Tehillim 22 – תהלים כב‏ – Mikraot Gedolot

לְשַׁבָּחָא עַל תְּקוֹף קוּרְבַּן תְּדִירָא דִקְרִצְתָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise; concerning the strength of the regular morning sacrifice; a psalm of David.

למנצח על אילת השחר – זה שאמר הכתוב (חבקוק ג׳:י״ט) אלהים ה׳ חילי וישם רגלי כאילות. אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות. שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים. ומהו (שם) ועל במותי ידריכני. על במותי בימאות שלי ידריכני. אלו המצריים שכיון שנשתקעו בים רמז הקב״ה לים והשליכם ליבשה והיו ישראל רואין אותם מתים. שנאמר (שמות י״ד:ל׳) וירא ישראל. ומכירין אותם. מה היו עושין להן כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן המעים הללו שלא חסו לי. שכן כתיב (תהלים ס״ח:כ״ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך וגו׳. אמרו ישראל לפני הקב״ה כבר עשית לנו נסים הללו אף אנו לא נהיה כפויי טובה. ומה יש לנו לעשות שירות ותשבחות אז ישיר משה. הוי למנצח על אילת השחר. דבר אחר בשתי אילות. דבורה ואסתר. דבורה שבאת משבט נפתלי (בראשית מ״ט:כ״א) אילה שלוחה. על אילת השחר זו אסתר.

דבר אחר: אילת – זהו שאמר הכתוב (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה׳ אור לי. אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה. ואימתי הוא מאיר בלילה. אף על פי שהוא לילה יש בו אור הלבנה והכוכבים. ואימתי הוא חושך מעלות השחר הלבנה והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם ואותה שעה אין חשך גדול מזה. והקב״ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם. (דבר אחר על אילת השחר. למי שהוא קופץ כאיל ומאיר הוי על אילת השחר). וכן הוא אומר באסתר כל הפרשה עד (אסתר ד׳:י״ג) אל תדמי בנפשך. אל תאמרי בנפשך בשביל שאני מלכה אני נכשלת. (שם י״ד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו׳ ומי יודע אם לעת כזאת הגעת. מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל. לכך (שם) ומי יודע אם לעת כזאת. (שם ט״ז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו. וכי יש אדם צם ואוכל ושותה ולמה אמרה כן. אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשורוש. זה שהמשל אומר הא קורא והא קולתא אכלתון בקורא ליקתון בקולתא. יכול יהו צמים שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים. אלא מפסיק מבעוד יום. ולמה שלשה ימים לפי שאין הקב״ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע אין לכם להצטער אלא שלשה ימים שנאמר (יהושע ב׳:ט״ז) ונחבתם שמה שלשה ימים. וכן את מוצא ביונה (יונה ב א-יא) ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים. ויאמר ה׳ לדג. וכן הושע אומר (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו. לכך גזרה שלשה ימים. לכך נאמר על אילת השחר. שהביאה השחר מתוך החשך. אלי אלי. יום ראשון אמרה אלי ויום שני כן. יום שלישי צעקה בקול גדול ואמרה למה עזבתני.

למנצח על אילת השחר – אמר רבי יהודה בר סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחש בורח. ואת מוצא האילת הזאת בשעה שהיא צמאה היא חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה והתהום מעלה לה מים שנאמר (תהלים מ״ב:ב׳) כאיל תערוג על אפיקי מים. ורבנן אמרי זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב״ה מרחם עליהם. מה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה והתהום מעלה לה מים שנאמר כאיל תערוג על אפיקי מים. כיון שראה דוד כן שהקב״ה עונה אותה התחיל סודר עליה מזמור.

למנצח על אילת השחר – וזה שאמר הכתוב (ישעיהו ט׳:א׳) העם ההולכים בחושך. מדבר בדורו של מרדכי. שאין לך שעה של אפילה שהיתה להם לישראל כשושן הבירה שנגזר עליהן להשמיד להרוג ולאבד. וראו אור גדול שנצמח להם גואל וגאלם זה מרדכי שנאמר (אסתר ח׳:ט״ו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ומה כתיב אחריו (שם ט״ז) ליהודים היתה אורה.

דבר אחר: למנצח על אילת השחר – זה שאמר הכתוב (תהלים ס״ו:ג׳) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. ר״א בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך. הנהרגין הורגין את הורגיהן. והנצלבין צולבין את צולביהן. והמשתקעים שוקעים את שוקעיהן. והנשרפין שורפין את שורפיהן. והנשלכין לגוב האריות משליכין את משליכיהן. כיצד פרעה אמר (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. והושלך לים שנאמר (שם ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) תתרמון לגוא אתון נורא. נעשה אמכסירוס. ואותן שהשליכו אותן נשרפו שנאמר (שם כ״ב) גבריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא. המן הרשע עומד כל הלילה ומתקן קורה של חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו. ונתלה הוא ובניו עליו שנאמר (אסתר ז׳:י׳) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. ועל ישראל נגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. ונהפך על שונאיהם הדבר שנאמר (שם ט׳:א׳) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

דבר אחר: אלי אלי למה עזבתני – אלי בים אלי בסיני למה עזבתני. למה נשתנה עלי סידורו של עולם וסידורן של אמהות. מה שרה אמנו על ידי שנשבית לילה אחת לקה הוא וכל ביתו שנאמר (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו. אמרה אסתר ואני נתונה בחיקו של אותו רשע כל השנים הללו למה אין אתה עושה לי נסים. למה עזבתני. אלי אלי למה שלש פעמים אלי מבטן אמי. אמרה אסתר לפני הקב״ה רבונו של עולם שלש מצוות נתת לי נדה וחלה והדלקת הנר. כלום עברתי על אחת מהן. למה עזבתני. (ירמיהו ט׳:כ׳) להכרית עולל מחוץ. ולא מבתי כנסיות. בחורים מרחובות. ולא מבתי מדרשות. ובירושלים כתיב (דברי הימים ב ל״ו:י״ז) ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם. כתיב (דברים כ״ב:ו׳) לא תקח האם על הבנים. וכתיב (הושע י׳:י״ד) אם על בנים רוטשה. אמר ר׳ יהודה ברבי סימון כתיב (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואנו להשמיד להרוג ולאבד. כתיב (שם י״ז:י״ג) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ובירושלים כתיב (תהלים ע״ט:ג׳) שפכו דמם כמים. א״ר אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם לחמורים נתת קבורה אלו המצריים שנאמר (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם. וכתיב (שמות ט״ו:י״ב) נטית ימינך תבלעמו ארץ. מלמד שהשליכם הים ליבשה והיבשה לים. הים אמר ליבשה קבלי אוכלוסיך. והיבשה אומר לים קבלי קטיליך. ואומרת היבשה מה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי קללני המקום. אם אני פותחת פי ובולעת כל אלו האוכלוסין על אחת כמה וכמה. ובאותה שעה נשבע הקב״ה שאינו מביאה בדין ואינו תובע מידה שנאמר (שם) נטית ימינך תבלעמו ארץ. ואין ימינך אלא שבועה שנאמר (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו. להם נתת קבורה ולחסידיך לא נתת קבורה. ועלינו להשמיד להרוג ולאבד. למה עזבתני. אלהי אקרא יומם ולא תענה. ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיא אמר מה אבותינו צעקו לפניך ושמעת את צעקתם. וכתיב בהם (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. ואנו צמנו וענינו נפשנו והתפללנו ביום ובלילה ולא עשית לנו נסים. אלי אלי למה עזבתני. אם אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך.

רמז תרפה

למנצח על אילת השחר – מה אילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן אף השחר מפצל לכאן ולכאן, אמר ר׳ אידא ולמה נמשלה אסתר לאילה מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר רבי יוסי למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתן ליכתב קאמרינן, הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב, אלא למאן דאמר לא ניתן לכתוב מאי איכא למימר, מוקים לה כדרבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת (בתרי עשר ברמז תקס״ו).

ד״א למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה, ואימתי הוא מאיר בלילה אע״פ שהוא לילה יש בו אורה הלבנה והכוכבים והמזלות, אימתי הוא חשך בעלות השחר והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכים להם אותה שעה אין חשך גדול הימנו, ואותה שעה הקב״ה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם, והן הוא אומר והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, חשכה זה מדי בימי אסתר.

דבר אחר על אילת השחר למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה השחר עולה והכוכבים שוקעים אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה מאירה והמן ובניו שוקעין. רבי חייא בר אבא ור׳ שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל וראו אילת השחר, אמר ר׳ חייא כך היא גאולתן של ישראל אמר לו היינו דכתיב כי אשב בחשך ה׳ אור לי וגו׳ בתחלה היא מאירה קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה, כך מרדכי בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך ויהי כראות המלך את אסתר המלכה ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך ויתלו את המן ואחר כך ואתם כתבו על היהודים ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה וגו׳. אמר רבי יהודה בר רבי סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחים, כך שכשבאת אסתר ברח המן.

מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין פי מטלע אלפג׳ר.

שבח לדוד שבו משבח (את ה׳) בזמן עלות השחר.

מזמור לדוד, ישירו בו המתמידים במשמרותם בעת עלות השחר.

פירשתי אילת השחר, עלות השחר, לפי שאני עשיתי יסודו נגזר מן איל ואילות שהוא יכולת, וכיון שבשפה שתרגמתי אליה לא יאות לומר יכולת השחר לכן אמרתי עלות השחר.

פסרת אילת השחר, מטלע אלפג׳ר, לאני ג׳עלת אלאצל משתקא מן לפט׳הֵ איל ואילות אלד׳י הו טאקה, ולמא כאנהֵ אללגה אלמכ׳רג אליהא לא תסתחסן אן תקול טאקהֵ אלפג׳ר פקלת מטלע אלפג׳ר.

The meaning of “strength of the dawn (ʾayyęlęṯ)” corresponds to the strength of the dawn and an outbreak (of wailing) and is derived from “my strength (ʾęyālûṯî)” “as a man without strength (ʾęyāl)” (Ps. 88:5).

And “near (ʾal)” means in proximity, as if it said “camping near it” (Num. 2:5). It starts at dawn. Therefore “My God, I cry by day – You answer not; by night, and have no respite” is connected to that time of day and night (i.e., dawn).

על איילת השחר – שֵם כלי שיר.

דבר אחר: על כנסת ישראל שהיא איילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר השירים ו׳:י׳). ורבותינו דרשוהו (בבלי מגילה ט״ו:) באסתר.

[ומנחם פתר: אילת – לשון מעוז, כמו: אילותי לעזרתי חושה (תהלים כ״ב:כ׳).

השחר – לשון שחרית. ומנחם פתר: לשון בקור, כמו: שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א:כ״ז), וכמו לשחר פניך (משלי ז׳:ט״ו).]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ayeleth hashachar The name of a musical instrument. Another explanation: Concerning the nation of Israel, which is a beloved hind (אילת אהבים), who looks forth like the dawn (שחר) (Shir HaShirim 6:10). Our Sages, however, interpreted it as referring to Esther (Midrash Tehillim 22:1, Meg. 15b). Menachem (p. 22) interprets אילת as an expression of strength, as: "My strength (אילותי), hasten to my assistance" (verse 20).

השחר – is an expression of dawn, but Menachem (p. 172) interprets it as an expression of seeking, as: "He who desires (שֹׁחֵר) good etc.⁠" (Mishlei 11:27) and as "to look (לשחר) for you" (ibid. 7:15).

למנצח על איילת השחר – כאשר יראה כח עלות השחר.

ויש אומרים: כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו״ד איילותי כגבר אין איל (תהלים פ״ח:ה׳) בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות איילת נגזרת מזאת הגזרה.

והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים (משלי ה׳:י״ט). וזה המזמור על נועם ניגונו.

FOR THE LEADER; UPON AYYELET HA-SHACHAR. Upon Ayyelet ha-shachar means, when the power of the rising of the dawn is manifested.⁠¹

Others say that ayyelet ha-shachar is the name of a musical instrument.

We know that the yod in eyaluti (my strength) (v. 20) and the yod in eyal (help) in I am become as a man that hath no help (Psalms 88:5) have no dagesh.⁠² It is therefore improbable for the word ayyelet to be related to eyaluti or eyal.⁠³

It appears to me that ayyelet ha-shachar is the beginning of a love poem.⁠⁴ Compare, ayye-let ahavim (a lovely hind) (Prov. 5:19).⁠⁵ This psalm was to be performed according to its melody.⁠⁶

1. This poem was composed at the rising of the dawn. This opinion apparently connects ayyelet with the word eyal (power). See Radak.

2. Whereas ayyelet does.

3. Thus ayyelet is not connected to the word eyal, and ayyelet ha-shachar does not mean the strength of dawn.

4. Lit. A poem dealing with desire.

5. Prov. 5:19 reads: A lovely hind and a graceful doe, Let her breasts satisfy thee at all times.

6. To the tune of a well known song beginning with the words ayyelet ha-shachar.

למנצח על אילת השחר מזמור לדוד – יש אומרים (רש״י), כי אילת השחר הוא כלי מכלי הנגון.

ויש מפרשים (בעל התרגום, מנחם) אילת מן אילותי לעזרתי חושה (תהלים כ״ב:כ׳), כלומר: שהיה נאמר זה המזמור בכח עלות השחר.

ויש מפרשים: כי אילת שם כוכב הבקר. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (ירושלמי ברכות א׳:א׳, יומא ג׳:ב׳) קורין כוכב הבקר: אילתא. והם אמרו (שם. שיר השירים רבה ו. אסתר רבה סוף י. מדרש שוחר טוב): כי על אסתר נאמר זה ועל ישראל שהיו בגלות באותו זמן.

ויש מפרשים אותו על דוד בעודנו בורח מפני שאול. והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת. וסוף המזמור יוכיח זה. וקראה אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים: בצבאות או באילות השדה (שיר השירים ב׳:ז׳, ג׳:ה׳).

והשחר – פירושו יופי וזוהר כמו שאמר עליה: מי זאת הנשקפה כמו שחר (שיר השירים ו׳:י׳). ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאלו היא נשכחה ונעזבה.

For the Chief Musician. Set to "The Hind of the Morning.⁠" A Psalm of David. – There are those who say (Rashi, and others beside him) that השׁהר אילת (hind of the morning) is a kind of musical instrument. There are also interpreters (Targumist, Menahem, and others besides) who explain אילת from (אילותי in) My succour (אילותי), haste Thee to help me (infra, 20), meaning that this Psalm was uttered in the strength of the morning's dawn. And some interpret אילת as the name of the morning star. So we have in the words of our Rabbis of blessed memory (Jerushalami, Berakhoth 1:1; Yoma 3:2): "They call the morning star Ayyeleth.⁠" They say also (ibid.; Canticles Rabbah 6; Esther Rabbah 10 end; and Shoher Tob, ad loc.) that this Psalm was uttered with reference to Esther and to Israel, who were in exile at that time. Some also interpret it of David while he was still a fugitive before Saul. The correct view is that the title The Hind of the Morning is used of the congregation of Israel while in this (present) exile, and the end of the Psalm proves this. It calls her a hind, just as the comparison is applied to her in the Song of Songs (2:7; 3:5): "among the roes or among the hinds of the field" The meaning also of השחר (the morning) is beauty and brightness, as it says concerning her (ibid. 6:10): "Who is she that looketh forth as the morning?⁠" And now she is in darkness in this exile, as if forgotten and abandoned; and she cries out from exile:

למנצח על אילת השחר. יש מפרשים שהוא שם לאחד מכלי הניגון, קולו ערב מאד. מתחיל נמוך והקול עולה מעט מעט, כתוספת האור אחר השחר מעט מעט. ורבותינו (ירושלמי ברכות פ״א ה״א) אמרו לכוכב השחר אילתא, וכן הלועזות לועזין אותו אישטילא מטינל. וי״מ אותו על כנסת ישראל, וקראה אילת כמו שהמשילם בשיר השירים (ב, ז) בצבאות או באילות השדה, וכן שקראה שם (ו, י) הנשקפה כמו שחר. וכוונת המזמור, קצת רבותינו ע״ה (יומא כט, א) פירשוהו נבואה על אסתר ועל ישראל שהיו באותו זמן בגלות בבל. וי״מ אותו על דוד עצמו בעודנו בורח מפני אויביו. או איפשר שאמרו בהלחמו עם פלשתים, וישבי בנוב חשב להכות את דוד, ויעזור לו אבישי, ונאמר שם (שמואל ב כא, יז) אז נשבעו אנשי דוד לאמור לא תצא עוד אתנו למלחמה, נראה שהיה אז בפחד בסכנה גדולה כפשע בינו ובין המוות, ואז אמר זה המזמור.

ועיקר הדברים שהוא נאמר בנבואה על זה הגלות הארוך, ואמר לשון יחיד על העם שהוא כאיש אחד בגלות, ותחת היותם אילת השחר הם בו בחשכה גדולה. ואתה תמשיך ענין המזמור לכל ענין שתרצה, אלא שבכללו הוא נמשך יותר יפה לכל זה הגלות.

על אילת. הבורחת מבעלה¹: השחר. אף על פי שהוא שוחר ודורש אותה², ונאמר זה המזמור לתפילה על גלותנו הלז³, כאמרו (ישעיה סד ו) ׳ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך׳⁴:

1. שרחמה צר ומסתכנת ומצטערת בלידה, ב״ב (טז:) חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.

2. ׳מנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א) וכמו לשחר פניך׳ (רש״י). והיינו שחביבה על בעלה, עירובין (נד:) אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב +משלי ה׳+ אילת אהבים ויעלת חן וגו׳ למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה׳. ובבכורות (ז:) ׳חלי דיחמורתא [כעין ביצי זכר שהיחמורות מוציאות מרחמן] סבור רבנן למימר ביעי נינהו ואסירן [משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם], אמר רב ספרא זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא [להיזקק לה] ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא, ואזיל בתר יחמורתא ונתרי [שופך זרע הרבה ונקרש]׳.

3. גלות אדום. ׳אילת׳ היא ישראל. וראה רש״י ׳על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר, למה עזבתני - עתידה היא ללכת בגולה, ואמר דוד תפילה זו על העתיד׳. והרד״ק כתב ׳והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת, וסוף המזמור יוכיח זה. וקראהּ אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים (ב ז, ג ה) בצבאות או באילות השדה. והשחר פירושו יופי וזוהר, כמו שאמר עליה (שם ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר, ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאילו היא נשכחה ונעזבה, וקוראה מן הגלות׳.

4. שישראל נמשלו לאילת הבורחת מבעלה השוחר טובתה, ואינם רוצים לקרוא בשם ה׳. וראה בכ״מ שאינן נגאלים לפי שאינם מתפללים בשם, רבינו בקהלת ועוד.

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר וגו׳. אמר הגאון, כי המזמור הלז עשאו המשורר בעבורינו הניצבים בעוונותינו שרבו תחת גלות אדום, בו יזכור כל צרותינו, ויישירנו לשוב ולהתפלל אל ה׳ בתוך המוות הזה:

אילת השחר – שם כלי זמר ידוע אז אצלם.

אילת – שם לכוכב הבוקר.

למנצח – מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א׳ (עד סוף פסוק י״ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה׳, נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב׳ (מן פסוק י״ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, הנקודה^א המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה.

א. כן בכ״י של המחבר. בדפוסים בטעות: ״והנקודה״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון