הוא עובר לפניך: הנה ראינו בפרשה זו ארבע לשונות של השגחה: ״הוא עובר לפניך״, ״הוא ההולך עמך״ (פסוק ו׳), ״הוא ההולך לפניך״ (פסוק ח׳), ״הוא יהיה עמך״ (שם), והכל בדיוק.
ויש להקדים לשון הגמרא פסחים
(ז,ב): אמר שמואל, כל המצוות מברך עליהן עובר
1 לעשייתן. מאי משמע דהאי ׳עובר׳ לישנא דאקדומי הוא, אמר ר׳ נחמן בר יצחק, דאמר קרא
(שמואל ב יב,כג) ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי״. אביי אמר מהכא
2,
(מיכה ב,יג) ״ויעבור מלכם לפניהם
3 וה׳ בראשם״. וקשה, למאי אמר שמואל בלשון שנצרך לפרש, לימא ׳קודם עשייתן׳ או ׳לפני עשייתן׳. ותו, במאי פליגי הני אמוראי בהבאת פסוקים אלו, וכי דבר חכמה יש להביא פסוק אחר.
אלא על כרחך יש בזה כוונה עמוקה. ד׳לפני׳ או ׳קודם׳ היה במשמע – עוד שלא התחיל במצוה כלל, משום הכי אמר לשון ׳עובר׳ דמשמעו – סמוך ממש, שיאחז בידו דבר המצוה ואז יתחיל4 לברך. וזוהי משמעות המקרא ״ויעבור מלכם לפניהם״, שברור שאין המלך מתחיל לילך לפניהם עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול. אמנם ״ויעבור את הכושי״ עוד פירושו באופן אחר5, שהרי הכושי הלך לפני אחימעץ, ואחימעץ רץ מאחוריו ועבר עליו ולפניו. והכי נמי יש להתחיל הברכה ואח״כ לעשות המצוה ולגומרה, ואח״כ לגמור הברכה6. ושני הפירושים אמת, דמצוה שאפשר לעשות באמצע הברכה, כמו קשירת תפלין מילה וכדומה, יש לברך לפני התחלת המעשה, ולעשות7, ולגמור את הברכה. מה שאין כן מצוה שאי אפשר בכך, כמו אכילת מצה וקריאת שמע וכדומה, אי אפשר אלא לברך קודם התחלת המצוה, אבל מ״מ סמוך ממש8, שיהא אוחז במצה או בשופר.
מעתה נבין ההפרש בין הא דכתיב בשעת יציאת מצרים
(שמות יג,כא) ״וה׳ הולך לפניהם יומם״, וכן
(במדבר י,לג) ״וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם״
9, דמשמעו – קודם שהלכו ישראל, שהרי באמת לא עשו ישראל מאומה הן בקריעת ים סוף
10 הן בהריגת נחשים ועקרבים
11. אבל עתה אמר משה שלא יהיה כן, אלא ״ה׳ אלהיך הוא עובר לפניך״ – סמוך לפעולתך
12, וזהו הגורם במה ש״לא אוכל (אני) עוד לצאת ולבוא״
13.
יהושע הוא עובר לפניך: גם הוא לא ילך בעצמו וילחום כאשר עשה משה והרג את עוג14, אלא יהושע ״עובר״ לפני ישראל שהמה בעצמם ילכו וילחמו15 ויהושע יהיה בראשם16.
{
כאשר דיבר ה׳: בפרשת פינחס
(במדבר כז,כא) ״הוא וכל בני ישראל אתו״, הרי המלחמה
17 דוקא יחדיו}.
1. קודם – רש״י.
2. ״והוא עבר לפניהם״
(בראשית לג,ג). ואי בעית אימא מהכא... (לענ״ד ראיות אלו של הגמרא לא ברורות, שהרי מלת ״ויעבור״ אצל ״ויעבור מלכם לפניהם״ או ״עבר״ אצל ״והוא עבר לפניהם״ משמעותה הפשוטה היא ששינה מקומו מאחורה לקדימה, אך את המשמעות של ׳לפני׳ אנו יודעים מהמלה ״לפניהם״ הכתובה בין כך, כי ניתן היה לכתוב ׳וילך מלכם לפניהם׳ או ׳והוא הלך לפניהם׳ והמשמעות של ׳לפני׳ היתה נשארת. וצ״ע).
3. רש״י: יקדים לילך בראש.
4. חידוש הלכתי של רבינו. אך כבר הקדימו הריטב״א במגילה
(כא,א), וכן הנמוקי יוסף בהלכות תפילין וכן התשב״ץ ח״ב סימן רע״ז.
5. מפסוק זה אנו למדים הגדרה נוספת בדין הזה של ׳מברך עובר לעשייתן׳.
6. וחידוש הוא. ועיין בספר ׳עלה יונה׳ (עמ׳ קי״ד) שדחה את דברי רבינו, ובספר ׳פתח עינים החדש׳ (ח״ב עמ׳ פ״ו) שדן בדברים.
7. את המצוה בשלימותה.
8. ודבר זה למדנו מהפסוק הראשון של ״ויעבור מלכם לפניהם״.
9. ״דרך שלושת ימים״, כלומר, לא סמוך אליהם, כשם שעמוד הענן ועמוד האש
(שמות יג,כא) לא היו צמודים אליהם, באשר הראשון היה ״לנחותם הדרך״ והשני נועד ״להאיר להם״, ובודאי כל הקרב הקרב אל עמוד האש יישרף.
10. ״וה׳ הולך לפניהם יומם״.
11. ״וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם״.
12. זה הביאור של הלשון הראשונה של השגחה (מתוך ארבעה) המובאת בפסוקים אלו, כפי שציין רבינו בתחילת הקטע.
13. במלחמה (רבינו לעיל), כי במקום שהקב״ה נמצא ופועל, אין צורך בהנהגת משה.
14. במדבר (כא, לג-לד) ״ויצא עוג... ויאמר ה׳ אל משה אל
תירא אותו כי
בידך נתתי אותו...
ועשית לו כאשר
עשית״... אולם קצת קשה מ(שם פסוק ל״ה) ״
ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו״... (אלא אם נפרש כי ״אותו״ הרג משה לבדו וישראל הרגו את בניו ועמו). וכן קשה מלעיל
(כט,ז) ״ויצא סיחון... ועוג...
ונכם״. רבינו מסתמך, לפי הנראה, על מאמר חז״ל מפורש
(ברכות נד,ב): על עוג שעקר טורא בר ג׳ פרסאי
ומשה הרגו.
15. קצ״ע, כי ע״פ דברי רבינו, אצל יהושע לא היה לו לכתוב ״עובר״.
16. כפי שמוזכר בפסוק שהביא רבינו בקטע הסמוך.
17. ״על פיו יצאו (למלחמה) ועל פיו יבואו – הוא וגו׳ ״.