פטר רחם – פרט ליוצא דופן׳.

3. לשון זה בתנחומא (בא יב), שם למדו מכאן שנשא חמש נשים וילדו זכרים, חייב לפדות כולם כי ׳פטר רחם אמר רחמנא׳.

4. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ס״ט:כ״ז).

מרחם – מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי.

מבטן וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

מרחם מבטן – הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ״ש ירמיה (א׳ ה׳).

עליך – וגם אתה היית אח״כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה – כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי״כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם.

עליך השלכתי מרחם – כי לא יכלתי להשתדל בעדי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון